lanosforce

דווקא באפניים היו כמה טרנדים שהם ממש כמו רכבים - BMX, אופני קרוס (האפניים שזה היה להיט שהיתה להם ידית הילוכים באמצע השלדה אם אתה זוכר - שהיו כבדות טילים וההילוכים שלהם לא עזרו בשיט בגלל זה - לכל הורה שהיה כסף לרכוש כאלו לילד שלו- הילד שלו היה IN מקובל איך שתקרא לזה) בגדים - נהיו מתוחכמים יותר ויעילים יותר - יש טכנולוגיות בדים מתקדמת מאוד וזה לא עניין של לקנות עם העיניים זה דווקא עניין של לקנות חכם יותר. פצע על הישבן הוא טוב אם הוא מגיע על מישהיא שגם דואגת לאכול ולהתאמן כמו שצריך - אחרת, אני ממש לא רוצה לראות שום חלק ממנה אבל זו בעיה חברתית אחרת - זה הילד השמן שבטוח שהוא חתיך כי אמא תמיד אמרה לו שהוא הילד הכי יפה בעולם - האמת, חוץ מהקטע הבריאותי כאן - אולי עדיף שלבן אדם יהיה בטחון עצמי ושיקבלו אותו כפי שהוא בייחוד אם ככה נוח לו. מסכי טלפון - רק לאחרונה, ממש בשנים האחרונות - ניצולת שטח המסך באמת עלתה למודעות היצרנים והיום עם טלפון שהמסך שלו 6.7 אינטש - הרבה יותר נוח לי ביי-פאר מהנייד הקודם שהמסך שלו היה 6.44 ולא נכנס לי לכיס כמעט - כאן זו כבר לא היתה רכישה עם העיניים אלא רכישה מושכלת ולא, לא טלפון ספינת דגל עם מחיר מגוחך אלא טלפון במחיר סביר - ועם כל היכולות שהייתי זקוק להן - תמיכה בכרטיס הרחבה עד חצי טרה, סוללה חזקה, מצלמה סבירה ולפטופים - זה יותר עניין של משקל מאשר גודל של מסך - קניתי 15.6 כי זה לפטופ שלא נועד למסעות וטיולים או עבודה - הוא נועד להחליף מחשב ביתי אז כבר חשוב בו שיהיה מסך גדול יותר - דווקא במקרה הזה היה מדובר ברכישה מושכלת וכאן אם הייתי מוצא לפטופ אם מסך 17 או 19 הייתי רוכש בזמנו. אני עובד עם שלושה מסכי 22 אינטש (מקודם רשמתי 24 אבל זה 22) ודווקא כאן אני יכול לאמר שזה מאוד נוח לי והגודל שלהם הוא נכון ומתאים - גם מסכי 24 אינטש הם בסדר גמור מבחינת התחושה שלי - לאמר לך שכשאני עובד עם תוכנות כמו אווטלוק אני מצליח להתרכז בכל המסך בבת אחת? לא ממש - כאן כבר זה מגדיר לי, באופן אישי מה הגבול שלי. לגבי מחשבים שהתכווצו - רק רוצה להזכיר\לרשום - היה לי פרוייקט CARPC ברכב - קניתי באופן מיוחד לוח מיקרו ATX ומארז מיוחד וספק כוח מיוחד בכדי שאוכל להתקין מחשב ברכב - וואו כמה בזמנו הייתי מוכן לשלם על NUC. הטלפון היום תכלס משמש לי כשרת הורדות - אין שום צורך למחשב נייח בבית - כלום. ובמקום מערכת קולנו ביתי - אני מסתפק בסאונד בר סביר של ימאהה (300 דולרים YAS-207) והוא מספיק לי מעל ומעבר. פיאט 500 - זה כנראה הרכב שהייתי צריך לקנות (אבארת' בגרסא הבסיסת הפשוטה) - משהו קטן שיביא אותי לעבודה ויחזיר אותי, ישמש רק אותי - ועל הדרך שיהיה בו אלמנט של FUN. טוב אולי לא 500 אלא ג'ימני - אבל זה מה שהייתי צריך לקנות.

