סאפיר

CT200? פיקנטו? אלה מכוניות "נאות/ספורטיביות"? יונדאי קופה? טוב שלא אמרת סיוויק שפיץ 2 דלתות או כרכרה מקוצרת. לא היה משהו יותר ישן? סטוניק? ריו? I can't even נראה שהוולוסטר היא באמת האופציה הכי שפויה והאסייתית היחידה שאני מצליח לחשוב עליה. מעבר לזה, כמו שאמרו - מיני יכולה להיות אופציה לא רעה ובדור החדש כבר אין את מנוע הפרינס הידוע, אלפא מיטו בגרסאות טי-ג'ט (120/155 כ"ס) גם תהיה אמינה ופחות קפריזית לתחזוקה (גם המוליטאייר - 135, 170 כ"ס - אמינות אבל דורשות תחזוקה מוקפדת יותר). ואם לא הולכים על דברים כמו BRZ/GT86/מיאטה אוטומטיות, אני לא חושב שבכלל יש עוד אופציות מבלי להיכנס למותגי יוקרה.

בכלל לא, והתשובה מאוד פשוטה. רזולוציית 4K (שהיא 3840x2160) היא בדיוק פי 4 מ-FHD (שהיא 1920x1080, פי שניים לרוחב ופי שניים לגובה) לכן כשאתה צופה בתוכן FHD בטלוויזיית 4K, כל 4 פיקסלים מציגים למעשה את אותו צבע. בטלוויזיית FHD באותו גודל, כל פיקסל יהיה פי 4 יותר גדול אז איכות התמונה בתוכן FHD תהיה בדיוק אותו דבר בין שתי הטלוויזיות (בהינתן שכל הפרמטרים האחרים זהים כמובן). מאותה סיבה במסכי 1440p שנפוצים בטלפונים, רצוי לצפות בתוכן 1440p ולא 4K או FHD, כי ה-scaling עובד פחות טוב.

כדאי שתוריד את ידידה שלך חזרה לכדור הארץ. ב-20 אלף שקל לא קונים גם חסכון, גם אמינות, גם עלויות אחזקה נמוכות וגם פוזה. למכוניות מיני/סופר-מיני, ככלל, אין פוזה. להוציא מכוניות ייחודיות (ויקרות) כמו אופל אדם, מיני, אאודי a1 ופיאט 500, לכולן חוץ מהאאודי יש גם גרסאות קבריולט, שזה מלאן פוזה, אבל - שוב - מייקר את העסק. מתוך כל ה-4 האלה, רק את הפיאט אולי תמצא ב-20k ובנתון יחסית נורמלי (את האאודי ואופל כנראה לא תמצא במחירים האלה כי הן חדשות מדי). הייתי הולך על - כמו שהציעו פה - על משהו קצת יותר אפרורי אבל יותר נפוץ ועם יותר סיכוי לשקט נפשי כמו i20, מאזדה2, פיאסטה (רק עם מנוע 1.4, לא עם 1.6), ריו וכדומה. אנקדוטה לגבי הפיאט - לפני הפיאט הנוכחית, הייתה לי ניסאן אלמרה 2003, אחת המכוניות שידועות כאמינות ביותר בעולם. הפיאט, עם אותו קילומטראז' כמו שהיה לאלמרה כשמכרתי אותה, יותר אמינה ממנה.

