alfa_draco

תשמעו, אני לא חושב שלמבו לסוגיהן ממילא מנסות לשדר יופי וחינניות כפשוטן. את היופי המושלם וההרמוניה הויזואלית תמצאו בפרארי. בלמבורגיני תמצאו עיצוב המשדר את העוצמה הברוטלית שמונחת בין הרגליים, סליחה , מאחורי הגב של הנהג... זה סגנון אחר.

אתה: "למה אין לך למבורגיני ?" השכן: "האמת, חשבתי על מורצ'ילאגו, אבל אני מעדיף מכוניות פתוחות" אתה: (מורצ'ילגו קבריו החדשה) אתה: "למה אין לך למבורגיני ?" השכן: "האמת, חשבתי על מורצ'ילאגו, אבל כרגע אני לא הולך להוציא יותר ממאה אלף לירות שטרלינג + מיסים על מכונית" אתה: ("בייבי למבורגיני" L140 החדשה) או.קיי?

לא יודע, זה מזכיר לי דווקא את הפרק בסיינפלד שקריימר החליט שהוא לא צריך לישון בלילה אלא רק לישון כמה דקות כל שעתיים או משהו כזה... בכל מקרה, עפ"י התפקוד של קריימר באותו פרק - השיטה לא מומלצת לנוהגים ברכב...

תשמעו, זה Fiction אבל בהחלט לא Science Fiction...

במידה וזה לא הובן - הסיפור שרשמתי למעלה אמיתי (זאת אומרת, אני לא יודע אם אפולו ופייטון אמיתיים, אבל הסיפור הוא באמת מהמיתולוגיה היוונית) וזה באמת המקור לשם פייטון. וקראתי שבפולקסוואגן היו מודעים לזה בדיעבד, והיו כמה שהוטרדו מכך - אם כי ללא ספק, יכולתו המוטלת בספק של מר ג'ון סמית' מכרמל, טקסס, לבטא את שם המכונית הטרידה אותם יותר.

ובכן, פייטון שעל שמו נקראת המכונית, היה עפ"י המיתולוגיה בנו של אפולו. אפולו הבטיח לבנו למלא לו בקשה אחת, והבן (כמובן) ביקש לעשות סיבוב על מרכבת-השמש של אפולו, שהייתה כנראה המקבילה המקומית של הונדה S2000. אפולו התחנן מהבן שיוותר, ואמר לו שייזהר כי הסוסים של מרכבת-השמש מאוד חזקים (וככל הנראה גם לא היתה להם בקרת יציבות דינמית, והמרכבה היתה זורקת זנב חזק). אבל פייטון הילד לא ויתר ולקח את המרכבה לסיבוב, וכמובן שהוא איבד שליטה, איפשהו בין כוכב-הצפון למזל עקרב, המרכבה התרסקה והוא מת. הקיצור, פייטון זה היה שותף לאחת מתאונות הדרכים הראשונות בהיסטוריה, ויירשם לעד כנהג הראשון (אך לא האחרון) שריסק את האוטו של אבא. לא בטוח שזה שם מתאים למכונית...

ידידי הטוב כרמל הג'ינג'י, חולה NSU מוצהר, בעליה של NSU אחת נוסעת ועוד אינספור שלדי-NSU בארון, וחברו נדב, שהוא איש NSU אדוק לא פחות, הקימו את מועדון NSU הישראלי. תמונותיהם ותמוונת פרינצסותיהם החביבות מתנוססות באתר שלהם, והם ישמחו מאוד אם תבואו לבקר: http://www.geocities.com/nsu_israel/ ולמתעניינים הם גם מופיעים לעתים קרובות במפגש מועדון ה- 5.

זה מזכיר לי, מישהו שעשה איתי מילואים סיפר לי את הסיפור הבא: יום אחד הוא נסע מחיפה לבאר-שבע מוקדם בבוקר (גם כן בגלל מילואים) והיה מת מעייפות, כל הדרך מנקר-עוצר להרעננות-שתיה-פיפי-ממשיך לנקר וחוזר חלילה. והנה פתאום - הדבר שממנו הוא הכי פחד - פתאום, בלי שהוא זכר שהוא נרדם, הוא מוצא את עצמו פוקח עיניים ומתעורר לצד הכביש ומולו עץ. הוא כולו הזיע זיעה קרה והתחיל למלמל לעצמו, או אולי רק לחשוב לעצמו "נרדמתי בנהיגה! עשיתי תאונה!" הוא מתחיל למשש את עצמו, יוצא מהמכונית, מסתובב, והכל בסדר. לקח לו כמה שניות לצאת מההלם עד שהוא נזכר: הוא בכלל לא עשה תאונה. הוא היה עייף, ירד מהכביש, חנה מתחת לעץ ונרדם... מרוב הלם-עייפות, הוא לא זכר את זה בהתחלה... אבל הוא אומר שהדפיקות לב שהוא התעורר איתן אח"כ עשו לו כזו טראומה שעד היום הוא לא מסוגל לנהוג עייף.

