pooh-bear

הוא דיבר על 20 ברוטו. כדי להגיע ל-20 נטו צריך להרוויח סד"ג של 35 ברוטו.

זה מאוד תלוי מה היא אוהבת, אתה צריך לתת כיוון כללי. טיסה בכדור פורח (לא מכיר מפעיל ספציפי) נשמעת לי אופציה מעניינת. יכול להיות שאפשר לשלב את זה עם איזה טיול כזה או אחר, אם אתם בכיוון. מרץ כבר יכול להיות חם מספיק לאיזה מסלול רטוב. ביום חול אפילו לא יהיה מאוד עמוס ברוב המקומות. אופציה פחות אקטיבית יכולה להיות ארוחה באיזו מסעדה יוקרתית + הופעה ו/או פעילות אחרת כמו חדר בריחה. הכי חשוב זה לעשות משהו לא שגרתי, שגם אם לא עולה המון לא תרשה לעצמך באופן סטנדרטי.

א. רק להבהרה, אני ממש לא מייעץ לאף אחד לחסוך, רק מנסה להציג את האפשרות למי שלא מכיר / לא רוצה להכיר. ב. נכון שיש היום הוצאות שלא היו פעם, אבל גם צריך לזכור שיש הרבה דברים זולים יותר, כמו טלוויזיה (מעידן פלוס ועד קודי), הזמנות מעלי אקספרס ואיביי, השוואת מחירים באינטרנט, שוק יד 2 מפותח ובאופן כללי מחירים נמוכים משמעותית להרבה מאוד מוצרים ממה שהיה לפני עשרים ושלושים שנה.

ההתנצלות מתקבלת. זכותך לעשות הכל. אבל פשוט אי אפשר במציאות הישראלית הנוכחית (ולא, זה לא ממש היה יותר טוב פעם), גם לחיות ברמת החיים הזו וגם לקנות דירה, ברמת ההכנסה שציינת. כל מה שצריך זה להכיר במציאות, ולבחור אם אתה מעדיף לחסוך ולהתכלב או לא לחסוך ולחיות טוב. ושוב, מי שלא מגיע לרמת הכנסה כזו באמת לא יכול לקנות דירה היום אתה יכול לכעוס, לנסות לשנות את המצב או להגר. כל האפשרויות כשרות. רק אל תתמם כל פעם מחדש ותגיד שמי שמרוויח פי 4 משכר מינימום לא יכול לקנות דירה בכלל. אתה צריך להפריד בין הצורך לשנות את המצב הגלובלי (אם זה אפשרי) ובין הצורך האישי להתמודד עם המצב כמו שהוא. אלו שני מישורים מקבילים, והעובדה שהמצב לא מוצא חן בעיניך לא אומרת שאתה לא צריך להתמודד איתו.

לא רק בישראל, אתה יודע. ואם לא שמת לב עדיין, קבל news flash: עושר זה משהו שעובר בירושה. תתמודד. והחיים לא הוגנים. זו סתם פרובוקציה. לא נראה לי שמישהו פה טען או טוען שאפשר לקנות פנטהאוז במגדל ברוטשילד עם משכורת מינימום או אפילו חציונית, אם רק תהיה הסולידית. הטענה היא שיש מספיק אנשים שמרוויחים לא רע (כמו בדוגמת ה-20,000 של Chemguy) ועדיין לא חוסכים, כי הם חייבים לגור בדירה לבד, לקנות רכב יחסית חדש, אייפון, ולהוציא כל חודש 1000-2000 ש"ח על בילויים כי הם לא מוכנים להתכלב, ובטח לא לחמש שנים כדי לקנות איזו דירה מחוץ למעגל של ת"א-רמת-גן-גבעתיים. שכל זה בסדר לגמרי כמובן, רק לא מוביל אותך לצבירת הון. ושוב, אי אפשר לאכול את העוגה ולא לשלם עליה.

