pooh-bear

ברור. אני מנסה להיות כמה שיותר ענייני, זה יחסית אפשרי כי יש ממש דוגמאות קונקרטיות לדבר עליהן. אין שום מטרה לבאס או להקטין את הצד השני.

אם גיר ידני אפשרי עבורך, סיטרואן קקטוס דיזל תהיה נוחה וחסכונית, מיכל האוריאה הוא נקודת תורפה וכדאי לחפש אחת שהוא כבר הוחלף בה (למרות שמדובר על רכב די נדיר, לא תמיד יש הרבה מבחר). אפשר גם לחפש רנו גרנד קופה דיזל, רק לקחת בחשבון שיש לו גיר רובוטי שמתמודד פחות טוב עם פקקים. כנ"ל רנו קדג'אר, שיהיה גבוה יותר ומעט גבולי בתקציב (אבל אפשרי). לא הויטארה ובטח לא ה-xv חסכוניות במיוחד.

זה לא "שיטת עבודה", זה פשוט גרוע באופן מוחלט (ברור שיש נושאים שונים שיש לגביהן גישות שונות, אבל יש גם דברים אבסולוטיים). אני יותר מסכים עם זה. מרגיש לי נורא פספוס ללכת על גישת ה"הכל בסדר חוץ מאיזו נקודה או שתיים" גם כי זה לא לגמרי מסביר למועמד למה הוא לא התקבל, וגם כי זה מפספס את המטרה. אם אני כבר משקיע בזה חצי שעה, שלפחות יקבל תמונה יחסית סבירה על מצבו. גם וגם, וגם בשביל עצמי (תחשוב על זה כסוג של התנדבות).

אני לא יודע מה המצב. אני מתייחס לבעיה שואדים מתאר, והבעיה הזו היא עומס גבוה מדי מצד אחד וחוסר ניהול עצמי מצד שני (לפי מה שאני מבין, כן? יכול מאוד להיות שאני טועה). אז יש עוד בעיות (למי אין?), אבל ממה שאני מבין הן כרגע ברקע, ואין פה מטרה לפתור הכל מחר בבוקר. לכן, לדעתי הצנועה והמאוד לא מקצועית, יש פתרונות פשוטים ומהירים לבעיה הנוכחית (הפחתת עומס + ניהול משימות מודע יותר) שהייתי מתחיל בהם. טיפול פסיכולוגי זה לא סיפור קצר או זול, ואת התועלת שלו (אם בכלל) לפעמים רואים רק אחרי המון זמן. בקיצור, זה משהו לטווח רחוק יחסית, אני לא חושב שזה מה שצריך כדי לפתור את הבעיה כאן ועכשיו. אפילו להיפך - זה רק מוסיף עוד עומס (רגשי) למערכת, לוקח זמן ועולה כסף. בתקופות שאתה צריך לרשום לעצמך ביומן זמן ארוחת צהריים, לא בטוח שהייתי ישר קופץ לטיפול פסיכולוגי. Having said that, אין כמובן שום דבר רע בטיפול פסיכולוגי / תרופתי. אני פשוט פחות חושב שזה הפיתרון פה, כשברור שואדים עמוס עד מעל לראש ושחוק מהתחת. סתם בתור אינדיקציה, אני אמנם עשיתי תואר דומה ב-3 שנים, במוסד לכאורה רציני יותר ובגיל צעיר בהרבה, אבל בקושי עבדתי תוך כדי (ברוב הסמסטרים לא עבדתי בכלל) ואין לי מושג איך הייתי מצליח לשלב בלו"ז הצפוף הזה גם עבודה, אפילו ב-20%. גם לעשות תואר בהנדסה וגם לעבוד במשרה מלאה נשמע לי לגמרי לא סביר, לפחות מבחינת העומס.

