Doc Slow

אני מאמין שאין בהונג-קונג כל מיני שטויות "בהתקנה מקומית". הדברים האלו הם עלוקות על המצבר.

טורבוצ'רג'ר יעיל יותר בפעולתו מסופרצ'רג'ר. בימינו שצריכת דלק ופליטת מזהמים הפכו להיות קריטיים, זה חשוב מאוד. לסופרצ'רג'ר עמדו בעבר יתרונות של פעולה חלקה יותר ופשטות ואמינות טובים יותר, אולם יתרונות אלו נשחקו לחלוטין במהלך העשור האחרון.

בדיחת "הציוריות" חזרה אצלנו במהלך הטיול פעמים רבות. בשלב מסוים אמרתי לאשתי שאני עומד להקיא מכחולים. לכתבים בירחוני טיולים יש איזה פיקסציה על המילה הזאת.

היער השחור היער השחור זה המקום שהמכשפה כלאה בו את הנזל וגרטל. הזאב הרע ניסה לטרוף/לאנוס את כיפה אדומה שהעזה לשוטט בין העצים. בעבר היה זה יער אדיר ועבות בין גבעות ופלגי מים שהיווה השראה לחלק מהאגדות והסיוטים שהאחים גרים העלו על הכתב. עם השנים והתפשטות השטחים החקלאיים האיזור הפך להיות פחות מיוער, אולם עדיין האיזור מלא בחורשות ענק, אגמים, גבעות נישאות ואינספור פלגי מים. היער השחור הוא גם יעד תיירותי ראשון במעלה. רוב התיירים הינם גרמנים ואליהם נוספים צרפתים, בלגים, הולנדים והמון ישראלים. מבחינה תעבורתית היער השחור נחצה לאורכו על ידי אוטובאהן מספר 5 (באזל-קארלסרוה-פרנקפורט) המאוד מהיר וכן על ידי צירי רוחב ואורך איטיים, מתפתלים ויפים הרבה יותר. אטרקציות יש המון. אבל ברובן המוחלט לא ביקרנו ולא הייתה לנו כוונה לבקר. אתם מוזמנים לבדוק בעשרות ומאות ביקורות שיש בעברית ובעשרות אלפים שיש באנגלית ובגרמנית. החל מאירופה-פארק לילדים (לא רק), מגלשות אלפיניות, שעוני קוקיה וכלה בהיכלי הספא המפוארים והדקדנטים של באדן-באדן למבוגרים (בלבד!). אני גם לא אפרט על טיטיזי ושלוכזי ושאר האגמים והאגמונים. הם יפים, אפשר לשכור סירה, אפשר לשכור אופניים ולרכב סביבם. הבנתם את הנקודה. טיולים רגליים אולי האטרקציה הגדולה ביותר בעיני היא אינספור המסלולים המדהימים שיש ביער השחור. המסלולים הגדולים (מאות ק"מ) סומנו כבר לפני יותר מ-100 שנה והיום יש ביער אינספור מסלולים מעגליים וקוויים (חפשו באתרים רלוונטיים ברשת או תקנו מדריך מסלולים). בצמתים יש סימונים ברורים לגבי המרחקים ליעדים הקרובים, כולל סימון ברור לתחנת הרכבת הקרובה (S-BAHN). תיירים השוכנים באחד מהמלונות באיזור מקבלים כרטיס "קונוס" שמאפשר שימוש ברכבת. כך ניתן לדוגמא להחנות את הרכב בנקודה מסוימת ליד תחנה, ללכת משם במסלול קוי לתחנה סמוכה ולחזור ברכבת. ניתן כמובן גם לטייל ברכבי היער ללא רכב בנוחות רבה. חשוב להיות ערוכים למזג אוויר מאוד דינמי. החל מכובעים, בגדים קלים, קרם הגנה והרבה מים לימים חמים ובנוסף בגדים מנדפים ושכמיית גשם למבול שעלול ליפול עליך גם באמצע אוגוסט. מומלץ גם לקחת מקלות הליכה ונעליים טובות (או לקנות בגרמניה בחנות טיולים מוזלת או במבצע, כפי שאנחנו עשינו). השילוט כאמור טוב, אבל השימוש במכשיר GPS קטן משדרג מאוד את חווית הטיול, עוזר לעקוב טוב יותר אחר המרחק והמיקום ולתכנן בהתאם את קצב ההליכה ותזמון ההפסקות. המכשיר שלנו הינו etrex 20 הזעיר והמדויק מאוד. בעת תכנון המסלול חשווב לשים לב לפרופיל הגובה שלו. בסעיף פק"ל הקפה, בנזיניית ה-MSR שלי נותרה הפעם בארץ ובמקומה לקחתי ראש גז זעיר של אותה חברה (pocket rocket - הובא מארה"ב, לא זול, אבל מצוין!). מיכל גז קניתי כמובן בגרמניה (מחיר דומה לישראל) ובעזרת פינג'ן טיטניום קל משקל (toaks - גם הובא מארה"ב) חווית הטיול השתדרגה פלאים מבלי להעמיס יותר מדי על הגב. אופניים לא מת על כלי התחבורה הזה. אבל מדובר בגן עדן לרוכבים. שיהיה לכם דיווש נעים ולא לשכוח לשים קסדה. כבישי B מ-ד-ה-י-מ-י-ם. כביש 500 הוא הידוע מכולם - השוורצוולדהוכשטרסה - דרך היער השחור הגבוהה/עילית היוצא מבאדן-באדן דרומה ודי חובה לכל מי שנמצא מאחורי הגה באיזור הזה. גם L83 המתחבר אליו ועובר דרך סכר שוורצנבאך מאוד יפה. את כביש 