Doc Slow

בטח ישווקו אותה בארץ. תהיה זאת הצלחה אדירה. חוץ מנהיגה בכבישים המתפתלים והפתוחים שיש בישראל למכביר, תוכל לנהוג בה בהצלחה מרובה בימים סגורים של מירוצי טיפוס גבעות. או לקחת אותה לראלי רמת-הגולן המדהים (חרמון-כינרת) . אפשרות אחרת היא לנהוג איתה ליום מסלול ב-Dimona Circuit המפורסם. אישית אני מתלבט בין הסלינגשוט לקייטרהם. במיוחד אחרי שממש התאכזבי בסוכנות לוטוס ברעננה. אז מחר אני אהיה אצל סוכן קייטרהם ברחוב המסגר ואם לא יתאים לי אז אזמין סלינגשוט צהובה.

חותמים על חוזים "למשהו" ופינו פס ייצור "למשהו". בנתיים אין אפילו צללית או דגם חימר. יכול להיות שזאת הג'וליה, יכול להיות שזאת תהיה הגרסה האירופאית של הקרייזלר 200 או בכלל קרוסאובר חדשה מבוססת ג'יפ. אתה בוודאי יודע שגם מכוניות "פושטיות" כאלו דורשות חתימת חוזים ופינוי פס יצור. לגבי מכונת הזמן - מתברר שעוד לפני דוק אמט בראון פיתחו במכון וויצמן מכונת זמן מבוססת על רודסטר סברה. המפתח לקח אותה לכביש 4 לניסיון הרצה אולם למרבה הצער היא נעצרה על ידי מתנדבי מתנ"א הרבה לפני שהגיע למהירות הדרושה (88 מי"ש שהם קצת יותר 140 קמ"ש). הרישיון של הדוקטור הממהר נשלל מנהלתית במקום והמכונית הושבתה בגלל "שיפורים מסוכנים במנוע" ו-"העדר פסים זוהרים מאחור".

הכביש פנוי ותחושת המהירות גדולה יותר בחושך.

הרובה העיקרי של צה"ל בשנותיו הראשונות היה למעשה "קרבינר 98k" של מאוזר שהיה גם נשק החי"ר העיקרי של הוורמכט. מאחר והמשלוח הגיע מצ'כיה ומסיבות מובנות אחרות הרובה נקראה "רובה צ'כי". חלק מהרובים היו עם החתמות של צלב קרס או הנשר הגרמני ששוייפו. אה, והמגל"ד המפורסם (קודמו של ה-MAG) היה למעשה MG34, גם הוא נשק גרמני ששימש את הוורמכט במלחמה. סבא שלי מחרים עד היום את תוצרת גרמניה (סבא ז"ל שלי מהצד השני שגם הוא היה ניצול שואה דווקא נהג בחיפושית שנים רבות). אני לא כל כך. אבל אני בהחלט לא מתכוון לשכוח להם את מה שהם עשו.

לפחות הסלינגשוט הוא יותר אופנוע מאשר מכונית. פולאריס מזה כשנה הם גם חברת אופנועים (אינדיאן).

הוא לא הצליח לסגור 88 מי"ש עם מנוע הפיז'ו שלו. לכן הוא לא הגיע לעתיד. רק אחרי שהוא פשט את הרגל דוקטור אמט בראון שדרג את המנוע ויכל להשיג את המהירות הדרושה.

למה להחרים איטלקים? האיטלקים רק הפריעו לגרמנים במלחמה... בכלל איטלקים לא בקטע של מלחמות מודרניות. נסה לדמיין לעצמכם טנק לנצ'יה. בעל עיצוב מהמם, עמוס בטכנולוגיות חדשניות, מנוע V12 עם שישה קרבורטורים עטויי ניקל. נתקע כל קילומטר וזקוק למכונאי בוגר הפקולטה להנדסת מכונות מפירנצה רק בשביל להבין מה לא בסדר.

