netco

אוקיי לגיטימי. אני רק שאלה, אתם תתממו ככה גם אם המצב פתאום יגרום נניח סתם זורק לכל מיני נוער גבעות להתחיל לאגור נשק בכמויות, כולל מצבורי אבנים בנקודות אסטרטגיות שאפשר לזרוק על ערבים עוברי אורח מזדמנים נכון? או שתסבירו לי באותו ומופתים ובשצף קצף איך זה לא אותו דבר?

וזה משפט הגיוני במדינה ריבונית שאמור להתקיים בה איזשהו שלטון חוק בעיניך?

במחילה ידידי, אתה נתת רציונל סביר לגמרי (שאני יכול להבין אותו גם אם לא בהכרח מסכים איתו) לגבי שייח ג'ראח, אבל כשמנסים להכיל את אותה לוגיקה על יהודים ביו"ש התשובה שלך היא בייסיקלי בהיעדר הסבר אחר "זה לא אותו דבר". זה פשוט מעקר את כל הרציונל שכביכול נתת לפני כן, ובסוף מתכנס חזרה לאותה נקודה בסיסית בגישה שלך ושל חלקים מסוימים בשמאל- לערבים מותר לגור בכל מקום במרחב כאן ובכל תנאי, וליהודים לא (או שכן מותר אבל "בכפוף לתנאי המבצע שהחברה רשאית להפסיק בכל עת"), כל השאר זה פשוט מסך עשן של מילים. (רק בוא לא נקרא לגישה הזו ציונות אה?). וחוזר גם לנקודה הראשונה בדברי, כשאתה מעודד אלימות/אי שמירת חוק במקום אחד, אתה לא יכול להתלונן עליה כשהיא מתפרצת במקום אחר.

את הרוב כמדומני, וממה שאני הבנתי- ותקן אותי אם אני טועה- אתה בייסיקלי אומר ש"נכון שאולי חוקית הבתים צריכים להיות שייכים לעמותה הרלוונטית, אבל צריך גם להיות פרגמטיים ולהבין את הקונטקסט של השטח ואיך פינוי הדיירים שם יתפס וכחלק מאיזה מאבק הוא". על זה שתי הערות. 1. מזכיר לך שהפינוי בשייח ג'ראח הגיע אחרי שהדיירים שם סירבו לשלם דמי שכירות/פיצויים לבעלי הקרקע והשטח, ואז בית המשפט הורה על פינוי שלהם. עכשיו אתה יכול לבוא ולומר כל הבעאסה לבעלי הקרקע אבל יש שיקולים רחבים יותר ואין מה לעשות צריך להיות פרגמטיים (אגב זה נורא נורא ביבי הגישה הזו 🙂)אבל אתה לא יכול מאידך לדבר בהקשרים אחרים שצריך להיות כאן שוויון בפני החוק לכולם וצריך להילחם בשחיתות וכד' כשאתה מעודד דה פקטו מדיניות של כל דאלים גבר גם אם נראה לך שזה רק בנושא ספציפי. כמדינה זה פשוט לא יכול לעבוד. 2. אליבא דחוק ההסדרה, איפה היתה הפרגמטיות הזו כשנאלצו להרוס בתים שלמים בנתיב האבות בגלל חריגה של מטר בבתים מסוימים לתוך השטח הבעייתי (שלא הוכחה עליו בעלות? איפה זה היה בשכונת האולפנה או בעמונה? הרי גם כשהורסים את הבתים זה לא שאותם שטחים חוזרים כביכול ל"בעלים" שלהם כי הם בלב יישובים שם. באותה מידה גם הבעלים לא מקבלים שום פיצוי על השטח. היחידים שנהנים מהסיפור זה ארגוני השמאל שמגישים את העתירות הללו וככה מצדיקים את התרומות מהאיחוד האירופי (נותנים עבודה מה שנקרא). אז חוק ההסדרה נועד לייצר בדיוק פתרון פרגמטי כזה, לא נהרוס את הבתים ונדפוק משפחות שגרות שם בתום לב, ומאידך נפצה את בעלי הקרקע. אז כאמור למה כאן העיקרון של הפרגמטיות נזנח, ויש צורך לקדש את הצדק עד המטר האחרון?

