Doc Slow

עיון זריז ביצירות של האמן הנרי טולוז-לוטרק מלמדות אותך על מקור ההשראה לאותם סאלונים מפוארים.

יש בישראל מבחר סביר של כסאות, פשוט צריך לחפש מחוץ לשילב ולכסאות ב-500 ש"ח שמוכרים בחנויות הצעצועים. את הבריטקס/רומר שלי קניתי לדוגמא בירכא והוא עלה כ-300 ש"ח יותר (לפני משלוח) מאשר בחו"ל אם זכרוני לא מטעה אותי (לציין שמאז היורו ירד). לא הפרש ששווה להזמין בשבילו מחו"ל. מה גם שבארץ אתה יכול "למשש את הסחורה", להושיב את הילד בכסא ולראות איך הוא מסתדר איתו ואיך אתה מסתדר עם הרתמות. גם זה שווה כמה גרושים. ואני עוד אחד שמכירים בשם הפרטי בדואר מרוב דברים שאני מזמין מחו"ל...

המחירים בארץ גבוהים, אבל כסא לתינוק זה משהו שקשה להביא מחו"ל. ההפרש יוצא 300-700 ש"ח אז לא בטוח שהטרחה שווה את זה. ההשוואה של ה-NTHSA לא כוללת בדיקות דינמיות שונות של הכסא ובטח לא מבחן ריסוק. אני אשמח אם מישהו יעלה מבחני ריסוק מסודרים. בנתיים הדברים היחידים שמצאתי זה התייחסות בעיקר לכסאות של בריטקס/רומר במסגרת ה-ENCAP. זאת הסיבה שקניתי כסא שלהם למרות שהיו במחיר (הלא צנוע) שלו כאלו מפוארים יותר ועם יותר גימיקים וכאלו עם טווח משקלים רחב יותר. לא זוכר את המחיר המדויק שהוא עלה (דגם ביניים שלהם) אבל זה בטח היה פחות מ-2000 ש"ח.

1. נחמד אבל עדיין לא זה! 2. פוקוס?! כמו הרכב ליסינג של העובדים במפעל של אבא? השתגעת?! 3. סיאט קופרה אוטו נחמד, יש אופציה לשיפורים ותוספות, אבל אין מספיק אפקט הגעה. 4. לא רכב נוח וחוץ מזה סובארו! סובארו!! 5. אבא אמר שוולבו לא אמינות. אני חושב שלסבא הייתה S80 עד שהפסיק לנהוג. אוטו של זקנים. 6. סקודה משפחתית, אתה צוחק עלי? 7. נראת טוב ושמעתי שהיא נותנת בראש, רגע - רנו? אתם צוחקים עלי, נכון? אין כמו טבעות מלפנים, קסנונים לפנים ומנוע טורבו חזק לכניסה מרשימה לבסיס בגלילות או בתל השומר כל בוקר. ביקשתי מאבא שיקנה לי S3 אבל גם S1 זה סבבה. הבנתם למה בשכונות מסוימות הרכב יהיה להיט? מותג נכון, עיצוב נכון ופוזה ואפילו קצת יכולת של "רכב ספורט".

לרכבים אמריקאים גדולים יש סוג של קסם. מכונית מאוד מרשימה, או לפחות כזאת שאני זוכר היטב על היום, הייתה שברולט קאפריס קלאסיק שתפסתי בה טרמפ כחייל (אז עוד היה מותר ומקובל). עיצוב פנים בצבע אדום בורדל מזעזע, מושבי קטיפה רחבי ידיים ותחושה של בחילה נוראית על כל מהמורה או פיתול. למעשה אותה קפריס הייתה מהנציגות האחרונות של האסכולה הוותיקה של דטריוט. ואם נמשיך באמריקאנה אז ראוי לציין את הפעם ראשונה שישבתי בהאמר (הצבאי ולא הצעצועים שבאו אחריו ונשאו שמו לשווא). כמובן שמאוד ספרטני וגם לא נוח במיוחד, אבל הסידור הפנימי מגביר את תחושת הגודל (במיוחד את הרוחב האדיר) ואת תחושת העוצמה. בגרסה הממוגנת אתה מרגיש מאוד עטוף ומוגן ספון במושב הצר יחסית בין הדלת הכבדה וערימת מכשירי הקשר והציוד.