פה הבעיה - ועל זה הפריקה. האפניים היו באמת אנטרי לבל ואני יותר חושד בכוון של הכובד הכולל שלהן ומערכת ההילוכים שהקשו עליי לסובב קוטר צמיג שכזה - מבחינת רוחב הוא דווקא היה די צר והתאים לסוג הרכיבות - מה שלא התאים זה הכושר הגופני שלי שכנראה במקום להתאמן יותר פשוט יצא לי החשק ומה שלא התאים זה שקניתי אפניים עם גלגלי 29 אינטש פשוט כי רציתי, כי כולם קנו ואז הבנתי שלא הייתי צריך. למסכי טלוויזיה - אין לי בעיה עם זה כי אין לי בעיה של מרחק ישיבה - דווקא להפך - נהניתי מהטכנולוגיה ומהיכולת לקנות מסך 4K בגודל 65 אינטש ב2700 שקלים בתוך סופר מרקט - בחיי! הבעיה כאן היתה מתחילה מבחינתי אם לחדר השינה שלי למשל הייתי קונה טלוויזיה 75 אינטש למה? כי היא עולה כמו טלוויזיה 40 אינטש של פעם אז למה לא... למה לא? כי זה גדול מידי, זה קרוב מידי - זה יותר מידי עומס על העיניים ועל היכולת שלי להתרכז במה שאני רואה - במקום זה במחיר הזה הלכתי וקניתי טלוויזיה 32 אינטש אבל סופר איכותית ובשביל חדר השינה שהוא גם משום מה (לא יודע הקבלן תכנן את זה ככה) גם החדר הכי קטן בדירה - זה פשוט מספיק. ואין ממש בעיה - זה פשוט לפרוק על תופעה של צרכנות מוגזמת, להביט על אנשים קונים דברים שהם לא ממש צריכים. להביט על עצמי בדיעבד על חלק מהדברים שרכשתי ואז להגיע למסקנה שלא הייתי צריך ולשאול את עצמי למה באמת עשיתי את זה? מה גורם לי לקנות משהו שאני לא צריך? - ולפעמים - פעם אחרי פעם. אני חושב שהפריקה כאן - אם אני מנסה להבין את עצמי לרגע - זה הניסיון שלי להגמל מצרכנות מוגזמת - מלקנות עם העיניים ולנסות להשאיר לעצמי תחביב אחד שהוא לכיף ששם באמת, אין רציונאל ואני פשוט עושה כי אני רוצה וכל השאר - לחיות נכון, לחיות חכם. הפריקה כאן היא שזה הפך כבר ל"תרבות" תחשבו על זה ככה - היום אם אתם מביטים על המודל הצרכני שלנו שהוא באמת ארה"ב - כשיש להם יום זיכרון - הם יוצאים במבצעי קניות והקניונים שלהם מפוצצים! זה הפך לחג לאומי במקום ליום אבל לאומי. כמה זמן יעבור לפני שאצלנו ברדיו ביום הזכרון במקום לשמוע שירים עצובים כל מה שנשמע זה "הפנינג" פה ו"סייל אווט" שם? ברחתי מחולון לראש העין כי רציתי לראות קצת יער ושמיים מסביבי ולא בניינים וקניונים, כי חלק מהילדים הגדולים במשפחה יושבים אחד ליד השני והמבט שלהם תקוע במסך 5.5 אינטש, קפוא מרגשות ולא מתקשרים עם בני המשפחה שלהם שיושבים צמוד אליהם - ואלו שכן מתקשרים כמה מפתיע - מגיעים מהחלקים במשפחה שלא גרים בעיר מתועשת. זה חלק מזה. יש לי סלידה רצינית מאוד מרכבי הSUV המודרניים - אני מבין את הפרקטיות האדירה שבהם והם בהחלט יותר נכונים למשפחות - אבל כמו שכבר ציינתי, כשאני רואה אבא לתינוק מוציא את התינוק שלו מעגלה שברירית שיכולה להתהפך מכל נגיעת אצבע ומכניס את התינוק הזה לתוך הרכב החדש והנוצץ שלו - תסלחו לי, זה דפוק. זה רקוב. אני מדבר על סדרי העדיפויות הלא נכונים. שכנה בבניין לא גומרת את החודש מאיך שהיא מתנהגת (אני הועד בבניין) - בטח שלא במאזן חיובי - דוחפת לילדים שלה פיצות וממתקים במקום פשוט אוכל מזין, בריא - ונכנסת עם האייפון החדש לSUV המשפחתי. בקיצור - כשאני פורק על משהו שמציק לי אני גם מנסה לקחת את זה למקום האישי שלי אלקטרוניקה ומוצרי חשמל בבית - מחשבים יש לי רק לפטופים, אחד של העבודה ואחד מוחדש לשימוש פרטי של הבית. הטלפונים - שיאומי, מייזו, סאמסונג ולא ספינות דגל - אלא מכשירים שעונים לנו על הצרכים האישיים. לילדים עדיין אין טלפונים ואם יהיו אז ללא מסכים - לפחות עד לגיל שזה יבוא כדרישה או צורך אמיתי וגם אז עם המון בקרה והסתנכרנות יום יומית על מה שקורה להם שם. האוכל - בריא, אוכלים מעט מאוד מתוק ומקפידים על התזונה של הילדים, מקפידים שכל מה שקשור למדיה יבוא להם במידה מוגבלת וכל השאר חברים ומשפחה - משחקים שמכניסים לתוכם פעילות גופנית או אתגר שכלי וכך הלאה. רכבים - הסובארו נשארת לפחות עד שתהיה בת 15 הדודג' - נקנתה מתוך צורך אישי שלי למשהו קצת יותר מעניין - עוד 2.5 שנים בהן אני מסיים הלוואה שמשמשת לי כטיימר - אני מוכר אותה וקונה משהו שמתאים לי יותר לשימוש יום יומי ואני מקווה מאוד מאוד לא לקנות שוב עם העיניים. אבל במידה והרכב הבא כן ירכש מהעיניים - תחביב אחד! מרשה לעצמי את החזירות הצרכנית הזאת על תחביב אחד ולא יותר. אח! אתם יודעים? זה כיף לפרוק זה מרפא - אני ממליץ לכם לנסות גם. היה לי כיף, נהניתי, אני רוצה מיץ תפוזים.

