netco

לא טענתי שהוא כלכלן (רשמתי במפורש "מבין קצת"), לכן לומר שהוא לא מבין בגלל שלא ידע לענות לאנשים עם רקע והשכלה בתחום זו השוואה לא הוגנת. בכל מקרה השוויתי אותו לרבנים שאת דעתם אני מכיר קצת יותר, בהשוואה אליהם הוא מבין הרבה יותר בכלכלה. אגב אני עוקב אחריו הרבה מאוד זמן, וההתרשמות שלי שונה, אשמח לקישורים לפוסטים שעליהם דיברת. ערבות קהילתית ממש לא נראית לי גרסא קדומה של מדינת הרווחה, ממש ממש לא, בטח לא בצורה ובהלכות בהן זה מופיע ביהדות. צריך להבין מה נקודת המוצא בתורה ומה המצוות באות לעשות. זה הבדל מהותי מאוד, אבל זה דיון אחר. לגבי שוק חופשי, גם הלל גרשוני לא טוען שלא צריך רגולציה בכלל (כלומר בלי מערכת משפט, בלי משטרה וכו'). הטענה היא שהרגולציה צריכה לאפשר לשוק חופשי להתנהל מעצמו, ולא להתערב בתוך השוק. כנ"ל לגבי עובדים, אף אחד לא מכריח את X לעבוד אצל Y, ולהיפך, זה מבוסס על הרצון החופשי של שניהם, ונשגב מבינתי למה צריך להגדיר להם איך בדיוק להתנהל בינם לבין עצמם. (המחשה גסה, רגולציה שמטפלת במעסיק שלא שילם-הכרחית כי שומרת על השוק חופשי. רגולציה שאומרת כמה שעות יכול העובד לעבוד אצל המעסיק-פוגעת בשוק החופשי). וזה בלי לדבר על ההזיה ההולכת ומתמשכת בנוגע להסתדרות ובתי הדין לעבודה (ע"ע הפסיקה נגד רמי לוי).

אכן טעית, הדת מטילה את כל נושא הערבות החברתית על המסגרת הקהילתית (קישרתי בעבר למאמר של גרשוני שנוגע למשל בנושא הצדקה), היא לא מדברת על מדינת רווחה, תכנון ריכוזי, ועוד ועוד. חופש הקניין, זה אחד היסודות הכי בסיסיים כמעט בדיני ממונות. אגב, דווקא גרשוני בניגוד לצערי להרבה רבנים, הוא גם תלמיד חכם (כמוהם), אבל אשכרה גם מבין קצת בכלכלה, מה שהופך בעיני את העמדות שלו לקצת יותר מבוססות. אגב מגזר ציבורי אנקדוטה קטנה, לפני 3 שנים עבדתי במוקד של משרד המשפטים, שהמנהל שלו התפאר בכך שהוא אחד האיכותיים ביותר בארץ, בכל מה שקשור לזמני המתנה וכד'. כשהתחלתי לעבוד שם הבנתי איך זה עובד, פשוט כמות העובדים ביחס לשיחות שנכנסות למוקד ואופיין, הייתה מופרכת לחלוטין, ולכן כל אחד ענה ל-3 שיחות בשעה בערך (שנמשכו 5-7 דקות מקסימום), וככה זמני ההמתנה היו כמעט לא קיימים. מאיפה יודע שזה מופרך? כי הגעתי לאותו מוקד, ממוקד אחר של חברת תקשורת, ששם במקרה גם ניהלתי צוות ואשכרה ראיתי כמה נציגים יש על כמה שיחות, ואיך הם אשכרה עובדים. הקטע שזה היה מוקד בחסר מטורף של כח אדם ביחס לכמות הפניות, ככה שזה היה קיצוני לכיוון השני, ועדיין התמודדנו עם זה יפה. ואותו מוקד משרד המשפטים התעסק רק במתן מידע כן? לא פתרונות ללקוחות עצבניים, לא שיחות מנהל כמעט, ועם תשובה שכיחה למדי של "שלח מייל, ותקבל תשובה תוך 2 ימי עסקים". אגב ההתנהלות הזו של בזבוז לא רלוונטי רק לאותו מוקד משרד המשפטים. אני עובד היום במשרד סטודנט במקום אחר במגזר הציבורי, וגם שם העבודה היא על גבול החופשה (ואני עדיין עושה יותר מ"הגדרות התפקיד" הרשמיות), והשכר? ערך השעה שלי בנטו, כמעט זהה לזה של אשתי שעובדת כגרפיקאית מתחילה, עושה הרבה יותר ממני, ועובדת הרבה יותר קשה, ואשכרה גם למדה 4 שנים בשביל זה. וזה בלי להיכנס לנושא של התנהלות בעייתית אצלנו (כמות הדברים שאני שומע מהבוס שלי- שעבד הרבה זמן במגזר הפרטי, איך תוקעים לו עניינים מקצועיים, איך לא משתפים פעולה וכו' סתם כי יכולים, היא לא קטנה בכלל. ובסוף מדובר על טובת הארגון כן? לא קריזות אישיות שלו) אגו, וכו' וכו' שקיימים רק במשרדי ממשלה בצורה חריפה כל כך, ואני עוד עובד במקום שהתרבות הארגונית בו סבירה למדי יחסית למשרדי ממשלה. אז כשאני בעד לצמצם ככל האפשר את המגזר הציבורי, זה בעיקר בגלל שאף אחד שם לא באמת נותן את הדין על הכסף, כי הוא לא שייך לאף אחד ובמצב כזה הבזבוזים חוגגים. מה שרואים בטבלאות שיאני השכר מתחיל הרבה הרבה יותר מלמטה. אתם מסתכלים על מספרים אבסולטיים, אבל בהרבה מאוד מקרים השכר במגזר הציבורי גבוה מאוד ביחס לעבודה שמבוצעת בפועל, בטח כשמכניסים את הקביעות המהוללת למשוואה. והערה קטנה, לפני שאומרים לי שניצלו את העובדים שהיו במוקד באותה חברת תקשורת בגלל העומס המטורף שהיה, כשכמות הלקוחות גדלה בפתאומיות ורצו שאנשים יישארו שעות נוספות, שילמו להם בונוס כפול על כל שעה (כלומר על כל שעה נוספת, שילמו להם ערך שעה+עוד שעה), והצדדים היו לגמרי מרוצים מהעניין וזה השתלם להם. אם לא היו משלמים אף אחד לא היה נשאר. וזה לכאורה מקום עם סטיגמת ניצול עובדים (משלמים מינימום, עובדים צעירים, וכו'). בסופו של דבר זה השתלם לשני הצדדים, ולכן זה עבד. העסקת עובדים היא דו צדדית, העובד לא מוחלש בסיפור הזה.

בזמנו בפולגז ערכו מעין מבחן לבלימה עם ABS ובלי, עם מערכת מתקדמת יותר ואחת "טיפשה". שלושה רוכבים אחד רגיל, אחד מנוסה (20+ שנים רוכב), ואחד מקצועי (מדריך רכיבה, מתחרה וכו'). היחיד שהצליח לבלום מהר יותר מהABS היה הרוכב המקצועי וגם זה רק על כביש יבש. השניים האחרים בשאר הכלים כמדומני הפסידו לABS הן ברטוב והן ביבש בפער של כמה מטרים. בהינתן שמערכות הABS ברכב מתקדמות הרבה יותר מאשר בדו"ג (לפחות ביחס לזמן בו בוצעה הבדיקה ההיא), ובהינתן שלרכבים יש אחיזה גבוהה משמעותית מדו"ג, נראה לי שהנהג הממוצע בכל מצב יבלום מהר יותר עם ABS מאשר בלי.

אשמח לעזרה, מעוניין להחליף נורות ברכב (מאזדה 3, 2006), נשרפה לי נורה אחת, וגם ככה השנייה די מעאפנה. הבנתי שהXtreme vision 130 מומלצות כאור מעבר. שאלתי היא, הנורות הללו מתאימות גם לאור דרך (גבוה)? כי הבנתי שברכב שלי הנורות לאור מעבר ואור דרך הן שונות (מתח והספק שונים)..

אתם מנסים להמעיט את החשיבות של הפנדל החמישי כאילו "כולה גול אחד מתוך השישייה, לא זה מה ששינה את המשחק", אבל זה פשוט לא נכון. כדורגל זה משחק של מומנטום, במחצית הראשונה פריס הייתה היסטרית לחלוטין ושיחקה רע, כמו גם בפתיחת המחצית השנייה. אחרי הפנדל השלישי האפקט היה הפוך, שחקני פסז' קלטו שעכשיו הם באמת על סף הדחה והתחילו לשחק כמו שצריך, והופה פתאום הגול המצמק של קבאני, פתאום הם מגיעים למצבים. שחקני ברצלונה שידרו ייאוש אחרי זה, הם לא הגיעו לשום מצב (אם אני זוכר נכון) אחרי הגול של קבאני. הבעיטה של ניימאר ברגלים של שחקן פסז' (באמת, אף אוהד ברצלונה לא מסוגל להודות שלפחות כאן קיבלתם הנחה ענקית והגיע לו אדום ברור? בנאדם אשכרה הלך לבעוט ברגליים של שחקן בלי קשר למשחק בכלל) העידה מאוד על התסכול הזה. אבל כשאז שורקים נגדך פנדל שלא היה ולא נברא בדקה ה-90, שמצטרף לפנדל הראשון שגם הוא היה מוטל בספק, ולפנדל שלא נשרק לטובתך מהצד השני (העבירה של מסצ'ראנו על די מריה) זה מה שגרם לקריסה מנטלית אצל שחקני פריז, כי מתיישבת אצלך בראש המחשבה שבין כה השופטים נגדך אז הגול השישי זה רק עניין של זמן. שורה תחתונה, אם לא הפנדל השני, ברצלונה כנראה לא הייתה כובשת לא את החמישי ולא את השישי, כי מנטלית הם לא היו מאמינים שהם מסוגלים בדיוק כמו בחצי שעה הקודמת, השופט קיצר להם את הדרך. לכן התחושה החזקה שברצלונה ניצחה בחסד ולא בזכות (מה שדי מתיישב עם הנתונים הסטטיסטיים), ולכן הכעס של כל אוהד כדורגל שלא אוהד בארסה. אגב זה טיפה דומה למה שקרה במשחק בין מכבי ת"א לזניט, ב3:1 התחושה הייתה שלא נורא כבשו שער מצמק, אבל אחרי השער השני המוזר עם ההרחקה של דסה, זה גרם לקריסה מנטלית שהולידה את הניצחון של זניט. וגם כאן לטעות של השופט היה חלק מכריע בתוצאה (אם כי הרבה פחות מאשר במקרה של בארסה). לא הייתי מספיד את מונאקו מהר כל כך, אמנם הם בפיגור שני שערים אבל עדיין יש להם 3 שערי חוץ, והם קבוצת התקפה מדהימה+הגומלין אצלם בבית.