התחלת טוב (החלק של הלקחת אחריות), המשכת קצת פחות. השקעות זה חשוב, אבל החלטות השקעה צריכות להילקח בצורה שקולה, ולא בהסתמכות על עיקרון ה"מה שהיה הוא שיהיה", עיקרון שמוביל משקיעים להפסדים גדולים. לפי אותו עיקרון, מי שלא השקיע בביטקוין הפסיד הון עתק, ולכן הוא חייב להשקיע עכשיו ומיד את כל כספו בביטקוין, נכון? לא כל מי שלא קונה נדל"ן עסוק ב"חדילה". וכן, קניית נכס זול במינוף גבוה להשקעה לטווח קצר עלולה להתברר כטעות משמעותית עוד כמה שנים (ועלולה גם לא). יש לך ים סיכונים, כמו חוסר יכולת למצוא שוכרים, עליית התשלום החודשי למשכנתא (בגלל עליית ריבית), ירידת מחירים כללית, ירידת ערך הנכס הספציפי שלך, הוצאות תחזוקה לא צפויות, מיסוי על משיקעים שעלול להשתנות ואפילו הפסד פוטנציאלי בגלל חוסר היכולת לזכות בהטבות ממשלתיות כאלו ואחרות בגלל שאתה בעל נכס. ועוד לא הזכרנו את ההוצאות הגבוהות בקנייה ומכירה. קצת נסחפת. כן, זה לא נעים, אבל אפשר לגור עם שותפים. אפילו אחרי הלימודים. הנה, חסכת עוד 1000 ש"ח בחודש. 2,000 ש"ח על אוכל ובגדים לחודש נשמע גם לי קצת הרבה. אפשר לחסוך פה עוד כמה מאות שקלים. 1000-1200 ש"ח בחודש על דלק? כמה אתה נוסע? ועל איזה רכב? אז תוסיף עוד 1,500 ש"ח בחודש, או עוד 18,000 ש"ח בשנה, והגעת ל-90,000 ש"ח לשנה. אז אחרי 5 שנים יש לך 450,000 ש"ח (אם לא הפסדת ולא הרווחת כלום מההון הזה), וכן, זה כבר הון עצמי שמאפשר לקנות דירה. לא גדולה, לא בת"א, אבל מאפשר. ועם יש לך בת זוג שחוסכת עוד קצת ביחד איתך, מצבך עוד יותר טוב. מה שמאוד נכון פה, שמי שמרוויח משכורת חציונית למשל, פשוט לא יכול לקנות דירה היום. כל אחד וההגדרה שלו להתכלבות. אבל חייבים להבין, שמי שלא מגיע עם הון עצמי משמעותי מהבית, ולא מרוויח משכורת מטורפת, חייב להתכלב בשביל לצבור הון. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

והנה גרסת "אוטו" לשרשור.

חוץ מכל מה שהוזכר, גם כל מערכות הבטיחות האקטיבית ירדו. לדעתי, למי שלא נוסע הרבה באופן כללי ובטח לא בין עירוני (ששם למשל בקרת שיוט יכולה לעזור), זו יכולה להיות עסקה לא רעה אם אתה צריך את הגודל, רוצה רכב חדש ויכול לחיות בלי כל האבזור החסר. במכירה בעוד כמה שנים כנראה שיהיה הפרש משמעותי, כי בכל זאת יש פער עצום באבזור. אבל קונים בזול, מוכרים בזול.

האמת שאם הוא נראה 80-90% במציאות ממה שהוא נראה באתר, ותהיה גרסה עם מנוע סביר וגיר ידני במחיר סביר, הוא נראה רכב סופר אטרקטיבי.

כמה קונספרטיבי מצידם. אם יש פחות עסקאות, חברות הליסינג גם ימכרו פחות רכבי אפס ק"מ - פחות רווח בשבילם. בנוסף, הם גם יבצעו פחות עסקאות ליסינג - פחות רווח בשבילם. לא נראה לי שהם ירוויחו בעולם של פחות עסקאות (מחזור נמוך יותר). על ירידת הערך הגבוהה יותר הם יצטרכו להגן ע"י העלאת מחיר העסקה החודשי, אם וכאשר. גם ככה יש להם (לדעתי) מתח רווחים לא רע רק על ההנחה שהם מקבלים מהיבואנים (ע"ע ה-C3 LIVE שמתומחרת ב-93 ע"י לובינסקי ונמכרת ב-72 ע"י מוטודיל). לגבי המצב הנורמלי בכל העולם - קצת קשה להשוות. אנחנו די שונים מהעולם המערבי, גם בתל"ג לנפש וגם במיסוי. אולי במיסוי אנחנו דומים למדינות סקנדינביה, ושם גם יש תופעה של שמירת ערך (או לפחות היתה, כך שמעתי). לעניין - המטרה פה היא כפולה (לדעתי). גם להגן על הצרכן הפשוט, שכרגיל מצליח להתעלם ממחיר העסקה הכולל ורואה רק את התשלום החודשי, וגם להגן מכל מיני מנהלים מתוגמלי בונוס, שרואים רק את הבונוס הרבעוני שנגזר מצמיחה במכירות / צמיחה בהכנסות מריבית, ואחריהם המבול.

