netco

יבגני- בכנות אין לי בעיה שהחרדים יעבירו עוד כמה שקלים לעצמם כשיהיו חלק מהשלטון, בדיוק כמו בסקטורים אחרים. אבל בסוף בסוף הדברים האלה הם שוליים למדי בתקציב המדינה, הסבסודים למיניהם הם בעיה הרבה יותר אקוטית בהקשר הזה, לא רק בגלל ההוצאה התקציבית אלא שוב- הם יוצרים תמריץ בעייתי הרבה פעמים. לגבי המדינה- וול אם אתה חושב שהרעיון נכשל זה בגלל שהתפיסות שלנו בנוגע למה מדינה צריכה להיות- שונות. דיברנו על זה לא מעט גם בשרשור הזה, אני חושב שהמודל הסקנדינבי נניח עובד נהדר (ובוא לא נשכח- 30% מס מרמת השכר הכי נמוכה..) אבל הוא מתאים לאוכלוסיה מאוד הומוגנית שכולם פלוס מינוס באותה גישה. במדינת מהגרים כמו ישראל זה נועד לכשלון בדיוק כמו עכשיו. לכן מעבר לנושאים המרכזיים (ביטחון, שיטור, משפט תשתיות וכו' וכו') אני לא חושב שהמדינה צריכה לממן דברים נוספים, אפשר פה ושם אלמנטים של "רווחה" (נניח מערכת הבריאות הציבורית, למרות שהמודל שלה הוא בייסיקלי דומה מאוד לשיטת השוברים, ללמדך שגם כשהמדינה ממנת דברים יש דרכים יעילות לעשות אותם), אבל זהו. במקביל תן הרבה יותר סמכויות וכח לרשויות המקומיות שמבינות את צרכי התושבים שלהן טוב יותר, לדעתי סיכוי שזה יעבוד טוב יותר בישראל, בעיקר כי זה ייצור הרבה פחות קונפליקטים. כמו שאמרתי כבר, הוא אולי קיצץ בתשלומים הישירים אבל זה פינאטס. יש גם את אלמנט התמריצים בסבסודים השונים שהם לא פחות גדולים.

אולי השמאל המדיני (נגיד), אבל מה בדיוק ההבדל בנושאים הללו בין מרצ לפיד הליכוד והחרדים? למה מישהו מציע לבטל את חובת הגיוס, או לא מציע כל מיני תוכניות של סבסודים כאלו ואחרים (בחינוך/רווחה/וואטאבר) שבסוף ברובן מגיעות בעיקר לאוכלוסיות כמו חרדים וערבים? דחילק 120 ח"כ בכנסת, 100 מהם (הערכה שמרנית) חושבים +- אותו דבר על כלל הנושאים הללו. אני יודע שלא ניסו את מה שכתבתי, דיברתי על מה שקורה כרגע- שזה פשוט לא עובד. וכשמדובר על תמריצים- וול תשחרר את החרדים מהצורך להתגייס (וגם את החילונים), תצמצם את הקצבאות ו*הסבסודים* (בואו התקציבים הישירים לחרדים זה פינאטס, הכסף הגדול זה בדברים המסובסדים מסביב- ואת זה אף אחד לא רוצה לחתוך, להיפך רק מוסיפים עוד ועוד תוכניות של סבסודים וחינמים), ואז תראה אם פתאום הם מתחילים להשתלב הרבה יותר בשוק העבודה.

