חן פרחי

הדרך הטובה ביותר, ומניסיון אישי, היא לפנות לחברת כרטיסי האשראי שדרכה בוצעו החיובים. זה שאנו משאירים כרטיס אשראי כעירבון לא מקנה לאף גורם זכות למשוך ממנוע כספים כאוות נפשו, בייחוד לאחר שהיסתיימה העיסקה.

ה I25 היא לא מכונית סופר מיני, היא משפחתית קטנה. מבחינת מיצוב, ה I25 אמורה להשתלב בין ה I20 ל I30 ולהשלים קו שמתחיל ב I10 הקטנה ואמור להיסתיים ב I40 שהחליפה את הסונטה. סה"כ התוצאה העיצובית מוצלחת והמכונית נראית מגובשת, מה שלא קורה לרוב במכוניות קטנות בעלות תא מטען נפרד, ע"ע רנו סימבול. טוב, לפחות יונדאי חזרו להשתמש בפתחי איוורור נורמאלים במקום הפתחים המוזרים והמעצבנים בכל קו הדגמים שלהם.

לטווח הארוך, השקעה בשוק ההון תמיד היתה הטובה ביותר. אין צורך לקנות אופציות בעלות סיכון גבוה, אפשר תמיד להשקיע בקרן נאמנות בנקאית שמשקיעה במניות, לאורך השנים זה הוכיח את עצמו. לגבי השקעה בנכס - זה רחוק מאד מלהיות מציאה גדולה, מניסיון אישי. אמנם המינוף נמוך יחסית, ואחרי 20-25 שנה נשארים עם נכס מניב, אולם באמצע לא מצפה ירח דבש - החל מדיירים שמתחלפים כל שנה, מה שאומר ריצות לעירייה, חברת חשמל וכדומה, המשך בדיירים בעייתים שלא תמיד משלמים בזמןתוכלה בריצות לתיקונים בדירה עצמה. ואם כבר דירה להשקעה, אז רק באיזור טוב ומבוקש, ולאחר בדיקה מדוקדקת של השוכרים. אולי התשואה נמוכה יותר, אבל נחסכים הרבה כאבי ראש.

צריכת הדלק היתה סבירה גם בגטס עם המנוע הישן והרבה יותר טובה בזו עם המנוע החדש. גם הביצועים השתפרו, הן בשל ההספק הגבוה יותר והן בשל יחס ההעברה הסופי הקצר יותר, וזה במחיר שיוט רועש יותר במהירויות תלת סיפרתיות. בגירסתה הידנית, הגטס מכונית זריזה מאד ואפילו די חסכונית; אם הגרסה האוטומטית מגיעה לממוצע של 12-13 ק"מ לליטר בנסיעה מעורבת, בגירסה הידנית אפשר לצפות ל 14-15 ק"מ לליטר בנהיגה רגועה. אגב מחשב דרך, זה שבגטס מדוייק למדי, רק שצריך לאפסו לאחר כל תדלוק.

אם כך, לי מגיע הון עתק מצה"ל.. גם אותי לא הזהירו, ושירתתי שנתיים כמכונאי רכב ב ', התלכלכתי בהרבה גריז ושמן משומש, ועד היום כלום לא קרה לי. חשוב לשטוף ידיים היטב לאחר העבודה, וזה נכון תמיד בכל עבודה עם חומרים כימיים.

גם הטאונוס 20M שבתמונה היתה שייכת לחברת השכרה. עד סוף שנות ה 80' חויבו רכבים שיועדו להשכרה במסגרת בצבע ירוק לבן ללוחית הרישוי, ובאותה תקופה חברות ההשכרה החזיקו במכוניות פרקי זמן ארוכים בהרבה מהמקובל בימינו - 4-5 שנים.

בני הקטן היה מאושפז בבית חולים לשבוע, וכל מה שראיתי היו רק אנשים חולים רתוקים למיטותיהם.. בעיות ותקלות יש לכל יבואן, בלי יוצא מן הכלל ו "ראיתי מלא מכוניות במוסך המרכזי" עדיין לא מעיד על בעיות אמינות סדרתיות.

לפי האנלוגיה הזו הסובארו ליאונה היא בהחלט מכוניות פרימיום, אם לא למעלה מכך אחד הגורמים שהפך את פולקסווגן למותג שלקוחות רוצים לקנות, הוא האיכות הנראית. ההקפדה על הפרטים הקטנים, רמת החומרים והחשיבה הרבה גרמה ללקוח להרגיש שהוא קנה מכונית מסגמנט גבוה יותר, ודי אם נשווה את תאי הנוסעים של הפוקוס MK1 לזה של הגולף MK4. אגב עץ, שנים רבות מאד השתמשו מרצדס בפורמייקה סינטתית דמויית עץ, גם בדגמים היקרים שלהם. בפוקסווגן עץ הוא עץ.