אני לא דיברתי על הליגה הספרדית, דיברתי בכוונה על אירופה. השיפוט בספרד גרוע ושתי הקבוצות נהנות ממנו, אבל בליגת האלופות בשנים האחרונות יש קבוצה אחת ספציפית שתמיד עולה בהקשר של טעויות שיפוט לטובתה, ואיכשהו תמיד כשהיא עם הגב לקיר וזקוקה להן בצורה שתכריע משחקים. לגבי ניימאר האדום הגיע לו על הבעיטה המכוערת והמכוונת לרגליים של שחקן פריז (לא זוכר מי כרגע). ומה עם הפנדל שלא נשרק לדי מריה? בסופו של דבר פאריס הפסידה את המשחק הרבה יותר מאשר בארסה ניצחה אותו. בארסה לא הייתה שווה שישיה במשחק הזה בשום מצב. ואגב אין ספק שבארסה שיחקה בשנים האחרונות כדורגל נהדר, אבל חוסר הספורטיביות במשחק שלה שכולל הצגות למכביר של כל שחקן כמעט, כולל הלחץ הבלתי פוסק על השופט בכל משחק כמעט, מאוד מורידים לי ממנה (אגב גווארדיולה הפך את זה לחלק מפילוסופיית המשחק שלו, זה לא מקרי). תוסיף לזה את טעויות השיפוט המכריעות בדיוק כשהיא זקוקה להן (וכאן בדיוק ההבדל בין משחקי נוקאאוט בצ'מפיונס, לבין הליגה הספרדית) ואני מתקשה לראות בה הגדולה בהיסטוריה.

אני חושב שאתה טועה, ולו משום שהשחקן לא החליק לניימאר לתוך רגליים, ניימאר עמד מטר מאחוריו וכשמונייה התחיל את הנפילה זה בכלל לא היה במסלול הריצה של ניימאר, ניימאר רץ לתוכו ושלח ברך קדימה כדי להרוויח נפילה. אם הכדור היה אצל ניימאר בוהשחקן היה מועד לו לרגליים, אזי אתה צודק, אבל זה בכלל לא המקרה שקרה כאן. זכורני שמי שקיטר לאחרונה באופן חוזר ונשנה היה פיקה דווקא, לא שחקני ריאל. ואתה יודע מה הכי מעצבן בברצלונה? שכאשר הכל עובד להם חלק אזי הם קבוצה נהדרת, אבל כשטיפה יש קושי מתחיל הלחץ על השופטים והתחזויות כמו קבוצת תחתית, ועבירות גסות שלעולם הם לא יקבלו את אותו הדין כמו הקבוצה היריבה (מעניין לכמה משחקים היה מורחק וראטי נגיד אם היה עושה מה שניימאר עשה). אני טרם שכחתי את המשחק השערורייתי ההוא מול צ'לסי, את האדום המופרך לטיאגו מוטה ב2010 אחרי ההצגה של בוסקטס, את ההרחקה המוגזמת של פפה ב2011 וכו'. אולי ריאל מקבלת הגרלות קלות, אבל לפחות על המגרש התוצאות שלה כשרות, בניגוד לבארסה שפעם אחרי פעם בשנים האחרונות באירופה השופטים מוזכרים בהקשרים שליליים במשחקים החשובים שלה. כשזה קורה פעם אחת, נו מילא. כשזה קורה בכל פעם שבארסה עם הגב לקיר, משהו כאן נראה רע מאוד.

נשגב מבינתי ההלל לברצלונה במשחק הזה. מחצית ראשונה של נסיונות עקרים למדי (למעט שתי בעיטות של ניימאר מחוץ לרחבה שהיו קרובות), טראפ אפילו לא היה צריך למתוח איברים, ובכל זאת הפאניקה של פסז' הולידה שני שערים אומללים לטובת בארסה, שבכלל לא היו ממצבים לכיבוש. במחצית השנייה שני פנדלים שלא היו ולא נבראו (כן גם הראשון, ניימאר רץ לתוך השחקן כדי ליפול, הוא בכלל לא רץ לכדור זה בחיים לא פנדל, אבל השני הכי שערורייתי), עבירה שנשרקה לניימאר אחרי עוד צלילה שלו שהולידה את הכדור החופשי, יוצא שהשער היחיד שהובקע ממהלך שוטף של בארסה היה השער השישי, ממש משהו להתפאר בו. לברצלונה היו משחקים גדולים בשנים האחרונות שהם שטפו את המגרש ונתנו תצוגות מדהימות, זה ממש לא המקרה כאן, ולכן התסכול על השופט כזה גדול, פשוט לא הגיע להם לנצח (כן הגיע לפריס להפסיד, לפחות במחצית הראשונה). וזה בלי להתייחס למה שפריס לא קיבלה לזכותה (מסצ'ראנו הודה שהוא הכשיל את די מריה בהחמצה שלו, והעובדה שניימאר היה צריך להיות מורחק אם לא על הבעיטה המכוערת שלו, אז לקבל צהוב שני על לפחות אחת מההתחזויות הרבות שלו לאחר מכן). וכמובן הס מלהזכיר את הנסיונות הפאתטיים של סוארז וניימאר להוציא פנדל בכל מחיר כשהיה 3:1, זה פשוט מבזה לראות קבוצה ברמה הזו מתנהלת ככה, אבל כשמדובר בבארסה אז הכל כשר והכל כדורגל קלאסי ומענג. אז יסלחו לי אוהדי בארסה, אני באמת לא מצליח לראות איפה המשחק הגדול כל כך של בארסה כאן, בלי השופט הם לעולם לא היו עולים.

תראו אני כשלעצמי לא ממש מבין בעיצוב וה"אתגר" מבחינתי היה לשים את האצבע על ההבדלים ולדעת להגדיר אותם במילים (וגם זה רק בזכות אשתי שגרמה לי להתחיל לראות קוי עיצוב וכד' בכל מיני דברים). בסופו של דבר התא נוסעים של הג'וליה נראה לי כבר במבט ראשון יפה ומובחן מהמתחרות (וגם עכשיו אני נהנה להסתכל עליו כל פעם מחדש), כשבסטלביו גם במבט שני הוא נראה לי חסר ייחוד כלשעצמו וגם בהשוואה למתחרות, ועל זה דיברתי. בסופו של דבר ההבדלים שם, וכשמצרפים אותם ביחד, מתקבלת לדעתי תוצאה שונה ועדיפה משמעותית בג'וליה (בסופו של דבר, על טעם ריח וכו').

אתגרת אותי, הלכתי לחפש תמונות של הדש של כל אחד, ולקח לי זמן למצוא את ההבדלים, ואומנם הם לא "מהותיים", אבל הם שם, וכנראה שבעיני הם אלו שעושים את ההבדל לחיוב בג'וליה. צירפתי שתי תמונות וניתן לראות את ההבדלים (בצבעים הבהירים הם טיפה בולטים יותר): 1. החלק העליון בדש של הסטלביו שומר על קו ישר ואחיד לכל אורכו, בניגוד לגו'ליה בה הקו מתרומם החל מאיזור מסך המולטימדיה, מה שיוצר שבירה של הקו האחיד הקיים בסטלביו. 2. שני הקימורים מעל לוח המחוונים בסטלביו יוצרים מעין בליטות מוזרות שבולטות עוד יותר על רקע הקו הישר. בג'וליה המחוונים אומנם מעוגלים, אך הבליטות שלהם תחומות בקו האחיד של החלק העליון, ואין שתי בליטות באמצע כמו בסטלביו שנראות קצת לא קשורות. 3. פתחי המיזוג הקיצוניים-שים לב שבג'וליה הם יוצרים שתי בליטות קטנות בקצוות, שיוצרים עוד קו מעוגל ולא מסתיימים במשטח אחיד, בסטלביו הם פשוט נמצאים בתוך הדש והמשטח מעליהם ישר לחלוטין, מה ששומר על הקו הישר והאחיד מסעיף 1. 4. בסטלביו קיים תיחום בין מסך המולטימדיה לבין פתחי המיזוג המרכזיים, בג'וליה האיזור שסביב המסך נראה מאוחד עם עם פתחי המיזוג בקוים שלו, תוסיף לזה את הקו העולה בדש בחלק העליון מעל המסך, וזה יוצר תחושה (לפחות בתמונות) שמסך המולטימדיה הוא חלק מ"עמדת פיקוד" כזו שכוללת את המחוונים גם כן. 5. זה אני כבר בכלל לא בטוח, אבל נדמה לי שבסטלביו קיים רווח גדול יותר בין פתחי המיזוג המרכזיים לכפתורי השליטה של המיזוג, בניגוד לג'וליה שם הרווח קטן יותר. נדמה לי שגם הקו התחתון שנמתח מפתח המיזוג הימני עד למרכזיים, קצת יותר מעוקל בג'וליה בניגוד לסטלביו שם הוא כמעט ישר לחלוטין. אלה כמה הבדלים עיקריים שאני ראיתי, אולי קיימים יותר. כאמור הם לא מהותיים, אבל הם עושים הבדל, ובעיני הופכים את התא של הג'וליה ליפהפה הרבה יותר, ובולט לטובה מול המתחרות (בפרט שאין מסך תקוע שנותן תחושת "שיט שכחנו להוסיף אותו" כמו בC קלאס ובA4 (וקצת פחות בסדרה 3) ), בניגוד לסטלביו שתא הנוסעים נראה גנרי לחלוטין (או אם תרצה X3 עם שינויים מינימלים).