ואני גדלתי בחינוך הדתי לאומי לפני עשור (שסיימתי בערך), וואלה אותי לימדו דברים אחרים, אז מי יודע אולי לא הכל חדגוני כמו שמנסים לצייר פה. מה שהכי משעשע אותי בדיון כאן על הבעיות עם החרדים מבחינת העול על הכלכלה והכל (וכן בעיני יש הרבה בעיות עם אורח החיים הזה שהיום יותר מבעבר נראה שהערך העליון אצלו זו השמרנות שחלילה כלום לא ישתנה, ולא התורה עצמה. ולחרדים בינינו- דחילק אם רופא שואל רב האם מותר לו לחלל שבת על ספק פיקוח נפש- שו"ע אומר שנוזפים ברב על זה שבכלל שאלו אותו דבר כזה, אז במצב כזה של מגיפה (וגם כן כל הפלפולים שזה לא מגיפה בקריטריון ההלכתי היבש, כאילו הרפואה לא התקדמה קצת מאז) לא קל וחומר שפיקוח נפש דוחה הכל? וואלה אם הרבה עובדיה היה בחיים היום, אני לגמרי מדמיין את המילים הקשות שהיה מתבטא בהן על ההתנהלות הזו. אז אין שום צורך להגן על זה) זה שהטענות נכונות, אבל אף אחד לא מוכן לעשות את הצעד של צמצום משמעותי של מדינת הרווחה ושל חובת הגיוס. כל זמן שהציבור החילוני ימשיך להתעקש על השטות של שוויון בנטל והסבסודים למיניהם (מעונות, מערכת חינוך, קצבאות כאלו ואחרות, וכו' וכו'), אז זה ימשך- כי אין שום תמריץ לחרדים להתנהל אחרת. אנשים מגיבים לתמריצים, ככל שתעמיקו את מדינת הרווחה מי שיהנה ממנה יותר אלו החרדים והערבים, ומי שיממן את זה זה בעיקר מעמד הביניים והעשירונים העליונים. כשממשיכים להתעקש על המודל הנוכחי של הצבא שדי ברור שכבר לא מתאים למציאות הנוכחית בישראל, אז ממשיכים לתקוע את החרדים בלופ שכרגע הם נמצאים בו. אבל כשאומרים את הדברים האלה (בשרשור הזה ובאחרים), אומרים לך שהחיים הם לא ספר של איין ראנד (ניחא), ושמה פתאום ומה יעשו השכבות החלשות בקרית שמונה ובמצפה רמון. אז מה אתם רוצים? אתם מצביעים לפוליטיקאים ודורשים מהם ליישם מדיניות כלכלית וחברתית שדה פקטו מנציחה בדיוק את אותן בעיות שמעצבנות אתכם כל כך עם החברה החרדית, ואז מתעצבנים על ההתנהגות של החברה הזו ולא רוצים חלק איתה- לי זה נראה כמו נסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אז תחליטו מה יותר חשוב לכם -כי גם לחנך את החרדים שיהיו כמוכם (AKA צבא) גם שתהיה מדינת רווחה אבל שהחרדים יצאו לעבוד ויממנו אותה ולא רק העשירונים העליונים וגם שלא תהיה כפייה דתית אבל שהמדינה כן תתערב בערכים חשובים לכם- וול לא נראה שהאסטרטגיה הזו הצליחה כל כך עד עכשיו.

מבלי להיכנס להערות אישיות רק אומר שעובדתית יש דבר כזה ספריבס טלה, זה פשוט קיצוב מסוים של אותו חלק גדול שנקרא קשתית, בדיוק כמו שדנבר קאט זה קיצוב מסוים של האונטריב ואיירון סטייק זה קיצוב מסוים של נתח מספר 5, ובדיוק כמו שצלעות טלה זה לא קשתית למרות שוואלה שניהם מגיעים מהצלעות של הטלה. זה שבקצביות לא ידעו לומר לך את זה מעיד בעיקר עליהן (ו-וואלה לפני כמה חודשים ביוחננוף מצאתי ספריבס טלה שהיה מקוצב ככה, לא באיזה קצבית בוטיק...).

גם לי בדיוק באותו שרשור

וואלה בשנתיים האחרונות עשיתי את המסלול הזה פעמיים בשתי חברות שונות, וממש לא ביקשו ממני היסטוריה ביטוחית (יש השתתפות עצמית מסוימת וזהו, להבנתי הרכבים שלהם כלל לא מבוטחים במקיף), אדרבא אחת הסיבות שבגינן לקחתי את המסלול הזה היא דווקא בגלל אותו היעדר עבר ביטוחי שהיה מייקר לי יותר את המסלול ללא ביטוח של חברת הליסינג.