מקפיץ קצת. שלא יהיה משמעם. אז בינתיים מי שלא עבר קיבל את ההודעה הסטנדרטית (לדעתי מייל, אבל זה ממש לא נתון להחלטתי, ה-HR עושים את זה). מי שלא עבר בשלב הראיון כנראה הבין את זה, אף אחד מהם לא ביקש פידבק. לעומתם, שניים שנכשלו בשלב התרגיל חזרו לבקש פידבק. ישבתי עם כל אחד מהם 20-30 דקות לעבור על הקוד שלהם ולהסביר להם מה לא אהבתי בו. בסה"כ השיחות היו מעט מתוחות אבל שניהם קיבלו את זה יחסית בהבנה, אני חושב שזה בגלל שהיה משהו קונקרטי לדבר עליו (קוד) ואפשר היה ממש להראות להם מה היו הציפיות ולמה הם לא עמדו בהן. מחרתיים אני צריך לדבר עם המועמד השלישי שנדחה בשלב הזה, והאמת, הוא היה ממש מאכזב. גם מועמד עם ממש לא מעט ניסיון מצד אחד, וגם קוד של... לא יודע, מישהו שיצא ממדמ"ח (הקורס, לא התואר) אתמול (ולא בהצטיינות יתרה), מצד שני. אז מה עושים עם מישהו כזה? הולכים על גישת "כל האמת בפרצוף" (כאילו, לא בצורה מעליבה, אבל כן לעבור על הרבה נושאים)? או נותנים לו נקודה או שתיים בשביל ההרגשה הטובה?

קיה זה יונדאי, רק שהפורטה פחות מבוקשת מהאלנטרה המקבילה ולכן אפשר למצוא שנתון חדש יותר באותו מחיר. אני לא בטוח שזו אסטרטגיה מנצחת. רכב מאוד ישן יכול לעלות לא מעט בתחזוקה, לא רק בכסף אלא גם בזמן ובבלת"מים (ובסוף לצאת לא יותר זול מרכב משומש אבל חדש יותר, אפילו בלי לשקלל את הזמן והבלת"מים)

אני לא נגד תרופות / טיפול אחר, אבל אני לא בטוח שזה דוקא הפיתרון הנכון פה - אתה באמת במצב קשה אובייקטיבית, הגיוני שזה גורם לך ללחץ ואפילו לחרדה. הייתי מתחיל, כאמור, בלהוריד קצת את הלחץ ולהתארגן טיפה יותר טוב. טיפול פסיכולוגי או תרופתי הוא אפשרות מעולה אם באופן כללי במצב הסביר והרגיל אתה בבעיה, לא ב-120% לחץ. מה שניסיתי להגיד הוא שחשוב לדעת לנהל את עצמך (לו"ז, לחץ, זמן להתאווררות) - ולא לקחת ביס גדול מדי, להכנס ללחץ ולהתבאס (איזה אסון זה שלא עברתי קורס) או (גרוע יותר) לשפוט את עצמך (אני כל כך גרוע, איך כולם עברו ואני לא) או (הכי גרוע) להכנס לחרדות (אני בחיים לא אעבור את התואר וכל החיים אאלץ להפוך המבורגרים במקדונלדס עד שיזרקו אותי ואני אהפוך להומלס). הדרך הנכונה היא פשוט לנסות להבין את הסיבה האובייקטיבית שקשה לך ואז לנסות לטפל בה (יותר מדי עומס - להוריד אחוזי משרה למשל, יכול לפנות לך זמן ללימודים שיאפשר לך להוציא ציונים גבוהים יותר / להשאיר קצת זמן פנוי לעצמך, למשל). זה נשמע קל, אבל זה ממש לא.

