PinkDolphin

תיקונונצ׳יק -- אא״ט, בתחילת תקופת הקורונה הוארכה התקופה הזו לשנה וחצי באופן זמני כדי להקל על היבואנים, כך שבאותה תקופה היו מכוניות שעלו על הכביש שנה וחצי לאחר הייצור ולא נרשמו ע״ש היבואן. ואגב, אין שום משמעות מוגדרת למושג ״שנת מודל״, וגם לא מעשית, ועדיף בכלל לא להשתמש בו. כדי שיהיה ברור בדיוק מה מאפייני הרכב, עדיף להתייחס לתת-הדגם הספציפי שבד״כ היצרן נותן לו שם פנימי (למשת לגירסת מנוע) ובנפרד לתאריך הייצור (והאחרון רלוונטי בעיקר לרכב חדש, כדי לדעת לזהות רכב שישב שנה בחוץ עם צמיגים או סוללה שהתיישנו).

לסמוך על הסכם משפטי כשאתה לא חייב זה להיות צודק, לא חכם. כדי לממש אותו, אתה צריך לפנות לבית משפט עם כל התקורה ובילבול המוח. אם מדובר בסכום מעל כ-35000 ש״ח, גם אי אפשר בתביעות קטנות וצריך בבית משפט רגיל.

לא שמעתי על שום מדינה בעולם שבו יצרן מפצל יבואנים רשמיים (כלומר, האירגון באותה מדינה אליו הוא מפנה למכירות או שירות), כולל לא במדינות גדולות, או מבחינת אוכלוסין או מבחינת אזורי אקלים שונים, שבהן אפשר היה לחשוב שזה מוצדק.

יש לי כזה בדיוק (2017 שנקנה מהיבואן הרשמי כ-0 ק״מ לקראת סוף 2018 בהנחה יפה). המנוע הזה ידוע כ- THP165, ובניגוד ל-THP156 ולמנועי ה-1.2 טורבו של PSA עם רצועה טבולה בשמן, הוא לא ידוע כבעייתי. עד היום לא היו שום תקלות, פרט למקלט השלט-רחוק שפעמיים הפסיק לעבוד ליום-יומיים ואח״כ חזר לעבוד מעצמו. כמובן, הנסועה שלי די נמוכה, כ-10000 ק״מ לשנה, אז זה לא אומר שום דבר על אמינות לטווח רחוק. כמעט כל הנסועה שלי עירונית בנסיעות קצרות, ששם הוא לא חסכוני במיוחד (כ-10-11 ק״מ לליטר); בנסיעות בין-עירוניות המצב יותר טוב: נתניה- י-ם הלוך-חזור נותן כ-16 ק״מ לליטר, נתניה לגולן 17-18 ק״מ לליטר. תאוצה מאד יפה (על הנייר 0-100 קמ״ש ב- 8.4 שניות), וקוטר סיבוב קטן לגודל הרכב, כך שקל יחסית לתמרן ולחנות מאד נוח לנוסעים מקדימה ומאחור, יכולת מטען מצויינת (הגדול בקטגוריה אא״ט) -- כ״א מהמושבים מאחור ניתנים לקיפול והזזה באופן עצמאי, אז אפשר לקפל רק את המושב האמצעי, ולהכניס שני זוגות אופניים + שני נוסעים מבוגרים מאחור. החסרון הכי גדול מבחינתי: מסך המגע, שהוא גרוע למדי (גילוי נאות: אני מתעב מסכי מגע במכוניות באופן כללי). אם יש לך שאלות ספציפיות נוספות, אשמח לענות.

ויש גם כזו -- רק $14000 בסין... https://insideevs.com/photo/6887102/wuling-hong-guang-mini-ev-cabrio-on-stage-during-launch-event-in-china/ (הקבריו הכי מכוער שאי פעם ראיתי)

אז אין להם מושג או שהם משקרים. GM הודיעה בפברואר השנה על הפסקת הייצור העולמי הקיץ, והייצור בפועל (שהיה רק בקוריאה) הופסק בסוף אוגוסט השנה. באף שוק לא קראו לדגם הזה ״2023״.

זה בדיוק מה שעשית כאן, כיון שבהרבה מדינות אם אין רשיון תקף לסוג הרכב המסויים גם אין ביטוח תקף (כולל בארץ בתנאים מסויימים).

