gbguy

דעתי היא שלילית: אולי יש מקומות עבודה שדורשים נטו שרטוטים. אמנם אף פעם לא עבדתי בזה כמקור הכנסה, אבל לפי השמועות שמקום העבודה מספק תוכנה שרטוטים לפי בקשתו ולא לפי בקשת העובד. יכול להיות שאני טועה. הדבר הנוסף ויותר חשוב: בשביל לדעת לשרטט טוב, צריך להכיר את הפונקציות הרבות שיש. התכונה נועדה למהנדס לעשות אנליזות על חלקים או הרכבה, וכאן לא תדע מה לעשות. לכן אם כל כך חשוב לך, לך תעשה הנדסאי בשביל שתוכל להבין מה המוכנה הזאת עושה. לשם השוואה: זה כמו שתדע להפעיל Google translate ולא להבין מה התרגום אומר.

אתם בטוחים שהרכבות לא כבויות/דוממות בלילה? אם זיכרוני אינו מטעה, תחנות יציאה או התחלה, הרכבות מדוממות

שאלת תם: למה אתה לא מחליף לטלפון סיני מחברה שיאומי או מיזו? האם באמת כלכלית שווה לך להשקיע בבורד? כי הניסיון שלי עם בורדים מהמזרח הוא לא טוב.

אין צורך לשים חומץ במדיח. השילוב של מלח יחד עם סבון צריך לעשות את העבודה. עוד משהו אחד מניסיוני: אבקת מלח למדיח של יעקובי הוא פשוט לא טוב. פעם אחת ניסיתי על המדיח, והוא תמיד התקשה בתוך המיכל של המלח.

ל-lg יש כיסוי פלסטיק שחור שהוא מתבלה. קרה לי הפוך עם נקסוס 4 והחלפה של הפלסטיק השחור פתר את הבעיה. עלה לי בזמנו לדעתי 30₪ באיביי

מיסים יכולים להיות גם משחק אינטרסים: המדינה רוצה לעודד שאתה תרכוש מוצר מסוים, הם יגרמו לו בדרכים שונים שתרכוש, כמה דוגמאות: 1. סולר. אין מחיר מפוקח. המדינה וחברות הדלק דאגו שיהיה תחרות. לכן הסולר הוא מחיר נמוך (לא משמעותית) מבנזין. בנזין הוא מוצר מפוקח ואין עליו תחרות, לכן רוב המחירים קרובים למחיר שהמדינה המליצה. 2. תחבורה ציבורית: כרטיס נסיעה כמעט שווה ערך לכמות הדלק שתוציא ברכב (בדקתי עם האפליקציה של אנג'י כל נסיעה). גם התשתית מסורבלת ובעייתית ברוב הארץ (הרגשתי את זה מצוין כאשר הייתי חייל). לכן להגיד "לעודד את תחבורה ציבורית" זה כמו להגיד לך עם רגל אחת. לכן המדינה הבינה שיש לה זהב ביד, וחבל שאנשים ידאגו לנסוע קצת יותר ירוק מהיום, ויגרמו לנו להמשיך לזהם את הסביבה. כי מבחינתך לא מעניין אם תסע על דלק אן גז, אבל מבחינת המדינה ברור שכן, כי היא מרוויחה עליך פעמים: מוציאה את מאדמה במחיר זול, ומרוויחה עליך יותר מיסים מדלק.

על האוטובוסים החדשים מחויבים לזכרוני במוביליי. הדבר המצחיק שהאוטובוס מלא במצלמות, ודווקא אין מצלמת רווס

עדיף לך להרחיק לכת ליונדאי שופ ולהנות ממחירים זולים.

נהג בתחבורה ציבורית מרוויח 39 ש"ח לשעה, יש לו קרן פנסיה ולפעמים גם קרן השתלמות. אלו תנאים שפועלים פשוטים לא מרוויחים ככה. היום אגד רוצה להפריט את מערך הנהגים לעובדי קבלן, והנהגים לא מעוניינים בזה (כי פוגעים להם בתנאים). לכן אני לא חושב שהבעיה היא במשכורת שלהם, אלא בדרישות של משרד התחבורה לכמות הקווים. כל פעם הם מנסים לשפר, והם לא מצליחים. כנראה שהם לא לומדים מספיק. כן. יש אוטובוס ניסוי בחיפה. אני לא יודע כמה אוטובוסים כאלה יש, אבל יש.