@vadim6385, יש לי כמה תובנות אבל אולי אני מפספס בק"מ, אז תרגיש חופשי להתעלם. מראש, צריך יותר הכרות כדי להבין איפה אתה נמצא, אבל ממה שכתבת זה נשמע (לי לפחות) שאתה קצת בתהליך של תאום ציפיות מול העולם. ואני אנסה להסביר: זה נשמע שאתה מצפה לדברים שלא באמת קיימים, across the board. למשל בלימודים, המתמטיקה היא סיוט לבערך 99.999% מהסטודנטים (תמיד יש את העתודאי החוצפן הזה שיושב חמש דקות ומבין הכל, אבל הוא יוצא דופן) וגם הקורסים היותר "מעניינים" הם לרוב יותר מסע אלונקות מתותים עם קצפת, גם למי שלא מראה את זה / מוציא ציונים טובים בסוף. בטח ובטח אם עושים אותם במקביל לעבודה במשרה מלאה, או אפילו ב-80% (וגם ב-50%). בעבודה יותר קשה לי להבין ממה שכתבת, אבל אם גם המנהל וגם שאר החברים בצוות מרוצים ממה שאתה עושה, אתה כנראה די בסדר. גם אנשים שכותבים קוד כבר 20 שנה טועים בהערכות זמנים בסד"ג, רוב הזמן. אני לא רואה סיבה להרגיש רע עם זה באופן ספציפי. וגם מעבר, הקושי להכנס למשימות חדשות (אם אני מבין נכון) הוא טבעי ומקובל, יש כאלו שעושים דברים מהר (וגם נכנסים לדברים חדשים מהר) ויש כאלו שלוקח להם יחסית יותר זמן אבל מבינים דברים ועושים דברים יותר לעומק. זה עניין של אופי, לא של יכולת. גם כאן, אף אחד לא בא לעבודה רק כי כיף לו, ואף אחד לא נהנה מכל מה שהוא עושה. אם בסה"כ מעניין לך, נחמד לך עם האנשים והמנהל הישיר, אתה מוערך ומקבל תנאים סבירים - מצבך מעולה. יותר בגדול, זה נשמע לי כמו קושי להתמודד עם קושי ו"לנהל את עצמך". בלי להפחית מהקושי האובייקטיבי (שהוא באמת עצום) החלק שהכי קשה לך הוא להתמודד עם זה שקשה לך: גם לא להיבהל מהקושי מצד אחד (נשמע לי קצת כמו פחד מכישלון) וגם לדעת להתנהל במצבים של עומס: לדעת מה חשוב ומה לא, איפה אפשר לעשות פחות דברים או באיכות פחות טובה ומתי צריך לקחת כמה דקות לעצמך ולוותר על משהו, לפני שאתה מתפוצץ. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה ממש לא. אתה לא יכול להצליח (אלא אם נולדת נכון, כמובן) אם אתה לא יודע להתמודד עם קושי וכישלון (בטח אם אתה בורח כשה קורה). זה חלק מהחיים, גם לאנשים הכי מצליחים. אני במקומך לא הייתי מוותר, לא על הלימודים ובטח לא על העבודה. הייתי כן מנסה לראות איך אני מצליח להפחית לחץ - לוקח פחות קורס בסמסטר, אולי מבקש לעבור לעבוד ב-80% משרה, וגם מוצא משהו שייתן לך קצת להתאוורר במקביל. גם כאן, להתאוורר לא חייב להיות משהו שעומד בציפיות חברתיות כלשהן - אם בא לך לשבת באיזה אוהל במדבר במשך שבוע, או סתם לקום מאוחר בסופ"ש ולשבת כל היום על איזה משחק, או אפילו לקרוא ספר - תקדיש קצת זמן לעצמך. זה ממש לא חייב להיות משהו הישגי, או קשה, או שמצטלם טוב לאינסטגרם, רק משהו שיוציא אותך מהלחץ.