אהה, זה אתה עם האלפא האדומה שמרים דגל כחול לכל מי שלא נותן לו לעבור? אתה די צודק, כמובן... מכל המכוניות שהיו לי עד היום, במכונית אחת היה הכי קל לעקוף, לקבל זכות קדימה, לקבל את זכות הראשונים כששני נתיבים מתמזגים ... בפונטו קבריולט האדומה. היא אמנם היתה הרכב עם הכי פחות כ"ס לק"ג שנהגתי בו, אבל הצבע האדום נתן לה ביצועים יוצאי דופן... ואולי צודקים הערסים? אולי המראה הוא הקובע, והביצועים הם בעיני המתבונן? אולי באמת עדיף להשקיע 200 ש"ח על נצנצים כחולים וספויילר מקרטון, במקום להוציא אלפים על שיפורים מכאניים?

כמה מאוחר צריך לצאת? כמה פור עוד צריך לתת? אני מגיע לפניה מהאוניברסיטה לרוקח, מתכוון לקחת שמאלה ואז ימינה לאיילון צפון. מה רע? סיבוב נחמד כזה, לחלץ קצת שסתומים. מגיע לרמזור. שלושה נתיבים, האפשרויות הן: טנדר סקודה; לנטיס; פולו 16V. טוב נו, שיהיה פולו. אני נעמד מאחוריו, ואז מזהה בצער כי בתוכו אישה עם שער אסוף בתסרוקת אורה נמיר. יש נהגות שהן אחלה, אבל לאף אחת מהן אין תסרוקת אורה נמיר. אז כמה פור צריך לתת? לא רוצה ברקסים. רוצה פניה חלקה, שמאלה וימינה. מאחורי אין אף אחד, תשע וחצי בערב. 2 שניות פור? 4 שניות? אני מחליט לתת צ'אנס ל 16V, נותן לה להתגלגל בירוק 2 שניות ויוצא. נעליים. היא זוחלת. ז-ו-ח-ל-ת בשורה כתף אל כתף עם לנטיס וטנדר סקודה. אז כמה מאוחר צריך לצאת? כמה פור צריך לתת? אחד עשרה וחצי בלילה. בדרך לתל-אביב, מהרצליה. לפני הירידה לאיילון, ושוב - שורה רוחבית ממלאת את כל הנתיבים. אני בוחר בסוברו אימפרזה, רגילה למדי. היא שלישית מהימין, זה הימור כי אני צריך ימינה, אבל האופציות הימניות הן סוזוקי סוויפט וסובארו DL ישנה. זה כבר חישוב יותר מסובך, דרך אגב - פחות מדי פור, ואני תקוע בסיבוב אחרי אורות ברקס של סוברו (אם היא באמת פונה ימינה). יותר מדי, ואני כבר תקוע מאחורי סוויפט ו- DL ישנה. אוי, זה מסובך... איפה רון בראון שייתן הנחיות מהמרכז בקרה... אני מחליט להמר שהאימפרזה לא תפנה ימינה, ולכן נצמד אליה. ההימור שגוי, כמובן. האימפרזה לוקחת ימינה, לירידה לאיילון, נותנת ברקס בטירוף (נכון, היו שתיים וחצי טיפות גשם על הכביש), סוזוקי סוויפט ו- DL ישנה עוברות אותנו מימין. אני רוצה לפתח מחשב דרך, אבל כזה שיהיה חשוב באמת. בלי החארטות האלה של צריכת דלק ומהירות ממוצעת בשבועיים האחרונים בשעות אי-זוגיות. מחשב שמזהה את המכוניות שלפניך, ומציג לך בתצוגה עילית על השמשה את הנתיב המומלץ, וכמה פור לתת. אולי גם מחשב שיגיד, "חכה, אל תצא עכשיו לכביש 1, ריכוז הדודים על הכביש הוא כעת 54%, בעוד 25 דקות צפוי לרדת ל- 20% בלבד". לא מצחיק.

אני יוצא מחניה ברחוב ברדיצ'בסקי (סתם, אני מציין את הרחוב בשביל האווירה), חניה צפופה - אולי 30-40 ס"מ רווח מכל צד. טנדר ארוך - מיצובישי מגנום או משהו דומה - נעמד ומחכה שאני אצא. אני אומר לנהג דרך החלון שחבל לו על הזמן, הוא לא יוכל להכנס לחניה. הוא צוחק, ואז הוא (כנראה) שם לב ל- 147 שלי, שהיא כנראה לא 166 או מה שזה לא יהיה שהוא חשב, זאת אומרת - המכונית קצרה, בלי בגאז'. אז הוא מוציא את הראש מהחלון במבט תמה לחלוטין, והחבר שלו לידו גם נועץ מבט כאילו אני מוציא איזה דה-לוריאן מהחניה, והנהג שואל בשיא הרצינות והתדהמה "מה זה, אוטו צעצוע?" אני נוסע משם משועשע. חבל שהוא לא היה לידי ברמזור עם השאלה הזאת.