נוזל קרור: אמנם ממליצים לשים ברכב את הנוזל המקורי (כי הוא שווה עלות מול המקור), אך אם כבר שמו לך פרסטון גם זה טוב. לפעם הבאה תבקש מקורי או שתקנה את הגלון. שמן גיר: באת ריקון השמן גיר, לא כל השמן יוצא. חלק מהשמן נשאר בממיר מומנט. לכן הגיוני שלא כל השמן יצא כאשר אתה פותח את בורג.

לעניין הכלכלי: קל מאוד לפרק, קשה אחד להתמודד. הכל תלוי בזוג עצמו: אם יש לאותו זוג אומץ ולבקש עזרה, הוא יחיה טוב. אם לא, יהיה לזוג יותר קל להיפרד (מבחינה עשיה, לא מבחינה רגשית). באמת מעניין אותי מהו אחוז הגירושין בישראל על מצב כלכלי. אם התיאוריה שלי נכונה או לא.

כנראה שאני ראיתי הכל אפור ואפילו גוונים שחורים, לקחתי הרבה דברים מאוד קשה ונלחצתי. הייתה לי הרגשה שהיא לא תוכל לעזור לי, ובגלל זה היא לא תאהב אותי. היה יום אחד שהתפרקתי כמו ילד קטנה, ואז הבנתי שאני זה שגרם לכל השבוע המגעיל הזה, ולא היא. יש דברים שהבנתי דרך השרשור הזה שאני לא יכול לדרוש ממנה ואף לצפות ממנה, כי אנחנו בסך הכל בני זוג. כמו שרשמתי עוד לפני כן: השרשור יצא מפורפורציה. אני בטוח שהמצב שתיארתי כאן היא מציאות מדומה שאני חשבתי שהוא נכון, אבל המצב היא שונה לגמרי: יש לי בחורה שתעשה הכל למעני, שתאהב אותי ותחבק אותי ברגעים הקשים כמו השבוע. רק בשביל הידע הזו אולי הייתה שווה שבוע השגעון. משפט סיום: לאהבה אין היגיון אנושי, לטוב ולרע

אני לא יודע מה היה יותר כיף: להיפגש עם אחלה חבר'ה, לעזור אחד לשני או הבשר על האש שהכינו. מה שבטוח אני כבר מחכה למפגש הבא

אתה מתכוון על התאורה של הלוח?

כל הסינים למיניהם לא שווים. קח את המשקפיים של סמסונג ותחווה באמת מציאות מדומה.

אני חושב שהכל השרשור הזה יצא מכל פרופורציה. אני אוהב אותה, כאב לי הלב כשבאתי ואמרתי לה שאני רוצה להיפרד. נכון שהייתי חסר ביטחון, מבולבל וכל דבר שלילי. במהלך השבוע הבנתי ששני המצבים הם טובים: להישאר כי אני אוהב. להיפרד כי אני אתהב מחדש. בחורה טובה תהיה, סקס טוב גם יהיה. בת הזוג הנוכחית רוצה צ'אנס? שתוכיח את בעצמה שבאמת כדאי לי להישאר. שאם היא הבטיחה, אז שהיא גם תקיים. אם היא לא רוצה לקיים? סבבה לגמרי. רק שתגיד את הסיבה. כל דבר יתקבל, רק שלא אגלה שהחליטה על דעת עצמה לא לקיים. כי במערכת יחסים יש שנים.

יכול להיות שאתה צודק. בכל זאת מגיע לה צ'אנס מסוים. היא בעצמה לא בטוחה שהקשר הזה טוב, אבל אנחנו מאמינים שאהבה תנצח. אם היא לא תנצח, אמצא אהבה אחרת שהיא תנצח. אולי נוצרה כאן מחשבה שאני מגיע וכל אחד בחדר שלו. לא אשקר שזה לא קורה, זה קורה. אבל בזמן הקצר שאנחנו ביחד, רוב הזמן הזה הוא מוקדש לשנינו.