נראית כמו בייבי קשקאי - מה ההיגיון במיקרה אם היא כבר לא ממש מכונית מיקרו?

היה לי יום שישי מאוד לא נורמטיבי - כבר תקופה שאני לא לוקח אף משמרת בעבודה בימי שישי ודווקא השישי הזה נאלצתי לקחת - סחבתי עד 15:30 במשרד ברמת החי"ל (לא חייל אלא חי"ל - חטיבה יהודית לוחמת - אוקיי אוקיי לא עם הגרזן) ואז משם למפגש. היתה לי הרגשה שפחות מ50 רכבים אין מצב שלא יגיעו ואכן הפסקתי לספור איפשהו ב45-46 רכבים וכשהלכתי משם ב17:30 עדיין היה טפטוף של רכבים - אני מתאר לעצמי שהיו בין 60-70 רכבים? יחסית לחום, יחסית להתארגנות המהירה - זה היה מאוד מכובד. היה כיף לראות ולהפגש עם האנשים שמגיעים מכלל הפורומים ולשם שינוי באמת מפגש שנועד להכיר אנשים, לדבר - לא ממש לשבת בתוך הרכבים ולהסתגר עם מערכת אודיו. מצד שני לא ממש ראיתי שהגיעו אנשים מתחום האודיו בכלל וזה היה יכול לתת עוד קצת נפח וגוון. קצת תמונות ביניהן ה80 של בוקי וה500 אספנות, האריות, רכבי ההדגמה של יונדאי, קדילאק וולבו כן ירבו. אם לא הייתי צריך לחזור הביתה מתאר לעצמי שהייתי נשאר עוד שעה, שעה וחצי בקלות.

תיקח בחשבון שזה יכול לעשות שריטות וסימנים בשכבת הצבע בגג. זה זול מגגון ותא חפצים מן הסתם אבל אם אתם מטיילים הרבה אולי כדאי להשקיע בפתרון היותר יקר. מצד שני תבדוק כמה הפאביה יכולה לגרור ואולי פתרון של נגרר זעיר יהיה עדיף