31 בדרום היער השחור כבר ציינתי ובאופן עקרוני בערך כל כבישי ה-B העוברים באיזורים היותר גבוהים של היער מאוד-מאוד יפים ומהנים לנהיגה. גם בגשם שוטף, אבל במיוחד אחרי שהגשם נפסק והגג נפתח. דיברתי על גשם? היומיים הראשונים של הטיול שלנו התאפיינו בחום אימים. כאשר לאחר מכן, כצפוי השמיים התקדרו וגשם כבד ירד לסירוגין. רודסטר בגשם נוסעים ברודסטר בכביש 5, הגג פתוח, מחט הספידומטר נוגעת גם ב-200, הרעש אדיר וכך גם הכיף. ואז מתחיל שיטפון. לציין שהמגבים האוטומטיים (חיישן גשם) של המרצדס מצוינים. המחשב מזהה שמדובר במבול ומיד מעביר את המגבים למהירות מרבית. הבעיה זה הגג הפתוח. הוא לא עובד במהירות מעל 10 קמ"ש. אז נוהגים מהר ככל שתנאי הדרך מרשים (100-110 קמ"ש). המים בעיקר עוברים מעל הראש, מרטיבים את משענות הראש, מטפטפים על החלון ועל הדלתות. בסוף אני מאתר יציאה לחניון עם תחנת דלק, נכנסים מתחת לגג התחנה וסוגרים את הגג. חוויה יוצאת מהכלל. היכלי השופינג מצינגן הינה עיירה מנומנת שהייתה בית למפעלי הוגו בוס (שהיה נאצי פעיל ונלהב ד"א). בהמשך פתחה החברה בעיירה חנות מפעל ולאחריה הלכו ונפתחו במקום לפחות 70 (שבעים!) אאוטלטים. לא מדובר בצומת ביל"ו. חלק מהחנויות מפלצתיות בגודלן ומדובר במותגי-על. האאוטלט של ארמאני שם לפי דעתי גדול יותר מכל חנויות המותג שיש בישראל גם יחד. תוסיפו לזה את פראדה, ג'ימי צ'ו ועוד מותגים "עממיים" כגון פולו, טומי הילפיגר וכו'. במקום גם חנויות ענק של נייקי, אדידס, פומה וכן חנויות לציוד טיולים, חנות כלי בית (WMF) ושתי חנויות ממתקים (לינדט ומילקה) עם מבחר ומחירים מצוינים. מי שחושב שהוא יצליח לחמוק משם בלי לשרוף יום, שישכח מזה. המקום כל כך מופרך שבסוף אפילו אשתי לא הייתה מסוגלת יותר. חשוב להכניס את הארנק לכוננות ספיגה. אני ואשתי לא חובבי מותגי אופנה עילית, אבל עדיין יצאנו עם חור בכיס - ב-WMF רכשנו בלנדר יד מצוין ב-50 יורו וטרמוס של Alfi. שני זוגות נעליים בשני שליש מחיר מאשר בארץ, תיק גב 20 ליטר של דויטר ב-100 ש"ח(!), עוד קצת ציוד טיולים במחירים מצוינים ושאר זוטות שרוקנו במהירות את הארנק משטרות היורו. ד"א - מי שמתכנן לעבור בפלא הצרכני הזה שלא יקנה שום דבר בדיוטי-פרי בישראל. גם ובמיוחד שוקולדים לחברים, משפחה וקולגות. טובלרון ניתן לקנות יותר בזול שם, גם בלי הנחת 3+1 ושאר מבצעי שקרכלשהו. למעשה, גם אם לא עוברים במצינגן, ניתן לרכוש שוקולדים כנ"ל במחיר מצוין בכל סופרמרקט גרמני מצוי. מי שרוצה הנחה (לא גדולה) נוספת שלא ישכח לאסוף שוברי פטור ממע"מ ובשדה התעופה במינכן להגיע איתם ועם כל הקניות באריזה המקורית להחתמה במכס בטרמינל 2 (לפני שהולכים למסוף F - שהוא מסוף המצורעים של הטסים לישראל). סופרמרקט גרמני מצוי זה משהו שכולם בישראל כבר יודעים. מוצרי חלב בגרמניה מצוינים ועולים חצי עד שני שליש מישראל. סלמון מעושן משובח לפיקניק - שני שליש מחיר. לחם או לחמניות מיוחדות - שני שליש מחיר. פחית בירה עולה יורו. יין טוב עולה 5-7 יורו. למעשה הדבר היחיד שנתקלנו בו שעולה יותר מאשר בארץ אלו הירקות והפירות. אבל לא מדובר באותו מוצר ולכן ההשוואה לא הוגנת. לא ניתן להשוות את מלפפוני הענק והעגבניות המוצקות והבשרניות בסופרמרקט שם לסמרטוטים שנמכרים במרכולי הדיסקאונט שלנו (לציין שניתן למצוא בישראל ירקות ופירות משובחים, אבל אז המחיר שלהם כבר אירופאי למהדרין ואף יותר). באדן-באדן ממש לא אתר חובה. אבל היא נמצאת בקצה כביש 500 המדהים, אז מדובר בתחנה של ברירת מחדל לכל מי שחובב נהיגה. אם כבר מגיעים, חשוב לא לוותר על האלטע-שלוס (הטירה העתיקה) המהממת מהמאה ה-13, זה מה שאנחנו עשינו שם. לא להתעצל ולטפס כל הדרך למעלה - הנוף משהו-משהו. בעיר יש גם מבנה קזינו ידוע ומרשים וכמובן שוכנים בה מרחצאות חמים מפורסמים. קריאה מוקדמת על המרחצאות בבאדן-באדן חובה למי שרוצה לבלות בהם. זה ממש לא חמי-יואב.