מה שהפך את פולקסווגן למותג פרימיום, אם אפשר לקרוא לו כך, אלו המכוניות עצמם. הגולף MK3 והפאסאט MK3 היו מכוניות משעממות בעלות תאי נוסעים איכותיים אבל קודרים ודי קמצניים באיבזור, שלא לדבר על אווירת התשעה באב שכל השחור הזה הקנה. הפאסאט והגולף MK4 היצטיינו בתאי נוסעים מעוצבים היטב, מדופנים ברמת גימור גבוהה ומאובזרים מצויין, גם במונחי ימינו אנו. גם ביורשות שלהן פולקסווגן המשיכה את המגמה, ולמעשה קבעה סטנדרט שלפיו נאלצו להיתיישר רוב היצרנים, בדרך זו או אחרת.

הגטס הידנית הרבה הרבה יותר חזקה מהפנדה, הפרש של 37 כ"ס, מרווחת ממנה, בעלת מזגן עדיף ומוניטין אמינות מצויין. מצד שני, שקול את הגרנדה פונטו הדנית בעלת 65 כ"ס אם הביצועים אינם שיקול עיקרי עבורך, מדובר במכונית סופר מיני אמיתית וראוייה.

מזכיר לי את תקופת השירות הצבאי שלי, אי שם בסוף שנות ה 80'. בפיקוד צפוןהיה נהוג להשבית את רכב היחידה במקרה של עבירת תנועה משמעותית, ל 60 יום, כלומר ענישה קולקטיבית. ובנוסף, הנהג היה נשלח למה שכונה "ביצורים", כלומר מעצר + עבודות רס"ר ביחידה אחרת. תאמינו או לא, זה עבד טוב ולאחר שנתיים חלה ירידה דרמטית במספר תאונות הדרכים והנפגעים בפיקוד. לעיתים "אחריות על" עובדת.

מה שיפה בהשוואה הזו, זה לראות את האובולצייה והתמורה המדהימה שעבר עולם הרכב ב 20 שנה האחרונות. לפני 22 שנה המתמודדות היו אופל אסקונה VS פורד סיירה VS פולקסווגן פאסאט MK2 וסיטרואן BX. כל ארבעת המתמודדות כאן החלו את דרכן כמישפחתיות בינוניות בגודלן והאבולוצייה העלתה אותן מדגם לדגם למכוניות סאלון בגודל מלא. אבל ללא ספק, התמורה הגדולה ביותר חלה דווקא בפאסאט; הפאסאט שהוצגה ב 74' נחשבה שנים רבות ל "כבשה השחורה" במשפחת דגמי פולקסווגן ותמיד חסתה בצילה הענק של הגולף, ולמרות שהדגם שהוצג ב 88' היה חדש לחלוטין, המכונית לא נחלה הצלחה, למעט דגם הסטיישן. המפנה הגדול הגיע ב 97', עת הוצג דגם חדש לחלוטין ששם דגש על עיצוב ואיבזור תא הנוסעים, יחידות כוח מודרניות והרגשה של מכונית פרימיום. אותו תרגיל הצליח שנה מאוחר יותר, ב 98' עם הגולף MK4, ורק חיזק את תדמיתה של פולקסווגן כיצרנית מכוניות פרימיום, גם אם לא תמיד רמת המכוניות עמדה בציפיות.

למכוניות אודי, באופן מסורתי, היתה חלוקת משקל גרועה למדי, כשרוב המשקל נמצא בחלק הקדמי, ולעיתים גם לפני הסרן הקדמי, בשל השימוש במנוע אורכי. דגמי הקוואטרו הוסיפו משקל לחלקה האחורי של המכונית, ובנוסף, בשל ההנעה הכפולה הקבועה והמתמדת, האחיזה היתה גבוהה בהרבה.

לא מדוייק. לרב המכוניות שהיו להן גירסאות כפולות הנעה שיועדו לכביש, להבדיל מרכבים שההנעה הכפולה שלהם יועדה לשיפור העבירות, אחיזת הכביש היתה גבוהה יותר, ודגמי הקוואטרו של אודי הם דוגמא מצויינת.

