Talgaz

שימוש מושכל בחמאה.

מילר, הטנגו האחרון בפריז, ראית?

אם יש משהו שבאגירה לא ישן איתו כפיות, כנראה ששאר העם יברח לצד שני של העיר. אבל מילה טובה- נראה שהוא עושה אחלה נעימי בגב.

ערן, בהתחלה חשבתי שלוקומוטיב זה קטר. עכשיו הבנתי שזה שילוב מתוחכם של ספרדית ואנגלית. Loco-motive. אכן, מוטיב חוזר.

אני חושב שסיכמת את זה יפה. עם המצלמה מתנהל בעדינות. הדבר היחיד שיהרוס לי את הטיול זה אם יקרה לה או להארדיסק משהו. תיק אף ובתוכו שתי עדשות (אחת מורכבת והשניה ממתינה). הולכת איתי לכל מקום. יש לי 44 ג'יגה בכרטיסים, ועוד חצי טרה בכונן חיצוני 2.5",שעליו אני מגבה הכל לפחות פעם בשבוע. בכל חור יש כאן עמדות מחשב, באיכות משתנה, במחירים של 20-60 רופי לשעה. בהתחלה צילמתי בjpeg, גם כי פחות נפח וגם כי אני לא יודע כלום על עריכת תמונות. לאחרונה עברתי לraw+jpeg כי יש לי מספיק מקום ואולי מתישהו אלמד לערוך. שכרתי "אופנוע" לכמה ימים, בהאמפי, היה נחמד מאוד, זול מאוד. הבעיה היא שההתנהלות בכבישים שאינם שכוחי אל לחלוטין מלחיצה מאוד. בהודו אתה צריך לנהוג כמו הודי. חוץ מזה, אין לי רישיון לדו"ג כך שמידת הניסיון שלי מוגבלת מאוד. אבל גם ברכב לא הייתי נוהג כאן. בתיק? שני תיקים - מוצ'ילה 60 ליטר (מרוצה מהגודל, בהתחלה פחדתי שיהיה קטן) משמשת לנסיעות וטיולים של מעל יום. ותיק יום, אם אני זוכר נכון 25 ליטר, שבתוכו יש ספר, מצלמה, עדשה שלישית לרוב, מים, אולר עלום שם (יש בו מזלג!), ופליז קל כי המז"א פה הפכפך. בטיולים באזורים קרים, יש גם חמצוואר, כפפות קלות וסט תרמי פשוט. וכמובן, דרכון, כרטיס אשראי, חצי מהמזומן, מיתר טוב לטיולים ארוכים, ושתי קוקיות. אולי קצת יוגה תמלא אותי באנרגיות.

תקפה אותי עצלות. תופעה שמוכרת לי, ושנואה עלי יותר מכל. בהתחלה חשבתי שזה נובע מפחד. פחד להכשל, פחד מהעולם. אבל לא. זה משהו אחר. זה פיגור. זו תקלה. זה קצר במוח. העולם יושב על סף הדלת, מועיל בטובו לדפוק ולצלצל. ואני? מעמיד פני ישן. רק עזוב אותי בשקט. תן לי סכין מנתחים, קרא לו סקלפל מצדי, ותצביע לי על הנקודה המדוייקת. חותך. עכשיו! תן לי להוציא מעצמי את הדבר החולה הזה. אני חושב שזו המטרה הגדולה ביותר שלי. פה, ובכלל. עם השאר אני יכול לחיות. אפילו עם עצמי. לא עם זה. כמה תיעוב. ולא מספיק כדי לשנות. כי אני מתעצל. שום דבר לא כואב יותר מלדעת שאתה אפס.

tonight on the menu - Manali, Dharamsala and Amritsar. מסר חינוכי.

לא בטוח שאני מדייק, אבל נקודה ששווה לבדוק - תרסיס פלפל מגיע בריכוז המותר לשימוש רק אחרי הסמכה או ע"י כוחות הביטחון. גז מדמיע לעומתו מגיע בריכוז נמוך יותר, לכן גם פחות אפקטיבי.

המחירים שרשמת, לאיזו כמות? כאן בפורום היה שרשור, האתר נקרא b משהו, והיה הזול ביותר שמצאתי. הכל התנהל חלק והמשלוח היה מהיר. אני רק לא זוכר אם המחיר היה 198 או 298 ל50 מ"ל (100 עלה מאה ש"ח יותר).

כל יסוד אותו תצליח להתיך. וכמות האנרגיה? אם אני לא טועה אמורה להיות mc^2. כש m הוא מסת החומר.

השחזה מצד אחד לא נותנת לך חיתוך אלכסוני?