רק לי עיצוב הפנים של הסטלביו נראה גנרי מידי, ופחות יפה מזה של הג'וליה? לפחות על בסיס התמונות...

אין ספק שהמזגזגים, הנדחפים, ואלו שבכללי חסרי נימוס בסיסי ואדיבות הם מציקים, אבל למעט אלו שעוקפים תור לפניה/רמזור אחרי שכולם מחכים בסבלנות ואז אני לגמרי זורם עם הגישה של צמצום רווחים ככה שלא יוכלו להיכנס, את כל השאר מזהים מקילומטר ככה שזה די צפוי ולא ממש מעצבן. מי שכן מעצבן, אלו האנשים שכל הווית הנהיגה שלהם משדרת הלם והפתעה מוחלטת מהקונספט החדשני של לנהוג ברכב. אלו שזוחלים באמצעי על 20% פחות ממהירות התנועה, אלו שעוברים לנתיב שמאלי 2 ק"מ לפני פנייה וזוחלים גם שם, אלו שפונים שמאלה מנתיב ימני (כשיש אי תנועה) ולא לוקחים קשת רחבה מספיק וחותכים לך את כל הנתיב, וכל חסרי התמצאות הבסיסית בתנועה וההתנהלות בה. אלו הרבה יותר מעצבנים אותי, כי הם פשוט לא יודעים לנהוג. אגב לגבי מהירות, כשתנועה זורמת ופתוחה, אני לגמרי מעדיף ליסוע מהר יותר מקצב התנועה גם אם זה מכריח אותי לזגזג לעתים בין נתיבים, כמובן שללא הפרעה לנהגים אחרים (דהיינו לא גורם לאף אחד לבלום בגללי). זו אסטרטגית הישרדות שמלמדים בקורסי רכיבה, ואחרי שפעמיים נכנסו בי מאחורה נהגים חולמניים, אז אני לגמרי מאמץ אותה גם ברכב, מעדיף להיות תמיד עם הפנים קדימה ולחפש שם הפתעות, מאשר לדאוג מנהגים סתומים שייכנסו בי מאחורה כי הם לא מסוגלים לקרוא את התנועה, או שהם עסוקים בלקרוא סמסים בוואטסאפ. אם זה עושה אותי "בבון אנטי סוציאלי" סו בי איט.

תשמע, אתה בעצמך רשמת שאי אפשר להתייחס לדיסקליימר בלי לקרוא את כל המאמר, אז ההתייחסות שלי הייתה בהתאם לכל המאמר כולו, ויצאתי מנקודת הנחה שאתה מסכים עם כל הנאמר שם. הוא מלהג כל המאמר על כמה שחוק ההסדרה הוא גזל, ואז בסוף זורק משפט על זה שהבעיה היא בכלל הממשל הצבאי ושהם לא שווי זכויות, ושוב חוזר על זה שהבעיה המהותית היא הגזל וההתנהלות החד צדדית וכו'. אז קודם כל אם הבעיה היא אי שוויון הזכויות, אז מה הבעיה עם חוק ההסדרה? הרי הדין הזה של פיצוי בעל הקרקע בעת בנייה בתום לב, קיים כבר בדין הישראלי והחוק הזה פשוט מחיל את אותו עיקרון משפטי גם ביו"ש לרווחת שני הצדדים (הרי נכון להיום הפלסטינים כלל לא מפוצים על זה), לכאורה זה צעד חיובי בכיוון הזה, לא שלילי. אבל הוא לא מקבל את זה, מבחינתו כל "מפעל ההתנחלויות" הוא גזל אחד גדול כי מבחינתו האדמה הזו שייכת לפלסטינים, הוא כותב את זה מתחילת המאמר כשהוא טוען שזה החוק הבינלאומי. ואם מפעל ההתנחלויות כולו הוא גזל (כלומר מעצם מהותו, הרי לא כל היישובים נבנו על קרקעות פרטיות), אז מה הוא באמת שונה מ48'? הדיסקליימר בסוף הוא לא יותר מעלה תאנה, כי הוא מבין טוב מאוד את המשמעות של דבריו שלכאורה יהודים לא יכולים לגור בכל מקום וכו'. ועדיין גם בתוך זה הוא ממשיך ומדבר על זכות הפלסטינים על הארץ, וממשיך ומדבר על "נחזיר את מה שנגזל ונפצה" (רגע לא אמרת שאתה לא מתכוון שצריך לפרק את ההתנחלויות?) וסותר את עצמו תוך כדי דבריו. אגב, התגובה המקורית שלי לאבחנה בין 67' ל48' הופנתה ליבגני שהוא זה שטען גם כן שההתנחלויות הן גזילה, ומתנחלים הם גזלנים בריונים ועושים מה שהם רוצים. גזל בהגדרה הוא לקיחת דבר מה של X בכח הזרוע, בטענה שכל מפעל ההתנחלויות הוא גזל, בעצם אומרים שכל יו"ש ממילא שייכת לפלסטינים ואנחנו גוזלים את זה מהם (כי הרי לא כל היישובים עומדים על קרקעות פרטיות כאמור) בכח הזרוע. אז לפי הלוגיקה הזו אני באמת לא מצליח לראות הבדל בין יו"ש לת"א וכד'. אני משער אתה לא אוחז לגמרי בדעה הזו, ולכן אני לא בטוח כמה באמת יש לנו ויכוח, רק שים לב שזו בדיוק דעתו של חגי מטר במאמר שהבאת. ניתקת את החצי הראשון של המשפט מהחצי השני וסילפת אותו לגמרי. אני אמרתי שבשם הרב תרבותיות הם לא רואים הבדל, כי מבחינתם של האוחזים ברעיון לא צריך להיות הבדל בין שבדי לצרפתי, בין בריטי לפקיסטני, ובין יהודי לפלסטיני. אני לעומת זאת כן דוגל ברעיון הלאומיות, וכן סבור שמדינת ישראל היא מדינה לעם היהודי, בדיוק כמו צרפת היא לעם הצרפתי, וכו' וכו', ולכן כן יש הבדל בין יהודים לפלסטינים, רוצים להיות אזרחים פה? בכיף. רוצים להיות לאום? לא, על זה אנחנו נלחמים. זה שאני מאמין ברעיון הלאומיות, לא הופך אותי לגזען, בטח לא כשאין לי בעיה שהם יהיו אזרחים במדינת ישראל ויקבלו את היותה מדינה יהודית. וגם בתוך שטחי המדינה מה שונה בין ערבי ישראלי, ליהודי ישראלי מבחינת החוק הישראלי? עניתי לך על הסרטון הזה בעבר, הוא מתחיל את הסיפור במאה ה-19 כביכול, אבל מתעלם לחלוטין מההיסטוריה של העם היהודי, מהכמיהה לארץ ישראל, וגם מהסיבה שהציונות רצתה להקים בית לעם היהודי דווקא כאן, ולא בשום מקום אחר. לכן בעיני הסרטון הזה קצת שטחי, ומפספס הרבה דברים, ועדיין כשמדברים איתי על זכות על הארץ, אני רוצה להבין ממה היא נובעת. אגב אתה חושב שאני מדבר כמו חמאסניק מצוי, אבל לא ממש התרשמתי שיש הבדל ביניהם בגישה כלפינו למעט אולי הטקטיקות והסכסוכים הפנימיים (חמאס, אשף, וכו'), ככה שבסופו של דבר ההיסטוריה והנושא של זכות על הארץ, מאוד רלוונטי לסכסוך, לדעתי לפחות. שתי הערות: 1. כל הפוסט הקצת משתלח שלך, לחלוטין לא במקום. השאלה הופנתה רק לחן מתוך סקרנות גרידא, הוא הגדיר את עצמו כאנרכיסט, לא מאמין ברעיון הלאומיות, אז כשאני פוגש פרח נדיר שכזה (בעיני, בהינתן הסביבה שלי), אני מנסה להבין אותו, ולדעת מה מניע אותו. זו לחלוטין לא שאלה שמבטלת את הנרטיב של כולם, כי ברור לי שכל המשתתפים בשרשור כאן אשכרה מתדיינים על הנושאים הללו, כי אכפת להם מהחברה הישראלית ומהמדינה הזו. לא תשמע אותי שולח אנשים לחו"ל בגלל שאני לא מסכים איתם. 2. לא מכיר בנרטיב של הפלסטינים, כי אני לא סובל את המילה הזו, היא למעשה מעקרת את התוכן מהמונח אמת, וטוענת שאין אמת, יש רק את הפרשנות האישית של כל אחד. אני אוהב להיצמד לאמת ככל יכולתי (כן למרות שאני "מתנחל" (בתפיסה) שקרן בריון וגזלן). קודם כל גם אם נניח ויש עם פלסטיני, עדיין לא ברורות לי הזכויות שלו על הארץ וממה הן נובעות (כי אם כל עם שגר במקום מסוים יש לו זכויות שם, אזי לנו מגיעות זכויות בערך בחצי עולם לא?), זו הנקודה שהדגשתי, לא שללתי את קיומם כעם בגלל שאין להם זכויות על הארץ. שנית, אני לא מתכוון להיכנס איתך לוויכוח, כי אולי בכלים אקדמיים ובאבחנות אקדמיות הן כן עם (אגב, במחילה לא מחזיק כל כך מהגדרות אקדמיות בנושאים הללו), אבל בהרבה אופנים זה פשוט לא מסתדר לי בהשוואה לעמים אחרים. ברשותך אם תרצה אשמח בפרטי. אבל אם זה מה שהם באמת מאמינים בו, למה אתה חושב שאם אתה מתעלם מזה, הם בהכרח יתעלמו מזה גם ויסכימו להסדר שמכריח אותם להשלים עם העובדות הללו? וחוץ מזה לא ניסינו את זה כבר והם לא קיבלו את ההצעה/רעיון?

