כיצד לפעול,כאשר פוגשים את הערס התורן?(הודעת תסכול)

[tscr]

הוא כניראה היה ה"ערס התורן" של הכביש, מתוך התחייבות לקהילת הערסים, הוא חייב לקלל \ לאיים על כל אחד \ דבר שלא מצא חן בעיניו.

 

ולהבא, פשוט תתעלם, יש יותר מידי אדיוטים ולא נוכל לחנך כל אחד.

[S^M]

מהתגובות פה כבר אפשר לחשוב שאתם עובדים בקו סיוע לערסים מסכנים.

[עמית]

הוא צודק לגמרה אתה חתיכת ח*א, למה לא הסכמת לשחק איתו מה הוא כבר ביקש!

אני כמובן ציני - כמובן שעשית את הדבר הנכון, החברה האלה הם רוצחים בפוטנצייה, ממש מכת מדינה.

אני בטוח שהזהירות שלך השתלמה (כמו תמיד)

[ד"ר פוליצ'וק]

אתמול ב-8 בערב אני חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך במיוחד וגם עייף במיוחד. בכביש 4 כרגיל פקוק - פה ושם מפוזרים חתיחות זכוכית, שאריות מתאונות שהיו הערב. אחרי העינוי של כביש זה מתחיל העינוי גדול עוד יותר - תל אביב. פתאום איזה נרקומן קופץ אל הכביש והרכבים מהנתיב הימני עפים עליי שמאלה - הברירה היחידה של לעוף תוך ציפצופים היסטריים לנתיב הנגדי אשר למזלי פנוי.

 

סוף סוף אני מגיע אל הפנייה לחצר הבית. הרמזור קצר ויש עוד 4 רכבים לפניי. הסיכוי להיכנס הינו גבולי.

 

ופתאום איזה סיוויק מדגם 2009 עוצר לפניי במקביל תוך כוונה ברורה לבצע כיפוח זכות חצוף במיוחד וחוסם את כל התנוע בנתיבו שבינתיים יש לה רמזור ירוק. הרחוב מתמלא בציפצופים. הדבר נמשך עשרות שניות ארוכות. והנה נדלק אור ירוק לפנייה והסיוויק החצוף נדחף לפניי. ברגע זה אני כבר הייתי בהתמוטטות העצבים ונדחפתי גם כן במרחק של מילימטר מאותו הסיוויק באור צהוב.

 

אישתי במקרה הייתה עדה לתקרית - הציפצופים ההיסטריים ברחוב גרמו לה להסתכל בחלון. כל הערב היא מאוד כעסה עליי על איך שנדחפתי ואחרי שנרגעתי אני גם כן כעסתי על עצמי. צריך להשתיל במוח את המושג של רוגע, אסור שהעצבים יהוו גורם כלשהו על הכביש. מישהו נדחף - שיהיה לו לבריאות.

[netanel_b]

את האמת, החלום שלי זה לנהוג עם איזה רובה פיינטבול לצידי חמוש ומוכן לפעולה ברכב וגם על קטנוע.

איזה פנטזיה זאת בשבילי לרסס כל רכב שמתנהג כמו שמתארים פה.

 

כמובן שזה יכול להיגמר רק באסון לכן זה נשאר בגדר הפנטזיה.

[biohazard]

אתמול ב-8 בערב אני חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך במיוחד וגם עייף במיוחד. בכביש 4 כרגיל פקוק - פה ושם מפוזרים חתיחות זכוכית, שאריות מתאונות שהיו הערב. אחרי העינוי של כביש זה מתחיל העינוי גדול עוד יותר - תל אביב. פתאום איזה נרקומן קופץ אל הכביש והרכבים מהנתיב הימני עפים עליי שמאלה - הברירה היחידה של לעוף תוך ציפצופים היסטריים לנתיב הנגדי אשר למזלי פנוי.

 

סוף סוף אני מגיע אל הפנייה לחצר הבית. הרמזור קצר ויש עוד 4 רכבים לפניי. הסיכוי להיכנס הינו גבולי.

 

ופתאום איזה סיוויק מדגם 2009 עוצר לפניי במקביל תוך כוונה ברורה לבצע כיפוח זכות חצוף במיוחד וחוסם את כל התנוע בנתיבו שבינתיים יש לה רמזור ירוק. הרחוב מתמלא בציפצופים. הדבר נמשך עשרות שניות ארוכות. והנה נדלק אור ירוק לפנייה והסיוויק החצוף נדחף לפניי. ברגע זה אני כבר הייתי בהתמוטטות העצבים ונדחפתי גם כן במרחק של מילימטר מאותו הסיוויק באור צהוב.

 

אישתי במקרה הייתה עדה לתקרית - הציפצופים ההיסטריים ברחוב גרמו לה להסתכל בחלון. כל הערב היא מאוד כעסה עליי על איך שנדחפתי ואחרי שנרגעתי אני גם כן כעסתי על עצמי. צריך להשתיל במוח את המושג של רוגע, אסור שהעצבים יהוו גורם כלשהו על הכביש. מישהו נדחף - שיהיה לו לבריאות.

 

כבר שנים שאני מנסה שלא להיתעצבן ,אבל לצערי כל בוקר כמה שניות אחרי שאני יוצא מהחניה בבוקר אני כבר בעצבים.

אי אפשר שלא להיתעצבן כאשר כל כמה מאות מטרים זו כמעט תאונה.

הנהגים בארץ צריכים להפסיק להיתייחס למושב הנהג בתור כורסת טלוויזיה, להגה בתור שלט שמשתמשים בו פעם בחצי שעה כדי להעביר ערוץ ולחלון הקדמי של הרכב בתור טלוויזיה אם סרט שלא ממש מעניין ולהתחיל לנהוג!

ואני הכי לא סובל את "הנדחפים" שלא נראה שהם ממש מבינים לאן ולמה הם נדחפים. לדוגמה אני לא מבין למה בכניסה למעגל(ולא רק) אם נתיב אחד, תמיד יש את האחד(שתיים,שלושה) שפותח נתיב שני ממש בכניסה למעגל עד כדי עלייה על המדרכה כי אין אין אין שם מקום לשני רכבים בו זמנית ולא ממש מצליחים לצאת מזה, כי זה שמאחורה כבר נצמד עד המילימטר ואין לאן לנסוע אחורה?