Fazer

^^^ זו בדיוק הבעיה שיש לי עם המצלמה בטלפון הנוכחי שלי - תמונות סטטיות יוצאות נפלאות, אבל עד שהוא מסיים לפקס ולצלם אוביקטים זזים, האוביקט כבר לא בפריים, יוצא מטושטש, או פשוט לא בפוקוס כי הפוקוס זז הלוך ושוב והחליט על מיקום אקראי.

זה מצחיק שאני כאן, כי בדר"כ באים להתייעץ איתי לגבי טלפונים, אבל לפעמים גם היועצים צריכים יעוץ היום אני משתמש בנוקיה לומיה 930 - אחד המכשירים הטובים שהיו לי, אם לא ה... אבל בשבועות האחרונים הוא הפסיק להשמיע קולות, ונראה שזה הזמן להחליפו. מבחינה כספית חשבתי להישאר באזור של עד 1500 ש"ח, אני יכול למתוח את זה לכיוון ה 2000 אם משהו ידליק אותי ממש (אני כן מחפש איזשהו X factor בטלפון), אבל מעדיף שלא - פשוט כי אני חושב שלא הגיוני עבורי להוציא סכומים כאלו על טלפון. השימוש שלי מאוד צנוע: טלפונים, ווטסאפ, פייסבוק, פנגו, וויז, ותמונות של הילדים. הדבר שהכי הפריע לי בנוקיה שיש לי היום זו המצלמה: תאורטית היא 20MP, וכשיש זמן לצלם ויש תאורה סביבתית היא מוציאה יופי של תמונות, חדות, מלאות בפרטים, ועם צבעוניות יפהפיה - הבעיה היא שהילדים שלי לא עומדים ומחכים שיצלמו אותם, הם רצים, ומהר, ולמצלמה של הנוקיה לוקח המון זמן לפקס והמון זמן לצלם. באייפון של זוגתי, להשוואה, לוחצים ויש תמונה באותה עשירית שניה. אני חייב טלפון עם מצלמה שמפקסת ומצלמת מהר, רצוי מערך של שתי מצלמות) הדבר שהכי אהבתי בנוקיה זו הבטריה: למרות שתאורטית היא לא גדולה, גם אחרי שלוש שנים של שימוש היא מחזיקה בכיף יום/יום וחצי, וטעינה של פחות משעה ממצב די גמור מביאה אותה ל 60-70-80 אחוז סוללה, די והותר כדי להמשיך לעבוד כמו שצריך. למעשה, מאז שיש לי את הטלפון הזה אני כבר לא מחזיק מטען ברכב, פשוט כי אין בו צורך. אני חייב בטריה שתחזיק לפחות יום. מעבר לזה, הייתי שמח למסך כמה שיותר גדול, אבל שהמכשיר לא יהיה גדול יותר מהנוקיה (71*137), ולרזולוציה כמה שיותר גבוהה. אז עכשיו האופציות: סמסונג A8 2018 (להלן האופציה הבנאלית) - עולה בסביבות ה 2000, שזה יותר ממה שאידאלית אני רוצה להוציא, אבל למרות שמעולם לא היה לי מכשיר של סמסונג, אני מניח שיהיה קשה ליפול עם המכשיר הזה, והוא גם יקבל אנדרואיד 8. לשלילה הוא יקר, אין לי מושג אמיתי איך המצלמה שלו, והוא בסופו של דבר מכשיר אמצע הדרך. OnePlus 5t - למרות שאני לא חובב סיניים (מעדיף שגוגל וה NSA ידעו את הסיסמאות שלי מאשר הממשל הסיני), שמעתי שהמכשיר הזה מוצלח למדי למרות ששוב הוא יקר יותר מהתקציב הראשוני שהקצבתי לנושא. עוד בעיות: המכשיר עומד להיות מוחלף החודש/חודש הבא והוא חסר הגנה ממים. מייזו pro7 - מעבר לבעיות המוצא של המכשיר (NSA, הממשל הסיני וכו') המכשיר מעוצב יפה, מצוייד בשתי מצלמות אחוריות, יש לו חיבור 3.5 לאוזניה, הוא בגודל הנכון עבורי, והוא נופל יופי בתקציב שלי. לשלילה יש לו מעבר חדש של מדיהטק, והוא מריץ אנדרואיד 7 בלבד, בלי סימנים לשדרוג באופק. לגבי שאר הסינים מצאתי מבחר מבלבל של מותגים, תת מותגים, ודגמים, ולא באמת מצאתי משהו שאהבתי בינתיים - מלבד, אולי הוואווי P20 שכבר עולה כמו גלאקסי S9. סליחה על החפירה, אשמח לרעיונות.

