alfa_draco

נשמע לגמרי כמו פיאט גרנדה פונטו, חדשה. ירידת הערך בטווח המחירים הזה סבירה, ככה שיש יתרון לקנות רכב חדש ולתת לאמא להנות מראש שקט ושלוש שנות אחריות. הגרנדה נוחה בהחלט, חסכונית מאוד, מקום לכל הקניות שתצטרכו. אם לשפוט לפי דגמי פיאט בעשר השנים האחרונות, היא צפויה גם להיות אמינה מאוד (לפחות הדגמים הבסיסיים, שהם מה שמוצע כרגע בארץ). מעבר לדרישות שלכם, היא זריזה מספיק בתוך העיר (קצת עגלה בבין-עירוני...), בטיחותית - גם זה חשוב, לשמור על אמא (5 כוכבי NCAP, לא זוכר כמה כריות אוויר מוצעות ע"י סמל"ת - כדאי לבדוק).

יש להזהר במיוחד בנהיגה עם מסיכה - במקרה של פתיחת כרית האוויר של הנהג, המסיכה עלולה להפוך לפרצופך הקבוע.

אם מה שחשוב לך זה רכב שייקח אותך ממקום למקום, הרובר היא המכונית האחרונה שמתאימה לך. הרובר מכונית מאוד זריזה וחזקה למחירה ואפילו מהנה למדי לנהיגה, אבל אמינות ("ממקום למקום") היא לא הנקודה החזקה שלה בלשון המעטה. אגב אם אתה מדבר על מנוע 1.4 אז זו 214, לא 216. אם אתה שואל מה כן מתאים לך, תן תקציב ודרישות נוספות.

תשמע. אין לך הרבה ניסיון, וכדאי שתהיה ישר עם עצמך לגבי רמת הסיכון שאתה עומד לקחת עם הרכב. יש בתקציבך רכבים ספורטיביים אמיתיים (וזה לפעמים בא עם סיכונים - בין אם בגלל התנהגות הרכב על המגבלות, או עצם הפיתוי "לתת בגז") ויש גם רכבים יפים, "ספורט-אלגנט", שתוכל להנות מהם יחד עם התנהגות בטוחה יחסית. למשל, הספיידר שהזכרת - רשמת ישנות אבל אני משער שאתה מתכוון לדור האחרון (לפני הבררה ספיידר) משנות התשעים. אלה רכבים בעלי הנעה קדמית, חלקם חזקים יותר וחלקם פחות, הדגמים בעלי המנועים הפחות חזקים יהיו מומלצים תיאורטית - התנהגות בטוחה, צריכת דלק בגבול הסביר, אם כי ביטוח כנראה יהיה יקר. כל זה תיאורטי, לך תמצא אחת שמורה... MGF לעומתה בעלת מנוע מרכזי והתנהגות עצבנית יותר (נייטרלית = מעבר מהיר ומפתיע לנהג צעיר בין היגוי יתר לתת היגוי על המגבלות). לא מומלצת. אני מקווה שתיקח קורסים של נהיגה מתקדמת כדי לפתוח לפניך מגוון אפשרויות, אבל בינתיים הייתי ממליץ על רכבים קצת שונים אולי ממה שרשמת. לדוגמא, בתקציב אתה יכול למצוא אלפא 147 (1.6 חדשה למדי או 2.0 קצת יותר ישנה, בכל מקרה רכבים מהשנים האחרונות) - רכב יפה, אוחז, מהנה, בעל צריכת דלק שפויה והתנהגות בטוחה (מעבר הדרגתי ונשלט לתת-היגוי). אם תחפש בסגנון הזה אני בטוח שתקבל פה עוד המלצות מניסיונם של אנשים. כיוון קצת אחר - לשיקולך...

