חן פרחי

אז אתה קנית את הפיורינו ששימשה שנים ארוכות את מוסך סימל במערב ראשל"צ, שבמקרה הוא גם חבר פעיל בפורום. ראשית, אני שמח שהפיורינו הזו ניצלה מאית ההשמדה ושנית היא יצאה חמוד מאד. לפיורינו שלך שי מנוע 1049 סמ"ק שסיפק 50 כ"ס, ושנת 84' היתה השנה האחרונה בה התבססה הפיורינו על ה 127 האיטלקית. בשנת 85' עברה הפיורינו מתיחת פנים והיא קיבלה את גריל הפסים האופייני של פיאט וגיר בעל 5 הילוכים, כמו גם גלגל הגה שונה. בכל מקרה, הרבה בהצלחה !

לפי אתה נטקאר, שהנתונים בו נחשבים לאמינים, האוקטביה 1.6 TDI מזנקת מ 0-100 תוך 11.4 שניות, 6 עשיריות שניה איטי יותר מגירסת הבנזין, וזה כבר נראה הגיוני יותר ומתאים ליחס המשקל\הספק, כמו גם לעלייה האיטית יותר בסל"ד של מנוע הדיזל.

מזג אוויר מושלם, מכוניות יפות וארוחה טובה לקינוח. מה עוד צריך הבן אדם ? אירוע מוטורי נפלא, גדוש במכוניות שחלקן עשו דרך ארוכה לכבד את 7 המתמודדות, ארגון וסדר למופת וזוכה אחד - נ.נ ששופץ לתפארת, ובטיולי שטח מוכיח שכוחו עדיין בגלגליו. ובנימה אישית - זו השניה השנייה בה התבקשתי לשפוט בתחרות, ובהזדמנות זו אני מודה לוועד המועדון ולנחום על הבעת האמון בי. תודה גדולה לכל העושים במלאכה !

מעטים האנשים שקונים מאזדה 3 באופן "פרטי", רובן של המכוניות נמכרות לציי רכב. בניגוד ל "מכוניות הלאומיות" מהעבר, מאזדה לאנטיס וסובארו ליאונה, המאזדה 3 מכונית טובה מאד ובנוסף הפגינה אמינות מצויינת.

עד לא מזמן נסעה טלבו טאגורה 2.2 שנת 83', לבנה, במצב טוב מאד. לפי מה שהבנתי מבעליה, היא הועמדה לשנתיים עד שתועבר לסטטוס אספנות. הטלבו טאגורה יוצרה במיספרים קטנים מאד, ומבחינה מכאנית היא היתה דומה מאד לפיג'ו 604, למעט מנוע ה 2.2 שהיה הגדלה של מנוע הקרייזלר 180\200. אותו מנוע, עם מגדש טורבו שימש את הפיג'ו 505 טורבו.

כמכונית, היונדאי I30 טובה יותר מהמאזדה 3. היא מרווחת בהרבה, נוחה יותר לנסיעה בעלת ביצועים טובים יותר וצריכת דלק עדיפה. הנקודה החזקה של המאזדה 3, איכויות השלדה שלה, לא מעניינות 99% מאלו שרכשו אותה, מה גם שההגה המצויין בגרסת ה 1.6 קולקל במתיחת הפנים האחרונה.

המיקרה יוצרה בבריטניה החל משנת 93', כלומר בדור השני, אבל גם הדור הראשון נמכר בבריטניה מצויין, וסקר מעניין שנעשה גילה שזו המכונית השורדת ביותר בקבוצתה. לא לחינם כונתה בריטניה "האי החמישי של יפן"; שיתןף הפעולה של האנגלים והיפנים החל עוד בתחילת שנות ה 80' כשהונדה החלה לייצר את הבאלד תחת השם טריומף אקליים, ונמשך בשתיוף פעולה עם אוסטין-רובר, כשלמעשה הרובר 213 היתה הונדה סיביק לכל דבר. באותם שנים הגובלו היצרנים היפנים, פוליטית, במכסות היצוא שלהם לארצות אירופה, ולכן הם העדיפו לייצא למדינות אירופה מכוניות ששולי הרווח בהן גדול יחסית, ומכוניות סופר מיני לא עמדו בראש סדר העדיפויות שלהם. ניסאן הקימה ראשונה מפעל בבריטניה, ולאחר מכן הצטרפו הונדה (ממנה יובאה לארץ הסיביק הבריטית שלא היתה אלא רובר 216) ולבסוף טויוטה.