בתקציב כמו שלך, בטח כשאתה לא נוסע הרבה, הייתי שם את צריכת הדלק במקום האחרון ברשימת השיקולים. הרבה יותר חשוב למצוא דגם שיתאים לדרישות ויהיה אמין מאשר רכב שיחסוך עוד 100 ש"ח בחודש, זה סכום שתקלה בלתי צפויה יכולה לקזז בפעם אחת (אם לא לעלות הרבה יותר). רכב בתקציב כזה שיתאים לשלושה ילדים מאחור זה לא טריוויאלי בכלל. האפשרות הכי סבירה לטעמי תהיה רנו סניק דור 3, בתקציב כזה תוכל למצוא את אחרונות דגמי הבנזין שהגיעו לארץ. מדובר ברכב מרווח מאוד, מאובזר, נח, אמין יחסית ושתיין לא קטן. מצד שני, אם אתה לא ממש ממש חייב שהרכב הספציפי הזה יוכל לקחת שלושה ילדים, זה כיוון שהייתי פחות חושב עליו. האופציה הכי "יעילה" (אבל פשוטה וחלשה) תהיה טויוטה ספייס וורסו. אני לא בטוח שזה הרכב שהייתי קונה לירושלים, אבל אם (העדר) הכח והספרטניות לא מפריעים לכם (וזה עניין אישי), זו יכולה להיות קניה לא רעה בכלל. האופציות ה"רגילות יותר" יהיו קיה פורטה ומיצובישי לנסר (רצוי בדגמי ה-1.6, האחרונים שהגיעו לארץ). שתיהן יהיו אמינות ולא מאוד חסכוניות, לפחות מהקיה תוכל למצוא הצע רחב יחסית ושתיהן לא יגרמו לאף גבה להתרומם. בנוסף, את שתיהן אפשר למצוא משנתונים מתקדמים יחסית ליפניות / קוריאניות אחרות (באותו מחיר). האופציה ה"איזוטרית" תהיה סיטרואן C4 מ-2015-16 (אחרי מתיחת הפנים עם מנוע 1.2 טורבו). זה רכב לא מבוקש, מה שיאפשר לך למצוא בתקציב (או ממש טיפה מעל) שנתון חדש יחסית. הוא סובל מבעיה מוכרת במנוע (רצועת תזמון מתפוררת, יש המון מידע על זה בפורום) שנפתרת (לפחות לפי מה שידוע כרגע) ע"י החלפה חד פעמית של הרצועה לרצועה חדשה. אם תצליח למצוא רכב כזה שעבר החלפת רצועה בזמן תקבל רכב חזק (יחסית, יחסית), חסכוני (יחסית), נח ומאובזר משנתון חדש (מה שלא מזיק לאמינות), אבל עם שוק חלש מאוד שיקשה על המכירה.

השאלה היא מה מטרת החישוב, ומי עומד מאחוריו. אם יש לך באמת את ה-150,000₪ האלה ו-50,000₪ בעשור לא משמעותיים עבורך, כל החיים נסעת ברכבים משומשים בני 5+ כי אף פעם לא טרחת לראות מה ההבדל בעלות האחזקה וכולם מסביב אמרו לך "מה אתה משוגע לקנות רכב חדש, זה מלא כסף", אז סבבה. מצד שני, אם אתה חנוק ממשכנתא והלוואות וכל המטרה של החישוב היא להראות לעצמך שאם תקנה רכב משומש תחסוך מעט מאוד ולכן זה בכלל לא משנה ועדיף לקנות חדש למרות שאין לך איך לשלם עליו, אז פחות סבבה. הבוטום ליין שלך "400₪ הפרש בחודש" הוא נכון למקרה שלך. בגלל סטיית התקן המאוד גבוהה של ירידת ערך בין רכבים שונים, החישוב הזה ממש לא נכון בחלק לא קטן מהמקרים. המסקנה החשובה פה היא שאפשר להחזיק רכב משומש (אפילו משפחתי) בפחות כסף, אם בוחרים מראש דגמים עם ירידת ערך גבוהה.

