BoazB11

בהשוואה ל-XV ? ממש לא. זה יהיה בערך אותו דבר... בסביבות 10 קמ"ל - ככה אצלי עם אאוטבק 2.5L ובערך אותו דבר אצל חבר עם XV 2.0L קצת יותר בעיר וקצת פחות בבינעירוני, בסגנון נהיגה רגוע יחסית. מנפלאות ה-CVT.

יש "גינות סבתא" כאלה שכבר מזמן הסתנכרנו עם פעימות הלב של הסבתא... כלומר גינה יציבה ומוצלחת על תשתית בסיסית לגמרי של מיכלים עם אדמה כלשהי. זה אפשרי אבל דורש תחזוקה מוקפדת בשיגרה יומיומית קבועה, והיכרות אישית עם כל מיכל והצמח שבו. כשרוצים גינה אוטומטית, ברמה של כמעט שגר ושכח (רק עם ביקור חודשי נניח של איש מקצוע), ההשקעה בתשתית חייבת להיות גבוהה יותר. נקודת מים ופתח ניקוז - חובה. בקר השקייה - חובה. הוא ה"סבתא" שאחראי על פעימות הלב של הגינה. עד כאן אפשר לסגור עניין עד אלפיים ₪ לתשתית וצמחייה לפני התקנה. תוספת של משאבת דישון (כולל מיכל, צנרת, מז"ח, מסנן ומגביל לחץ) יעלה עוד כאלפיים ₪, ובנוסף יתפוס מקום וידרוש איזשהו פתרון אסטטי כמו ארוך או חיפוי כלשהו. בעייה אקוטית של מערכות כיסי שתילה כאלה הוא הנפח הקטן של כל כיס. עד שהצמח מתבסס ומשגשג, גוש השורשים שלו ממצה את כל המקום העומד לרשותו, ומגיע מהר מאוד ל"נעילת שורשים" שמביאה בשלב ראשון לעצירת הגדילה, ובהמשך למחלות ונבילה. המשמעות היא גינה שתקופת ה"בשלות" שלה (כמו שרואים בתמונות התדמית) היא די קצרה, וכדי לשחזר את המופע המרשים יש להתחיל הכל מהתחלה. גנן מקצועי או חובב מוכשר יוכל ללהטט עם סוגי צמחים ומועדי שתילה כך שתמיד חלק מהצמחים יהיה במיטבו, אבל זה דורש מקצועיות ומסירות, והרבה ניסוי וטעייה עד שמגיעים לסט-אפ נכון ויציב יחסית. מהצד של הגנן - היו לי בעבר כמה גינות גג (לא ורטיקליות) שהצלחתי לייצב לרמה של כמעט אפס תחזוקה, אבל בכמה מהן הבעלים תרגמו את זה לכך שחבל על הכסף ואפשר להסתפק בביקור פעמיים-שלוש בשנה, כי "מה, לא עשית כלום..." כשזו בעצם מבחינתי הייתה המטרה. זיהיתי כשלים מבעוד מועד וטיפלתי בהם כשהם עוד קטנים. בערך כמו לא להכניס את הרכב לטיפול שנתי כי לכאורה אין צורך וחבל על הכסף... אחרי כל הייאוש והדיכאון, מה כ-ן הייתי עושה על קיר כמו שתיארת - 3 מדפים עם 6 אדניות אקריליות אטומות, וצינור ניקוז מרכזי משותף. נקזים צידיים ומילוי טוף גס עד גובה הנקז, מעליו טוף גרוס (מחייב גם דישון) או תערובת שתילה (אפשרי ללא דישון קבוע, אבל דורש הקפדה יתרה על משטר המים בכל אדנית בנפרד, ודישון ידני מדי פעם). צנרת השקייה כמובן - עם צינור 16 מרכזי ושלוחות של טפטפות עם צנרת של השקייה זעירה. "ראש מערכת" ללא דישון יכול להיות בקר על סוללות צמוד לברז. עם מדשנת כבר נדרש מקום והשקעה גדולה יותר כאמור. וזה רק ה"הריון" של גינה כזו... בהמשך מגיע שלב גידול הצאצאים, התאמה בין הציפיות למציאות, ואם הכל הולך כשורה - גם הרבה נחת רוח. לגבי צמחייה מלאכותית, אני יכול רק לצטט את מורי ורבי לענייני פרחים, יוסי גיל: "מי שקונה פרח מפלסטיק - שיתחתן עם אישה מפלסטיק...! " דבר אחרון: אם תחליט ללכת על זה, עכשיו זה הזמן. תוך שבועיים-3 להקים ולשתול, ולהרויח את הטורבו-צימוח של האביב. בהצלחה.