קודם כל, כפי שכבר נאמר, מדובר בשתי מכוניות די שונות באופיין, בגלל הבדלי הגודל/סגמנט, השנה בה תוכננו וכו'. אלפא סוד שמוצעות בארץ למכירה נעות בין גרוטאות שמה שמחזיק אותן על הגלגלים זה הבוץ שנקרש עם השנים והתחבר עם החלודה, לבין מכוניות בודדות באמת שמצבן מצויין (חלקן כמובן לא למכירה ובעליהן נשבעים לא למכור לעולם... ע"ע "יד אחרונה"). אי שם באמצע, יש סיכוי למצוא מכונית שמצבה המכאני מניח את הדעת, ומצב הפח שלה ניתן לשיקום בעלויות סבירות, בד"כ עלות כוללת להעלות פרויקט כזה על הכביש תהיה בסביבות ה-15,000 בתור התחלה (רכב + מכונאות עד הסוף + קוסמטיקה בסיסית + מלאי חלקים "שצריך שיהיה") או 20-25,000 אם הפרויקט גם כולל פחחות, צבע ויישור קו מלא. ברגע שהבאת את הסוד למצב טוב, ובהנחה שתמשיך לשמור עליה מכאנית ומפני חלודה, יש לך יופי של מכונית בידיים: איכויות נהיגה, כפי שצויינו לעיל ובאינסוף שרשורים, מהטובות שתמצא - אחיזה והתנהגות, הגה, תחושה, צליל מבחר מנועים נהדרים בעלי אופי וצליל - 1.5 לטעמי האופציה הכי "נכונה", 1.7 אולי קצת מוגזם לאור מגבלות הבלמים שימושיות - הרכב מרווח מאוד, ברמה של מכונית משפחתית, ויש אפילו בגאז' לא קטן... בטיחותית מהמקובל בתקופה (ואני מכיר אישית מישהו שיצא ללא פגע מתאונה שכללה כניסה במעקה קשיח, באדיבות מע"צ, במהירות גבוהה מאוד) האוטו תוכנן אמנם בשנות ה-60 אבל היה מהראשונים שבתכנונו נעשו ניסויי ריסוק בסגנון NCAP (ניסויים פנימיים, לא פורסמו ציונים אז) ערך אספני הולך ועולה ככל שכמות האקזמפלרים יורדת לשאלת המשקל שנשאלה - משקל הסודים בסביבות 850-900 ק"ג, תלוי בדגם, מה הורכב בו ומה פורק ממנו...

שוב פעם הוועדה לביקורת המחירים מפספסת את העיקר, והוא שמחיר זה עניין יחסי ולא אבסולוטי. השקל אינו גודל פיזיקלי שנברא במפץ הגדול. שנייפר, התוצרים הנוכחיים של ב.מ.וו, טובים ככל שיהיו, ברובם נטולי סקס-אפיל לחלוטין, בעלי עיצוב פנים משעמם וחוץ שנוי במחלוקת. וולוו כבר מייצרת מכוניות שנראות מושכות וצעירות יותר. ב.מ.וו 1 היא אכזבה רבתי, ה-7 לימוזינה ולא מכונית נהיגה, ודגמי הביניים עתירי טכנולוגיה מיותרת (מילא I-DRIVE, אבל ההיגוי הדינמי? WTF?). אם הייתי בימריסט אדוק אני חושב שהייתי מתאכזב מאוד מההצע של השנים האחרונות. לגבי ה"התפרקות אחרי חצי שנה", ה-147 שלך התפרקה? אולי כי ניסית להפוך אותה למכונית ראלי? ה-147 שלי לא התפרקה במשך 5 שנים שהיתה אצלי, נהפוך הוא - הוכיחה קשיחות רבה ואיכות גבוהה, למרות מגוון מפגעי מע"צ. לפי חתימתך אתה בכלל נוהג על STI, כך שניתן להבין שמראה כלל לא מעניין אותך, וגם לא נוחות יומיומית, אלא כוח וניהוג נטו. לגיטימי, אבל במקרה זה באמת יצאת מכלל קהל המטרה של אלפא, כך שאין כל כך טעם בויכוח. STI היא מכונית ממוקדת, וזה קצת מזכיר לי אנשים ממוקדים מדי - מאלה שגם ביום שבת מה שלא תשאל אותם הם ידברו רק על העבודה.

