Doc Slow

הנתונים די דומים בכל המשפחתיות עם מנועי הטורבו הקטנים. גם הבראבו שלי (רובוטית) בנסיעה רווית פקקים עושה 1:10 עד 1:12, משתפרת לעד 1:15 בנסיעה שרובה בין-עירונית רגועה יותר ועד יותר מ-1:18 בנסיעה בין-עירונית מאוד רגועה בחורף (בלי מזגן). נתון זה אמנם לא שונה משמעותית מצריכת הדלק של משפחתיות (ידניות) משנות ה-90, רק שאלו שקלו רק 1000 ק"ג בעוד שהבראבו שוקלת 1300. זאת גם בערך צריכת הדלק שקיבלתי בפוקוס 1.6 אטמוספרית (רובוטית). היתרון של מנוע הטורבו בבראבו הוא, שכאשר רוצים בכך, הוא מפיק ביצועים טובים בהרבה משל מנוע 1.6 "רגיל".

הפסקת פיפי? בכל מקרה אתה חייב לעצור בכל פעם שמישהו רוצה לשחרר חגורה ולהסתובב ברכב (מבחינת החוק ויותר מזה מבחינת כללי הבטיחות). רעב? תניח בין הילדים במושב האחורי צידנית מלאה צ'ופרים ופתרת את הבעיה. משעמם לי? שוב פעם - אסור לעזוב כעקרון את המושב בזמן נסיעה. בנוסף - נשק החירום שלנו היה הטאבלט ובמושב אחורי של פורד E450 בהייה בטאבלט הייתה נגמרת בהקאות. לא צריך להזמין מלונות אבל חייבים לדאוג למקומות חניה. אמנם יש בצפון אמריקה בלי סוף חניוני RV מוסדרים, אבל בעונת השיא אתה לא תמיד יכול להיות ספונטני. בטח לא בהרי הרוקי. שוב פעם, RV הוא פתרון טוב לחלק מהמטיילים ולפחות בקולומביה הבריטית ואלברטה יש תשתיות הולמות וכמות אדירה של רכבים כאלו על הכבישים. ההורים שלי טיילו עם RV ומאוד נהנו וכמוהם עוד מאות אלפי מטיילים, חלקם גם עם ילדים. לגבי בטיחות - אין מבחני ריסוק מסודרים של פורד E450, אולם מקובל שרכבים כאלו נוטים יותר לתאונות עצמיות (הסכנה העיקרית בכבישי הספר של קנדה), בוודאי ביחס למכונית מאוד מודרנית עם מרכז כובד נמוך והמצוידת במיטב ראשי התיבות. מבחינת בטיחות פאסיבית - הנוסעים מלפנים ב-RV מוגנים על ידי שלדת הקבינה וזוג כריות אוויר, אולם אלו מאחור לא מוקפים בכלוב התהפכות כלל (אם כי המושב מוברג ישירות לשלדה ולא לארגז). במכונית מודרנית כל הנוסעים מוקפים בשלדה מאוד קשיחה ועם וכריות אוויר מכל עבר (ב-300 יש גם כרית לברכיים של הנהג). ותוספת לגבי בטיחות - בנסיעה לקלגרי חלפנו על פני RV שעף לשוליים. הקבינה נראתה שמורה אולם כל החלק האחורי נראה כמו ארון עץ שנפל מקומה רביעית - מרוסק לחתיכות. אתה ממש לא רוצה שהילד שלך יסתובב באחורי RV בזמן שאתה גומע קילומטרים על הכביש המהיר.

האפשרות הזאת נשקלה בכובד ראש. קראתי דיוחים על כך לכאן ולכאן, הרוב היו נגד. בחישוב כלכלי ד"א, יתכן וקראוון היה יוצא בכמה מאות דולרים זול יותר בחישוב הכללי. קראוון גם חוסך את המעברים וקיפול הציוד כל פעם שעוברים מקום לינה, הגדולים שבהם גם מציעים מרחב מחיה סביר. אולם חוץ מאשר בוונקובר ובהרי הרוקי, ישנו לרוב בסויטות מרווחות מאוד, עם מטבח גדול ומאובזר ומיטת קינג שאפשרה לנו לצבור כוחות ליום המחרת - זה לא משהו שיש בקראוון, כל קראוון. בנוסף - נהיגה בקראוון היא חוויה מאוד מתישה ופחות בטיחותית מאשר ברכב משפחתי גדול. אני חושב שעם ילדים צריך גם לתת את הדעת על זה ולבחור את המכונית שתהיה הכי נעימה וקלה לנהיגה (וגם הכי בטוחה). הפוסט הבא ד"א - ג'ספר, כביש הקרחונים עד באנף, קפיצה לקלגרי וחזרה עד וונקובר.

