netco

תראה עניתי את זה ביחס לשאלת תום הלב של המתיישבים שעלו לקרקע מתוך מחשבה שאולי האדמה לא 100% מוסדרת, אבל באותה תקופת זמן לא הייתה שום סבירות שבעתיד תיווצר בעיה כלשהי. אגב שנים אחר כך אף אחד לא בא בדרישה לאותן קרקעות. כל הבלאגן הזה נובע מחוקי הקרקעות ביו"ש, ואני מסכים שיש כאן אחריות נרחבת של ממשלות ישראל לדורותיהן (ימין ושמאל), אני רק מוחה על הפשטנות שבהצגת המתיישבים כעבריינים לכל דבר, כשבפועל זה רחוק מכך, וזה לא קשור לעמדה פוליטית לדעתי, סתם להגינות בסיסית כשמבינים את הסיטואציה ביו"ש. אגב אשמח לתשובה אמיתית, אם אכן הם עבריינים בעיניך, למה לא לפסוק פיצויים גבוהים לבעלי הקרקע? מה הייתרון שבהריסה מוחלטת של היישוב? (אלא אם אתה חושב שכמה עשרות עצי זית שבמקרה הטוב יגדלו שם, יניבו פיצוי גבוה יותר לבעלי הקרקע...) תראה אני לא יודע מה הרקע התורני שלך (בלי להעליב, אני מניח בזהירות שאין לך כזה), אבל אתה לוקח קטעים ומאמרים שנכתבים מתוך קונטקסט רוחני שלם, ומתייחס באופן פרטני רק אליהם, במנותק מההקשר. בקצרה (כדי לא לפתוח פה בית מדרש), יש מצווה של קידוש ה' ביהדות באופן כללי בחיים. יש מצווה למסור את הנפש על קידוש ה', כאשר מדובר בשעת שמד, או שלוש מצוות של יהרג ובל יעבור שהן באופן פרטני. אבל המצבים הללו הם בדיעבדיים, כלומר זו מציאות שנכפית על היהודי בעל כרחו, לא מצב שהוא הכניס את עצמו אליו באופן עצמאי. גם במאמר שהבאת, רשום במפורש שאין שום עניין להכניס את עצמך למצב של סכנת חיים מלכתחילה כדי לייצר "קידוש ה' " כביכול. וגם זה אלו כללים תיאורטיים, בפועל יש עשרות תשובות שניתנו גם בשואה וגם לפניה, שמראות שבפרקטיקה ההלכתית זה ממש לא שחור או לבן (דהיינו למות בכל מחיר או לא) כמו שזה מוצג בטקסטים שקל למצוא בגוגל (קטעי גמרא למיניהם וכד'). עכשיו ספציפית לגבי מי שמת על קידוש ה', זה נאמר לא רק על מתיישבים, אלא גם על חיילים שנהרגו במלחמות, וגם אנשים שנרצחו בפיגועים בארץ, ואין שום הבדל ביניהם מבחינת הביטוי עצמו ("נהרג על קידוש ה'), המשמעות היא בביטוי הזה, שאותו אדם מת בגלל שהוא יהודי (להבדיל ממי שמת למשל מיתה טבעית, או חלילה בתאונה כלשהי), כי זו הסיבה שהרגו אותו. עכשיו אתה יכול לבוא ולומר שזה לא המצב וזו לא מלחמה דתית וכו' וכו', אבל הביטוי עצמו מתייחס אך ורק לעניין הזה ולתפיסה הזו. בסופו של יום, תאמין לי שאף אחד מהמתיישבים לא הולך לגור בחברון, או בגבעות כאלו ואחרות כי הוא חושב שאם הוא ימות כתוצאה מזה, אז הוא יגיע לגן עדן או משהו, זו לחלוטין לא התפיסה (לפחות הרווחת כן? טיפשים תמיד יש). התפיסה היא שיש מצווה של יישוב א"י, וזה מה שבאים לקיים? האם זה נכון בימינו? האם נכון להסתכן עבור זה? האם בימינו כשההתיישבות משגשגת יש עניין להמשיך לעשות את זה? אין לשאלות הללו תשובות חד משמעיות, ואין לשאלות הללו תשובות קבועות לאורך השנים, וכמו במשפט הרגיל גם בהלכה התשובה מושפעת מאוד מהעמדות העקרוניות של המשיב, ולכן יש מחלוקות בסופו של דבר. אבל בשום מקרה אין תשובה שעניינה לקיים מצווה מסויימת או אידיאל מסויים כי זה מסכן אותך ואולי תמות מזה על קידוש ה'. להיפך זה בדיוק הבעיה שצריך להכריע בה כיצד לנהוג, כי היהדות לחלוטין לא חפצת מוות. (אגב לשאלתך מאיפה נולד המינוח קדושת החיים? משער שזה ממאמר חז"ל על הפסוק "וחי בהם"- "וחי בהם, ולא שימות בהם"-עיקרון הלכתי די נרחב) בגדול אני מסכים איתך שהבעיה נובעת מחוסר הכרעה של ממשלות ישראל לאורך הדורות, ספציפית לגבי העניין אני לא סבור שזה תפקידו של בג"צ להתערב בשאלות הללו, אבל זה כבר לדיון אחר... כשמכריחים אותי לנהוג עם רישיון, זה תופס לגבי כלל האוכלוסיה ללא קשר לדת גזע ומין. כש"מאפשרים" לי לפתוח בית ספר דתי, זה שונה לחלוטין וזו כפייה חילונית. ולא יודע אם זה מנחם, אבל מבחינת החרדים אני סוג הרבה יותר נמוך ממך, ככה שאני מכיר את התחושה (וברצינות, אני אשמח לדעת למה אתה חושב שאם אתה לא שומר תו"מ ואני כן, זה הופך אותך בעיני (או בעיני דתיים בכללי כתפיסת עולם) לסוג ב', אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתך בעניין הזה). לחלקה יש, שינויים ותהליכים לוקחים זמן וזה מחלחל, מקווה שעם הזמן הם יתפכחו קצת.