זה פשוט לא נכון. קח לדוגמא את הקורולה של ההורים שלי, טיפולים רק במוסך מורשה, חלקים מקוריים, תמיד בזמן. כמוהם יש עוד הרבה. העניין הוא שטיפוסים כמו ההורים שלי לרוב לא מחזיקים רכב כמו ג'ימני...

רכב לא הגיוני לחלוטין מחד, אולם מאידך אני לא חושב שיש בחירה רומנטית יותר (במחיר סביר) ממנו. אני אסכם את מחשבותי בעניין בפוסט האחרון.

אלזס הציורית. אחרי הטיול שלנו ברומא קיבלנו הרעלת טיציאן ורפאל. אחרי הרי הרוקי הקנדיים חטפנו בחילת אגמים ואחרי אלזס הפכנו אלרגיים למילה "ציורית". כי המקום מלא, מפוצץ, גדוש בעיירות ובכפרים ציוריים. קולמר כדוגמא המייצגת ביותר. מאוד קיטשית, עם בתי העץ שלה, גגות הרעפים המזוגגים, התעלה הקטנה והחמודה. כמה קיטשית, ככה חייבים לבקר בה פעם אחת. אל מרכז העיירה ה-צ-י-ו-ר-י-ת מגיעים בבוקר ומחנים בחניון הגדול מתחת לכיכר עם המזרקה ולשכת התיירות. המחיר לשעה סביר (כך היה ברוב האתרים בהם היינו באלזס וביער השחור) ויוצאים לשעתיים-שלוש לסיור במרכז ההיסטורי של העיר. לא צריך יותר, חבל לבלות פחות. אחרי כוס קפה משובח מלווה בקורסון צרפתי טיפוסי (אוורירי כענן ונדמה שנאפה על ידי מלאכים) לקחנו את הסיור הקיטשי עד מאוד בתעלה של העיר. בכל זאת טיול רומנטי בלי הילדים. עלה 30 ש"ח לכל אחד, נמשך כחצי שעה והמדריך אפילו ידע אנגלית לא רעה. דבילי לחלוטין אבל מומלץ. אחרי קולמר חזרנו לרכב והתחלנו להצפין לאורך דרך היין, דרך קייזרברג (כן, הציורית) ושלל עיירות וכפרים (ציוריים) הכביש מתפתל בינות כרמים וגבעות. מהירות הנסיעה נמוכה, הגג פתוח. תענוג צרוף. כמעט צרוף - כי חום אימים (עד 35 מעלות). מזל שיש כובעים, קרם הגנה ומזל שהמזגן ב-SLK הוא כמו שמזגן צריך להיות ברכב עם גג מתקפל - רוח הצפון בהתגלמותה הארצית. רק איפה איוורור הישבן? פריט אבזור חביב זה שפינק את עכוזנו בקיץ 2013? למה ב-300 הזולה יותר היה וכאן אין? כי זאת "מרצדס"? האם בגלל שזה "מותג יוקרה" אז כל תוספת מעבר להגה ומראות צריכה לעלות הון? כולה שני מאווררים קטנים מתחת לתחת - למה הקמצנות? נחזור לענייננו - אלזס. אלזס היא אחד ממחוזות היין החשובים של צרפת. חובבי יין יכולים לבלות ימים בסיור בין היקבים השונים, לטעום ולירוק להנאתם, לשמוע הסברים בצרפתית, או אם יש להם מזל, באנגלית קלוקלת ולרכוש יין מצוין במחיר סביר. לא תמיד אלזס הייתה צרפתית והחבל החליף ידיים מספר פעמים בין חובבי הנקניק לזוללי רגלי הצפרדעים. מאז 1918 ולמעט הפסקה בין 1940 ל-1945 החבל הינו בריבונות צרפתית, אבל דבר אחד חשוב מאוד נשאר גרמני - גודל המנות במסעדה. אלזס הקרניבורית לך תסביר למלצר צרפתי שאתה רוצה מנה צמחונית. אני חושב שאין מילה כזאת במילון הצרפתי. בסוף הצלחנו לקבל שתי מנות מתוך שלוש בלי בשר. על המנה "הצמחונית" השלישית היו מוטלים להם חתיכות של אווז(?). מאחר ואני כן אוכל בשר פעם בשבועיים-שלושה, התכבדתי במנה המצוינת. כאמור, בכל הנוגע לגודל המנות אלזס היא יותר מינכן מאשר פאריז וזה גבירותי ורבותי, חדשות מצוינות. הגבינה האלזסית המפורסמת אכן הסריחה עד לב השמיים והייתה טעימה מאוד. גם הפינו-גרי היה מצוין. תודה רבה. למי שטרם היה בגרמניה/איטליה/צרפת ומתכנן לטוס לשם בקרוב אין דבר כזה לאכול במסעדה בלי כוס יין או כוס בירה (או שניהם). אני חושב שזה נגד החוקה שלהם או משהו כזה. והקטע הטוב - זה לא שובר את חשבון הבנק כמו ישראל. למעשה, במקומות רבים כוסית יין מקומי או כוס בירה יעלו לסועד פחות מכוס קולה! Gothic Rock מאחר ולא אני ולא אשתי חובבי יין גדולים ומאחר ומדובר היה בטיול טעימות כאמור, סגרנו את פרק מסלול היין ב-4 שעות כולל הארוחה "הצמחונית" ונחתנו בשטרסבורג הלוהטת מחום. נחתנו בשטרסבורג כי כל מי שאפילו קצת חובב היסטוריה וארכיטקטורה ח-י-י-ב לבקר בקתדרלה המדהימה של העיר, "גבירתנו משטרסבורג". מדובר ביצירת מופת, פסגת הארכיטקטורה הגותית ובניין כה מונומנטלי עד שהוא הסעיר את כל אירופה בעת שהושלם. לאורך תקופה מסוימת צריח הקתדרלה היה המבנה הגבוה בעולם וסתתים עבדו למעלה ממאה שנה על פיתוחי האבן המדהימים של המבנה. בתוך הכנסיה (הכניסה חינם למעט זמני תצוגה של השעון האסטרונומי) ניתן להתרשם מהתקרה המקושתת האופינית והמאוד גבוהה ולמצוא מפלט מהחום הנורא. מאחורי הכנסיה יש מזרקת רצפה קטנה לצינון ילדים וכמובן שכל מרכז העיר ההיסטורי מאוד מרשים. וציורי, מאוד ציורי. גרמנים בגיגית המלון שלנו ביער השחור שכן 40 דקות נסיעה בלבד משטרסבורג. העיירה גנגנבאך לא קשורה בשום אופן לגנגנם-סטייל. היא מוסדה כעיר אי שם במאה ה-13 אולם מרבית הבניינים במרכז ההיסטורי שלה הם "רק" מסוף המאה ה-17 (העיר חרבה לחלוטין במהלך מלחמות הדת ומלחמות הירושה הפלטינית). במרכז העיר עומד פסל של מישהו שנראה כמו דון-קיחוטה. מאחר וחתכנו את פרק אלזס יחסית מוקדם והשמש עדיין הייתה תלויה גבוה במערב, החלטנו לנסוע לכפר סמוך אשר חגג 700 שנה להיווסדו ביריד תיירותי. הגענו יחסית מאוחר, כאשר רוב התיירים (רובם גרמנים ד"א) כבר עזבו והמקומיים היו אדומים מחום, לחות ובירה ובשלבים שונים של התערטלות. בין אוהלים, נפחיות קטנות ותצוגות של שיריונות וכלי נשק, היה גן בירה קטן שבו ישבנו ולגמנו בירה ממש טובה. ממש-ממש טובה, אין דברים כאלו בארץ. בגן הבירה, לצורך צינון האווירה, המקומיים הניחו גיגית גדולה (נראת כמו גיגית לדריכת ענבים) ובה ישבו ארבע חבר'ה ולגמו מהמשקה המקומי המצוין. כמובן שהם היו ערומים לגמרי ומדי פעם קפץ מישהו מהם החוצה עם כל המלפפון בחוץ. גרמנים. אחרי ששבנו למלון בסוף היום, פקידת הקבלה המליצה לנו על סיור הלילה המפורסם של גנגנבאך. את הסיור מוביל אדם הלבוש כשומר לילה מלפני 300 שנה, חמוש בעששית ובהאלבארד (רומח-גרזן). שומר הלילה מוביל את הקבוצה תוך שהוא מספר סיפורים ושר שירים. הכל בגרמנית כמובן. חשוב לומר כאן שהגרמנית שלי ממש, אבל ממש גרועה. אני מבין אולי עשרים-שלושים מילים בשפה משברת השיניים הזאת. אז אחרי שלא הבנתי כלום כעשר דקות, נמאס לי ופרשתי למיטה. בנימה אינפורמטיבית יותר, המלון - resteurant sonne נחמד למדי, והמחיר לחדר "קומפורט" הכולל מיטה גדולה ופינת ישיבה היה 72 יורו ללילה (+ כולל ארוחת בוקר אירופאית טיפוסית). לחיוב אציין שהחדר לא היה ממוזג, לא הייתה אמבטיה ולמרות שלמלון יש חניה מקורה קטנה, מאוד צפוף שם ותמרון ה-SLK הנמוכה והרחבה היה סיוט. לעזרי באו חיישני החניה המצוינים. רק כדי לחדד את הנקודה - קצת פחות מ-350 ש"ח ללילה כולל ארוחת בוקר. בלב עיירה תיירותית. איפה שר התיירות שלנו? האלו?! אולי סוף סוף תקלוט את הסיבות בגינן המוני עם ישראל מעדיפים לצאת לבלות את חופשתם השנתית בחו"ל במקום בטבריה?