זה מתחיל קצת להרגיש לי כמו טלפונים סלולאריים - כל שנה יוצא דגם יותר חזק, יותר קיצוני, יותר משוכלל, ו... יותר יקר מקודמיו, רק כדי להתחרות במלחמת החימוש (שנקראת גם "למי יש יותר גדול") בין היצרניות הגרמניות. בפועל - לדעתי לפחות - מלבד תחושת הכוח שאני מניח שמתרגלים אליה די מהר, אני בספק אם 99% מהנהגים ישימו לב להבדלים בין הדגם של היום לדגם המקביל של לפני 5 שנים. אישית? תן לי 106 ראלי דור שני חדשה, ולפחות אינטואיטיבית אני אעדיף אותה על ה M הזו. (לא שהייתי מתנגד לסיבוב על ה M הזו, כן?)

מזמינים חברה שעושה ניקוי סודה - לדעתי זו חלק מהעבודה שלהם.

איפה בית הספר הזה? אני מחפש בית ספר שאוסרים בו פלאפונים - ילדים ביסודי צריכים להיות עסוקים בללמוד/לשחק/לדבר אחד עם השני, יהיו להם מספיק שנים להיות תקועים בתוך המסך - לצערי באזור שלי פלאפונים בכיתה א' זה ציוד חובה ביחד עם קלמר ומחברת.

סליחה שאני קטנוני, אבל עד כמה שאני ידוע CVFR ו IFR הם לא רשיונות. כשאתה מוציא רישיון טיס (PPL) הרישיון שלך תופס לטיסות ראיה בלבד (VFR), שזה אומר טיסות יום בתנאים שאינם מוגדרים כ IMC. בארץ אין VFR אמיתי, כיון שכל שטח המדינה הוא controlled, וזה אומר שבעצם אתה טס Controlled VFR (או CVFR). הלאה - IFR הוא לא "רישיון" אלא הוא הגדר ("הגדר מכשירים"). אגב, כדי לעשות את ההגדר הזה אתה צריך למיטב ידיעתי יותר מ 100 שע"ט (לא זוכר את המספר המדויק). לא יודע כמה עולה שע"ט בימנו, אני מעריך שזה באזור ה 1000 ש"ח לססנה 172, אבל זה אומר שכדי שתכל להתחיל את הלימודים להגדר מכשירים הוצאת כבר מעל 100K, וזה עוד לפני שדיברנו על עלות הקורס, ועל עלות שמירת ההגדר לאורך השנים. בקיצור, עזבו אתכם משטויות: רוצים לטוס כמקצוע? סעו לניכר. רוצים לטוס כתחביב, אז"מ או דאיה. ואגב, כדי שלא יובן לא נכון, אני האחרון שאגיד משהו נגד טיסה - כתחביב או כמקצוע - אני פשוט מנסה למנוע מכם להוציא כספים מיותרים כשגם כך מדובר בתחביב יקר מאוד. תיקון קטן: לאז"מים כן יש VFR אמיתי - עד כמה שאני יודע יש בועות שבהן הם יכולים לעשות (כמעט) מה שבא להם בלי לדווח לאף בקרה.