תקרא את בגץ עמונה, הוא מודה שאין שום הוכחה לבעלות פלסטינית על הקרקעות. הפינוי הוא בגלל ש*אולי* יבוא מי שיטען שהקרקעות שלו. בנוסף גם אם עמונה הוקמה בניגוד לחוקי התכנון והבנייה, עדיין המדינה יכולה להחליט שהיא מכשירה בדיעבד את המאחז כיישוב. בג"ץ מנע מהמדינה לעשות את זה, בגלל אותה טענה קלושה לעיל. וכן אין הוכחות כי זה התנהל כעתירה ולא כתביעה אזרחית, ומחלקת הבג"צים בפרקליטות (למעשה פרקליטה אחת מאותה המחלקה) הגישה תשובה שאכן הקרקעות פרטיות כשהתושבים כלל לא היו צד בתשובה לעתירה המקורית. הקטע שהבדואים למשל באום חיראן יושבים על קרקע שהוכח שהיא בבעלות פרטית בשתי ערכאות (נדמה לי, לא סגור על זה), ועדיין בג"ץ מונע את הפינוי כבר כמה שנים (האחרונה שבוע אחרי הפסיקה בנוגע לעמונה) בתואנה שיש לחכות עד שיימצא פיתרון לתושבים שם. מה זה אם לא איפה ואיפה? Sent from my FL02 using Tapatalk

המצב ביו"ש הוא אכן המערב הפרוע בגלל החוק העותמני, שהוא הקובע לענייני מקרקעין. החוק הזה עקום ודבילי, אבל עד שיהיה סיפוח, זה המצב ובהתאם לזה מתנהלים. בסופו של דבר בתוך הקו הירוק או שקרקע פרטית או שהיא אדמת מדינה (בגדול), מה שמקל לעשות את מה שאמרת, ביו"ש יש הרבה מאוד קרקעות שהן יתומות לכאורה, והמדינה רצתה להחזיק בהן אבל לא רצתה להפוך אותן לאדמות מדינה. זה מה שהוליד את כל המאחזים אחרי אוסלו.

מתנצל, התנסחתי בצורה קצת דבילית. כוונתי הייתה להדגיש שבכל שנותיי במערכת החינוך הציונית דתית (17 שנים בערך, ועדיין אני חי עמוק בתוכה) מעולם לא שמעתי מילה אחת חיובית על גולדשטיין. ונכון מסכים שיש קבוצה של טיפשים שחושבים שהוא גיבור, בד"כ זו אותה קבוצה סהרורית שמתיימרת להקים בכח מדינת הלכה. אז מה? זה מעיד משהו על הציונות הדתית? בדיוק כמו שאני מאמין שנטורי קרתא לא מעידים כלום על החברה החרדית, ובדיוק כמו ששוברים שתיקה ובל"ד (לצורך העניין) הם לא חזות השמאל בישראל. יש קונצנזוס בחברה הדתית לאומית, גולדשטיין רחוק מאותו קונצנזוס ב180 מעלות, בניגוד לשניים שציינתי שנמצאים עמוק בתוכו. זו הנקודה. זה קצת לא הוגן, כשעבריינים באים להקים יישוב לא חוקי, המדינה לא מסייעת להם בתשתיות נרחבות. עם כל הכבוד, אחרי אוסלו הייתה מדיניות של כלל הממשלות להרחיב את ההתיישבות בשושו דרך המאחזים. מסכים שזו שיטה עקומה ומפגרת, אבל המדינה לגמרי עודדה את המתיישבים לעשות את זה כולל בעמונה, תוך מתן סיוע די נרחב. ושוב גם אם מצב הקרקע היה לא ברור זה לא אומר שהיא פרטית והתושבים עבריינים, אתה הולך כאן רחוק מידי. בסופו של יום זה סכסוך שצריך להיפתר בתביעה אזרחית, ומתן פיצויים לבעלי הקרקע במידה ומוכחת בעלותם, לא באמצעות הריסת היישוב. מוות בשם הדת כמו שאני מבין את זה, זה למות כמה שאפשר בשביל קיום הדת. ובכן זה פשוט לא נכון, למעט שני מקרים (שמד, ושלוש מצוות). ולגבי וינטר, וואלה הלכתי וקראתי שוב את המכתב שלו, "ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו אשר אנו הולכים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ את שמך" יש מצב שזה היה קצת נמהר להתנסח ככה במכתב לכל החטיבה, אבל במחילה לקרוא לזה שלח את חייליו להילחם על פגיעה באלוקי ישראל זה קצת מרחיק לכת בעיני (בסופו של דבר זו פראפרזה על תפילת דוד אם אני זוכר נכון את תפילת דוד). מה זה בית המשפט הכשיר מספיק שרצים בכיבוש ביו"ש? עצם התפיסה שלפי הדין הבינלאומי לכאורה יש כיבוש ביו"ש היא כשלעצמה מוטלת בספק, ויש כמה וכמה משפטנים שסבורים ככה, שותפיו של אדמונד לוי לאותה ועדה הם לא היחידים. חוץ מזה שהבעייתיות בעיני היא בכך שבג"ץ נדרש לעניינים הללו, כשמדובר בענייני מדיניות בכלל. זו כשלעצמה חריגה מסמכותו. כל השאלה האם יו"ש הם שטח כבוש או לא לפי הדין הבינלאומי, והאם ההתנחלויות חוקיות או לא, זו שאלה שהתשובה עבורה נטו תלויה בפרשנות לחוק הבינלאומי ולאמנת ז'נבה הרביעית (אגב, איי פוקלנד, אנטרקטיקה, איזורים לא פחות כבושים לפי הסטנדרט שמחילים על איו"ש), והפרשנות הזו לרוב משתנה לפי הדעות הפוליטיות של מי שאומר אותה. אף אחד בזמנו לא הלך לגור ביו"ש בגלל שככה אתה מסתכן יותר. זה לא היה שונה מלגור באיזורי ספר בשנות החמישים והשישים, אלא שבסופו של דבר קיימת הבנה שמדינת ישראל (או ארץ ישראל, איך שתרצה) צריכה גבולות רחבים כדי ליצור עומק אסטרטגי, יש אנשים שמבחינתם ליישב את האיזורים הבעייתיים יותר עקב הסיכון, זה אידיאל. לומר שהם שמחים בסיכון? רחוק מכך, מאוד רחוק מכך, הסיכון הוא שמייצר קושי בהתיישבות באיזורים הללו, הוא לא הסיבה שבגללה הולכים לגור שם. ואגב בשנים האחרונות גם בציבור הדתי לאומי מבינים שקרית שמונה (וירוחם, ודימונה ושדרות וגבעת שמואל ופ"ת) לא פחות חשובה מעמונה מבחינת האידיאלים שיש במגורים שם. סליחה, אם אני צריך רשות ממישהו לעשות משהו בהגדרה אני לא חופשי לעשות אותו. אתה לא יכול להצדיק את זה שימנעו להקים בית ספר דתי בגלל שהבוגרים שלו לא ישרתו בצבא, זה בדיוק כפייה, גם אם היא לשיטתך מוצדקת. ואגב האמירה שלך שהתפיסה היא שדתי לא אמור כברירת מחדל לשרת בצבא עומדת בסתירה מוחלטת לאותה תפיסה לוחמתית שציינת, כי התפיסה הלוחמתית נובעת בדיוק מכך שזו מלחמת מצווה ולאף אחד אין רשות לא להשתתף בה, ולכן חובה להתגייס כמה שיותר קרבי. אז אתה קצת מנסה פה להחזיק את המקל משני קצותיו. ומילה על ישיבות הסדר (שגם הן בויכוח נרחב בתוך הציונות הדתית), כבוגר הסדר (בערך, צה"ל בעט אותי באמצע...) אני מאוד אמביוולנטי לעניין. לצערי מחד יותר מידי הולכים להסדר במטרה לעשות שירות מקוצר וזה רע וזה פסול. מאידך הרעיון במהותו בעיני והעיקרון הדתי שמאחוריו מקובלים עלי בעולם אידיאלי ומתוקן. אבל זה לא המצב, ולכן אני די מסכים עם הטענות כנגד ההסדר (בהנחה ולכך כיוונת).