אני לא בטוח שהאמריקני הממוצע בוחן מנוע כמונו במונחי "כוח סוס לליטר"... שמתי לב שהם כמעט תמיד, בשיחה על מכוניות, לא ישאלו "איזה נפח מנוע הרכב שלך" אלא "כמה צילינדרים המנוע"?

איזה דינוזאור אכל את הרכב שלוקח לו חודש לעכל אותו? ולגבי העיקול, לא נראה לי שתחינות יעזרו - כל הרעיון מאחורי העונש הזה הוא להרתיע ע"י כך שנהג ידע שהוא דופק את כל המשפחה, לא רק את עצמו. בכל מקרה כדאי להתייעץ עם עו"ד תעבורתי מצטיין, אולי אפשר לקצץ את זה לשבועיים באופן כלשהו.

המחיר עשוי היה להראות גבוה, עד שבאו פולקסוואגן והדביקו תג של 350K על הEOS הבינונית ביותר שלהם. הספיידר נראית פתאום דיל מדהים. בכל מקרה, צריך לראות כדי להבין את רמת האיכות בחומרים, בפרטים הקטנים, באופן שבו הדברים נפתחים ונסגרים, כדי לדעת שהמכונית מעוצבת וגם מהונדסת ובנויה ברמה הגבוהה ביותר. לגבי הנאה בנהיגה, היא ממש לא הולכת להתמודד עם הספיידרים של פעם, אבל אני אמתין בסבלנות עד שתיפול לידי אחת לאיזה סיבוב...

קודם כל, בשום אופן לא פוקוס 1.6. מדובר ביצירה מוטורית מעליבה שנרקחה כנראה לפי דרישות דלק מוטורס ועוד כמה יבואני עולם שלישי. בשום מקום באירופה לא תמצאו את המנוע המביך הזה. עד שלא יביאו את ה-1.6 החדש, ניתן להשאיר את העגלה הזו לחבורת חובבי הליסינג. הרכב הרבה למטה מסתם "לא זריז" - הוא חסר כוח עד כדי אי-בטיחותיות. מכוניות מעניינות אני יכול להציע הרבה, אבל אם להצמד ל- 1.6 כדרישה, אז יש קצת בעיה - למשל אלתיאה שהוזכרה יש 1.6 ידנית או 2.0 אוט' או דיזל - לא מה שאתם רוצים. 1.6 אוטומטיות שאינן נפוצות במיוחד, לכל אחת חסרונות ויתרונות אבל שווה לשקול: ניסאן נוט (קצת קטנה - טובה למעדיפי מרחב לגובה על פני האורך); אופל אסטרה (1.6 היא רובוטית לתשומת לבכם); C4 (יפה ומאובזרת).

בהצלחה דרור! אז אני מבין שהשנה אתה מזמין את המועדון לסיור בחניון האוטובוסים - מעלים את כולם לאוטובוס, והופ נוסעים לאכול גלידה

תתיישב בגולף מהדור האחרון או זה שלפניו, תשווה את החומרים, רמת ההקפדה וההרכבה, התחושה שלהם ביד, למכוניות האחרות שהזכרת, ותבין למה הכוונה. אגב, מדובר בעניין של תחושה. אין להקיש מכך לגבי אמינות הרכב, הגולף לא אמינה יותר מאשר המזדה או הפוקוס (יש שיאמרו אפילו פחות).