זה ממש לא קיר ירוק... זו מערכת שדורשת המון התעסקות, ונראית מכוערת ביותר. לא מכיר אישית, אבל לפי הסרטונים הוא מתעסק בעיקר בתשתיות. ה"מערכת" שנמכרת בתור קיר ירוק היא מעין שטיח לבד עם כיסי שתילה, והיא בעייתית בגלל נפח קטן של מצע שתילה בתוך הכיסים. או לחילופין אדניות רגילות שתלויות על הקיר עם צמחייה שגולשת מטה ובהמשך מסתירה את האדניות והקיר. בכל מקרה, למערכת יציבה כזו דרושה תשתית של השקייה, דישון, וניקוז. דבר די יקר, שתופס מקום ודורש תחזוקה, וכמובן תכנון מקצועי בהתאם למיקום ולתנאים של שמש, רוח וכדו'. ומאחר והתשתית היא ההוצאה העיקרית, והיא כמעט זהה ל-4 מ"ר או ל-40 מ"ר, ברור שהמחיר פר מ"ר לקיר קטן יהיה גבוה משמעותית לעומת קיר גדול. ברוב המקומות שראיתי קירות כאלה בקנ"מ קטן, הם היו עשויים מצמחייה מלאכותית... הרכב לא כלול, אבל הוא מעיד על עומק הכיס הנדרש להקמת ותחזוקת פרוייקט כזה...

אני הייתי הולך על האופציה הזו. עדיף ציפור ביד משתיים על העץ, עם כל הצער שבדבר... * רק תעמוד על כך שאתה בוחר את המוסך המטפל, לא הם.

או שהמחירון ירד קצת בראש חודש אדר...

כולל גלגל חמישי?

מה זה "חומר בליסטי"? בטח סוג של בלסטיק...

בהודעה הפותחת

עבודה פיזית יותר שוחקת מאשר בונה. היו לי כאבי ברכיים אבל עדיין נאלצתי לעשות את אותה העבודה, לכן התחלתי להתכופף במקום לכרוע, ואז הגב התחיל לכאוב. פעולות אחרות גרמו לי לדלקות בכתפיים, אבל בגלל שהעבודה הכתיבה לי את התנועות, התחלתי לעבוד 'עקום' כדי להקל על הכתפיים, שוב - על חשבון הגב. את שני הדברים האלה הצלחתי לשקם בעזרת פעילות ספורטיבית מתונה, אבל עקבית ומתמשכת. מניסיון ארוך שנים של לסחוב 20-30 ק"ג עודפים, וכל שנתיים-3 להוריד 10-15 ואז לעלות שוב, אני יכול להגיד שרק שינוי מנטלי ותודעתי רציני מאוד יכול באמת לעשות שינוי גופני אמיתי ויציב לאורך שנים. אצלי זה קרה בגיל 55 בערך, כשהרגשתי הזדקנות מואצת של הגוף ולא הייתי מוכן לקבל את זה בשום אופן. כיום, 8-9 שנים אחרי, אני במשקל דומה לזה שהיה לי בגיוס בגיל 18, כ-75 ק"ג על גובה 1.73 (1.77 במקור...) אחרי שנים רבות של ממוצע +90, ושיא של כמה שנים על +100 ק"ג. כעת המדדים שלי טובים, כולל לחץ דם שהרקיע לשחקים (180/120) והיה הדבר הגיב הכי לאט לשינוי, ועדיין אני מרגיש שאני "שמן מרוקן" ולא אדם רזה, וכל הרעות החולות (תרתי משמע) יחזרו שוב אם לא אמשיך להקפיד על פעילות ותזונה.

יכול להיות שזה משהו שנמצא ממש פה מתחת לאף...?

הבדואים וגם המצרים מזהים ישראלים גם ללא דרכון. כמו שאנחנו נזהה ערבי גם אם יש לו דרכון אחר, אלא אם יש לו שפת אם אחרת. חוץ מזה, כמעט בכל מחסום ויש הרבה כאלה, מבקשים לראות דרכון, ובכל מלון או קמפ או סיור תיירות מבקשים ומצלמים את הדרכון. הנוכחות של צבא ומשטרה שם היא גדולה מאוד. וטיפ קטן, לעולם לא לשאול מקומי אם הוא בדואי או מצרי. עצם השאלה מעליבה את שני הצדדים...