זה שאשכרה הייתי צריך לגגל כדי לדעת על מי לעזאזל אתה מדבר, קצת מעקרת את הטענה שלך. אבל היי הכי כיף לקחת קומץ סתומים ולומר שכל הציונות הדתית כמוהם (ויודע מה? בספק רב אם גם הדודים של אשתי שגרים בחברון, או מישהו מהמשפחה שלה שנחשבת אחת המשפחות הכי מתנחליות שיש, חושב שהאיש גיבור ולא רוצח שפל שטוב לו שירקב בגיהנום (בכל זאת דתיים אז מאמינים בזה...) )

מה זאת אומרת קרקע במחלוקת? כן הם ידעו שלא מדובר באדמות מדינה, אבל לאור החוק השולט ביו"ש, כשאתה רואה גבעת טרשים מחד, ומאידך אין רישום בעלות פרטית, אז ההנחה שאין בעיה לבנות שם היא סבירה לחלוטין ביחס למצב הקרקעות הקיים ביו"ש, ולכללי הבעלות שם. וחוצמזה, למעט שתי חלקות (שפונות ב2006), הקביעה של בג"ץ שאולי אולי יש מצב שיש קרקעות פרטיות גם בשאר היישוב למרות שבתכל'ס אף אחד לא טוען לבעלות עליהן, החשש עצמו מספיק כדי להורות על הריסה של כל היישוב. אז גם היום לא ברור לי בדיוק איפה המחלוקת הזו שדורשת הריסה של כל היישוב. כמו שאמרתי לך לעיל, שתי סיטואציות בהן אדם נדרש מבחינת ההלכה למסור את הנפש. לקחת בדיוק את הסיטואציה הזו (שעת שמד), וממנה לגזור על כך שהיהדות מקדשת את המוות, זה חוסר הבנה של העיקרון מאחורי ההלכה הזו. כמו גם העובדה שנוח לך להתעלם שכל דבר כמעט ביהדות בטל מפני פיקוח נפש. קצת דמגוגי. אותם יועצים משפטיים שבויים בתפיסה משפטית מסויימת לגבי מעמד יו"ש ביחס לדין הבינ"ל שדי תואמת את הגישה הרווחת בקרב השמאל בארץ בנוגע לזה. ובסופו של דבר, ככל שמדובר ביו"ש אם יש חוק ודין בינלאומי כלשהו, הוא אמור להיות זהה ליהודים ולערבים. העובדה שבג"ץ מרשה לעצמו לבצע אפליה, מראה שכנראה הדין הבינלאומי הוא דבר לא כזה חד משמעי, וגם אם כן הוא חד משמעי, אבל פועלים לפיו רק כלפי ההתיישבות ולא כלפי ערביי יו"ש בגלל החשש מהאג, זה מראה שבסופו של דבר הדין הבינלאומי הוא רק עלה תאנה לניגוח ישראל בזירה העולמית, ולא איזה עיקרון צדק או משהו (ואז אם ממילא תהיה חקירה בגלל ביצה, עדיף שתהיה בגלל דרקון כמאמרה של גברת פיג...). שאבין, לחנך להתגייס לקרבי זה תפיסה לוחמנית (אז גם הקיבוצים לפני כמה עשרות שנים היו בעלי תפיסה לוחמנית לא?)בהינתן העובדה שאנחנו לא בדיוק במצב של שלום? וגם אם כן כנגד מי זה מתריס בדיוק? איזו תפיסת מות גיבורים? אנשים חיו בסוג של הקרבה (כן, בעיני להיות קצין קרבי עם משפחה זו הקרבה ולו מעצם התנאים), ומתו במלחמה כדי שנוכל לחיות פה אנחנו האזרחים, להעריך את זה זה דבר רע? כאילו שמישהו אשכרה רצה שהם ימותו, כאילו שמציינים את זה כדבר טוב ולא עם המון כאב שנלווה לזה. שני היחידים שאשכרה שמעתי בהקשר שלהם את המונח גיבור (בכל השיחות ששמעתי, והמאמרים שקראתי), היו רועי קליין ועימנואל מורנו. וזה היה הרבה יותר בגלל החיים שלהם שהיו יוצאי דופן במונחים דתיים לאומיים, ופחות בגלל המוות שלהם שסביבו נוצר איזשהו מיתוס. עריכה: עצם זה שאתה כותב שחילונים "איפשרו" לדתיים להקים מוסדות חינוך כאלו, מוכיחה את טענתי. אם אני צריך רשות "מהחילונים" כדי להקים בית ספר דתי, לא זו בדיוק ההגדרה של כפייה? באגרות הרמב"ם ששלח ליהודי תימן, הוא אומר להם שאותו חכם שאמר להם שהם חוטאים בכך שהם מתאסלמים מפחד המוות, שוטה ובגדול לא מבין מהו מדבר (אמ;לק כן?) וזה מאחד מגדולי תלמידי החכמים בהיסטוריה היהודית, אז זה קצת סותר את מה שכתבת לעיל...