SEA TO SKY ועד הרי הרוקי הקנדיים מה בן-אדם צריך יותר, מסלול הכולל לא אחד, אלא שניים מהכבישים היפים ביותר בעולם, מכונית מפנקת וחזקה, דלק במחיר סביר ודרך כמעט פנויה, 15GB של מוזיקת דרכים משובחת ו... שני ילדים במושב האחורי. רואד-טריפ עם ילדים הוא חוויה, אהם, מיוחדת ושונה. כאשר מדובר בילד בן 7 ותינוקת בת שנה לפחות אין בעיות של ריבים במושב האחורי, אבל עדיין צריך להביא בחשבון שמדי פעם לתינוקת פתאום נמאס לשבת במושב ומתחילה בצפירה עולה ויורדת וכמובן "אני חייב פיפי עכשיו" או "אני רעב, מתי עוצרים, אני רעב, מתי עוצרים..." וכו'. כך שמי שעוד לא יצא לרואד-טריפ עם ילדים ומתכוון לעשות זאת לראשונה חייב להביא בחשבון קצב התקדמות איטי יותר וקצב התעייפות מהיר יותר. חייבים תמיד לחשב עם מרווחי בטיחות, נקודות עצירה מתוכננות, המון סבלנות והמון פחיות של קפה קר עתיר קפאין - כי בכל זאת מדובר בכבישים הרריים מפותילם ולא מוכרים וחייבים לשמור על ריכוז בתוך כל הבלאגן. שמחתי לעזוב את וונקובר. העיר הייתה מאוד נחמדה, אבל הייתי בנחמדות ויפות ממנה והיא לא הייתה הסיבה העיקרית לטיול. חרטום הרכב סוף סוף הופנה לכיוון צפון ולאחר שחצינו את גשר שער האריה וחלפנו על פני מערב וונקובר, עלינו על כביש 99 המפורסם המטפס לאורך Howe Sound אל ההרים, דרך סקווימיש ועד עיירת הסקי וויסלר. הכביש כל-כך מדהים שבחרתי לנסוע בו פעמיים (גם בדרך חזרה). זה גם כביש נהיגה נהדר אבל "התגרזנות" לא מומלצת, ראשית כי הוא לרוב עמוס, שנית כי משטרת קולומביה הבריטית רק מחכה לגיבורים שיחרכו את האספלט באחד הכבישים המתוירים בעולם. כמובן שעם ילדים במושב האחורי יש גם סיבה שלישית לנהוג יחסית לאט ולספוג את הנוף המדהים הנשקף מהחלונות. כמה עשרות ק"מ מוונקובר עצרנו במכרה הנחושת "בריטניה". מדובר במכרה נחושת עצום שהפסיק לפעול בשנות ה-70 והפך למוזיאון. במקום סיור מודרך ברכבת החולפת בתוך מנהרת שירות תת-קרקעית, מלווה בהסבר משעשע ומלומד (באנגלית) על ציוד כריה, ציוד לצרכים וציוד להפקת נחושת. בחוץ ממתינה האטרקציה המוצלחת ביותר לילדים - מתקן המדמה מכרה זהב מימי הבהלה לזהב המזרים מים וחול ומאפשר למבקרים לחפש זהב עם צלחות שטיפה. המקום מסודר להפליא, יש מדריכים העוזרים במלאכה עם המון סבלנות ומי שעוקב אחרי ההוראות ומתאזר בסבלנות צפוי אכן למצוא גרגרי זהב. לילדים גדולים יותר אפשר לספר על תקופות הבהלה לזהב שהיו באיזור קולומביה הבריטית ובהמשך צפונית משם ביוקון ובאלסקה החל מאמצע המאה ה-19 ועד התרומה של אירועים אלו להתפתחות מערב קנדה. במקום גם גינת משחקים קטנה וחביבה עם משחקים מעולם הכרייה ותצוגה סטטית של משאית ענק. לאחר הביקור במכרה המשכנו לטפס במעלה כביש 99 דרך סקווימיש (עצירת קניות) ועיירת הסקי והנופש וויסלר, שהיא יעד פופולרי מאוד בפני עצמה, אולם לא עצרנו בה בטיול זה. הכביש מטפס מאיזור פתח המפרץ ועד לגובה הרי החוף המערב-קנדיים ועל כן זכה לכינוי SEA TO SKY. אבל יופיו של הכביש לא מסתיים בוויסלר. הוא ממשיך אל תוך ההרים, ברצף בלתי פוסק של פיתולים, בין פסגות, פלגי מים ועצים. סך הכל עוד כ-100 ק"מ של כביש שמזכיר במידה מסוימת את נס-הרים, אבל הרבה יותר ארוך, עם הרבה-הרבה יותר מים, עצים גדולים יותר ובלי רוכבי אופניים. הקרייזלר 300 היא לא המכונה הראויה לכביש הזה. הדבר הנכון יהיה כנראה רכב קטן, זריז המפיק מקסימום הנאה כבר במהירות נמוכה. כמו הקטרהם 7 שעקפה אותנו במהלך הנסיעה בדרך הלוך (או אולי אפילו נכון יותר - פיז'ו 106GTI). יחד עם זאת, בכביש זה שמחתי שבחרתי בסדאן המגודלת ולא במיניואן או ב-SUV. למרות ארץ מוצאה וגודלה, הבהמה האמריקאית שמרה על ריסון מפתיע, עם העברות משקל ושמירת כיוון מפתיעים לטובה. בקטע כביש מסוים נסעתי אחרי פורסטר שנזרקה מנתיב לנתיב (במהירות 60-70 קמ"ש) בזמן שה-300 לא התקשתה לשמור על המסלול שהתוותי לה, בלי מאמץ מצד השלדה ובטח לא מצד המנוע. בערך באיזור אגם SETON ולילואט החוויה יורדת הילוך, הנוף הופך למעט צחיח יותר, הכביש פחות מהנה לנהיגה, אבל הנוף ממשיך להיות מרשים מאוד, גם אם שונה ובאופן יחודי לחוף המערבי (ביחס למזרח המישורי יותר) - יום נסיעה אחד לוקח אותך דרך שלושה איזורי אקלים שונים. קצב ההתקדמות שלנו היה איטי למדי ועצירת הקניות בסקווימיש עלתה לנו בהמון זמן יקר. התיכנון לנסוע בנתיב צפוני דרך בית מאת המילים נפלה וחתכנו בנסיעה מהירה דרך Kamloops ובנסיעה לילית דהרנו את 127 הקילומטרים שנותרו עד Clearwater על מנת שנספיק להגיע ל-B&B לפני שיסגר. ב-Clearwater בילינו לילה אחד ב-Gateway B&B - קיבלנו דירה מאוד מרווחת, מאוד מטופחת, מקרר מלא כל טוב לארוחת בוקר, גינה אחורית שהילדים ממש נהנו בה בבוקר ומארחים מקסימים. המחיר פשוט בדיחה - פחות מ-400 ש"ח כולל מיסים. מומלץ מאוד בדרך להרי הרוקי וגם למי שרוצה לבלות באיזור עוד יום-יומיים (ויש מסלולי טיול מוצלחים באיזור). למחרת חווינו את ההתקלות הראשונה והאחרונה שלנו עם המשטרה המקומית (נגמר באזהרה ולא ב-170 דולר קנס למזלנו) והמשכנו לאטרקציה המרכזית באיזור (45 דקות נסיעה מהעיירה) - פארק WELLS GRAY רחב הידיים המשופע הרי געש רדומים, נחלים ומפלים שהגדול בהם הוא מפל HELMCKEN הנופל בעוצמה מגובה 140 מטרים (מפל "התנור" נופל 30 מטרים) וניתן לצפות בו לאחר הליכה קצרצרה מחניה מוסדרת במקום. המפל הוא האטרקציה הנגישה המרכזית, אך לא היחידה בפארק או באיזור, אולם יחד עם זאת, ראוי להביא בחשבון שאין ספור תצפיות ומסלולים מרהיבים ממתינים חצי יום נסיעה מערבה משם ברוקי'ס. לאחר תצפית מרהיבה זאת חזרנו למכונית לקראת 360 הקילומטרים שנותרו עד למלון שלנו בג'ספר (החלק הקטן של הנסיעה ועדיין מעט יותר מהמרחק מתל-אביב לאילת).

