yehuda-k

חלק גדול מהבעיות לא קשור לעלויות של בקרת האיכות.למשל: ראיתי איך מנסים לישם את צורת העבודה לפי הספר "דרכה של טויוטה" והתוצאה היא עבודה יותר טובה ואיכותית יחד עם הורדת עלויות. חלק מהעקרונות שבספר: "כיצד יוצרת טויוטה סביבה אידיאלית ליישום טכניקות וכלים "רזים", על-ידי: + טיפוח אווירה של שיפור ולמידה מתמידים + השבעת רצון הלקוחות (ובה-בעת חיסול פסולת ובזבוז) + איכות מהרגע הראשון + הכשרת מנהלים מתוך החברה ולא גיוסם מבחוץ + הכשרת כל העובדים לתפקד כ"פותרי בעיות" + צמיחה משותפת עם ספקים ושותפים" למשל, בחירת ספקי משנה לא לפי המחיר הזול ביותר , כמקובל בהרבה חברות אירופאיות, אלא עבודה עם ספקי משנה קבועים תוך שיפור מתמיד באיכות והוזלת המחיר, כפי שטוענים שמקובל ביפן. לפי הבעיות במנועי טויוטה מסוימים כנראה שגם טויוטה סטתה מהעקרונות האלה אבל כשעבדו נכון התוצאות היו איכותיות ולא יקרות. יהודה

קטונתי מלהתווכח עם הנסיון שלך אבל בכל זאת הנסיון שלי ושל מכרים לגבי סובארו לא כולל שום בעיה בתרמוסטט. נניח שאצל חלק מהיצרנים היפנים אכן אורך החים של התרמוסטט הוקטן, עדיין לא ענית לשאלה ששאלתי: למה אותם יצרנים צרפתים \ איטלקים לא לומדים מהנסיון ומרכיבים תרמוסטט יפני מהסוג הטוב. ? הרי עלות החלק נמוכה מאוד לעומת הנזק שנגרם למנוע ולמוניטין של היצרן. חבל שאתה לא קורא כראוי לפני שאתה מגיב. איפה ראית ששללתי את כל היצרנים האירופאים? אתה לא מדיק. מכוניות שמיוצרות בארצות אחרות סובלות לפעמים מבעיות של הרכבה מקומית ושל חלקים מקומים ולפעמים אינם משקפות את האיכות בארץ המקור.למשל בדרום אפריקה, המכוניות הם לרוב בהרכבה מקומית. בזמנו , מבחינת איכות, טויוטה נחשבו מעולים, פולקסווגן גולף טובים, ניסן בינונים וב.מ.וו על הפנים. יחד עם זה, מערכות החשמל למשל, היו טובות במותגים היפנים וגרועות אצל חלק מהמותגים האירופיאים. המותגים היפנים עדיין הוערכו כבעלי איכות טובה יותר. הלוואי שזה יקרה, ונוכל להנות מהיתרונות של רכב צרפתי \ איטלקי ללא בעיות. אבל קשה להיות אופטימי לאור הלחצים להוזלת היצור ומעבר לספקי חלקים לא טובים מכיון שהם זולים. שוב אתה מגיב למה שלא אמרתי ( כל היצרנים?), ולעומת זאת לא עונה על השאלה ששאלתי- מה יכולה להיות הסיבה שהיצרנים הצרפתים \ איטלקים לא עוברים לתרמוסטט יפני מהסוג הטוב? אפילו אם נלך עם טענת דניאל שאיכות התרמוסטט של חלק מהיצרנים היפנים הורעה, עדיין אצל רובם התרמוסטט מחזיק זמן רב. האם אתה לא מסכים לכך? ולסיום אני חוזר על השאלה- מה יכולה להיות הסיבה שהיצרנים הצרפתים \ איטלקים לא עוברים לתרמוסטט יפני מהסוג הטוב? (ההשערה שלי היא פשוט טמטום של מנהלים) יהודה

הפתרון הוא לעבור להתקנת צלחת לווין במקום הוט \ ייס. יהודה

פעם התקלקל לי מצבר טודור חודש אחרי סיום האחריות של 12 חודש. הגעתי ליבואן "טלרון", הם אימתו שתא אחד מת, ונתנו לי מצבר חדש במקומו. אני לא יודע אם צריך להמליץ על טודור, אבל על השירות של טלרון אני ממליץ. יהודה