אני רק אשמח לקבל הבהרה מאלו שתומכים להשאיר את הדיירים בשייח ג'ארח ולפצות את אותן עמותות זה כן פתרון הגיוני וסביר, אבל חוק ההסדרה הוא לא סביר וגזל אדמות וכו'. ותזכורת- בניגוד לשייח ג'ארח שהבעלות על האדמות שם הוכחה מעל לכל ספק, ברוב רובם של המקרים שהגיעו לפתחו של בגץ (נתיב האבות, עמונה, שכונת האולפנה וכו') כלל לא הליך הוכחת בעלות על הקרקע, וכל הסיפור נשאר בגדר טענות בלבד שלא ממש הוכחו.

בזה אני מסכים איתך, במערכת זוגית תקינה ההחלטות הללו שמשפיעות באופן רחב על החיים, צריכות להתקבל ביחד בצורה שכל אחד יוצא מהמקום שלו עד שמגיעים לעמק השווה. רק צריך גם לקבל את זה שלפעמים לא מגיעים לעמק השווה וההגעה היא ארוכת טווח מתוך תהליך זוגי ארוך של התקרבות הדדית, ויש גם מקרים שוואלה לא מגיעים בכלל לעמק השווה בכלל. כשזה קורה אחת ל- אז בזוגיות תקינה הצד ש"וויתר" בד"כ מבין שהוא מרוויח הרבה יותר מעצם הזוגיות והאהבה ההדדית. אבל כשזה קורה באופן רציף ואין תקשורת תקינה, אז מתפתחות תחושות שצד אחד נמחק לגמרי ומוותר על הכל והצד השני "רק מרוויח". כלומר בשורה התחתונה אני מסכים עם הרציונל שלך על איך דברים צריכים להיות באופן מתוקן, אבל אתה בסוף צריך לזכור שלפעמים צריך גם לעבוד כדי להגיע לאותו מקום מתוקן וזה לא תמיד פשוט קורה. דינמיקה במערכות יחסים דורשת עבודה, וככל שמערכת היחסים בחיכוך גבוה יותר- היא דורשת עבודה רבה יותר (ולרוב גם תתן "רווח" גדול יותר כשדברים מסתדרים). בוודאי שאתה לא חי בוואקום. אבל אם 1. אתה מבין את החשיבות של תקשורת זוגית והבעייתיות בהיעדרה ו-2. רוצה לעבוד על זה כדי שבסוף הזוגיות שלכם תהיה טובה יותר (ואתה הראשון שירוויח מזה), אז תבין שזה קודם כל מתחיל בך ובהתנהגות שלך, ובמה שאתה תשפר אצלך ואיך שאתה תתקדם כדי שיהיה *לך* טוב יותר, בלי קשר אליה ומה היא עושה. בעצם במצב הזה אתה מתמקד במה שבשליטתך בלבד. במקרה הזה אתה בוחר לנהל את החיים שלך לא דרך התגובות שלה. כלומר אתה בוחר בעצם איך אתה מגיב לתגובות שלה. או שהתגובות שלה גורמות לך לתזוזה רגשית כזו או אחרת שגורמת לך לפעולה לא רצויה מבחינתך (למשל הימנעות מחיכוכים "רק שיהיה שקט תעשייתי"), או שאתה מבין שאתה בוחר איך להגיב להתנהלות שלה, ואז נותן לה להגיב כמו שהיא מגיבה- אבל אותך זה לא מזיז רגשית (ואי תזוזה רגשית =! אדישות) ואתה לא נמנע מלדבר איתה ולתקשר איתה רק בגלל התגובה הפוטנציאלית שלה. כלומר אתה לא אומר לה "זו תגובה שלך, deal with it", אתה אומר לעצמך זו בחירה שלה להגיב ככה, ואני בוחר שזה לא ימנע ממני לשפר את התקשורת בינינו לפחות מהצד שלי, כדי שלי יהיה טוב יותר כאן.