זיקת עבר לנאצים ממש לא מפריעה למכירות. פורשה היה סמוך על שולחנו של היטלר, חוץ מהחיפושית שהוא העתיק ברובה מטטרה, הוא גם תכנן מספר טנקים. לפי דעתי רוב חובבי המותג שהוא הקים אחרי המלחמה בכלל לא יודעים את זה. BMW ודיימלר-בנץ יצרו מנועי מטוסים. מייאבך (היום MTU) יצרו מנועי טנקים. אחת הדוגמאות המובהקות ביותר היא הוגו בוס. לא רק שהוגו בוס היה נאצי, הוא היה נאצי נלהב מאוד. הוא הצטרף למפלגה בשלב מוקדם ותרם לה מעיצוביו. כל זה לא הפריעה להצלחה האדירה של המותג.

450 דולר + 30 דולר משלוחה + מכס = פחות מ-2500 ש"ח. אבל כפי שכתבתי - מתח רווחים של 120% זה ממש בקטנה אצל יבואני הרכב (למעשה זה יותר מ-120% כי היבואן מזמין מאות יחידות והמחיר שהוא משלם הוא כ-400 דולר לכל יחידה).

כן נסע ניתק ממטוס ופוגע באדמה ובאותו "נהג הזהיר בעולם" ב-230 קמ"ש לאור זאת אור ירוק יסווגו זאת במחקרים שלהם "כתאונה עקב מהירות מופרזת".

http://www.aliexpress.com/item/Android-Suzuki-SX4-Double-Din-Car-GPS-DVR-WIFI-3G-CCD-Camera-SD-Card-for-free/1311132600.html משהו כזה? אבל האמת מתח רווחים מ-450 דולר (420 דולר אם קונים כמות גדולה) ל-5500 ש"ח הוא די צנוע יחסית לתחום הרכב בישראל. עסקה מצוינת.

כן. אותו מקום. בנתיים מה שקורה זה שהכרומה לא מיוצרת יותר ובמקומה מעבירים את הייצור של הג'ולייטה. אני מאמין שהעבודה שם די בעצלתיים לאור נתוני המכירה של הדגם. בעתיד, אולי, יתחילו לייצר בקו היצור שמתפנה את הדגם העתידי של אלפא רומיאו. אולי הג'וליה. שאולי תהיה פלטפורמת הנעה אחורית חדשה לחלוטין. אולי.

דמי ביטול בעבור איזה חוזה? זה שהם חזרו בו בעצמם? ואם בעת מועד קבלת האוטו היו אומרים שהוא מגיע בלי הגה ויעלה לך עשרים אלף להוסיף אחד? בהתחשב במחיר שמכונית עולה בישראל והרווח הגדול של היבואנים, התנהגות כזאת היא מתחת לכל ביקורת.

תומר, תמיד נחמד מאוד לקבל שדרוג. בוודאי שדרוג כזה. למרבה הצער (או השמחה) עד היום קיבלתי בדיוק את המכונית שהזמנתי... אחת הבעיות עם הפיז'ו CC למיניהן (ובבעיה זאת נתקלתי אישית ב-206CC של חבר טוב שגם הייתה רכב החתונה שלנו) היא שהחלון הקדמי גדול ומשתפל כמעט עד מעל הפדחת של היושבים מלפנים. אין ממש את תחושת "האוויר הפתוח" שיש ברודסטר. אבל במחיר השכרה של פולו, מה זה משנה! הלוואי על כולם שדרוג כזה. המצלמה היא פנטקס K-5IIS והעדשה הינה סיגמא 17-50/2.8 אני מצלם כמעט תמיד ב-RAW וממיר את התמונות על המחשב בבית לאחר הטיול. בד"כ עם לייטרום.