ה AMC פייסר הוצגה בשנת 75', ויחסית לזוועות כמו השברולט ווגה והפורד פינטו היא היתה מכונית לא רעה, יחסית. המנוע הנפוץ ביותר היה 6 בוכנות טורי 4.2 שנלקח ישירות מהג'יפ CJ5-6 והיה ידוע כמנוע טוב, ולבטח עדיף על מנועי ה 6 הטוריים של GM. לפייסר, בניגוד למיתחרותיה האמריקאיות היה הגה בשיטת מסרק ומוט משונן ומיתלם קדמיים טובים למדי. אפשר להתווכח על עיצובה של הפיסר, אבל לפחות היא נראתה רעננה ולא מוטציית ניקל של מכונית גדולה שהקטינו אותה בצורה לא טיבעית. AMC היתה באותה העת חברה קטנה למדי שלא ממש הורגשה בתחרות בין שלושת הענקיות, ועיקר ההיצע שלה הורכב מג'יפים והוואגוניר המיתולוגי, כך שהצלחת הפיסר לא היתה קריטית עבורם. ככלל, מכוניות קומפקטיות בעלות מנועי 4 בוכנות לא היו הצד החזק של היצרנים האמריקאיים, בלשון המעטה, והכשלונות נמשכו עוד בשנות ה 80' עם סדרת ה X שכללה את האולדסמוביל אומגה ואחיותיה. היצרנים היפניים עטו על השלל וניצלו היטב את חולשתם של היצרנים האמריקאיים, ומכוניות כמו הונדה סיביק וטויוטה קראון הפכו ללהיטי מכירות, ובצדק.

שימו לב איך התפיסה העיצובית שלו מזכירה את זו של הלנד-רובר דיסקברי. אם היתה לרנצ'ו מערכת הנעה כפולה, סביר להניח שהוא היה נזכר כמייסד קטגוריית רכבי הפנאי-שטח.

למאטרה היה דגם נוסף שמספר יחידות ממנו הגיעו גם לארץ - הראנצ'ו, שהיה בן כלאיים של קומפקטית וקרוס אובר, שהתבסס על הסימקה 1100 והונע במנוע 1500 שנלקח מהסימקה\קרייזלר 1507. מה שפחות ידוע הוא שהרנו אספאס שהוצגה ב 84' והתבססה על שלדת הרנו 18, פותחה בעצם ע"י מאטרה, שלא ממש ידעו מה לעשות עם הרעיון המבריק הזה.

ולאיזה אבזור אתה בדיוק מצפה במכונית שעולה 67K (השברולט ספארק)? מושבים חשמליים מעור או שמא בקרת אקלים דו איזורית דיגיטלית ? אין מה לעשות, בפלח השוק של מכוניות המיני החסכון מורגש, וזה בא גם על חשבון האיבזור וההידור. דווקא המיקרה, הן החדשה והן הקודמת נראו לא רע כלל בפנים, ובטח לא בסדר גודל של אסון.