כל עוד הוא כותב ALFA ROMEO 156 JTS בלי שגיאות - כל השאר נשכח ונסלח!

זה לא כנפיים - זה ספוילר של אנטרפרייז WRX שמודבק לחללית ומאפשר לה לתת גז טורבו ל-warp 5 מבלי לאבד אחיזה בחלל-מרחב המוכר לנו. ביחד עם ה- 4X4 (הנעה לכל ארבעת המימדים) החללית הזאת נותנת בראש לכל ערס מקלינגון, אז תנו כבוד.

מדובר על התאוצה שפועלת על הגוף. במצב רגיל, התאוצה היחידה היא זו שנוצרת ממשיכת כדור הארץ. זה ג'י אחד. התוצאה של משיכה זו, שאם תקפוץ מהחלון, אתה תיפול בתאוצה של ג'י אחד, או 9.8 מטר לשניה בריבוע - כלומר, אחרי שניה מהירות הנפילה שלך תהיה 9.8 מטר לשניה, ואם תיפול 2 שניות תגיע למהירות של 19.6 מטר לשניה וכו'. בנפילה חופשית אתה לא מרגיש את הכוח הזה, כי אין התנגדות, לכן התחושה היא שאין לך משקל. כשאתה עומד על הקרקע, הקרקע מתנגדת לנפילה שלך, ולכן אתה מרגיש משקל, ששווה למאסה שלך כפול ג'י. בקיצור, אפילו לומר שאתה מרגיש ג'י אחד. אם תהיה במכונית שמאיצה ב- 20 מטר לשניה בריבוע, שזה בערך פי שניים מג'י, הגוף שלך ישאף להשאר במקומו, הכסא ידחוף אותו באותם 2 ג'י, וזה מה שתרגיש - 2 ג'י (למעשה תרגיש משקל גבוה יותר, שהוא צירוף של תאוצה המכונית בכיוון האופקי וכוח הכובד בכיוון האנכי), כלומר משקל כפול מהרגיל. אם תהיה במכונית שלא מאיצה קדימה, אבל מצויה בפניה חדה, גם אז תרגיש תאוצה לכיוון החוצה מהפניה - מפני שבזמן שהמכונית מסתובבת עם הפניה, הגוף מנסה להמשיך בתנופה החוצה, בקו הישר. אם בזמן הפניה החדה היית מחזיק כדור ביד, ובמהלך הפניה עוזב אותו, הכוח הזה היה מעיף אותו מחוץ לפניה. זה מה שקוראים בקיצור ג'י צדדי, וזה גם הכוח שפועל על המכונית עצמה בסיבוב חד, הכוח שעמו אחיזת הכביש של המכונית מנסה להתמודד.

וואלה, נכון, איך שכחתי מזה... בפונטו (ה- 75 כ"ס) הצלחתי פעם או פעמיים בירוק מהבהב, הקבריולט (רק 60) כבר לא הצליחה, וב- 147 כבר שכחתי אפילו לנסות. בהזדמנות הקרובה נרביץ איזה ניסיון קצר. יש לי הרגשה שהאלפא תעמוד באתגר... וחוץ מזה, כמובן, כמו שדני אמר - רק אתגרים במקומות כאלה, שאין בהם הולכי רגל...

אתגר האוניברסיטה הוא כזה - נקודת הפתיחה: בירידה מאיילון צפון לרוקח מגיעים לרמזור, ימינה לגני התערוכה - שמאלה לפלנטריום. אם לוקחים שמאלה ברמזור ומיד את הסיבוב ימינה, מגיעים לרמזור נוסף (ואחריו העליה לאוניברסיטת ת"א). המטרה: לצאת מרמזור רוקח ולעבור את רמזור העליה לאוניברסיטה בירוק. אני יודע שזה נשמע פשוט, אבל זה לא - צריך גם יציאה מהירה מהרמזור הראשון, וגם האצה רציפה לאורך כל הדרך (כולל הפניה ימינה) עד הרמזור השני. מכירים את זה? כל הסיפור לוקח בטח 20 שניות, לא יותר... אבל נחמד, למי שעובר בסביבה. דרך אגב, אם לעוד מישהו יש אתגר שכזה, משהו שאפשר לזהות לפי רמזורים ולא מצריך סטופר - אשמח לשמוע...