כפי שכתבתי - ה-SLK הייתה כיף גדול אבל היא לא מכונית ספורטיבית ובגרסת ה-180 כ"ס היא גם לא בדיוק מרגשת בקו ישר. לפחות לא בסטנדרטים של היום. ניתן לשכור בגרמניה, לפי דעתי בפחות או יותר אותו הסכום, גולף GTI שתהיה הרבה יותר מרנינה מבחינה זאת וגם בפיתולים. אם נשאר בסוכנות סיקסט אז נראה שהיא מציעה להשכרה את ה-M135 הממש מהירה, בעלות יומית מעט גבוה משל ה-SLK (אולם שים לב להגבלת הקילומטרים). ד"א, באותה קטגוריה של ה-SLK סיקסט גם מחזיקים מספר מצומצם של Z4. רובן בגרסת ה-20, אולם קראתי שיש להם גם מספר מצומצם (מאוד) של 28 ו-35. אז אם יש לך מזל ואולי גם כרטיס פרימיום שלהם, יש לך סיכוי לקבל אחת כזאת באותו כסף. מעבר לאטלנטי ניתן לקבל יותר ריגוש בקו ישר בפחות כסף - שנה שעברה שילמתי פחות (לכל יום) תמורת מכונית עם נתוני הספק והאצה מרשימים הרבה יותר (מנוע V8 עם 370 כ"ס וזמן תאוצה ל-100 קמ"ש סביב 6.5 שניות). אאל"ט בערך באותו זמן חבר פורום שכר מוסטנג מאוד-מאוד חזקה מסוכנות הרץ, גם לא בסכום עתק. לציין שהבראבו לא בדיוק קוטלת קנים מבחינת תאוצה למרות נתון ההספק הרשמי הצנוע (לוקח לה פחות מ-10 שניות ל-100 קמ"ש).

בוודאי שיש מרכזי קניות גדולים יותר. היתרון של מצינגן זה ריכוז מותגי-העל שיש שם והגודל העצום של חנויות מותגי העל כנ"ל. תודה לאל שאשתי לא חובבת תיקים באלף דולר ונעליים בחמש מאות. וכן - חשוב מאוד לבדוק את ימי הפתיחה של האתרים והאטרקציות השונות. זאת המלצה אוניברסלית לכל תייר ולכל מקום.

למה שלא תנסה? תסובב את המתגים הרלוונטיים על המנוף ותצא החוצה לבדוק? ומה יש לך עם אורות הערפל באמצע הקיץ?

אפילו בגרסת ההארדטופ, השקודה פאביה שפורט הינה מכונית כל כך אקזוטית שבשבוע שהייתי בגרמניה ראיתי רק אחת (1) כזאת! שלוש פרארי, עשרות AMG ו-M, עשרות 911 ורק שפ"ש אחת! אגדה גרמנית עתיקה מספר על נהג שפ"ש אשר נלכד בממל"ז בברלין ובמקום לשלם קנס החליט להמלט. המשטרה שלחה בעקבותיו 911 טורבו עם נהג DTM מדופלם מאחורי ההגה. נהג השפ"ש הצליח להגיע לפראג ולקבל שם מקלט מדיני ואת מפתחות העיר בזמן שהפורשה אפילו לא הגיע לדרזדן!

הרבה מאוד כוח במעט כסף זה חלק מהמסורת המוטורית האמריקאית. ראו לדוגמא את המוסטנג שלבי GT500 שעולה פחות מ-56 אלף דולר. הצ'לנג'ר הזאת היא פשוט התשובה של פיאט-קרייזלר לפוני-העל ההיא. בעבר היו כל מיני סדנאות שהציעו גרסאות משופרות של הדודג' ווייפר עם 1000 כ"ס ויותר. אחת הבעיות עם המכוניות האלו היא תוחלת חיים קצרה של הבעלים.

פוטושופ לא מוצלח במיוחד ד"א. לגבי השלט לפתח-תקווה. זכרו את הפתגם הידוע -- Mille viae ducunt homines per saecula Petah Tikvam

תתחדש, נחמד לשמוע שדייהולט הולכים ומשתפרים.