לא רק שאתה קורא באופן סלקטיבי, אתה גם מדמיין משפטים שמעולם לא נכתבו. לא אמרתי שמדובר בחורבן כלכלי, בהחלט אמרתי שמדובר באוטו יקר יותר לתחזוקה ומדובר בעניין של סדרי עדיפות שחייבים להביא בחשבון לפני הרכישה. 147 הוא רכב "פשוט יחסית" ביחס לדגמים הבכירים יותר של היצרן, אבל יש לו כמה בעיות יחודיות שזוכות להתייחסויות חוזרות בפורומים שונים. אני חרשתי את הפורומים הבריטיים של פיאט/אלפא, חרשתי אותם לפני ככה וככה שנים שתיכננתי לשדרג את הקליאו שהייתה לי אז והשתעשעתי בכל מיני רעיונות - כולל ה-147. חרשתי אותם שוב פעם לפני שרכשתי את הבראבו ושוב פעם שיחקתי ברעיון לרכוש אלפא. אני לא יודע איזה מקורות אתה בדיוק בדקת. מה שרשמתי, אם היית טורח לקרוא, הוא מאוד פשוט - מדובר במכונית עם סיכון גבוה יותר לתקלות ועלות החלקים והתיקון היא גבוהה יותר מאשר (נגיד) רוב המכוניות היפניות וחלק ממותגי "הבסיס" האירופאים (פיאט ורנו בוודאות). ספציפית הבעיות עם המשולשים והווריאטור שיחודיות למכונית באות בנוסף לשלל בעיות שאופיניות לרכב שהוא כבר לא צעיר ובעל אמינות כללית ממוצעת לכל היותר (וגם זה בתנאי שתוחזק כראוי). אני מקווה מאוד בשביל ה-OP שזה אכן יסתכם ב-2000 ש"ח בלבד (שזה אולי פרוטות בשבילך, אבל עדיין סכום מכובד לרוב האנשים במדינה), זה בערך הגבול התחתון של תיקוני בעיות טיפוסיות שהוזכרו בהקשר לרכב הזה. לפי הערכתי ה-OP צריך להביא בחשבון רזרבה של 5000 ש"ח לפחות ברכישת 147 ביחס (כהשוואה) טויוטה קורולה לצורך הפתעות ובנוסף עלות תחזוקה גבוה יותר (שנובעת מהצורך ללכת למוסך מתמחה וחלקים יקרים יותר באופן שוטף - נניח +1000 ש"ח לשנה, תלוי גם בקילומטרז' השנתי ובאופי הנהיגה). עכשיו לסיכום - בבקשה תקרא את התגובה הזאת שלי ואת כל האחרות ותחפש איפה רשמתי שמדובר "בחורבן כלכלי" או בסוג אחר של אסון. תחפש גם איפה "קטלתי" את אלפא יקירת נפשך בדיוק? ציינתי שזה רכב "נחמד", אני לא רואה את הקטילה כאן. האופן שבו אתה דוחף לפוסטים שלי כל מיני מילים שמעולם לא היו בהם והצורה המתלהמת שאתה מגן על ה-147, מעיד על חוסר רצינות. בנוסף הצורה שבה את תוקף אישית את בעל הביקורת ולא את הביקורת עצמה, פשוט לא רציני. עכשיו ה-OP צריך להחליט אם הסיפור הזה שווה לו ואני ממליץ לו ללכת ולעשות לפני כן (אם טרם עשה) עבודת מחקר יסודית בפורומים הרלוונטיים בבריטניה. שיתחדש עם איזה רכב שיחליט לקנות וינהג בזהירות.