נורא קשה לנרמל את ירידת הערך לרכב ה"ממוצע". אין דין טויוטה לנד קרוזר כדין פיג'ו 308 סטיישן. המסקנה היא שיש רכבים שמאוד משתלם לקנות כמשומשים בני 3-4 (ולאו דוקא להחזיק עד גיל 10) ויש כאלו שפשוט עדיף לקנות חדשים (זה עדיין יהיה יקר יותר, אבל ההפרש מספיק נמוך שזה לא באמת משתלם). כשמדברים על ממוצע, בסוף תמיד מגיעים לחבר של @ישה. ומעבר לזה, הבעיה בלקנות רכב חדש לעשור שלם היא שלפעמים הצרכים שלך משתנים בצורה שלא יכולת לצפות במהלך העשור הזה, ואז אתה נאלץ להחליף רכב מוקדם ממה שתכננת ולספוג ירידת ערך משמעותית יותר פר שנה.

ההפרש בעלויות (הכוללות) ע"פ שנתיים בין אלטו לקליאו ידנית (משומשת, ועדיין חדשה בכמה שנים) לדעתי יהיה מספיק נמוך כדי שגם לא ישתלם לך לסבול וגם לא באמת יהיה משמעותי לרכב הבא.

לא שופט, אבל מהמעט שאני מכיר אתה לא בפוזיציה שקצת עשרות אלפי שקלים יהפכו לך את החיים לכאן או לשם. אם כל כך רע לך, ולמה לא להחליף? למה דווקא לפנדה? למה לא לקנות רכב קצת יותר "נורמלי"? איזו סופר מיני סבירה? נניח, קליאו ידנית? אולי אפילו 208 אוטומטית? במקומך לא הייתי חושב לרגע, אלא אם אתה נהנה לסבול.

הונדה ג'אז יכולה להיות מה שאתה מחפש.

אני לא הייתי בונה על רכב בן 15 עם 300k+ ק"מ שיחזיק כמה שנים באמינות, ובטח לא הייתי קונה אותו בסכום כזה. אלו גם לרוב רכבים שנמכרים כי נמאס לבעלים הנוכחי להשקיע בהם / הם עומדים בפני השקעה גדולה. למושב בלבד, אי אפשר להשתמש אולי באופניים חשמליות? מקס' עם עגלה לילדים מאחורה? הרבה יותר זול לתחזוקה מהמאזדה הזו.

אם זה עם מנוע 1600 אז יכול להיות, תלוי במצב של הרכב וכמה שמרו עליו וטיפלו בו (ה-1200 מגיע עם גיר רובוטי חד מצמדי לא מוצלח), הרכבים האלו לרוב לא מקבלים יחס חם במיוחד. גם פיגו 301 1.6 (שזה בדיוק אותו רכב, רק בשם אחר) יכולה אולי לבוא בחשבון. קח בחשבון שמראש לא מדובר ברכבים מפנקים או בטוחים במיוחד. גם המנוע וגם הגיר הם המכלולים שיש ב-C4 שדוב משתפך עליה, רק משודרגים. בגדול מדובר ברכיבים אמינים יחסית, אבל כמו בכל רכב התחזוקה כמובן משחקת תפקיד חשוב, וכאמור אלו דגמים שהיו בעיקר רכבי חברה / השכרה / זנות מוטורית אחרת כלשהי. אם בטעות תמצא אחת פרטית שתוחזקה אופן סביר, ואתה מבין שמדובר ברכב "עולם שלישי" וחי עם זה בשלום, אז למה לא. החל משנתון מסויים (לא זוכר איזה) הגיר שודרג מהארבעה-הילוכים-סביר-אך-מעצבן לשישה הילוכים שהוא כבר ממש סביר (ואפילו מגיע מיפן!), אם תמצא אחת כזו (אני קצת בספק, בטח בתקציב) - לגמרי הרווחת. נסה לחפש גם קיה פורטה, אולי תמצא משהו אכיל.