סיכום - הבחירה הרומנטית. כמובן שאפשר לעשות טיול רומנטי להפליא גם באפ! אבל יש משהו קסום בקבריולט דו-מושבית. ה-SLK שידרגה מאוד את חווית הטיול הזוגי שלנו ואני לא מצטער על ההוצאה. לא מדובר בבחירה "הגיונית". תא המטען קטן, במיוחד שהגג מקופל. הצלחנו לדחוס לתוכו צ'ימידן של 120 ליטר ותיק גב של 30 ליטר וזהו. זה דורש כמובן הרבה פשרות באריזה (במיוחד מצד האשה) ומולץ מאוד לארוז בצ'ימידן ולא במזוודה בגלל הצורה הלא סדירה והשטוחה של תא המטען. מזוודה גדולה פשוט לא תכנס, בשום זווית שהיא. גם לא מדובר ברכב ספורטיבי. רוצה ספורט? שים עוד כסף וקח בוקסטר או 911. צריכת הדלק לאורך 1940 ק"מ שכללו גם פקקים, נהיגה מהירה באוטובאהן והרבה קילומטרים על גג פתוח (התנגדות אוויר מוגברת) הייתה 8.5 ליטר ל-100 ק"מ (נתוני מחשב הדרך והחישוב שלו היו מאוד דומים). לא רע בכלל, אבל עם C200 דיזל הייתי בוודאי משיג נתון הרבה יותר טוב. לציין שה-SLK דרשה וקיבלה בנזין RON95 שהינו יקר יותר מדיזל בגרמניה. לסיכום, מומלץ. לציין גם שמחיר ההשכרה הולם את התמורה ודי נסבל אם שוכרים את הרכב לימים ספורים.