סורי, אין לי כוח להמשיך בזה כשאתה חוזר כל פעם על ביטויים כמו "להגריל מקום במיון" (סיריאסלי? חוץ מהמילה "הגרלה" אין שום קשר בין המקרים) או "יתנו 400 אלף שקל לתיק השקעות". המצב הנוכחי - שוב, בפעם הזיליונאלפי אלפים - לא מושלם והוא מאפשר לאנשים כמו פות"ש לנצל את ההטבה למטרה שהיא לא נועדה לה. המצב לא water tight אבל אם אתה לא מסוגל להסתכל על זה במבט מפוקח ובוגר ולדון ביתרונות/חסרונות, אלא רק צועק ותוקף ועושה השוואות מופרכות של ילד בן שתיים וחצי, ולא טורח להציע אפילו פתרון אחד אחר, אין פה באמת סיבה לדבר. אגב, התפיסה שלך של מיסים היא שגויה מיסודה - הם לא נועדו לממן שירותים שמשרתים כמה שיותר מהאוכלוסיה, אלא כל שירות ספציפי אמור להינתן לאלה שהכי צריכים אותו ו/או לא יכולים לשלם עליו בעצמם (במידה והוא הוגדר כחיוני). אחרת כל תקציב המדינה היה הולך על קולה זירו, אין אדם במדינה שלא היה יכול להינות מזה.

אני לא יודע אם אמרתי את זה פה או באחד מ-76 אלף השרשורים האחרים שעסקו במחיר למשתכנז, אבל אני ממש לא טוען שהתוכנית הזאת מושלמת או נטולת פאקים (כמו זה שציינת). אלא שהקונספט שלה - של בואו נבנה הכי הרבה דירות שאפשר, במחירים נמוכים, ונגריל את התזמון בו כל מי שעומד בקריטריון אחד פשוט יכול לרכוש דירה - הוא ממש אחלה, ומבחינת קלות ביצוע ואפקט, כנראה עדיף על רוב החלופות.

יש יותר משני דברים, אבל יש רק מטרה אחת - לעזור לחסרי דיור לרכוש דירה או לחלופין להוריד את כלל מחירי הנדל"ן. כל תוכנית בוחרת לתקל תמהיל שונה של שני הדברים האלה, לדוגמה 80% לעזור ו-20% להוריד. איך אתה יכול לדרבן מישהו להוריד מחיר חוץ מאשר להוריד לו את העלות? הרי אף אחד לא יסכים מתוך רצון טוב להכניס פחות כסף לכיס. נכון מאוד, בצד של הרוכשים השיטה יוצרת עיוותים קשים. ואיך היית מגדיר עזרה בלקיחת משכנתא אם לא "בצד של הרוכשים"? הקריטריונים שהיו מקובלים לפני 30-50 שנה היו שיווניים לחלקים באוכלוסיה שהם היו שיווניים כלפיהם. אם לי היו 2 ילדים ולך היו 4 וזה היה מזכה אותך בהטבה על פני, זה לא היה שיוויוני בכלל. זה שינוי חוקי המשחק תוך כדי המשחק פר-אקסלנס. דווקא ההגרלה הזאת, ילדותי ומפגר ככל שזה לא ישמע, משווה את המשחק. יש קריטריון אחד, וכל השאר נתון לבונה עולם. את המזל אי אפשר לקמבן, אי אפשר להשריץ ילדים או לרשום את הרווחים מהאקזיט על החתולה כדי לקבל את ההטבה. זה מקרה קלאסי של הפתרון הכי פשוט הוא גם הכי נכון. כן, הוא לא נכון במאה אחוז, אבל הוא כנראה הכי פחות גרוע. אני שוב לא מבין. מה לא שווה עכשיו? יש קריטריון אחד - האם יש או הייתה בבעלותך דירה ב-X (לא זוכר בדיוק) השנים האחרונות. זהו. מה יותר שווה ושקוף מזה? יש גם את קריטריון בני המקום, אבל גם הוא שקוף ודומה מאוד. אז - אני אשאל שוב - מה לא שווה עכשיו? לא "למה מה שהיה אז טוב" עם קינוח "עכשיו לא טוב".