@raidenברשותך כמה הערות: א. אתה חי עם אדם נוסף, כזה שיש לו רצונות מחשבות שאיפות ודאגות משל עצמו. אם אתה אומר שאתה "לא מאמין בחיים של פשרות" אז או שאתה בעצם מחפש לחיות עם שיבוט של עצמך שירצה בדיוק אותו דבר כמו שאתה רוצה בכל נושא ובכל דבר, או שאתה מבין שיש כאן אדם אחר עם מחשבות אחרות, ו"פשרות" לא עומדות בפני עצמן, אלא אפילו ברמה האגואיסטית ביותר הן בסוף אמורות לשרת משהו שעושה לך טוב יותר מאותה טלוויזיה. אני חושב שאם בסוף אתה משטח זוגיות לרמה הכי אגואיסטית שלה, זה האם סך היתרונות עולים על החסרונות של האדם שמולי, כך שיש לי סיבה לנסות לשפר את זה. אם אין את הבסיס הזה, אני חושב שזה נורא קשה לגייס מוטיבציה לעניין, ואז באמת כל תזוזה מהדעה שלך, כל ויתור/הקרבה נראים כמו פשרה אחת גדולה שמוחקת את עצמך, ובשביל מה בעצם? (ואני מקצין בכוונה). ב. מאידך אתה גם לא אמור לוותר כל הזמן בכל נושא שחשוב לך. כי אז (בעיני) צד אחד נמחק לגמרי וזה לא אמור להיות המצב. המפתח לזה כפי שהבנת הוא תקשורת כנה ופתוחה, שכל אחד עושה את ההתקדמות שלו מהכיוון שלו. ג. מה שכן נשמע ממה שאתה אומר, נראה שבמרכז התקשורת שלך איתה נמצא החשש/הנחה איך היא תגיב ומה היא תעשה, ובהתאם ההימנעות מהדיון/ריב או התגובה אליו. יכול לומר לך שאישית אחד הכלים שאני קיבלתי מהתהליך שלנו, זה להתמקד במה שבשליטתי. ובהקשר הזה- כמעט ואין אמת אובייקטיבית בזוגיות, הכל מגיע מהסובייקטיבי של כל אחד מכם. ולכן אתה כן צריך לזכור שבשליטתך לומר לה איך אתה מרגיש, ובשליטתך איך אתה בוחר להגיב לתגובה שלה. לא בשליטתך- מה תהיה התגובה שלה, ולכן הבחירה לא לדבר בגלל התגובה שלה (שאולי תהיה ואולי לא), בעצם מראש מגדירה את הפעולות שלך ביחס למה שהיא עושה ולא בהתאם למה שאתה רוצה, וזה יכול לגרור את התחושות שאתה מתאר. בהקשר לדוגמא שהבאת- אם אתה מדבר איתה והיא בוחרת לבכות/לומר שלא אכפת לך, זו הבחירה שלה שלך אין שליטה עליה. מהנק' הזו אתה יכול לבחור מה הפרשנות שלך לתגובה שלה, כשהמנעד יכול להיות מ"נשבר כבר מההתבכיינויות האלו על כל דבר, חאלס תתבגרי" עד ל"וואלה מעניין למה השיחה הזו גורמת לה מצוקה כזו שמציפה אצלה כאלו רגשות עזים, אולי זה נוגע לה בנק' רגישה כלשהי?". הבעיה שהרבה מאיתנו חושבים שאם אתה נותן את הפרשנות השניה לבכי שלה, זה מציב אותך אוטומטית בנקודת ויתור, ולא היא. אם יש אירוע כשלעצמו, אז צריך לדבר עליו להגיע לעמק השווה ולפתור אותו. אבל הרגשות שאירועים מציפים שיוצרים את כל התגובות הללו, הם נובעים מהפרשנות שאנחנו בוחרים לתת להתנהגויות של הצד השני, לא מהאירועים עצמם (כן/לא אקסבוקס/טלוויזיה/חו"ל). כמו שאני רואה את זה, זה לא באג זה פיצ'ר.

