edward

אם אתה מחפש סטיישן בזול תעיף מבט על פורד פוקוס סטיישן.

אחלה שרשור. קניתי פעם סיגר (כזה שמעשנים) כדי לעשות בדיקה כזו ברכב אספנות, לא יודע אם זה יעבוד ברכב מודרני.

יש הבדל גדול בין תמיכה שהיא חלק מהזוגיות (כמו אצלינו, כסף עובר בלי בעיות אם צריך והיו כמה מקרים), ותמיכה לפי ראות החוק הישראלי. אתה תבין מהר מאוד מה ההבדל אם תהיה חס וחלילה במצב של פשיטת רגל או גירושים. לכן אני מציע לכולם לא להיות נאיביים אלא להתייעץ עם עורך דין לפני שרצים להתחתן/להקים עסק/לרכוש נכס. צריך פה עורך דין, עורך לשוני, יחצ"ן ודובר וגם אז כנראה יהיו בעיות.

הכל יכול להיות בעולם המשפט, אבל ביצענו את ההפרדה כמיטב יכולתינו ויכולת הייעוץ המשפטי שקיבלנו. הכל בעזרת השם אגב אף אחד מאיתנו לא מחזיק סכומים בעובר ושב שמפחיד אם יוקפאו מסיבה זו או אחרת. רק לאחרונה בקנדה הקפיאו חשבונות של אזרחים שתרמו 50$ למחאה של נהגי המשאיות, אז אני מוכן גם לתרחישים כאלה.

לא הבנתי. אם ברירת המחדל היא שהכל נפרד, אז מה בדיוק צריך להוכיח? כן, אני מבין שיש מלא שטויות בבית שהן משותפות אבל כל הדרעק הזה לא שווה יותר מידי. רהיטים ומוצרי חשמל. אמרתי למעלה, תומכים אחד בשני מן הסתם. אני לא צריך בית המשפט שיכריח אותי להיות בן אדם. רק מה, במקרה שהנכסים משותפים וקריסה של אחד זולגת לשני, אפשר ששני הצדדים יישארו בלי התחתונים. פה הקריסה מוגבלת ואם לשני יש נכסים יש מאיפה להמשיך במקום ששניכם תתחילו ממינוס. לגבי רווח בלתי צפוי, בעל המאה הוא בעל הדעה. לאשתי יש פוטנציאל לזה, מבחינתי שתעשה עם המיליארדים שלה מה שהיא רוצה כולל לקנות לי פרארי

הוספתי למעלה, מתנצל על העריכה. בקצרה לא מתחשבנים על קטנות אלא רק על הוצאות משמעותיות. ועושים את זה רק פעם אחת, שמים הוראת קבע ושוכחים מזה.

מה שעושה לך את זה. אני לא אוהב להתנהל מול חשבון שיש בו שני שותפים כי קשה יותר לעקוב אחרי הוצאות והכנסות וצריך להיות הרבה יותר מתואמים. זה כבר עניין טכני שלכם. ההכנסות כמובן לא משותפות כמו שכבר ציינתי בפעם השלישית. טיטולים זה גרושים, למי איכפת (עשיתי חשבון, זה בערך 70 אגורות לחיתול, הולכים נניח 10 ביום בהגזמה, מדובר על 210 שקל בחודש. זה לא בדיוק שובר את הבנק. לגבי גן, יוצא חצי חצי, בגדים ונעליים יש לי ערימות שאתה לא מדמיין שתרמו ההורים (יד שניה כמובן). בוא נגיד שלגדל ילד לא בדיוק הכניס אותנו למצוקה כלכלית.

כתבתי למעלה למה צריך הפרדת כוחות. הסכם הממון שלנו קובע שברירת המחדל לגבי כל נכס לפני ו*אחרי* הנישואים הוא בתור נפרד ונכס יהיה משותף אך ורק אם נרשם במפורש כמשותף. אגב היוזמה לכל ההסכם הזה וניסוחו הגיעו מאשתי בכלל, רמת המעורבות שלי הייתה רק לחתום. לגבי לימודים בחו"ל, לתחושתי אין לזה סיבה כי יש לנו אוניברסיאות מצוינות. אבל לך תדע, נתמודד עם ה"בעיה" כשתצוץ.

ניהלנו על זה שיחה אבל אני לא מנהל לה את החיסכון. שנינו מודעים היטב למה יש לכל אחד ומתנהלים בהתאם. אנחנו לא בזבזנים גדולים באופן כללי. לגבי תשואות, אני חושב ש7-8% זה יותר הגיוני (זה לא מושקע באג"ח). זה 40k אחרי 20 שנה. חוץ מזה 10 אלף זה מה שהתחלנו איתו לפני שנתיים, עכשיו זה כבר כ15k. אבל זה לא העניין, יש כסף פנוי מעבר לזה ואפשר להפנות אותו לאפיק הזה אם צריך. זו אחת הסיבות שיש בינינו הפרדת נכסים. לשנינו יש עסקים וזה לא מתאים שבעיות בעסק של אחד מאיתנו יזלגו לעסק של האחר. כמו כן יש עניינים של FATCA מכיוון שאשתי עם אזרחות אמריקאית. זה מעבר לעניינים של להיכנס לחובות מהסוג שתואר לעיל.