רגע, רגע, עצור, יש בעיה ב-JTS !!! שניה, תן לי לבדוק את המכונית, אני פשוט לא רוצה שתסע באוטו עם בעיה... רגע, רגע עוד לא גמרתי לבדוק, ליתר ביטחון תן לי לעשות סיבוב, בשביל להיות בטוח שהכל בסדר... לא - זה לא בסדר - ליתר בטחון, תן לי את האוטו לכמה ימים, אני חייב לסדר פה כמה תקלות, באמת, זה לטובתך... מה? אתה רוצה את האוטו בחזרה? אבל.. אבלללל... לא גמרתי לתקן לך אותו! זה לא בסדר ! תן לי אותו !!! תן לי !!! מניאק, לא רוצה לתת ת'156 שלו... לא צריך, שלא יבוא אלי אחר כך בטענות אם תהיה לו בעיה...

קראתי איפשהו שהצבא הולך עכשיו להחליף את כל הג'פ"סים וה-נ.נ.ים ב"האמר" החל מ- 2003. מה שנראה לי מוזר, ההאמר הכי קטן גדול כמו 2 ג'יפים. אולי במילואים הבאים תוכל לעשות מבחן להאמר!

גם אני אתמול דחפתי צ'יפס למנוע, הצ'יפס היה ממש שמן מה שמבטיח פעולה חלקה ולפחות 50 קמ"ש תוספת !!! אבל בסוף זה לא עזר, נראה לי שהאוטו נסע אפילו יותר לאט. טוב, נו, הבאתי מפתח שבדי בשביל לפתוח פילטר, זה בטח יעזור.

שאלה שמסקרנת רבים וטובים (זאת אומרת, אותי): באיזה מגאזין או אתר, לדעתכם (בארץ ובעולם) אפשר למצוא את מבחני הדרכים הטובים, המדוייקים והאמינים ביותר? ואת מי במיוחד אתם מעריכים כבוחן מכוניות (גם כן, בארץ ובעולם)?

חזק מאוד... ומזכיר לי גם לא מעט פעמים שישבתי בסיטואציות דומות לא הרחק משם, בבית התעשיינים או באינטרקונטיננטל עצמו, והשקפתי בתחושה דומה על המכונית שלי בחניון למטה... בכל מקרה, העובדה שבסופו של דבר לא דפקת מכות באף מאזדונר ברמזור רק מוכיחה כמה הפסיכולוגית הקטנה מוצלחת...

אז"ש. אבל הנסיעה אתמול באמת הזכירה לי את הנסיעות היומיומיות מתל אביב וחזרה לפני 8-9 שנים, כששרתתי בצומת גולני... אז עוד לא הרחיבו את הכבישים - כל נסיעה היתה רבע שעה של זחילה אחרי משאית, ואז הזדמנות עקיפה, 10 שניות של נהיגה מהירה עם 3-4 עקיפות, וחוזר חלילה...

לא ייאמן, אחרי יום של גשם רציני בצפון (הייתי אתמול בנצרת... איזה מבול) ובמרכז, ועכשיו עם עוד בוקר רטוב ומטפטף... הרמזורים עובדים!!! אין פקקים!!! (טוב, לא יותר מהרגיל) :crazyeye: יש ניקוז!!! ובתור בונוס - קמתי בבוקר והפלא ופלא הרכב שטוף ומבריק ! מה, נחתתי באירופה? או שזה סתם Lucky Day ?

אם הכל ילך כמו שצריך... הרכב הבא יהיה 147GTA, או ספרינט חדשה, ולא שום דבר אחר. בינתיים יש סבלנות ברוך השם, האלפא הנוכחית עוד צעירה... ואם יבוא היום להחליף, ולא יהיה כסף ל- GTA, אז נשדרג אולי ל"סתם" 147 2.0... יש ממה לבחור!

אני חייב להגיש המלצה שונה במקצת... למרות שאני מסכים כי לפיאסטה יתרון, מבחינה דינמית, על רוב הרשימה, הבחור מדבר בעיקר על אמינות ועלות תחזוקה. על כן בצער רב עלי לומר כי טויוטה סטארלט, מהרשימה הנ"ל היא המתאימה ביותר להגדרה. אני לא אוהב את האוטו הזה, אבל הוא אמין, ויש לי זוג מכרים שבבעלותם טויוטה סטארלט, וגם להם חשובה בעיקר התחזוקה והאמינות, והם מאוד מרוצים מהרכב (כבר 5 שנים נוסעים עליו ועוד לא חושבים להחליף). גם האקסנט (אל תהרגו אותי) אמינה וזולה לתחזוקה, וגם מאוד סחירה, ולמרות שזה אוטו בינוני, הוא עונה לדרישות. ולדעתי, אסור להכליל על קוריאניות - יונדאי, בינונית ככל שתהיה, בכל זאת נמצאת שתי דרגות מעל דייהו וקיה.