+1 מסכים לגמרי. פות"ש- אנחנו נשואים 5 שנים כבר, ואני חושב שכמעט כל התקופה הזו שהיו עליות ומורדות האופציה של גירושין תמיד היתה על השולחן מהכיוון של אחד מאיתנו לפחות ברמה הרעיונית. גם בינינו יש לא מעט פערים הן אישיותיים והן בתפיסות עולם שמושפעים מהבתים שבהם גדלנו (שמשם כנראה האופציה של הגירושין היתה על השולחן מהשניה שהתחתנו), מהחינוך שקיבלנו, מהאופי של כל אחד מאיתנו, וגם מהחיים עצמם לפעמים. הנקודה היא שזה לא ייחודי לאף זוג, ולכל זוג יש את ההתמודדויות שלו*. מה שכן אם אתם אוהבים אחד את השני מאוד כמו שאתה אומר, אז אני חושב שיש לכם בסיס טוב להתחיל לעבוד. כי כמו שאמרת אהבה כשלעצמה לא מספיקה כי בסוף זוגיות זו עבודה מתמדת. זה נכון ברמה הזוגית של ללמוד לדבר, להציף נקודות שבהם אתם לא משיקים, קשיים וכד', וזה נכון גם ברמה האישית של איפה אני יכול לפעול ולשפר את עצמי ומתוך כך את הזוגיות הזו, ואיפה ולמה הזוגיות הזו מציפה אצלי קשיים ואיך אני פותר אותם. השאלה היא אם אתם אוהבים אחד את השני מספיק כדי לבחון גם את האפשרות הזו של אולי אפשר לעשות דברים אחרת כדי ללמוד איך לחיות ביחד ואיך למנף את האהבה בינינו לכדי קשר זוגי טוב יותר (שבסוף גם מאפשר לכל אחד להתפתח יותר), כשגם אם נותנים לזה ניסיון לגיטימי שהאופציה של גירושין תישאר על השולחן כ worst case scenario, כי וואלה יש באמת מצבים שזה נצרך, אבל במקביל גם תוכל לתת צ'אנס אמיתי לבחון אם יש דרך להתקדם מכאן בתוך הזוגיות הזו. *אצלנו הקורונה הגבירה את הלחץ על הזוגיות שלנו (שנינו בבית כל היום, בדירה פיצית עם שני ילדים קטנים- סיטואציה נפיצה עבורנו) וגרמה לנו להבין שאנחנו צריכים לעשות את הצעד ולקחת עזרה חיצונית. הגענו בסוף לאיש מקצוע שהיתה לנו שפה משותפת איתו (חיוני לטעמי), ואחרי תהליך של כמה חודשים גם הזוגיות שלנו השתפרה, גם ההתמודדות השתפרה אבל בעיקר יש לנו כלים שאיתם אנחנו יכולים להמשיך לעבוד ולהתקדם בהתאם לקשיים שלנו. זה כמובן לא אומר שהכל נפתר - רחוק מזה, אבל זה כן נותן לך להבין קודם כל איפה אתה נמצא ובעיקר לאן אתה רוצה להגיע ביחס לזוגיות, וכאמור כלים לעשות את זה ולהמשיך להתקדם. כששני הצדדים עושים את זה, כמובן זה מכפיל כח לשיפור התוצאות.

מציע לקרוא/לשמוע את הסדרה פוסט אימפריום של "המשחק הגדול", מאמין שישפוך לך מעט אור על העניין (ועל הדרך כדאי גם את "קיסר אדום" על סין).

בגרנד קופה למשל (אמנם בצורה חלקית, כי יש כפתור פיזי למצב Auto ולכיוון טמפ', אבל כל שאר התפעול מבוצע מהמסך, ובצורה די מציקה)

הזכרת לי בדוגמה הזו שאחד הספרים המחכימים שקראתי בשנה האחרונה היה "כוחו של הרגל", אחד הדברים שהוא מתאר שם בנוגע להרגלים רעים זה את ה"גמול" הזה שנותן לנו ההרגל הרע- במקרה הזה למשל ההפסקה. מהמחקרים שהוא מביא שם נראה שזה לב העניין לשנות הרגלים- לשנות את המכניקה אבל לא את התוצאה הסופית, כלומר במקרה הזה נניח להמשיך לקחת את ההפסקות האלו באותם זמנים מקומות ואנשים (אם יש אלמנט חברתי למשל), אבל פשוט לשנות את המעשה עצמו במקום סיגריה אז כוס קפה נניח (או נשנוש גזר אנאעארף). אבל זו באמת נקודה נכונה למה הרבה פעמים קשה לנו לשנות כל כך הרגלים. אבל כדאי גם לרכוש לעיתים כלים כדי שהעבודה הקשה תשתלם ולא סתם תהיה סיזיפית.. (אפשר לומר לזוגות שמתקשים "פשוט תעבדו על הנישואים/זוגיות שלכם" אבל יעזור אם ילכו לאיש מקצוע שיתן להם כלים והכוונה לא?)