אמממ אני חושב וקח את זה בעירבון מוגבל, שאם בויטרינה של הקצב הבשר מתחיל להיראות ככה זה אומר שהוא שוכב שם כבר כמה שעות כנראה, מה שמעיד על רמת התחלופה ואולי גם קצת משפיע על הטריות. משמעותי או לא- עניין שלך. לגבי דירוג הנתחים- כן השיוש שלהם לא מדהים, אבל זה כאמור ממש לא הפרמטר היחיד והקצב אמור לתת לך את המידע המלא על הנתח (זן, יישון, וכו'). בסוף זה עניין של טעם וככל שמתנסים יותר יודעים טוב יותר מה מעדיפים... לגבי הצלייה- אתה מסתכל על זה לא נכון. אתה לא מתאים את העובי לשיטת הצלייה, אלא את שיטת הצלייה לעובי. רוצה לומר אם בנקודת קצה אחת יש לך מינוטים- תכין אותם בצלייה ממש קצרה. אם בקיצון השני יש לך אנטריקוט על העצם במשקל של 1 ק"ג, כנראה תגיע לתוצאה עדיפה בריברס סיר וצריבה ישירה בסוף- ובמקרה הזה מומלצת עבודה עם מדחום (עדיף לדעתי בסגנון הזה שאפשר לחבר קבוע לנתח ולראות את הטמפ').

נראה כמו חימצון של הבשר- זה קורה בחשיפה קצת ארוכה לאוויר עד כמה שאני זוכר. אבל בשר מקולקל מריח כמו גופה- לא משהו שאפשר לפספס לדעתי. ולטעמי אם אתה מחפש מידת עשיה מדיום ואתה לא בקי איך לעשות את זה בצלייה ישירה, תעשה את זה בריברס סיר ותעבוד עם מדחום. כן זה יותר זמן, אבל לפחות תהנה מהבשר כמו שאתה אוהב אותו.

סבבה. רק אומר שפחות מסכים באבחנה שלך לגבי גריל גז (נכון זה לא גחלים עם הבנפיט של הטעם שלהם, אבל יש הבדל משמעותי בין צלייה בחום עקיף כמו תנור לצלייה בחום ישיר כמו בגריל גז, התוצאה תהיה שונה). מה שכן לא הבנתי את עניין הצלייה הארוכה לטעם (בעוד שיישון וגחלים כן), בסוף זה טכניקה מסוימת שנדרשת בעיקר לשרירים מרבע קדמי (בריסקט, קשתית, אונטריב וכו') שהמטרה שלה היא להגיע למידת עשייה מסוימת שתהיה יחסית אחידה לכל הנתח (כמו ריברס סיר/סוויד ברעיון), אבל קח איירון סטייק/דנבר קאט מיושן ומשויש, ותן לו צריבה על גחלים לוהטות- אני מאמין שגם ממנו מאוד תהנה לפי מה שאמרת (וצלייה ארוכה תהרוס אותם כנראה).

במחילה זה נשמע שקצת עשית סלט פה בין דברים. יש הבדל משמעותי בעיני אם השומן של הבקר מגיע בגושים גדולים סביב השריר, או שהוא שזור בתוך השריר- דהיינו משויש. כאחד שלא אוהב שומן כל כך (ולא אוכל אותו כמעט באסאדו), ההבדל בין נתח משויש לכזה שהרבה פחות הוא אמנם בעיקר ברמת הרכות והמרקם- אבל יש השפעה לא מבוטלת גם בטעם עצמו, וזה מורגש בעיקר בנתחים לצלייה קצרה (סטייקים- דנבר, פיקניה, אנטריקוט סינטה וכו'). לגבי יישון- וול כל בשר (בשחיטה לפחות) עובר תהליך יישון מסוים כי אחרת הבשר לא אכיל- הבהמה מתכווצת בזמן השחיטה מהפחד. מה שכן, ככל שזמן היישון מתארך הבשר מאבד יותר נוזלים ואז בהתאם טעמי הבשר מתחזקים יותר- יש מי שאוהב יש מי שפחות.אבל גם בשר מיושן יכול להיות משויש ורך בהתאם לזן ולפרה/עגל בעצמו, היישון מטרתו בגדול להעצים את טעמי הבשר (שחרור נוזלים וחלבונים למיניהם עד כמה שאני זוכר), וזה כבר עניין של טעם- יש כאלה שיאכלו דברים שיושנו 60 יום, יש כאלו שבשבילם 28 זה המקסימום. לגבי ואגיו- כן זה נהיה טרנד כזה. אבל זה זן, כמו שבלאק אנגוס (לא המותג של שופרסל) זה זן, כמו שהולשטיין זה זן, וכמו שסימנטל זה זן. וכמו שהבשר הפולני שרמי לוי לצורך העניין מביא יכול להיות משויש לפעמים אבל עם טעם מההה כזה, הוא עדיין עדיף על הקפואים מפרגוואי, אבל נחות משמעותית בהשוואה לזנים אחרים. גם כאן כמובן הזן לא מעיד שום דבר על רמת השיוש של הפרה עצמה, זה תלוי בעיקר בתנאי הגידול שלה, בתזונה שלה, וכו'.