לא חסרים סיפורים של מכוניות "גמורות" שעברו איזה אילתור זריז לפני המכירה. מצד שני יש גם הרבה סיפורים של מכוניות ששבקו חיים מעט אחרי המכירה בלי שום כוונה רעה. ההורים שלי מכרו מכונית לחבר, גאלאנט במצב טוב, שמעט לאחר המכירה החלה לסבול מבעיות מאוד יקרות (ABS וגיר). היה לאבא שלי מאוד לא נעים עם זה, אבל ככה זה עם מכוניות. מצד שני - אם בתוך יום אחד המנוע שבק חיים, בלי סימני אזהרה מקדימים, זה חשוד מאוד. תנסי לבדוק אם לא מדובר במקרה בסוחר רכב שהתחזה לאדם פרטי. במקרה כזה יש לכם קייס משפטי (אולי). אם מדובר באדם פרטי - חבל על המאמץ.

קבריולטים -- כבדות יותר וקשיחות פחות. פחות אירודינמיות. אלו עם הגג הקשיח (לא המוסטנג) הן עם מרכז כובד גבוה יותר. עם עוד מערכת חשמלית שיכולה להתקלקל. במקרים מסוימים הגג מקבל בטן עם השנים ו/או לדלוף. מוגבלות מאוד בתא המטען כאשר הגג פתוח ועשויות להיות קלאוסטרופוביות כאשר הגג סגור. אבל זה המון פוזה ויש אנשים שמאוד אוהבים את החוויה של נסיעה ברכב כזה (לא כולם ד"א). תתייעץ בפורומים הרלוונטיים בארץ ובארה"ב לגבי התחלואות הספציפיות של המוסטנג דנן ותחליט אם זה שווה לך את הפוזה והחוויה - זה משהו סוביקטיבי לחלוטין ולכן זה משהו שרק אתה יכול לדעת. ובלי קשר - תפנה לרופא המשפחה בנוגע לאפשרויות גמילה מסיגריות.

פתרון אמיתי של הבעיה דורש מהלך נועז, שרים ופקידים לא אוהבים מהלכים נועזים. למי שלא צפה בסדרה הקלאסית - כאשר סר המפרי מ-"כן אדוני השר" רצה לתקוף מדיניות מוצעת של השר, הוא אמר לו "תוכנית נועזת מאוד, אדוני השר" ובהמשך הפרק דאג למסמס את אותה תוכנית "נועזת". פתרון הבעיה דורש כאמור מספר צעדים נועזים שלעולם לא יתרחשו -- * הסרת אחד מחסמי היבוא הבעייתיים ביותר בישראל (לא רק בתחום הרכב) - נמלי ישראל - לעולם לא יקרה. * הקלה על יבוא מכוניות וחלקי חילוף מאירופה על ידי קבלת אישורי תקינות ותאימות ממכונים אירופיים מוכרים, ללא צורך בתקיעת הציוד על ידי משרד התחבורה (מלבד כמובן בדיקה של המסמכים ותקפותם) וכיוצא בזה צורך במגוון מכערים (אם אתה לא יבואן גדול ומקושר). חיוב במכס לפי מחיר שוק (ולא מחיר מומצא שהוא קומבינה של היצרן והיבואן) - לעולם לא יקרה. * פתרון שתי הבעיות מעלה תאפשר הבאת חלקי חילוף מאירופה בתוך 3-4 ימים דרך האוויר או תוך 10-15 ימים בדרך הים וכמובן תוזיל מאוד את עלויות המלאי של יבואנים מקבילים, תקל על מוסכים המתחרים במוסכי היבואן, תאפשר ללקוחות לקנות חלפים בערץ ישיר וזול, ותוזיל באופן כללי עלויות ליצרן - לעולם לא יקרה. * מיסוי מדורג על רכב - באופן שיהיה משתלם ליבא גם מכוניות "עממיות" בערוץ מקביל וגם "עמך" יהנו מיבוא מקביל. נגיד - 50% על כל שקל עד 5000 יורו (מחיר שוק לפני מס), 75% על כל שקל מ-5000 ועד 12000 ו-125% על כל שקל מעבר לזה (הסולם יהיה עם פקטור בהתאם לרמת זיהום האוויר) - לעולם לא יקרה.

