אני מגיע מרקע דתי.
רוב חבריי התחתנו סביב גיל 23-24 (אני התחתנתי בגיל 25 ואישתי היתה בת 23)
זה עניין של סדרי עדיפויות.
לדוגמה, לא עשיתי טיול אחרי צבא.
את הכסף לטיול אחרי צבא שמרתי להון עצמי לבית (שהצלחנו לקנות שהייתי בן 28… בלי כמעט עזרה כספית מההורים)
לעומת זאת, אבא שלי התחתן סביב גיל 40.
לאספות הורים זה היה נראה שסבא שלי בא ופחות אבא, אבל זה מה שיצא.
אם מטרת דחיית החתונה והבאת הילדים זה לסיבה אמיתית פרקטית (תואר לדוגמה) אז לדעתי זה עוד מתקבל, אם זה סתם כדי שתרגיש בוגר יותר, אז לא, גם בגיל 20 אתה יכול להיות בוגר.וגם בגיל 50 עדין לא.