נמצאה האבידה: http://cloud.tapatalk.com/s/5962906879815/BTL_Citroen_556305_mifrat_C3_d.pdf חסרות מערכות בטיחות, בקרת אקלים ושיוט, ג'אנטים, airbumps, מראות חשמליות, מערכת מולטימדיה, חיישני תאורה, גשם ורברס, מראה מתכהה ועוד כמה פיצ'פקס. אכן גירסת ליסינג מבאסת. מצד שני, למי שלא מתכנן נסיעות ארוכות, אולי בכל זאת חיסכון של יותר מ-20,000₪ לא הולך ברגל.

אתה יודע במקרה מה ההבדלים? כי בלובינסקי ישמחו לשלוח לך קטלוג, אם רק תשאיר שם ואימייל, אה... אופס, לא ל-c3. הקטלוג בטח תקוע בדואר מצרפת, חכו שהרכב יהיה שנה על הכביש, יש זמן (בחייאת, לובינסקי, כמה קשה לשים קובץ pdf להורדה?!?)

מחיר ממש מפתיע במוטודיל, האחריות כמובן מקוצצת ל-3 שנים, ולא ברור באיזו גרסה מדובר (באתר כתוב life, אבל מכיוון שהפארטאץ' כל כך משמעותי שם שאפילו באחת התמונות הם פישלו, יש מצב שהם פשוט התבלבלו עם הקליאו. או שלובינסקי התחילו להביא גרסה חדשה?) בכל אופן, מצער לראות שהמכירות כנראה לא משהו עד עכשיו. כנראה שלא משנה מה תעשה, אם כתוב "סיטרואן" מאחורה, לא קונים.

מסכים עם כל מה שנאמר לפני. הייתי רוצה גם להוסיף, ברשותך, שלפני שאתה מתחתן, תלבנו ביניכם את העניין הפיננסי. אין צורת התנהלות אחת שמתאימה לכולם, אבל נשמע כאילו יש לכם אי הבנות כאלו ואחרות, וחשוב להבין מה כל אחד מצפה לפני שמתחייבים. לשאלתך, לא ברור לי למה אתה לא יכול להצטמצם ולחיות מהמשכורת של ההתמחות לשנה, ובאותה צורה למה חודשיים בלי שכר הם לגמרי בלתי אפשריים. במקרה הגרוע תשנמך את הרכב ותשלם בסכום הזה על החודשיים האלו. היא לא חייבת לעזור לך כספית (למרות שיהיה מאוד נחמד אם כן), אבל לא נראה לי שזו צריכה להיות החלטה שלה אם תרוויח אלפיים שקל יותר או פחות כל חודש. ועוד משהו: לדעתי זוגיות אמורה לספק לך תמיכה (וגם להיפך, כמובן). יכול להיות שאשתך לעתיד חוששת שקריירה משפטית פחות מתאימה לך ולא נעים לה להגיד, אבל גם יכול להיות שהיא מצפה ממך לספק רמת חיים מסויימת ממחר בבוקר. אם זה המקרה השני, אני אמנע מלהביע את דעתי, אבל נראה לי שאתה מבין את הרמז.