אופניים חשמליים pedelec עם תגבור תלוי דיווש ומהירות מרבית מוגבלת של 25-30 קמ"ש הם פתרון מצוין לבני 16 ומעלה שעברו מבחן רישוי בסיסי. לעומת זאת אופניים שמגיעות ל-50 קמ"ש בלחיצת כפתור ורוכב עליהן בן 14 שתוך כדי שולח הודעת ווטסאפ הם כלי בעל יכולת הרג משמעותית. וכן, יש לא מעט תאונות, אבל רק מעט מאוד מהן מגיעות לכותרות הראשיות. ד"א - אם משקללים את מרחקי הנסיעה אז מגלים שאופניים בכלל הם כלי מסוכן מאוד. יש יותר הרוגים על אופניים לכל מיליארד ק"מ נסועה מאשר על אופנועים. דוגמא גרועה מצידך - הרי אחוז מסוים מדמי המנוי שלך הולכים לתשלומי הביטוח של בעל המכון.

הכוונה טובה ובהחלט יש צורך להסדיר את הנושא הפרוץ הזה. כבר עתה פחד אלוהים ללכת במקומות מסוימים בשל היתושים החשמליים הטסים ועל גביהם ערסים קטנים חמושים בסמרטפון וצחוק של בבון. כעת שהחופש הגדול מתחיל המצב בוודאי יחמיר. הבעיה היא שכמו שאור ירוק היו האידיוט השימושי של משרד האוצר בפרויקט מצלמות הגביה האוטומטיות (מצלמות המהירות), גם כאן כמה פרופסרים וחברי כנסת עם כוונות טובות (באמת) יהווה כוח החלוץ של נערי האוצר. אז תצפו לביטוח חובה של אלפי ש"ח, עליה במס הרכישה ואולי בעתיד גם הכללת כלים אלו במס ה-GPS שנמצא כבר כמה שנים בתנור.

אנשים שכחו שרכב שעולה 100K עולה 100K (או יותר) גם אם רוכשים אותו בכל מיני תוכניות מימון אטרקטיביות. אני לא זוכר כזה מגוון של שיטות רכישה מפתות כמו שיש היום. גם בפורום כאן יש אנשים שאשכרה מאמינים שהם "דופקים הקופה" וקונים רכב מהניילונים (או ליסינג עם 0 ק"מ) ב-1000-1500 ש"ח לחודש. אני עד היום,שנתיים אחרי, חושב שאולי הוצאתי יותר מדי על המכונית שלנו (משומשת שעלתה 60 אלף) ואני בהלם שאני רואה מישהו שמרוויח חצי ממני ועם רבע בטחון תעסוקתי משלי שמתעניין (ולרוב בסוף קונה) רכב חדש עם איזה הלוואת בלון או עפיפון. התוצאה היא שוק הולך וגדל של מכוניות שמתודלק על ידי ריבית נמוכה, מחירי מחירון מנופחים ולקוחות סאב-פריים שקונים רכבים מעבר ליכולות שלהם.

אכן נתון מדהים. אין על הסול החדשה ומנוע ה-GDI החדשני והחסכוני שלה. השעות בחדר כושר, הדיאטה והשיר של גאגא בהחלט עשו את העבודה. בשביל חברות הנפט. המכונית שלי ששוקלת קצת יותר ועם ביצועים הרבה יותר טובים (בראבו טורבו), שיצאה לשוק ב-2007 עושה בתנאים דומים 16-17 ק"מ לליטר... סך הכל זה עצוב מאוד, כי החבילה נראת ממש מוצלחת עד שמגיעים לנתוני צריכת הדלק והביצועים. כנראה שקיה השקיעו יותר מדי כסף בגאגא ופחות מדי באופטימיזציה של מכלולי ההנעה.