עד כמה שהבנתי משגת (ועד כמה שאני זוכר)- זה לא לגמרי מדויק. יש הרי מספר צלעות לטלה, המוצר המוכר "צלעות טלה" שנע בסביבות 120-160 לקילו (בערך) הוא מהחלק המרכזי של הצלעות. הספריבס זה החלק של הצלעות הקדמיות שקרוב יותר לחזה הטלה- וזה קיצוב קצת שונה מאשר הצלעות הרגילות. אבחנות דומות יש גם בבקר- יש סטייקים כמו האנטריקוט שהוא קרוב יותר למרכז הצלעות, ויש סטייקים נוספים כדוגמת הדלמוניקו למשל שהוא מצלעות שגובלות באונטריב (וכמובן זול יותר). אותן אבחנות יש גם עם הצלעות עצמן, יש את הקשתית (AKA אסאדו) שזה מהצלעות המרכזיות+המטמברה, יש שורט ריבס שזה בלי המטמברה, יש את הבק ריברס וכו' וכו', הכל עניין של קיצובים בהתאם לחלק הספציפי של הצלעות. חוצמזה למי שזה מעניין אותו- יש את קבוצת הפייסבוק של "סודות המעשנה והסוויד"- אישית למדתי משם המון בנושאים האלה (ובהכנה של בשר וכו'). [ומסכים עם האבחנה שפילה זה סחל'ה].

בשולי הדברים ועד כמה שהבנתי הדלה בכלכלה משגת (ויש כאן רבים וטובים שיתקנו אותי אם אני טועה), הקפיטליזם לא מתיימר מלכתחילה לפתור את הבעיה של מחסור בדיור באזורי ביקוש (או כל מוצר אחר שיש פער גדול בין ההיצע לביקוש), הטענה היא רק שככל ויש מחסור במוצר מסוים תנסה להקטין ככל האפשר את החסמים על הגדלת צד ההיצע, אבל במקרים בהם יש חסם כזה או אחר על צד ההיצע שלא ניתן להתגבר עליו (למשל אי אפשר שכל הדירות בתל אביב יהיו בקו ראשון לים), אזי תן למנגנון המחירים לווסת את זה וככה ההקצאה תהיה הכי יעילה. אני חושב שהיות ומחסור בדירות באיזורי ביקוש זו בעיה בעיקר מהסוג השני (כי אי אפשר לבנות אינסוף דירות בתא שטח נתון), אז מלכתחילה הקפיטליזם לא מנסה "לפתור" אותה. מצד שני בישראל להבנתי כן יש הרבה מאוד מה לעשות גם בצד ההיצע כדי לאזן יותר את הפער הזה.

ברור שיש ויש זה בדיוק מה שניסיתי לומר, שבניגוד לאמירה שלך שאותה ציטטתי- גם אם אתה מנטרל את הקושי השפתי (תרגום, סימני פיסוק וכו') והעריכה האסוציאטיבית, עדיין למעט רוב מסכתות סדר מועד (וגם שם יש לך את עירובין ושבת...) שהן בד"כ אלו שמתחילים איתן, בשאר הגמרא העסק די מורכב ודורש מאמץ שבהרבה סוגיות הוא לא קטן בכלל על מנת להבין רק את הפשט מה שנקרא (ואינדיד גם הירושלמי יש לו את הקושי שלו). ככה שבסוף לימודי גמרא דורשים גם הם את המאמץ האינטלקטואלי שלהם לא פחות מדברים אחרים (לכן לא כזה ברור לי הזלזול בזה אם ישנו).