הייתי פה, הייתי שם, אספתי חוויות, מפגשים, ריחות, צבעים. מה שחסר לי זו ההתעוררות. פקיחת העיניים המיוחסת ל"טיול הגדול" ובפרט בהודו. מחשבות יש. תסכולים יש. אבל להפוך לבודהה בלי מאמץ? לא ולא. אולי את השינויים שבי אראה רק בחלוף הזמן, ואולי בכלל לא. הרבה דברים בי שאני רוצה שישתפרו, שישופרו, אבל איך מתחילים בכלל? אז אחרי שימלה הגיעה מנאלי. הנוף הכי יפה שראיתי עד עכשיו. האזור מחולק לשלושה כפרים מרכזיים, ניו מנאלי, אולד מנאלי ו-ואשישט. מתוייר מדי לטעמי, ישראלי מדי לטעמי, יקר מדי לטעמי. אבל הטבע מפצה בגדול. יש כמה יאקים (בהמה טיבטית, שתי אותיות?) באיזור, בעיקר לצורכי תיירות שכן המקום אמנם קר, אך לא כל השנה. בסביבה גם כמה כפרים מקומיים פחות נגועים, נעימים מאוד ואותנטיים משהו, על אף שגם פה הבניה היא בטון ברובה. (אנקדוטה מעניינת, בגלל שהאזור מועד לרעידות אדמה, עיקר הבניה היא שילוב של בטון/לבנים ועץ, כדי להקנות גמישות למבנים). שבוע הייתי בעיקר בחברת אנשים מקומיים (בעיקר משפחה אחת שמנהלת קפה מצויין בסגנון איטלקי) ואיכשהו קבלתי הזמנה לנגן בגסטהאוס בתמורה לתפריט פתוח (חוויה מאתגרת, איך לעזאזל אני אמור לנגן על דג'מבה מוזיקה הודית?? הם סופרים 6, 6 וחצי ו-7, וזזים על הטאבלה כמו נחשים). השלב הבא היה דרמסאלה. אם מנאלי הייתה ישראליאדה, פה אפילו השילוט היה בעברית. הפואנטה של המקום הייתה לפגוש שוב את סילבאנה (הארגנטינאית הנפלאה מלפני כמה שבועות?). לא אוכל לתאר את הפתעתי כשמצאתי את עצמי מתגעגע אליה. איכשהו מצאנו עצמנו בתוך וורסיה סוערת ומדהימה של מערכת יחסים על זמן קצוב, וכשזה מגיע אחרי שלוש שנים שלא נקשרתי למישהי, נתפסתי עם המכנסיים למטה. דרמסאלה? עיר מזעזעת. עשרה ק"מ מעליה יש שלושה כפרים, מקלוד גאנג', הסואן כמעט באותה מידה, יחסית הודי באופיו אך עדיין מתוייר, באגסו, שגיחה אחת קצרה מיצתה אותו, ודרמקוט, שהיה נחמד ובסיס לכמה טיולים טובים, אך מתוייר להחליא. הדאלי לאמה? נופש לו בארה"ב. בקשתי שימסרו לו ד"ש. ואז נהיה חם. באמריצר 47 מעלות זה מצב שבשגרה. מבחנתי? מוות. פעם ראשונה שאני טורח לקחת חדר ממוזג, וזו ההחלטה הטובה ביותר שלקחתי בטיול. באמריצר יש שלושה דברים לעשות. המקדש הזהוב (באמת מדהים, מקווה שבקרוב אוכל להעלות תמונות), טקס חילופי המשמר בגבול הודו פקיסטן (לא ראיתי, חבל) ולברוח משם כמה שיותר מהר. איזה מזל שהמודיעין בתחנת האוטובוס יודע על מה הוא מדבר! כן, בטח sir, שבע שעות נסיעה, יוצאים בשתיים בצהריים. כוס אמא שלו. אחרי שחיכינו שעתיים לאוטובוס שיוצא בארבע, עמדה לפנינו נסיעה של 17 שעות באוטובוס שבו אם על כל שלושה מושבים היו רק ארבעה אנשים אתה במצב טוב. וכמובן, כלכך חם שאתה לא יכול לדעת בכלום. לישון? אמן בכותל. אבל אין מצב. הודו מעניינת. מתסכלת. מרהיבה. כל כך שונה מכל מה שראיתי. מכניסה את החיים לפרופורציות. חיפה-ירושלים באוטובוס? אפילו לא נחשב לנסיעה. פקקים באיילון? תנסו לצאת מדלהי בהזדמנות. האוכל לא מוצלח? היי, לפחות אתה לא צריך לאכול בידיים. אין גז? להכין מג'דרה בקומקום חשמלי זה דבר שבשגרה. אין מים חמים? לפחות לא צריך להתקלח בדלי. משיג את המטרה? עומד בציפיות מעצמי? לא יודע. סביר להניח שעצם קיומן של ציפיות מטיול כזה הוא טעות, אבל החלב נשפך. כיף חיים, גועל נפש, חוויה מדהימה, תסכול שמדרדר אותך לרצח עם. אני אוהב את הודו. אבל בדיוק באותה מידה שאני שונא אותה. הלכתי לטפס על הרים.