על זה דווקא שאלתי את הרופא - הוא אמר שמבחינתו אין לו דעה לכאן או לכאן: הוא לא שולח חולים שלו לחברות האלו, אבל אם זה יכול לתרום לשקט הנפשי, אפילו פסיכולוגית, אז זה בטח לא רע ללב ולנפש.

האמת היא שהסיבה העיקרית שעניין אותי המנוי בשח"ל/נטלי זה לא האמבולנסים שלהם - למרות שיש עמדת הזנקה שלהם לא רחוק ממני בצומת רעננה, יש גם עמדת מד"א קרובה - מה שעניין אותי בעיקר הוא מכשיר האקג הנייד, שנראה לי שחוסך זמן ברמת האבחון (במקום לרוץ לחדר מיון, להרשם, לחכות לאחות, לספר לה את הסיפור, בדיקת דם, ורק אז אקג אני פשוט מתחבר אליהם ומשדר, וקרדיולוג - לטענתם לפחות - מסתכל על זה בזמן אמת ומחליט מה הטיפול הדרוש).

אגב, חברות ישראליות זה כבר מזמן לא רק אל על, וכמו שאמרו כבר רבים מעלי, המסלול הצבאי הוא כבר מזמן לא המסלול היחיד לכיסא הקצין הראשון.

והנה קצת מידע לגבי טיסת הכרות במגידו.

פרפור עליות (עליות הגג היו סוג של בדיחה שכנראה לא עברה טוב). כאמור, הסיבה שאני שוקל לקנות דפיברילטור היא כפולה: א. כיון שהלב שלי לא תקין, גם אם הרופא לא חושב שזה מסכן חיים, אני מעדיף ללכת צעד אחד קדימה בעיקר בשביל השקט הנפשי שלי. ב. אם כבר יש לי מכשיר כזה, זה מאפשר לי לתת עזרה לאחרים אם אני נתקל במקרה שמצריך את זה.

עוד לא נפגשתי עם הרופא אחרי שאבחנו לי את הפרעות הקצב (ראה אותי רופא במיון ועם הקרדיולוג שלי התכתבתי במייל) - אבל כן, הדפיברילטור הוא יותר קו הגנה נוסף, כיון שמההתנסות שלי למדתי להיות יותר זהיר מהרופא, ולו רק בשביל השקט הנפשי שלי, במקומות שאני יכול להרשות לעצמי. מאוד מסקרן אותי למה לדעתו הם בזבוז כסף. תודה על הבירורים!

השאלה בכותרת - מאז שגילו לי בעית אי ספיקת לב, בערך לפני שנתיים, שקלתי לעשות מנוי לשח"ל או לנטלי, אולם לאחר שאיפשהו בחול המועד האחרון גילו לי גם הפרעת קצב באחת מעליות הגג של הלב החלטתי שזהו, חייבים - והשאלה היא מה לבחור ואיך לבחור: היום שחל היו אצלי, מחר נטלי, וכיון שאלו שנפגשתי איתם הם אנשי מכירות, אני לא מעריך שכשהם אומרים "אנחנו הכי טובים" הם מייצגים את האמת המוחלטת. מעבר לזה, אני שוקל לרכוש דפיברילטור, גם בשביל קצת יותר שקט נפשי לעצמי, וגם בשביל שאולי אוכל לעזור לאחרים במקרה ו.... הבעיה היא שיש כל מיני דגמים, כל מיני מפרטים, כל מיני מחירים, וכל אחד אומר "שלי הכי טוב". אז... מה אתם הייתם עושה?