הביקורת הספציפית שלי לא היתה לגבי היכולת הטכנית לנהוג, אלא העובדה שלא חוקי לנהוג במצב הזה, ולכן (במדינות רבות) גם לא יהיה ביטוח. לקחת מצב דומה: באירופה ואצלנו יש מידרג של רשיונות לגבי רכב דו״ג (3 דרגות נפרדות). בארה״ב אין רשיון מדורג, וברוב המדינות שם יש דרגה אחת בלבד: רשיון אופנוע, שמאפשר לרכוב על כל אופנוע מגיל 16, ללא הגבלת כ״ס כלשהי (ומספיק לעבור תיאוריה בשביל לקבל רשיון למידה זמני, שמאפשר לך חוקית לנהוג בו תחת כמה מגבלות (בד״כ לא בלילה ולא בכביש מהיר), אבל ללא פיקוח כלשהו.) חברות השכרה בארה״ב בד״כ לא תשכרנה אופנוע לאירופי/ישראלי ללא דרגת הרשיון הגבוהה (A), אבל לא כולן בודקות את זה, ונוהגות להחתים את השוכר בזמן ההשכרה שהוא רשאי וכשיר לרכוב על הכלי. מכיר מקרים של תאונה במצב הזה, או במצב שאורח מחו״ל רכב על כלי של תושב מקומי, ולא היה לכן כיסוי ביטוחי.

עצה גרועה שבגרועות. כמו לגבי רשיון נהיגה בינ״ל (כזה שמוציאים בממס״י), למיטב ידיעתי אף מדינה / סטייט / פרובינציה לא מאפשרת לתייר לנהוג באופן חוקי בכלי רכב ע״ס רשיון הנהיגה הזר שלו בתנאים שהיה אסור לו לנהוג בארץ המקור. נכון, בד״כ לשוטרים לא יהיה מושג ולא יתעסקו בזה, אבל לא תמיד, במיוחד אם המגבלה מופיעה באנגלית ברשיון, וכמו ש- @sperial כתב, הבעיה האמיתית היא מה יקרה אם מעורבים בתאונת דרכים.

קבריולה אמיתי (ולא, דגמים שיש להם עדיין מסגרת גג מלאה כמו הפיאט 500C לא נחשבים) התחילו להיעלם כבר בסוף שנות ה-60; מעבר לדרישות בטיחות שהצריכו חיזוקים שמייקרים, מהירויות נסיעה גבוהות יותר גרמו למכוניות פתוחות להיות רועשות הרבה יותר, ומיזוג אויר נהיה נפוץ יותר אז פחות היה צורך. בארה״ב אחוז הקבריולה שנמכרו מסה״כ דגמי המוסטנג ירד מ-23% ב-1965 ל-4% ב-1973. במשך תקופה של כעשור החל מ-1976 לא היה אף דגם של קבריולה בייצור מקומי, ורוב היצרנים היו כ- 10-15 שנה ללא אף דגם כזה. הם התחילו לחזור בשנות ה-80, אבל רק כדגמים מאד יקרים לנישה קטנה מאד. https://www.curbsideclassic.com/automotive-history-which-us-brand-has-the-longest-without-a-convertible/

אישית, אני כמו פות״ש: עד היום ביצעתי מכירות וקניות של רכב משומש (תמיד מול אדם פרטי) רק במזומן, במעמד העברת הבעלות בסניף דואר. לא רואה שום סיבה לשנות את הכלל, ובעיני זה המודל היחיד שהוגן לשני הצדדים (בו העברת התמורה קורה בו״ז עם העברת הבעלות). כקונה, כל מודל אחר (המחאה בנקאית, העברת זה״ב) מציב אותי במצב בעייתי אם המוכר לא עומד בהתחייבות שלו, ואמצעים משפטיים הם בעיני לא פתרון סביר, כי הם דורשים מאמצים והוצאות מיותרים, ומכניס סיבוכים אם קורה נניח תאונה בין שהכסף נכנס למפגש העברת הבעלות. נכון, אם יהיה צורך לעשות זאת לגבי רכב שערכו עובר את הסף יהיה צריך לחשוב על אלטרנטיבה. אוף-טופיק, זו בעיני חוצפה והזוי שיש איזושהי מגבלה לגבי שימוש במזומן. הילך חוקי צריך תמיד להיות חוקי, ולחייב כל שיטה אחרת בעצמם מחייב אותי להעשיר מוסדות פיננסים.

מסכים איתך... כנראה שהדחקתי את הזוועה 🙃

אתה יודע על איזשהו שוק רכב בעולם בהם יש יותר מיבואן מסודר אחד לאותו מותג? אם כן, בבקשה פרט (או יותר מאירגון מכירות ושירות אחד במקרה שמדובר במותג מתוצרת מקומית). היצרן לא רוצה לשכפל מאמצים והשקעות, וזה די טבעי. ודאי שפיצול כזה בשוק רכב לא גדול במיוחד כמו ישראל לא נראה הגיוני במיוחד.