המפגש בצהלה החל כיוזמה של כמה חברים, שלפי מיטב הבנתי חברים במועדון ה 5, שהחליטו שהרעש וההמולה, כמו גם ריחוק בית הקפה, לא לרוחם. לגיטימי לחלוטין. קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא מקום מפגש מרכזי וגדול שישביע את רצון כולם, ועל פניו מקום המפגש בהיכל נוקיה הוא הרע במיעוטו והמקסימום שאפשר להשיג בעת הזו. ככלל, תוחלת מקום מפגש ממוצעת עמדה עד עתה על שנתיים, פלוס מינוס, וכל מעבר לווה בסיבה אחרת. למזלכם, חברי החוג הירושלמי, זכיתם במקום חנייה כמעט אין סופי ובבעל פאב, קובי, שבנוסף להיותו בחור מקסים הוא גם חובב הנושא, וזה חשוב מאד.

מצד שני, בבריטניה סקודה נימכרה היטב לאורך שנים רבות, ולא, אני לא מתכוון לאוקטביה RS או לסופרב אלא לדגמי ה 120 שמנוען היה מאחור ולפייבוריט. שלא להזכיר את יצירות הפאר של בריטיש ליילנד כמו האוסטין אלגרו, מוריס מרינה ופרינסס. טעם מוזר יש לבריטים, ללא ספק.

זה כלל לא נכון. הניסן מיקרה אינה מכונית גרועה כלל ועיקר, היא פשוט הגיעה לארץ ברמת איבזור נמוכה מידי מלווה בתימחור לא נכון. המיקרה מכונית חמודה למראה, פשוטה לתחזוקה והציעה אמינות למופת. בבריטניה המיקרה מככבת שנים רבות בראש טבלת המכירות, כי הבריטים, בניגוד לישראלים, קונים מכוניות לפי הצרכים שלהם ולא כדי לנקר את עיני השכנים (כל ה SUV למינהם, לדוגמא).

וזו בדיוק הסיבה מדוע ניפטרתי מכל הקולקציה שהיתה לי לפני 17-18 שנה. ברור שאיש איש יעשה כרצונו, אבל אחזקת מספר רכבי אספנות מהווה כאב ראש לא קטן, ובסיכומו של עיניין אי אפשר לנוע ביותר ממכונית אחת, וגם כך זה מסתכם לכל היותר בפעם בשבוע, במקרה הטוב. בשלב מסויים מצאתי את עצמי מוציא אלפי שקלים על גרירות, שכירת חניות ובסוף נסעתי בסובארו 93'.. מה שנקרא, תפסת מרובה לא תפסת.

הדור השני של הניסאן מיקרה שיוצר בין 92' ל 03' היתה המכונית היפנית הראשונה שזכתה בתואר "מכונית השנה" ב 93'. סביר להניח שאחד המניעים לבחירה במיקרה היתה עליבותן של מיתחרותיה, הפיאט צ'ינקווצ'נטו והרנו סאפרן, וכעס של עיתונאי אירופה על היצרנים, אבל בכל מקרה המיקרה היתה מכונית נאה ומתקדמת יחסית טכנולוגית - מנועי 16 שסתומים וגיר אוטומטי משוכלל.

ועכשיו ברצינות. המפגש בצהלה הוקם ע"י חברים שלא היו מעוניינים בהמוניות שבמפגש נוקיה, למרות שאני אישית נהנה ממנו, בייחוד בימי השקות. המפגש אינו רשמי ואינו קשור למועדון ה 5 או ל IVC. זכותם של אנשים להפגש היכן שיחפצו ובאיזו מסגרת שירצו.

גם אני לא זכיתי לפצח גרעינים כשהייתי ילד, ולכן היום אני אדם ברמה. ELKMINO, לך יש פרצוף להסתובב בצהלה ?! בכל מקרה, אם אתה מתכנן להגיע למפגש, שהוא כידוע ברמה, קנה סיגאר עבה, תרכיב משקפיים עגולים ושנה את שם המשפחה שלך למשהו ברמה.

גרעינים לבנים, אם כבר משמין לפחות שיהיה בריא. תרד גם תרד. אם הוא מדרום ת"א ניחא, אבל מה אם הוא מבת-ים, רחמנא ליצלן ?...

ואם אני אוהב לפצח גרעינים, נניח, זה מוריד את הדירוג שלי ?