אז ככה - אני בן אדם שחי פחות או יותר על קו האמצע אוהב עסקאות שנותנות תמורה מקסימלית למחיר ששילמתי - אני אוהב למקסם ערך, לצמצם מחיר. גובהי 1.83 יחסית לאירופאים נמוך יחסית לארץ אפילו נחשב גבוה. הייתי בן אדם מאוד תחרותי בעברי הרחוק ומהר מאוד הבנתי שברגע שהתחרות נהיית רצינית אני פשוט מפסיק להנות וכך עם השנים הפכתי לבן אדם שעושה דברים כל עוד הוא נהנה לעשות אותם. למשל האפניים - הייתי רוכב בכל רגע נתון 20 קילומטרים במהירות ממוצעת נוחה - היו לי אופני כביש והיום לי אפני הרים במקביל ובסופי שבוע הייתי עושה מסעות של עד 80 קילומטרים ופשוט בשלב מסויים הפסקתי עם זה ונשארתי רק עם אפני ההרים ולא, רכבתי עליהם בעיר קצת ביער לא מעבר ואז ישר עברת מאפניים של הארו שיכוך מלא כן עם 26 אינטש לאפניים של הארו עם זנב קשיח - ופשוט הפסקתי להנות - כן היה קל יותר לטפס מכשולים, כן היה יותר מומנטום בירידות ומישורים ארוכים אבל גם הרגשתי שבעליות אני בקושי זז - הפסקתי להנות ושם זה נגמר עד עכשיו. טלוויזיות - יש לי כפי שציינתי 55 טובה מאוד בסלון והיא מספיקה לי ממרחק 4 מטרים ובמרפסת יש 65 מטרים ושם יש לי מרחק עצום אז אם באותה תקופה הייתי יכול לרכוש 75 הייתי וזה לא היה יותר מיידי בגלל מרחק הישיבה - אבל היום אם תשאלו אותי אם הייתי טורח בכלל? לא... ה65 מספיקה לי מעל ומעבר. לגבי רכבים - יש בבית שני רכבים גדולים שזה יותר מאילוצים מאשר הרצון - האשה לא מוכנה להתפשר על רכב קטן ואני גם לא רוצה ממש להושיב ילדים ברכב קטן, מצד שני הייתי בטוח שנטייל עם הדודג' וזה לאחר שנה קורה אבל זה קורה לטיולים שהסובארו היתה מספיקה להם לרוב. אז יוצא שזה קצת מיותר ואני בהחלט שוקל להחליף אותה לג'ימני - למה? כי אני לא צריך יותר מזה, כי זה מרגיש לי מיותר ומגוחך ואני לא מצליח להצדיק את הבעלות על זה. מצד שני ראיתי לא מעט אנשים בעבודה, במשפחה פשוט הולכים וקונים SUV כי הם ממש רוצים אותם בגלל הגודל ואם תביטו בתרבות שלנו זה עוד בסדר ואז תביטו בתרבות שממנה אנחנו מעתיקים ומייבאים ועושים קופי פייסט - רכבי סדאן עם גלגלי 26 אינטש והיה לי טלפון שלא ממש נכנס לי לכיס כמו שצריך - אבל היה לזה צידוק בזמנו וזה השגעת של האודיו לרכב - הטלפון הזה החליף מחשב שהיה שם לפני והחליף גם טאבלט שהיה שם לפני ועכשיו - כשיצאו טלפונים עם מסכים צרים יותר רצתי להחליף כי זה פשוט נוח יותר, נכנס יותר טוב לכיס ולא נראה מגוחך. אני גדלתי על קומודר 64 שבעיני עד היום זו קונסולת המשחקים ולא רק מחשב הכי מהנה שנוצרה אי פעם - ואז היה את הXT והAT באמת ה286 ה386 ה486 ואז הגיע הפנטיום המהולל והיום כבר יש מתומני ליבות רק שבאמת - הלפטופ של העבודה שלי כבר בן 8 ותכלס עדיין עושה את העבודה כשהצורך היחידי שלי להחליף אותו הוא יציאת HDMI וכונן SSD מהיר משמעותית - למחשב בן 8 זה כבר מצדיק החלפה. אין לי מחשב נייח בבית - בכלל! כן, אני הייטקיסט וכן הדבר האחרון שאני רוצה לראות כשאני חוזר הביתה זה מחשב. יש לי לפטופ לילדים - זה שאני כותב דרכו עכשיו של DELL - מסך מגע 15 אינטש שקניתי ב1700 שקלים לפני שנה וחצי מוחדש עם אחריות יצרן - אמיתי. הלפטופים צורכים מעט מאוד חשמל ואני לא רואה שום סיבה להחזיק מחשב נייח בבית - בטח כשאני לא גיימר בטח כשבבית אני מתרחק מזה. אני פשוט נחרד מלראות את מרוץ ההתחמשות ואת כמויות הכסף שאנשים שופכים על חרא חדש שהם לא באמת צריכים עם הרגלים שאחכ יקחו אותם ישר לתהום כלכלית. ומצד שני כן זה בהחלט כיף שיש צעצוע חדש שאני רוצה ולא בהכרח שאני צריך. רק שבהרבה מאוד דברים יש נקודה מסויימת שבה הגבול בין מובן לברור לפשוט מגוחך נחצה ואני מתחיל לראות יותר ויותר את הגרוטסקא ובכמויות מעוררות דאגה. אבל איזה כיף שאם אני רוצה מסך 32 אינטש לחדר שינה זה יעלה לי כמו מסך מחשב ישן בזמן שאני מקבל מוצר סופר איכותי. איזה כיף ששוק הרכב יד2 מכיל כאלו מציאות מטרופות שרק מחכות שמישהו יבוא ויקח. יש לי שלושה מסכי מחשב על אותו השולחן בעבודה ושלושתם 24 אינטש - אחד מהם אנכי ולא מאוזן לקריאת קבצי טקסט, אחד מהם ראשי לאימיילים ולעבודה מול לקוחות ואחד מהם לביצוע של ניתוח קבצי לוגים וכן - גם בשביל להריץ שם את הפורום, יוטיוב וכך הלאה וכולם על אותו המחשב. קולגה לעבודה שחזרה אלינו קיבלה עכשיו שלושה מסכים שנראים משהוא כמו 26 או 28 אינטש ואני מודה שזה עדיין משהו שאפשר לעבוד איתו אבל זה כבר בקושי נכנס לשולחן... וכשאני מביט על זה אני פשוט אומר פאק - אין לי שום כוונה לבקש את השדרוג הזה - אפס! זהו פרקתי - נהניתם? אתם רוצים תפוזים?