חבל שאתה לא מתיחס לצד הטכני ובמקום זה עולה להנחתה. אז כמו הסיפור הידוע על "אחותך זונה" אני צריך קודם להכחיש: איפה מצאת ש: 1.כתבתי שכל היצרנים האירופאים משתמשים באותו הטרמוסטט? 2 יש יצרן טרמוסטטים בודד ביפן ויצרן בודד באירופה. 3. כל היצרנים היפנים משתמשים בטרמוסטט היפני וכל האירופאים באירופאי. כמובן שלא אני כתבתי כך. רצוי שתתיחס למה שכתבתי ולא למה שלא כתבתי. אין שום סיבה להגן על מכוניות צרפתיות. יש בהם ליקויים ומחלות, כפי שגם במכוניות יפניות מסוימות יש בעיות. אם כבר, עדיף להתמקד בבעיות שקימות ולהבין \ לעזור בפתרונם. יהודה

לא מדויק. אמנם הגיוני שהתחרות בין היצרנים תגרום לישור קו ביניהם אבל זה לא קורה בד"כ. דוגמא פשוטה היא התרמוסטט שבמנוע. החלק פשוט וזול, אבל היצרנים הצרפתים והאיטלקים (ואולי עוד יצרנים) שמים תרמוסטט שנגמר אחרי 100000 ק"מ (בערך) ואם הנהג לא שם לב ,הלך אטם ראש. למה האירופיאים לא עוברים לתרמוסטט יפני? מה ההסבר לכך? הניחוש שלי הוא הטמטום האנושי. משום מה ברכבים יפנים התרמוסטט מחזיק מעמד לאורך חיי הרכב. למה זה שונה בד"כ אצל היפנים? ממש לא ברור. זה לא אומר שמוצרים צרפתים\איטלקים תמיד נחותים. גיר ידני של פיז'ו, או מנוע פייר של אונו \פונטו הם מצוינים, והבעיות במנוע הקורולה ידועות. יהודה

זכותו של הבנק להשקיע גם ברמת סיכון גבוהה, אם הם מבינים מה הם עושים. במקרה שציטטתי הבנק השקיע בלי להבין. זו הבעיה. יהודה

זו דרכו הרגילה של וורן באפט. הוא לא מוכר מניה אף פעם, אלא אם החברה נעשית גרועה. תבדוק ותראה שבכל מפולת בעבר החברה שלו ירדה חזק. נכון, אבל מה שהם עשו הוא לא הערכת סיכונים אלא חוסר אחריות. איך אפשר להעריך סיכון להשקעה שלא מבינים אותה? לבנק אסור להשקיע בחוסר ידיעה, ללא קשר למה שסביר לך כמשקיע פרטי. רוצים שהדירקטוריון יהיה אחראי ולא יאשר השקעות שלא מבינים אותם. ( להבדיל מהשקעות מסוכנות). קח לדוגמא את הרמאות של מיידוף. בנק צרפתי מהגדולים בדק אותו לפני כמה שנים והחליט לא להשקיע בו. כידוע בנקים גדולים אחרים השקיעו בו בגדול, כלומר לא ניסו לבדוק אותו, והיו סימני אזהרה בולטים. אם בעלי הבנק מסתכלים על תשואה יחסית להון העצמי, ובנק ישראל מסתכל על הסיכונים מול ההון העצמי, נראה לי שאתה טועה. מצטער על הטעות שלי. יכול להיות שהיא עורכת דין מעולה אבל תגובתה הנדונה חשפה התנהגות חסרת אחריות של הדירקטורים ושלה. אגב , רוב עורכי הדין רחוקים מלהיות ראויים להערכה. וודי אלן אמר פעם: יש 3 סוגים של בני אדם, הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים ועורכי דין. יהודה

זהו שזה לא 2%. לפי אתר הבנק ההפסד מתוך ההון העצמי הוא 7.8% וזה המון. הבנק פועל במינוף ולכן נדמה שההפסד לפי דבריך הוא מתוך 65 מיליארד. אם נוריד את המינוף , ההפסד הוא יחסי ל כ 19 מיליארד הון עצמי וזה ממש גרוע. אבל העיסוק באחוז ההפסד מחטיא את הנושא. הנושא הוא לא ההפסד, אלא תאוות הבצע וחוסר האחריות שגרמו להפסד, למרות שניתן להרויח מצוין כשמשקיעים בתבונה (ראה דוגמא בדברי קודם) , ולהנהלת הבנק יש מספיק משאבים וזמן כדי למצוא השקעות טובות. שוב אתה עובר נושא. ואני שוב אומר שהנושא הוא לא ההפסד, אלא תאוות הבצע וחוסר האחריות שגרמו להפסד. גם משקיעים גדולים מפסידים לפעמים, אבל הם לא משקיעים במשהו שלא מבינים רק כדי לקוות שהמזל יעבוד לצידם. יהודה