א, אני לא זוכר שהקריטריונים האלה היו מוסכמים עלי, למשל. סתם כדוגמה מתריסה. ב, אתה יכול לתת את כל ההטבות בעולם, אפילו חתיכת נייר שכתוב עליה "תנו לו דירה בחינאם. תודה, הממשלה", אבל אם אין דירות לתת, אתה יכול מקסימום לשרוף את המסמכים של ההטבות כדי להתחמם בחורף. כאן היה מחסור בדירות שהוביל למחסור בכסף לקנות את הדירות. ודירות צריך לבנות, וכשאתה בונה X דירות והביקוש שלך הוא 10X, אתה צריך לפעול אחרת. ג, אם היו נותנים הטבה למשכנתא בתנאים טובים במיוחד בשוק בו מחירי הדיור עולים בעשרות אחוזים בשנה, היו מתגלים שני סוגי אנשים (מתוך אלה שזכאים) - כאלה שהיו הופכים למשקיעי נדלן, ואידיוטים. מצד כזה, אגב, קרה בארה"ב, שם קראו לו משבר הסאב-פריים. אוקיי, אז לא רק עצם ההגרלה, אלא היעדר קריטריונים נוספים. עם זה אני כבר יותר מסכים. ולגבי שאר הדברים שאמרת, נשמע מאוד לניניסטי במבט קר מאוד, ובהתחשב בעובדה שאני שייך אליו, מעמד הביניים הוא המעמד הכי נכון לדפוק. הוא הכי גדול מספרית, ויש לו אינטרס מובהק לא להישאר שם. מצד אחד הוא לא רוצה להיות עני מסיבות מובנות, מצד שני הדפיקה אותו יוצרת לו אינטרס מובהק לעלות במעלה הסולם הסוציו-אקונומי ולהצטרף אל אלה שמקבלים תספורות והסדרי חוב וכו', שבמצב אחר אולי לא היה כל כך חזק כי "מה רע לי פה". את העניים אתה לא יכול לדפוק כי אין להם מאיפה לתת ואם תסגור להם את השיבר אז תקבל רחובות מלאים בגופות, שזה פחות אופטימלי, ואת העשירים אתה לא יכול לדפוק כי הם יקחו את הכסף שלהם למקום אחר ומתעשרים לא יעשו את המאמץ וישארו במעמד הביניים כי "למה לי".

מיקום השלט לא אמור לשנות. אולי לא סובבת מספיק.

אבל זאת בדיוק הנקודה שלי, שלא משנה איך יעשו את זה, תמיד אפשר יהיה למצוא תלונות על הדרך. איך שיטה מושלמת ובכל פעולה אתה מחשבת את הטוב אל מול הרע ובוחר האם לפעול. אז כאן זאת הגרלה - שלפי התוכנית המקורית הייתה אמורה בסך הכל להקדים/לדחות את האופציה של אנשים לקנות את הדירה. זה לא נראה לי כמו מחיר כזה גרוע לשלם. משכנתא משופרת באה על חשבון תנאי משכנתא לאנשים אחרים וגם היא לא מונעת מאנשים להיות משקיעים כי היא עושה בדיוק את מה שמחיר למשתכן (וכל תוכנית סיוע אחרת) עושה - מקטינה את ההון העצמי שנדרש בשביל לקחת משכנתא. מע"מ 0 בא על חשבון הפחתת מע"מ רוחבית שאולי הייתה אפשרית (ואם לא, עדיין מהווה "הפסד" הכנסות למדינה). אני לא יודע אילו עוד דברים נעשו (באמת לא יודע, לא יודע שלא נעשו), אבל כל אחד מהם אפשר לנתח ולקטול בלי הרבה בעיות.

כתבת נכון, אני לא בתחום. לכן נתתי עוד 3 אפשרויות פעולה. ואני בטוח שמישהו מהתחום שמבין יותר ממני יכול לחשוב על לפחות עוד 10-15. אבל כנראה שאתם מעדיפים להיתפס ל"למה לא". כמו שעשית בציטוט - ציטטת רק חלק ואמרת למה לא לעשות את זה. במקום לחשוב על איך כן לעשות את החלק האחר. מגישה כזאת נובעות פעולות כמו חסימת כבישים כדי לתקוע מקלות בגלגלים של מיזם שעוזר לאנשים, במקום למצוא איך להיכנס כשותף לתוך אותו מיזם וגם לעזור ליותר אנשים וגם לעשות כמה שקלים על הדרך.