שאתה מייעץ למישהו בנושא מאוד יקר, לפחות תגלה אחריות. נכון שגם קורולה מתקלקלת, אבל באופן סטטיסטי זה קורה הרבה (אבל ממש הרבה) פחות מאשר ל-147. מי שטוען אחרת, פשוט טומן את הראש בחול. גם האחזקה של 147 גבוהה יותר, הסיכוי להשבתה ממושכת בגלל תקלה גבוה יותר ויש תקלה - היא יקרה יותר לתיקון. שאני אביא מאות ציטוטים משירשורי תקלות/תיקונים/שיפוצים מהפורום הזה ומפורומים בריטיים, או שאתה תחפש בעצמך? לעומת זאת במשפחה שלי יש כמיליון ק"מ ניסיון עם קורולה/קארינה (אני מדבר על התקופה שהן יוצרו רק ביפאן ועם גיר אוטומטי רגיל) - שאני בהחלט לא ממליץ עליהן לכל מי שהוא (אפילו קצת) חובב הגה, אבל הן פשוט אמינות באופן מוחלט (ובוודאי יש עוד הרבה בעלי טויוטה שיסכימו איתי). שוב פעם - את הקורולה נתתי כדוגמא לצורך דיון ולא כאלטרנטיבה לרכישה. וזה לא רק המשולשים, אלא גם הווריאטור ומערכות עזר שהן, מה לעשות, לא אמינות כמו אצל היצרנים במזרח. אני בטוח שבשביל ה-OP גם 147 עם מנוע פושר היא סוג של פשרה. החיים הם אוסף של פשרות אצל 99.9% מהאנושות. הבראבו לא קשורה ל-147 אלא לאלפות אחרות (מנוע 1.4 טורבו דומה לזה שמותקן בג'ולייטה ובמיטו, גיר סלה-ספיד, הרצפה לא שימשה רק את פיאט ולנצ'יה), אין לי מושג מאיפה הבאת את המשפט הזה. היא אפילו לא דומה אליה קונספטואלית, הבראבו היא המקבילה האיטלקית של הגולף. מה בדיוק מיוחד באלפא 147 עם מנוע 1.6? זאת בהחלט מכונית נחמדה, אבל ממש לא "מיוחדת". כמובן "שייחוד" הוא גם עניין סוביקטיבי, יש כאלו שחושבים שהמכונית שלהם, מכונית נדירה הרבה יותר מה-147, חזקה יותר ואוחזת יותר, היא מכונית "מיוחדת". אני מדבר על הבראבו ואני כמובן ציני. ולגבי סדר עדיפות -- אין לי בעיה ללכת ולהחליף מחר את הבראבו באלפא 159 (יד שניה), לתחזק אותה ולהנות ממנה. העניין הוא שההבדל באחזקה הכוללת יסתכם בעלות של טיול (נחמד) לחו"ל פעם בשנה. אני מעדיף את הטיול הזה, אתה כנראה לא. אני לא יודע מה ההעדפות של ה-OP בעניין וגם לא מתיימר, אבל לפחות ראוי שיהיה מודע לזה ויחליט על מה הוא מתפשר.

תבדוק טוב-טוב-טוב את תנאי העסקה לפני שאתה חותם. מקדמה של 20K ותשלום חודשי של אלפיה לא קונים לך מכונית חדשה. אני מקווה שברור לך שבסוף התקופה אתה צריך לגלגל את היתרה לעסקת שידרוג (בתנאים ותוספת תשלום שיראו לנכון לחברת הליסינג) או לשלם את יתרת הסכום (או לגלגל אותו לעוד הלוואה - אני משער שהנקודה ברורה). קליאו 1.2 טורבו חדשה זה בהחלט משהו שתפור לדרישות שלך, אבל למעלה ממאה אלף (וזאת בתוספת הריבית המפולפלת שמסתתרת במעמקי החוזה המורכב של עסקת הליסינג) זה לא מעט כסף לסופרמיני, לא משנה באיזה אופן אתה פורס את התשלום.

אני קראתי את השרשורים הרלוונטיים לגבי ה-156 שלכם. מכונית מאוד מיוחדת שאני מאוד מעריך. את הקורולה 98 מכרנו ואת זאת מהליסינג החזרנו והיום אנחנו דווקא מחזיקים פיאט בראבו, סוג של פשרה בין הרציונל והאמוציונל. אני גם מקווה לקנות עוד רכב "מעניין" שיעלה הצורך לרכב שני בעוד שנים מספר. אני חושב שאנשים צריכים לשאוף להגשים את החלומות שלהם, אבל השאלה היא אם החלום הספציפי הזה שווה את ההשקעה (בזמן ובכסף) והאם בעל החלום מודע להשקעה הדרושה. אם התשובה היא כן בשני הסעיפים, שיהיה לו בהצלחה.

איזה דרמה! כולה אלפא 147, רכב נחמד אבל לא פרארי! אולי הוא יצטער שלא השקיע את הכסף שילך על המשולשים של האלפא באיזה טיול מדהים? אולי בתוספת שכירת רכב ליום מסלול באותו טיול מדהים, אם הוא כזה חובב הגה? אולי הוא יצטער שלא השקיע בתחביבים אחרים שלו? אולי הוא בכלל יצטער שהוא שלא חסך את הכסף הזה לדירה או סתם לעתיד?

http://aka.idf.il/miluim/templates/inner.asp?catId=58820 חזרתי לא מזמן "מחופשה" של יותר מ-20 יום הרחק מהאשה והילדים, בכך השלמתי שנה מצוינת עם יותר מ-40 ימי מילואים. מכל החברים שלי אני היחיד שקורעים אותו כך ולמעשה רובם בקושי נקראים (אם בכלל). צר לי שאני חייב להתייחס ל-150 ש"ח הנחה באגרה בצורה צינית, אבל לאור זאת אני מקווה שתבין את התייחסותי זאת.