נכון חלקית. הבנק צריך להתקיים ולהרויח (בסדר הזה) וכאן ראינו שהגברת הזאת מנסה לגלגל את האחריות לאחרים. נכון שעיקר תפקידו של הדירקטוריון הוא להתוות מדיניות אבל הוא עוסק גם בהחלטות גדולות - מינוים בכירים מאוד, השקעות גדולות במיוחד וכ"ו. עובדה שהגברת הדירקטורית מספרת שההחלטה להשקיע בנירות האלה הובאה לאישורם, והדירקטוריון לא טען שזה לא תפקידו. בודאי שהבנק לוקח החלטות שלפעמים כושלות וזה סביר. הבעיה היא שהדירקטורית פה מספרת שההנהלה אמרה: "אנחנו לא מבינים את המכשירים האלה עד הסוף, אז נשקיע בהם בהיקף קטן - כי אומרים שזה עושה תשואה מצויינת" איך יתכן ללכת לכיוון שלא מבינים אותו? אם לא מבינים אז לא משקיעים. אם היו אומרים "אנו מבינים ולהערכתנו יש סיכוי סביר להצלחה" זה קביל, אפילו אם נכשל בסופו של דבר. אבל לחפש רווחיות למרות שלא מבינים? הם לא סמכו על מקור שטעה, הם ידעו מראש שהם לא מבינים מה זה. כל הכבוד לך על ההצלחה. לכל מצליחן יש סגנון עבודה אחר. וורן באפט המפורסם ,כן משקיע את כל זמנו בלימוד השקעות וראה את הצלחתו. בנק לא יכול לקחת החלטה כמוך. הבנק אחראי בפני בעלי מניותיו וצריך להצליח מספיק כך שהכשלונות ישפיעו הרבה פחות מההצלחות, וחיב תהליך מסודר להשקעות. הם לא היו שואלים אותי , אבל הייתי פוסל את ההשקעה הזו בכל מקרה, גם של הצלחה גדולה. בזה אנחנו מסכימים, אבל ההחלטה הזו נלקחה בדרך הלא נכונה ואין בה שום ניהול סיכונים. איזה ניהול סיכונים אפשר לעשות כשלא מבינים את ההחלטה? צריך לשמוע לנתן רוטשילד שהקים את בנק רוטשילד האנגלי וזכה להצלחה אדירה. הוא אמר שבכל עיסקה מספיקו ה 10 אחוז הראשונים , הוא מוכר ושמצידו שיהנה מישהו אחר משאר אחוזי הרווח. זה נקרא ניהול סיכונים. וכידוע כשנפטר הוא היה האיש העשיר באנגליה. יהודה

לאחר שבשרשור אחר דיברנו על טמטום של מנהלי ארגונים גדולים , הנה יש לנו דוגמא למנהלי בנקים והדירקטורים. ציטוט מ"דה-מרקר" (הארץ) של היום: דירקטורים לא צריכים לדעת מה זה MBS, CDO ו-CDO סינטטי. זה לא התפקיד שלהם. הם לא צרכים להבין מה המכשירים האלו... עו"ד דליה טל, ממשרד קנטור-אלחנני-טל, בפאנל שעוסק באחריות דירקטורים, בכנס מסכים אדומים ואתיקה של בנק ישראל. "אני מלווה למעלה מ-20 שנה את דירקטוריון לאומי", הוסיפה טל. "אני זוכרת שבנק לאומי רצה להשקיע במכשירים האלה. באה ההנהלה ואמרה אנחנו לא מבינים את המכשירים האלה עד הסוף, אז נשקיע בהם בהיקף קטן - כי אומרים שזה עושה תשואה מצויינת". ראשי התיבות האלה אלה אותם נירות שעזרו להפלת את הכלכלה העולמית, ושגרמו לבנקים בארץ הפסדים כבדים. נראה לי שכל אחד מאיתנו לא משקיע במה שהוא לא מבין, אבל מתברר שמנהלי הבנקים כן משקיעים כך, והדירקטורים מאשרים. מסקנה: כלומניקים מנהלים את הבנקים יהודה