ואני, רק רציתי... לפרוק מבטיח לעבור על הכל בראשון. ולא אני לא הולך כמו כולם. הכי לא עדר שיש

זה בהחלט נכון - יש תקופות ויש תקופות - כל שוק והקריזות שלו. התגובה שלי לגבי הקורסים היתה בשביל פותח השרשור וגם אלו שקוראים ושוקלים לקחת אחד מהם - בכדי שיבינו את ההבדל בין הייעוד שלהם לבין מה שמשווקים להם. הדבר שהכי קשה או כואב בדברים האלה היא הנואשות של הצעירים להתקדם מהר - להצליח בבום - דור האינסטנט. וב99 אחוז מהמקרים זה לא עובד ככה. היה לך המזל להיות באחוזון הזה שעושה משהו וההצלחה מתפוצצת לו בפרצוף - רק יכול להוריד בפניך את הכובע - בשאר 99 האחוזים - אתה תתחיל מלמטה ותתקדם - קצב ההתקדמות יכול להיות לא תלוי בך אבל אם אין לך מרפקים ואמביציה מלכתכילה (יכולת מן הסתם צריכה להיות גם) - זה לא יקרה, בהנחה שבכלל בחרת תחום שמתאים לך מלחתכילה. הקורסים האלה משווקים כמו איטריוט ב3 דקות כשבפועל זה הבסיס שאתה שם בסיר לחמין שמתבשל כל הסוף שבוע.

שזה טרנד שדוחפים בכל מקום וכל פינה אבל כאן אין בעיה במובן של גדול מידי - סתם טרנד - לא קשור, היה לי בראש - פרקתי

הרבה יותר קל להגיע להייטק דרך ראיון עבודה דרך מישהו שמכיר אותך והמליץ עליך.

פאק עוד פעם ירית בבגירה?! אמרתי לך אני זריז וכאשר רכשתי את הקרייזלר - הדבר האחרון עניין אותי זה אמינות

הממ אולי בגלל זה אני לא מוכן לקנות הרבה רכבים מתוצרת רנו ניסאן בגלל הגירים הרציפים שלהם, וואגיות בגלל אמממ - לא ניכנס לזה, THP בגלל פיח וכך הלאה וכך הלאה - מאוד אמין ה@#$ הזה. טורבו בכל שטות - טרנדים טרנדים טרנדים. אף אמירה אינה נכונה אם היא מכלילה - נכונה חלקית\שגויה חלקית. אל תשכח PIANO GLOSS BLACK היה לי מקרן במרפסת ומסך 150 אינטש - ממרחק של 5-6 מטר לא הצלחתי לראות סרט וממש להנות ולהיות מרוכז - החלפתי בטלוויזיה 65 אינטש ובמצב הזה מהמרחק הזה - סבבה. בסלון 55 אינטש ממרחק 4 מטר וזה מרגיש פשוט אידאלי. - שמח שלא קניתי 65 אינטש במקרה הזה. עריכה - ואביב - תשים לב זה במילים - זה בשפה שאתה משתמש - במרחק הזה אפשר להכניס... השאלה היא למה זה טוב? אתה באמת נהנה מזה? - אני באופן מסויים מרגיש שיש הרבה מאוד דברים שכבר נעשתה בהם הגזמה והפרופורציות הלכו לאיבוד וזה פחות טוב במקום יותר טוב. מרגיש כבר שכחברה אנחנו קונים עם העיניים, לא עם הראש. אה כן - רק מזכיר שזה פוסט פריקה - אני כאן כדי לפרוק

היה לי מי מקס - בקושי נכנס לכיס - השתמשתי בו גם בתור הרדיו של הרכב ולכן היה לי נוח במובן הזה אבל בכל מובן אחר - האחיזה שלו היתה לא נוחה בעליל, לנסות לדבר איתו וכל הזכוכית נמרחת על הלחי וכך הלאה. עכשיו אני עם A70 שהוא עם מסך שנחשב אפילו גדול יותר מהמי מקס אבל העיצוב שלו צר יותר והוא נכנס יותר בקלות לכיס וגם נוח יותר לאחוז בו וזה רק גורם לי להבין שהמי מקס כבר היה גדול (רחב - אוי זה נשמע פשוט רע) בקטע של "מיפא-גר" שזה פיגור בגרמנית צחה. ולגבי האפניים - בין אם בכושר או לא - עברתי בזמן שעוד רכבתי מ26 ל29 והחוויה היתה פשוט לא טובה - לא היה שינוי ביכולת הגופנית שלי באותו רגע, פשוט לא אהבתי את המעבר במידת הגלגל.

