תוכנית החרום החדשה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יצאה לדרך, והפעם על הפרק - ביקור תלמידים מכיתות י"א בבית לוינשטיין.
לא משנה שכל המומחים טוענים שלפעולה כזו יש אפקט שלילי, שגורם הדחקה וניכור שתוצאתם נהיגה פזיזה עוד יותר. מר יצחק אשל, מנכ"ל הרשות, עורך ניסויים משל עצמו:
"אולי המפגש עם הנפגעים בתאונות יצמצם במשהו את הנתונים הקשים", אמר יצחק אשל, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. "על פי התכנון, הביקור יימשך ארבע-חמש שעות וילווה בצוות מחקר שיבדוק את תגובות התלמידים. אם ניתוח הנתונים יצביע על תוצאות חיוביות, ישתתפו בשנה הבאה בפרויקט כל בתי הספר בארץ". (מתוך הכתבה בידיעות אחרונות)
אכן, "אולי" זה יצמצם את הנתונים. ו"אולי" לא. "אולי" המצב יהיה גרוע עוד יותר. למה להסתמך על מומחים אמיתיים שמסתמכים על מחקרים אמיתיים, כשאפשר לעסוק באסטרולוגיה וניחושים. "אולי" יהיה בסדר? "אולי" גם יבוא המשיח על סובארו לבנה. אולי.
אבל אין מה לדאוג. הפרויקט יורחב רק אם יהיו תוצאות חיוביות לניסוי. בואו נראה: מדובר בתלמידי י"א. רבים מהם יוציאו רשיון רק בעוד שנה. חלקם הגדול לא יספיק לנהוג במהלך הניסוי, או ינהג רק עם נהג מלווה. כלומר, בדיקת הניסוי תתבצע כך:
- "שלום תלמיד יקר, מדבר י' ממשרד התחבורה, אני בודק את השפעת הניסוי בבית לוינשטיין. האם הניסוי זעזע אותך?"
- "כן בוודאי, איך לא?"
- "האם תנהג בזהירות כאשר יהיה לך רשיון ולא תעבור על המהירות המותרת?"
- "בטח, בטח, אני אסע אפילו לאט מהמותר"
- "יופי. אני מאוד מודה לך. אני שמח לומר כי הניסוי שלנו הוכתר בהצלחה"
מעניין אם גם בתחומים אחרים המדינה מתנהלת כך. לדוגמא, בכור האטומי:
- "המפקד, הכור מתחמם ! מה לעשות?"
- "תשפכו קצת פיסטוקים לתוך הליבה"
- "המפקד? מה פתאום פיסטוקים?"
- "אולי הפיסטוקים יצמצמו במשהו את הנתונים הקשים"
- "או.קיי. המפקד, הפיסטוקים בדרך !"
מה לעשות? נו באמת, אני שואל אתכם, המחדל הבא שוב מתרחש לנגד עינינו.
מ-ה ל-ע-ש-ו-ת ?