BoazB11

ברכבי הנעה קדמית, כשנוהגים אותם חזק בפניות, מורגש מה שקוראים במבחני דרכים "לוחמת הגה". כשההגה 'מנסה' לחזור בכוח למרכז, ככל שהרגל לוחצת חזק יותר על הגז, ומתפתח לתת היגוי מוחשי אם ממשיכים ללחוץ. בהנעה אחורית או כפולה זה פחות מורגש, אבל מנסיוני בכל רכב יש להגה את התכונה הזו של 'רצון' ליישר את הגלגלים הקדמיים בתוך פנייה, בלי קשר לסוג התיגבור - חשמלי/הידראולי או נטול. לא מזמן החלפתי מסרק הגה ברכב שלי, והסתבר שהמסרק תקול ונתקע . בכיכר למשל ההגה לא היה חוזר, וכדי להחזיר אותו היה נדרש בערך אותו הכוח כמו להפנות אותו, וזה הרגיש לא אינטואיטיבי ואפילו מסוכן אם הייתי סומך עליו שיחזור לבד או לפחות שיהיה יותר קל בחזרה. בכביש מהיר תיקוני היגוי קטנים הפכו קשים, ואחרי נסיעה של שעה כבר ממש הרגשתי כאב בשורש כף היד. אחרי החלפה למסרק תקין הכל חזר לקדמותו וההגה מתנהג יפה וצפוי. מעצם השאלה של פות"ש, אני מבין שמשהו אצלה (או אצלו...) לא תקין.

ברור שלא ידע ולא הבין. גם לא קרא את השלט הענק "נא להתקדם עד קו העצירה". אבל הוא כן זכר בטח איזו הודעת פייק ישנה שאמרה שעדיף לעצור ה-ר-ב-ה לפני קו העצירה. למה? זה כל כך נפוץ, שאני נתקל בזה כמעט בכל רמזור, ועד היום לא מבין למה ומדוע. עליו ועל שכמותו נכתב השיר "מי נתן לך רישיון ילדה"...

צודק. אני לא באמת כועס על החשמליות. יותר על נהגים שבא להם 'לשחק' איתי על הכביש. יש גם מספיק בנזיניות שנותנות חזק בראש. החשמליות פשוט עושות את זה באפס מאמץ, ויש רבות כאלה היום, כלומר הרבה יותר מכוניות חזקות מאוד על הכביש, מאשר היו אי פעם. מבחינתי כרוכב זה בהחלט גיים-צ'יינג'ר שאני צריך להתאים את אסטרטגיית הרכיבה שלי אליו.

חשמליות. פעם בראשית ימי ההייבריד, כולן היו טויוטה פריוס. רוב הנהגים שלהן היו אידיאליסטים ירוקים שהשתדלו ככל יכולתם לנסוע רק על חשמל, שזה אומר לזחול על 30-40 איפה שכולם נוסעים כפול ויותר, רק שחו"ח לא יידלק מנוע הבנזין ויזהם עוד כמה מולקולות אוויר... תן כבר גז!!! יא @#$%^&@$%%#@ בנשא"ז. היום זה בא לי בהפוכה. ברגיל אני ראשון ברמזור עם האופנוע, פותח חזק להיות לבד על הכביש ואז מרגיע. היום אני צריך להביט טוב לצדדים, לראות שאין איזה בן תשחורת שבא לו ללמד אותי מאיפה זורמים האלקטרונים, והנה, הלך לי היתרון של להיות על כביש פנוי בין הרמזורים... תרגיע יא אבו-טסלה!!! יא @#$%^&@$%%#@ בנשא"ז.