וואלה כאחד שלמד אי אלו דפי גמרא בחייו, יש הבדל עצום בין סוגיות בסדר מועד למשל שאז יש הרבה מן הטענה הראשונה (שעיקר הקושי הוא בשפה ובהיעדר הפיסוק נניח), לבין סוגיות אחרות. לפני כמה שנים ניסיתי להצטרף עם עצמי לרצף של הדף היומי, אממה בדיוק נפלתי עליהם כשהיו במסכת יבמות אם אני לא טועה. נשברתי מהר מאוד כי זה פשוט דרש ממני הרבה יותר מידי זמן ללמוד לבד דף גמרא פשוט בלי מפרשים ובגרסא מתורגמת, ולא הצלחתי להתמיד בזה. ולמדתי אי אלו מסכתות ודפי גמרא בחיי לבד, ככה שזה לא זר לי. וזה גם מזכיר לי את החברותא שהיתה לי עם חבר טוב במסכת סנהדרין, אחרי בערך 6-7 מפגשים התקדמנו בחצי עמוד הראשון כי התווכחנו בחצי מהמפגשים על התוספות הראשון/שני שם ברמה של ההבנה הבסיסית. אז אמנם אני לא איזה עילוי דרמטי או קרוב לזה (אפילו מהתואר פרשתי באמצע...) אבל חושב שאני לא דביל מושלם וגם לא החברים הקרובים שלי, ועדיין יש הרבה מאוד מסכתות שדורשות מאמץ אינטלקטואלי לא קטן כדי להבין אותן אפילו ברמת הפשט והלמידה השטחית (בלי להיכנס לראשונים וכד'), לא פחות מדברים אחרים, ולומר שהסיפור הוא רק הקושי השפתי וסימני פיסוק, וול בעדינות לדעתי זה לא ממש מדויק. מה שכן אני לגמרי מסכים שזה לא תחליף לחוסר בידע בסיסי בלימודי מ"מ אנגלית וכד', אבל בד"כ אלו שאשכרה מסוגלים לשבת ללמוד (באמת) רוב היום גמרא וכד', לרוב ניחנים ביכולת אינטלקטואלית ואוטודידקטית לא מועטה, אבל זה לא מספיק להם לגשר על הפער אם מוסיפים לזה גם משפחה ילדים ולחץ כלכלי. (מה שכן אתה רואה אצל רבנים ופוסקים מסוימים שנדרשים להבנה מעמיקה של טכנולוגיות כאלו ואחרות לצורך פסיקה, ולגמרי יש להם את היכולת האינטלקטואלית והאוטודידקטית ללמוד ולהבין את הנושאים הללו לעומקם למרות היעדר אותו בסיס. ככה שכנראה בסוף זה עניין של זמן ומיומנות אם היכולת האינטלקטואלית שם.)

תודה על המבחן! שאלה קטנה- האם זה שאנדרואיד אוטו הוא אלחוטי זה בנוסף לחיבור עם כבל? או שאין בכלל אפשרות להפלת אנדרואיד אוטו עם כבל?

כמדומני זה נעם רותם, יש לו מוניטין די מוכר בתחום א"מ כחושף פרצות וכד' עד כמה שאני יודע (וגם את הפודקאסט סייבר סייבר שחשף שם לא מעט דברים, והיה גם מפרסם בטוויטר בזמנו לא מעט פרצות שמצא). הוא לא היחיד שמתריע על הברדק בתחומי אבטחת מידע בארץ בהרבה גופים (גם רן ברזיק ועוד כל מיני. כדאי לעקוב אחריהם בטוויטר, זה די עצוב לגלות חלק מהדברים ובעיקר את ההתנהלות השכונתית).