אי הפרחים (מאינאו) נפל מהתוכנית בגלל לחץ זמן ביום הראשון. כאמור - בסיום הטיול החלטנו שהחלט צריך לחזור לאיזור הזה, עם הילדים ולתקופה ארוכה יותר. אני אמשיך לעבוד על החלקים הבאים מחר-מחרתיים ואנסה לשלב את התמונות בין הפסקאות ולא כקישוריות.

a two litres engine a sports car maketh not (וכן - כתבתי maketh בכוונה). אושריקו - אל תבלבל בין מנוע מעט חזק מהממוצע, עיצוב קצת אגרסיבי ו-"ספורטיביות". מאזדה 5 דלתות עם מנוע 2 ליטר היא משפחתית קטנה, נאה וזריזה יחסית. היא ממש לא רכב ספורט. לפני שנה שכרתי רכב עם מנוע 5.7 ליטר. שמונה בוכנות. 368 כוחות סוס! קדחת הוא היה ספורטיבי. השנה שכרתי רודסטר עם מנוע טורבו. רכב גרמני. גלגלי 17 אינץ' עם צמיגים ברוחב של נתיב תח"צ. ממש לא ספורטיבי. הקליאו דור ראשון הישנה שלי, עם מנוע 80 כ"ס, הייתה מסעירה יותר בפיתולים מהמרצדס הכבודה. אז אם אתה רוצה חלום על מכונית ספורט אבל מפחד לחלום יקר, תחלום על פיז'ו 106GTI. לחילופין אתה יכול לעזוב את כל השטויות האלו ולחלום על דבי הארי בגרסת שנות ה-70 שלה. אתה יודע, ה-CGBG בניו-יורק, בחורות זורמות, איידס עדיין מחלה רק של קופים באפריקה. חלומות שמחים כאלו. לא על רכב ליסינג משודרג.

לא היה זמן או עצבים לסייר בשפהאוזן. גם לא עברנו דרך מולהאוס. זה היה די סיור "טעימות" בלי יותר מדי תוכנית מסודרת מראש. הילדים נשארו בארץ והמטרה הייתה בעיקר לנקות את הראש, רומנטיקה ולא ממש לסמן V על מקומות. אני מאוד רוצה לחזור לאיזור עם ילדים לטיול ארוך יותר.

בין הרים, גבעות וכפרים מנוישווינשטין הדרך התפתלה מערבה בין הרי וכפרי צפון טירול. הנוף מרהיב והדרך נעשת מעניינת יותר לנהיגה. הגג כמובן פתוח ובמערכת מתנגנת מוזיקה מצוינת. חשוב לציין שה-SLK היא לא המכונה הראויה לנהיגה נמרצת בהרים. אחיזה לא חסרה, צמיגי ה-225/45R17 של קונטיננטל נאחזים באספלט ללא רחם. ההגה די מדויק, אבל די חסר החזר. כך גם השלדה. ברור לי שיש יכולת, אבל העדר ההיזון החוזר, חוסר הניסיון שלי עם הרכב הספציפי הזה והנעה אחורית בכלל, מגבילים את מהירות הנהיגה שלי. אני מקווה שלא יסקלו אותי על כך - אבל ההגה של הבראבו הרגיש לי טוב יותר עם פחות משקל אבל יותר דיוק. גם האופניים מהוות גורם מגביל, המון זוגות אופניים, לא פעם גם שיירות של רוכבים. אין ממש שוליים אז רוכבים על הנתיב. לא פעם ראיתי זוג רוכבים אחד ליד השני מנהלים שיחה קלה, התנהגות נלוזה שקיוויתי שלא אתקל בה מחוץ לגבולות ישראל. על כבישים ישרים זה מעיק, בכבישים מפותלים עם שדה ראיה אפסי בכל פניה - זה כבר ממש מסוכן. תודה לאל שבעת שהיינו ביער השחור מזג האוויר הפך משמשי לגשום מאוד ורוכבי האופניים איפסנו את הכלים והלכו לשבת על כוס בירה או בספא. ואם אין אופניים, אז יש טרקטורים. נוסעים ב-20 קמ"ש עם כל מיני חלקי ציוד חקלאי נגרר שמנעו עקיפה בטוחה. הטרקטור לא יורד לשוליים (כי אין) וגם לא ממהר לפנות דרך לשיירה שנוצרת מאחוריו במקומות שניתן לעשות זאת. לאור זאת - החלטתי להוריד קצב ופשוט להנות מהנוף, מהמוזיקה ומהחברה שלצידי (אשתי). ה-SLK הייתה בהחלט בת לוויה נאמנה לסגנון נהיגה זה. בסוף הדרך ההררית המרשימה ממתין לו אגם קונסטנץ היפה (הגרמנים קוראים לאגם 'בודנזי') והעיר פרידריכסהאפן. זוהי העיר שבה נוסדו מפעלי צפלין והיום שוכן בה מוזיאון המוקדש למותג והישגיו. גם מפעלי מייבאך שכנו בעיירה (כיום שוכן בה מטה חברת MTU שמייצרים מנועי דיזל ואשר תכננו את מנוע המרכבה סימן 4) והרחוב שדרכו נסענו נקרא מייבאכשטרסה. חשוב לזכור שבמקום יצרו מנועי מטוסים וטנקים בזמן המלחמה והועסקו אלפי פועלי כפיה אשר רבים מהם מתו מרעב או נרצחו. העיר הושמדה ברובה על ידי מטוסי בעלות הברית. מסלול ניווטים שוויצרי החלטתי שאני רוצה לראות את מפלי הריין המפורסמים. אבל לא התחשק לי לשלם 40 פרנקים שוויצרים על חמש דקות שימוש בכביש 4 שלהם. מה שהוביל ליותר משעה של ברבורים בין כפרים ועיירות שוויצרים וגרמנים. מערכת הניווט של המרצדס פשוט הייתה על הפנים. הגדרתי המנעות מכבישי אגרה, הגדרתי המנעות מכבישים הדורשים מדבקה, בסוף התייאשתי והגדרתי המנעות מוחלטת מכבישים מהירים. ועדיין פעם אחר פעם הופנתי לכביש המהיר (אשר מחייב תשלום אגרה כאמור). הגבלות המהירות בכפרים השוויצרים פשוט מגוכחות (30 קמ"ש) ונאלצתי להשתמש במגביל המהירות לא מעט. אני מקווה מאוד שלא אקבל איזה דו"ח שוויצרי על נהיגה מופרעת ב-32 קמ"ש באיזור של 30 (הפסיכים עושים את זה). כל פעם שעברתי את הגבול בין המדינות (וזה קרה המון) מחשב הניווט הקפיץ לי מסך שבישר לי על כך ופירט את רמת האלכוהול המותרת במדינה אליה נכנסתי, מהירויות מרביות וכו'. בפעם הראשונה זה היה נחמד, אחר כך מעצבן מאוד. אבל זה היה שווה את זה. ממש שווה את זה. רק אל תקנו שם שום דבר לאכול או לשתות - המחיר כפול מאשר בגרמניה. 12 ש"ח לחצי ליטר?! שיחנקו עם בקבוקי המים המינרלים שלהם! To France השמש החלה לשקוע ומיהרנו אל האוטובאהן בדרך לחצות שוב את הריין, הפעם אל צרפת. עם גג סגור, בידוד הרעשים סביר למדי וניתן לשייט במהירות די גבוה מבלי לסבול מריבוי רעשי רוח או מנוע. רוב הרעש מגיע מצמיגי הספורט הרחבים ונמוכי החתך על כבישי הבטון הגרמנים. בדרך אל צרפת עברנו בקטע מדהים בכביש 31 (קטע בו נבקר פעם נוספת יומיים לאחר מכן, במזג אוויר אפור וגם גג פתוח) אשר מתפתל בין מצוקים ועם גשר רכבת מעל. לאחר חציית הריין ומקטע נסיעה קצר נוסף הגענו אל בירת דרום אלזס - Colmar ואל בית המלון שלנו, שם מצאה ה-SLK בית בין זאת שאיתה היא חולקת מנועים, תיבת הילוכים וחלקי רצפה ובין זאת שחולקת איתה חלקי סאלון. המלון בצרפת - רוי סוליי (מלך השמש) פרסטיז', שוכן באיזור התעשייתי/מסחרי של העיירה המתוירת, בהתאם לכך המחירים מאוד נוחים ואם יש לך מכונית וקמים מספיק מוקדם בבוקר - הריחוק הקל ממרכז העיר לא ממש משנה.