הזכרת לי נשכחות... ארגז הכלים הראשון שלי היה כזה. ממתכת שנפתח עם 2 קומות. החזיק אצלי שנים עד שהחליד והתחורר ונזרק. היתרון הגדול שלו כפי שהבנתי בדיעבד, אחרי שעברתי לארגזי פלסטיק למיניהם, שהיה ולא סגרת היטב את הנעילה, ארגז פלסטיק 'נוקם' בך ומפזר את כל התכולה לריצפה, וארגז בסגנון הנ"ל פשוט נסגר עצמונית כשמרימים אותו עם הידית. הרבה שנים אחרי, "ארגז הכלים" שלי מתפרס על חצי ארון, 2 שידות מגירות + 2 ארונות מטבח ישנים ששינו ייעוד. לעבודות חוץ אני משתמש בתיק בד עם רצועת כתף, ובעת הצורך בארגזי תנובה ירוקים לכלים כבדים וגדולים.

הכי מעצבנים אותי הם הגנבים. אלו שגונבים את הזמן שלי... ואני מחלק אותם ל-2, אקטיביים ופסיביים. האקטיביים הם מקפחי הזכות למיניהם שלא נאה להם לעמוד בתור לפנייה, אז הם נוסעים בנתיב שממשיך ישר, מאטים את מי שרוצה להמשיך ישר, ונדחפים לראש התור, הרבה פעמים ממש באלימות. כבר יצא לי לא פעם לגייס את כל כושר האיפוק שלי ולא לעמוד על זכותי, כי זה יגרום לתאונה. ומנגד יש את הפסיביים שפשוט עסוקים במשהו וממשיכים לעמוד כשהתנועה מלפנים כבר התקדמה. יש משהו מוזר ולא ברור לי שבתור רוכב אופנוע לרוב אני מברך עליו, אבל לפעמים מתעצבן בטירוף, והכוונה שלי היא למנהג של לעצור ברמזור אדום ה-ר-ב-ה לפני קו העצירה. מרחק של רכב שלם ויותר. בתור רוכב אני שמח ש"משאירים לי מקום" בראש הטור, אבל היכן שיש חישן שלא מגיב לאופנוע, הרכב רחוק ממנו ולא מפעיל אותו, והרמזור נשאר אדום, ואני וכל מי שמאחוריו מחכים ומחכים... ומחכים. רק השבוע יצא לי להיות בסיטואציה כזו, ואני מסמן לרכב שיתקדם ומצביע לו על השלט הגדול "נא להתקדם עד קו העצירה" אבל זכיתי להתעלמות מוחלטת, ורק אחרי שהתחילו לצפור לו מאחור הוא הואיל להתקדם. ואם כבר הזכרתי צפירות, זה גם דבר שמעלה את הסעיף... יש כאלה שצופרים בשנייה שהתחלף לירוק, ואפילו קצת לפני, והכי גרועים אלה שלא מבינים למה אני עוצר בצהוב ולא נכנס לצומת, צופרים בטירוף ואפילו עוקפים בפראות ונכנסים באדום מלא, כי מה?!? אם זה ג'ונגל אז עד הסוף... והמשאיות עם צופרי האוויר שלהם. בתוך העיר, בלי הפסקה. למה? סתם כי הם יכולים ומי יגיד להם משהו.

נהיגה בכבישי ארצנו היא אחד הדברים בחיים שקשה עד בלתי אפשרי לעבור אותו בלי להתעצבן. זה משתקף בהרבה דיונים כאן בפורום, והרבה פעמים מי שמתעצבן גם מעצבן אחרים בתורו. כבר אמרו את זה קודם לפני ש"מי שנוהג לאט יותר ממני הוא דביל, ומי שנוהג מהר יותר הוא מטורף ופסיכופט", ומי לא פינטז על מקלע 0.5 על הגג שישלח את הדביל שמלפנים ו/או את המטורף מאחור - בוערים ומנוקבים אל השוליים...? אני בטוח שכל אחד כאן יכול לעשות רשימה אינסופית של סיטואציות מעצבנות, אז שכל אחד יבחר 3-4 מצבים נפוצים שה-כ-י מעצבנים אותו על הכביש, ואולי ככה בבחינת "צרת רבים" נצליח להוריד קצת את את מפלס העצבים, וגם יכול להיות מעניין אם יש לכם שיטות משלכם איך ל-א להתעצבן, או איך לפרוק את העצבים שהצטברו בלי להיות עבריין ובלי לסכן ולעצבן את הנהגים מסביב. את הרשימה שלי אעלה בהמשך, אז shoot...