א. בהנחה, כי בשום מקום לפני כן לא רשום שהוא נישא מחדש לאישה אחרת, אדרבה אותו מקור שמלמד אותנו שמשה עזב את ציפורה בשלב מסוים כשחזר למצרים, הוא שמלמד אותנו שהיא חזרה יחד עם אביה כשבא יחד איתה להר סיני. אז אין סיבה להניח שמאז נפרד ממנה שוב ונשא אישה אחרת- כשלא עשה זאת כל הזמן עד שחזרה אליו (כי גם הזמן שעבר מרגע שיתרו הגיע עד לסיפור הזה הוא בערך שנה-שנה וחצי, לא משהו דרמטי). אז כן די ברור שמדובר כאן על ציפורה, ואז עולה השאלה למה היא מכונה כאן כושית שהיא הייתה ממדין- ולזה הפרשנים מציעים תשובות שונות. ב. זו לא פרשנות פוסט מודרניסטית, אתה פשוט צריך לקרוא את ההמשך- ה' נגלה אליהם ואומר להם די במפורש- אתם בתור נביאים מתנבאים במראה/בחלום, אצל משה זה לא ככה אלא שזה ממש פה אל פה ותמונת ה' יביט וכו', ואז אומר להם "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה". אז אם הבעיה במה שאמרו זה שציפורה כושית (גזענות), מה הקשר בכלל למה שה' מסביר להם ובגללו מעניש את מרים? והוא אומר להם שהם דיברו במשה, אם הם סתם היו גזענים אז היה אומר "מדוע לא יראתם לדבר בציפורה/אשת משה"? וכאמור הם לא אמרו את זה, רשום לך מה אמרו "הלא גם בנו דיבר ה' ". כלומר משה הוא האישיו, לא ציפורה, וזה קשור להיותם נביאים. זה ליטרלי רשום בפסוקים עצמם, הכי פשט שיש- אתה פשוט עצרת בפסוק הראשון.

סתם בשביל הדיוק- "ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח, כי אישה כושית לקח. ויאמרו הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר" גם אם אתה הולך לפי הפשט הכי פשוט, ה"לגלוג" שלהם לא היה שהיא כושית בכלל (וזה בהנחה שאשתו אכן היתה כושית, מה שהפרשנים חלוקים עליו כי לא כזה ברור מהפשט), במפורש רשום מה אמרו וזה טענה על ההתנהגות של משה סביב היותו נביא ונשוי בהשוואה אליהם שגם הם היו (וזה גם די ברור מההמשך). ככה שלא ממש נראה שיש פה גזענות קדמונית 🙂

בנוסף על מה שכתב avargel, דומני שאם אתה מגיע עבור עצמך (אשפוז יום וכד') במקרים מסוימים אפשר לקבל כרטיס מהמודיעין שמגביל את התשלום ל-20 ש"ח ליום גם במגדל אשפוז כמדומני. תבדוק במודיעין (כשנכנסים מדוידסון תמשיך ישר עד שהפניה לקניון משמאלך, ממש ממול תראה את המודיעין).

פוטטו העמדה שלך היא שלך וזכותך המלאה להחזיק בה אני לא חושב שמישהו יחלוק על זה. נראה לי רק מאיך שאני הבנתי את זה, שאתה טיפה מפספס קצת את מה שמנסים לומר לך, כי אם לצורך העניין נתייחס למה שאמרת כגון הצורך שלך בזמן (הרבה זמן) לעצמך או הסלידה שלך מרעיון של התחייבות לפרטנר בודד הם די מובנים וכנראה שהרבה יכולים לחוש הזדהות או הבנה אליהם בצורה כזו או אחרת גם במהלך הנישואים עצמם, ואף אחד לא יטען (אני חושב) שאין דברים בגו. מצד שני מה שכן מנסים לומר, עם כל כמה שנישואים ומשפחה זה דבר לא קל שדורש עבודה מתמדת על עצמך, יש בנפיט לתהליך הזה שהולך וגדל (כי כן כמה שזה קלישאתי פוטנציאל האהבה בין בני זוג הוא שואף לאינסוף אפשר לומר). ולכן אם נתייחס לשתי הנקודות לעיל אותן שתי נקודות יכולות ללבוש צורה אחרת לגמרי- למשל אותו אלמנט של זמן לעצמך פתאום בא על סיפוקו בזמן שאתה עם הפרטנר/ית שלך וזה דווקא מה שממלא את הצורך הזה, כמובן לא כל הזמן באיזה אוטופיה מושלמת אבל כן זה לגמרי שם ולגמרי יכול לקרות (ואני יכול להעיד על עצמי שזה קרה לנו ולי על אף שנקודות המוצא שלנו היו 180 מעלות בנושא הזה). אותו דבר על המחויבות- אתה פתאום יכול לגלות שכשאתה מחויב למישהו לחלוטין מחד זה יכול לחשוף אותך ולהכאיב, מאידך זה יכול לבנות בך עוצמות שהיית מתקשה לבנות בלי זה (כלומר בלי האלמנט של המחויבות). מה שמנסים לומר לך, זה שכאמור העמדות שלך לגיטימיות לחלוטין. אבל רק תפתח את עצמך לאפשרות שגם לממש אותם דברים שציינת, יכולות להיות השקפות שונות שמתפתחות כתוצאה מחוויות מסוימות וגם מהזמן שעובר, סה טו.