על אותו משקל, המדינה גם לא צריכה לגבות מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות.. רובן המוחלט של מדינות העולם גובות בלו על הדלק, חלק גבוה יותר וחלק גבוה פחות, זה מקור הכנסה מצויין למדינה וזהו מס שגבייתו מידית בעליל. כפי שציינתי עשרות פעמים, הדרך היחידה להזיז כאן דברים מצוייה במגרש הפוליטי. רק התארגנות משמעותית שתבאיר לפוליטיקאים שלנו שאם זה ימשך הם יאלצו למצוא להם עבודה אחרת, עשוייה להזיז משהו. עד אז, כל שנותר לנו זה רק לקטר - ולשלם.

מניסיון בוולבו בת 38 שלפחות 30 שנה לא ניקו את הפלסטיקה שלה, נסה נוזל אג'קס מהול במעט מים ונקה בעזרת מטלית סנו סושי שלא משאירה סיבים. האג'קס נוזל ניקוי חזק אבל אינו תוקף צבע, והוא הצליח לנקות אפילו את ריפוד הגג ולהחזיר לו את הלבן לעיניים..

סגמנט הקומפקטיות הוא הנמכר ביותר באירופה, והבראבו היא סה"כ עוד מכונית קומפקטית שאמורה להתחרות בפיג'ו 308, פורד פוקוס, גולף ועוד שלל קומפקטיות יפניות וקוריאניות. התחרות בפלח השוק הנ"ל עזה, ולכן פיתחו והגו היצרנים את גישת הנישה, אותה בעצם פיתחו היפנים בתחילת שנות ה 90', כשעדיין לא יכלו להתחרות במיטב תוצרת אירופה. קומפקטית של ניסאן במבנה שיגרתי, נדונה מראש לכישלון באירופה, ולא בשל טיבה או איכויותיה, ולכן ניסאן עיצבה את הג'וק ביצירתיות, כלקח מהצלחת הקשקאי. לקומפקטיות של פיאט יש מסורת ארוכה של כישלונות, בין מוחלטים (סטילו, ריטמו) ובין חלקיים (טיפו ובראבה), ולמעט בשוק האיטלקי הן לא זכו להצלחה ממשית, ורמת המכירות של הבראבו החדשה מעידה על כך שגם הדגם הזה לא ממש נחל הצלחה היסטרית.

אבל מצד שני, לא מעט מיגזרים פוצו בתקופה האחרונה, ושורה של הסכמי שכר שנחתמו מעידים על כך. עדיין אחוז גדול מהמכוניות שנימכרו הן קומפקטיות\משפחתיות 1600 סמ"'ק, ומה שהביא לרכישה מאסיבית של מכוניות מיני זה עליית מחירי הדלק. אני אישית לא הצטמצמתי, פשוט אני לא זורק כסף על שטויות ולא חי על כסף שאין לי.

עם כל הכבוד לנוחות הנסיעה המדהימה של ה XM (ולעובדה שהיא נבחרה למכונית השנה 1990) כמכונית היא היתה כישלון. ה XM נכשלה בדיוק היכן שב.מ.וו סדרה 5 ומרצדס סדרה E הצליחו - מנועים, איכות גימור, אמינות וקלות תחזוקה. לסיטרואן היו מגיעות מחמאות רבות על כך שהם השכילו לשמור על ה XM כסיטרואן אמיתית, רק חבל שהם הזניחו תחומים רבים אחרים, ולראייה, בשל התחזוקה המסובכת אפילו בצרפת הן די נעלמו. מה שהתקבל בהבנה מסוייימת ואפילו בחיבה בשנות ה 70' כבר לא "תפס" בשנות ה 90'. ה C5 תוכננה לאחר "טראומת" ה XM ולכן היא נהנתה מתחזוקה קלה, גם אם זה הצריך ויתור על מאפיינים סיטרואנים מסורתיים, ולכן היא הצליחה מסחרית, ושורדת יפה את השנים, יחסית.