בישראל מתוך 9 חברי הועדה, רק 4 שייכים לשאר רשויות השלטון, 2 למבצעת, 2 למחוקקת, ואין לזה אח ורע בעולם (למעט הודו ממש דמוקרטיה להתפאר בה...) שהגופים הנבחרים הם בדעת מיעוט בעת מינוי שופטים. המאמר הזה של המכון הישראלי לדמוקרטיה מפרט כך (וזה בגיגול קצר): ארה"ב- הנשיא בוחר, הסנאט מאשר בריטניה-ועדת מינויים שכפופה לאישור שר המשפטים יפן-הציבור בוחר (מובא לאישור עם בחירת הפרלמנט) הולנד-שני גופים ממליצים (ביהמ"ש העליון והפרלמנט), הממשלה בוחרת שבדיה- ביהמ"ש ממליץ, הממשלה בוחרת. אוסטרליה, אירלנד- גוף מייעץ עם המלצות לא מחיבות, הממשלה בוחרת. ספרד-ועדת מינויים שמורכבת מעו"ד ושופטים שממונים ע"י הפרלמנט פורטוגל-ועדת מינויים, חצי שופטים וחצי שממונה ע"י הרשות המחוקקת. אז לא צריך להמציא את הגלגל, אם בכל העולם זה עובד, כנראה שגם אצלנו זה יעבוד. הדומיננטיות בבחירת השופטים צריכה להיות אצל הגופים הנבחרים, אלו שנותנים דין וחשבון. אגב המחשבה שאם שופטים ימנו שופטים, אזי המינויים יהיו מקצועיים לחלוטין, היא נאיבית, כי היא נובעת מאיזו חשיבה שלדעותיו של השופט אין כלל משמעות בפסיקות שלו (בכל תחום, לא רק בבג"ץ). עדיף להכיר בכך שלשופטים יש דעות פוליטיות כמו לכולם, והם מושפעים מהן בדיוק כמו כולם. התפיסה שלי היא שיועצים משפטיים כשמם כן הם, יועצים. אין מתפקידם לקבל הכרעות, בטח לא בעניינים כאלה שהם "לא חוקתיים" ולא מנוגדים לחוק באופן מובהק. בסופו של דבר "הלקוח" של היועץ הוא המשרד הממשלתי שבו הוא עובד ואם ליועץ משפטי כלשהו יש הסתייגות, שיביע אותה בתוך המשרד. אבל לא הוא מקבל את ההחלטה, ותפקידו כן להגן על ההחלטה במידת הצורך, גם אם הוא חושב אחרת. מי שצריך להגן על האזרח זו הרשות השופטת וזה בדיוק תפקידה, ואלו האיזונים בדמוקרטיה. אם רשות מסויימת נוקטת בצעד לא חוקי שמישהו נפגע ממנו, אדרבה בית המשפט יכריע בכך בעת הצורך, אבל ליועץ אין זכות לסרב למלא את תפקידו, דעתו לא רלוונטית מעבר לדיון הפנימי. אבל יש חרב ביקורת, קוראים לזה בחירות...איזו חרב ביקורת קיימת על בית המשפט במצב הנוכחי? איזה חלק בדיוק? נסח את זה איך שתרצה, התפיסה הבסיסית בציונות היא שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי והיא בא"י, אם אתה מתנגד לרעיון הלאום, אז ציוני אתה לא ככל הנראה (סבבה מצידי כן? רק אז למה כזה אכפת לך מה קורה כאן? מה מניע אותך?) הוא טוען שחוק ההסדרה זה הכשרת גזל קרקעות. אם הטיעון המרכזי שלו הוא גזל, זה כלל לא רלוונטי אם השטח מסופח או לא, ואם האנשים הנגזלים הם שווי זכויות או לא, זה לא משנה את המציאות שהקרקע גזולה גם בתחומי הקו הירוק. ולכן בהיבט הזה אין שום הבדל בין 48' ל67', וזו בדיוק הטענה של הפלסטינים אגב ושל חלק מערביי ישראל, ובכנות הם צודקים בהיבט הזה. אתה חושב שזה שלערביי ישראל היום יש שוויון זכויות ולכן יש הבדל וזה לא גזל, אבל אלו שמהם נגזלה הקרקע ב48' הם לא אותם אלו שיש להם היום שוויון זכויות, אלו אותם פלסטינים שדורשים את זכות השיבה להזכירך, ומעמדם לא שונה (בגדול) מאלו של ערביי יו"ש. באמת שלא הצלחתי להבין, איך מזה שאני חושב שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, הגעת לזה שזה לא מסתדר עם דמוקרטית, ואיך הגעת למסקנה שמבחינתי יש הבדל בין אזרח לאזרח, ועוד טענת שיצאה לי הגזענות. אין לי בעיה עם הפרט הערבי שרוצה לגור כאן, ולהיות חלק מהמדינה היהודית, או עם כל אחד אחר. אבל זה לא מה שהוא מדבר עליו, הוא מביא את עניין הזכות על הארץ, כביטוי לרעיון לאומי של הפלסטינים ועל זה אני שואל למה? מכח מה בדיוק? שים לב שהוא לא מתכווין בזה שהם יהיו חלק ממדינת ישראל, אלא שהם יהיו מדינה עצמאית פה בארץ ישראל, ועל זה אני תוהה, ובעיני זו תהייה לגיטימית לחלוטין, ואני לגמרי אשמח לקבל תשובה רצינית. לגבי המאמר עצמו, אשמח להתייחס לכולו נקודה אחרי נקודה, אבל לדעתי כבר התייחסתי בעבר לרוב הדברים שהועלו שם, וגם לא רציתי ששוב חן יגיד לי בעדינות שאני חופר (לא חושב שעבד לי, אבל מילא...)