נישואים ראשונים. כל אחד בונה לעצמו חסכונות. מן הסתם נתמוך זה בזה אבל פורמלית הכל בנפרד. יש לנו ילד אחד כרגע. שמנו לו בצד 10 אלף דולר לצרכי לימודים ברגע שנולד, זה מושקע ויהיה כנראה פי כמה עד שהוא יהיה בן 20. לגבי אם צריך סכום נוסף (אני בספק), ננהל את הדיונים האלה כבר אז בהתאם להצעה הקונקרטית. לגבי עניינים סיעודיים, אנחנו דואגים אחד לשני, לדעתי זה ברור מאליו.

כבר אמרתי קודם שכל זה נעשה בהסכמה הדדית. חבורה כזו של דבילים לא ראיתי כבר הרבה זמן, אני פורש לעיסוקים פרודוקטיביים יותר.

זה בערך מה שאנחנו עושים אבל אין לנו חשבון משותף. במקום זה כל אחד משלם בנפרד סדרה של הוצאות משפחתיות וזה בסוף יוצא קרוב לחצי חצי (לא בדיוק אבל זה לא מעניין אותנו להתחשבן על קטנות), וכמובן כל מה שנשאר בחשבון של כל אחד זה חשבון ה"בזבוזים" האישיים והחיסכון. אני חושב שכל הנסיונות לדחוף איזו כוונה נסתרת, רגשות, גאווה וכדומה הם לא במקום. בסך הכל ציינתי עובדה, שהיא שהאופן שבו אנחנו מתחלקים בהוצאות בסופר הוא שהסכמנו על סכום שאני אמור להעביר לה כל חודש והיא מחליטה בפועל מה קונים בסופר. היא גם משלמת וכמה שהיא משלמת תלוי לגמרי במה שהיא בוחרת לשים בסל הקניות. אגב, אם חסר לי משהו בסל הזה שהיא פספסה אני מרים את הטוסיק שלי והולך לקנות בעצמי בחנות ליד הבית. זה נורא מצחיק שמנסים לדחוף פה כל מיני ספקולציות על מהות מערכת היחסים (שאגב שנינו מאוד מרוצים ממנה). פעם הבאה שמשהו לא ברור במקום לקפוץ ולהתלהם יהיה יותר טוב שתשאלו שאלה במקום לבנות אנשי קש.

לדעתי זה יהיה יותר פרודוקטיבי אם מי שחולק מנסיונו בזוגיות לא ישר יותקף ויוכפש, אולי זה יוסיף לרמת הדיון ונלמד קצת יותר.

זה שבכלל יש לך דעה בעניין מעידה יותר עליך מאשר עליי. תתחיל מלחשוב למה זה בכלל מפריע לך מה אנשים אחרים עושים בחיים. איך בדיוק אני מנהל אותה אם אני אומר לה לקנות מה שבא לה, בשביל עצמה ועם הכסף שלה? זה מגוחך. אגב ברור לגמרי שהכל במערכת היחסים חייב להתאים לשנינו. אני לא יכול לדבר בשם אשתי, אבל למה שאני לא אשים על השולחן את הדברים שחשובים לי?

גם אצלינו במשפחה יש חלוקת הוצאות באותה רוח, למשל אשתי משלמת חשבון חשמל ואני את הארנונה.

חברים, אתם מדמיינים יותר מידי. אמרתי באופן מפורש שלכל צד יש את ההכנסה שלו. אף אחד לא שולט על שום דבר בשני הצדדים. רק מה, לפעמים יש לכל אחד סטנדרטים שונים. אם אני עושה קניות אני מגיע לסכומים שונים לגמרי מאשתי והיא רוצה ערימות של כל מיני דברים שאני לא מבין את ההגיון בהם אבל לה זה חשוב. למשל היא הייתה פעם קונה ערימות של חלב שקדים, גבינות מיוחדות, כל מיני כאלה דברים שמנפחים דרסטית את התקציב ושאני אישית לא אוכל. אז אמרתי לה שבמקום שנתחלק חצי חצי בקניות בסופר אני אתן לה סכום שמייצג את החלק שלי בסיפור (פלוס מינוס) וכל היתר זה כבר החלק שלה. הסיבה שזה נעשה היה כי שמתי לב שהיא קונה אוכל בעלות פי 3-4 גבוהה יותר ממני. אין לי בעיה שתעשה את זה אבל זה יהיה על חשבונה. זה עובד גם לצד השני. אני עכשיו פוזל לרכישת רכב לסוף שבוע בשבילי. ברור לי לגמרי שאשתי לא תשים על זה שקל מכיסה ואני מאוד מרוצה מהעניין. ממש לא בא לי שהיא תתחיל להכתיב לי מה לקנות ומה לא. אז לסיכום, התוצאה פה היא בדיוק הפוכה ממה שנדמה לכם, כל אחד חופשי לעשות מה שבא לו מבחינה צרכנית ולא צריך לפתוח בסבבי התייעצויות על כל דבר. אם כי באופן טבעי מדברים על כל דבר פתוח.