עד לפני המלחמה הייתי נוסע לסיני פעם או פעמיים בשנה. באיזור הצפוני של סיני, עד נואיבה בערך - אפשר למצוא את "סיני של פעם". שקט ושלווה ובדואים שחיים בסלואו-מושן שמנהלים עשרות של קאמפים בכל מיני רמות, מחושות קש ממש על שפת הים, ועד צימרים ממוזגים ובתי מלון *3 . איזור ביר-סוויר למבוגרים יותר, וראס-שטן לצעירים עם יותר רעש ובלגן. רוב התיירים ישראלים. מביקור של שבוע בדהב - האווירה שונה וזה כבר מרגיש מצריים. הרבה תיירות זרה והתמסחרות של כל המסביב. לשארם לא טרחתי להגיע כי הבנתי את העקרון וזה לא מה שחיפשתי שם. ב-6 לאוקטובר (2021) כשהייתי בדהב היו שם מלא מסיבות שחגגו את "הניצחון הגדול", אז יצאתי לטיול לילי בהר הגבוה כדי לא להתערבב עם החוגגים שם. לא הרגיש נעים... למיטב ידיעתי, נכון ללפני 3 שנים ואחורה, המצרים לא מאפשרים לישראלים להיכנס בטיסה לשארם ולצאת במעבר קרקעי בטאבה חזרה, אלא דרשו כניסה ויציאה באותה דרך. לא יודע מה הנוהל אם אתה מגיע בטיסה שלא מישראל, שווה לברר לפני כן. אזהרות מסע לסיני היו קיימות מאז שאני זוכר. הכבישים מלאים מחסומים של צבא/משטרה, ויש תחושה שהם מקפידים על בטחון הנופשים ככל יכולתם. כל זה נכון ללפני המלחמה. בתחילת הקיץ או בסופו כנראה אסע שוב לאיזור הצפוני.

אני יודע... מחזיק סובארו כ-5 שנים. חשבונות מוסך סבירים וממוצעים בהשוואה למה שאני מכיר מסביב. חבר קרוב מחזיק את הסובארו השלישית שלו ב-15 שנים האחרונות. תחזוקה כנ"ל. צריכת הדלק דומה בכל הדגמים - XV, פורסטר, ואאוטבק. בסביבות ה-10 קמ"ל משולב עם הרבה עירוני. האמינות = יפנית של פעם. כל הרכבים שהזכרתי עברו את ה-200K ק"מ , אחד מהם הגיע ל-350K ק"מ עד שנהרס בתאונה. חלקים תחליפיים יש בשפע במחירים הגיוניים, אבל אלה המקוריים מהיבואן יקרים. ה-4X4 תורם הרבה להתנהגות כביש, והמתלים מתקלים את מפגעי האספלט והבאמפרים בקלילות רבה, כך שגם אם לעולם לתעשה איתו שבילים או שטח, ההנעה והמתלים מתגמלים גם ביום יום. לגבי צמיגים - החלפתי צמיג אחד כ-15K ק"מ אחרי ששמתי רביעייה, כי לא הייתה שחיקה ניכרת בשלושת האחרים. לא הבחנתי בשום השפעה או שינוי כלשהו, והתייעצתי לפני כן גם עם מוסך וגם עם פנצ'ריה שהסכימו איתי שאין צורך המקרה הזה להחליף את כל הארבעה.

שאלה טובה...

כנראה שלא כל כך, או שהשאלה שלך לא ברורה... מה קשור מספר הצילינדרים לתפוקת הכוח, ולמה אתה נתפס דווקא לזה? המנוע ב-Xטרייל גדול וחזק מזה שבקשקאי (כ-160 כ"ס), אבל הוא רק גנרטור לסוללה שמזינה מנוע חשמלי של 204 כ"ס. לפי מבחן דרכים באוטו, במצבי קיצון מסויימים יכול להיווצר גרעון בכוח: זה דבר שאמור להטריד אותך הרבה יותר מאשר מספר הצילינדרים בגנרטור, מצד שני - ההתייחסות במבחן היא לדגם כפול ההנעה שצורך יותר חשמל/ק"מ. ברמה האישית, לו אני מול רכישה כזו, הייתי מחפש לשכור אחת כזו לכמה ימים, כדי לחוות בעצמי את מכלול התחושות וההתנהגויות של הרכב, אל מול הדרישות והציפיות שלי.

אתמול שטפתי את האוטו (לבן) ואת האופנוע (אפור) היום שניהם באותו צבע... (חום)

אני עם K3 כבר כמה שנים, ומאוד מרוצה ממנו. קל משקל, עוצמתי, ועומד בכבוד בעבודה של 3-4 שעות עם הפוגות קצרות. לא מזמן החלפתי אחת משתי זרועות ההתזה, אחרי שקיט שיפוץ מעלי לא עזר. חלפים זמינים אצל היבואן. הזרוע עלתה 160₪. מעבר לזה אמינות ועמידות מעולות, ומחיר קנייה סביר.

אין משמעות למספר הצילינדרים בהקשר של תפוקת כוח, מה גם שבדגם הנ"ל מנוע הבנזין הוא נטו גנרטור, וההנעה לגלגלים היא חשמלית בלבד.

