חן פרחי

הרנו 4 מעולם לא הורכבה בדרום איטליה, אלא במפעל במילאנו, וכך גם הדופין. המפעל בנאפולי הוקם "לכבוד" האלפא סוד ולא היה קשור כלל למפעל הראשי.

יוסי היקר, זכותך לפרסם מחירון רכב שיקרא "מחירון יוסי" ובו תוכל לקבוע את מחיר המחירון של כל המכוניות בארץ כראות עינייך. מדינת ישראל לא יכולה ולא אמורה להתערב בנושא - זהו שוק חופשי, ואם אף אחד לא רוצה לפרסם מחירון, למי אפשר לבוא בטענות ?

שוב, עיניין של היצע וביקוש נטו. קשה מאד עד בלתי אפשרי למכור היום מכונית משומשת - השוק מוצף בעשרות אלפי מכוניות שמוצעות למכירה, חלקן הגדול מכוניות שסיימו את שירותן בציי רכב, וחוסר הביקוש לעומת עודף ההיצע גורם לצניחת המחירים. מכונית מזמן היא לא נייר ערך ששומר על ערכו לאורך שנים רבות, ימי הסובארו ליאונה והוולבו 240 חלפו עברו.

בכל מקרה חברות הביטוח צריכות לבטח מכוניות לפי ערך מסויים. ומי יקבע את ערכן ? אם לא לוי יצחק זה יהיה גורם אחר. ההגיון אומר שסקר שוק מקיף אמור לתת מידע אמין ומדוייק לגבי ערכה של מכונית, אבל אם כולם יבקשו מחיר מחירון, אז חזרנו לאותה נקודת מוצא..

אף אחד לא מתגלגל אחרי אף אחד. במצב אידאלי, מבחינתו כמובן, כל המכוניות היו מחליפות ידיים בדיוק במחיר המחירון הנקוב. אבל מאחר וכיום הסיכוי לקבל מחיר מחירון מלא על מכונית מגיע לסיכוי שתהיה לי בלורית, המחירון הופך לחסר כל ערך. ועוד משהו - מי שחושב שהבנקים המממנים את חברות הליסינג פרייארים, טעות בידו. גם הם יודעים מצויין שמחיר המחירון הרשמי הוא רק פיקציה חסרת ערך, ולכן הם מחשבים את שווי הצי בהרבה פחות ממחיר המחירון.

עד כמה שידוע לי, במדינת ישראל מתנהל משק חופשי, ואף אחד לא מכריח אף אחד להצמד למחירון כזה או אחר. רוצה למכור את מכוניתך ? קבע מחיר - אם היא תמכר, סימן שנמחיר ראילי, ואם לאו סימן שהמחיר אינו ראלי. הכי פשוט בעולם.

מזל טוב למאיר המהיר שסיים לשפץ מכונית יפיפיה ומקורית. רק תיקון קטן לשם המכונית; בשנת 81' עברה ה GTV מתיחת פנים קלה, במסגרתה הוחלפו הניקלים החיצוניים בפלסטיק מט, לוח המחוונים הייחודי, שכלל מד סל"ד מול הנהג ולוח מלא במרכז המכונית, הפך ללוח קונבנציונאלי והחשוב מכל - השם אלפטא נשמט משמה והיא נקראה GTV בלבד.

למעט מעשנים, גג שמש, בארץ, הוא אחד האביזרים המיותרים שיש. במשך שנתיים, אולי 3-4 פעמים פתחנו אותו, ורק בימי חורף יפים. אגב התקנה מקומית, ממה שיצא לי להתרשם, ש.א סביר מבצעים התקנות ברמה טובה בהחלט.

תרגיל שיווק ידוע ומוכר של פיאט עוד מימי האונו, שהיתה לה גירסה שנקראה "ביאנקה" שהיתה צבועה כולה בלבן. וכמובן שצריך לזכור את גירסת "FILA" של אוטוביאנקי, שהיתה אף היא לבנה עם ריפודים בצבע אדום.