סמל"ת נאלצו בשנים האחרונות (הרבה שנים, למעשה...) להלחם בשטח בנוי מול נשק קל בזמן שהאיטלקים מספקים להם ארטילריה כבדה, במילים אחרות - פיאט לא סיפקה את הסחורה הרלבנטית לשוק המקומי. אני בהחלט חושב שהיו דגמים ש"התבזבזו", למשל הפנדה הסופר-פופולרית באירופה, שמתאימה ככפפה לשוק המקומי באופן תיאורטי (חסכונית, זריזה בעיר, קלה להחנות, וסימפטית באופן כללי) נמכרה בעשירית הכמות שהיתה צריכה להמכר. אבל בגדול - עם הארסנל האיטלקי והגישה הישראלית ("רק יפני", "כמו של השכן", "יצחק לוי" וכו') קשה היה לייצר הרבה יותר מכירות ממה שנעשה. ידוע גם כי רמת השרות של האיטלקים מול סמל"ת היתה בעייתית, והיו הרבה תקלות באספקת רכבים שגרמו להמתנות ממושכות, עלויות מיותרות ליבואן וכו'. זה לא ייחודי לישראל, הבעיה פגעה במשווקי פיאט ואלפא במרבית אירופה (חוץ מגרמניה, שם קיבלו תמיד יחס מועדף מהחברה) וכיום כחלק ממהלכי השיקום של פיאט נעשה גם מאמץ גדול לשפר את תהליכי העבודה - ככל הנראה גם אלה לתרמו לעליה המשמעותית במכירות החברה באירופה, ב-2006. למרות זאת, יש לי הרגשה, ואני מוכן להתבדות אם למישהו יש נתונים סותרים, שכמות האלפות שנמכרה בשנים האחרונות שקולה למדי לכמות הבימרים הידניות שנמכרה - כי מתצפיות שלי ומגישתם של המוכרים בקמור, התרשמתי שרוב מוחלט של בימרים נמכרות עם גיר אוטומטי. אלפות אוטומטיות כמעט לא נמכרו בשנים האחרונות (אני סופר סלספיד כידנית, כי זה מה שהיא, ורוב מי שמחפש אוטומטית אמיתית לא קונה סלספיד, אלא בעיקר מי שרוצים ידנית אבל "נמצאים הרבה בפקק", "האישה רוצה אוטומטי" וכו'). כיום יש לאיטלקים מגוון רכבים מאוד משכנע - ה-159 איכותית ביותר ובעלת תיבה אוטומטית אמיתית, דגמים יקרים יותר מקדמי פוזה (ספיידר, בררה), גרנדה פונטו ופנדה שנותנות כל אחת בתחומה תמורה יפה לכסף, בקרוב הבראבה החדשה שהיא רכב יפה ואיכותי (אם כי, עפ"י דיווחים ראשוניים, לא חדשנית או מהנה במיוחד לנהיגה). עדיין אין להם יכולת להתמודד מול מובילי טבלת המכירות, אבל בהחלט יש להם אפשרות לטפס מהתחתית ל"מרכז הטבלה". מה שכן - אני בהחלט מאמין בתנופה שהנהלה חדשה יכולה לייצר, ללא קשר לטיב ההנהלה היוצאת. למנהל חדש יש רעיונות חדשים, אבחנות של מי שבא מבחוץ (ואין ספק שמנכ"ל סמל"ת יבוא מבחוץ, אין בפנים מישהו שיכול לאייש את התפקיד) ובעיקר אנרגיה שבדרך כלל כבר אזלה אצל קודמו. שיהיה בהצלחה למנכ"ל החדש, מי שלא יהיה!

בוא תעשה נסיעת מבחן קודם, כי רכב כזה אמור קודם לספק הנאה בנהיגה ורק אח"כ שימושיות, תחזוקה נוחה וכו'. אני התאכזבתי מאוד מהנהיגה עליה בהשוואה ל"סיטרואנים של פעם", גימיקים צרפתיים יש בה לרוב, אבל התחושה בה הרבה יותר כבדה וההיגוי מלאכותי משהו, אפילו "גרמנית" (ולא לחיוב - היא הזכירה לי את האסטרה טורבו בנהיגה).

גולף נותנת תחושה איכותית ומוצקה (שלא תמיד מגובה בעובדות... אבל בגדול יש סיבה לפופולריות שלה), פוקוס - רצוי דור קודם (ה"צורה הישנה") איכותית בהחלט ומהנה לנהיגה בתנאי שעיצוב הפנים האפרורי שלה לא פוסל אותה מבחינתך, דור נוכחי בתקציבך תכנס אולי 1.6 אבל מדובר בעגלה אמיתית. מזדה 3 מכונית טובה בהחלט, אם כי לקנות מזדה זה ממש להיות חלק מהעדר. לסיוויק בשנתונים הרלבנטיים אין לטעמי יתרון של ממש על פני 3 האחרות שהוזכרו. לגבי הקורולה, דעתי כדעתך. ניסאן אלמרה, אם תמצא (קצת נדירה יחסית ליפניות האחרות) מכונית אמינה, טובה ונוחה (אם אינך צריך מרווח גדול) ומרבית בעליה מעידים על שביעות רצון רבה מאוד.