צודק שכנעת אותי. הם עלו להר מלא בבתים של פלסטינים, החריבו אותם ובנות בתים במקומם. על הדרך גם עקרו כמה עשרות עצי זית.

מתריסה כלפי מי ולוחמנית כלפי מי? ומה אתה מגדיר כלוחמני בתפיסת הציונות הדתית? מסכים לחלוטין שזה חזון בעייתי, אבל עוד לפני שהחזון הזה מפריע לחילונים בישראל הוא מפריע להרבה מאוד דתיים, כולל לרבנים שביניהם. אותם אלו שרוצים לבצע הכנות לקראתו לא ישכנעו ככל הנראה את רוב הציונות הדתית, כי הויכוח איתם הוא קודם כל רעיוני ועמוק בתוך ביהמ"ד, ושם הם לא יכולים להכריע אותו מחוסר כלים רעיוניים שיתמכו בתפיסתם, כי בפשטות זו לא הגישה הרווחת ביחס לנושא (אגב גם אצל הרבה מאוד מהחרדים) ברוב ההתייחסות התורנית. לכן לבוא ולצייר את הציונות הדתית ככזו שזה מה שבראש מעייניה ולשם היא חותרת, ואוטוטו תוך דור או שניים תקום כאן סנהדרין שתוציא להורג על ימין ועל שמאל הומוסקסואלים ומחללי שבת, אם להתבטא בעדינות זה פשוט שגוי ולא נכון.

. אה באמת? אז למה במקרים זהים אבל הפוכים, בג"ץ (ומערכת המשפט בכללותה) מגלה אורך רוח מופתי כלפי הריסת בתים של ערבים (לא בדואים), הן במזרח ירושלים, הן ביו"ש (סבא של אשתי ישמח לספר לך על כמה וכמה מקרים כאלו באדמות שבבעלותו), מה שגורם לתהות האם האכיפה היא מעט סלקטיבית בהתאם לתפיסת העולם הפוליטית. המדינה עודדה, הם בחרו להתיישב שם. אבל להפוך אותם לפורעי חוק, כשהמתיישבים מצדם פעלו בתום לב גמור, זו קצת הגזמה בעיני. ואם אתה ובית המשפט כל כך דואגים לבעלי הקרקע (נניח ואכן יש כאלו, מה שדי מוטל בספק), האם פיצוי כספי לא יעשה עבודה טובה יותר מבחינתם? דומני שבמצב כזה גם המתיישבים וגם בעלי הקרקע (שיקבלו סכום יפה ככל הנראה) יהיו מרוצים, אז למה לא? מה ירוויח על אחד מהצדדים מהריסה מוחלטת? קידוש המוות הוא ערך ביהדות? וואלה חידשת לי. לא מתיימר לדעת את כל התורה כולה, אבל למדתי ממנה לא מעט. היהדות כל כך מקדשת את המוות, שהיא מגדירה בדיוק שני מקרים (שגם הם באותה סיטואציה) בהם יש למות על קיום מצוות. והם מקרים מאוד מאוד מוגדרים. אז בוא ספר לי איך דת שבה פיקוח נפש דוחה כמעט את כל ציוויי הדת, היא דת שמקדשת מוות. אבל היי יש מחקרים בנושא, מי אני שאתווכח. אכן הזרם הדתי לאומי מזוהה ברובו עם הימין המדיני (ולצערי לא עם הכלכלי כל כך) במדינת ישראל. אבל הלכת רחוק מדי, גם הרבנים הכי דתיים (AKA חרד"לים) לא מדברים על מדינת הלכה ומשיח בן דוד כמשהו שצריך לפעול עבורו באמצעים כפייתיים (קרי במסגרת המדינה). אתה אולי יכול לחלוק על שיטות חינוכיות, על פעילויות הסברה, על חינוך לדרך חיים שנאמנת לשאיפה שכזו בבוא העת, אבל אף אחד כמעט (ותסלח לי אם אני לא מתייחס אולי לאיזה רב גבעות שקורה לפעול כך) לא בעד לכפות את אורח החיים הדתי על הציבור בישראל בצורה שלה אתה קורא מדינת הלכה (נכון יש דברים שבהם ההלכה מעוגנת בחוק ואפשר להתווכח עליהם ועל נחיצותם, אבל תסכים איתי שזה רחוק מלהיקרא מדינת הלכה). זה לא כל כך שונה מהשאיפות של החילונים הליברלים שפועלים בצורה די דומה, רק מהצד השני של המתרס.

