חן פרחי

כדאי רק לזכור שיבואן לקסוס הוא יוניון מוטורס, שיש לו ניסיון של 17 שנה ביבוא מכוניות והוא בעל תשתית אירגונית מוכנה, ולמרות שלקסוס משווקת בנפרד מטויוטה, היא עדיין מהווה חלק אינטגרלי מהחברה.

נשמע לא רציני בעליל. יבוא סדיר של מכוניות לארץ הינו עיניין לא פשוט. מעבר למערך השיווק, חובה להקים מערך שירות מסודר שכולל מוסך מרכזי ומוסכים מורשים בפריסה ארצית. בנוסף, מיתחייב היבואן לדאוג לאספקת חלפים סדירה לפרק זמן של 7 שנים לפחות, מה שאומר השקעה כספית עצומה. עם כל הכבוד לשמות מעלי הריר הללו, כדאי לזכור שפלח השוק של מכוניות העל צר מאד ומונה, במקרה הטוב, כמה עשרות מכוניות, מה שהופך את עיניין היבוא הסדיר ללא כדאי כלכלית. לסמל"ת אין שום בעייה ליבא את שני המותגים הללו; יש להם תשתית קיימת ומסודרת וגב כלכלי איתן. הסיבה שמותגי העל הללו לא מיובאים היא פשוט כלכלית ותו לא.

הפוקוס MK1 שהוצגה ב 99' היתה אמורה להחליף מכונית גרועה וכושלת שיוצרה 8 שנים יותר מידי - הפורד אסקורט. היצע פורד בסוף שנות ה 90' היה רחוק מלהיות אטרקטיבי; הפיאסטה, שהספיקה לעבור 4 מתיחות פנים מאז שהוצגה ב 89', האסקורט הבנאלית והמונדאו החיוורת, שלא לדבר על הסקורפיו הגמלונית והכעורה. הפוקוס המקורית היתה מכונית מעולה בעיקר בשל העובדה שפורד התחילו את תיכנונה מהיסוד, והיא לא היתה עוד מתיחת פנים אין סופית של פלטפורמה מיושנת. גם האסקורט שהוצגה ב 81' היתה מכונית מצויינת לזמנה והציגה שיפור אדיר מהברנדה העתיקה אותה היא החליפה. אותו כנ"ל הסיירה שהוצגה ב 83' והחליפה את הקורטינה. הבעייה של שניהן, ובכלל הבעייה של פורד, שהם לא ידעו להציג מחליפות בזמן, ומתחו את ייצורן עד שסר חינן כליל. אותו סיפור, פחות או יותר, מהווה הדור השני של הפוקוס - מכונית שנפלה מהמקור, בעיקר בתחום הניהוג, שהיה הנכס העיקרי של הפוקוס המקורית. מעניין מה יציע הדגם החדש.

בלאנסר מורכב מאייד כפול מתוצרת איסן בעל משנק (צ'וק) אוטומטי.

קשה להאשים בעלי מוסכים שלא מסכימים לטפל ברכבי אספנות ו\או מכוניות מיוחדות. אחרי הכל, מוסך הינו עסק כלכלי שאמור לעשות שיקול עיסקי קר של מה עדיף ומשתלם לו. אני מניח שלמוסך קרסו מורשה שיודע לבצע החלפת רצועת טיימינג לרנו קליאו 172 או לטפל במנוע DCI לא אמורה להיות בעייה לטפל ברנו 5 GT טורבו שהינה מכונית פשוטה מאד - פשוט, המהקליאו או מהמגאן הוא ירוויח הרבה יותר כסף, ובסיכומו של חודש, הוא לא יילך לבנק עם כבוד אלא עם מזומנים.. אותו כנ"ל לגבי פחחים שמעדיפים לתקן תאונות במקום לשקם מכוניות רקובות - אחוזי הרווח לא דומים כלל.

הפיג'ו 505 STI, לפחות בתחילת דרכה, הופיעה בפרוספקטים של היבואן. בתחילת שנות ה 80' נימנעה לובינסקי מיבוא הגירסאות הספורטיביות של מכוניות פיג'ו, שמא הדבר יפגע בתדמית המבוגרת שלהם באןתם שנים. בשל הסיבה הזו, לא יובאו לארץ הפיג'ו 104 ZS, הויזה כרונו ו X וכן גירסת הטורבו של ה 505.