בלת"ק- וואלה יש לי את הרכב כמעט שנה (דיזל)- לא ממש מתחבר לביקורת. אמנם נק' הייחוס שלי היא איוניק שהייתה לפניה ובהשוואה אליה הרנו עדיפה לטעמי בכל פרמטר למעט צריכת הדלק (אבל מנוע שמרגיש חזק בצורה משמעותית), כשבאספקטים של נוחות ושקט ההבדל משמעותי מאוד. אגב לאבי הייתה אוקטביה 2.0 עד לא מזמן (2019), וואלה הרנו הרגישה לי נוחה יותר ובמידה מסוימת גם שקטה יותר (אבל לא בטח) , בטח לא הרגשתי הבדל דרמטי בהיבט הזה. הגיר- לפעמים יש מעט קפיצות בתחילת נסיעה כשלחיצה על הגז הססנית, אבל זה די נדיר. ידית התפעול למולטימדיה- וואלה דווקא מוצא את זה די שימושי ונוח, בטח כשעובדים עם AA במקביל. רק התפעול של המזגן מהמסך מוציא אותי מדעתי, בעיקר כי המסך עצמו לא מגיב מספיק טוב למגע ותו"כ נסיעה זה מחרפן. בצד השלילי אומר שרכב עם 16K ק"מ וכבר התחילו קרקושים בכל מיני מקומות- בעיקר בחיבור הזה בין הגג לשמשה הקידמית איפה שהמראה המרכזית יושבת, אבל זה בעיקר קורה בנסיעה על כביש שהסלילה לא טובה. כמו כן גם לי יש את השטות עם הבלם החשמלי שהתנעה מחדש פותרת, וגם לפעמים נדלקת נורית check injection בתחילת נסיעה שנעלמת אחרי כמה דקות (ויחד איתה מפסיקה לפעול הבלימה האוטונומית, שחוזרת לאחר התנעה מחדש), שני דברים שנקווה שיבדקו בטיפול הקרוב. סה"כ לא רכב מושלם, אבל לדעתי נותן חבילה טובה מאוד ביחס לאלטרנטיבות האחרות בשוק.

עד כמה שאני זוכר, יש אפשרות להוסיף מגש גחלים לגריל הזה- מתלבש במקום אחת הרשתות. פנה ליבואן כרמל דיירקט, יש להם אחלה שירות ויעזרו לך. .

וואלה אוקיי, זה כבר נתון שעושה שכל. תודה (וקצת מביך מצד היבואן לטעות ככה במפרט של רכב).

מה שלי תמוה ברכב הזה (או במנוע יותר נכון), שבנפח 2.4 טורבו נתון המומנט די נמוך יחסית של 28 קג"מ, בעוד שבלא מעט דגמים מנועי 2.0 טורבו מגיעים בנתון מומנט גבוה יותר משמעותית (אפילו במתחרות- באקספלורר נתון המומנט גבוה ב-50% על מנוע של 2.3 טורבו). הייתי מצפה שמנוע כזה ייתן ביצועים טובים יותר, אם לא - לפחות כיול לטובת מומנט גבוה יותר ופחות הספק. קצת מוזר להבנתי הדלה.

אין לי מושג מה הכוונות של סין (או יותר נכון של המפלגה) בראייה גיאו אסטרטגית, אבל למי שלא מכיר-יש את הפודקאסט הזה שעוסק בניתוחים גיאו פוליטיים (יש לו גם מנוי בתשלום שעוסק בניתוח סוגיות אקטואליות יותר), ונראה שהבחור מביא את הדברים בצורה די טובה. יש לו בין השאר סדרה של 20 פרקים בערך על סין שכנראה תתן כמה תשובות לשאלה בכותרת. אגב כרגע הוא באמצע סדרה שמנתחת את הגישה האמריקאית בעידן של קריסת בריה"מ (עושה גם קצת שכל בנוגע למהלכים כמו מלחמת הסחר של טראמפ וכד'). לטעמי מאוד מעניין ומומלץ למי שטרם הכיר.

אני חושב שבסופו של דבר טיעון "מה שהעם רוצה" זו השטחה רדודה מאוד של הטענה שהיסוד הבסיסי בדמוקרטיה הוא היכולת של העם להשפיע על מי שמנהיג אותו, ולא שמדובר באסופת אינטלקטואלים (למרות שבינינו לראות לאחרונה חלק מהשידורים מבג"ץ.. אם להיות עדין כנראה שהרמה שם לא בהרבה יותר גבוה מחלק מהכנסת) שמכריעה עבורו. לכן בסופו של דבר אם אתה מקבל שבית המשפט הוא שחקן פוליטי- מעולה אני איתך. אבל כמו שפוליטיקאים אני יכול לבחור- תן לי יכולת לבחור את השופטים, או לכל הפחות שנבחרי הציבור הם אלו שיבחרו אותם על מנת שימשיכו לקדם את המדיניות שלהם. המציאות כרגע היא שבייסיקלי לריבון יש הכי פחות השפעה על זהות השופטים, והם פרקטיקלי הגורם המכריע בערך בכל סוגיה שעומדת לפתחם (שזה אבסורד בעצמו שבג"ץ יושב הן כערכאת ערעור והן כבג"ץ, כמה מקרים חשובים נדחים בגלל כל מיני עתירות ללא זכות עמידה וכד'?) ולא הממשלה או הכנסת. אגב שים לב לצווחנות משמאל על "קץ הדמוקרטיה" "פגיעה בשומרי הסף" וכד', כל פעם שעולות טענות ענייניות כנגד התפקוד של הגופים הללו, זה לא שונה יותר מידי מההתבטאויות הפופוליסטיות של חלקים בימין כמו שציינת, זה הצד השני של המטבע. השורה התחתונה שכמו בהרבה נושאים, דיון ענייני אין כאן משום כיוון, כמו בהרבה נושאים. (אגב אני רק תוהה לעצמי מה יהיו התגובות בשמאל לגבי שיטת הסניוריטי, עוד 4 שנים כשסולברג יהיה נשיא בית המשפט. )