אתה כמובן צודק מבחינה חוקית, צפירה (בטח בשטח עירוני) היא עבירה על החוק, אם כי לדעתי הלא מבוססת שוטר יוכל למצוא סעיף גנרי כזה או אחר (הפרעה לתנועה?) למי שנתקע ברמזור אם הוא ירצה. גם כמובן שאין צורך לזנק בכל רמזור כמו נהג מירוצים בלי לבדוק שאין מישהו שגונב אדום (בטח על אופנוע). ועדיין, נפלא מבינתי איך פשוט להתקע עם הראש בטלפון כשהרמזור מתחלף או לנסוע לאט במיוחד (הרבה פחות מהממוצע), בטח בשעות עומס ברמזורים קצרים, הפך לבון טון פה בפורום. לדעתי, זה פשוט חוסר התחשבות. אני אפילו אסתכן בעבריינות בוטה ואגיד שלדעתי האישית, צפירה קצרה למי שלא שם לב שרמזור התחלף היא לגמרי בגבולות הסביר (כאילו, מה האופציה? להמתין עוד שני מחזורים עד שכבודו יסיים לכתוב את ההודעה החשובה שלו?)

לאוס, דומה תאילנד רק הרבה הרבה יותר רגוע ושקט. אם אתה מחפש ממש שקט סי פאן דון (4000 האיים) בדרום לאוס יענה על הדרישה מצויין. עוד אופציה, צפון הודו במקומות שלא סובלים מתסמונת הסטלן המצוי, למשל מדינת סיקים. שילוב של טבע מטורף, אפשרות לטרקים ארוכים או טיולי יום אם רוצים. יש גם מספיק מנזרים אם בא לך לבקר, אולי תוכל אפילו להישאר כמה ימים אם תרצה. תנאים די בסיסיים פרט לגנגטוק (עיר הבירה של המדינה).

תחפש קצת על הפרעת קשב וריכוז (ADD) או על הגרסה ההיפראקטיבית שלה (ADHD). ועל ריטלין ונגזרותיו. להבנתי הצנועה, זה ממזמן בקונצנזוס. אצל הרבה ילדים בבית ספר זה נראה בדיוק כמו עצלנות, כי הם לכאורה מבינים את החומר (כאמור, הם בכלל לא טיפשים) אבל מתפזרים לגמרי כשהם נדרשים לעקוב אחר הוראות של יותר משלב או שניים, כמו גם לא מסוגלים להקשיב יותר מכמה דקות ברצף, בייחוד בנושאים משעממים. התוצאה היא ילד שהמורה משוכנעת שמבין על מה מדברים, אבל לא מצליח לעשות שיעורים ולהשלים מבחן כמו שצריך. מהר מאוד זה מוביל להאשמות בעצלנות ו/או חוסר מוטיבציה, ומכאן משליך על ההערכה העצמית של הילד ותחושה של חוסר מסוגלות שממשיכה איתו לכל חייו, ע"ע הערכה עצמית נמוכה.

זה קצת חבל לקחת עשרות שנים של מחקר, כולל מציאה של תרופה שאשכרה עובדת, ולזרוק הכל לפח כי אתה החלטת מפוסטים של מישהו שאין שום דבר בבסיס העצלנות שלו. זה לא שהוא לא עצלן, אבל יכול להיות שהוא נהיה עצלן כי משהו שלך היה נורא קל היה לו נורא קשה עד בלתי אפשרי. וגם יכול להיות שאפשר לעזור לו בצורה כזו או אחרת להיפטר מהעצלנות הזו. אני רק מקווה שאם הילד שלך חס וחלילה יהיה "עצלן", לא תמנע ממנו טיפול מוכח (אם זו הבעיה, כמובן. זה לא פיתרון קסם). זה שאתה יכול להבין משהו ולפעול לשינוי, לא אומר שכולם בנויים בצורה זהה ומסוגלים לפעולה הזו בלי עזרה חיצונית מפעם לפעם. צא כבר מהסטיגמה הזו, לטובתך. לקות למידה לא מחייבת אותך לשבת שנים על הספה אצל הפסיכולוג ולדבר על אמא. אם יש לך "מזל" ויש לך הפרעת קשב וריכוז, יש לרוב המקרים טיפול תרופתי פשוט. יש לו תופעות לוואי, אבל הוא יכול לשנות לך את החיים. וגם בבעיות אחרות אפשר (חלקית) לטפל. לדעתי הלא מקצועית, זה תחום שהביקוש לו קצת דועך. פעם לכולם היה מחשב בבית שכל טכנאי היה יכול להחליף לו חלקים, וגם התוכנות היו הרבה פחות אמינות. היום לאנשים יש טלפונים, טאבלטים וניידים, לאף אחד מהם לא תוכל להחליף חלקים, ובעיות תוכנה הן הרבה יותר נדירות. כמובן שעדיין יש עבודה בחברות גדולות, אבל שם לרוב תהיה דרישה לקצת יותר הבנה בתחומים נוספים, לדעתי.