גם 10.5 זה לא משהו. ממש-ממש לא משהו. מה היה תמהיל הנהיגה שלך?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4535806,00.html האיש עם הויניאלה גאמין, מר צוקרמן, בחן את הקיה והעניק לה ציון 7/10 סביר. בדרך הוא מדווח על צריכת דלק "גבוהה מאוד ביחס לביצועים ולמסלול מבחן ארוך מאוד ורגוע בעיקרו - 8.9 ק"מ לליטר." חזרתי שוב פעם לכתבה. אולי התבלבלתי בקריאה ומדובר ב-8.9 ליטר ל-100 ק"מ. גם לא משהו, אבל הרבה יותר סביר. ואז ניקיתי את המשקפיים וקראתי שוב פעם. עשיתי RESET למחשב, אולי מדובר באיזה בעיה טכנית אצלי. אבל המספר הזה נשאר עומד בעינו - 8.9 קילומטרים לליטר. שהם 11.2 ליטר לכל 100 ק"מ. זה בנסיעה שמתוארת כבין-עירונית כרובה ולא ברכב ספורטיבי אשר מעודד "לחיצות". המספר הזה נראה לי מאוד מוכר ואז נזכרתי שזאת הייתה בערך צריכת הדלק של הרכב ששכרתי לפני שנה בקנדה (טיול שכלל מקטעים עירוניים ודרכים הרריות). אבל הרכב ההוא שקל שני טון והיה מצויד במנוע 5.7 ליטר עם שסתומים עיליים. זאת ועוד - לרכב ההוא היו רק חמישה הילוכים, אחד פחות מאשר לקיה. האם מר צוקרמן קיבל מכונית מקולקלת? האם הוא בטעות תדלק אותה בבנזין אוקטן 87 שנשאר בתחתית של איזה חבית עתיקה? מה הנתון המחריד הזה אמור להביע?!

שיהיה עם העיגונים המקובלים. שיהיה אפשר לחבר בניגוד לכיוון הנסיעה. שיהיה "מבית טוב" ומוכר בעולם (ולא מותג שקיים רק בישראל ובטורקיה). שיהיה נוח לילד ושיהיה קל יחסית לפרק ולהרכיב את הריפודים לצורך ניקיון. אנחנו רכשנו בריטקס/רומר שעונה על ההגדרות הנ"ל. בחרנו בחברה זאת כי היא אחד היצרנים שהכסאות שלהם משמשים ב-NCAP והיא גם יצרנית ה-OEM של מרצדס וזה סוג של תו איכות. החסרון העיקרי הוא שהוא מוגבל יותר במשקל ביחס לחלק מהמתחרים ויקר. יש עוד מגוון חברות שעונות על הדרישות הבסיסיות וכנראה לא פחות טובות. אין מבחני ריסוק השוואתיים למושבי בטיחות.

יש בעיה שהגוף שאוכף (העירייה ועובדיה) הוא גם הגוף שנהנה מגביית הקנסות. אבל לפחות הכספים הולכים למטרות טובות, כגון תשלום 30 אלף בחודש לראש אגף במועצה הדתית או 35 אלף לראש מנהל חברה ונוער ו-25 עד 35 אלף לחודש למצילים (וזה גם על החודשים שהם לא עובדים). ד"א - גם עם המצלמה והמערכת האוטומטית אני די בטוח שהמרצדס השחורה שחונה על המדרכה מול הפיצוציה לא תקבל דו"ח.