אני לא משוכנע שאתה צודק - נכון שעם הדרישה שיש היום יתכן שגם מי שהתחיל בגיל 40+ ימצא עבודה, אבל הוא בהחלט יצטרך "לטחון צעירות" כמו ילד בן 22 שסיים עכשיו אקדמיה - הוא לא יהיה "בעל ניסיון אדיר", הוא יהיה FO באיזה רג'יונל זניח, יעשה 50 לגים ביום, ינוח 3 שעות, ויקום לעוד יום של 50 לגים. קשה לי להאמין שדרורזי מחפש לעצמו את החיים האלו, כיון שמי שהולך על זה בגיל מבוגר זה מישהו שהטיסה היא בדם שלו, מישהו שיודע שזה מה שהוא חייב לעשות ומוכן לעשות את הויתורים הנדרשים, ולא מישהו שעדיין מתלבט אם הוא רוצה את זה בתור תחביב, רוצה את זה בתור מקצוע, או לא רוצה את זה בכלל. עצה אישית? אל תוותר. תמצא שבת אביבית נעימה, סע למנחת מגידו (פניה שמאלה מכביש הסרגל), תגיד שאתה מתעניין ותבקש לעשות טיסה בדאון. יעלה כמה מאות שקלים בודדים למשהו כמו חצי שעה טיסה (תלוי בתנאים), ותראה שאלו יהיו הכמה מאות שקלים הכי מהנים שביזבזת, וכל זה בשקט ובלי מנוע.

בקצרה (כי אני חייב לזוז - ארחיב מאוחר יותר אם יעניין מישהו): מסלול א': תחביב במסלול הזה מיותר להוציא רישיון ל"מטוס קל" בשפת העם - ססנה למיניהן - כיון שאין הרבה מה לעשות עם זה, יש אינסוף מגבלות, ההנאה עוברת מהר מאוד, ומחיר שע"ט יקר. במסלול הזה אני הייתי שוקל אז"מ או (העדפה אישית שלי) דאיה. באז"מ ובדאיה יש בגדול רק סוג רישיון אחד (אם לא מתיחסים להדרכה וכאלו), עלות שע"ט נמוכות יחסית, רבים קונים חלקים בשותפויות על כלים, ואז עלות שע"ט יורדת עוד, וזה עובד כתחביב לכל דבר - כולל כאלו שטסים עם אז"מים לחו"ל. בעיני, דאיה זה ספורט הטייס המרתק ביותר, והוא באמת מאפשר לך לשפר את היכולות שלך, ומאתגר אותך להתפתח. מסלול ב': קריירה במסלול הזה אתה צריך לבנות רשיונות מאפס, ולצבור הגדרים שונים ומשונים עד שאתה מגיע לרישיון מולטי אנג'ין מסחרי, ואז לצבור שעות, ואז לעבוד בכל מיני חברות תעופה רג'יונאליות בחו"ל, ומשם להמשיך. אלא אם שם המשפחה שלך רוטשילד, ואני יודע שהוא לא, המסלול הזה פשוט לא ריאלי בארץ. אפשרי? כן. ריאלי? לא. ארה"ב או קנדה הן הכתובת במקרים האלו, תכין באזור ה 100K$ לפחות (אבל כיון שזה לא הכיוון שלך, אני מעריך שזה גם פחות רלוונטי).

זה לא נכון דיקדוקית, אבל זה נכון מבחינת ההגינות, ועכשיו אתה מבין איך נשים מרגישות כשפונים אליהן בלשון זכר, רק כי יש במקרה איזשהו זכר אחד באזור. עבדתי פעם במקום שהיינו 2 גברים ו 6 נשים, והבוסית דיברה (עקרונית, מסיבות מירב-מיכאליות) בלשון נקבה. בהתחלה זה צרם לי באוזן, אבל מהר מאוד התרגלתי וזה כבר עבר לידי.

ה 106 ראלי/GTI הן פשוט מכוניות שנראות נכון גם היום. מדהים.

כן, יש לא מעט בעלי תו נכה שחושבים שזה שמותר להם לחנות על מדרכה אומר שהם יכולים פשוט לזרוק את הרכב היכן שבא להם בלי להתחשב באף אחד אחר - מנסיוני אלו בדר"כ אותם אנשים שאם מישהו אחר יעשה להם את אותו הדבר, אז אוי ואבוי. מנסיוני אין כל כך מה לעשות, המשטרה והפיקוח העירוני רואים תו נכה ומבחינתם לא מטפלים, לפחות במקרים שאני נתקלתי.