היה לה עד לפני כמה שנים. דיימלר-בנץ הבינו בסופו של דבר שמה שהיה טוב ל-SSK בשנות ה-20 של המאה ה-20 כבר לא מתאים לשנות העשרה של המאה ה-21.

אושריקו, שדרג את החלומות שלך. כמו ששרה דבי הארי המחומצנת מלהקת בלונדי - " ".

את השרשור ההוא למרבה הצער לא השלמתי ונשארתי חייב לפורום את הקטע על האי וונקובר. נפל עלי אז עומס ברמה אישית ותעסוקתית. הפעם מדובר בטיול הרבה יותר קצר ולכן גם מטלת הכתיבה אמורה להיות קלה. אני אשחרר את הקטע השני בעוד שעה-שעתיים ואת הסיום בעוד יומיים-שלושה (לא סיימתי לעבור על התמונות מהבונבון האוטומוטיבי שהיה ביום האחרון של הטיול).

הקישורים הם הן למאמרים רלונטיים בוויקיפדיה והן לתמונות שצילמתי אשר מאוכסנות ב-flickr. את הרכב שכרתי מ-SIXT דרך האתר שלהם עם הנחת תשלום מראש.

ספורטיבית? קלה? בהחלט קצרה! מרצדס SLK הופיעה לראשונה באמצע שנות ה-90. שנים ארוחות אחרי יציאתה לגמלאות של ה-190SL, מרצדס חזרו לשוק הרודסטרים הקטנים והעממיים (יחסית) עם עיצוב שנחשב בזמנו כצעיר ונועז וגג קשיח מתקפל שאמנם לא היה הראשון מסוגו, אבל בהחלט התחיל את האופנה בעניין. למרות שמה (שפורט/ליכט/קורץ) - הרודסטר הקטנה מעולם לא יועדה להיות מכונית ספורטיבית ממש. עם גג קשיח וחיזוקי גוף היא גם לא הייתה ממש קלילה. אבל היה לה את המראה הנכון ואת הכוכב המשולש בחזית. הייתה זאת בחירתה הטבעית של "הפרחה במרצדס", רצוי כמובן בצבע אדום זועק. הדור האחרון של ה-SLK זנח את המראה המחודד וביחד עם כל קו המוצרים של החברה חזר למראה כבוד ומכובד, מלווה בפנסים המלבניים אשר אפיינו את החברה משנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-90 וגריל מסיבי ומאונך יותר. החזית כעת מזכירה יותר את ה-R107 היפיפיה ובהמשך יש גם איזכורים לדגמי ספורט קלאסיים של החברה. שינוי המראה הזה היה הסיבה העיקרית לבחירה שלנו (ובעיקר של אשתי) ב-SLK כבת הלוויה שלנו לטיול בגרמניה. היא תמיד אהבה את המראה של ה-R107 ונסיעה במרצדס פתוחה ובעלת המראה "הנכון" הייתה מבחינתה סוג של הגשמת פנטזיה. חוויה לבנטינית בסיסקט מינכן. את ההזמנה עשיתי מראש כולל רישום כל הפרטים. המחיר לקטגוריה היה 600 יורו ל-6.5 ימים כולל ביטול השתתפות עצמית. 2100 ק"מ היו כלולים בעסקה. יכול להיות שניתן להשיג מחיר טוב יותר דרך סוכן ישראלי. קיוויתי לקבל SLK 250CDI אולם במלאי הייתה רק SLK 200 "פושטית". בגלל הרישום מראש תהליך קבלת המפתחות היה קצר מאוד. אצל הפקידה משמאלנו היו בנתיים צעקות כשמספר בחורים מזרח תיכוניים לא קיבלו מחיר שהיה מקובל עליהם ל-BMW סדרה 1 בה חשקו והחלו לריב ולהתמקח. בשלב מסוים הפקידה צעקה עליהם "אני כבר הייתי אמורה ללכת הביתה לפני שעה ואין לי כוח אליכם". גרמניה? לבנט! מרצדס פושטית? בסניף הדגל של סיקסט? בישראל "אבזור" ברכב השכרה או ליסינג פירושו קודנית בהתקנה מקומית. אבל את ישראל השארנו מאחור ובל נשכח שחברת סיסקט הוקמה במינכן וסניף שדה התעופה שלהם שם הוא המרכזי והגדול. לפי המחקר המקדים שערכתי הבנתי אמורות להיות בו המכוניות החדשות והמאובזרות ביותר של החברה. במיוחד שמדובר בקטגורית השכרה יחסית גבוהה. במגרש ההשכרה עמדו מגוון רכב של מכוניות, החל מאוסף עצום של אפ! לבנות וכלה ב-CLS החדשה והמאוד שימושית. זוג לפנינו אסף SLK כחולה מהחניון ולידה מצאנו את הרודסטר הלבנה והקטנה שלנו. הצ'ימידן הגדול ותיק הגב נכנסו ללא קושי לתא המטען ולאחר מכן פתחנו את הדלתות ונפלנו אל תוך המושבים. נפלנו. כי מי שרגיל לרכבים "סטנדרטיים" עשוי להיות מופתע כמה נמוך הרכב (130 ס"מ) וכמה נמוך עוד יותר יושבים בו. אחרי שמתרגלים למושבי העור (בעלי האחיזה המצוינת אבל הלא מפנקים במיוחד) מתחילים לבדוק את הציוד המותקן ברכב ואת תפעולו בטרם מניעים ויוצאים ללינת הלילה. ממש לא פושטית. דבר ראשון שהיד מוצאת זה את ידית התיבה האוטומטית (תוספת בתשלום), הישבן מונח על כסא מחומם (בתשלום) ומאחורי הצוואר יש פתח יציאת אוויר חם ונעים (בתשלום). פנים הרכב כולל תעלות הרגליים מואר כולו באור יקרות של לדים (בתשלום), על האווירה שומרת בקרת אקלים אוטומטית עם איוורור שמופעל גם בעת מנוחה (בתשלום). אל פתח ה-USB אני דוחף את אוסף השירים שהכנתי בארץ ואשר יתנגנו דרך מערכת המדיה המשודרגת (בתשלום). עם הנעת הרכב רואים שלמרות הסמל הקדמי השבור, קיבלנו מכונית עם 9500 ק"מ בלבד. נעים לראות את תאורת הקסנון (בתשלום) מתכווננת מעלה-מטה, כתובת בית המלון מוזנת אל מערכת הניווט שבאה כחלק מחבילה הכוללת גם מגביל מהירות אלקטרוני ומצלמה מזהה שילוט (בתשלום), גג הזכוכית (בתשלום) מקופל חשמלית ב-22 שניות אל תא המטען ויוצאים אל הדרך על גלגלי ה-17 אינץ' וצמיגי הקונטיננטל ספורט ברוחב 225 וחתך 45 (בתשלום, כבר אמרתי?). חיישני החניה (קדמיים ואחוריים) היו מקוריים ולא "בהתקנה מקומית". למעשה הם כן היו בהתקנה מקומית. הם הותקנו על פס היצור בברמן, גרמניה. סך הכל מחיר משוער של הרכב על הכביש בגרמניה עם כל התוספת - כ-50 אלף יורו. מחיר משוער בישראל - אלוהים ישמור. לא הייתה קודנית. סע לשלום, המפתחות בפנים. בתא הנהג. אחת הטענות כלפי ה-SLK מופנת כלפי פשטות הקוקפיט. אכן אין כל אווירה חגיגית בפנים, הרקע הכסוף של השעונים ופתחי האוורור העגולים אמנם מגיעים מדגמי הספורט שלהם, אבל הם זהים לחלוטין לאלו המותקנים ב-A וכך גם פריטי אבזור רבים נוספים. הקונסולה המרכזית העטויה באלומיניום היא אולי הנגיעה הרעננה היחידה בקוקפיט. ה-C החדשה היא פשוט בליגה אחרת לחלוטין ואני מקווה שה-SLK הבאה תהיה כמוה. המושבים עצמם, כפי שציינתי, עטויים עור נוקשה ולא נעים במיוחד. הם נחותים ממושבי ה-SL המפנקים יותר ועשויים להיות לא נעימים אחרי כמה מאות ק"מ, יחד עם זאת הם אוחזים היטב. יש די מקום לאנשים בעלי גובה ממוצע, אולם כצפוי לא ניתן להתרווח יותר מדי לאחור. מאחורי המושבים יש מעט מקום למיני זוטות, תא כפפות צנוע ותא קטן יחסית בקונסולה המרכזית. בדלתות יש כיסים צנועים. הארגונומיקה מאוד גרמנית, כפתור תפעול האורות כצפוי משמאל להגה. ממוט ההגה יוצאים שמאלה ידית האיתות המשולבת בתפעול המגבים ומתחת לה ידית תפעול בקרת השיוט ומגביל המהירות. אין ידיות מימין למוט. על ההגה כפתורים לתפעול מחשב הדרך, הסטריאו והטלפון וכן כפתור הפעלת ה-COMAND. בקונסולה המרכזית יש, מלמעלה למטה, מסך מערכת הניווט והסטריאו, כפתורי השליטה במערכת, שורת כפתורי מערכות עזר (במרכז איתות חירום), בקרת האקלים המאוד פשוטה לתפעול, ידית ההילוכים עם מעבר לתפעול ידני ימינה-שמאלה שהוא טפשי בעיני (תפעול התיבה בפיאט בראבו שלנו עדיף בהרבה) ולבסוף גלגל התפעול של מערכת הניווט והבידור עם כפתור BACK וכפתור ביטול. בכנות - אהבתי הרבה יותר את אופן תפעול מערכות הניווט והבידור בקרייזלר 300 ששכרנו לפני שנה. גם ממשק המשתמש ואיכות מערכת הניווט היו עדיפים בהרבה בקרייזלר. כאשר הטמפרטורות טיפסו ל-35 מעלות ביום השני של הטיול חסרו לי גם מחזיקי הכוסות המחוממים/מקוררים ואוורור המושבים שהיו בקרייזלר ההיא. סיפרתי לכם על מערכת המדיה המשופרת? אז רק שתדעו שאיכות הסאונד טובה. ממש טובה. את הלילה בילינו במלון שדה תעופה אירופאי טיפוסי. נכנסים למלון עם קוד גישה וכרטיס אשראי, החדר נקי בצורה מופתית והמחיר זול. קמנו מוקדם, התארגנו והתחלנו בנסיעה דרומה לעבר שלוס נוישוונשטין. יוצאים לדרך. מה זה? מנוע ארבע בוכנות?! צלם בהיכל! קשקוש מארץ הקשקושים. לגרמנים מסורת ארוכה של מנועי ארבע בוכנות מצוינים. המנוע המותקן ב-SLK200 אולי לא מדהים, אבל בהחלט עושה את העבודה. כמקובל בזמננו, זוהי יחידה יחסית קטנה (1.8 ליטר) עם שבלול לא גדול. ההספק המרבי הוא 180 כ"ס והמומנט 25 קג"מ ואילו מושגים בסל"ד יחסית נמוך. כל זה עובר דרך תיבת 7 הילוכים לגלגלים האחוריים. הרכב לא קל משקל (מעל 1450 ק"ג), אבל זמינות הכוח כבר מסל"ד נמוך בשילוב תיבת הילוכים טובה מביאים לביצועים מספקים למדי. על הנייר 0 ל-100 ב-7.5 שניות ומהירות מרבית של 230 קמ"ש (עם גג סגור) למעשה מדובר בהשתלבות חלקה בתנועה, עקיפות בבטחה ונהיגה ב-200 קמ"ש על האוטובאהן בלי לקרוע את המנוע. קולו של המנוע אינו ערב במיוחד אבל גם לא נורא. הוא חלק בשיוט (הילוכים ארוכים = סל"ד מאוד נמוך) אבל שלוחצים עליו הוא מעט גס בפעולתו. בנהיגה אגרסיבית ניתן להפיק ממנו אוסף של קולות פריקה. אני יודע שיש כאלו המגיעים לידי סיפוק מיני מהגרעפסים האלו. על הנהיגה באוטובאהן הגרמני אין מה להרחיב, רשמתי על כך בפוסט נפרד ונכתבו עליו עוד אינספור פוסטים אחרים. לודוויג השני. לא יודע אם הוא אכן היה משוגע, אבל הוא בהחלט היה בזבזן חסר תקנה וחסר טעם טוב. איזה עירוב סגנונות מופרך: גותי, רומנסקי, נאו-קלאסי, בלאגן. הברדק ממשיך גם באוסף החדרים שהמלך הספיק להשלים בטרם מת/נרצח. ציורי קיר מופרכים, עיצוב פנים מופרז ומיטת אפיריון שעשרות שנות עבודה הושקעו בפיתוחי העץ המרהיבים שלה. אני משער שאם לודוויג השני היה חי היום ומחפש לקנות מכונית הוא היה פוסל את הפגאני זונדה על הסף כי היא המונית ופשוטת מראה מדי... כמובן שמדובר באתר חובה. ובגלל שכל העולם ואשתו גם חושבים שזה אתר חובה כדאי מאוד להגיע מוקדם בבוקר או להזמין כרטיסים מראש. הכרטיסים נדרשים רק לסיור בפנים הטירה וצריך לקנות אותם במשרד בעיירה למרגלות הגבעה (לא ניתן לרכוש למעלה). מי שמתקשה לעלות ברגל לטירה יכול לשלם ולעלות עם עגלה מכוערת רתומה לסוס. הסיור קצר, אבל מאוד אינפורמטיבי, יש מעט חדרים שהושלמו אבל הם מאוד מרשימים, הנוף ממרפסות הארמון מרהיב. המשך יבוא. אולי.