שכחת את שנות השמונים העליזות? סטנדרט היופי אז היה מאוד שונה. כל מיני לדים מנצנצים ותצוגות LCD ירקרקות היו אות ומופת לתחכום ועיצוב תעשייתי מתקדם. רצוי כמובן בכל מיני זוויות ישרות. כילד בסוף שנות ה-80 אני זוכר איך עמדתי משתהה מול סובארו XT (של תייר, עם הגה ימני). לוח המכוונים, שנראה כמו משחק של אטארי, היה מרשים ביותר. אני מאוד זוכר לטובה את הסאלון של המרצדסים שנסעתי בהן בלבנון. אלו היו דגמי 230 בעיקר משנות ה-80 המוקדמות והן אמנם היו מאוד פשוטות (בטח ביחס לאורגני האורות היפניים של אותה תקופה) אבל מאוד-מאוד איכותיות. ריפוד הבד והמושבים הנוקשים היו נוחים להפליא ועמידים בהתעללות של החיילים. הפלסטיק אולי לא הכי נעים למגע אבל עמיד ואיכותי. נגיעות של פס עץ, כמה צבעים בהירים הזכירו לך שאתה יושב בתוך מכוניות יוקרתית. לפני כמה חודשים זכיתי לשבת מאחורי ההגה של 280SE מסוף שנות ה-70 ואיזה התקף נוסטלגיה זה היה. הרכב לא היה שמור במיוחד ועדיין הרבה יותר איכותי מכמעט כל רכב בן גילו. הפאר מאוד-מאוד מאופק (משהו שמרצדס קצת איבדו בסוף שנות ה-90), אבל אתה מרגיש שאתה נוהג במשהו מיוחד.

המחיר בהחלט סביר, לא לשכוח שהיורו די צנח בחודשים האחרונים מה שהקל על היבואן לחתוך את המחיר. יתכן והוא גם קיבל מחיר טוב מהיצרן עד דגמים חלושים ופחות פופולריים אלו. מי שמחכה למנוע 2 ליטר טורבו ול-DSG6 הוותיק והאמין יותר יגלה שהוא עולה (בגרמניה) כ-40% יותר או בערך כמו ה-118i האוטומטית (לדוגמא), כמו המיני קופר S קבריו או קצת יותר מהג'ולייטה בגרסת 170 כ"ס. לא עסקה גרועה (בהנחה והפרש התמחורים לא יגדל אם וכאשר הדגם יעשה עליה) אבל התחרות בהחלט לא קוטלת קנים.

כמו שיש אנשים שמספרים בהתלהבות על הסיטרואן הנהדרת והאמינה שלהם, כך יש אנשים שמספרים באותה התלהבות על הטויוטה המקולקלת שלהם. וזה בדיוק העניין. יש דגמי סיטרואן שנחשבים די אמינים, בתנאי כמובן שמטפלים בהם לפי הספר. אבל יש להם גם דגמים ידועים לשמצה, כמו ה-XM או דגמים שמתפוררים אם מזניחים אותם ולו במעט או שלוקחים אותם למוסכניק שהוא לא פחות מגורו - לדוגמא BX או C6. לעומת זאת, קשה להזכר בטויוטה לא אמינה*. נכון שיש פה ושם תקלות, נכון שהיו הרבה ריקולים לאחרונה, אבל לא זכור לי דגם של טויוטה שהיה עם בעיות אמינות בולטות וחוזרות. טויוטה מקולקלת זה משהו ששווה סיפור! מתי שמעתם על טויוטה שמספרים עליה שהיא ממש צריכה מוסכניק אומן? או כזאת "שיש לה בעית משולשים ידועה, אבל זה רק 3000 ש"ח ומחזיק לפחות 20 אלף ק"מ"? או טויוטה שממש חייבת נוזל קירור שמיוצר באלפים האיטלקים ושמן סינטטי מיוחד שצריך להבריח מטיבט? מה לעשות ורוב האנשים לא חושבים שלחפש את מוטק'ה מקריית שמונה שהוא היחיד שמומחה במנוע 20 שסתומים של פיאט, זאת פעילות פנאי מוצלחת. רוב האנשים, כפי שנאמר פה, רוצים להשקיע ברכב כמה שפחות ושיקח אותם בנאמנות מ-A ל-B. הדרישות של רוב הנהגים לא בשמיים, בשביל הרבה מאוד אנשים עם הכנסה ממוצעת גם יונדאי I25 זה רכב מדהים "שלא יאמן איזה מטוס רק לוחצים על הגז ומיד מאה ולא מרגישים צמיגים רחבים לוקח סיבובים חבל"ז והכי חשוב בקיץ המזגן קרח". * למען ההגינות ראוי לציין שהיו לטויוטה כמה מכוניות שנחשבו "עדינות" - חלק מדגמי MR2 לדוגמא. אבל אף פעם לא אחד מהדגמים העיקריים.