התמונה שהכי "עשתה לי את זה" היתה של 5 הליאונות ביחד. עד לפני 10 שנים יכולת בכל חניון ממוצע לצלם תמונה כזו, היום המאזדה 3 החליפה את הלאונה כמכונית הלאומית. מעניין ומסקרן האם למאזדה 3 יהיה אורך חיים כשל הסובארו לאונה, או שתקלה רצינית תשלח אותן למפעלי הפלדה בעכו ?

פיאט כנראה לא למדו את הלקח מהכרומה MK1 ולא הבינו שמכוניות סאלון\מנהלים זו לא הטריטוריה שלהם, ועדיף להם להתמקד במה שהם גדולים בו - מכוניות קטנות. אפילו בתחום "המשפחתי" אין לפיאט מה להציע, והבראבו, למרות שהיא מוגדרת כקומפקטית, לא זוכה להצלחה היסטרית, בעיקר בשל השתייכותה לסגמנט צפוף ותחרותי במיוחד.

האלפטא הוצגה בתערוכת טורינו 72' שהיוותה מפגן כוח מרשים מאד של תעשיית הרכב האיטלקית, והוצגו בה מספר גדול מכוניות שהיו בעלות חשיבות רבה עבור יצרניהן - לנצ'יה בטא, פיאט 132 ו 126 וכאמור האלפטא. האלפטא, שהיתה למעשה התכנון האחרון של אורציו סאטה פוליגה, יועדה להחליף בהדרגה את דגמי הג'וליה והברלינה, ובנוסף דגם הקופה שהיה מתוכנן למועד מאוחר יותר נועד להחליף את ה GTV והג'וניור. למרות ששילדת דגמי ה 105 היתה מצויינת לזמנה, החליטו באלפא על תכנון מכאני חדש מיסוד, שלמעשה רק המנועים המצויינים עברו מסדרת ה 105 כמות שהם. כמו סדרת 105, גם לאלפטא היה הנעה אחורית, אולם למעשה רק המנוע עצמו מוקם מלפנים, כשתיבת ההילוכים והמצמד מוקמו בסמוך לסרן האחורי, למען השגת חלוקת משקל אופטימלית. מהמנוע יצא גל הינע ארוך שהעביר את תפוקתו הישר למיכללי ההנעה, וחובר באמצעות קופלונד גומי, אליו עוד נגיע.. גם מבנה הסרן האחורי לא היה שגרתי; לאלפטא היה מתלה אחורי בשיטת דה-דיון, שכלל זרועות אורך ארוכות, והיה בעצם מתלה נפרד, להבדיל מהסרן ה "חי" של דגמי ה 105. מערכת הבלימה כלל 4 דיסקים, כמובן, כשצלחות הבלימה האחרויות מוקמו בסמוך לדיפרנציאל. מערכת המיתלים הקדמית כללה עצמות עצה כפולות, ואת מקום תיבת ההגה של דגמי ה 105 תפס מסרק ומוט משונן בעל 3.7 סיבובים מנעילה לנעילה. תחילה הוצגה האלפטא עם מנוע 1.6 בעל 109 כ"ס, והמכונית זכתה לשבחים רבים, בעיקר בשל השילוב בין התנהגות כביש מעולה לנוחות נסיעה טובה, ביצועים מצויינים ופרקטיות טובה. בשנת 74' נוסף מנוע 1.8 להיצע, עם 122 כ"ס ובשנת 77' התווסף מנוע 2.0 עם 130 כ"ס. בתחילת שנות ה 80' נוסף מנוע דיזל להיצע, לראשונה באלפא. המנוע היה מתוצרת חברת VM האיטלקית, 2.4. לקראת סוף שנות ה 70' שודרג עיצובה הפנימי של המכונית ולוח המחוונים הקלאסי הוחלף בלוח חדש ובלתי קריא בעליל. בתחילת שנות ה 80' החל להחלש מעמדה של האלפטא, בייחוד לאור הצגתה של סדרה 3 החדשה של ב.מ.וו, ה E30, ואלפא החליטו לבצע במכונית מתיחת פנים מקיפה, בסיוע אומן העיצוב האיטלקי ג'יוג'יארו. המכונית לא כונתה עוד אלפטא אלא אלפא 90 והוצעה בנוסף עם מנוע V6 2.5 שנלקח מהאלפא 6 הסאלונית. האלפא 90 היתה כשלון גדול ונעלמה בקול דממה דקה בסוף 87'. סה"כ האלפטא היתה מכונית מצויינת לזמנה, שנפלה קורבן לאיכות ייצור גרועה, חומרי מבנה מאיכות נמוכה ומכת החלדה שרק הלנצ'יה בטא התחרתה בה. דווקא הצד המכאני היה אמין למדי, למעט הקופלונג שחיבר בין המנוע למכללי ההינע, שנטה להיקרע די מהר, בעיקר בשל הנטייה של הנהגים לעשות "ווראם ווראם", מה שגרם להעברת הספק גבוה לחינם. יוני, תתחדש על הרכישה "החדשה" ונשמח לראותה רועמת בכבישי ארץ הקודש.