אין ספק ש 90% מהאנשים לא היו שמים לב, אין לי ספק שאם היו מחליפים לאשתי את הלוחית היא לא היתה שמה לב ונוסעת ככה. מצד שני, חוקית זו חובתו של בעל הרכב (כולל אנשים כמו אשתי הקלולסית) לודא שהוא נוסע עם לוחיות שתואמות לרכב שלו, וזה הגיוני, אחרת כל אחד היה מארגן לעצמו "טעות קטנה" במספר, והופ - חסל סדר דוחות. בקיצור, המשטרה עשתה את עבודתה נאמנה, מכון הטסטים טעה, ובעל האופנוע טעה.

כי הדיזל מראש עלה משמעותית יותר מהבנזין, וזו רמת הגימור הגבוהה מול (אני מניח) רמת הגימור הנמוכה. בחירה מצויינת, 100K ק"מ לדיזל שטופל היטב זה כלום.

^ מה שהוא אמר: כוח זמין וחיסכון. כמו שכתבתי בהודעה הקודמת שלי, בפרופיל הנסיעות שלך הייתי מעדיף סניק בנזין, אבל משליך רשת רחבה (פיקאסו דיזל, סניק בנזין/דיזל) וקונה את הרכב במצב הכי טוב שנכנס בתקציב שלי.

"בדיקה" של חברת הליסינג לא שווה את הנייר שהיא כתובה עליו - בלי בדיקה שלך במכון שנמצא רחוק מהמגרש אין מה להתחיל לדון ברכב. צרפתיות ידועות כרגישות לטיפולים במקומות "בעייתיים", אני לא הייתי קונה רכב כזה אם הוא לא טופל במוסכים מורשי יבואן.

גילוי נאות: יש לי גרנד סניק דיזל 2016. ולענייננו: אני לא משוכנע שהסניק תהיה המרווחת מכולן, אני מעריך שדווקא הפיקאסו תהיה יותר מרווחת, ובנוסף, הדלת האחורית של הפיקאסו חושפת יותר מתא המטען, לכן לדעתי מטען רחב (אופני ילדים לדוגמה) יהיה קל יותר להעמיס שם - לא כי תא המטען שלה בהכרח גדול יותר (אני לא סגור על המספרים), אלא כי תכנון הפתח נכון יותר. ההתלבטות שלי היתה בין הסניק לפיקאסו, ומה שהכריע את הכף היו המחיר - הסניק היתה זולה ב 30 אלף מהפיקאסו בנזין, והיתה מקבילה במחיר לפיקאסו 5 מושבים, רק עם הבונוס של שני מושבים אקסטרה - והעובדה שבגלל המוניטין הלא ברור של מנוע הבנזין של סיטרואן, העדפתי להימנע ממנו (דיזל זה כבר סיפור אחר, אלא שהוא היה יקר אפילו יותר). לקילומטראז' לא גדול שרובו עירוני הייתי שם על הכוונת את הסניק והפיקאסו, ופשוט קונה את זו שאמצא במצב הטוב ביותר - הייתי נוטה לסניק בנזין, אבל בשנים המאוחרות יש מעט מאוד כאלו, ובפיקאסו הייתי הולך רק על דיזלים. מניסיון אישי עם הסניק דיזל (שלי בת שנה וחצי ועשתה בערך 26 אלף ק"מ, כך שאין לי ניסיון רב מדי) המנועים האלו ממכרים.

עכשיו אני מבין למה במוסך זו עבודה כל כך יקרה...

הצלף לא מתחבא, הוא שוכב על הסוללה במדרון האחורי שלה, הראו את זה בכל אמצעי התקשורת, ואני מעריך שגם זה מוגבל למקומות שיש בהם פלסטינים ליד הגדר, כך שלא מסובך לאתר אותם.