אומת המכוניות והיכליה המכונית לכל פועל לא הייתה החיפושית של פרדיננד פורשה, הייתה זאת המודל T הרבה לפניה. המכונית היא אייקון תרבותי אמריקאי. בשנות ה-30 ריחפו בכבישים יצירות מופת אמריקאיות כגון הדוזנברג והקאדילק V16. אחרי המלחמה הם הביאו לעולם את התיבה האוטומטית, מזגן הרכב, כנפי הכרום. הנער המורד עם השיער מרוח הגריז הנוהג בהוטרוד היה מסמלי החברה האמריקאית של שנות ה-50 וסמל תרבות עולמי. הדרייב-אין, הדיינר הכסוף לצד הכביש האינסופי, המרחבים האינסופיים בשילוב דלק שהיה זול מתוך אידיאולוגיה. שהחיפושיות הראשונות החלו מתגלגלות בכבישי גרמניה עם מנוע הבוקסר צנום הנפח בישבן, האמריקאים נסעו בשברולט בל-אייר עם מנוע V8 נוהם מלפנים. אבל בעוד שהאמריקאים נשארו עם ספינות הדרכים הרכות והארוכות שלהם, הגרמנים צעדו קדימה. האמריקאים קידשו את המכונית כקונספט של דרך חיים וחופש. הגרמנים קידשו את המכונית כפסגה של יכולת הנדסית. מכונה שמהווה את תמצית הכישורים ההנדסיים והטכניים של האומה הגרמנית. זה על הכל הטוב והרע שיש בדבר (והיה הרבה מאוד רע). האמריקאים ניצחו בחזית דרך החיים, חופש הביטוי והחזון הקפיטליסטי. אבל מאחר ומכונית בסופו של דבר היא יצירה של פלדה, זכוכית ופלסטיק - הגרמנים ניצחו בחזית המוטורית. החלום האמריקאי כבר לא גולש בקאדילק אלדורדו עם מנוע V8 מדטרויט. הוא עבר לנהוג, מהר ויעיל, במרצדס זונדרקלאס עם שמונה בוכנות שחושלו בסדנאות AMG. הגרמנים לוקחים את המכוניות והכבישים שלהם מאוד ברצינות. היצרנים הגרמנים, ששולטים היום ביד רמה בקטגוריות רכב רבות, הקימו ברחבי גרמניה היכלי ענק בה ניתן לסגוד ליצירות המוטוריות שלהם לאורך ההיסטוריה. במינכן חברת באייריש-מוטורן-וורקה הקימו מוזיאון ולידו אולם תצוגה וחוויה יומרניים. בוולפסברג שוכן המוזיאון ואולם התצוגה המפלצתי של פולקסווגן. בפאתי שטוטגארט, שם אוחדו בעבר החברות דיימלר מוטורן גסלשאפט ובנץ אונט קומפני רייניש גזמוטורן-פבריק, הקימו את ההיכל גדול הממדים של דיימלר-בנץ. כאטרקציה תיירותית הוא נחשב פחות משני האחרים שהזכרתי כאן, אבל הוא מאכסן כמה מכוניות בעלות ערך היסטורי שלא יסולה מפז ומהווה תחנת חובה לכל מי שחובב היסטוריה מוטורית או מכוניות בכלל. מוזיאון מרצדס ותודה לאשתי שהסכימה לעצור במוזיאון מלא במכוניות עתיקות. באמת תודה. בלי טיפת ציניות. ד"א - הידעתם שהמילה בגרמנית למכונית עתיקה היא oldtimer (בהשאלה מאנגלית)? שימו לב שהמוזיאון לא נמצא ממש בשטוטגרט אלא בפאתיה, ברחוב מרצדסשטרסה 100 ולא רחוק מאיצטדיון מרצדס. חונים בחניה המסודרת מול הקומפלקס. וחוצים את הכביש אל היכלי הכסף המעוצבים. התשלום למבוגר הינו 8 יורו וכולל מדריך אודיו שבמקרה שלי הפסיק לעבוד אחרי חצי שעה, אבל אשתי הפיקה ממנו ידע רב. יש הדרכה בשפות רבות, אולם כמובן שלא בעברית. הסיור במוזיאון מתחיל בקומה העליונה ויורד מטה עד לאיזור המעבר לחנות. ההתקדמות היא היסטורית עם מוטיב מנחה מסוים בכל קומה. בין הקומות מחברים מסדרונות עם תמונות והסברים כלליים על התקופה הרלוונטית וליד כל קומה יש גלריה ובה תצוגה נושאית מסוימת (מכוניות של סלבריטאים, אמבולנסים וכו'). הקומה העליונה אומנם לא כוללת מכוניות במובן המוכר לנו, אבל כוללת פנינים יחודיים שאל לחובב רכב לדלג עליהם. בהם "שעון הסבא" של דיימלר שהיה המנוע בעירה הפנימית המהיר הראשון, עם הקרבורטור המהפכני של מייבאך. רפליקה של המרכבה הממונעת הראשונה של בנץ ("המכונית" הראשונה), האופנוע הראשון שדיימלר בנה ומנוע הבוקסר הראשון (הקונטרה-מוטור). הקומה הבאה לאחר מכן כוללת את המכוניות "האמיתיות" הראשונות. המנוע עבר לפנים והשלדה כולה הונמכה כך שהמכונית זכתה למראה המודרני והמוכר שלה. בקומה הזאת יש את מכוניות "המרצדס" הראשונות, אשר נקראו על שם בתו של איש העסקים (היהודי!) וחובב המכוניות אמיל ילינק. חברות דיימלר ובנץ אוחדו בשנת 1926 ובמהלך שנות ה-20 וה-30 יצרו כמה מהמכוניות המעניינות ביותר בהיסטוריה. הם החלו מתקינים מגדשי על ("קומפרסור") במכוניות שלהם. כולל ה-SSK שהייתה מכונית העל האולטימטיבית לתקופתה וסדרה של מכוניות פאר, ה-500K, ה-540K וכמובן ה-770K, "גרוסר-מרצדס". על הפלקט מתחת ל-770K מצוין שהיא שמשה את בכירי התעשיינים וגם את בכירי ה-NS (נאצים). הם לא מציינים שזה היה רכב הת"ש של היטלר עצמו ושל הסובבים אותו. במוזיאון מרצדס יש מספר חסר תקדים של 770K. אחד בקומת התצוגה הרגילה שהייתה שייכת לתעשיין גרמני משנות ה-30 ושתיים נוספות בקומות הסלבריטאים שהיו שייכות לקיסר הירוהיטו מיפאן ולקייזר וילהלם השני בעת שהיה בגלות. משום מה אין בתצוגה אף מרצדס גדולה שהייתה שייכת לנאצי בכיר... עוד בתצוגה, הסברים איך חברת דיימלר-בנץ "נאלצה" לייצר את סדרת מנועי ה-DB600 המפורסמים ששכנו במיטב מטוסי הלופטוופה ואיך הם "נאלצו" להעסיק עשרות אלפי פועלי כפיה לאחר שהגברים נשלחו בפקודת היטלר לכבוש את רוב אירופה. מסכנים. במאי 1945 עם כניעתה של גרמניה הנאצית, כמעט כל מפעלי דיימלר-בנץ הושמדו עד היסוד. הרבה בזכות תוכנית מרשל האמריקאית, המפעלים שוקמו במהירות והחלו לייצר, בתחילה דגמים קטנים שתוככנו עוד טרם המלחמה ובהמשך מכוניות שהפכו להיות אבני דרך ואיקונות מוטוריות רבות עוצמה. ה-300SL רואדסטר, רכב חובה לפלייבוי האירופאי בתקופת השיקום הכלכלי. ה-300SL "כנפי השחף", מכונית העל של שנות ה-50 ואחת מהקלסיקות הנחשקות ביותר היום. וה-SLR... כמובן שמוצגת גם ה-300 "אדנאאור" שהייתה מכונית הפאר הראשונה לאחר המלחמה והראשונה בשורה של דגמי S שנמשכת עד היום. בהמשך תצוגות של מכוניות מודרניות יותר והרבה הסברים על בטיחות וחיסכון בדלק, מספר מכוניות קונפסט ומכוניות של ידוענים כולל ה-770K שהזכרתי קודם, הפופ-מוביל, ה-190E של רינגו סטאר וה-600 פולמן המשורינת ששימשה את ממשלת גרמניה. יש גם גלריה של מכוניות "עממיות" כולל דגמים פשוטים יחסית החל מהמרצדס 170H עם המנוע האחורי והמבנה העגלגל, דרך היונימוג הראשונה, ה-190 משנות ה-80 וה-A הראשונה. בסוף מגיעים לתצוגת מכוניות המרוץ אשר כוללת לא מעט פורצות דרך וקובעות שיאים. משם ממשיכים לחנות המוזיאון המאוד מקיפה (ולא זולה) ולאולם תצוגה של כ-ל דגמי מרצדס העכשוויים המתפרסת על פני 5 קומות. סך הכל בילינו במוזיאון כמעט ארבע שעות, כאשר ניתן גם לבלות שם שש או יותר. במוזיאון יש סיורים של ילדי בתי ספר (גרמנים) אולם למרבה הצער המוזיאון לא יתאים במיוחד לילדים ישראלים, במיוחד אם הם לא מבינים אנגלית. זהו, נגמר. חוזרים למינכן לשער המצורעים העמוס והרועש (מי הגאון ששם באולם ההמתנה מתקני כדורגל שולחן?) ומשם ממריאים לארץ. נחמד היה לבקר בגרמניה, אולם נחמד יותר שיש לנו ארץ שלנו לחזור אליה, עם כל הפקקים, הגבלות המהירות ההזויות והמכוניות היקרות להחריד.

במהלך הנסיעה שלנו העלנו, אשתי ואני, רעיון לשכור קבריולט לטיול המשפחתי שאולי נערוך שנה הבאה. לא יודע לגבי סדרה 4, אבל העפנו מבט ב-E200 קבריולט שעמדה בתצוגה עם הגג שלה מקופל והצצנו בתא המטען. זה אפשרי, אבל מאוד בעייתי. בנוסף - בעת נסיעה עם גג מקופל הנוסעים במושב האחורי יותר חשופים לשמש ולרוח (אין להם את ההגנה של החלון הקדמי) ומדיווחים שמצאתי ברשת על משפחות ששכרו קבריולט, לרוב זה הסתיים במפח נפש. 320 טורינג או C200 טורינג יהיו בחירה פחות מלהיבה, אבל מתאימה כמו כפפה למשפחה המטיילת באירופה.

אני גר קרוב לעבודה, כך שביומיום אני הולך ברגל. שצריך לעשות סידורים או בילויים או בסופ"ש אני נוהג בבראבו (גרסת 120 כ"ס) של אשתי.