ניסיתם מרכז רפואי כמו מור בבני ברק שמתמחים באיפיון בעיות רפואיות? מעבר לכך - הילד (לא תינוק) בין ה2.5 לא מפונק - בגיל הזה הם זקוקים לתחושת הביטחון ולידיים של ההורים - חשוב להכיל אותו ולא "להעניש" אותו על כך גם ההורים וגם הילד במצוקה כאן אז תשימו לב גם לזה.

אז בנימה רצינית יותר - אי אפשר לדעת מה קרה מפיצוץ ועשן. תעלה קוד מנוע מצילום הרישיון שיוכלו כאן לפחות לאמר לך איזה מדידים כן או אין יש במנוע ואיזה דברים אפשר לעשות כ"בדיקת שפיות". זה יכול להיות גיר שנשבר תוך כדי העברת ההילוך - בייחוד אם הרכב היה איכשהו בתנועה גם אם מינורית. זה יכול להיות תושבת מנוע שנשברה ואולי העשן זה בסה"כ אבק שהתנער לכל עבר (אלא אם כן זה ממש עשן) וזה יכול להיות משהו במערכת הקירור שהתפוצץ או כל דבר אחר שבאותו הרגע מקרי לא עמד בלחץ

בחיי - עברתי משיכוך מלא 26 לזנב קשיח 29 ובקושי הצלחתי להזיז את החארות. עם הטלפון הקודם שלי במידה והייתי הולך לשחק פינג-פונג והייתי שוכח מחבט - אפשר להסתדר עם הטלפון... זו ממש תרבות - סטייט אוף מיינד.

משהו אומר לי שאין ביטוח ואולי אפילו אין רישיון - אני עוצר כאן.

אמרתי שאני מגיע היום למפגש עם איפוסון - לא אמרתי שאני אהיה נייח.

מרוץ ההתחמשות החומרני הזה בזמן האחרון משגע אותי בן אדם נכנס לסופר מרקט ורואה מול העיניים שלו טלוויזיות 65 אינטש, 70 אינטש, 75 אינטש!!! קונה כמו משוגע את ה75 אינטש כי היא פאקינג עולה היום פחות מ5K שקלים והאיכות סה"כ נהדרת 4K לא FULL ולא OLED אבל סה"כ ב4K רואים פצצה - אז קונה. ואז הוא מגיע הביתה - מתקין אותה על זרועה שכמעט תולשת את הקיר ויושב ממנה במרחק שבמקרה הכי טוב הוא 5 מטר - מטלוויזיה 75 אינטש... עכשיו אתם יודעים איך נראה בן אדם שצופה בסרט על מסך 75 אינטש ממרחק של 4 מטר? תחפשו את התמונה של החכם חנוכה מנסה לבלוע ביצה קשה... וואט דה אפק!!! נכנס לחנות אופניים לפני כמה שנים טובות כי אלו שהיו לי לצערי חטפו פ33ה והגיע הזמן לקנות זוג חדש - המוכר מראה לי זוג אופניים במחיר שפוי עם גלגלים 29 אינטש!!! עכשיו, זה נראה כמו פרארי של אופניים - אני אומר וואו - כן אני רוצה! יוצא לרכיבה הראשונה שלי ומגלה שאני בקושי מסוגל לפדל את המאדאפאקאז! פאק - קוראים לי סוון??? אני בגובה 2.10 מטר שאני צריך כאלו גלגלים ענקיים על האופניים שלי??? תנו לי את ה26 אינטש שלי בחזרה!!! איפה הם??? דוד של אשתי קנה ספורטאז' 1.6 חדשה והתבאס על כל הנשמה שלו שהוא קיבל את הצמיגים השמנמנים במקום את החתך הנמוך - ואני מסתכל על הבן אדם ואני אומר לו מה קרה לך? יש לך רכב הרבה הרבה יותר נוח בגלל זה! אני באמת לא מבין את הקטע הזה של צמיגים עם חתך נמוך לרכב דיילי - כאילו אתם מחפשים בכוח לקבל חבטות לעמוד השדרה? פאנטשר מכל בור בארץ מע"ץ-אופס?? מה נסגר? כמה הפצרתי באבא שלי כאשר הוא קנה את הB4 פרימיום - להזדכות על החישוקי 18 ולרדת חזרה ל16 הרכבים הולכים נהיים גדולים יותר, מסורבלים יותר, משוגעים יותר ברכיבים סופר מתוסבכים שרק מועדים להתקלקל - אבל מה? דווקא העגלות של התינוקות והסלקלים הולכים ונהיים קטנים יותר, שבריריים יותר ופחות יציבים ועמידים לחבטות כאילו מה נסגר עם בן אדם שהולך וקונה רכב גדול אבל את התינוק שלו מפקיר בציוד שפחות מגן עליו!!!! אין ספק שסדר העדיפיות נדפק ברמות על חלל. something, somewhere, went terribly wrong - מכירים? והתרבות הזו ממשיכה - דאבל דאבל! בן אדם, אתה גם נראה דאבל דאבל! עוד מעט כמו בארה"ב יהיו לנו בבתי הקלונוע ברזים שיוצאים מהם חמאה ומקום לקנות פופקורן במנה אישית זוג פשוט יקנה דלי בגודל של מושב. דאבל דאבל. אפילו פורנו - אם לא מושיבים את המסכנה על ברז כיבוי - היא כנראה לא טובה במיטה - טוב נו.. כאן אני לא ממש מתלונן - אבל הבנתם אותי יותר כוח! יותר מהירות! יותר סטייל! יותר בלינג - בסוף אני נכנס לרכב יוקרה - מאיץ.. לא שומע כלום! - משעמם, נרדם... ואז אני עולה על בור במהירות 5 קמ"ש ושואל את עצמי אם זו היתה חוליה 23? או שזו היתה חוליה 24? שהרגע התרסקה? נכנס לרכב קטן - ובורח לי הפיפי מרוב צחוק - לא מהיר באותה מידה, לא מתנהג באותה מידה לא שום דבר בעצם באותה מידה - אבל לשם שינוי דווקא האיטלקים יצאו חכמים??? מה קורה פההההההה כוס קפה ב4 שקלים הגדלה בשביל לשתות משהו שהשלפוחית שתן שלי לא יכולה להכיל. מסך מחשב בגודל של הגרנד קניון ממרחק של חצי מטר. טלפון שלא נכנס לי לכיס. רכב שלא יכול לעבור את המחסום של החניון - בדיזינגוב סנטר ממש ראיתי את השומרים רצים אליי בהילוך איטי כאילו שיש לי פצצה ברכב - מתברר שמה שפעם היה נחשב גבוה בטירוף (הגבלת גובה 1.75) היום לא מעביר רכב משפחתי אם הוא SUV פנימה, לתוך אחד הקניונים הכי גדולים בארץ. וואט דה הל! שוטו אנשים - תירו חופשי.