בוא נאמר את זה ככה, אני לא רוצה שלחבורת אנשים מצומצמת שמעולם לא נבחרה, שלא נותנת שום דין וחשבון על ההחלטות שלה, שלא נושאת באחריות עליהן, ושממנה את עצמה, יהיה כזה כח במדינה דמוקרטית. זה לחלוטין לא רלוונטי מה הקו שמנחה אותם, ימין או שמאל. העניין הוא שהימין בישראל לא יודע למשול ולקדם מהלכים בהתאם לתפיסה שבגינה נבחר (יוצא דופן הוא חוק ההסדרה) כבר עשרות שנים, ולכן במידה מסויימת אני חי באשליה שאולי אולי אם נגיע לנקודה מסויימת, אזי הקש על גב הגמל ישבור אותו, ובג"ץ ירוסן יחד עם כל המערכת המשפטית בישראל. במחילה, היועמ"ש הוא פקיד, פקיד שכפוף לממשלה. תפקידו לא לומר ש-X לא חוקי, אלא תפקידו לומר איך ניתן להפוך את X לכן חוקי. אין לו שום מנדט להביע את עמדותיו האישיות, תפקידו לבצע מדיניות של מי שבחר בו, בדיוק כמו כל פקיד אחר בממשלה. במידה והוא מרגיש שהוא לא יכול לבצע את עבודתו, יואיל ויתפטר מתפקידו. בדיוק כמו כל עובד שלא מתאים לו לבצע את מה שהבוס מבקש ממנו, its that simle. אם הוא רוצה להביע את דעותיו, יתכבד ויציגן לציבור והוא יבחר אם הוא מקבל אותן או לא. יש הבדל גדול בין השהיה של צו נשיאותי בטענה שהוא נוגד את החוקה, לבין מעורבות בעבודת הקונגרס והסנאט (המקבילות לכנסת כאן). העובדה שזה חריג כל כך אומרת דרשני, בג"ץ בארץ מתערב בכל דבר כמעט, לא רק בנושאים מדיניים. מה עוד שלא דומה (בהרבה בחינות) החוקה האמריקאית לחוקי היסוד בארץ שעליהם מסתמך בג"ץ. אני אולי אודה שעמונה היא גזל, ברגע שהם יוכיחו מעל לכל ספק שהאדמות אכן שלהם (ולא באמצעות איזה צו מהמלך חוסיין שנתן להם את הקרקע). שיוכיחו את זה, ואז יהיה על מה לדבר. אגב אני לא משקר לעצמי, אני פשוט סבור שהזכויות ההיסטוריות שלנו על הארץ הזו, גוברות פי כמה על אלו של הפלסטינים. ואני סבור שהחוק הבינלאומי לפי הכללים שהוחלו בכל מקום אחר קובע שיו"ש אינו שטח כבוש (והעובדה שהדעה העולמית כן כזו, רק מוכיחה כמה שזה פיקציה המושג חוק בינלאומי) לכן אין לי שום בעיה מוסרית בנושא הקרקעות, אם היא קיימת זה ביחס לסטטוס שלהם כ"חסרי זכויות". אין שום הבדל בהתיישבות ביו"ש לבין שאר הארץ, וכשאתה משתמש בטיעון המוסרי שזה גזל וכו', אתה לא יכול למתוח את הקו איפה שמתחשק לך על ציר הזמן. אין הבדל בין 67' ל48'. אם כבר 48' גרוע פי כמה. אם ההתיישבות ביו"ש היא גזל, אזי גם בצפון תל אביב, ובעוד הרבה מאוד מקומות שהם בקונצנזוס. אגב זו אחת הטענות של הערבים, ובהסתכלות שלהם אני לגמרי מסכים איתם. לכן אני גם סבור שמי שחושב שהסיפור הוא יו"ש ולא כל א"י, שוגה באשליות חמורות. שרת המשפטים מטעם המחנה הדתי שיתפה בזמנו מאמר שביקש לבצע רצח עם בפלסטינאים. אחר כך היא הבינה מה היא עשתה ומחקה. אני לא טענתי בדיון הנוכחי שבג"ץ שמאלני זה בכלל לא האישיו, אני טענתי נגד המעורבות המוגזמת שלו בכל עבודת הממשלה והכנסת, זה לא קשור לימין ושמאל. ספציפית לעניין חוק ההסדרה, אם זכות הקניין של הפלסטינים לנגד עיניך, אזי פיצוי כספי+קרקע הרבה יותר מוסרי בעיני מאשר להרוס בתים כאשר הפלסטינים לא יקבלו את הקרקע בסוף, ולא תהיה להם שום אחיזה בה, הרס לשם הרס. מאידך אם אתה סבור שעצם הנוכחות שלנו שם היא גזל כי באופן אוטומטי כל הקרקעות שם צריכות להיות של הפלסטינים (באמת? גם מה שנרכש בכסף טבין ותקילין?) ולכן אתה מצדד בהריסה של בתים לשם ההריסה, אז כן המערכת המוסרית שלנו שונה מאוד מאוד. וואלה קראתי. גם אם נתעלם מנושא החוק הבינלאומי, שתי נקודות שצורמות לי: 1. "אותו היגיון, אגב, פועל גם בתוך ישראל עוד מלפני 67', וגם בימינו אנו, כשמפנים ישוב בדואי שהוקם בעידוד המדינה אך ורק כדי להחליף אותו בישוב יהודי)." מדינת ישראל בהגדרה היא מדינת העם היהודי לא מדינת כל אזרחיה. ברגע שהוא משרבב את הנושא הבדואי (אגב היישוב הוקם בעידוד המדינה? מדובר בהתיישבות כלל לא חוקית..) לתוך עניין ההתנחלויות, אני מתחיל לחשוד האם באמת מה שמפריע לו זה רק ה"כיבוש" ביו"ש, ולא שמבחינתו אין באמת הבדל בין 48' ל-67'. כי הנושא הבדואי שייך לעובדה שמדינת ישראל אמורה להיות מדינת חוק כלפי כל האזרחים שלה, לא משנה מה דתם או הלאום שלהם. 2."נכיר בזכות השווה של הפלסטינים על הארץ" למה בדיוק יש להם זכות שווה על הארץ (שים לב, שוב לא מדובר רק על יו"ש)? מכח מה? זכויות היסטוריות? מורשת? תרבות? מציאות מסויימת בינלאומית שדרשה מדינה לעם הפלסטיני? אני באמת מנסה להבין. וזו הבעיה המרכזית שלי עם האנשים הללו, אני סבור שהם פוסט ציונים, ובשם הרב תרבותיות, הם לא סבורים שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, ומבחינתם אין שום הבדל בין יהודי לפלסטיני. הם כמובן לא יגידו את זה מפורשות, אבל מתפלקות להם אמירות מידי פעם שמעידות על קו המחשבה הזה. משום מה אתם נתפסים רק לארה"ב, וכי מה קורה בבריטניה ששיטת המשטר שלנו די זהה לזו שלהם? ובצרפת? וסקנדינביה? וספרד, ואיטליה ושוויץ ובלגיה? להמשיך? בשום מדינה דמוקרטית בעולם אין מציאות שיפוטית כמו בישראל בה בית המשפט העליון מתערב בכל החלטה, ומהלך אימים על הממשלה והכנסת (כאשר קיים מבחן בג"ץ לכל החלטה שלטונית, זה להלך אימים). שיטת הממשל כלל לא רלוונטית לנושא, וכאמור זה לא עניין של ימין ושמאל מדיני (דהיינו כיבוש, הסדרה, פלסטינים, מתנחלים וכו') וישנם רבים מהמשפטנים בישראל שמתנגדים נחרצות למציאות הזו בלי קשר לדעתם הפוליטית.

אתה צודק לחלוטין כנראה לא הייתי ברור, כוונתי הייתה שבג"ץ מקבל את עצם העתירה על אף שהוא כלל לא חייב לדון בה (הרי היו עתירות שנדחו על הסף במגוון נושאים), הוא יכול לשלוח את העותרים למצות קודם כל מסלול של תביעות נזיקין רגילות וכו'. הוא בוחר שלא לעשות זאת, וכן לדון בעתירות, ולכן נוצר הצורך בחוק ההסדרה. ברמה התיאורטית אני מסכים, הבעיה שלי שזה מזמן כבר לא רק התערבות בחוקים אלא התערבות מסיבית מאוד בעבודה השוטפת של הממשלה והכנסת, וזה כבר לא תקין בעיני. גם על זה עניתי לך בעבר, יש לך תזה מסוימת מה הם מתנחלים ומה חושבים אנשי הציונות הדתית, ואתה מתעקש לכלול את כולם בכריכה אחת. זו טענה שאני חושב שכל מענה עליה הוא מיותר, כי ממילא אתה חושב שכולנו גנבים ושודדים וגזלנים ובסדר זכותך לחשוב ככה, ובצורה שאתה מתבטא כנראה אין גם שום סיכוי לשכנע אותך אחרת. אני רק תוהה איך אתה מתרץ לעצמך את הישיבה בחלקים מתל אביב (שנמצאים על שייח מוניס), בועוד מקומות נוספים ברחבי הארץ שגם מהם גורשו ערבים ב-48', ולמה בכלל יש הבדל בין זה לבין יו"ש לשיטתך המוסרית (אגב, ביו"ש לפחות לא גירשו אף אחד מהאדמה שלו, לכל היותר אולי אולי התיישבו על קרקעות פרטיות). ברור כי כל מה שהדתיים רוצים זה להרוג את כל הערבים, ולשחוט אותם אחד אחד, ולהרגיש את הדם נוזל על ידינו תוך התענגות על הריחות המשכרים. אם יישאר מספיק גם נשתמש בהם למצות של פסח. עלית עלינו. אתה יודע, זו הטענה שאני הכי אוהב. כי הלא ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם, ואין לנו שום דרך לבדוק מה קורה כאשר בית המשפט לא מתערב עד כדי כך בעבודת שתי הרשויות האחרות. אבל בוא נעשה תרגיל מחשבתי, דמיין לך עולם מקביל שבו יש עוד מדינות דמוקרטיות לחלוטין, רובן בחציו המערבי של אותו עולם מקביל, ובאף אחת מהן אין בית משפט עליון שמתערב בצורה בוטה כל כך בעבודת הרשות המחוקקת והמבצעת (ואני לא מדבר רק על פסילת חוקים), ושם יש הרבה מאוד משפטנים שנגד האקטיביזם השיפוטי, והן איכשהו מצליחות להמשיך להיות דמוקרטיות כבר עשרות שנים ופעם אחר פעם לא עולה בהן סטלין לשלטון, והן לא צריכות בית משפט שיציל אותן מעצמן, אלא הוא מקבל את הכרעת הרוב. אבל עזוב אותך זה עולם מקביל, פה בישראל מי יגן עלינו מהבריונות הלאומנית אם לא אותם שופטים מורמים מעם שלא מושפעים בכלל כהוא זה מדעת הקהל, ושופטים תמיד באובייקטיביות ללא שום משוא פנים וללא קשר לדעותיהם האישיות? תודה לאל ששלח לנו את שופטי בג"ץ להציל אותנו מעצמנו. אגב זו ועוד איך טענה של ימין ושמאל (לא זה המדיני אלא הרעיוני). בסופו של דבר השמאל גם כאן, גם בשאר המקומות בעולם הוא זה שפעם אחרי פעם פונה לבג"ץ נגד מדיניות של הממשלה והכנסת, שלא מתאימים לרעיונות שלו, ומנסה לכפות מדיניות שהוא לא נבחר כדי ליישם אותה, וזו בדיוק הבעיה, הדמוקרטיה בשבילכם היא כלי משחק להשיג את המטרות שאתם מאמינים בהן, לא מעבר. אני אמביוולנטי, מחד אני בעד החוק. מאידך אני בעד ריסון בג"ץ ואולי אם ייפסל החוק יחוקקו פסקת התגברות. קצת מרחם על שופטי בג"ץ האמת...