אם יש לך אנדרואיד 6, כנס להגדרות>צלילים והתראות>נא לא להפריע, שם יש אפשרות להגדרת כללים למצב הזה (אנשי קשר מסומנים, כן התראות לא SMS, וכו' וכו'). זה היה לי בנקסוס ובמכשיר הנוכחי, אז לדעתי זה מופיע בכל אנדרואיד 6, אלא אם הרום (TouchWiz) של היצרנית לא מאפשר את זה.

לא וראיתי כמה וכמה רופאים, והיו לי כמה וכמה אשפוזים. מעולם אף אחד לא הזכיר את נושא התזונה. היה לי ברור (מכל מיני מאמרים והסברים שקראתי) שזה יכול לעזור איכשהו, אבל הנחיה מקצועית מעולם לא קיבלתי. ואגב זה עוזר לי בעיקר עם הקרוהן, אבל לא רק. אני הרבה פחות עייף, הרבה פחות מושפע מאוכל, יש לזה השפעות חיוביות נוספות על הגוף שלי (הדוגמא הכי טובה לצערי היא לחם שאני מאוד אוהב, כל פעם שאני אוכל לחם עכשיו, אני מרגיש לאות היסטרית, לא מסוגל לזוז..), ואחותי מדווחת על השפעות חיוביות דומות מאז שהתחילה. אבל כאמור זה נאמר כאנקדוטה אישית, לא מתיימר לשכנע אף אחד שזו האמת ואין בלתה... אני לא מתיימר להיות לא חוקר, לא תזונאי ולא להבין מספיק בזה, אני רק יכול לומר לך שממה שאני כן הבנתי הטענה המרכזית היא זו: המחקרים שעליהם מבוססות המלצות התזונה הנוכחית (פירמידת המזון, שומן זה רע וכו') הם הבעייתיים וההמלצות שנובעות מהם פשוט לא מוכחות (המחקר של אנסל קיז ודומיו), ומאז שהאמריקאים שינו את המלצות התזונה בסוף שנות השבעים, הרבה יותר אנשים נמצאים בעודף משקל בארה"ב. מאידך יש יותר ויותר רופאים, ולאט לאט גם מדינות, שמעדכנות את המלצות התזונה שלהן הרבה יותר לכיוון הפליאו, וגם יש יותר מחקרים שתומכים בזה היום ומובילים שינוי מחשבתי. שוב אני לא מתיימר להיות תזונאי, רק מצטט דברים שנאמרו ואותי שכנעו (בספר סוד האדם הקדמוני הוא מביא את הסיפור שלו, ולא מעט סימוכים מדעיים, וגם בקבוצות פייסבוק של פליאו כולל הפורום המדעי מביאים לא מעט סימוכין לדברים הללו).

באופן אישי, יכול לומר שכמה שנים סובל מקרוהן (מאז הצבא), והעסק רק הלך והחמיר עם השנים באופן די צפוי, מבחינת הרפואה הקונבנציונלית (מה שגרם לי גם להיתקע עם התואר לחלוטין מרוב שזה שיבש את התפקוד שלי). טיפול טבעי שהתחלתי לפני שנתיים עזר חלקית (קצת סדר בתזונה, אבל בדיעבד לא הכי מדוייק), אבל עדיין פעם בחודש בערך הייתי מפסיד 2-3 ימי עבודה עכב התקפים וכאבים חריפים. בנוסף תמיד הייתי שמן, ולא מתאמן, ובקיצור לא אוכל בריא בכלל, ובעיקר הרבה (חייב ארוחת בוקר עד 10 בבוקר, צהריים אחרי 1400 מרגיש רע, ורעב כמעט תמיד בין הארוחות, כשהרעב הופך אותי לעצבני וחסר מנוחה). לפני 5 חודשים בערך ניסינו להתחיל פליאו, לא הצלחנו להקפיד על זה ב100%, אבל גם מה שכן הקפדנו, כבר גרם לי להרגיש שיפור משמעותי עם הקרוהן עד כדי שכמעט לא הפסדתי ימי עבודה בגלל זה בתקופה האחרונה. בחודש וחצי האחרונים כשהקפדנו כמו שצריך (בלי מעידות פה ושם) והתחלנו אתגר, החיוניות שלי השתפרה משמעותית, פחות עייף, הרבה פחות רעב (מספיקות לי שתי ארוחות ביום, לא רעב בטירוף בבוקר כבר), יש לי הרבה יותר אנרגיות להשקיע בלימודים, וזו רק ההתחלה. אז לי בכל אופן זה רווח נקי עד כה, ומקווה שגם אצליח לרזות ולהתחיל להתאמן בהמשך הדרך. באופן כללי אוסיף, שלפחות בקהילה מקפידים להדגיש שזה לא לחיות כמו האדם הקדמון, אלא לקחת את הרעיון הבסיסי של התזונה אז ולהתאים אותה למציאות היום, כאשר הוא על שובע משומן ולא מפחמימות. זה לא אומר שאין פחמימות (פליאו זה לא קטוגני/אטקינס), יש והם משמעותיים בתזונה (רבע שליש צלחת בכל ארוחה), אבל הן מגיעות ממקורות בטוחים, ולא מדגנים. בסופו של דבר פליאו אומר מה לא לאכול (שמנים צמחיים, מוצרים מעובדים, דגנים, וסוכר בצורה לא טבעית. פירות וכאלה מותר במתינות), לא מה כן לאכול. מה שכן זה דורש התארגנות וזה לא קל בהתחלה, אבל כשמתכנסים לשתי ארוחות ביום באופן טבעי ומתרגלים לזה זה נהיה פשוט יותר. ואגב אני בספק אם התזונה הזו יקרה יותר, אני לא הרגשתי הבדל משמעותי בסל הקניות שלנו (בהרגשה הוא הוזל מעט ברמה הבסיסית, אבל לא בדקתי ממש).