יש לכל דבר את היתרונות והחסרונות שלו. נכון, אנחנו לא יכולים לחיות בלה לה לנד, לבזבז סכומים אסטרונומיים ואז להתווכח על למה לא גומרים את החודש. הסידור הזה נועד למנוע ויכוחים מיותרים ומאפשר לנו להתרכז בדברים החיוביים במערכת היחסים. אגב, לדעתי הסכם ממון הוא חובה בעידן המודרני. מוסד הנישואים מבחינה משפטית רחוק מאוד ממה שזה היה בתקופת סבא וסבתא.

אצלינו זה היה דומה ונפתר בזה שאני נותן לאשתי סכום קבוע סביר כל חודש והיא אחראית לשלם על כל הקניות בסופר (הנכסים אצלינו נפרדים לחלוטין בהסכם ממון). מהר מאוד היא התחילה לעשות חשבון, עדיין מוציאה על דברים מסויימים כשהיא צריכה, אבל רמת המודעות העצמית שלה עלתה פלאים. אין על מה לריב כי היא מוציאה את הכסף שלה

כל רכב היברידי קטן עם 2-3 שנים על הכביש יעשה את העבודה מצוין.

ממליץ לפותח השרשור לבדוק את רמת הטסטוסטרון שלו בדם ואם הרמה נמוכה לשקול לטפל בזה. מעבר לזה אני לא מאמין בגירושים כשיטה לפתרון בעיות בחיים.

בחזרה לנושא המקורי שהעלה פותח השרשור- אנחנו חיים היום במדינה שמספקת חינוך ובריאות כמעט בחינם. זה אומר שנשאר רק לקנות אוכל, רכב ולשלם משכנתא, משמע לא צריך שתי משכורות הייטק כדי לחיות. לכן השאלה הכלכלית היא ברוב המקרים לא קיומית אלא עניין של תחושת סטטוס (למי יש יותר גדול). מיותר לציין שאין טעם להתחתן עם מחפשי סטטוס למיניהן כי זה מתכון לצרות, ההוצאות יתפחו והבעיות איתן. המתכון הכי טוב זה מינימליזם בגבול הטעם הטוב. אם יש שני אנשים שפויים במערכת היחסים, פשוט יושבים, סוגרים דיל וזורמים איתו. מבחינה פרקטית זה אומר שהאישה מחליטה בסופו של דבר על כל ההוצאות הגדולות אצלינו במשפחה המצב חריג, יש הפרדת נכסים מוחלטת בהסכם ממון. אין חשבון משותף ונכסים משותפים. בשבילנו זה עובד מעולה ומונע המון חיכוכים פוטנציאליים כי לכל אחד ברור בדיוק על מה הוא צריך לשלם ואין על מה להתחשבן כמעט. בכסף הפנוי כל אחד קונה מה שהוא רוצה ולא צריך לשאול רשות מאף אחד. אם מי מאיתנו צריך כסף השני נותן לו אבל אין עניין של חובה משפטית ותחושת מגיע לי.

לדעתי זו רשימה סבירה בהחלט, לפחות בשביל לבדוק לפני קניה. תצא מנקודת הנחה שחלק מהדברים ידרשו החלפה כחלק מיישור קו אחרי קניה.

מוסך המהנדסים בעכו יכול להתאים לך: מכון ומוסך המהנדסים בע"מ 04-991-1888 https://maps.app.goo.gl/Dfv9KnnXqxRjEgkt9

זה לא סותר את מה שאמרתי. תדמיין שאתה עובד באינטל ויש לך רכב חשמלי, כל יום אתה מטעין בכיף בעבודה. מחר קיצוצים ואתה בלי עבודה ובלי נקודת טעינה. ועכשיו אתה מתראיין למקום עבודה, מתקבל והכל מדהים חוץ מזה שאין להם חניה עם טעינה לרכב חשמלי ואין להם כוונה להתקין נקודה בשבילך. מה עכשיו? יש פה בעיה וחבל שאנשים מתעלמים מזה.

מן הסתם אם אתה בעל הבית תעשה מה שאתה רוצה כי אין בעיה. אבל רוב האנשים הם שכירים. לגבי כמה זמן מישהו מחזיק את הרכב, אפשר בתיאוריה להחזיק גם עשר שנים ומחר בבוקר מפטרים אותך ואין יותר איפה לטעון את הרכב כל יום בצורה נוחה. אני כמובן לא מדבר על אף אחד באופן אישי אלא באופן כללי, שפתרון תחבורה צריך להיות באופן אידאלי משהו בלתי תלוי במעסיק שלך או בבעל הבית שלך.