תראה יכול להיות שנוצרה בעיה עם השנים שהממשלה שולטת דה פקטו בכנסת ושפרקטיקלי אין לח"כים מספיק כח כדי להתנגד לחקיקה בעייתית שהממשלה מקדמת (כי משמעת קואליציונית) ולפקח כמו שצריך על עבודת הממשלה, ולכן הרשות הפלרמנטרית היא זו שהכי חלשה נכון לעכשיו. במצב כזה אני יכול לדמיין את החששות של ראש ממשלה שעושה מה שהוא רוצה ואף אחד לא יכול לעצור אותו (סתם אני לא באמת מדמיין, זה קרה לפני 15 שנה כולה..), יכול להיות שהפתרון הוא לשנות את שיטת ההצבעה לכזו שתאפשר לח"כים יותר כח מול המפלגה שלהם, ומאידך יותר מחויבות לציבור הבוחרים וקשר ישיר יותר. אבל הפתרון הוא לא בית המשפט במצב הנוכחי, משום שיש כללי משחק. בארצות הברית (למשל) כללי המשחק הם החוקה, וכשבית המשפט פוסל חוק או נותן פסיקה מסויימת, הוא עושה את זה אל מול החוקה כי זה סותר אותה/את פרשנותה וכו', אבל יש סט כללים שברורים לכולם. בארץ- זה לא המצב, הרי כשברק הוביל את המהפכה שלו, הוא לכאורה הסתמך על חוק יסוד כבוד האדם וחרותו (נדמה לי, בפסק דין המזרחי) שנותן את הכח הזה לבית המשפט, אלא שהמחוקק מעולם לא נתן לו את הכח הזה בטח ובטח בחוקי היסוד המדוברים (למעשה כשהאפשרות עלתה, אדריכלי העניין שיקרו לח"כים ואמרו להם שזה לא נכון). לכן הליכוד צודק, כי גם אם הכנסת תעשה משהו מפגר במיוחד אין לבית המשפט שום סמכות חוקית להתערב בזה נכון לעכשיו. יכול להיות שכדאי לעגן את ההתערבות הזו, אבל אתה צריך להסכים על סט כללים שכולם משחקים לפיו (חוקה/חוקי יסוד/וואטאבר), ואז בהתאם אליו גם בית המשפט פועל. אבל זה שינוי שצריך לקרות בפרלמנט עצמו, כי הוא זה שמייצג ומשקף את הדעות והמגוון בחברה ולכן שם הפולמוס הזה צריך להתקיים, ולא בבית המשפט. כי בארה"ב הכל על השולחן, ברור לכולם שיש חשיבות לאג'נדה ולזיהוי הפוליטי של השופטים, ואף אחד לא מתיימר להסתיר את זה, לכן גם הליך הבחירה מבוצע בידי הפוליטיקאים במלואו. הכעס האמיתי של הדמוקרטים היה שהם איבדו את הרוב בבית המשפט העליון (כי המינויים לכל החיים), ואלא אם יהיה להם רוב מוחלט בשני בתי הנבחרים (לא בקי בכל מה שזה דורש) שבאמצעותו יוכלו לשבור את הנוהג של 9 שופטים ולמנות עוד ועוד רק כדי להחזיר לעצמם את הרוב, אז זה הולך להיות המצב ללא מעט שנים קדימה. ועל זה הכעס שלהם, כי הם יודעים שבית המשפט הוא שחקן לא פחות משמעותי מבחינה פוליטית.