תלוי, כשמכרתי וקניתי רכבים, היה לי די ברור שאתן למוכר הפוטנציאלי לעשות סיבוב קצר סביב השכונה יחד איתי, וכמו כן שאני אעשה סיבוב קצר (להכיר את הרכב, לראות שהכל עובד סביר, וכד'), לגיטימי לחלוטין. לעומת זאת כשמכרתי אופנועים, גם למתעניינים רציניים לא נתתי לעשות סיבוב, גם לא כמורכב. רק הבוחן בבדיקה.

נמכר Sent from my Nexus 5 using Tapatalk

לכן הרבה יותר קל בתוך פניות צפופות כאלה, "לחלק" את הפנייה לשניים, דהיינו סיבוב ההגה, יישור מעט, ואז שוב לסובב להשלמת הפנייה. מאידך, בבבסיסי צה"ל עם משאית 19 טון הרגשתי הרבה יותר את הצורך בטכניקות הללו, מאשר עם ספרינטר (אמנם דגם קצר) ברחובות ירושלים, גם הצפופים שבהם. ככה שאני בספק כמה פות"ש יזדקק לטכניקות הללו עם הדוקאטו (שהוא פחות או יותר באורך הספרינטר)...

שני הסנט שלי (אמנם נהגתי על משאית בצבא, ועל מרצדס ספרינטר לפני 5 שנים+...) שים לב לשטח מת המשמעותי שיש לך בצידי הרכב, ובפרט בצד ימין, ברוחב של מטר בערך, מדופן הרכב לכיוון הכביש. בשטח הזה לא מעט שליחים (דבילים) על דו"ג נדחפים לשם, וקשה מאוד לראות אותם (אני הייתי מכוון את מראת ימין בהטיה מטה, ככה שרואים את האיזורים הצמודים לרכב טוב יותר, מאשר החלקים הרחוקים, מראת שמאל שימשה גם כמראה למרחק (מה שמראה מרכזית עושה ברכב פרטי)), דבר שכרוכב מעצבן אותי מחדש כל פעם. דבר שני, בניגוד לרכב רגיל, יש סרח עודף יותר גדול מאחורי הסרן האחורי, ככה שאם אתה נוסע רוורס לחניות וכד', אל תסמוך על כך שכשהגלגלים יגעו מבדרכה זה בסדר, ברוב המקרים צריך לעצור הרבה יותר מוקדם מזה... אה, ושים לב לגובה של תמרורים, הם נוטים לבלוט בדיוק לקצה העליון של הרכב, בפרט בנסיעה לאחור (ואז קשה להעריך זאת). ותיזהר מרוחות צד כשאתה ריק, הן מפתיעות מאוד בפעמים הראשונות.

דגם אקטיב (מערכת מולטימדיה, חישוקי מגנזיום, השחרת חלונות וכו'), 82 כ"ס, ידני. מודל 2013, יד שניה, 38,000 ק"מ. בוצע טיפול אחד של החלפת בלמים (רפידות ודיסקים קדמיים). הרכב נרכש לפני חמישה חודשים מטרייד מובייל, אחריות יצרן מסתיימת באוקטובר, אחריות מנוע וגיר של טרייד מובייל, מסתיימת במאי 2017. מוכרים את הרכב, עקב החלטה לוותר עליו בשלב הזה מטעמי חיסכון (זוג סטודנטים נשואים טריים, החלטה לא הכי נכונה שעשינו ). נתן לראות את הרכב בירושלים. מחיר מבוקש 48,000 (גמישות קלה ליד הרכב).