אני מאוד מקווה שזה סתם בכיינות של הציבור. אם כי נתוני המכירות בתחומי המזון והלבוש מרמזים אחרת, השכר הממוצע לא עלה וגם מצב היצואנים לא משהו. אבל תזכור בישראל יש כמה מגזרים שיש להם מספיק ולא משנה מה המצב הכללי של המשק. הם יחליפו רכב כל כמה שנים גם במצב של מיתון עמוק. בנוסף כנראה יש עליה משמעותית במימון - היום אפשר לקנות רכב חדש עם הלוואה שהיא למעשה "עומדת". אנשים שלא יכולים לקבל מימון מלא לרכב יד שניה, יכולים לעשות זאת בקלות ובזול לרכב חדש ואפשרויות המימון היום רחבות בצורה יוצאת דופן.

צ"ל "הו החופש הגדול! הגדול!" מילא טעית במילים, אבל גם כשלת בלהעביר את הפאתוס.

אם אתה כל כך מרוצה מהקליאו 1.2 טורבו ומצאת איזה עסקת קסמים שבמסגרתה היא תעלה לך (כולל הכל - TCO) כמו האטראז', הפיקנטו או הספייס-סטאר, אז לך על זה. ללא ספק ליגה מעל כל שאר המכוניות שציינת (שחלקן בכלל לא בקטגורית הסופרמיני, בטח לא הפיקנטו וגם הספייס-סטאר גבולית). ד"א - אם כבר מקפידים על קטגוריות הגודל אז חשוב לומר שהקליאו הוא לא רכב עם "תחושת מיני ספורטיבית" אלא "תחושת סופר-מיני ספורטיבית".

יש גם מכוניות AWD עם תת-היגוי. כולל כאלו חזקות יותר מאותה סובארו עם מנוע 2 ליטר אטמוספרי. מתוך Car&Driver ויש להם ביקורת דומה גם על ה-S6 בעידן ה-ESP והשלדות המאוד סלחניות, אצל רוב הנהגים ברוב המוחלט של תנאי הנהיגה (להוציא שלג/קרח/בוץ) לא ממש משנה אם ההנעה קדמית/אחורית/כפולה.

המרחק הזה לא כולל מעבורות. מאלמירה (או מלגה) לקאן זה כ-1140 מיל ועל זה יש להוסיף את קטעי הנסיעה במרוקו ובאנגליה

לגבי חיסכון - כמעט כל גיר רובוטי והדור האחרון של האוטומטים חסכוניים לפחות כמו גיר ידני. לגבי ספורט - יותר ויותר מכוניות ספורט זונחות את הגיר הידני לחלוטין. לך תחפש דוושת קלאץ' בבוגאטי וויירון. תעזוב בוגאטי, לך חפש דוושה שלישית בקליאו RS החדשה. בקצב הזה בעוד כמה שנים רכב הספורט היחיד עם גיר ידני יהיה קייטרהם 7. נשאר עניין עלות הקניה והאמינות של רכב ידני מול אוטומטי. אני לא מתכוון להכנס לך לכיס, תעשה את החשבון הזה בעצמך. אם אתה מהאנשים שצריכים עוד עשרים שיעורים רק בשביל להשתלט על הקלאץ' (זה קורה לרבים), אז תוותר, זה כבר לא שווה את המאמץ כמו פעם.

זה תלוי בבן-אדם. אצל חלק מהאנשים זה מאוד מזרז את התהליך ומאפשר מהר יותר להתקדם משלב התפעול הטכני ולעבור להתרכז בראיית הכביש. יתר על כן, יש אנשים שמסוגלים היו לסיים לימודי נהיגה רק עם גיר אוטומטי. לפי דעתי כבר לא. אלא אם תהיה עם תקציב רכישת רכב ואחזקה ממש-ממש לחוצים.