אה אין לי טענה על זה שבהליך מנהלי לא מנהלים הוכחות, זה ברור. יש לי בעיה שבג"ץ מקבל את העתירות הללו, במקום לדון בהן כמו כל תביעה דומה בנושא, שנידונה בערכאות נמוכות עם הליך הוכחות. את זה חוק ההסדר בא לפתור. לגבי בג"ץ, יש הבדל בין ביקורת שיפוטית הגיונית, לבין מעורבות בלתי פוסקת בעבודת הרשות המחוקקת והמבצעת. אתה מן הסתם מכיר הרבה יותר דוגמאות ממני, ובעיני זה חורג בהרבה מגבול הביקורת ופוגע בערכי הדמוקרטיה והפרדת הרשויות (ואגב בלי קשר לחוק ההסדרה, או עמונה). בקצרה, אתה מערבב בין שני דברים. יש את העניין שלמאחזים אין תב"ע והליכי תכנון מסודרים, ממגוון סיבות פוליטיות שנבעו מהמציאות אחרי הסכמי אוסלו (יעני לא הקימו יישובים חדשים אלא רק מאחזים). עמונה הייתה לא חוקית כיוון שלא היה הליך תכנון מסודר ומאושר, כמו בכל מקום בארץ. לגבי הטיעון הזה, זכותה של המדינה להחליט שלמפרע היא מכשירה את היישוב, יש לה את כל הכלים לכך, וזה תהליך שמבוצע גם עם הבדואים בנגב אגב. הטיעון השני הוא שמדובר בקרקעות פרטיות זו טענה שעלתה כלפי עמונה רק ב2004 לראשונה כמדומני, ואז הרסו את תשעת הבתים ב2006. עד כמה שאני יודע, זו לא טענה שעלתה בכלל בשנות ה-90 כשהמאחז הוקם (כי אם הייתה עולה, מסופקני שהיו מקימים את המאחז), וזה מבלי להיכנס שנכון להיום זו טענה בעלמא שכלל לא הוכחה. מממ ברוב המדינות הדמוקרטיות מי שמחליט על האינטרס זה העם דרך נציגיו ברשות המחוקקת והמבצעת (AKA בחירות...), או שאני טועה ורק 15 שופטי בג"ץ יודעים מה הכי טוב לכולנו בזכות היותם מורמים מעם? מעניין, גם אהרון ברק אמר (לפחות לפי העדות הזו https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1263944907029144&id=100002409409973) ש"אם בעיני חברי הכנסת פסיקה מסויימת לא נראית-תפקידם ואפילו חובתם לחוקק חוק שיתקן את זה. בשביל זה הם נבחרו". זה לגמרי נורמלי והגיוני שהרשות המחוקקת תבחר להגביל את השופטת כאשר לדעתה היא חורגת מסמכותה, אלו בלמים ואיזונים טבעיים בכל מערכת דמוקרטית. ושוב זה לא קשור רק לחוק ההסדרה. רק במדינת ישראל פקיד ממשלתי יכול לסרב לעשות את העבודה שלו (כן, היועמ"ש הוא עו"ד של הממשלה הוא מייצג אותה, וחובתו לשים את דעתו האישית בצד ולהגן על עמדותיה ולמצוא דרך לעשות את זה. תפיסה רדיקלית שכזו שפקיד ממשלתי צריך לעשות את עבודתו, אני יודע) ולהמשיך להיות בתפקידו. (אגב לגבי האמירה שהוא "איש של נתניהו", הערה לא קשורה ספציפית לדיון הזה, אם לפני כמה שנים כשרצו לפצל את תפקידי היועמ"ש השמאל לא היה מתנגד, היום לא הייתם במצב שאתם לא סומכים על מנדלבליט בכל הקשור לחקירות נתניהו כי הוא "איש שלו", זה פשוט לא היה רלוונטי). העניין הוא שגם אתה כמו רבים מהשמאל, שוכחים שבית המשפט לא אמור לתת לכם סעד בכל פעם שממשלה נבחרת מקדמת מדיניות שלא תואמת את תפיסת עולמכם (חוק ההסדרה, מתווה הגז, וכו' וכו'). אתה גם גר פה, נכון לגמרי. אבל זה הרעיון במדינה דמוקרטית, מי שמקדם את המדיניות הוא מי שקיבל את המנדט לכך מרוב העם. לא מתאים לך? תשכנע את העם (מקרה אבוד כי אתה משוכנע שכולם או רובם מטומטמים) לבחור אחרת, אבל אתה לא מקבל את זה, לכן מבחינתך כשרה"מ מקיים 40 פגישות למאחז לא חוקי ביו"ש, זה לא עונה לאינטרסים שלך ולכן זה בסדר שבית המשפט יתערב. צר לי, זו לא דמוקרטיה. מציע לך לקרוא את זה, אני לא חושב שהכותב הוא מאלו שישבו עם סמוטריץ' לבירה, ועדיין הוא כותב את הדברים.

זהו שקראתי כמה פעמים את הבג"ץ הזה, העותרים טוענים שחלק מהקרקעות שלהם בחלקים מהיישוב שלהם. בג"ץ מקבל את הטענה ומוסיף שצריך להרוס את כל היישוב כי מעבר לחלקות שהוא קיבל עבורן את טענת הבעלות, לא ניתן לשלול טענות בעלות על שאר הקרקעות ביישוב. בכל מקרה, מזכיר לך שלא התנהל שום דיון הוכחות בשום שלב, וטענות הבעלות לא הוכחו מעולם, בג"ץ קיבל את עמדת "המדינה" שהסכימה שהקרקעות פרטיות, המתיישבים לא זכו בכלל להיות צד בעתירה. אגב התייחסתי לכל זה בדיונים הקודמים בנושא. ולחתול כועס, חוקי היסוד לא חוקקו במטרה שבג"ץ יפסול חוקים של הכנסת. זה שהם היו בסיס למהפכה השיפוטית של ברק, לא אומר שזה מסמכות בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת. Sent from my FL02 using Tapatalk

החוק קובע שבמידה ותוכח בעלות על הקרקע של עותרים פלסטינאים, הם יקבלו פיצוי כספי/קרקע אחרת. אבל יודע למה החוק הזה נצרך? כי נכון להיום בכלל לא מוכחת שום בעלות על הקרקע כמו בכל מדינה נורמלית. עיין ערך מגרון שאחרי שפונה, הפלסטינאים הגישו תביעה לפיצויים, ומשכו אותה אחרי שלא יכלו להוכיח בעלות על הקרקע והוכרחו לשלם הוצאות משפט. כנ"ל בעמונה, כנ"ל בעופרה (בחייאת דינק, הבתים שם הם בלב ליבו של היישוב, איזה ערבים יוכלו לגור שם? או לעבד את הקרקע?) וכנ"ל בנתיב האבות באלעזר. שיוכיחו בעלות על הקרקע כמו בכל תביעת נזיקין נורמלית. ולכשיוכיחו יקבלו פיצוי נדיב. מכל בחינה משפטית, חוק ההסדרה הוא חוק הגיוני והוגן, לשני הצדדים (כיום הם לא מקבלים שום פיצוי ושום נעליים, רק הורסים את הבתים). לא יודע, אצלי כשבית המשפט פוסל חוקים של הכנסת (באיזו סמכות בדיוק? בית המשפט צריך לפרש את החוק, לא להחליט מה הכנסת יכולה לחוקק) הוא זה שמערער על הסמכות של הרשות המחוקקת (ובכך פוגע בדמוקרטיה), לא להיפך.

כל הימין כולו, כולל נתניהו שעמד על המרפסת כשחילקו את התצלומים של רבין במדי SS, ולא ירד בגפו לעצור את זה. אגב גם כל הדתיים ירו ביצעו את הפיגוע של גולדשטיין במערת המכפלה. וכן הטענה מוצדקת לדעתי, הפגנות נגד נשיא נבחר מיד לאחר השבעתו זה דמוקרטי על אף שיש בזה טעם לפגם בעיני. כשיש יותר ויותר דיווחים על אלימות וונדליזם בהפגנות הללו בכל מיני מקומות, זה כבר לא דמוקרטי ולא לגיטימי.

הם מונופול אולי בשוק הקרוזרים עתירי נפח ומעוטי יכולות, שמציעים יחס "ברזל לדולר" הכי טוב בקטגוריה. בתכל'ס הם אחד המותגים הכי חזקים שיש, ואנשים רוכשים אותם בעיקר בגלל השיוך למותג ומה שזה אומר, אבל מונופול הם בטוח לא (כמעט כל יצרן וכל דגם לדעתי אפשר לרכוש בארה"ב). יש סיבה שהשוק האמריקאי הוא השוק היחיד שבו הם דומיננטיים כל כך.