לאחר 3 חודשים עם דגם האקטיב (1.2 ידני), יכול לומר לך שהוא נוח למדי (באופן יחסי להונדה סיוויק 2010 (נוח יותר), ולמאזדה 6 סטיישן 2015 (פחות נוח בהשוואה אליה) ). לגבי המנוע, אם אתה מחפש ביצועים, אז לא כאן. אבל כשלעצמו ויחסית למנוע אטמוספרי, המנוע די גמיש (שיא מומנט בסל"ד נמוך יחסית), וסוחב טוב למדי את הרכב, לא זוכר שנתקלתי במצבים שהרגשתי שאני נוסע בעגלה, למעט אולי בעליות ארוכות שהמנוע מרגיש קצת חסר אוויר בסל"ד גבוה- הגיוני למדי. בסופו של דבר, בהינתן פרופיל השימוש שלנו שהוא 95% בתוך ירושלים, המנוע בסדר גמור. אבזור-בדגם האקטיב, מערכת מולטימדיה סבבה לגמרי, AUX USB, אמנם מזגן מכני ולא בקרת אקלים, אבל בתכל'ס לי אישית הרכב מרגיש מאובזר ברמה סבבה לגמרי. אמינות-טרם התנסיתי ב"ה, בפורום כאן מדווח על אמינות טובה במנוע הזה (ממה שאני ראיתי). צריכת דלק- הנתון הכי נמוך שהגעתי אליו הוא 10.5 קמ"ל, ב100% נסועה עירונית בתוך ירושלים, עם פקקים, ומזגן דולק. עכשיו בחופש כשיש הרבה פחות פקקים, ומז"א פחות חם (לפחות בבוקר ובערב), הצריכה השתפרה לכיוון 12.5 קמ"ל. מחוץ לעיר הצריכה כבר נעה לכיוון 15-16 קמ"ל, אבל תכל'ס לא יצא לי ממש לבדוק את זה כמו שצריך מחוץ לעיר. סה"כ בסיכום, בתור זוג הרכב נהדר לצרכים שלנו, ואנחנו מאוד מרוצים ממנו, כשאני לא יכול לחשוב על חסרונות מהותיים תכל'ס.

בדקתי את הנושא מול השירות של לובינסקי, הרכב לא נכלל בריקול האמור. עדיין תוהה מה יכולה להיות הבעיה.

1. לחץ אוויר תקין, 32 PSI בכל הצמיגים, כאשר 2 נוסעים לכל היותר בישמוש שוטף. 2. הצמיגים לדעתי הם המקוריים שהגיעו עם הרכב-ברידג'סטון ECOPIA. לא בקי בליין הצמיגים של ברידג'סטון ואיפה ניצב הדגם הזה בהיררכיית הדגמים שלהם, אבל לא מדובר בצמיג סיני זול. 3. תא המטען ריק באופן קבוע. 4. אני מודע לסגנון נהיגה חסכוני של נסיעה בגז פתוח תוך מיעוט שימוש בבלמים-מה שמאופיין בנסיעה חלקה (מלמדים את זה בקורסים של רכיבה מתקדמת בדו"ג, קריטי לרכיבה נכונה), ולכן אני גם מודע להבדלים בסגנון הנהיגה שלי בהתאם למצב הרוח, על אף שרוב הזמן אני נוהג בצורה רגועה... 5. יש לי חוסר אמון במחשבי דרך לעניין זה, לכן תמיד מודד ידנית (נכון לעכשיו הצריכה עומדת על 43 ליטר ל443 ק"מ). בקיצור חששתי שהצריכה מעט גבוהה, ונראה שאכן היא גבוהה, על אף שבסה"כ מדובר בתנאים הכי פחות אופטימליים של נסועה עירונית, הררית, פקוקה, ובימים חמים מרובי מזגן. נבצע עוד מדידה-שתיים ונחזור לעדכן...

תאמין לי שאם היתה לנו היכולת הכלכלית היינו רוכשים את הדיזל, אבל זוג סטודנטים שרק התחתן, יש לנו עוד דרך לעבור אבל תכל'ס, כרכב ראשון אני אפילו מופתע לטובה. תודה רבה, מה לדעתך יכולה להיות הסיבה לצריכת הדלק הגבוהה? הרכב עבר טיפול קטן (שמן+פילטר+פילטר מזגן) לפני 5 חודשים בערך, וייתכן וכשאכיר את הרכב טוב יותר הצריכה תשתפר (למרות שאני בספק שהשיפור יהיה דרמטי) אבל חששתי שהצריכה קצת גבוהה, והתגובות כאן איששו את החששות...

הם רצו על הרכב מחירון (53), סגרנו על 48. להרגשתי, בהינתן מצב השוק ונתוני הרכב, המחיר סביר.

תודה רבה לשניכם ידוע לי שיש פער משמעותי בין עירוני לבין עירוני, ואני גם מאוד מודע להבדלים בסגנון הנהיגה שלי כששורה עלי הרוח הקרבית או הרוח החסכונית. עם זאת ציפיתי ל12-13, בתכל'ס כרגע אני עומד על 10.5 בערך, אומנם בתנאים לא פשוטים שכוללים הרבה מזגן, לא מעט פקקים, ובעיקר עירוני, ועדיין...