מכמה סיבות: 1. אני בכל זאת אוהב אותה 2. נניח וזה לא יעבוד: יש לי הזדמנות פז לגרום לאמא שלי שאני בן שגדל ועכשיו הוא עצמאי. 3. חבר לעבודה הקודמת נפרד מחברה שלו, והם עכשיו מחפשים מחליף והם לא מוצאים. אין לי אפשרות כלכלית לשלם קנס או לשלם את החלק שלי בדירה עד שנמצא מחליף ראוי במקומי (כי אם אנחנו נפרדים, היא כנראה נשארת בדירה כי אין מעונות). אם עד לקיץ זה לא יעבוד, אנחנו נפרד. 4. נניח ואני נפרד, אני לא רואה פתרון כלשהו של מישהי שתוכל לאהוב את אמא שלי. מה זה מהי? אולי אני טועה, כאשר נפרד ואני צא לעצמי בת זוג חדשה, התמונה תראה אחרת, אבל קשה לי להאמין

הפחד שלי שביום של אחרי הלימודים, אצטרך לחפש לא רק לי עבודה, אלא גם לעצמה. הפחד שהיא תרשום בקורות חיים שלה שלא עבדה 4 שנים לתואר, וכל מעסיק פוטנציאלי ישאל אותה שאלות קשות, והיא לא תדע איך לענות. לעניין הכסף אתם צודקים. אני לא בודק את חשבון הבנק שלה והיא לא את שלי. זה גם לא מעניין אותי בשלב הזה על מה גודל ההוצאות שלה. בנוסף בלילה דיברנו על עתיד המשפחתי שלנו. היה לה קשה לקבל את העובדה שאמא שלי היא חלק מהמשפחה, ואני מצפה מחברה שלי איזו תקשורת מינימלית איתה. ניסיתי להסביר לה הכל, אני חושב שהצלחתי להסביר לה בצורה הכי לא הגיונית: ההורים שלי בסופו של דבר הם נותנים חלק נכבד מהאוכל שהיא חיה. היא התעצבנה ואמרה "אני לא צריכה את האוכל שלהם, אני אוכל רק ירקות". אני הגבתי לה "כל אחד מאיתנו מביא איתו את הדברים שהוא יכול. שנינו נמצאים באותו מקום, ושנינו רוצים שיהיה לאחד השני טוב, אני עושה בשבילך שמניות באוויר בשביל תוכלי להרגיש בנוח כאן. אבל יש לי ציפיה: שתביני שאנחנו נהיה משפחה, ואמא שלי תהיה סבתא לילדים שלי, היא תהיה חלק מהמשפחה". ענתה לי "אני מרגישה שהיא תשלוט בך. כמו שהיא ניסתה לשדח לך חברה של אחותך", אז אמרתי לה שגם אני הייתי בשוק וסיפרתי לה על עניין הכלב (חברה שלי רוצה, אבל אין לנו אפשרות ראלית שזה יקרה): אמא שלי כל הזמן רוצה להראות לי את הצד הרע של הכלב. מבחינתי שמחר יהיה כלב, מבחינתי שכל המשאלות של אמא שלי יתגשמו (יעשה את הצרכים בבית), אבל היא יודעת מהם התנאים הברורים: היא תצטרך לקחת אחריות על הכלב (צרכים שלו), היא תצטרך לשמור ככה שאפשר על הבית, והיא תצטרך למצוא לו פתרון לסוף השבוע (בבית של ההורים של חתול מזדקן, ואמא שלה לא אוהבת כלבים). והבטחתי לה שאם תהיה אפשרות לממש את התנאים האלה, מבחינתי מחר יהיה כלב שהיא רוצה. יצאתי מאושר משיחה שהיא הבינה שאמא שלי תהיה חלק מהמשפחה ואי אפשר לגרום להפרדה למשפחה פוטנציאלית (המטרה כשההורים שלי יגיעו לבש), וגם אני מגביל את אמא שלי. עכשיו היא צריכה להבין אם זה מתאים לה או לא.