S40 מהדור האחרון, שהיא אמנם מכונית טובה ודי מהנה לנהיגה (פלטפורמה של פוקוס החדשה...) קיימת מ- 2005 ולא תכנס בתקציב, אלא S40 מדור קודם שהיא לא באותה רמה ויושבת על בסיס משותף עם מיצובישי כריזמה.

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3102948,00.html מעבר לכך, ככל שהרכב קטן יותר, נקודת האיזון עולה: כלומר לרכבי שטח גדולים ורכבים מסחריים כבדים, כדאי לעבור לדיזל גם בקילומטרז' שנתי נמוך יותר, ברכבים קטנים (כמו הנדון פה, סדרי גודל של מנוע 1.3-1.4 ליטר) דרוש קילומטרז' רב יותר לאיזון.

יאריס מודל 2004 אמורה, לדעתי (אין לי פה מחירון... זו הערכה) להכנס לתקציב. אמנם לא נהגתי בה אבל אני מכיר בחור גבוה למדי שנוהג באחת, היא קצת גבוהה יותר מהגטס ודומותיה. מכונית אמינה וטובה בהחלט למטרותיך. 30,000 בימינו עדיין לא מצדיק דיזל, למרבה הצער, הרף הולך ועולה.

אם כבר אמרת 156, אז 147 יותר תתאים. בגאז' אתם הרי לא צריכים, מהנה לנהיגה היא בהחלט (אמנם פחות חדה מה-156), איכות הרכבה טובה יותר מה-156. 1.6 ידנית מודל 2002 עשויה להכנס לתקציבכם.

קודם כל, הספק וזמינות כוח עדיפים; שנית, התנהגות טובה יותר - הקופרה מכויילת מצויין, ומוציאה את המקסימום ממגבלות השילדה (אמנם במחיר של נוקשות ו"קופצניות" מורגשת), בכביש משובש היא תהיה קצת עצבנית אבל בכביש סביר היא תהיה מאוד נעימה לנהיגה - הגה חד ומדוייק, תת היגוי מינימלי, הקשחת השלדה מאפשרת לקבל ממנה פידבק די טוב, ובאופן כללי יש חיבור טוב עם הרכב. כל אלה ביחד מייצרים רכב דינמי וראוי בהחלט, שנותן לדעתי תמורה טובה למחיר. אני לא בטוח שהאחיזה האבסולוטית שלה יותר גבוהה מהיונדאי, אבל ללא ספק אפשר להתקרב איתה למגבלות, וגם לקבל פידבק במגבלות האלה, יותר מאשר ביונדאי. לא צריך לצפות ממנה ליותר ממה שהיא יכולה לתת - זו עדיין בבסיסה איביזה - אבל למי שמחפש רכב חדש בסגנון הזה ובתקציב הזה, לא עולה לי בראש אופציה טובה יותר (לא נהגתי ב-C2 VTS אבל הביקורות לא ממש יצאו מגדרן).

מניסיון על שתיהן - הקופרה טובה יותר ברוב המדדים הדינמיים, למרות המראה הספורטיבי של הקופה. לגבי האצת ביניים במיוחד - הקופה כשנהגתי עליה אכזבה מאוד בתאוצות ביניים, המנוע הרגיש "חנוק" בסל"ד נמוך יחסית, דווקא בקופרה אפשר להרגיש כוח ולמשוך מסל"ד גבוה יחסית (עד המנתק...) וגם להנות מזה. באופן כללי הקופרה גם מרגישה הרבה יותר מחוברת (לנהג מחד ולכביש מאידך). כמו כן תנוחת הנהיגה בקופרה הרבה יותר טובה - גבוהה ושולטת, והראות טובה - בקופה אתה יושב נמוך יחסית וזה אולי טוב לפוזה אבל לא ממש תורם לנהיגה. עברו 3 שנים מאז נהגתי בקופה אז אולי זכרוני מטעה אותי לטובת הקופרה (עליה נהגתי לפני חודשים ספורים) אבל לדעתי זה יהיה שדרוג מהותי בהחלט, לטובה, עבורך.