שתוחזקה כהלכה... כמה מכוניות בנות 12-13 עם מחירון סביב 10-15K מתוחזקות כהלכה? במיוחד שהטיפולים יקרים מהממוצע? אמנם אין לי אלפא, אבל אני מחזיק מכונית שחולקת הרבה מאוד מכלולים עם מגוון אלפות - במיוחד מנוע וגיר. הדרישות של פיאט מאוד מדוקדקות ולא כל המוסכים יודעים או רוצים לעקוב אחריהן במדויק. יש מעט מוסכי פיאט טובים ואפילו פחות מוסכי אלפא טובים. בשביל להחזיק 147 מתקתקת כמו שעון צריך לא רק להקפיד על טיפולים במועד, אלא על טיפולים במוסך שיודע מה לעשות ולא במוסך הכי זול בסביבה או במוסך הפרטיזני של הבן-דוד/חבר (מקום אליו הולכים רבים מבעלי הרכבים בני ה-13 ששווים פחות מ-15K). אפילו אם הוא ימצא אחת שמורה ומטופחת, בשביל להחזיק אותה כזאת גם לעתיד לבוא, הוא יהיה חייב לשמור על תחזוקה ברמה גבוהה. זאת לא הקורולה 98 שהייתה לי שטופלה במוסך כללי בגליל ותמיד באיחור של כמה אלפי ק"מ לכל טיפול ושיכלה לנסוע עם מי ברז ברדיאטור ושמן טרקטורים בעוקה. האם פותח הדיון נמצא במצב כלכלי כזה שהוא יכול להעניק ל-147 את הטיפול לו היא זקוקה? אין ספק שמדובר ברכב מיוחד הנותן תמורה "מעניינת" (במיוחד ביחס למחירו הנוכחי), אבל זאת בהחלט בחירה נועזת לבעל תקציב לחוץ.

הוא כתב מפורשות שאמא סגורה על ה-3. מכונית לא רעה והתמחור הפך להיות סביר יותר לאחרונה. סדרה 3 דיזל-סטיישן היא לפי דעתי אחת המשפחתיות הטובות ביותר היום (אם אתה משפחה גרמנית). אתה צודק, אבל רכישת רכב היא לרוב פעולה אמוציונלית יותר מרציונלית וככל שהתקציב הולך ועולה כך הרציונליות פוחתת (עד כמה שהדבר נראה מוזר). הוא הרי ציין שהרכב הקודם שלהם אכזב בסעיף המזגן, אכזב בסעיף הביצועים ועדיין הם דבקים ביצרן. השיקול שהוא מציין - "מסורת". בבקשה.

שיקולים של הבדל במחיר הקניה וצריכת דלק כנראה לא חשובים, הוחלט כבר על הדגם וכעת רק מדברים על רמת הגימור ועוצמת המנוע - אז פשוט דברו עם היבואן אם יש אפשרות לראות את שתי המכוניות ברמות הגימור הרלוונטיות (ורצוי מאוד לעשות סיבוב עליהן וגם להתרשם מהמזגן - למרות שהקיץ די נגמר) - שאמא תתרשם מאיכות ואבזור הסלון, תעשה סיבוב ותחליט. זאת הרי תהיה המכונית שלה - נכון? שיקול אחד נגד ה-328 במקרה שלך (כנהג שזה עתה עלה על ההגה) - מדובר במכונית שמאיצה ב-7 שניות מ-0 לשלילה... ועוד משהו - עצוב מאוד לשמוע שב-320 הקודמת שלכם המזגן לא תפקד וב-320 הנוכחית אין פתח מאחור שהפך לסטנדרט גם ברוב המשפחתיות הקטנות יותר.

אני עובד לרוב בבית חולים ופחות נתקל בטפסים הירוקים כנ"ל. באביב עבדתי באופן זמני במרפאה עצמאית בקופ"ח מסוימת וחתמתי על מגוון טפסים ירוקים ורישיונות לכלי יריה (לחולים קבועים של המרפאה) בלי שהם היו צריכים לשלם בנפרד. אולם חשוב לציין שזאת מרפאה עצמאית ומדובר רק בחולים הרשומים במרפאה. יכול להיות מאוד שבמרפאות עם רופאים שכירים (מועסקים ישירות על ידי הקופה) המצב שונה. האמת שאם עושים את מילוי הטופס כמו שצריך, מדובר במלאכה של 5 עד 20 דקות (תלוי במורכבות המטופל וברמת ההכרות איתו) וזה לא מעט זמן במונחים של רפואת משפחה. הזמן הזה יקר מאוד, עלות כוללת של רופא משפחה/פנימית מומחה למעסיק שלו במרפאה (לא בבי"ח שם זה פחות) היא החל מ-200 ש"ח לשעה ולזה כמובן יש להוסיף את עלות המרפאה עצמה ועלות שירותי מזכירות. 95 ש"ח עלות לפעולה שלא מכוסה כלל על ידי סל-בריאות או ביטוח כלשהו ושאמורה לפחות לקחת בממוצע 15 דקות (ברוטו) זה ממש לא יקר.