עניתי לך על זה דווקא בעבר, אין כאן תשובה חד חד ערכית. יש לא מעט דמוקרטיות בעולם, וכל אחת מהן מתנהלת באופן שונה. בארה"ב מחד יש לך בין משפט עליון שהוא אקטיביסטי למדי, אבל יש לך גם חוקה שמאזנת את זה ושיטת ממשל שנותנת המון כח הן לנשיא והן לבית הנבחרים אבל לא מייצרת תלות בין הגופים הללו, ככה שבסופו של דבר יש להם המון סמכויות אבל נוצר איזון בעבודה ביניהם. יש לך דמוקרטיות פרלמנטריות אחרות שנשענות על מסורת פוליטית ארוכת שנים, או על מנגנונים כאלו ואחרים. כלומר זה ספקטרום, אין פתרון מוחלט. אז תשאל רגע אם אין פתרון מוחלט, מי אמר שיש בעיה מלכתחילה? כי כשאתה מסתכל על בית המשפט שלנו ועל גרורותיו (היועמ"שיה מחלקת הבג"צים וכו'), אין לזה (עד כמה שאני מכיר) אח וריע בשום דמוקרטיה מתקדמת בעולם. הן בסמכויות שלו (שבכלל לא ברור שישנן מלכתחילה) לפסול חוקים, הן במעורבות השוטפת שלו בעבודת הממשלה ואיונה דה פקטו, הן במעורבותו בעבודה השוטפת של הפרלמנט, ובמקביל בחוסר היכולת של הציבור להשפיע על זהות השופטים שאחראים לכל זה (מתהליך בחירת השופטים, דרך פסיקה בניגוד לחוק ואיונו מתוכן וכו'), ככה שבפועל נוצר מצב של חוסר איזון, וזה משהו שקיים רק בארץ. ואם אנחנו היחידים שמאמצים מדיניות כזו שהיא לחלוטין שנויה במחלוקת (גם בעולם אגב), אז כנראה שיש כאן בעיה והיא אצלנו.

מבלי להיכנס כרגע לכל הסוגיות שעלו אז במצע של זהות, אני חושב שהקטע הזה שחייבים לצבוע מישהו בצבעים מסוימים כדי לשטח את הטיעונים ולהתמודד איתו, הוא אחת הרעות החולות היום שמביאה עלינו את הפוליטיקה הנוראית הנוכחית. וזה נכון מימין (סססמאלנים בוגדים) כמו גם משמאל כמו שזה נראה (משיחיסטים שרוצים שכולנו נמוות!!!!!). היה כאן מצע רעיוני אולי אחד המפורטים שאיזושהי מפלגה טרחה לפרסם, מה הדחף להתפס על נקודה שמן הסתם אתה לא מסכים איתה, ולצבוע את כל המפלגה על בסיס הטיעון הזה? כדי שזה יפתור את הצורך להתמודד עם שאר הנושאים שהם מעלים? הגישה הזו בעיני כל כך נוראית כי היא מונעת שיתופי פעולה בהמון נושאים שדווקא יכולים לקדם הרבה את החברה הישראלית, רק בגלל החשש ש"אסור לשתף פעולה עם הבוגדים האלה" ומצד שני "מה זה איראן פה שנשתף פעולה עם המשיחיסטים/הקיצוניים/ההזויים האלה?" כי זו הגישה שמשתלטת על השיח. וספציפית לנושא עצמו, היו הרבה דברים לדעתי נכונים ברעיונות של זהות דאז, והיו כאלה שפחות ריאליים- שאני מבחינתי הסתכלתי עליהם יותר כקריאת כיוון ופחות כמדיניות לביצוע. ובאופן אישי אני מתחרט על ההצבעה להם באפריל 19 כי הרבה זמן לפני כן הייתה לי בעיה עם פייגלין שהוא אידיאולוג שלא יכול לקדם שום דבר בפוליטיקה כי בהגדרה היא דורשת פשרות, וכנראה שהאופוריה בימין לגבי ניצחון בבחירות (כמו בכדורגל שיש משחקים שהשאלה היא בכמה ולא האם מנצחים) גרמה לי להשתעשע עם לקיחת הסיכון הזו של "הצבעת בוטיק", למרות שהכתובת היתה על הקיר בעצם ההתעקשות ללכת בנפרד מכולם.