snowbol, אני מניח שהמוסכניק שלך אינו יפני, אז תתרחק ממנו כמו מאש. לאלפות החדשות אמינות טובה, חלפים וטיפולים די יקרים, צריכת דלק סבירה אם אתה נוהג כמו דודה וגבוהה אם אתה מתפתה למנוע האיטלקי (והוא יפתה אותך, סמוך עליו). ושהמוסכניק שלך יעשה חיפוש בפורום למידע נוסף.

2.0 תיתן ביצועים די טובים (0 - 100 ב- 9 שניות וקצת), 1.6 ביצועים בינוניים על הנייר (קרוב ל- 11 שניות) אך במציאות היא מרגישה יותר מהירה, 0-100 לא עושה עימה חסד עקב חוסר כוח בסל"ד נמוך, ב-rolling start היא עושה יותר רושם, המנוע מטפס בכיף עד המנתק ונותן תאוצות ביניים טובות. יש לו גם צליל נחמד (לא חזק כמו באלפות של פעם, כמובן...). שתיהן לא יביישו אותך, ובסיבוב הראשון תשאיר די הרבה מתחרות מאחור בזכות האחיזה. אבל שוב, אם מדובר רק בכוח-סוס לשקל, זה לא הדיל הכי גדול בעיר.

C5 היא ללא ספק הנוחה שבחבורה, ואני מדגיש את זה כי בנסיעת מבחן של חצי שעה באיילון לא תמיד מרגישים בהבדלים. אחרי ניסיון מוצלח עם C5 בעבר אני קונה עכשיו עוד 2 כאלו למנהלים בחברה, שעושים קילומטרז' גבוה, והשיקול העיקרי הוא הנוחות. הונדה אקורד לטעמי היא המהנה לנהיגה מבין האוטומטיות 2.0 ליטר בקטגוריה הזו, היא מרגישה קלילה יחסית, מגיבה ומתנהגת היטב, ובמצב ידני איננה מתערבת בהעברת ההילוכים - עד המנתק ועד בכלל (ככה שגם אתה תוכל להנות ממנה, בהזדמנות...) ומעבר לזאת - יאללה לנסיעות מבחן!

ה-147 איכותית, מהנה, אוחזת היטב, בעלת סביבת נהג מהמעולות שיש (ובזה הבידול העיקרי שלה מהחלופות הזולות יותר) וב- 5 השנים שנהגתי באחת כזו נהניתי כל בוקר מחדש להכנס אליה, כאילו זו הפעם הראשונה. היא בוודאי לא האופציה המומלצת ביותר אם כל עניינך הוא מקסימום כ"ס לשקל. אישית אני לא מת על הסלספיד, זה נחמד כפשרה או לבוגרי תיבה אוטומטית ש"מנסים לחזור לידני", אבל למי שבאמת אוהב גיר ידני - זה לא זה. כמו שכבר אמרתי בשרשור אחר בויכוח דומה, זה לחלוטין עניין סובייקטיבי של תחושה, לא קשור לביצועים או כל דבר אוביקטיבי. האופציה האופטימלית - אבל קשה יחסית למצוא - זה 2.0 ידנית. ה-1.6 תספק את מרבית היתרונות של ה-147 - כמובן שהיא פחות חזקה, אבל ההנאה בנהיגה היא אותה הנאה, ואחרי שצברתי בטח משהו כמו 100 שעות נס-הרים עם ה-147 1.6 אני יכול להעיד שבשביל הכיף (ולא בשביל לשבור שיא או להתחרות באיזו EVO שעוקפת אותך בעליה) לא חסר לה כלום.