הפלואנס ZE הוא רכב מיותר במיוחד אם מביאים בחשבון שהקונצרן גם מייצר את הניסאן ליף, המכונית החשמלית המוצלחת והנמכרת ביותר היום. על פי וויקיפדיה - נמכרו סך הכל כ-3500 פלואנס ZE לעומת יותר מ-75 אלף ניסאן ליף. היתרון היחיד (והמיוחד) של ה-ZE הוא היכולת להחליף סוללות, אבל היתרון הזה נקבר (לפחות לבנתיים) ביחד עם בטר-פלייס ומתחת להררי האגו של שי אגסי. אם מתייחסים לפלואנס ZE כחלק אינטגרלי במיזם, אזי בהחלט מגיע לה מקום של כבוד בעשיריה הפותחת.

משרשור קודם שלך. עשית מחקר יסודי על ה-147 לפני שהחלטת לרכוש אחת? אתה בוודאי יודע שהרכב מאוד, אבל ממש מאוד, רגיש לטיפולים שהם לא טיפ-טופ. על עניין המשולשים אתה בטח יודע. אתה גם יודע שרוב רכבים ממודל שאתה מחפש לא זוכים לטיפול כזה ומדובר במשימה סיזיפית למצוא 147 שמורה ומטופחת. 147 בת 12 כרכב ראשון עם תקציב צפוף זאת בחירה נועזת, בהצלחה.

אודי A2 ראיתי לראשונה בקופנהגן ב-2001 ובאותה תקופה הוא נראה מאוד מתקדם ומרשים. זה היה רכב שהקדים את זמנו, מאוד חריג לקטגורית גודל ומחיר שלו. אולי הוא לא נוח (לא נסעתי באחת), אבל אני לא חושב שזה היה רכב "גרוע". אני מסופק אם ה-A2 גורמת למחלת ים נוראית יותר מאשר זאת שחטפתי בשברולט קפריס (שלא לדבר על שברולט ספארי או במושב האחורי של F350 בכל מילואים שאני עושה לאחרונה). למעשה אף מכונית מהרשימה היא לא קטסטרופה מוטורית. בוגאטי וויירון לא ממש מתאימה לרשימה - היא מראש תוכננה כפרויקט לא רווחי (שאמור היה להתקזז, לפחות חלקית, עם חלחול טכנולוגי לדגמים אחרים ובניית ערך המותג).

ראשית - אתה מחפש אוטו אופנתי/מבוקש, שנתון יחסית מתקדם, קילומטרז' נמוך, מטופל היטב ובתקציב נמוך. זה לא עובד ככה. שנית - בנוסף, בתור בחור בן 17 וקצת השיקול הראשון צריך להיות בטיחות ואז כל מיני עניינים של עיצוב ("צורה יפה של צעירים"). אתה פשוט בקבוצת סיכון הגבוהה ביותר על הכביש (צעיר, חדש, זכר). פולו 2001-2 מציעה בטיחות לא רעה לקטגוריה ולשנתון שלה. סיאט איביזה ישרה קו מ-2002 (צריך לבדוק באיזה שנה ישרו קו בארץ). בנוסף חשוב לזכור את עניין הבטיחות האקטיבית - בדיקה מקיפה ותיקון של כל בעיה בצמיגים, גלגלים, בלמים, בולמים ומתלים - במיוחד עכשיו לקראת החורף. שלישית - מלבד תקציב הרכישה, אתה צריך לבדוק שיש לך תקציב פנוי לביצוע תחזוקה וטיפול ראשוניים ברכב לאחר קנייתו וכמובן לתחזוקה השוטפת שלו (ביטוח צד ג', רישוי שנתי, דלק, טיפולים שוטפים, הפתעות). זה מצטבר להרבה כסף כל חודש (ראה ריבוי דיונים בעניין בפורום זה ובכללי). אתה עדיין רוצה רכב משלך?

הביטוח על הונדה סיוויק יקר למדי, הצעת ביטוח שקיבלתי על הונדה 1.8 (אחת האופציות ששקלתי לפני שרכשתי את הבראבו) הייתה כ-5.5K חובה+מקיף. כ-2K יותר מאשר עולה לי לבטח את הפיאט היום. אה, אבל זה מתקזז כי כמובן שהונדה אמינה לחלוטין בזמן שהפיאט שלי כבר מלאה חלודה ואתמול גיליתי שהמנוע נפל מהתושבות שלו. בגלל זה בעלי מוסכי הונדה יושבים בקרן רחוב ומקבצים נדבות. נו באמת, תקלות יש בכל רכב, במיוחד אם הוא מוזנח (טיפולים לא במועד או אצל חאפרים, נוזל קירור לא תקני ושאר מרעין בישין) ותקלות בהונדה, נדירות ככל שתהינה, הן עסק יקר. עדיין, מבין האופציות שהעלת - הסיוויק היא הרכב הנחמד ביותר. אפילו הייתה ב-shortlist שלי שחיפשתי מכונית לפני כשנה. אפשר לחשוב שאי פעם משפחתיות היו סמל של הנאה וכיף. מדי פעם הייתה איזה יוצאת דופן (309 ו-306 כדוגמאות מובהקות) שבארה"ק לרוב סורסו עם מנועים דלים או גיר אוטומטי עצל (או שניהם במקרה של הפוקוס דור ראשון). מי שרוצה יכול למצוא משנעת-משפחות שמדי פעם תעלה לו חיוך (צנוע) על הפנים. יש לי אחת כזאת בחניה (פיאט בראבו כאמור) וכמותה יש עוד כמה בשוק.