זה היה לפני הרבה שנים , ומאז למדתי ולא קניתי יותר רכב מהשכרה. הרכב היה סוזוקי סויפט בן 5 שנים, שהיה רכב מבוקש באותו הזמן. במשך יותר מחודש היו טלפונים אבל אף אחד לא בא. בסוף הראשון שבא קנה, כי הרכב היה טוב והתגמשתי במחיר. יהודה

קח בחשבון שכשתמכור רכב שהיה מהשכרה הבעיה תהיה לא דווקא המחיר. תתכונן לאפשרות שבמשך תקופה ארוכה אף אחד לא יבוא לראות את האוטו. מנסיון זאת חוויה די מיאשת. יהודה

האם אתה אומר ש: 1. אתה מתחייב לרשת למינימום שימושים של 15 ש"ח. 2. 35 אג' 200 דקות ראשונות ו ומדקה 201 30 אג' 3. ניוד מפלאפון. ( ומאורנג' ? ) זה בהחלט מענין. תודה יהודה

קראתי על רכב* שבו המנוע החליט להיחלש דרסטית, ולתיקון הבעיה המוסך החליף חלקים בשרשרת. כל פעם שההחלפה לא עזרה, הוחלף עוד חלק, ומדובר בתיקונים יקרים, האחרון שבהם היה אמור להיות החלפת טורבו. התברר כי למישהו אחר היתה אותה תקלה באותו הרכב , רנו אספאס. התקלה היתה פשוטה- מפסק אור בלמים שלח סיגנל מוטעה למחשב הרכב. איך זה שמחשבי האבחון במוסך לא יכולים לאתר בעיה כזו. ? האם בעית האבחון יכולה לקרות רק אצל יצרנים מסוימים? יהודה *תחת הכותרת: In a fix .

איזה יופי של הדגמה- התנגשות חזית בין וולבו 949 לרנו מודוס. יהודה

מה היה כל כך טוב פעם? מכונית שלא מניעה בחורף היתה תופעה נפוצה, הבטיחות הפסיבית היתה על הפנים , וברוב המכוניות גם הבטיחות האקטיבית היתה ירודה, לא היה מיזוג וקצת קודם גם לא היה חימום בחורף במכוניות העממיות, מבחר המכוניות האמינות היה הרבה יותר קטן, הרעש בנסיעה היה מתיש, חלודה היתה בעיה נפוצה, אורך החיים של מנוע היה יותר קטן ועוד. יש לנו נוסטלגיה למכוניות של פעם אבל עובדתית מכוניות היום הם הרבה יותר טובות. יהודה

כל מי שמוכר \ קונה רכב: חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע ולגילוי נאות). החוק נכנס לתוקף ביום 7.2.09. מידע נוסף באתר המועצה לצרכנות: יהודה

כנראה שבאמת התקדמו כי פעם בפונטו הלך לי פעמיים תרמוסטט לאחר כמה עשרות אלפי ק"מ , והם נתקעו במצב חצי פתוח! , כך שרק בעמידה ברמזור המנוע התחמם. מה כל כך קשה ליצר תרמוסטט מאריך ימים. הרי היפנים מיצרים אותו בוודאי בסין והוא בכל זאת מאריך ימים ושנים. יהודה

אתה כותב מדויק אבל : מה נחמד במנוע שנחות משמעותית מהטריומף מבחינת כוח והתנעה . וגם לא מדויק: לא ברור מאיפה היציאה הזו. והנה אנו מסכימים על אלה. חילוקי הדעות הם על ידית ההילוכים בלבד. נראה לי גם שיש לנו גם נוסטלגיה משותפת לסוסיתות, וטוב שנוסטלגיה לא צריכה חיזוק עובדתי. יהודה