ובכיוון ההפוך, כשבאים מצפון על -4 ועולים על הרמפה ל-471 מזרחה, הפנייה למעלה הולכת ומתהדקת בצורה קיצונית כזו שלא מעט מכוניות טיפסו על הקיר, ממש רואים את הסימנים על הקיר, ושמעתי כבר על אופנוע שעף למטה חזרה ל-4...

יש לך מצלמה טובה עם מספיק פיקסלים לקרופ...

ברכבי הנעה קדמית, כשנוהגים אותם חזק בפניות, מורגש מה שקוראים במבחני דרכים "לוחמת הגה". כשההגה 'מנסה' לחזור בכוח למרכז, ככל שהרגל לוחצת חזק יותר על הגז, ומתפתח לתת היגוי מוחשי אם ממשיכים ללחוץ. בהנעה אחורית או כפולה זה פחות מורגש, אבל מנסיוני בכל רכב יש להגה את התכונה הזו של 'רצון' ליישר את הגלגלים הקדמיים בתוך פנייה, בלי קשר לסוג התיגבור - חשמלי/הידראולי או נטול. לא מזמן החלפתי מסרק הגה ברכב שלי, והסתבר שהמסרק תקול ונתקע . בכיכר למשל ההגה לא היה חוזר, וכדי להחזיר אותו היה נדרש בערך אותו הכוח כמו להפנות אותו, וזה הרגיש לא אינטואיטיבי ואפילו מסוכן אם הייתי סומך עליו שיחזור לבד או לפחות שיהיה יותר קל בחזרה. בכביש מהיר תיקוני היגוי קטנים הפכו קשים, ואחרי נסיעה של שעה כבר ממש הרגשתי כאב בשורש כף היד. אחרי החלפה למסרק תקין הכל חזר לקדמותו וההגה מתנהג יפה וצפוי. מעצם השאלה של פות"ש, אני מבין שמשהו אצלה (או אצלו...) לא תקין.

ברור שלא ידע ולא הבין. גם לא קרא את השלט הענק "נא להתקדם עד קו העצירה". אבל הוא כן זכר בטח איזו הודעת פייק ישנה שאמרה שעדיף לעצור ה-ר-ב-ה לפני קו העצירה. למה? זה כל כך נפוץ, שאני נתקל בזה כמעט בכל רמזור, ועד היום לא מבין למה ומדוע. עליו ועל שכמותו נכתב השיר "מי נתן לך רישיון ילדה"...

צודק. אני לא באמת כועס על החשמליות. יותר על נהגים שבא להם 'לשחק' איתי על הכביש. יש גם מספיק בנזיניות שנותנות חזק בראש. החשמליות פשוט עושות את זה באפס מאמץ, ויש רבות כאלה היום, כלומר הרבה יותר מכוניות חזקות מאוד על הכביש, מאשר היו אי פעם. מבחינתי כרוכב זה בהחלט גיים-צ'יינג'ר שאני צריך להתאים את אסטרטגיית הרכיבה שלי אליו.

חשמליות. פעם בראשית ימי ההייבריד, כולן היו טויוטה פריוס. רוב הנהגים שלהן היו אידיאליסטים ירוקים שהשתדלו ככל יכולתם לנסוע רק על חשמל, שזה אומר לזחול על 30-40 איפה שכולם נוסעים כפול ויותר, רק שחו"ח לא יידלק מנוע הבנזין ויזהם עוד כמה מולקולות אוויר... תן כבר גז!!! יא @#$%^&@$%%#@ בנשא"ז. היום זה בא לי בהפוכה. ברגיל אני ראשון ברמזור עם האופנוע, פותח חזק להיות לבד על הכביש ואז מרגיע. היום אני צריך להביט טוב לצדדים, לראות שאין איזה בן תשחורת שבא לו ללמד אותי מאיפה זורמים האלקטרונים, והנה, הלך לי היתרון של להיות על כביש פנוי בין הרמזורים... תרגיע יא אבו-טסלה!!! יא @#$%^&@$%%#@ בנשא"ז.

הזכרת לי נשכחות... ארגז הכלים הראשון שלי היה כזה. ממתכת שנפתח עם 2 קומות. החזיק אצלי שנים עד שהחליד והתחורר ונזרק. היתרון הגדול שלו כפי שהבנתי בדיעבד, אחרי שעברתי לארגזי פלסטיק למיניהם, שהיה ולא סגרת היטב את הנעילה, ארגז פלסטיק 'נוקם' בך ומפזר את כל התכולה לריצפה, וארגז בסגנון הנ"ל פשוט נסגר עצמונית כשמרימים אותו עם הידית. הרבה שנים אחרי, "ארגז הכלים" שלי מתפרס על חצי ארון, 2 שידות מגירות + 2 ארונות מטבח ישנים ששינו ייעוד. לעבודות חוץ אני משתמש בתיק בד עם רצועת כתף, ובעת הצורך בארגזי תנובה ירוקים לכלים כבדים וגדולים.