+1 לדגמים של ברייטקס עם מנגנון הClicktight . ממה שהבנתי באתר של אבי ורון, רוב הכסאות שמתבססים על עיגון באמצעות חגורת הבטיחות תלויים מאוד בזה שהמתיחה של החגורה היא בדיוק לפי מה שהיצרן הגדיר, וזה גורם ללא מעט בעיות. ומנסיון של שני דגמים (אחד כסא בטיחות, ואחד כסא משולב בוסטר) הClicktight הוא פשוט להתקנה כמעט כמו איזופיקס ולמעשה דואג שהחגורה תעגן את הכסא כמו שצריך ובעוצמת המתיחה הנדרשת.

כמו שאמרו לעיל, כדאי שתתחיל מהמדריך החינמי של "נינג'ה פיננסית", ותקרא קצת את החומרים בקבוצה, מאמין שזה יעשה לך קצת סדר בנושא (אחרי זה תוכל לעשות את הקורס שלו בתשלום אם תרצה).

כאמור במחילה אתה מפספס את הנק' לחלוטין כי ההסתכלות שלך היא חיצונית לגמרי לעניין. מבחינתך רב באשר הוא, הוא מקביל לשופט- יענו אמור להכריע בסכסוכים כאלו ואחרים ותו לא. א. זה לא נכון כי יש הפרדה בין רב לדיין (אם בעבר הרחוק בד"כ רב הקהילה היה גם דיין, זה לא בהכרח היה נכון בבמאות שנים הקרובות יותר עד ימינו), ולא כל רב פוסק הוא בהכרח גם דיין שהוא המקבילה לשופט לצורך העניין. ב. התפיסה ביהדות את התורה לפחות ברמה העקרונית היא לא ברמת הפולקלור, אלא מה לעשות משהו שנוגע בכל תחומי החיים באשר הם, הן בהיבט ההלכתי והן בהיבטים נוספים. לכן כן קיים מושג של "דעת תורה", בדיוק כמו שקיימים בתורה מעבר להלכה של מוסר אמונה וכד'. ולכן התפקיד של רב קהילה הוא רחב הרבה יותר מאשר רק להכריע בסכסוכים כמו שופט, ולכן ההשוואה בכלל לא שייכת. ולכן ממילא הכבוד שרוחשים לו נובע בגלל התורה שישב ולמד ולא בגלל הפרסונה עצמה, כי אם כאמור אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהתורה מקיפה את כל תחומי החיים אז יש לזה משמעות. having that said מן הסתם יש שונות בין קהילות עדות וכד' ביישום של זה ובצורה שבה רוחשים כבוד לרב והמקום שנותנים לו בחיים, בהתאם לכל מיני גישות (ואגב לא רק לצורך העניין חרדים מול ד"ל). אבל כאמור אני חושב שכל ההשקפה שלך על העניין היא מנק' מבט חיצונית אקדמית/מחקרית, ולא מתוך מקום שחי את זה, לכן אתה לא באמת מבין את המשמעות ומסתכל על זה כפולחן אישיות ותו לא. מילא, זכותך. אבל אתה טועה 🙂 מממ זה תלוי מה, "עקרונות היסוד של השיטה" ( @m3x7r3m3 ראית מה עשיתי פה? 😉) לא ממש משתנים, ההלכה לעומת זאת שהיא בעצם היישום של אותם עקרונות, משתנה בהתאם למציאות המשתנה, כמובן כהכרעה בין עקרונות יסודיים שונים.

אבל אלו אותם "רבנים" שביססו את מעמדם הבלעדי כפוסקים, שאתה אמרת בעצמך שהיא בלתי מעורערת. אז למה פה אתה מקבל את זה, ופה לא? מילא אל תקבל את שניהם סבבה הגיוני. אבל כשאתה בוחר לקבל נושא אחד כי הוא נראה לך נכון, ואת השני אתה לא מקבל ואומר שזה נראה לך כמו היבריס, למרות ששניהם נלמדו מהתורה ובוססו ע"י אותם אנשים (לצורך העניין), לי זה פשוט נראה כאילו אתה יורה חץ ומסמן סביבו את המטרה.