מניסיון של 8 חודשים ו 11,000 ק"מ אני יכול להעיד שכפי שטענתי בתחילת הדרך עם המכונית, היונדאי I20 היא מכונית טובה למדי אבל לא מצויינת. ל I20 הגה כוח חשמלי, מה שאומר משקל קליל בחנייה שהופך לכבד יותר ויותר ככל שמהירות הנסיעה עולה, בשום מקרה ההגה לא מרגיש כבד. צריכת הדלק הממוצעת נעה סביב ה 12.5 עד 13.8 ק"מ לליטר, בנסיעה מעורבת. עלויות התחזוקה דומות לאלו של אחותה הגדולה, ה I30, והן סבירות לחלוטין, כשבולטים לטובה מחירי הביטוח הנמוכים. לגבי הייצור בהודו - אין שום בעייה בנושא, איכות ההרכבה מצויינת וגם "מאחורי הקלעים" איכות הגימור עושה רושם טוב. בעידן הגלובליזצייה אין הרבה חשיבות לארץ הייצור, אם בכלל.

סיוט, סיוט. לעמוד בפקק ארוך עם מכונית ידנית זה תענוג קטן למדי, מניסיון ארוך.

גנאדי, מדובר גם כך במכוניות שלא היה שום סיכוי שישרדו עוד 8-9 שנים. בעליהן של המכוניות הללו פשוט יקבלו סכום גבוה פי 5 או 6 ממה שהיו מקבלים בגריטה "חופשית". לסטטוס "אספנות" ניכנסות מעט מאד מכוניות כל שנה, כך זה היה תמיד, כך זה יהיה וכך זה גם צריך להיות !

פורד ווקסהול מוליכות את טבלת המכירות בבריטניה עשרות שנים, אין בזה כל חדש. משנת 76' שבו היא הוצגה, הפיאסטה כמעט תמיד ניצבה בראש טבלת המכירות בבריטניה, למרות שבסוף ימיה של הפיאסטה הראשונה (MK1 ו MK2) באמת לא היה לה מה להציע מול מיתחרותיה. להלן טבלת המכירות בבריטניה בחודש מאי 89'. 1. פורד פיאסטה 16,163 2. פורד אסקורט 15,056 3. פורד סיירה 15,052 4. אופל ווקטרה 11,520 5. אוסטין\MG מטרו 9743 6. אופל קדט 9076 7.ניסן מיקרה 6950 8. אופל קורסה 6272 9. פורד אוריון 6578 10. אוסטין\MG מונטגו 5167 מעניין לראות איך המקומות הראשונים נותרו זהים גם אחרי 20 שנה..

הבריטים מאז ומתמיד העריכו את מכוניות סקודה, עוד מהתקופה שבה סקודה ייצרה מכוניות בעלות מנוע אחורי, בשל העובדה שהן העניקו תמורה מצויינת לכסף, וזו תכונה שהבריטים מעריכים מאד במכוניות.

שכחת לציין את שנת הייצור של הרכב. סה"כ בדיקה מצויינת שתואמת את הנסועה המוצהרת. לגבי ההערות בנוגע לשלדה - מדובר בפגיעות העלות משמעות שולית, לא היו תאונות לרכב. בהצלחה.

תיחקרתי ארוכות חבר טוב של אבי, בעל מוסך רנו (היה מורשה בעבר) שיש לו ניסיון רב במכוניות רנו, כולל חדשות יחסית; הוא טוען שמכוניות רנו ככלל אמינות מאד מכאנית, כשעיקר הבעיות הן תקלות אלקטרוניקה, בעיקר חיישנים תקולים ואמינות לא עקבית של התיבה האוטומטית. מה שכן, הנדסת האנוש של תאי המנוע רחוקים מלהיות פאר היצירה, ותיקון לא מעט תקלות מצריך פירוק יסודי על מנת לאפשר גישה נוחה.

סדרת ה X של GM פותחה על מנת להתגונן מפני הפלישה היפנית שאיימה לחסל את תעשיית הרכב האמריקאית. לצורך העיניין, פותחה שלדה חדשה בעלת הנעה קדמית, לראשונה בתולדות GM (אם לא לוקחים בחשבון את האולדסמוביל טורנדו). התכנון היה מהיר ולא יסודי דיו והתוצאה היתה עגומה למדי. מנוע ה 4 בוכנות סיפק ביצועים עלובים למדי וסבל מבעיות מכאניות רבות, כולל ראשי מנוע שהתפוצצו, כדוגמא. הדגמים בעלי מנועי V6 2.8 סיפקו אמנם ביצועים טובים יותר, אך סבלו מתא מנוע דחוס וצפוף, מה שהפך כל תיקון במכוניות הללו לסיוט. גם התנהגות הכביש ונוחות הנסיעה עמדו על רמה נמוכה, בעיקר בשל חוסר ניסיון מינימאלי בפיתוח שלדות הנעה קדמית. בסוף 84' הופסק ייצור סדרת ה X.

אגב פורד גרמניה, משנת 76' בוטלה למעשה הואוטונומיה של המפעל הגרמני ומשנה זו והילך דגמי פורד גרמניה היו זהים לדגמי פורד בריטניה.

