Talgaz

Tapatalk לא מציג את החלק הזה. בוף. כל הישראלים לא מצליחים להסתדר בלעדיו בהודו, ורק לי הוא קורץ כמו ביצת עין עם סלמונלה.

איזור בארץ?

טיפ מעניין לגבי אמסטרדם שקבלתי אתמול מבחור שגר שם- על כל חודש בלי סקס אתה מקבל panda point אחת. ומסתבר שזה מקובל לבוא למישהי ברחוב, להגיד לה "אהההה כפרע? שומעת, יש לי פנדה" ומפה לשם, המטרה של שני הצדדים היא לאפס את הניקוד.

חיפשתי אחת של פוטין על ברווז. כמחווה פואטית. אבל כנראה שאין לו אומץ.

ומה דרך טובה יותר לסיים טרק מאשר לתת לשרירים יומיים מנוחה ולקבל מסאז' אירוודי? אני מוכן לפתוח ככה כל יום עד האחרון שלי. למרות שהופתעתי מכמות תשומת הלב שההודי החביב העניק לישבן שלי... מבין כל סוגי המסאז' שקיבלתי או הענקתי בחיי, זה היה הזורם ביותר, הנעים ביותר, ובעל הפוטנציאל הרב ביותר להקרא ארוטי. סופח לארסנל, ובתקווה אתמקצע בו בזמן הקרוב.

או על סוס, אם לקחת דוגמא מהוד פוטיניותו.

קפה של בוקר על מנוע ליסינג מלא מיונז? תמשיך הלאה. חפש איזה v6 מפרוקייה / גרוטאידה.

משעמם? בבקשה.

אולד ספייס וזה.

אין דברי חכמה. רק חיזוקים לשלוח. בטוח ששקלתם כל אופציה קיימת ולא נמצא מוצא. תהיה חזק איש יקר. בשבילך ובשבילה.

the rest of the pictures - at my sexiest moment... such steep slopes, that after crossing the snow on all fours, i pulled our bags and then Rachel Gertrude. she and her mate (Chubaka-Chapatti) followed us all the way (35 km, two nights), slept with us at night and were great companions.

פצל הרוויחו את המוניטין שלהם ביושר. אחרי שעות שהקטנצ'יק ישב בתוך שלי עם מים, אבקת כביסה וטונה ג'יפה, לילה במלח החזיר אותו לתפקוד. ולא רק זה, כמו כדי להוכיח את העוצמות הפנימיות שלו, הוא מסרב להכבות. מקווה שעם הזמן הוא יחוש בטחון.

מתכון לשבת - והפעם, נזיד Petzel. הוראות הכנה: 1. קנו פנס ראש של פצל, לא משנה איזה דגם. 2. טיילו איתו קצת, לכו לאיבוד בהרים, תעשו חיים. 3. תחזרו לחדר בעשר וחצי בערב, ושלא כמנהגכם העצל, תדאגו ישר לשים את כל הבגדים בדלי כביסה! 4. תקומו בבוקר, רעבים עד אימה, תאכלו שלוש ארוחות צהריים ותחזרו לישון. 5. תקומו, תסיימו את הכביסה ותבינו שיש משהו בכיס של המעיל. 6. תורידו לעצמכם כאפה. 7. שימו את הפנס בקערה ותכסו במלח. 8. תמתינו. מכאן יש שתי תוצאות אפשריות, resurrection, או הכנה לחניטה. 9. תלכו לאכול תרנגולת.

too late to edit, and this picture was too big. please forgive me. one fucking scary crossing that was.

well, please forgive me for the quality, but taking pictures was such a huge effort. me, that usually have my camera around my neck all the time, especially on treks, hardly took it out of the bag. and even regretted taking it in some points.

Maybe there's no police, but there are cameras! so, as always, Waze

swiftkey מוצלחת מאוד ולומדת אותך. גם מהודעות קיימות בפייסבוק וג'ימייל.