איפה רשמתי שהם מורמים מעם? וכאמור אתה יכול שלא להסכים, אבל אל תבחר את מה שנוח לך, אותם אלו שביססו את החשיבות של ת"ח כפוסקי הלכה, הם אלו שביססו את כבוד ת"ח מורא רב וכד' (והדרת פני זקן וכו' וכו'), ויש לזה נ"מ בצורך לקום כשנכנסים וכו', בדומה למשל להלכות כיבוד הורים. והדברים הללו נאמרו כאמור הרבה הרבה לפני הגלות- ככה שמה שאתה אמרת שזה צורך לבסס את מעמדם בחברה הגלותית- פשוט לא נכון, ולו משום שכמו שאמרתי הכבוד אליהם לא נגזר מצד מי שהם עצמם, אלא מצד מה שהם מייצגים- קרי התורה שהם למדו ומעבירים הלאה.

ההנחיות המדוברות א. נאמרו עוד לפני הגלות ב. נגזרות בגדול מפרשת זקן ממרא שהיא לחלוטין מדאורייתא, ככה שהתזה שלך נחמדה אבל לא ממש נכונה. (ועל המשמעות והחשיבות של החכמים בכל מה שקשור להלכה ולתורה עצמה, ניתן להבין מסוגית תנורו של עכנאי (בדגש על השורה התחתונה מבלי להתייחס למופתים המתוארים))

אם כבר נכנסתם לזה (שזה קצת משעשע אגב) התלמוד כשלעצמו הוא לא רק מסמך משפטי או חומר משפטי (והעריכה שלו היא הרבה יותר בסגנון של פרוטוקול קצת אסוציאטיבי מאשר משהו עם מבנה מסודר ועקבי), אדרבה יש הרבה מאוד חלקים שם שמתייחסים לאלמנט הפילוסופי-אמוני של התורה ברבדים שונים (AKA דברי אגדה- יענו כל מה שלא סוגיות הלכתיות), ומעבר לכך שגם בסוגיות ההלכתיות הרבה מהן נוגעות לחלק שקרוי (בטור וממשיכיו) "אורח חיים" שזה בעצם נוגע ביום יום של כל יהודי בעיקרון אז יש הגיון ללמוד את זה, ובנוסף את דיני הנזיקין שבין אדם לחברו (ג' הבבות). את שאר חלקי התלמוד פחות מקובל ללמוד בישיבות (סדר קדשים, טהרות, וחלקים מסדר נשים ונזיקין). וחן רק הערה לגבי העיסוק היומיומי בתורה, זה ליטרלי פסוק מפורש (אמנם לא דאורייתא ועדיין) "לא־ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה..." אז לומר שזה משהו שהונחל ביהדות המודרנית זה קצת חסר דיוק בלשון המעטה, חובת לימוד תורה זה לגמרי אחד מהעקרונות הבסיסיים ביהדות. אני כן מסכים שהייתה התכנסות בעיקר לנושא ההלכתי/למדני ובפרט ברובד היומיומי שלו לאחר חורבן בית שני (לכן למשל הרמב"ם הוא הפוסק היחידי שמתעסק בנושאי הלכות מלכים, משיח וכד', ולכן חריג כל כך), שזה קצת מתבסס גם על המדרש שאומר שמיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה. ולגבי הלוויות- זה לא עניין של פולחן, זה לגמרי עניין של מצווה וכבוד תורה. בכלל יש הרבה התייחסות לנושא של כבוד חכמים, שחובה להקביל פניהם בחג, רק שמחל אין כבודו מחול וכו' וכו', הרציונל הוא שאתה לא מכבד את הפרסונה, אלא את התורה שאותו אדם למד. אבל זה סתם חפירה ואצ"ל ודו"ק וק"ל