שוב, ההורים שלה. הקושי הכלכלי נוצר בהחלטות בעיקר שלי. כלומר היא באה בבעיה, אני נתתי פתרון. היא אשרה. ראיתי שיש בעיה אצלי, היא אמרה לי "אתה רוצה עוד כסף?" אמרתי לה שלא. חשבתי אם ההורים איך אפשר לעזור לי: הם נתנו עזרה עם הרכב, וקניות מהסופר. אחר כך חשבתי שוב על נוסחה אחרת, שזו הנוסחה החדשה. אני עובד, היא לא. לפני שנה כשהיא באה עם הצרה הכלכלית שלה אלי, היא הבטיחה שבשנה הזאת היא תעשה מאמצים. השנה הזאת היא לא עושה, זה מאוד פגע בי כשהבנתי את זה. אך הייתי אידיוט שלא הסכמתי יחד איתה שצריכים להיפרד כשהיא הציע, כלומר לא ראיתי שום סימן אזהרה. היום המצב הוא שונה, היא לא רואה ואני כן רואה (או שהיא כבר ראתה ואומרת "יש לי חבר מושלם שעל הזין שלו כל הבעיות"). משום שהיא הבטיחה בשנית שהיא תעשה מאמצים (בקיץ הקודם, או באיזו מריבה כלשהי) שבקיץ הקרוב היא כן תעשה. לא נראה לי באופק שזה הכיוון. אבל היא רצתה צאנס, אני נותן כי מגיע לה. אני לא חושב שאם ממשיכים בקו החים הזה, מגיע לשנינו לחיות ככה. כי בשביל לחיות טוב, צריך לעבוד קשה. אף אחד מאיתנו לא עומד במשפט הזה.

הוצאות על אוכל והוצאות דירה (חשמל, ארנונה, מים) היינו מחלקים שליש היא ואני שני שליש. כלומר היא הייתה נותנת סכום מסוים, ואני הייתי משלים. הייתי בטוח שזו מתכונת טובה. היום אני מבין שלא. עכשיו המצב השתנה: חצי חצי מהוצאות המשותפות. כלומר ההורים שלי קונים חלק מהמוצרים מהסופר (גבינות, לחמים, מוצרי ניקיון). אנחנו קונים ירקות וחלב. הוצאות הדירה שווה בשווה (אולי האינטרנט אני משלם, אבל זה לא יקר). כבלים אין. היא לא נוסעת ברכב שלי כי היא לא מעוניינת לנהוג: אף פעם לא נהגה ויש לה רישיון נהיגה אגב. אז נסיעות למרכז אני משלם. זה ברור מאליו. בגלל זה ההורים עוזרים לי. לפני כן היה קשה לאמא שלי הרעיון לעזור לי בצורה ישירה.

רוב ההוצאות שלי הם בדירה עצמה (שאותה אנחנו מחלקים חצי חצי), אוכל ורכב. דירה - המחיר יהיה זהה. אולי 100₪ למעלה או למטה לחודש. רכב - החלטה שלי. אוכל - בכל מקרה אקנה יותר, כי סיכוי שהשותפים יאכלו את האוכל שלי. לא מאמין שלא יקחו חלק האוכל.

בגלל זה היא לא מבינה למה בזמן הפנוי אני רוצה רגע להנות במקום ללמוד.

אני לא אמרתי לה לכי תעבדי כמוני. אני עובד מכח המציאות שיצרתי לעצמי (יש לי רכב, ואני חושב שזו הטעות הכלכלית שלי לתקופה הזו. חשבתי להיפטר ולהשתמש באוטובוס, ואז אמא רצתה לעזור). סטודנטים כן עושים מלגות, למה היא לא עושה? בחופשה הקיץ הייתה לה הזדמנות לעבוד חודשים. היא ישבה בבית וראתה סדרות כי היא רצתה להמשיך את החופשה. להיעזר בהורים זה נהדר. אני לא חושב שיש סטודנט שלא נעזר בהורים (אם זה בצורה ישירה או עקיפה). לגבי מעונות/שותפים: שכר הדירה שלנו הוא כמו שאילו היינו משלמים עם שותפים או מעונות. הדירה עצמה מחולקת, ובעיקרון יש לנו שותף שאנחנו לא מרגישים. שכר הדירה משולם חצי אני וחצי היא. כך שאילו אני אעבור דירה לשותפים, החיים שלי לא ישתנו משמעותית מהבחינה הכלכלית שאוכל להרשות לעצמי לעבוד פחות.

לא ידוע לי אם היא חתמה. היא ספרה לי את הסכום הכסף שהיא מקבלת מההורים, והוא לא גבוה. לא חושב שיש איזה סיפור כלכלי עמוק או הסכם כלשהו. אילו היה דבר כזה, היא הייתה מוצאת דרך להרוויח כסף. דובר בעבר שהיא תעשה מלגה פרח (40 שעות חודשיות של עבודה), גם זה לא קורה. היא גם לומדת יתר על המידה לדעתי: כשיש לה עבודה בזוגות, אז היא עושה את רוב העבודה במקום להעמיד את הבת זוג שלה לעבודה. כלומר חוסר ביטחון.