אודומטר - מד אוץ - מד קילומטראז'. תעלה תמונה של מה שהוא מציג כדי שנוכל לדעת יותר טוב אם הוא באמת עבר 28 אלף מייל או שאתה קורא משהו לא נכון (יש גם Trip שאפשר לאפס, אולי זה מה שמוצג לך).

המנוע. יש נעילת הגה והיא מופעלת כמו בכל רכב. סוויץ' סגור ומסובבים את ההגה. כדי לפתוח לוחצים על כפתור ההנעה בלי ברקס ומשחקים עם ההגה עד שהוא משתחרר.

אפשר כבר חלאס עם הדמגוגיה בשקל הזאת? זאת.מהותה.של.מדיניות.סוציאלית. לוקחים מ-X ומעבירים ל-Y. תמיד מישהו מרוויח ותמיד מישהו נדפק. כשאתה מייצר תוכנית שתפקידה להפוך מחוסרי דיור לבעלי דיור (פרמטר יחיד ובינארי - יש בעלות או אין בעלות על דירה) ויש לך 100,000 מחוסרי דיור ו-10,000 דירות. איך אתה רוצה לפתור את המצב? איך אתה רוצה להחליט אילו 10,000 אנשים יקבלו ואילו 90,000 לא יקבלו? לפי גיל? גזע? צבע עיניים? הכנסה? כל קריטריון שתבחר פותח לך מיליון פתחים לקומבינות וסירחון שהרבה יותר גרועים מאנשים שקונים ומשכירים-שוכרים. וזה מבלי שבכלל נכנסו לעובדה שההנחות על הקרקע והורדת המחיר של הדירות, מכניסות עוד אנשים למעגל הביקוש, מגדילות את כמות הדירות שנמכרות לעומת מצב בו כל הדירות נמכרות במחירי השוק, ובפועל מגדילות את הכנסות המדינה ולא להיפך.

ככה, בשליפה מהמותן מהכי פשוט להכי מסובך: אוסף 2-3-4 נוסעים בתחנה X, מסיע את כולם לתחנה Y. לפני איסוף כל נוסע, שואל אם הוא מסכים שיעלו עוד אנשים. 1 ו/או 2 עם שינוי של המסלול כל פעם. *שלושת הפתרונות האלה כולם כמובן עם הפעלת מונה, שאמנם יהיה יקר יותר מהמיניבוס, אבל עדיין זול פי 2-3-4 מלקחת מונית לבד, ופחות מבאס פי זיליון מלשבת כמו דביל ולחכות לאותו מיניבוס שבועיים. לעשות את זה מתחת לרדאר. להציע לרשויות המוניציפליות את העזרה שלהם ע"י שינוי התקנות שיאפשרו למוניות ספיישל לפעול כמוניות שירות בשבת בלבד. להציע אותו דבר לממשלה ברמה המדינתית. אבל כל אלה פתרונות יעילים שמאפשרים רחמנא ליצלן לשפר את המצב של כולם. וזה, כמו שכולנו כבר יודעים, לא אינטרס של אף אחד.

הכל נכון, בגלל זה שים לב שהתייחסתי בהודעה המקורית למינוח "מייצר כסף". ברור שאף אדם לא מועסק כדי להפריע להתקדמות של החברה, אולי חוץ מבדואר אבל בין זה לבין "בשנייה שהוא אינו מייצר כסף לחברה, היא תיפטר ממנו בלי להסתכל לאחור" יש קצת הבדל.