שההורים שלי חיפשו מכונית חדשה ראשונה אחרי אוסף של מכוניות יד שניה שחלקן פשוט התפוררו, אחד השיקולים היה רכב אמין. אבא שלי קיבל המלצה מקצין צי אמריקאי על טויוטה קורולה "שהיא כמו לקסוס קטנה". אז הם קנו קורולה 1998 מהניילונים. הטויוטה הראשונה שלהם. אכן הסאלון היה מאוד איכותי ונשאר מוצק ולא מקשקש או מרשרש גם שמכרתי אותה אחרי כ-14 שנים ולמעלה מ-300 אלף ק"מ. ד"א - כשהיא הייתה חדשה היא הייתה אחת המשפחתיות האוטומטיות המהירות ביותר על הכביש, בוודאי ובוודאי יותר מהירה מהגולף, הרנו והפיז'ו המקבילות. מאחר שההורים שלי לא בדיוק חובבי הגה, אבל מחפשים רכב איכותי ואמין, הם נדבקו לטויוטה. לקורולה התווספה קארינה יד שניה שנשלחה אחרי שנים לפירוק אחרי תאונה ו-400 אלף ק"מ (!) והיא הוחלפה בהמשך בקורולה 2006. כל אותן מכוניות גילו אמינות מופתית ואיכות הרכבה. הטיפולים במוסך מורשה היו יקרים אבל נעשו היטב. במוסך לא מורשה הטיפולים היו זולים מאוד. רכבים משמימים, אבל עושים את העבודה. לפני שנתיים החלפנו קורולה 09' מליסינג בפיאט בראבו טורבו מאותה שנה. הרכב אמנם לא מרווח יותר, לא בטיחותי יותר באופן משמעותי, אבל כפי שציינת הוא היה זול יותר, מהיר יותר, נוח יותר, מאובזר יותר וללא ספק מהנה יותר. אבל גם - מאבד ערך מהר יותר, קשה יותר למצוא מוסך שיטפל בו היטב וסובל מסטיגמה על אמינות לקויה שהיא לא לחלוטין לא מבוססת...

חלק מהבעיה של צ'מפיון נובעת מבעיות אצל היצרן (מנוע הסופר/טורבו וה-DSG7). ויש גם בעיה צרכנית. יש אנשים שיהיו בטוחים ש-A3 זה המכונית הכי פגז ומהירה בעולם, רצוי כמובן עם חבילת אבזור שהיבואן מוכר במחיר מופקע. יש עוד רבים שיטענו בלהט שגולף זה רכב עם אמינות של סלע ועם פח עבה יותר מהשריון של טנק מרכבה וכו'. הם יטענו זאת ולא משנה כמה מרורים הם יאכלו מהיצרן ומהיבואן. אפילו שכבר היה ברור בכל העולם שה-DSG7 הוא מוצר זול ונחות מקודמו, אחרי ש-VAG בעצמם קברו את הסופר/טורבו קבורת חמור, עדיין היו חברים בפורום שהגנו בחירוף נפש על המוצרים ואני משוכנע שרובם המוחלט עשו זאת בחינם... אז אם היבואן בטוח שהוא מוכר את הסחורה הלוהטת ביקום ושאנשים יעמדו בתור לקנות ממנו מכוניות בכל מקרה, אז למה לו להתאמץ? לא קונספירציה ולא נעליים. קיים מושג בשיווק של "בעלי דיעה" וידוע שחברות רבות (בכל העולם) מנסות להשפיע על אותם "בעלי דיעה". זה כולל הזמנות לנהיגות מבחן בשילוב בופה עסיסי, שליחת עלונים מהודרים בצירוף שי או הזמנות לערבי עיון או ימי נהיגה עם ארוחת ערב טובה בחסות החברה. אז יכול להיות שסמל"ת באמת שלחו שי לכל (קומץ) רוכשי הג'ולייטה ויכול להיות שהם התמקדו באלו שנחשבים כאמור "בעלי דיעה".