דורותי?!? זאת את? שלך באהבה, טוטו

אתייחס קצת לקורסים האלה כי, עשיתי שלושה כאלו על חשבון הברון (אבא) ועל חשבון צה"ל ואחד על חשבוני. הדבר שהכי מרגיז בקורסים האלו אם אני מביט עליהם מנקודת מבט של טירון שבדיוק עכשיו תולה בהם את כל התקוות שלו להצלחה בחיים - זה שהחברות שמעבירות את הקורסים האלה מבטיחות בדיוק את זה. ולצערי הרב זה הר של שקרים. מבטיחים לך השתלבות בעבודה בתחום בסיום הקורס - בולשיט מבטיחים לך הצלחה מיידית והתחלה של "החיים הטובים" - בולשיט מבטיחים לך שאתה תהיה מומחה - מומחוי במקרה הטוב - בולשיט מה באמת קורה בשוק? מה הקורסים האלה באמת נותנים לך. הקורסים האלה נותנים לך נקודת התחלה, בסיס של היכרות עם פלטפורמה שיכולה להיות שפת קוד (במידה והקורס מכסה תכנות), מערכת הפעלה (במידה והקורס מכסה מערכת הפעלה סופר נפוצה בשוק כמו לינוקס למשל שזה בפועל השם של הממציא של מערכת הפעלה שהיום כבר יש לה עשרות הפצות שונות של חברות שונות) או יכולת לבצע ניתוח אנליטי של מערכות אבטחת מידע ובפועל אתה חושב שאתה "האקר" בזמן שאתה תכלס אנליסט הכי פשוט. וכך הלאה... ואז ילד שמסיים את הקורס הזה יוצא לשוק ומחפש עבודה - מגיע לראיון עבודה עם בטחון מלא וגבוה ואז אחרי שתיים שלוש שאלות פשוטות שהילד הזה חווה בהן התקף חרדה מוחלט כי אין לו מושג מה שאלו אותו בכלל - מתחיל לירוק ניטים ולהזיע ויוצא מהחוויה רועד ומבין ששרף את כל הכסף שלו על הקורס ובפועל אין לו סיכוי להתקבל לשום מקום נורמלי - למה? כי מה שלימדו אותו זה רק קצה הקרחון. כי כל שוק הייטק הוא שוק אחד גדול וענק - של נישות קטנות! ובכל נישה כזו את אותו הבסיס שהוא למד בקורס - כבר העבירו 1001 וואריאציות באין סוף הטמעות של סביבות שונות ומשונות עם אין סוף קומבינציות של שאר מוצרים של שאר חברות. ואז מגיע הזעם אצל אותו הילד - כי שיקרו לו, כי מכרו לו. אבל! אז הילד הזה קם, אם לא התייאש - הולך להתחיל לחפש עבודה בתחום כטירון - לא בהכרח בחברת הייטק אלא אולי בחברה שמשתמשת במוצרים האלו. ושם הילד הזה לומד לעשות את התפקידים הפשוטים יחסית בתחומים - ועוברת שנה והוא מתקדם למוקד הכי טכנולוגי בחברה ושם הוא לומד עוד יותר. שנה שנתיים הילד הזה כבר מוצא את עצמו בשוק הייטק ומתחיל את מסלול החיים שאליו התכוון מראש - רק שעברו כמה שנים... ובזמן הזה מה שאותו ילד לא מבין - זה שהקורסים האלה שהוא עשה בזמנו - נתנו לו את הבסיס ללמוד מהר יותר וטוב יותר את מה שהוא למד באותו רגע שהוא קם והחליט להיות טירון. אז הקורסים האלה כן נחוצים - הם מאוד תורמים והם מאוד בונים - אבל הם בונים בסיס. גם אוניברסיטה - 4-5 פאקינג שנים של תואר -בונה סה"כ בסיס אבל בסיס הרבה יותר גדול ורחב מהקורסים. בתחומים טכנולוגיים - כמעט כוווולם צריכים להיות אוטודידקטים, אחרת אי אפשר ללמוד ואי אפשר להתקדם.