כל כך ישראלי לבכות ולרקוע ברגליים כמו חבורה של אנ-לא-דע מה ולצרוח "אין לי בעיה שתוציאו לי עין (עלויות תחזוקה בלתי נסבלות למונית), כל עוד תוציאו להם את שתי העיניים (מחסור בתחבורה ציבורית בשבת/הכרח לשלם על מונית בשבת)". אולי במקום זה, תבדקו מה המצב עם השירות ותוך 0.2 שניות תגלו שהיצע המיניבוסים לא עונה אפילו על רבע מהביקוש, ופשוט תעשו את אותו קו - כל פעם שניים-שלושה-ארבעה אנשים, כל אחד משלם 10-15 שקלים, וכולם מורווחים. אבל לא, עדיף לא לעשות כלום כדי לקדם את עצמך ולהשקיע את כל הזמן שלך בלצרוח כדי שיתקעו גם לאחרים מקלות בגלגלים. תרתי משמע.

לא רק שזה לא נכון, אלא שיש חברות שלמות עם מטרות אחרות מאשר הכניס כסף. פשוט קוראים להן אחרת (ארגונים/עמותות וכו'), אבל עדיין יש בהן עובדים ומנהלים שמקבלים שכר ושולחים הודעות ונוהגים. וגם בחברות שמטרתן היא כן להכניס כסף, יש הבדל עצום בין מישהו ש"תורם ליצור הכנסות" (כשהכוונה היא, אני מניח, "עוזר לחברה להשיג את המטרות שלה, שע"י השגה שלהן, היא גם מרוויחה כסף") לבין "מייצר כסף".

אתה מזכיר לי חבר שרצה להחליף אוטו, ושלח לי תמונה של רכב שהוא ראה באיזה חברת ליסינג או השכרה (לא זוכר) עם הכיתוב "איך?". אחרי 3 ימים ברוטו ומשהו כמו 10 שעות נטו בהן ניסיתי להסביר לו כמה שהרכב הזה הוא "בסדר אבל לא מציאה", עזרתי לו להגדיר דרישות, למצוא דגם, ואפילו למצוא מכוניות ספציפיות, הוא שלח לי תמונה של ה"כלה" - אותה מכונית ראשונה. אז איך אומרים אצלנו בפולניה? תתחדש.

מה עם עובדי שירות לקוחות? תמיכה טכנית? אחזקה? אדמיניסטרציה? גם הם מייצרים כסף לחברה? לא כל עובד הוא כלי מכירתי ו/או הדפסת כסף. לכל אחד יש את התפקיד שלו, והעבודה שלך כעובד היא לבצע אותו. אני יודע שביטחון תעסוקתי היום הוא לא מה שהיה פעם, אבל אני חייב להגיד שמאוד מעציב אותי לדעת שיש אנשים שחושבים ככה. אני בכלל לא בטוח שהתפיסה הזאת, של פחד תמידי שהנה עוד רגע בועטים אותך לכלבים כי הבוס שלך קם על רגל שמאל, פחות מזיקה מלהשקיע פה ושם כמה דקות מחוץ לשעות העבודה. אגב - בחזרה לנושא העיקרי, במחשבה שניה אני בכלל לא חושב שנושא הסרטון הזה הוא בהכרח זמינות או מענה להודעות מעבר לשעות העבודה. הרי יש לא מעט תפקידים שכוללים נהיגה ולא דורשים בהם זמינות 24/7 - אנשי מכירות שטח, נהגים, טכנאי on site, או אפילו סתם אנשים שנוסעים לפגישות עבודה במהלך יום העבודה. א - אני חייב להבין איך בדיוק אין קשר בין להאמין במטרות לבין הצורה שזה מתבטא בשטח? אז איך זה כן מתבטא? ע"י warm fuzzy feeling שאתה מרגיש בשיעורי יוגה הצוותיים או כשאתה יוצא ליום כיף של החברה? ב - שים לב שגם אני מלכתחילה לא אמרתי שצריך להשתעבד או לוותר לחלוטין על הזמן שלך, אלא שלפעמים, מדי פעם, אפשר לענות להודעה/טלפון. הרי בוא, גם במקומות העבודה הכי גרועים, אתה לא מקבל שכר על 8.5 שעות ביום אבל בפועל עובד 18 כל יום. אז פרופורציות.