אין חולק שהאידיאולוגיה שלכם מבוססת וסדורה, הטענה היא רק שבינה ובין עולם התורה וההלכה אין שום קשר, טענה שעל אחת כמה וכמה מתעצמת כשרואים את ההתנהלות של הציבור החרדי במגיפה הזו. ואם כבר הזכרת את עדות המזרח- גם אני בא מהן (ואבא שלי עלה בגיל מספיק מבוגר כדי לזכור איך דברים התנהלו שם) וואלה אין שום קשר בין ההתנהלות והאידיאולוגיה החרדית היום, לבין מה שנהגו בחו"ל בטח ובטח בקהילות הספרדים ועדות המזרח. וכאמור אני הראשון לצאת נגד תופעות וגישות שביסודן מעוניינות לשנות את אורח החיים של החרדים, כאמור אני לגמרי חושב שזכותכם לחיות ככה (למרות שאני חושב שאתם טועים לגמרי). אבל אתם נמצאים באיזו תודעת שמד גלותית כזו כבר עשרות שנים, ואמנם זו זכותכם כציבור לחיות ככה, אבל א. זה לא אומר שאתם צודקים ב. הציבור הכללי כמדינה וכמוסדות קהילתיים/עירוניים לא צריך לממן את זה בשום צורה, זה די פשוט, אבל אעפס הסידור הזה כנראה פחות מתאים לכם, כנראה כי אתם יודעים שהמודל שלכם לא באמת בר קיימא (מה שרואים נהדר בחו"ל). ואגב חילול ה' לא אומר להתיפייף בפני הציבור הכללי מסכים, אבל זה לא אומר שצריך לעשות את זה מהמקפצה- שאז זה לגמרי חילול ה'. אגב מזכיר לך זה בדיוק הקטע עם להרגיז את אומות העולם שעליו עומדת (בין השאר) הגישה החרדית בכל יחסה לציונות , ששם פתאום הטיעון הזה נורא רלוונטי וכן צריך "להתיפייף" ולהתחשב במה אומרים. ובסוף בסוף, מזכיר לך שיש פלח אוכלוסיה שלם שוואלה שומר תורה ומצוות, ומכיר במדינת ישראל, ולגמרי לוקח בה חלק (אם כי גם אותם רוצים להפסיק לממן כי "מתנחלים", אבל נעזוב את זה כרגע 😉) אבל מבחינתכם הם לא ראויים להתייחסות בכלל וזה לא דרך התורה. אז זה רק מעיד שיש גישות נוספות ולגמרי אפשר אחרת, והגישה שלכם שמראש נשענת על כרעי תרנגולת אידיאולוגיים, חייבת את הזלזול וההתנשאות כדי להצדיק את עצמה.

וול במחילה אני לא חושב שאני פחות מאמין ופחות משתדל לחיות על פי ההלכה ממך, אבל איכשהו המשפט הראשון שלך כאן מייצג נאמנה את תפיסת האדנות מחד ובת היענה שלכם מאידך, ובעיקר מקשה מאוד להכיל את הגישה שלכם ומראה עד כמה אתם נמצאים בבועה משל עצמכם. עכשיו בוא אני לחלוטין חושב שמותר וצריך ואפילו חובה לאפשר לחרדים לחיות את חייהם כמו שהם רואים לנכון, בקהילות שלהם, וגם בשרשור הזה אני חושב שהתווכחתי על הנושא לא מעט. אבל המחיר על אורח החיים הזה צריך להיות ממומן על ידי אותה קהילה שבוחרת לחיות כך, ועל ידה בלבד הן במסגרת מדינתית והן בעירונית. אבל לא, אין שום בסיס של בסיס למי שחי על פי ההלכה שחושב שבלעדיו אין לציבור החילוני זכות קיום. זו לחלוטין המצאה שלכם ששכנעתם את עצמכם בה בעשרות השנים האחרונות, ואפילו לא מחזיקה מים ככל שאתה בוחן קהילות חרדיות אחרות בחו"ל. אבל מה שכן, האמירה הזו מעבר לרמת הניתוק שהיא מפגינה, היא יוצרת יופי של ניכור וחילול ה' בטח ובטח בהתנהלות של הציבור החרדי במגיפה הזו, ובכנות? פתאום מתברר מי באמת העגלה הריקה, ומי אלו שסדרי העדיפויות התורניים שלהם גמישים כחומר ביד היוצר.

תלוי, תשבו עם ביבי או לא? 😉 פיקה- כן זה סכום לא קטן (אבל פחות מאחוז מתקציב המדינה...) וכן זה הציק לחרדים. אבל אני מחזיר אותך להודעה המקורית שלי- מה המטרה הכוללת כאן? להציק לחרדים? או לייצר כאן שינוי עומק בכלכלה וברמת החיים של כלל החברה? כי בשביל להקשות קצת על החרדים, כן זה היה כנראה אפקטיבי. אבל בדיוק כמו שאמרת- זה צעד שבוטל ברגע שזה היה אפשרי ולא ממש יצר שינוי. אז אולי הפתרון הוא קצת עמוק יותר וידרוש גם מהציבור החילוני לוותר (למשל על נושא הצבא?)? זו בדיוק הטענה שלי..