ברכות, ראיתי שיש בחור בשם אישימוטו בפורום. ראיתי גם שהוא לא מנצל את השם המגניב שלו, וכתב הודעה בודדת מאז 2009. עלתה בי תהיה אם אפשר לנשל אותו ולהשתלט? ואם לא, אז גם אישעמאוטו יהיה משמח. תודה רבה

סובלנות לפרות הייתה לי תמיד. וגם סבלנות בשפע. אבל כשהיא עומדת באמצע הכביש? מה זה פה?! מהר לצלחת! בסטייק באפאלו חושקת נפשי מזה שלושה חורפים, כשחלקנו מרעה באפריקה. חבל שלא אמרת לפני חודשיים. השיעור הכי חשוב בינתיים הוא לא לחטט באף באוטובוסים. כמה בורות.

הבעיה עם רווקות מצודדות בארה"ב, היא שאם אין להן ביטוח רפואי הן לא יתגברו על הצידוד לעולם.

נמוך, אך גבוה באופן יחסי. ההצעה שלי עמדה על 150 דולר ניו זילנדי, שהם כ100-120 דולר. כך גם חברים שעבדו בתחום.

אם אתה מוציא ויזת עבודה, אני לא חושב שתהיה בעיה. הייתי אמור לעבוד בניו זילנד בעגלות, וקבלתי לצורך כך ויזת עבודה, חוקית למהדרין. בסוף בגלל אופי העבודה והרצון לטוס להודו במקום, זה ירד מהפרק. יש לך אזרחות נוספת מלבד הישראלית?

שמר, בצעד אלטרואיסטי לא אופייני, אגיש לך ישועה על מגש של כסף. שלח לי את אותה הפיקנייה, שמנה וקטלנית ככל שתהיה, וקבל בתמורה נזיד עדשים ממיטב התוצרת ההודית, מועשר במסאלה תוצרת בית שבושל בישול ארוך בקומקום טבעוני. ואני אפילו אממן את המשלוח, בתמורה לזכות לגאול אותך.

חלילה וחס! המסע יושלם כשיורדו הווילונות ויוחשך האולם.

מסכים עם חלק מהלבטים. שאלות של מוסר, אכזריות, התעללות מיותרת (מעבר לגידול לצורך שחיטה) ניצול מוגזם והתייחסות לבעלי חיים כמשאב העומד לרשותנו. להרוויח את הסטייק זו גם מחשבה שחולפת לה לעיתים. בעיני אדם שאוכל בשר אך לא מוכן לראות דם/שחיטה (שלא לדבר על לבצע) במקרה הטוב עוצם עיניים. ההתלבטות שאיני חולק, היא בנושא הסמנטי. טבעוני אוכל בשר הוא האוקסימורון האולטימטיבי. הוא סוחר העבדים הכושי של המאה ה21. כמו שאמרת לאחיך, תקשורת מתאפשרת משום שלשפה כללים מוגדרים, משמעויות מוגדרות וידועות. אגב, רוני, אל תשכח שהבחור אופנוען. לא יודע אם לרוכבי אופנוע יש תחליף אמיתי למעיל עור. ואגב 2, הנעליים שלך לא איטלקיות במקרה?

זה לא שמנוש הוא שם מעורר תאבון. וגם ואגינה לא ממש הייתי רוצה בתוך המרק.

פינק הורס בלב המפרץ.

האמת שיש משהו... מזכירה את שלי במראה ואת לבני בפוזה הלוחמנית.

כשיבש, כל מה שהיה ירוק הופך לחום...

זו לא בדיוק העלאה אגרסיבית. היא מתונה והדרגתית מספיק כדי שאנשים יבלעו את הגלולה. אני חושב שאפשר להגיד שסיגריות הכפילו את מחירן ב10-15 שנה האחרונות. אם היו מכפילים את המחיר בבת אחת, ההעלאה הייתה אגרסיבית. חוקים נגד עישון זה מבורך, רק שהם לא נאכפים אפילו בכאילו (בחיפה לפחות). זה לא נראה שהמדינה דוחפת בנחישות להורדת כמות המעשנים או העישון, אלא בעיקר יוצרת (עוד) מצג שווא.