יש לי כמה דברים להגיד על הפוסט הזה - ואני מתנצל מראש אבל קראתי רק את הפוסט הפותח ולא את כל השרשור:
1. הרפתקאה מדהימה! באמת סיפור חד פעמי.
2. אני לא יודע כמה כסף הפסדת בכך שרשמת את האוטו בארה"ב, נסעת מעט ומכרת אותו, אבל זה לא משנה: חלומות עולים כסף, ואת הכסף אתה משלם עבור הגשמת חלום - זה יכול להיות קרוז של דיסני (כמו שבת זוגי רוצה) שעולה אלפי דולרים, זה יכול להיות טיסה בקונקורד (בזמנו) שעלתה אלפי דולרים, זה יכול להיות רכישת דאון כתחביב (כמו שאבא שלי עשה), או רכישת פורשה כדי לחוות בעלות על אחת כזו. אל תיכנס אפילו לחישובי הפסד/ירידת ערך/כלכליות העסקה, זו לא מאזדה או טויוטה, כל דולר שהוצאת היה תמורת הגשמת החלום.
3. קראתי לפני כמה שנים כתבה בעיתון רכב בריטי כלשהו על מישהו שנהג לראשונה בלמבורגיני קונטאש, שהיתה חלום ילדות שלו, ואני זוכר שהמסקנה היתה never meet your idol. מצד שני, אם לא היית עושה את המהלך המטורף הזה, תמיד ולעולם היית נשאר עם תחושת הפסד/החמצה.
4. המון ריספקט על זה שידעת להגיד "זה מדהים, זה חלום של רבים, אבל זה לא בשבילי". אנשים רבים היו נשארים עם הפורשה למרות שהיא לא מתאימה להם, כי "וואלה, זו פורשה" או כי "מה, אני מטומטם, כולם חולמים פורשה ואני מוכר" או משהו כזה.
5. עשית לי חשק למיאטה!