ע"פ משומשת זו אכן טויוטה היי אייס

יונדאי i800 * טויוטה היי אייס עם סמל של יונדאי...

קאטרפילר?

כן. יש 3 מצבים. רגיל, מוגבר, ושחייה.

עדכון: לפני כחודש הגעתי ל"דוגית" בת"א, שם יש עמדה של shokz ואפשר להתנסות בכמה סוגים של אוזניות כאלה. טוב שהזהרתם אותי שהסאונד לא משהו, אז הנמכתי ציפיות ובאמת נוכחתי שהסאונד לא משהו בכלל... המוכר נתן לי גם את הזוג האישי שלו suunto לנסות, שהן מיועדות גם לשחייה, וכוללות לצורך כך גם זיכרון פנימי די גדול שמאפשר לשמוע מוסיקה אוף-ליין, ללא צורך בקירבה לסמרטפון. המחיר דומה לזה של שוקז מקבילים, גם הסאונד לא פחות טוב, ויתרון של עמידות למים וזיכרון פנימי, בנוסף לכך שהמותג הזה הוא ביבוא של דוגית והשירות שלהם (לדבריהם, אלא מה...) עדיף על זה של שוקז. בקיצור - זה מה שקניתי: https://www.dugit.co.il/products/suunto-aqua-light-tidal-black מסקנות אחרי חודש וכ-10 שימושים של שעתיים ברצף כל פעם: *הסאונד "שטוח" ולא מרשים, אבל אחרי כמה דקות של רכיבה מתרגלים ושוכחים מזה. *סביבה רועשת או רוח חזקה די מחרישות את השמע, אבל רוב הזמן שומעים סבבה לגמרי, וגם אני קצת "מרמה" ומרים את הקשת האחורית לכפתור של הקסדה, כך שה'רמקולים' מתקרבים לאוזן ואז שומעים הרבה יותר טוב. *הטעינה מהירה עם מגעים מגנטיים, אבל אצלי הסוללה נגמרת אחרי ניגון של 6 שעות בערך, בניגוד ל-10 שעות המובטחות על הנייר, אולי בגלל שאני על ווליום מקסימלי רוב הזמן. *התפעול פשוט ואינטואיטבי, וניתן לשינוי והתאמה אישית בעזרת האפליקציה. *הפונקציה של דיבורית עובדת מעולה, ודי במפתיע גם הצד השני שומע אותי מצויין למרות הריחוק של המיקרופון מהפה ורעשי הרוח והסביבה. *הנוחות מצויינת. יושבות היטב במקום גם ברוח חזקה ובתנועות חדות וחזקות של הראש. אין קונפליקטים עם הקסדה או המשקפיים, ולמעט קצת דיגדוגים בתנוך בווליום גבוה, הן כמעט בלתי מורגשות. *המחיר קצת יקר, אבל לא חריג בקטגוריה. עלו לי 680 אחרי הנחה קטנה (699 רשמי), אבל מבחינתי זה משדרג את חוויית הרכיבה על האופניים (כ-5 שעות בשבוע), ושווה את ההשקעה. תודה על העצות והשיתופים🙂

רואים! אפילו האוטו התכווץ ונהיה כחול מרוב קורררר......🥶

אין לי שמץ...