כל הכבוד על חוש ההומור. יהודה

לא מדויק. בדגם המאוחר יותר של סוסיתא טריומף 1300 המנוע הגיב לעומת מנוע הפורד שהיה מהרהר אם כדאי לו להאיץ ואח"כ מהסס בכיוון. בבוקר חורפי מנוע הפורד לא תמיד התלהב להניע, לעומת הקרבורטור המוצלח בטריומף שהניע מיד תמיד. ידית ההילוכים הקצרה של הטריומף היתה שיפור לעומת הסוסיתא 12 עם הידית הארוכה והמעורפלת. הצד החיובי של הפורד היה אורך חיים גדול משמעותית של המנוע והגיר. בדגם הטריומף היה ניתן להתחבר ליציאות קימות במנוע ולהוסיף חימום תא נוסעים לחורף. גם המושב האחורי הפך להיות מרווח בניגוד לסוסיתא פורד שהמושב שלה התאים לילדים (או למבוגרים שאוהבים לשבת בתנוחת עובר עם הברכיים צמודות לחזה). לגבי העיצוב החיצוני, זה ענין של טעם אבל אם כבר לדעתי עיצוב דגם הפורד לא היה עדיף על דגם הטריומף. אחרי דגם הטריומף הגיע דגם ההילמן עם בלוק מנוע ענקי שהצריך הארכה משונה של החרטום. בכל הדגמים רעש המנוע בנסיעה טחן את האוזניים , במיוחד התעלה מנוע הטריומף (עם פחות מיסב בקרנק) לקראת סוף חייו (הקצרים). ברכב בן יותר משנה , קרקוש החלונות היווה תחרות רצינית לרעש המנוע. יהודה

כדילשאול אתה צריך לתת את כל הפרטים. יש שערים שמשקלם מאוזן בקפיץ כך שאפשר לשים מנוע חלש ויותר זול. אם זה המקרה אולי נקרע אחד הקפיצים והמנוע לא מסוגל להתגבר על המשקל בעצמו. יהודה

הרבה נהגים לוקחים קשה תקלה שתוקעת אותם באמצע הדרך, להבדיל מקלקול סתם. נכון , לפעמים ההוצאה הכספית לא גדולה, אבל החויה הזו של חוסר אונים באמצע הדרך לא נמדדת בכסף. פעם שמעתי על מישהו שהקדילק בת כמה חודשים שלו נתקעה . הוא פשוט חזר הביתה במונית והזמין מרצדס מפוארת, ולא חזר יותר לקדילק. נראה לי שמי שאומר שרכב יפני אמין יותר , מה שבאמת חשוב לו זה שהסיכוי להיתקע ברכב יפני הוא קטן לעומת חלק מהרכבים האירופאים והאמריקאים. יהודה

קשה מאוד לזהות מאיפה נשמעות היריות. כנראה שחילים שלנו ניסו לזהות מאיפה היריות, ראו תנועה בחלון וירו. הטרגדיה היא שזו היתה תנועה של בנות הדוקטור. קשה לראות טרגדיה כזו, ולא נעים להגיד לדוקטור לאחר מעשה, אבל הוא היה צריך להתמקם רק בחדרים בדירה שרחוקים מהצד שבו מוצבים טנקים שלנו, ואז בנותיו לא היו נהרגות. בנוסף לפי דובר צה"ל הזהירו אותו ואת שאר התושבים לעזוב את הדירה, והוא לא רצה לעזוב מסיבה לא ברורה.חבל מאוד. במקרה הזה לא הפגיזו סתם, אבל במלחמת ששת הימים טנקיסט קיבל צל"ש על אירוע שבו מצא עצמו לבד בתוך טנק בלב רחוב בעזה. הטנק פרס זחל והחיל חשש שאולי יזרקו עליו רימונים מהקומות העליונות של בנינים בסביבה, ולכן צידד את הצריח, והוריד בפגזים את כל הקומות העליונות ברחוב. בזמנים ההם אף אחד לא התיחס לשאלה אם היו שם אנשים שנפגעו, אבל לפי החיל אף אחד לא ירה עליו. חבל אבל גם אצלנו יש חרות. לפני שנתיים, במלחמת לבנון, מישהו נתן הוראה להפגיז ברקטות מצרר, למרות הוראת קבע שאסור. היה ידוע שלפצצונות יש הרבה נפלים, ולאחר המלחמה נהרגו ונפגעו תושבים בלבנון. אנו רוצים לשמור על רמה יותר מוסרית מאשר האויב, ולפי דעתי בהחלט משתפרים מהבחינה הזו, וטוב שכך. לטווח הארוך זה רק יעזור לנו במלחמתנו. יהודה