אני חושב שזה היה בערך חודש אחרי שהוצאתי רשיון, ששמתי לב שאני עדיין נהנה מכל רגע על ההגה גם אם הוא בפקק במרכז ת"א ועם גולף פלוס שמנמנה ומנוע 1600 FSI, שלא בדיוק נתן תחושה ספורטיבית.
אחר כך המעבר לקצת יותר ספורטיביות עבר בהצלחה ועד היום (שנתיים אחרי) אני עם סיוויק 5ד' שגם לא הכי ספורטיבית אבל לא תתנגד לשום פניה.
השלב הבא יצא לפועל בקרוב, עם איביזה קופרה או לאון TFSI, או אם המזל יתמזל לי ואיזו אלפא מעניינת תתפנה בשוק.
אני כרגע עם שנתיים וקצת עם רשיון, ועדיין נהנה מכל פניה קצת מהירה, ההאצה שאחרי ואפילו סתם נסיעה מנהלתית בעיר או בכביש מהיר.
גם המורה נהיגה שלי שם לב לתופעה הזאת בערך בשיעור ה10 שלי, ואמר לי שהוא רואה את זה שאני אוהב את מה שאני עושה.
אני אהבתי מכוניות מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי נוסע עם ההורים והייתי מזהה מכוניות שהיו עם כיסויים ברחוב רק לפי הגלגלים, אפילו לא הייתי צריך לראות את הצורה של הרכב, וזה היה בגיל 6-7.
כל פעם שנסעתי עם ההורים שלי לחו"ל בדקתי אם יש איזו תערוכה מעניינת של מכוניות שהייתי "גורר" את ההורים שלי אליה-הייתי פעמיים בתערוכה בניו יורק, פעמיים בפריז (אחת מהן היתה תערוכה של אופנועים ואופניים) ולצערי לא יצא לי ללכת לעוד תערוכות בחו"ל מאז גיל 11-12.