המעט הזה יגרום להרבה 'נשיקות' פגושים בפקק... ויותר גרוע זה יהיה בתמרוני חנייה צפופים, שלמעשה עבורם נועד הפיצ'ר הזה. זה לא משהו שמחוייב ממבנה התיבה הרובוטית. * הפיצ'ר הזה - הכוונה לתכונת ההתקדמות בזחילה עם שחרור דוושת הבלם. פשוט צריך לדעת מתי להשתמש בו (בעת הצורך) ולא בשיגרה של תנועה בפקק.

תתחדש ותהנה! אהבתי את הצבע. שווה לדעתי את התוספת הקטנה במחיר.

אם בטסט העבירו את הרכב ורק העירו על הבעייה, זה אומר שהיא רק בראשיתה וכרגע לא מהווה סיכון בטיחותי. קרה לי כבר כמה פעמים בעבר. אם המוסך המדובר אמין עלייך ואת מרוצה ממנו באופן כללי, לא הייתי נותן לו גט רק בגלל זה.

את החיפושית קניתי קצת אחרי השחרור מהצבא, כי היא הייתה מצחיקה וזולה. מצחיקה כי עם מע' חשמל 6V ברוב המקרים היה צריך להניע בדחיפה. זולה (200$ בימי האינפלציה) שווים אני מעריך ל-1500-2000₪ של היום), והכי מצחיק היה ששמתי עליה מודעה ויצאתי למילואים, ואשתי (לשעתיד אז) שלא הבינה כלום במכוניות מכרה אותה ב-600$, פי 3 ממה שקניתי... את האינטרנאש סקאוט קניתי אחרי שחבר מכונאי הוריד אותי מאלפא ג'וליה שנורא רציתי. היו אז כמה שנים שהרגשתי עשיר אז הלכתי על "ג'יפ" עתיר הוצאות שחלקן ע"ח השותף (מס הכנסה...), ואיתו (ללא גג וללא חגורות בטיחות מאחור) הבאנו את הבן הראשון מבית היולדות הביתה. אחרי ולפני היו סובארו DL , סיטרואן ויזה, פיג'ו 104 ואינוצ'נטי שהתגלגלו במשפחה, וזו הייתה הסיבה העיקרית לבחירה בהן, למרות שהן היו אחלה כל אחת בדרכה. עוד קודם לכן הייתה אופל קאדט 1.2L שיחד עם חבר חרשנו איתה את כל אירופה, והיא נרכשה למורת רוחי (רציתי אאודי 100 או ב.מ.וו 520), אבל החבר המכונאי הטיל וטו. בהמשך באה רנו טראפיק 4X4 שקניתי לצרכי העבודה כי לחבר הייתה כזו, חשבתי שאטייל איתה בשטח, אבל היא אהבה לטייל בעיקר לכיוון המוסך, הנבלה... אחריה הבנק ביטל לי הזמנה של דוקאטו חדשה (למזלי), והלכתי על GMC ואנדורה. אז מחירי הדלק טיפסו למעלה והמחיר של השתייניות האמריקאיות ירד והצלחתי לשים יד על אחת. 17 שנה היא שירתה אותי גם כפרייבט משפחתי וגם כרכב עבודה מושלם. מתגעגע עד היום... אח"כ באו הצמד חמד קורולה ואלמרה שנרכשו רק בגלל המוניטין של אמינות, והיה צורך בצמד כי הילדים בגרו והתחילו להוציא רישיון אחד אחרי השני. (אשתי לא נוהגת למרות שיש לה רישיון, וטוב שכך, עם כל הצער שבדבר...) את הסובארו אאוטבק הנוכחית מצאתי עבור חבר. הוא לא היה סגור על עצמו והחליט שלא לקנות אותה, אבל משהו ברכב הזה קסם לי כל כך, שהחלטתי לרכוש אותו לעצמי, ולהעיף את צמד היפניות הקשישות, אחת לגריטה והשנייה לפזורה. רכישה אימפולסיבית שבאה מהבטן, לא בהתאם לתקציב שהיה, אבל לא מצטער על כך לרגע. בין לבין ותמיד היה אופנוע במקביל (או קטנוע בצוק העתים). אצלי זה ברמה של תשוקה חזקה וצורך נפשי, שגוברים על כל היגיון כלכלי ופרקטי, אז זה כבר אופרה אחרת.