ה-I20 היא ממש לא גטס. אמנם ממש לא מלהיבה, קצת רועשת וצפופה, קופצנית על מהמורות, אבל ככה גם רוב המתחרות שלה בקטגוריה הזאת מהמזרח. נהגתי ברכב כמה מאות ק"מ, לא מספיק בשביל להעיד על צריכת הדלק, אבל מדיווחים של הבעלים (סבא שלי), לא מדובר בקטסטרופה של הגטס. אם ה-OP רוצה נסיעה נינוחה יותר (יחסית), חיסכון מופלג בדלק ובטיחות ומוכנה להתפשר על גיר וביצועים - שתעיף מבט בקליאו 1.2 דור קודם. יש בפורום מספר בעלים ובעלים לשעבר שניתן לשאול את דעתם. המאזדה לפי דעתי נותנת תמורה לא טובה למחיר המבוקש עליה.

אמינות ברכב ישן זה תמיד הימור. נכון שההימור עם סובארו אימפרזה קטן יותר מאשר ברנו מגאן, אבל עדיין זה הימור וצריך עודף תקציבי לבלת"ם. 300-400 ש"ח לחודש לביטוח הבסיסי ביותר שלא יכסה לך שום נזק מתאונה (ונהגים צעירים עושים הרבה תאונות). 80 לחודש על טסט ואגרת רישוי. תחזוקה שוטפת - 200 לחודש (טיפולים, צמיגים, מגבים, נורות, מצבר כל כמה שנים, שטיפות וכו') דלק - תלוי ברכב ובקילומטרז', מדובר בהוצאה כבדה מאוד במדינת ישראל. קלקולים והפתעות - מ-0 ועד השבתה מוחלטת של הרכב (ערך תיקון בלתי סביר). לסיכום - כן, אפשר בהחלט להחזיק מכונית (עם קילומטרז' של עד 1000-1500 לחודש) ב-3000 לחודש. אבל זה לא ישאיר לך הרבה בצד לשאר ההוצאות ואתה תמיד צריך להיות מוכן לשלוף כמה אלפים על "הפתעות".

קרייזלר 300 - תמונות והתייחסות לעיצוב פנים וחוץ (בכל זאת זה פורום רכב ולא אתר למטייל!) כאמור ה-300 עברה עדכון משמעותי לפני כ-3 שנים. הדבר הבולט לעין כמובן הוא שינוי העיצוב. את העיצוב הקודם לא אהבתי, ממש לא אהבתי. הוא היה בסטייל של עבריין-צעצוע, רכב עאלק-גנגסטרים עם גריל כל כך מופרז שהוא היה פשוט מגוחך. העיצוב החדש לעומת זאת, פשוט קלע למטרה (לטעמי). החלק שזה להכי הרבה התייחסות היה החרטום, שזכה לפנסים מעודנים יותר ועם פסי LED כצו האופנה הנוכחי. גם הגריל הקדמי עודן ונעשה אלגנטי בסגנון המזכיר באופן חשוד יצרן רכב בריטי מסוים. עיצוב הפרופיל מנצל את מימד האורך העצום ולמרות שקו המותניים הונמך מעט (לטובת חלונות גדולים יותר) העיצוב עדיין זורם מאוד, כוחני ואלגנטי כראוי לרכב יוקרה גדול. האחוריים לא שונו באופן מהותי, הפנסים הוצרו מעט והעיצוב מתכתב עם זה שהיה פופולרי במכוניות יוקרה אמריקאיות בשנות ה-60 וה-70 ואשר מאפיין בעיקר את קאדילק מאז ועד היום. עידון העיצוב ביחס לדגם הקודם המשיך גם אל הסאלון. לוח המחוונים פחות צעקני (מלד התאורה הכחולה), נוח לקריאה ובאופן כללי אפקטיבי למדי גם בנהיגה מהירה יחסית. הקונסולה המרכזית מעוצבת יחסית בפשטות, הכל קל ונגיש לתפעול. מערכת הבידור/ניווט/שליטה נגישה דרך מסך המגע וקלה לתפעול למדי, בלי ג'ויסטיקים וכל מיני התחכמויות. חיפוי העץ מעט זול למגע וכך גם העור/דמוי-עור שעוטה את המשטחים מלבד המושבים (שעוטים עור לא רע, אבל גם לא מדהים). על רשימת האבזור האדירה הרחבתי בפוסט אחר. לסיכום - לא ממש מקורי, אבל מוצלח למדי. לצד השלילה - אין בעיצוב שום אמירה ייחודית של היצרן, בוודאי ביחס לדגם הקודם הנועז. אבל כמה יצרנים היום שומרים על אמירה עיצובית יחודית באמת? ההודעה הבא -- sea to sky ועד הרי הרוקי