מאחר והשרשור גלש מתחום הרכב לתחום בריאות הנפש, תחום בו מן הסתם אני מבין מעט פחות, הנני מתכבד לנעול אותו באופן חגיגי.ועד אז, תהנו מהשיר.http://www.youtube.com/watch?v=F4dCIfYzVBI

ראשית, המכס לא עלה ולא ירד, כלומר כלום לא השתנה, לטוב ולרע. שנית, נסה למכור רכב אספנות מיובא, תראה כמה תרוויח מזה. רמז - ההפסד יהיה גדול מההפסד בבורסה, באחריות.

אחסוך לך את הפשפוש. בשנת 88' אונו סטינג עלתה 19,600 ש"ח במדוייק. לזמנה, היא היתה אחת המכוניות הזולות ביותר בארץ.

חלפה עברה עוד שנה, הטסט הראשון בחייה בוצע ומד המרחק מצביע על 36,248 ק"מ. לפני 3 חודשים בוצע טיפול גדול שכלל בנוסף להחלפת כל הנוזלים גם החלפת רפידות הבלם הקדמיות, מה שהקפיץ את מחיר הטיפול ל 1130 ש"ח. לחשבון המקורי נוסף חיוב בגין תוסף לשמן ולדלק, שנוספו ללא אישור שלי, ונוכו מהחשבון ללא ויכוח. בשנה הזו לא נתקלנו באף תקלה או בעייה, למעט קריעת השרוך שמחזיק את המדף האחורי, עקב העמסת יתר. בשנה האחרונה עקבתי באדיקות אחר צריכת הדלק, והנה התוצאות; בנסיעה מעורבת, רגועה למדי, הצריכה עומדת על 13.2 ק"מ לליטר כשבקרת האקלים מופעלת, בנסיעה בין עירונית בקצב של 100-110 קמ"ש הצריכה עומדת על 15.8 ק"מ לליטר ואילו בנסיעה עירונית בלבד, בעומסי תנועה הצריכה עומדת על 10.4 ק"מ לליטר. סה"כ זוגתי מרוצה מאד מהמכונית, וסביר להניח שנשוב ונקנה את אותה המכונית רק עם מנוע 1.6.

לרוב מסתכלים עלי כשאני נוהג בוולבו 73' שלי. המבטים נעים בין רחמים (אין לו כסף לאוטו נורמאלי?) לבין הערכה (שמורה יפה, לדוד של שכן של גיסי היתה כזו), וזה די נחמד, יש לציין.

המרצדס W210 החליפה בשנת 95' את ה W124, שלפחות עבור זמנה נגעה בשלמות. המכונית התבססה ברובה על מכלולים מהדגם הקודם, זולת מערכת ההיגוי; ה W210 היתה המרצדס הראשונה שעשתה שימוש בהגה בשיטת מסרק ומוט משונן, שהחליף את הגה התיבה והתפוחים המסורתי. וזו גם היתה המרצדס הראשונה שגילתה את רזי האלקטרוניקה, ולא לחיוב. מערכות רבות ששימשו את ה W124 הפכו לאלקטרוניות - לוח המחוונים, מערכת בקרת האקלים ועוד. בגרמניה היא התחרתה בסדרה 5 של ב.מ.וו שהציעה יכולת דינאמית עדיפה בהרבה, ולכן זכתה להצלחה פחותה מקודמתה. דגמי ה V6 הציעו ביצועים עדיפים, בין היתר בשל מנוע חזק יותר וגיר אוטומטי בעל 5 הילוכים. ה W210 שווקה ב 3 רמות גימור שונות - קלאסיק, הפשוטה ביותר, אלגנס המהודרת ואוונגרד שכללה מיתלים מונמכים ומוקשחים. החישוקים שמורכבים במכוניתך היו שייכים לדגם האוונגרד. והחשוב מכל, תהנה מהמכונית !