תמיד אנחנו מדברים על למצוא את הגבולות שלנו. כמה רחוק אפשר לדחוף. בין אם את הגוף, הנפש או המוח. עכשיו אני יודע בדיוק. הטרק הזה היה הדבר הכי מטומטם שעשיתי בחיים. לא היינו ערוכים אליו בשום צורה. לא ציוד, לא כושר, לא מדריך ולא אוכל. יצאנו, אני ובריטית בגילי, למסלול שהיה אמור להיות ידוע וברור, קצת מאתגר פיזית, של יום אחד נמרץ או יומיים בשאנטי והתהפך מקצה לקצה כי הכל היה מושלג. מסלול? בחמש שעות הראשונות. קל? אפילו לא לשניה. אתמול תשע שעות, היום ארבע עשרה. ב4300 מטר אתה הופך לבנאדם אחר. המוח לא מקבל מספיק חמצן, ואם אתה לא מכין את הגוף, כלומר עולה בהדרגה, (עם לפחות לילה אחד כל 500 מטר מעל 2000) זה מתחיל בכאבי ראש, סחרחורות, הקאות, הזיות אובדן הכרה ואובדן זכרון. אז אצלי זה היה ברגוע, רק סחרחורות, חוסר שיווי משקל והתקף פאניקה קל. כל זה כשאתה על קו פרשת מים של רכס תלול בצורה שלא תאמן. צד שמאל כולו מושלג, עד שיש סלעים ואז מצוק, צד ימין פשוט התרסקות של 300-400 לתוך מדרון סלעי. הג'יפיאס של הטלפון לא עובד מעל 4 ק"מ, או שאולי השלג שיבש לו את האות. אתה מנסה להבין את המיקום שלך מתוך מפה "טופוגרפית" של גוגל ברזולוציה של 200 מטר לס"מ, אין לך מושג איפה אתה, או לאן ללכת, אין נתיב, כל מקום שאתה רוצה להמשיך אליו כרוך בהחלקות מטורפות על מדרוני שלג/קרח תלולים. פחד אלוהים זו לא מילה. המחשבות לא הגיוניות, כאילו מישהו אחר שולט בהן. פחדתי שאני לא הולך לחזור משם בחיים. כבר חלף לי בראש מסוק חילוץ. ואז הרכס יורד מאה מטר, ואתה מסתכל אחורה בהלם. מה לעזאזל חשבתי? מה נסגר איתי? נכון, קשה רצח, מפחיד אש, מילימטר של העברת משקל לא נכונה וה12 ק"ג על הגב מעיפים אותך לעולם שכולו חדש. אבל אני מכיר את עצמי! ואת הגוף, והכל בסדר. מדהים שגם אז, כשההשפעות על המוח נרגעו, כל חמישים מטר חייבים לעצור להפסקה. כל דבר הופך להיות כלכך קשה. ב3900 חזרתי לעצמי. הרגשתי טוב, חזק, השרירים הפסיקו לכאוב. (גבהים אגב מצאתי לפי המפה בפלאפון, קל למצוא קווי גובה). יאללה, כבר שבע ועשרים, עוד עשר דקות חושך. פתחנו אוהל במקום הכי מדהים בעולם. ממש ממש לא נורמלי. תשע הולכים לישון, ארבע וחצי זריחה! יאללה בלגאן. קפוא. פאקינג מינוס עשר מעלות. מזל ששכרנו שקי שינה מטורפים. ביום השני הדרך, למעט הארבע שעות הראשונות, ברובה היתה ירידה. גם לרדת 2 ק"מ בלי שביל, בשלג, זה מפוקפק. אבל פה כבר התחלנו לשחק. נהרות שלג נהיו משעשעים (בזכות חבל שבמקרה הבאתי איתי), טיפוסים נהיו אתגר מהנה ולא חרדה קיומית. היום כבר ראינו את הסוף. נתנו פוש אחרון ןהמשכנו לטרק בחושך, עם פנסי ראש (למרות שבשעתיים האלה כבר היה שביל ברור, תודה באמת). בחיים לא כאב לי ככה כל הגוף. בחיים לא הייתי כלכך מותש. או מסריח. ובחיים לא עשיתי משהו כלכך קשה או מטומטם. או מדהים. איזו חוויה. איזה טרק. הנופים... אחרי שזרקתי את התיק בחדר, הבנתי שבלי האדרנלין אני לא מסוגל ללכת יותר. מקלחת רותחת בישיבה, ודילוג על ארוחת ערב נחוצה בהחלט. מקווה שמחר יצא לי להמציא לכם תמונות.

הקטע ההזוי הוא שלא...

אז ככה, אני רעב עכשיו וצריך למצוא פתרון. ההנחה היא שהברווז ימצא דרכו אל המוקד. מכיוון שהסתברותית המוקדנית לא תהיה, הברווז יאלץ להכין את עצמו לסעודה. אז... איך תעדיפו את הברווז שלכם?

תשמעו חברים, אני לא יודע מה קרה לכם מאז שטסתי, אבל אני חושב שהערתי את כל הגסטהאוס. אגב, פה השתלשלות ארועיו של הברווז המצוי מתחילה בחצר ונגמרת על שיפוד. רק לצורך גיוון האיומים. ברווז, בתור קרוב המשפחה הגבוה, אני בוחר לטמון את הראש בחול.

רגע רגע רגע. יותר יקר מבארץ? מהר להעלות מיסים!!

אם זו רטיבות קיימת ועומדת - רק הזמן יעזור. אם היא עוד פעילה שום דבר שתעשה מתוך הבית לא יעזור, אתה צריך איטום מבחוץ. וכמובן שאין מה לשפכטל אם יש רטיבות.

לא רק תדירות השימוש מפתיעה, אלא גם שוק האפטרמרקט. צפצפות שבכל פעם משמיעות שיר אחר (זוכרים שפעם היו רינגטונים?), או סתם צפצפות גודשות עם צנרת 3".

תורת הזמבורה, עשרת הדברות. לקח לי שלושה חודשים להבין מתי הודי יצפצף, ולהלן הממצאים: 1. ההודי יצפצף כשרכב עובר מולו. 2. ההודי יצפצף כאשר הוא עוקף. 3. ההודי יצפצף כאשר הוא נעקף. 4. ההודי יצפצף כדי להגיד שלום. 5. ההודי יצפצף כאשר יש פרה על הכביש. 6. ההודי יצפצף שוב, כדי להגיד להתראות. 7. ההודי יצפצף כשהוא רואה הולכי רגל. גם אם הם בצד שני של היבשת. 8. ההודי יצפצף באופטימיות כאשר יש עדר כבשים על הכביש. 9. ההודי יצפצף כדי שתדע באמצעות הסונאר שלך את המרחק המדויק. 10. ההודי יצפצף כשמשעמם לו. לכן, בערים, הגדילו ההודים לעשות וחלקם נוהגים להפוך את המגעים, כך שאתה מצפצף תמיד. כל עוד אתה לא לוחץ על הצפצפה. יש שיאמרו שהממצאים רועשים. קחו איתכם אטמי אוזניים.