או! עכשיו אני מבין ממה עושים תחליפי גבינה, ולמה אחרי שאוכלים את זה יוצאים גרפצים עם בועות בריח אורנים...

ככה נראה צדק: שברת = שילמת. מעבר לזה, כל הרגשות שאתה מערב בעניין הזה הם שלך ואצלך, ואין רלוונטיות לערך של הכסף הזה בעיניך, בין אם זה: ובין אם זה: ולגבי:

מפי הסוס:

החוויה שלי עם הרכב הזה שונה. ה"ישיבה" שלו על הכביש נהדרת. בקושי רוכן בפניות ואוחז מצוין ביציאה מהן, לא מתבלבל מתמרוני חירום של ימינה שמאלה גם במהירות גבוהה, מומנט חזק בסל"ד נמוך שנותן שיוט מהיר ורגוע, וכוח מספק בסל"ד גבוה בעת הצורך לעקיפות וכדו'. מרגיש זריז ומתמרן היטב במרחב העירוני למרות האורך שלו, ויוצא חזק ומהר בזינוקי רמזורים, ואחרי שמתרגלים לגיר הרציף אפשר גם לקבל תאוצות ביניים טובות, ותיקול לא רע של פניות בכבישים הרריים, כמעט ללא שימוש בשיפטרים שבצידי ההגה. בתור מכונת נהיגה הוא בטח לא ספורטיבי, אבל בכלל לא פראייר כשמדרבנים אותו. בשבוע האחרון יצא לי לנהוג לא מעט על XV במצב חדש עם כ-20 אלף ק"מ בסה"כ, ולעשות איתו בין השאר את כביש בית אורן המתפתל. לא שהוא היה רע או משהו, אבל אישית הייתי מעדיף גם במסלול כזה את האאוטבק הישן שלי עם פי 10 ק"מ ופי 3 שנים על הכביש. לטעמי מנוע ה-2.5L עדיף משמעותית על ה-2.0, וצריכת הדלק שלהם די דומה בסה"כ - 10 ק"מ/ליטר בממוצע, שזה די תואם לרכבים אחרים עם מנוע אטמוספרי בנפח דומה, וגם עלות התחזוקה השוטפת סבירה למדי. אני לא יודע אם זה דווקא הרכב האולטימטיבי לפנסיונרים, וגם לא חושב שיש דבר כזה בכלל (אולי טויוטה קאמרי...) אבל בהקשר של השרשור הזה, גם אני לא חושב שזה הכיוון של פות"ש ואביו, שמחפש משהו חסכוני/היברידי, קומפקטי וחדיש יותר.

תתחדש! בחירה טובה לטעמי. שקלתי את הסול לפני כמה שנים כשחיפשתי רכב, בעיקר כי העיצוב הקופסתי שלה היה חינני בעיני, ובזכות המכניקה "של פעם" שאמורה להיות גם אמינה בהתאם. רק תא המטען הקטן הוריד אותה אצלי בדירוג המועמדות.

המרפסת הזו אגב, שימשה במקור להובלת שטיחים אצל הבעלים הראשון של הרכב, ולמטרה הזו של לזרוק גלילים ארוכים וכבדים למעלה בלי קשירות מסובכות, זה היה מבנה מושלם. אחת הסיבות שבחרתי את הרכב הספציפי הזה מתוך שורה של ואנדורות שהיו באותו מגרש אי אז ב-96'. ראיתי בזמנו עוד לא מעט גגוני מרפסת כאלה, אז כנראה זה לא היה "סתם מסגר", אלא מסגרייה מתמחה. ואכן "כבודה במקומה"... הרבה נחת הייתה לי מהרכב הזה עם מרפסת הגג שלו.