תודה על ההערכה! ברשותך, אני אשחית עוד כמה פיקסלים. לדעתי, וכבר כתבתי שאני לא מבין בזה כלום, חלק מה"עצלנים הכרוניים" הם כאלו עקב בעיות נוירולוגיות / פסיכולוגיות. הם יכולים לגרום לך למרוט את כל השערות, אבל הם פשוט חייבים סוג כזה או אחר של טיפול כדי להשתנות. לחלק מהבעיות יש טיפול תרופתי פשוט יחסית, ולחלק לא. כבר כתבתי שיצא לי להכיר מישהו שהיה בדרך הנכונה לזרוק את חייו לפח, ואבחון הפרעת קשב וריכוז (וטיפול תרופתי כמובן) פשוט הציל אותו. אני בטח לא יודע אם זה המקרה, אבל אני חושב שמי שתקוע מספיק זמן ולא יוצא מזה צריך להשקיע זמן ומאמץ באבחון (כן, זה קצת ביצה ותרנגולת, אני יודע). בלי לרמוז על מושא הפוסט כלום, הפרעה כזו או אחרת ביחד עם משפחה גדולה (חוסר יכולת להתייחס לכל ילד בצורה פרטנית), בעיות כלכליות וחוסר מודעות באופן כללי הן כר פורה להתפתחות בעיות בדיוק כמו זו שמוצגת פה (הערכה עצמית נמוכה, בריחה מהתמודדיות). אושריקו, לך לאבחון / פסיכולוג / קאוצ'ר / ווטאבר. במקרה הגרוע לא יצא לך כלום.

ועוד משהו ששכחתי: יש שני סוגים של אנשים, כאלו שמחפשים תירוצים למה הם לא יכולים, וכאלו שמנסים להבין איך כן אפשר. אתה לא רוצה להיות מהסוג הראשון. להסביר לעצמך למה אי אפשר זה אמנם קל יותר, אבל זה עדיין משאיר אותך בעמדת ה"אי אפשר". לנסות להבין למה לא הצלחת בפעם הזו ואיך כן תצליח בפעם הבאה (או זו שאחריה, או אחריה) עלול, בטעות, לגרום לך להצליח.

הנה, זו בדיוק הבעיה שלך. ממש בלי להעליב אף מוסכניק, זו עבודה (של המוסכניק הממוצע) קצת פשוטה יותר מההייטקיסט הממוצע. אתה חושב שלא תצליח להיות מוסכניק, ולא מוכן להתמודד עם שום אתגר בתחום, למרות שאתה אוהב את התחום. מצד שני, אתה פותח פה שרשור על איך להכנס לתחום הרבה יותר מורכב, כי "מגרים אותך". תתפלא, כל מוסכניק התחיל מתישהו בלי ניסיון. אף אחד לא נולד להיות מוסכניק. כולם התמודדו עם חוסר הניסיון הזה בצורה כזו או אחרת. זה לא תמיד קל, זה עלול להצריך עבודה קשה בשכר נמוך לתקופה מסויימת, לפעמים בסביבה לא נעימה. אבל אם זה מה שאתה רוצה לעשות בחיים, תצטרך להתמודד עם האתגר הזה, כולל עם כשלונות כאלו ואחרים בדרך. כולם (כולל כולם) התמודדו. גם אתה יכול. מה שאתה עושה במקום, זה לשבת ולחכות שהיקום (החבר במקרה הזה) יפרוש לך שטיח אדום. לדעתי, הגעת לגיל שצריך להבין שמעט מאוד אנשים מקבלים שטיח אדום כזה. אם אתה באמת רוצה משהו, תצטרך להילחם ולסבול קצת בשבילו. או שתחכה עד שהיקום יפרוש לך שטיח אדום, או שתצא לפנסיה כמאבטח בסופר, מה שיקרה קודם.