יכול להיות שאני חוטא בזה לעתים, אבל אני לגמרי בדעה שזה שיטת ויכוח מטומטמת, כשזה יוצא לי זה בעיקר בגלל שאני מריח סטנדרט כפול מתקרב, במקרים שלא, ובכן גם לי מותר לצאת מטומטם לפעמים בראייה שלך אתה צודק. הבעיה שאני מסתכל גם על הצד שלי, ובעיני בכל קונסטלציה אפשרית בה אנחנו לא נמצאים ביהודה ושומרון, אנחנו בפועל דואגים לכך שיהיו עוד הרוגים משני הצדדים. אז כן, אם הבחירה היא בין האופציה המאוד גרועה שתהיה אוכלוסייה נטולת זכויות אזרחיות, ללא הגדרה לאומית, ותחת ממשל צבאי, לבין האופציה המאוד מאוד מאוד גרועה של המשך סכסוך דמים אלים ועקוב מדם, אז כן המוסר שלי מכריע ללכת עם האופציה הפחות גרועה, שכוללת הרבה פחות שפיכות דמים. ראשית אף אחד לא מחזיק אותם פה בכח. ואם הבעיה זה מצב כלכלי, אז אני בספק אם מדינה פלסטינית תפתור אותו, אני פשוט מסתכל לדרום מערב ורואה מה קורה. יש לך נקודת מוצא שמה שמעניין את הערבים ביו"ש זה רק ההגדרה הלאומית העצמית שלהם, ואתם מנתקים את זה לחלוטין מהקונפליקט שיש להם עם הצד השני שזה ובכן אנחנו. לכן זה מאפשר לכם להיות באשליה שאם רק ניפרד מהם, רק ניצור חומה גבוהה גבוהה בינינו לבינם, הם ירדו מאיתנו והעסק ייפתר, אבל הם לא כי הם מצהירים כבר מזמן שהם רוצים את תל אביב וירושלים. ובהינתן מצב אפשרי לחלוטין של מדינה נוספת בדיוק כמו בעזה שיושבת ומאיימת על כל המרכז (ראבאק מהרי השומרון קל לטווח כמעט כל נקודה מגדרה ועד חדרה), לחלוטין אני לא מצליח להבין את הבחירה בזכויות הלאום שלהם על פני הביטחון האישי שלנו. חוץ מזה, אתה שוכח נקודה מהותית, אני לא מתיימר להציע פתרונות ואלטרנטיבות, ואני גם לא חושב שאפשרי הסכם שלום כולל, או כל שטות אחרת בסגנון הזה. אבל אם יהיה פיתרון אי פעם, הוא יהיה רק בצעדים איטיים ומדורגים, ולכן מבחינתי בראייה שלי אין לי באמת בעיה שיהיה כאן מיעוט גם אם גדול יחסית, שנאמן למדינה ושותף מלא בה, כאשר אין לו שאיפות לאומיות משל עצמו. מה הסיכוי שזה יקרה? כמו שאמרתי לא נראה לי שבדורנו. אבל שוב אין לי בעיה עם זה, כי אני לא סבור שצריך למצוא פתרון כולל ולנסות לפתור את הכל באבחה אחת או שתיים. אתה מסיט את הטענה שלי כאילו היא לעניין הסיפוח, כאילו זה מה שייצור בוודאות הפרדה גזעית. וכאילו זה אותו דבר כמו לספח לכאן הודים או תאילנדים. אבל בחייאת, על מה אתה מדבר? יש מיליון ערבים ישראלים, כמה המנטליות שלהם והתרבות שלהם שונה מאלו הפלסטינים? למה היום אין בתי ספר ישראלים שבאופן טבעי יש בהם חלוקה ליהודים וערבים? אתה לא יכול לבוא ולומר ש"מי רוצה לגור בערים מעורבות", ושאתה לא מתחבר לתרבות הערבית, ולהתעלם באלגנטיות מאותם מיליון+ שכן חיים בינינו במדינת ישראל, ומכך שכבר היום ישנן ערים מעורבות בתוך ישראל בלי שום קשר לסיפוח, ואז לטעון שזו לא גזענות. כי בסופו של דבר גם אם וכאשר יהיה סיפוח, נכון שיהיו הרבה יותר ערבים, אבל בסופו של דבר הם יתכנסו לאותם שטחים בהם הם היום באופן טבעי, בדיוק כמו הריכוזים הערביים בגליל והבדואים בנגב (ולהם יש אזרחות ויכולת לעבור לאן שירצו טכנית). וכשאתה אומר שאני משווה בין מי שזורק אזרח מכל המדרגות לבין סיפוח, אתה מתעלם לחלוטין מהמציאות שכבר כיום קיימת, וההשוואה בעינה עומדת, כי זה לא שעכשיו סבבה לכם לגור בערים מעורבות עם ערביי ישראל נכון (לפחות לא ממה שאמרתם)? זו בדיוק הצביעות שאני מדבר עליה, יצירת הפרדה מלאכותית כזו בין ערביי ישראל לפלסטינים, ואמירה תיאורטית "גם הודים וסינים לא הייתי רוצה לספח" רק כדי שתוכלו להמשיך לטעון כמה הימין שיושב ביו"ש הוא גזעני, כשאתה לא תהיה מוכן לגור אפילו עם ערבי אזרח ישראלי במשותף (לא אתה ספציפית). אבל אז כאשר מישהו אחר גם לא יהיה מוכן לגור איתו במשותף ויקרא לא להשכיר לו דירות אתם תצעקו גזענות. וזה לב העניין, אני לא באתי לטעון שהשמאל גזעני (כלומר כן גם, אבל זה לא העיקר) אני בא לטעון שהשמאל צבוע בהרבה מאוד מקרים, כאשר אין לו בעיה להאשים את הימין בכל מיני דברים, אבל לא לראות את הדבשת של עצמו. ואחרי כל ההסברים שעשית כאן, להבנתי מהטענה המרכזית הזו התעלמת לחלוטין, ופטרת אותה בסוף באולי השמאל גזען, אבל בטח לא כמו הימין (בדיוק כמו מה שאתה טוען כנגדי אגב...). ואגב הסיפא של דבריך שהימין לעולם לא היה מקבל פסאודו אפרטהייד/טרנספר כלפי עצמו, היא בדיוק ההבדל, אתם חושבים שיש סימטריה מוחלטת בינינו לבינם (תפיסה פרוגרסיבית די רווחת) ואין משמעות ללאום, הימין לא. ובזה נעוץ ההבדל בגישות.