משרד האוצר כבר זומם זמן רב מס GPS. לפי דעתי מדובר במכה מקדימה למנועים החשמליים הבאים עלינו לטובה ואשר יפגעו בהכנסות מהבלו על דלק מכוניות. כמובן שבשלב הראשון המס הזה יכוון רק "לעברייני מהירות" (מעל 100 קמ"ש - שהיא כידוע מהירות קטלנית במכונית מודרנית בכביש תלת-נתיבי), זאת בעידוד של חבורת האווילים ממשרד התחבורה ואור ירוק (אני בטוח שידם גם במעל) אולם בהמשך כמובן המס יורחב לכלל הנהגים בכל מגוון המהירויות. כמובן שהמכשיר יהיה מותקן באופן קבוע ברכב עצמו (ולא בטלפון) ויהיה מגובה בחיישנים ומצלמות לאורך הכביש עצמו.

האמת שהמהירות הממוצעת לא משנה. העיקר לנהוג לפי מגבלות הכביש, הרכב והנהג. אתה יכול לנהוג ב-200 קמ"ש אם זה מתאים לך ולדרך או לשייט ב-100 קמ"ש חסכוניים בנתיב הימני. בישראל כמובן זה שונה - מחקרים של אור ירוק הוכיחו שמכונית מודרנית מתפוצצת ב-100 קמ"ש ומעלה. במיוחד בישורות של כבישים מהירים (לכן שם הותקנו עיקר המצלמות - על מנת להגן על הנהגים).

מהירות ממוצעת שנמדדה באוטובאהן ליד ברלין היא כ-130 קמ"ש. בכבישים שנסעתי בהם היו יותר משאיות וקראוונים שנסעו כמובן לאט וכן תיירים מצרפת וארצות השפלה שלרוב גם לא עוברים את ה-130 קמ"ש (המהירות המרבית אצלם). במקטעים שנהגתי בהם מהר (180 או יותר) עקפו אותי רק פעמים ספורות ולא במהירות יחסית גבוה במיוחד. ראיתי אולי שתי מכוניות שנסעו מהר מ-200. גם לא היו חסרים מקטעים בהם נסעתי ב-150 קמ"ש "בלבד" והייתי מאוד בודד על הכביש, כולם נותרו הרחק מאחור. זה כנראה תלוי באיזור הגאוגרפי, בעונה, במצג האוויר וכו'. אין ספק שנוהגים מהר בגרמניה, והאוטובאהנים במקטעים הלא מוגבלים הם הכבישים המהירים בעולם. כנראה ציפיתי לראות יותר פורשה דוהרות ב-250 והתבדתי... לציין שאם היה לי יותר זמן לטייל הייתי מוותר על אוטובאהנים בכלל ונוסע רק בדרכים כפריות, למרות הגבלות המהירות ההזויות לעיתים והטרקטורים (שהם תקלה נוראית - נוסעים לאט מאוד ובלתי אפשרי לעקוף אותם). סגרתי פעם אחת 200 קמ"ש עם גג פתוח על כביש A5 בשביל לשים V על החוויה (הרועשת), אבל מעבר לזה מבחינתי כבישי ה-A היו פשוט אמצעי להגיע מהר ממקום למקום. עייפות בנהיגה בחו"ל תלויה בפקטורים רבים. תלוי כמה אנרגיה מוציאים על פעילויות אחרות ובמספר הילדים במושב האחורי. זה גם תלוי כמה אתה נהנה מנהיגה בכלל. אני לדוגמא יכול לנהוג מאות ק"מ רצופים בדרכים נופיות בלי להתעייף, אבל מוצא עצמי מותש במהירות דווקא בדרכים המהירות. גיר ידני עשוי להוסיף עניין לנהיגה ולאו דווקא להגביר עייפות. זה בעיקר עניין של אכיפה. כביש 6 בהחלט יכול להיות כביש ללא הגבלה מבחינת האיכות שלו. אבל זה דורש אכיפה של איסור התנחלות בשמאל, איסור עקיפה מימין, אכיפת הגבלת מהירות ל-100 קמ"ש לרכבים כבדים או רכבים גוררים ואכיפת איסור נסיעה שלהם בנתיב השמאלי ביותר.