הצידוק העיקרי לרכישת הרכבים מהסגמנט הזה, הוא בראש וראשונה מחירם הזול. במחיר של מכונית משומשת אתה קונה מכונית חדשה עם אחריות, וזה ערך מוסף לא מבוטל. צריכת דלק ממוצעת מורכבת מהרבה פרמטרים - החל מאופי הנהיגה, עבור דרך תוואי הדרך וכלה בעומסי התנועה. אחרי 8-9 תדלוקים, ולאחר שמנוע המכונית ישתחרר כהלכה, תהייה לך תמונת מצב מדוייקת. אם בנית על צריכה ממוצעת של 18-19 ק"מ לליטר, אזי בנית על נתוני צריכה בלתי ראליים, אלא אם חשבת שקנית קטנוע. הבודדות שמסוגלות להגיע לצריכה כזו הן מכוניות דיזל קטנות וידניות ושוב, ליטר דלק עדיין לא עולה 30 ש"ח, וההבדל לא כזה נוראי.

1 ל 13 ממוצע במאזדה 3 ? אתה חולמת, מותק. ועם כל הכבוד למאזדה 3, היא עולה בדיוק כפול מהפיקנטו, וזה השיקול העיקרי ברכישתה.

16.2 ק"מ לליטר זו ממש לא "צריכה איומה", ושוב, זה תלוי מאד באופי הנהיגה ובמצב התנועה. וחוץ מזה, מה כל ההיסטריה סביב צריכת הדלק ? אמנם מחיר הדלק עלה, אבל עוד לא הגיע ל 30 ש"ח לליטר.. ואבל תשכחו שזה עדיין חצי מצריכת הדלק של מאזדה 3, וזה טוב בהחלט.

ברכות לשמעון דדוש על שיפוץ ברמה גבוהה שנעשה בהרבה אהבה. היה אירוע יפה ומכובד, באסים יפיפיים שבאו לכבד את הבאס המושק, והחשוב מכל - היה מתוק, מאד מתוק. העוגה מעשה ידיה של עדינה גואטה והגלידה המשובחת של שמעון גרמו לי לשקול הבאת לבלב רזרבי..

אף אחד לא טען כאן שקשישים נוהגים פחות טוב מצעירים. העיניין הוא מתי מגיע השלב שבו, עם כל הצער שבעיניין, צריך להפרד מההגה, ותמיד השלב הזה מגיע. וזהו בדיוק הרגע שבו הקשיש מתחיל לסכן את עצמו ואת סביבתו, ולאו דווקא בשל גילו, אלא לרוב בשל ירידה חדה ביכולת הקוגניטיבית. וכאן אמורים להכנס לתמונה בני משפחתו של הקשיש.

בדוק היטב, ורצוי במוסך מורשה פיאט או מוסך בעל ניסיון רב, את מצב מערכת הקירור, הימצאות נוזל קירור איכותי במערכת ואת מצב ראש המנוע (סימני "טחינה" בנוזל הקירור). ראשי המנוע בפונטו 16V רגישים מאד לשימוש במי ברז, ולרוב אי אפשר לשפצם והנזק יכול להגיע בקלות ל 5K. בנוס, בדוק את מצב ההגה; למכונית יש הגה חשמלי די יקר לתיקון. אם הכל טוב, זו עיסקה טובה מאד.

הבעייה שהתדרדרות במצבם של קשישים עלולה להיות מהירה ולהתרחש תוך חודשים ספורים. מי שאמור לעקוב אחר נהיגתם של הקשישים אלו בני המשפחה שלהם, ובמידה ומתחילים לראות שסבא "לא יודע מי נגד מי", זו בדיוק העת להפרד מההגה, עם כל הצער שבעיניין. אדם שבריאותו תקינה אין שום סיבה שלא ינהג גם אחרי גיל 80.