תראה קראתי את מה שכתבת כמה פעמים, מחד אני מסכים עם הפרטים של מה שאתה כותב, מאידך יש משהו בנקודת המוצא של הדברים שלך כמו שאני מבין אותם שעליו אני חולק. אני טוען בעד שוק חופשי לחלוטין, ובעד מעורבות מינימלית של המדינה. כאשר זו נקודת המוצא, ברור לי לחלוטין שקיימים מקרי קצה בהם נדרשת מעורבות רגולטורית כדי למנוע כשלי שוק, כדי להקל חסמים ולעודד תחרות, וכד'. אבל כאשר אתה ניגש לנושא מהעמדה הזו, אז ממילא כאשר אתה תתערב בשוק זה יהיה בזהירות, בצורה מינימלית, ובמטרה מוגדרת לתקן כשל שוק נקודתי. ולא מתוך נסיון לייצר פתרונות אינסטנט לבעיות כוללות יותר כמו יוקר מחיה למשל, או צמצום פערים (אם אתה רואה את זה כבעיה). אז בנוגע לסעיפים א+ב אני מסכים איתך שקיימים מקרי קצה כאלו, אבל השאלה בעיני היא מאיזו נקודת מוצא אתה בא לטפל בהם. פה מתחילה הבעיה האמיתית שלי. הרי מה שמבדיל את השלטון מהחברה עצמה, זו יכולת האכיפה שלו, דהיינו יש מימד מסויים של כפייה ואלימות בשלטון, מימד נצרך כמובן כדי שהוא יתפקד אבל בדיוק מהסיבה הזו הכח שלו צריך להיות מוגבל מאוד. למשל אם שלטון אמון על כל מערכת החינוך, הוא למעשה נוטל מההורים את החירות הבסיסית לבחור את החינוך לילדיהם, ולמעשה מקנה לילדים את החינוך שהוא רוצה. היום מחנכים אותם לערכים ליברליים, מחר יהיה קומוניסט שיחנך אותם בשבחו של הקומוניזם, ומחרתיים יבוא דתי/חרדי שיעביר את מערכת החינוך על טהרת הגמרא והתנ"ך. כנ"ל בתקציבים, אחד סבור שצריך לממן ישיבות ויעשה את זה, השני סבור שצריך לממן מוסדות תרבות ויעשה את זה, וכל אחד מושך לכיוון שלו, כשכל זה למעשה נעשה בכספי המיסים שלנו. שלטון, כל שלטון לעולם ירצה לצבור לעצמו עוד כח, ותמיד זה בא על חשבון החופש (על כל סוגיו) של האזרחים. ברגע שאתה מנטרל את היכולת שלו להתערב בדברים הללו, אתה מגביר את החירות של האזרח הפשוט הרבה יותר. אני לא חושב שאנשים צריכים לשלם מחיר וכד', אני לגמרי מאמין במצוות צדקה, וגמילות חסדים. אני כן טוען שהמסגרת שבה זה צריך להיעשות היא מסגרת חברתית, דהיינו שחברה לוקחת אחריות על ענייה ועוזרת להם. הבעיה מתחילה כאשר זורקים את האחריות למדינה, א. זה יוצר הרבה פחות סולידריות חברתית אם כבר, כי תמיד יהיה אח גדול שידאג למקרים ב. המדינה מורכבת בסופו של דבר מפקידים וכאשר הם אלו שצריכים להחליט, אז מתחילים קריטריונים על גבי קריטריונים, ובסופו של דבר מי שסובל מזה הוא אותו אזרח שבאמת נזקק לעזרה, והיה יכול לקבל אותה. (סתם דוגמא שעולה לי לראש להמחיש את הנקודה, המקרה של יהודה הישראלי שנפצע בצוק איתן ועקב בירוקרטיה במשרד הביטחון אי אפשר היה לבנות לו את רמפה בכניסה לבית. לקח לדעתי כמה ימים כדי לגייס את כל הסכום בהדסטארט, ודוגמאות כאלו לא חסר). אם להתייחס לדוגמא של האישה במצפה רמון. אתה עושה כאן משהו שהרבה פה עשו, וזה לנסות לסתור את הטענה (במקרה הזה שחוקי עבודה פוגעים בעובדים) באמצעות מקרה קצה שהוא כביכול המקרה הממוצע. אתה דואג לחוקי העבודה בשביל אותם מקרי קצה, אבל אף אחד לא טורח לשאול את עצמו כמה אנשים כן נפגעים מהחוקים הללו. דוגמא קטנה משרשור מקביל שרץ פה, שמישהו שאל בנוגע למשמרות לילה, והסתבר שהוא רוצה לעבוד, שאר העובדים רוצים לעבוד, המעסיק רוצה להעסיק, אבל הו לא המדינה אומרת להם אל תעבדו יותר מידי משמרות לילה. עכשיו ברור לי מה חשב מי שחוקק את החוק, שהוא לא רוצה שבמקרה הקצה יהיה מעסיק רע ואכזר שיכריח אנשים לעבוד לילה אחרי לילה. אבל מה בנוגע לאותם אנשים שכן רוצים לעבוד? למה מהם זה כן בסדר לשלול את הבחירה שלהם כמה ואיך לעבוד? אותו דבר החיוב של אנשים לצאת לפנסיה בגיל 65/7, שחלקם לגמרי ישמחו להמשיך לעבוד, אבל לא מחייבים אותם לצאת לפנסיה. למה? כי זה החוק (ואני מדבר על עובדים שעושים עבודה טובה, לא כאלה שעדיף שיפרשו ויפה שעה אחת קודם). עכשיו אם להתייחס לשכר המינימום שיורד לאותה אישה, מסכים איתך שייתכן מצב שאם יורידו את שכר המינימום, השכר שלה יפגע, אבל זה לא המצב היחיד האפשרי. היות ואותה מתפרה נמצאת במצפה רמון, ובמציאות שתיארת כנראה זה לא בדיוק איזור כלכלי פורה, הנחה סבירה יותר היא שגם בעל המתפרה נאבק להשאיר את העסק על הרגליים, והוא לא בדיוק טייקון איזורי כפי שעולה מהניגודיות שציירת. למה זה בסדר בעיניך לדאוג לעובד שיהיה לו שכר מספיק גבוה, אבל זה סבבה לגמרי שהמעסיק יספוג את העלויות הללו על חשבונו? קח בחשבון שמעת לעת שכר המינימום עולה באופן מנותק לחלוטין ממצבה הכלכלי של אותה מתפרה, ומה אם העלייה הזו זה בדיוק מה שימוטט את המתפרה? ולמה למשל אף אחד לא חושב שאם יהיו פחות עלויות לבעל העסק, אזי ייתכן והוא יוכל לשלם לעובדת שכר יותר גבוה מהמינימום, ולו בגלל שזה ישתלם לו לשמור עליה כעובדת ותיקה חרוצה ומקצועית? זה נורא נחמד לצייר מציאות קיצונית כזו, וגם נורא קל לטעון שאם לא יהיה שכר מינימום בישראל אזי הרבה מאוד אנשים ירוויחו פרוטות וירעבו ללחם. בפועל אני לא הצלחתי למצוא סימוכין לטענה הזו, וגם הדוגמאות החוזרות ונשנות כאן על בנגלדש וסין, שוכחות שאם למשל היה שכר מינימום שם, ייתכן וכל התאגידים שמייצרים שם בכלל לא היו באים, ואז ממילא השכר של העובדים היה 0 אחד עגול. בנוגע לסיפא של דבריך, זו לא אחריות המדינה לספק תעסוקה, זו אחריות המדינה ליצור תנאים מיטביים כדי שהכלכלה תפרח וממילא ייוצרו עוד ועוד מקומות תעסוקה. מה שכן אני מסכים שזה משתלם לדאוג כלכלית וחברתית לאותה אישה ממצפה רמון, אבל לא באופן ישיר, כי אז מהר מאוד תיצור מצב שמרצון לעזור לאחוז קטן ולא מהותי, תמצא את עצמך מעביר קצבאות וכד' לאחוז גדול משמעותית, זה בדיוק מה שקורה היום. אני לא חולק על המהות, אני חולק על הדרך. אני חושב "שהשוק הפרטי" (לא תאגידים בהכרח, אפילו סתם עזרה לנזקקים) יכול לבצע כמעט כל דבר יותר טוב מגוף ממשלתי, וכאשר יש לי יותר כסף בכיס ממצב של הכנסה נתונה, יש לי יכולת לפעול איתו בהרבה יותר דרכים מועילות. החברה כחברה חבה חובה מוסרית לקשישים, לחלשים, והיא צריכה לעזור להם. לעשות את זה בכפייה דרך המדינה, זו הדרך הכי גרועה שיכולה להיות. בנוגע לתפיסה שלי, ובכן אתה צודק שאני מסתכל על המשפחה שלי ולומד מזה, אבל אני לומד מזה על חשיבותה של האחריות האישית, ועל חשיבותה של עבודה קשה, אני לחלוטין לא סבור שכל אחד יכול, ויש מציאות אובייקטיבית קשה לעתים. אבל בסוף בסוף אני חושב שהאחריות צריכה להיות עלינו, הן ברמה הכלכלית האישית, והן ברמה החברתית. לא על המדינה. וזה אגב מביא אותי לנושא הפנסיות, משום מה ברור לך לחלוטין שאת הצרכים שלך היום אתה זה שצריך לממן ולא אף אחד אחר. בשביל זה אתה עובד קשה. למה זה לא ברור לך לחלוטין שמי שצריך לדאוג לעתיד זה גם רק אתה עצמך? (כמובן הטענה היא לא כלפיך אישית, אלא כלפי הטענה שהעלית) למה לא ברור לאנשים שאחת ההוצאות שצריכות להיות, היא חיסכון לטווח הארוך? אז אתה אומר לא ברור להם, אין מה לעשות. אני סבור שהסיבה שלא ברור להם, היא כי הם התרגלו שיש מי שידאג להם גם אם הם יהיו במצב קשה בעתיד כי הם בזבזו את כספם (ובכנות? רוב רובה של החברה הישראלית היא כזו שפשוט חיה הרבה מעבר ליכולותיה, ואני לא מדבר על ההיא מהמתפרה במצפה רמון עם הכנסת המינימום), ולכן נוח להם שאותו אחד סוגר להם את הפינה גם עכשיו. אבל אתה שוכח שזה עוד עלויות על המעסיק בדיוק כמו העלאת שכר המינימום ו2. אתה שולל מאלו שכן רוצים לחסוך ולנהל את כספם כראות עיניהם, את היכולת לעשות את זה. שוב פעם אתה מנסה לתקן מציאות בעייתית אחת, באמצעות פגיעה באחרים, רק כשכאן אתה גם דופק את אלו שכן יש להם אחריות אישית והם ה"בסדר". אפשר לחשוב על דרכים לפתור את הבעיה שאנשים לא חוסכים, חקיקה שתחייב אותם לזה לדעתי היא הכי גרועה שבהן. מס חברות, הוא מס שמשולם רק על הרווחים. דהיינו אחרי שבעל העסק שילם ארנונה למשל (תשתיות? ביטחון?), שילם גם הוא ביטוח לאומי על העובדים שלו', וביטוח רפואי העובדים שלו והוא משלמים יופי יופי מהמשכורת שלהם, וכל החבר'ה האלה משלמים גם מס הכנסה. אחרי כל זה, המדינה שחינכה את העובדים שלו ועושה את זה די גרוע נכון להיום, מנהלת תחבורה ציבורית בצורה כושלת לחלוטין, ובגדול רק מקשה עליו את החיים, את רוצה לשלוח את זרועותיה הארוכות ולנגוס ברווחים שנשארו בחברה. על זה נאמר, לא מדובשיך ולא מעוקציך.

בנוגע לעצם העלאת הנקודה, אענה לשניכם. אין לי שום עניין להתנצח בסגנון מחשבה של אנחנו דפוקים הנה גם אתם דפוקים לא פחות, ולכן אנחנו בסדר. למשל בנושא המדיני, אני סבור שהימין במהלך כל השנים עשה טעות פטאלית כאשר זנח את ההיבט המוסרי בסכסוך הזה, ונתן ביטוי רק לצד הפרגמטי שלו. השמאל נכנס לואקום, ודי בצדק התחיל להעלות את הצד המוסרי של הסכסוך הזה במגוון טיעונים שונים ודי צודקים כשלעצמם. העניין הוא, שבשנים האחרונות זה מתחיל להיראות כאילו הטיעונים הללו הפכו להיות כלי משחק, ולא עמדה צודקת שעומדת בפני עצמה, וזה קצת צביעות. לצורך הדוגמא,אם גזענות היא לא לרצות להיפרד מערבים אלא לכפות עליהם בכח יחסי שכנות, למה תקפתם את הרב שמואל אליהו שקרא לא להשכיר דירות לערבים בצפת? הוא רוצה להיפרד מערבים בצפת, למה כאן זו כן גזענות? כשארגון להב"ה פועל למניעת נישואים וקשרים זוגיים בין יהודים לערבים, כולם אומרים שזו גזענות. מאידך עמדה כשהשמאל אומרים שלא מתאים להם לגור בשכנות לערבים כי הם לא מתחברים לתרבות שלהם, אזי זו לא גזענות, למה זה כן וזה לא? זה מרגיש שאתם משתמשים במונחים הללו באופן לחלוטין לא עקבי, ורק כשנוח לכם איתם.למה קל כל כך לשמאל להאשים את הימין בהסתה על כל דבר, אבל לא לראות את הדבשת של עצמו בנושא? אתם נורא רוצים למשל שיהיה כאן חופש מדת, אבל לגמרי מוכנים לפגוע בחופש הדת של אנשים אחרים בשביל כל מיני טיעונים תיאורטיים. ולא חסרות עוד דוגמאות. וזו בדיוק הבעיה שלי עם השמאל של מרצ ודומיו, אתם מייצרים שיח עם סטנדרט מוסרי/ערכי מסויים, אבל כשמצפים מכם לנהוג ולהתבטא לפי אותו סטנדרט אזי מסבירים למה הוא לא חל במקרה הזה. פעם אחרי פעם. כל מה שאני מנסה לעשות, זה להצביע על הנקודות הללו מידי פעם, במסגרת הדיון ובתוכו כדי לעורר מחשבה (משני הצדדים, באופן אישי הדיונים כאן מפרים אותי מאוד) לסתירה לכאורה בעניינים הללו.

אני מת על האופן שבו אתה מתחמק מהמשמעות של האמירה שלך, בכך שאתה מסיט את האש אל הימין, בטענה לחלוטין שלא רלוונטית למה שאתה אמרת ("כמה אנשים משתוקקים לחיות פה בעיר מעורבת"?). גם אם נניח ואתה צודק (ואתה לא לדעתי, אבל דנו על זה כבר), יש מספיק ערים מעורבות בארץ (ירושלים, לוד, רמלה ועוד..) שברובן חיו הרבה מאוד זמן ביחסי שכנות טובים עם הערבים. ועדיין האמירה שלך מעלה ניחוח גזעני (מדגיש האמירה (שלא פעם ראשונה שאני שומע אותה מאנשי שמאל), זו לא האשמה אישית!).