לפני שלושה שבועות התחדשנו בפיג'ו 208 1200 ידנית אקטיב. כיוון שהתחתנו לא מזמן, והבנתי שאני לא יכול להסתדר יותר עם דו"ג (לצערי..), התחלתי לחפש רכב עבורנו. כיוון שאנחנו זוג צעיר,ו90% מהנסיעות שלנו הן בתוך העיר, הדרישות מהרכב היו נוחות טובה, חסכוני יחסית, אמין ככל שניתן, עדיף גיר ידני, ואם אפשר שתהיה מאובזרת בצורה סבירה. העניין הוא, שלא הייתי סגור אם ללכת לכיוון סגמנט הקומקפטיות האוט', ולהתפשר בנושא צריכת הדלק (וגיר אוט'), או לחפש סופרמיני ידנית כלשהי. לאחר שעברתי בסוכנויות הליסינג והטרייד כדי לראות אם יש משהו מעניין, הגעתי בסוף לטרייד מובייל (רק כדי לסמן וי שעברתי בכל הסוכנויות, לא הייתי אופטימי) שם הציעו לי 208 ידנית , שנת 2013, 34,000 ק"מ יד 1, ובנוסף עם אחריות יצרן עד אוקטובר, שזה בונוס נחמד מאוד מבחינתי (ובמחיר טוב יותר מאחת עם נתונים טיפה פחות טובים יותר מאדם פרטי) לאחר התלבטות זריזה, שמנו מקדמה על הרכב, ולאחר שבבדיקה יצא נקי מתאונות, רכשנו אותו. מסקנה מיידית שלי לגבי הליך הרכישה, שעל אף היותי ספקן מאוד לגבי רכישה מסוכנויות למיניהן, מסתבר שלעתים יש מציאות טובות, ולא כדאי לפסול שום דבר על הסף כנראה... אז כרגע לאחר שלושה שבועות, ו-500 ק"מ בינתיים, מספר מסקנות לגבי הרכב: יתרונות: -נוחות הרכב נוח למדי, הן המושבים והן המתלים שלו (נקודת הייחוס שלי, היא ההונדה סיביק האצ'בק 2009 של אמא שלי, שדי מתרסקת בירושלים על כל בור ושיבוש) -מנוע פעם ראשונה שיוצא לי לנהוג על שילוב בנזין-ידני (ונהגתי על משאיות, על מסחריות קלות, אופנועים, ומה לא..), ציפיתי לבחישה מתמדת בהילוכים עקב המנוע הקטן והתוואי ההררי של ירושלים, והופתעתי. עקב שיא מומנט שמגיע מוקדם (יחסית לאטמוספרי, בכל זאת לא מוגדש...) המנוע גמיש מאוד, ועל אף קוטנו הוא לא מרגיש חלש, לפחות במהירויות עד 120. משער שבמהירויות גבוהות יותר הוא יהיה קצת "חסר אוויר". בנוסף, למרות שהוא שלושה צילינדרים, לא מורגשות כמעט רעידות בסרק (מרגיש לי קצת דיזלי טיפה, אני אישית אוהב את החספוס הזה), ובנסיעה מרגיש חלק כמו 4 צילינדרים. -מרווח לפחות בשני המושבים הקדמיים, הרכב מרגיש די מרווח, ולא חסר מקום (שוב בהשוואה לסיביק האצ'בק, מורגש יותר מקום לנהג ולברכיים). מאחורה משער שהמצב לא מדהים. תא מטען סבבה לגמרי, לגמרי מספיק לנו כרגע. -אבזור הרכב מגיע עם מערכת מולטימדיה (מקורית לדעתי), סבירה לגמרי, איכות השמע לא רעה בכלל, והממשק שלה נוח למדי (בהשוואה לIDRIVE בסדרה 1 שהייתה לאבא שלי (2014), ולמערכת שיש במאזדה 6 טרום מתיחת הפנים), ומרגיש די איטואטיבי, בנוסף שקעי AUX וUSB, שגם ממוקמים בצורה מצויינת בעיני. -התנהגות אין לי ציפיות מרכבים לכיף, משום שאני אוהב אופנועים, ורכבים שיוכלו לתת לי את הפאן שאופנוע נותן, עולים הון. עם זאת, יש משהו מאוד חינני ב208, כנראה שהמשקל הקל שלה, גורם לה להיכנס לפניות בצורה די כיפית וחביבה, ויש בה משהו זורם בקטע הזה. לא ציפיתי ליותר מידי, אבל זה לגמרי נחמד לדעת שזה שם. חסרונות -צריכת דלק- אחרי 500 ק"מ, שהורכבו מ90% עירוני (30% מזה פקקים), ו10% בינעירוני, חלק עם מזגן וחלק בלי, עם סגנון נהיגה מעורב, צריכת הדלק עומדת על בערך 10.5 ק"מ לליטר. לסופרמיני ידנית, ציפיתי לפחות ל- 12/13 קמ"ל גם בתוואי הזה, נקווה שישתפר בהמשך. -גימור- לא מדהים, קרקושים מהחיבור של דיפון הגג קרוב לשמשה (ליד בית התאורה הפנימית), כפתורי מזגן שמרגישים שבירים ולא עמידים, ומשענת יד שמרגיש כאילו מישהו נזכר לשים אותה שניה לפני שהרכב יצא מהמפעל. -הגה וידית הילוכים- הגה רך מידי ומרגיש אילם, אני אישית שונא את זה. בנוסף ידית ההילוכים מרגישה לא מדוייקת, מעבר לזה שהמהלך שלה באמת ארוך מידי. מה שכן, אהבתי מאוד את קוטנו של ההגה, וכמו שאמרו לפני, ברגע שמבינים שאמורים לראות את הדשבורד מעליו, אפשר למצוא תנוחות נהיגה טובה למדי. - מזגן- בגדול מרגיש קצת חלש, ובנוסף אין ליניאריות בין הרמות, 1-2-3 מרגישות די זהות, כש4-5 פתאום מעלות את האיוורור והרעש בחוסר פרופורציה, מה עוד שגם אז זה לא הכי מקרר, ככה שבימי קיץ התחושה היא שאני צריך לבחור בין המון רעש וקירור סביר, או לסבול מהחום עם רעש סביר. לא ברור מה הולך עם המזגן הזה בקיצור. בנוסף אוסיף שמחד אהבתי את המינימליזם בתא הנוסעים, והמבנה הצר של הקונסולה, מאידך אין תא אחסון אחד נורמלי למעט תא הכפפות (שגם הוא לא גדול), ועוד חלל פתוח מוזר בתחתית הקונסולה, ככה שאני קצת אמביוולנטי לגבי תא הנוסעים, וטרם החלטתי אם הוא בסעיף היתרונות והחסרונות. זהו לבינתיים, סה"כ מרוצים למדי מהרכב, ולצרכים שלנו הוא כרגע מספיק לנו לגמרי. התכנון בע"ה להחזיק את הרכב כ 4-5 שנים, עד שנרצה/נצטרך להחליף אותו. בינתיים מקווה לעדכן כאן עם הזמן, על עלויות, תובנות, וכו'.