תתחיל מהדברים הברורים לעין - כתמי שמן, נזילות תבדוק אילו מדידים נראים לעין אתה מצליח למצוא ברכב - מה רשום עליהם (תחפש GEAR תחפש DIFF ותחפש ENGINE) - תבדוק הכל כשהמנוע קר! בטח ובטח מי רדיאטור. תבדוק ברישיון מה דגם וקוד המנוע ותעלה לכאן. אם להיות כנה - אולי היה עדיף להזמין גרר דרך הביטוח ודי.

שאלות - ממה שאני מבין - בגיר ישנו גם פילטר אשר לוכד חלק ניכר מהלכלוך וגלחי המתכת שנמצאים בגיר. בנוסף לכך גם פקק הריקון של הגיר הוא מגנטי והוא מושך אליו חלקי מתכת במידה וקיימים. ע"י ניקוז\פירוק אגן הגיר והחלפת הפילטר וניקוי הבורג ואז הכנסה של 50% נוזל מרוענן לגיר - זה לא מספיק? מקריאה מרובה גם ישנה המלצה להשאיר את הנוזל הישן שלא ירד אל האגן בכדי לשמור על רמת סמיכות גבוהה יותר שגם מגינה על הגיר שכבר אינו חדש.

האם הרכב עבר טיפול לאחרונה? אם כן - מה הוחלף בטיפול? מה בוצע? האם הרכב חטף מכה\חבטה באותה נסיעה? עלית על מדרכה? נסעת על דרך עפר? אם זה קרה בזמן העברת ההילוך - יכול להיות תושבת גיר שנשברה או נזק בגיר - אבל תבדוק גם את הדברים הבאים. תתחיל בלבדוק כתמי שמן או מים מתחת לרכב, רצפת הרכב - תבדוק אם חסר שמן או מים. (אם יש מדיד לשמן גיר - כמובן תבדוק גם כן - לא מכיר את המנוע לא יודע אם יש או אין). תבדוק חוטים וצינורות שאתה מסוגל לזהות בעין אם יש סימני קרע, סדקים וכך הלאה. איזה דגם מנוע יש לך שם? - לפני שאתה מנסה להתניע תברר אם מדובר רצועת טיימינג שמפריעה לתזמון השסתומים או לא מפריעה יש לך סורק תקלות? דולקת בכלל נורית תקלה? בכל מקרה אל תניע את הרכב עד שלא תהיה בטוח במינימום שבמידה וזה טיימינג - אז מדובר במנוע שניתן להניע גם אם החגורה נקרעה.

כמו הN כך גם הGTI - רכב של למעלה מ200 אלף שקלים - מכונת נהיגה ללא ספק! אבל לכל הרוחות - נכנס פנימה ומתיישב בתוך סלון של רכב משפחתי עם הכל שחור-אפור בפנים וזה פשוט לא עושה לי את זה. לא יודע - זה רק אני?