יום הכיפורים הוא אחד הימים המיוחדים בשנה - הכל שקט, רגוע ואפשר לומר אפילו פסטורלי. כאדם שומר מצוות, מעבר לייחוד הדתי של היום, השקט והשלווה שווים הכל.
לגבי אכילה או לא לצום - זה אינדיבידואלי ואני לא מתכוון להיכנס לזה. כל אחד יעשה מה שמתאים לו. לדעתי, בפן האישי - להעמיס, להתרוצץ, לטרוח - לא שייך ביום הזה. זה יום של שקט ושלווה, של נחת ושל רוגע. מעבר ללהפריע למישהו, שלדעתי זה לא אמור להפריע לאף אחד, זה מפריע לעצמך. מפריע ליהנות מהשקט ומהשלווה.
אני בדעה שלא אמור להפריע לאף אחד מה האחר עושה בחייו הפרטיים. גם אם הוא עושה את זה בפרהסיא. כל אחד אחראי למעשיו שלו בלבד, ולי לא נותר אלא לאחל לו בהצלחה. אף אחד לא יכול לכפות על אף אחד אחר את דעותיו ואת השקפותיו, אלא רק להציג את דעתו ואפילו לא לנסות לשכנע כי זה לא יצליח.
בחינוך ילדים יש את העניין של דוגמא אישית - בבחינת "כזה ראה וקדש". עצם הראיה של הילד את אבא ואמא מתנהגים בדרך מסויימת משפיעה על הילד. ולכן, אם אני אתנהג בצורה מסויימת אחרים יראו ואולי אולי זה ישפיע. אקטיבית, אני לא יכול להשפיע על אף אחד, אלא רק על ילדיי וגם עליהם - עד גיל מסויים.
בעניין יום הכיפורים - על קצה המזלג: ישנם חמישה איסורים:
1. אכילה ושתיה - עינוי הנפש. אנחנו מבקשים בתפילה שעל ידי מיעוט חלבי ודמי (שומן שנשרף ודם שמתמעט בעקבות חוסר שתיה) יתכפרו עוונותי (מול הקב"ה ולא מול החברים, שמולם אני מחוייב לבקש סליחה 3 פעמים וכו').
2. רחיצה - אסור להתקלח, נטילת ידיים רק עד פרקי האצבעות. זה מתוך הבנה שביום זה אין הטומאה שולטת ולכן מספיק ליטול ידיים לפי עיקר הדין (נטילת ידיים לסירוגין 3 פעמים (לכל יד, יוצא 6 פעמים) זה חומרא שנוהגת על פי דעת הבית יוסף).
3. נעילת הסנדל - איסור נעילת נעלי עור או נעליים שיש בהן עור. עדיפות לנעליים שירגיש בהן את האדמה ויתענה. תחשבו על זה, אבותינו לא היו הולכים עם נעליים, וד"ל.
4. סיכה - מריחת קרמים/שמנים למיניהם לצורך תענוג. לצורך רפואה הותר להניח משחה על המקום הרלוונטי. מריחה אסורה, וזה כבר נכנס להלכות שבת של ממרח וכו', לא המקום להרחיב.
5. תשמיש המיטה - אסור לקיים יחסים, וכל הרחקות נידה נוהגות ביום הזה.
זה השנקל שלי.