לא להתאבד, ולא לקבל התקפי לב, וכן לדעת להגיד 'לא' כשאי אפשר. אבל כן לדעת להגיד 'כן' כשאפשר. אבל שוב, אלה שתי גישות שונות ושתיהן נחוצות.

סבבה, נסכים שלא להסכים. החברה (society, לא company) שלנו צריכה את שני סוגי החשיבה. ולגבי ה"יזרוק אותך מכל המדרגות" שמציק לי - מחזיר אותך למה שכתבתי על לעבוד עם אנשים שאתה מאמין במטרות שלהם ומסכים עם הדרך שלהם. אני לא יודע, אני לא רואה בעבודה רק תלוש שכר בעשירי לחודש, אז אולי בגלל זה לא מפריע לי "לפגוע בחיים האישיים" שלי כשיש צורך וכשאני יכול. כי אני רואה במה שאני עושה משהו שמועיל לחברה (גם company וגם society) ולכן אני לא רואה בלענות להודעה/שיחה או לעבוד עוד כמה שעות בחודש כפגיעה בי, אלא כהזדמנות לקדם משהו שאני מאמין בו עוד כמה צעדים קדימה.

סטייל. מעבר לזה, מדובר במקרה קלאסי של מפגש בין שני סתומים (סתומות? סתום-סתומה?) שהייתה יכולה להימנע באחת מבערך 38 פעולות שונות.

צודק, לא חשבתי על זה לעומק. ... קצת כמו פות"ש.

זה לא זלזול, זה ניתוח מצב. כשמישהו כותב על אנשים שהגיעו בדם יזע ודמעות לתפקידים כמו מנכ"ל טבע או אסותא שהם "יושבים מנופחים מחשיבות עצמית", אני מניח שאותו אדם מזלזל בהישגים שהביאו אותם לפוזיציה הזו, ומכאן שאותו אדם הוא "פועל 9-5" (אתה יכול לקרוא לזה גם "ראש קטן") שרואה רק את סביבתו האישית, מכיר רק במה שהוא עושה, ובטוח שכולם מחפשים רק להעביד אותו או לדפוק אותו, או להפיל עליו דברים לא הכרחיים for shits and giggles. אני לא מצדיק שום דבר. אני אומר שאם אתה רוצה להתקדם, לפעמים אתה צריך להיות זמין לבוסים שלך מעבר לשעות העבודה. זה כמובן בתנאי שהבוסים שלך מנצלים קודם כל את האופציות שלא כוללות הטרדה שלך מחוץ לשעות העבודה. זה מגיע מתפישת "הצבא צועק על קיבתו" שלימדו אותי בשירות הסדיר שלי - כולם חשובים, כל אחד בתפקידו, לכולם אותה מטרה בסופו של דבר, וכל אחד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לקדם את אותה מטרה. אבל אני לא יודע, אולי זה נובע מהעובדה שעבדתי רק עבור אנשים שהאמנתי בהם ובמטרות שלהם והסכמתי עם הגישה שלהם, והם ראו בי שותף לדרך ולא עבד. לכן מעולם לא הייתה לי בעיה לענות לטלפון/הודעה גם בלילה, כי ידעתי שאם היא הגיעה, כנראה שזה היה נחוץ.

אבל כמו שכבר נאמר פה מאות פעמים בעשרות שרשורים אחרים. אנשים (ללא דירה בבעלותם) רואים %X הנחה, ושומעים שכולם "מושקעים בנדל"ן", אז הם בטוחים שהנה הם הולכים לעשות את המכה של החיים שלהם, ובסוף מוצאים את עצמם במקרה הטוב בלי שום רווח (כי המחירים בכל השוק עלו), במקרה הסביר בהפסד (כי בהינתן אותה עלייה, המחירים של הדירה שהם רוצים עלו יותר מאלו של הדירה שהם קנו) ובמקרה הרע מתראיינים לכתבה שעושים על ענבל אור.