דגמי האודי בעלי מנוע רוחבי צויידו במערכת שנקראה אלדקס למרות שהם נקראו קוואטרו. מערכת זו, בניגוד למערכת ה 4X4 הקבועה שנקראה קוואטרו, היתה מערכת שהעבירה כוח לגלגלים האחוריים במינון לא קבוע, למעט בזינוק שאז היא פעלה כמו מערכת הנעה כפולה קבועה לכל דבר. דגמי הקוואטרו הראשונים של אודי כויילו בדיוק כמו דגמי ההנעה הקדמית של אודי באותם שנים, למעט משיכה עדיפה בזינוק ואחיזת כביש גבוהה יותר, אבל בסך הכל הן היו מכוניות משעממות למדי.

לפי התמונה שלה. הדגם שרלוונטי עבורך הוא הדגם שהוצג ב 98'.

בקישור מופיעה הגולף MK5 וזה לא הדגם שאת מתכוונת אליו. לגולף MK4 ששוקה כאן עד סוף 04' היו 4 כוכבים (מופיעה כגולף שהוצגה ב 98').

בערך. יונדאי החלה לייצא מכוניות למערב רק ב 82', ומדובר היה במכוניות מחרידות למדי שהיו תערובת של דגמי פורד מיושנים - אסקורט וקורטינה - מונעות במנועי מיצובישי. המכונית העצמאית הראושנה של יונדאי היתה האקסנט שהוצגה ב 95'.

מצטער בני, זה פשוט לא נכון. מכוניות סובארו נמכרו ישירות לישראל, מאחר ופוג'י פשוט לא נכנעה לחרם הערבי, בין השאר בשל היותה חברה קטנה מאד שרוב תפוקת הייצור שלה יועדה לייצוא לארה"ב. החברה השנייה ששברה את החרם היתה דייהטסו ב 82' ולאחריה סוזוקי ב 83', שוב, שהינן חברות קטנות יחסית שלא היה להן הרבה מה להפסיד, ובדיעבד הסתבר שהחרם היה חסר "שיניים". מיצובישי הגיעה לכאן בסוף 88', כשברור היה שזה רק עיניין של זמן עד שניסאן, מאזדה וטויוטה יגיעו גם הן. מעניין שהחברה היחידה שלא הסכימה בשום פנים למכור מכוניות לישראל, היתה דווקא יונדאי הקוראנית, עד שב 94' נכנעה גם היא.

להונדה ג'אז יש תיבת הילוכים אוטומטית רציפה ואילו לטויוטה תיבה אוטומטית פלנטרית. שניהן קיבלו ציון של 4 כוכבים במבחן הריסוק האירופאי.

הגולף MK4 קיבלה בשעתו ציון של 4 כוכבים במבחן הריסוק התקני, מה שמעיד על רמת בטיחות טובה יחסית. אין שום חשש שהמכונית תדרדר לאחור בעלייה, אלא אם מדובר בעלייה תלולה במיוחד, לא משהו שנגיעה קלה בדוושת הגז לא אמורה לפתור..

מסכים עם כל מילה. כשמגיעים למבחן הרישוי עם מכונית נקייה ומטופחת, מנוע שטוף היטב ולאחר בדיקת מוסך יסודית, הכל נראה אחרת, וסביר להניח שהבוחנים לא יחפשו בנרות דברים פעוטים. אני מעביר את הוולבו טסט במכון הדרום בדרום ת"א, ותמיד נתקלתי ביחס הוגן ומיקצועי, ובפעם הבודדת שהוכשלתי אכן התקלה חייבה תיקון. בהחלט ממליץ עליהם, כמו גם על קומפיוטס במזרח ראשל"צ.

למה הוא קנה עוד אחת ? תנסה להזכר במשפט המחץ של מאיר אריאל ז"ל - "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה"..

לא נכון. כל דגמי ה 850 היו בעלי הנעה קדמית. לזמנה, ה 850 היתה המכונית הטובה ביותר שייצרה וולבו - היא אמנם נראתה כמו וולבו טיפוסית, אבל היתה לה שלדה טובה מאד ויחידות כוח מצויינות.

יהי זכרו ברוך, אבידה גדולה לתחום המוטוריקה בארץ. את טל שביט הכרתי לפני שנים רבות, ודווקא דרך שירות המילואים שלי; טל היה קצין תותחנים באגד שלי ויצא לי להיות באימון אגד איתו. איש מיוחד, שנון ובעל ידע עצום ברכב. תענוג היה לשוחח עימו. אבידה גדולה.