יצא לי לחוות את שני הצדדים.
בשורה התחתונה,במידה והכסף קיים,מצאת את מה שאתה רוצה ו"הפרוטה" בכיס אינה לוחצת,קנה ואז תמכור.
כאשר מכרתי את הפונטו איבו,בהיותי פדנט לא הצלחתי למצוא רכב ובמשך תקופה מאוד ארוכה (כחצי שנה)הייתי שוכר רכב כמעט כל שבוע-שבועיים (א-ה),מעבר להוצאה של 500-600 ש"ח מדובר גם על טרטור של לנסוע למגרש ולאסוף איזו גרוטאה מעופשת.
לבסוף אבי רכש רכב חדש והישן עבר אלי.
מצד שני לפני מספר חודשים כאשר סתם צדתי דברים לא ברורים ביד 2 תפסה את עיניי מודעה על 208 דיזל עם נתונים מעולים אבל הרכב היה די רחוק ממני (גר באזור ירושלים - עובד במרכז - הרכב היה בחיפה).
בסוף לאחר מספר ימי בהם התלבטתי,החלטתי "יאללה נסע לראות,למרות שגם ככה סביר להניח שיהיה מדובר על עוד רכב מוזנח, אבל נקפוץ לראות"
כאשר הגעתי להפתעתי ראיתי רכב שמור מאוד,בעלים שנראה אמין (וכך היה) והרכב נרכש למחרת.
הרכב ששימש אותי עד אז לא היה שווה הרבה וגם היה לי קושי להיפרד ממנו,אך לאחר חודשיים,שבקושי היה בו שימוש + ביטוח ששולם סתם באמת שלא היה בו טעם והחלטתי למכור (נמכר תוך שבועיים).
במקרה הזה הרכב לא היה שווה הרבה,אבל אם למדתי משהו מניסיון עבר,גם בעתיד כאשר ארצה להתחדש (והפרוטה תהיה מצויה בכיסי),ככל הנראה אעדיף קודם לרכוש ואז למכור.