הסיטרואן GSA הוצגה בסוף 80' ונימכרה כמודל 81'. הפיג'ו 305 הוצגה כבר ב 78' ועברה מתיחת פנים לקראת 83'.

החל מהבוקר הן מצטרפות רשמית למשפחת האספנות. אופל קאדט D. פיג'ו 505. מרצדס S דגם W 126. לנצ'ייה דלתא. וכמובן הסובארו ליאונה. ללא ספק, המכונית המעניינת ביותר שיכולה להפוך רשמית לאספנות לא יובאה לכאן מעולם, וזו כמובן האודי קוואטרו, ועליה ארחיב בקרוב.

לפורד אסקורט MK1 שמור מקום של כבוד בהיסטורייה המוטורית הישראלית. מלבד העובדה שהיא יוצרה בארץ, אפשר להגיד בוודאות שהיא שינתה במידה רבה את שוק הרכב הישראלי בתחילת שנות ה 70'. האסקורט היתה מכונית עממית אמיתית, זולה לקנייה ולתחזוקה, אמינה להפליא, פשוטה מאד מכאנית ובעלת איכות ייצור מצויינת. אמנם גירסת ה 1100 לא ממש היצטיינה בביצועיה (וזה לא רע לכשעצמו, מאחר ויכולת הבלימה שלה היתה נמוכה אפילו יותר..) ובשאר הפרמטרים המוטוריים, אך לעומת המכוניות שכיכבו כאן - פיאט 850, סימקה 1000 וטריומף 1300 היא הציעה חבילה מאוזנת במחיר שווה לכל נפש. הופעתה של האסקורט ב 68' סימנה את סופו של מפעל אוטוקארס, למעט הטריומף 1300 שנחלה הצלחה לא רעה עד שהבעיות המכאניות שנבעו מתכנון לקוי הכריעו אותה. לאורך כל שנות ה 70' האסקורט היתה המכונית הנמכרת ביותר בארץ, עד שבשנת 80' עקפה אותה הסובארו ומכאן הכל היסטורייה..

המיתלים בקאפרי MK3 היו זהים לאלו שבקורטינה S, הן הקדמיים והן האחוריים. אגב מנועי V6, גם לקורטינה MK5 היה מנוע V6 2.3.

ובכל זאת, יש FUN לא מבוטל מהנהיגה בדינוזאורים האלו - העשן מהצמיגים, המומנט העצום והנסיעה החלקה והסופר שקטה. נהיגה ממש ? כדאי לחפש במקום אחר. האמריקאי הממוצע לא חיפש במכוניתו מאום זולת עוד שעת שינה, ואת זה דור המכוניות הללו סיפקו היטב.

השירוקו החדשה לא היתה גירסת רטרו של השירוקו המקורית אלא מכונית קופה "בפני עצמה". עם כל הכבוד לנוסטלגייה, הקפרי MK3 לא היתה יותר מגירסת קופה לקורטינה MK3-5, שלא היתה אלא עגלה רכה ומתנדנדת.

המכונית שבתמונה הינה לנצ'יה אפסילון, שהתבססה על הפונטו ספייס. במחיר בו היא היתה אמורה להמכר הותיר אותה חסרת סיכוי קלוש להצלחה ולכן הוחלט לבסוף לוותר על יבואה.

לאימפלה SS יש מנוע חזק בהרבה משל הקאפריס ומיתלים מוקשחים (כמו בגירסה המישטרתית של הקאפריס), מה שגרם לה להפגין ביצועים טובים למדי. ללא ספק, מדובר באחת האמריקאיות הקלאסיות האחרונות, לטוב ולרע.

שבנו לפני דקות ספורות מאירוע נפלא שהפך לבילוי משפחתי של יום שלם בהרכב משפחתי מלא. ראשית, תודה ענקית למארגנים ולעושים במלאכה - ישר כוח ! נהנתי מאד מהנסיעה בשיירה שיצאה מצומת רעננה והתנהלה למופת, תוך ייצוג מכובד ביותר למועדון. באירוע עצמו שמחתי לראות את חברינו ה "צפוניים" ומכוניות מקסימות שלא יוצא לראותן במפגשי שישי במרכז. לאחר האירוע חברנו לבני וזהבה ל ושמנו פעמינו למסעדה סמוכה, היה אחלה. שוב, תודה לכל העושים במלאכה, היה יופי של אירוע !

לא היה שום דבר מטורף במכוניות האלו. לפני 20 שנה לא היה מגבלות זיהום אוויר והבטיחות לא ממש עמדה בראש סדר העדיפויות של היצרנים, כך שהחיבור של מנוע חזק ומשקל קל יצר ביצועים מעולים. הרנו 5 GT טורבו הגיע להספק של 120 כ"ס ממנוע עתיק בעל גל זיזים תחתון ומוזן מאייד (!). לאונו טורבו לפחות היה מנוע מודרני יחסית.