למה לא דיזל? 208 או קקטוס דיזל ידניות יכולות להיות תשובה מצויינת לטעמי.

לא ברורה לי בכלל הגישה. מחירון זה קנה מידה. לא תורה מסיני. יש רכבים שנמכרים תמיד ב-50% מהמחירון, ויש כאלו שב-120%. אף אחד לא מבטיח לא לקונה ולא למוכר שהעסקה תיסגר במחיר מחירון על השקל. לשאלתך, יש פה בערך מיליון שיקולים חשובים יותר מ-500₪ לכאן או לכאן. למשל, אתה באמת מעוניין למכור רכב כבר לא ממש חדש למכר? אם משהו יתקלקל עוד שבוע הוא יאשים אותך? ידרוש שתשתתף בעלות התיקון? יהיה איתך ברוגז לשארית חייכם? ועוד: כמה אתה לחוץ על הכסף? אתה חייב לכסות מינוס ענק על הרכב החדש עוד שבוע? או שזה בכלל לא מעניין אותך? ה-500₪ האלה מהווים סכום משמעותי עבורך? אם לא תיסגר עסקה, יש לדעתך ביקוש לרכב הזה? ניסית לפרסם אותו? אולי בכלל קונה שמוכן לשלם משהו שאפילו קרוב למחירון הוא פראייר לא נורמלי? אולי אתה לא רוצה להוציא את אותו מכר פראייר? כמה שווה הזמן שלך להראות את הרכב לקונים פוטנציאליים, לתת להם סיבוב ולקחת את הרכב לבדיקה? ואז שוב לנהל משא ומתן? בקיצור, השיקול של מחירון כן או לא הוא לגמרי משני פה, לדעתי. מכירה של רכב היא עסקה שפתוחה למשא ומתן, מי שלחוץ יותר (או שסתם אין לו כח לחפש) לרוב נאלץ להתפשר. אתה כנראה כבר יודע לבד אם שווה לך להתפשר על ה-500₪ האלו, או לחפש קונה אחר. האם זה בסדר שהמחירון זהה לשנה שלמה (או האם זה בכלל מצב) זו ממש לא שאלה רלוונטית (לדעתי).

אני רוצה לחזק את מה שספריאל כתב: זה נשמע כמו ליקוי למידה כזה או אחר. אני ממש לא מומחה בדברים האלה, יש מגוון גדול של אופציות החל מדיסלקציה ודיסקלקוליה ועד לדברים איזוטריים כמו תסמונת אלכוהול עוברי (FASD). לי זה קצת נשמע כמו הפרעת קשב וריכוז פוטנציאלית. הייתי מאוד ממליץ לך לבדוק. אני מכיר אישית מישהו שהיה ממש בדרך להיות עבריין כזה או אחר ומילה שזרקו לו על הפרעת קשב וריכוז (והרבה קונצרטה) הפכו את חייו ב-180 מעלות. לדעתי, אין לך מה להפסיד. מקסימום יצא שאתה סתם עצלן, בלי תירוצים. כמו שכבר כתבו רבים וטובים לפני: משכורת טובה לא מגיעה סתם ככה. צריך להתאמץ הרבה בדרך, וגם אחרי שהגעת. זה אף פעם לא נגמר. אם לא מתאים לך להתאמץ זה גם בסדר, אבל אל תצפה ליותר מדי.

קיה (כחלק מיונדאי) עברה מהפך לא קטן בחצי השני של העשור הקודם, אז השוואה של מוצרים מלפני זה פחות רלוונטית. לא נראה לי שקיה ויונדאי יחסית חדשות (כולל 2012) מהותית פחות טובות מטויוטה. ברור שלכל דגם יש יתרונות וחסרונות, אבל ההפרשים לדעתי לא כאלו משמעותיים (בשנתונים האלו). ירידת הערך של קורולה 2014 תהיה כנראה גבוהה מירידת הערך של סיד 2012 פלוס ההפרש בטיפולים. תלוי כמה שווה לפות"ש לשלם על הפרש האיכות המופלא הזה.