אתה כנראה לא תראה. תסתכל בגוגל מאפס, אין לשם שום כביש / שביל גישה, וזה בדיוק על הגבול (אם כי השפך עצמו, לפחות לפי גוגל, בשטח ישראל). הסיכוי שתוכל להגיע לשם נע סביב אפס.

tזה נכתב מתוך ידיעה? אני ממש לא משוכנע שזה קורה במציאות. בסוף יש כל מיני הסברים, ולא מעט אלפי שקלים פחות (מהמחירון).

יש לא מעט אלטרנטיבות סביב המחיר הזה, גם פורד פוקוס מאפס ק"מ יכולה להיות אופציה מעניינת. ה-508 הקודמת מספיק מרווחת לדעתי לארבעה אנשים בנוחות. לא מדובר בסופרב, אבל היא יותר מרווחת מלא מעט רכבים משפחתיים, לפחות בהרגשה. לגבי בטיחות אקטיבית, יש לה זיהוי רכב בשטח מת. אם זה פקטור משמעותי, אז כן, זה ממש לא מספק. לגבי ה-2008, יש גם בנזין וגם דיזל באפס ק "מ (אבל רק אקטיב).

@menir1, לפי פות"ש מדובר בפרימיום, למיטב זכרוני באותו מבצע נמכרו רק אקטיב ואקסס. ועדיין, במחיר כזה זה נשמע לי מופרך. גם בהתחשב בק"מ. בסה"כ ה-508 היא די בסדר, קצת מיושנת אבל מרווחת ונוחה. קח בחשבון מחסור בבטיחות אקטיבית לעומת רכבים חדשים ושוק חלש.

נסה לחפש סיטרואן c3 פיקאסו דיזל ידנית. אולי גם טויוטה ספייס וורסו (גיר רציף) תוכל לענות לדרישות שלך. שתיהן קצת גבוליות מבחינת כח. אם כי בנסועה כזו, הייתי כבר שוקל לעבור דירה...

זה תהליך די פשוט, יש לו שני שלבים (שלושה, למען האמת): א. מוכרים את האוריס ב. קונים 308 סטיישן ג. (אופציונאלי, אם לא בוצע עדיין) מחליפים רצועת תזמון הרכב שודרג בהצלחה!

אין פה שום דבר שלא ראינו עדיין. המשכנתא תוזל אבל הסיכון יעלה -> אנשים עדיין ישלמו אותו תשלום חודשי -> יקבלו קרן גבוהה יותר -> לכולם יש יותר כסף ביד -> מחירי הדירות עולים. בקצרה, הציבור לוקח על עצמו יותר סיכון, הבנקים מרוויחים פחות (אבל חשופים לפחות סיכון), מי שצריך לקנות דירה לא מרוויח ולא מפסיד (בסוף משלם כל חודש כמה שהוא יכול, לא יעזור כלום), מחירי הדירות עולים אז הקבלנים, הממשלה, ובעלי דירות מרוויחים את ההפרש. זה אותו תהליך, בשם אחר.

הייתי מתייעץ עם מוסכניק מקצועי, זו רק אפשרות אחת. אם אתה במרכז יש לך את מוסך גבע בת"א ואורן שירותי רכב בחולון.

ריבוי כזה של תקלות במכה עלול להיות קשור לתקלה חשמלית שיוצרת פייק תקלות. בסיטרואן C5 (אבל הדגם הקודם, מ-2007) קצר בתיבת הפיוזים החיצונית יצר לי מצב דומה של ריבוי תקלות. אני לא יודע אם מדובר באותה תיבה גם בדגם שלך, אבל אם כן, והיא עדיין לא הוחלפה, לא הייתי פוסל. זו כמובן יכולה להיות תקלה חשמלית אחרת (מחשב כזה או אחר, צמה, חיבור רופף), או סתם תקלות שהצטברו עם הזמן ולא טופלו, אבל הייתי לפחות מנסה לוודא שזו לא תקלת חשמל. ד"א,למה מילאת שמן?