לרוב - סיבוב אחד של הידית מפעיל "אורות חניה" שהן נורות 5W קטנות שלא ממש מאירות את הדרך אבל מסמנות על מיקומך. סיבוב נוסף מפעיל את אורות הדרך הראשיים שהם נורות הלוגן ברוב המכוניות. משיכה או דחיפה של הידית מפעילה את נורות הדרך הגבוהים שמאירים רחוק יותר אולם מסנוורים את הבאים ממול. אורות ערפל הם פנסים שמאירים באופן מפוזר יותר ונמוך יותר. אלו פנסים די מסנוורים שמותר להפעיל אך ורק בתנאי ערפל משמעותיים. מכוניות מודרניות גם מפעילות אור ערפל כאשר פונים ימין/שמאל או אם אור הדרך הראשי נשרף (כגיבוי זמני). במכוניות מודרניות יותר יש פנסים שנקראים DRL - Daylight running lights. כיום אלו לרוב לדים שמיועדים לפעול כל משך היום ולסמן את מיקום הרכב בצורה ברורה יותר. הם לא מיועדים להאיר לך את הדרך. לדוגמא - ברכב של אשתי סיבוב יחיד של הידית מדלית נורות חניה 5W קטנות בכל צד. סיבוב נוסף מדליק נורות H1 הלוגן כאורות דרך רגילים ומשיכה של המנוף מדליקה בנוסף עוד זוג נורות H1 שמכוונות גבוה יותר כאורות גבוהים. כפתור נפרד לצד הסטראו מדליק את אורות הערפל הקדמיים הנמצאים בפגוש וכפתור לידו את פנס הערפל האחורי האדום. ברכבים אחרים, כגון זה ואצל חברות אחרות- תפעול הפנסים הוא על ידי כפתור מסתובב משמאל להגה. ניתן לבחור בין הפעלה של DRL - שהם פס הלדים בתחתית הפנסים הראשיים, הפעלת הפנסים הראשיים או מצב אוטומטי שבו הפנסים מופעלים על ידי חיישן אור. אורות הדרך הגבוהים מופעלים על ידי משיכה או דחיפה של ידית האיתות ופנסי הערפל (פס הלדים בפגוש) על ידי כפתור נפרד.

תנסה למצוא מישהו שיניע. מצברי עופרת-גופרית שנפרקים לחלוטין ניזוקים. אם הרכב מיושן ניתן לנתק את המצבר.

תתחדש. לעניות דעתי ה-3 היפה ביותר בכל הזמנים.

כבישי B יש מכל מיני סוגים. כמו בישראל. אחד הכבישים הידועים והיפים ביער השחור הוא ה-500, רובו חד-נתיבי אולם מדי פעם הוא נפתח לשני נתיבים בכיוון אחד (ללא גדר הפרדה). בגרמניה, כמו במדינות רבות אחרות - הרבה כבישי B עוברים דרך עיירות וכפרים ואז כמובן יש להפחית ל-50 קמ"ש ולעיתים אף ל-30. כאמור - יש הרבה סוגים, כמו בישראל. כפי שציינת, ההנאה הגדולה בכבישים הצדדיים יותר זה הנוף המהמם. ונהיגה בחו"ל היא אכן מעייפת יותר מאשר בישראל, לכן אני מעדיף מכוניות נוחות ומאובזרות. מערכת ניווט מובנת מאוד-מאוד עוזרת, כנ"ל מושבים מפנקים, בידוד טוב מרעשים וזעזועים ומערכת בקרת אקלים אפקטיבית.

אכן המידע קיים, אבל היה די מפוזר ולוקח זמן להגיע אליו. לכן החלטתי לרשום כמה שיותר כללים בצורה מרוכזת. מדובר אכן בחוק אירופאי עתיק, אבל זוהי למעשה אות מתה בספר החוקים משום שב-99.9% מהמקרים ימצא מעוין צהוב בתחילה של כל כביש ראשי ו/או שלט "תן זכות קדימה" או "עצור" בכביש המשני המשתלב. Stau - מילולית זה פקק או סתימה (וכמו jam באנגלית - גם ריבה). הכוונה לפקק "עומד" שעשוי לתקוע אותך החל ממספר דקות ועד מספר שעות. אין הגדת זמן מינימלית. מלבד העומס הבלתי נסבל, כבישי ישראל לא נופלים מרוב כבישי אירופה. למעשה לא חסרים קטעי כביש ישראלים ברמה של מיטב האוטוסטרדות. עוד סיבה שחזרתי על הדברים הקשורים לאוטובאהן הוא מספר נושאים שנפתחו על ידי נהגים צעירים (בני פחות מ-20) לגבי שכירת רכב ונהיגה בגרמניה. הקסם של הכביש הפתוח והלא מוגבל והכבישים ההרריים המפותלים אכן מפתה בעיני הצעיר הישראלי התקוע בפקקים, כבישים מוגבלים ומאות מצלמות מהירות. העניין הוא שהכביש הגרמני הינו ממש לא מגרש משחקים. "התגרזנות" בכבישי A היא ממש לא לעניין ונהיגה מנהלתית ב-200 קמ"ש היא חוויה לא מדהימה. כבישי B מפותלים ומלהיבים יש למכביר, אבל הם מאוד צרים, עם שטחים מתים בכל סיבוב, רכבים איטיים ואפילו טרקטורים ב-20 קמ"ש ושיירות רוכבי אופניים, תוסיף לזה מזג אוויר הפכפך ומדובר בחוויה לא מזמינה לישראלי בן 19 נלהב וחסר ניסיון בגולף שכורה.

אה, תוספת חשובה. חשוב מאוד להזהר על האוטובאהן.