בגדול, כל הקטגוריות כולן הצטמקו בגלל הקרוסאוברים (אני הייתי בשוק כשפורסם לפני כמה שנים שפורשה תייצר דגם כזה... ובינתיים הם מוכרים אא״ט פי שניים יותר כאלה מכל הדגמים האחרים שלהם יחד), בכל העולם. בארה״ב כל הסוגים האחרים בסכנת הכחדה ממש (חוץ מטנדרים ו-SUV, כמובן), באירופה עדיין לא אבל אפילו הקטגוריה הפרקטית מאד של MPV הצטמקה לפחות משליש בנתח השוק. סטיישנים עדיין חשובים בכמה שווקים בתוך אירופה (בסקנדינביה קרוב ל-25%, בגרמניה (שוק הרכב #1 באירופה) כ-20%), אבל לא ברבים אחרים (בארה״ב רק 2%). 64% מכל הסטיישנים בעולם נמכרים באירופה (היה 72% ב-2017), והמכירות יורדות, כך שאין עתיד בטווח היותר רחוק לקטגוריה באופן כללי.

אני במקרה מסכים איתך שהיא נראית טוב, אבל חושב שפבל לא היה קורא לה hatchback, אלא liftback בגלל הזוית הכמעט שטוחה של הדלת החמישית. לרבים מהדגמים של סיטרואן יש אותו פרופיל, משיקולים נטו של אוירודינמיות (לסיטרואן ממש לא היה איכפת מה היה מקובל בתעשיה): ה-GS/GSA, ה-C6, ה-BX, ה-M35, ה-SM, ה-XM . ובכלל לכמעט כל הדגמים האחרים גם יש והיה האצ׳בק. האמת של טעמי אין כמעט דגם מכוער סיטרואן, כי בכמעט כל המקרים העיצוב הוא פונקציונלי. יוצאים מהכלל בולטים: חוץ מכל דגמי המותג המזויף DS, שכולם זוועה אמיתית.

לפי הניסוח של פבל, הוא מתכוון למכוניות שיש להן את הצורה והפרופורציות של האצ׳בק קלאסי מסגמנטים A-C, אבל פשוט גדולות יותר. נראה לי שבאופן כללי אם מגדילים האצ׳בק למימדים האלה, מקבלים מכונית שהיא רחבה מדי (ואולי גם גבוהה מדי, כשהכוונה לא לגובה הגג אלא לגובה הפנימי) לטעם של רוב האנשים; אם המטרה היא יותר מקום למטען, אז הנוסחה הרגילה היא ללכת לכיוון של סטיישן קלאסי, כשפחות או יותר שומרים על אורך, רוחב וגובה של גירסת סדאן, ורק הופכים את הזוית בין פרופיל החלון האחורי לקו העליון של תא המטען מקהה לחדה, כמו למטה, והאופציה הזו היתה קיימת במגוון מאד גדול של דגמים מקטגוריות B עד E עד שנות ה-90, אם כי לפי הבנתי מעולם לא היתה מאד פופולרית מחוץ לצפון אמריקה . הירידה בפופולריות היא לדעתי תולדה של זה שאנשים (בכל העולם המפותח) יותר ויותר קונים רכבים לא פרקטים בגלל מצב כלכלי טוב יותר, והעובדה ששני כלי רכב למשק בית נהיה דבר נפוץ (בארה״ב ליותר מ-20% ממשקי הבית יש שלושה רכבים או יותר, לא כולל דו״גים): https://transportgeography.org/contents/chapter8/urban-transport-challenges/household-vehicles-united-states/ דווקא סטיישנים בסגמנטים D ו-E (סגמנט מכוניות היוקרה האמיתי, כמו ה-E-Class ומעלה, ב.מ.וו. סידרה 5 ומעלה, וולבו S90 ומעלה וכו׳) יש הרבה מאד דגמים עם גירסאות סטיישן; אמנם ל- S-Class ספציפית אין (חוץ מדגם שפעם יוצר במיוחד לסולטן ברוניי, אא״ט), אבל בהחלט יש ל- E-Class, לאאודי (A6 Avantֿ, ה-RS6 Avant שאפילו נמכרת בארץ), לב.מ.וו. ה- M3 Touring בסידרה 5 וכו׳.

סביר מאד, אכן כך לפי מספר אתרים אחרים . בכל מקרה, המספר למולטיפלה של ה-90׳ / 2000 הוא בבירור מאות אלפים.

מס הנסועה לא דחוף לממונים על הכנסות המדינה, כל עוד לא מדובר בכמות מכוניות משמעותית מתוך צי הרכב על הכבישים, לא נתח שוק ממכירות של רכב חדש; זה רחוק מלהיות הפסד משמעותי בינתיים, ויש שאלות של איך למדוד ולפי מה לשלם, האם רכב גדול יותר ישלם יותר פר ק״מ, מי יהיה פטור ואיך זה ישתלב עם מס הגודש שרוצים להטיל על גוש דן וכו׳. ייקח עוד שנתיים-שלוש לכל הפחות עד שזה יגיע, ואז יש סיכוי לא רע שאז זה בכלל יחול על כל כלי הרכב במדינה, במקום מס על דלק (זה למעשה הכי הוגן -- אין סיבה שהחישוב ייעשה באופן שונה לרכבים עם מערכות הנעה שונות).

לפי הסימנים, הם בכלל לא ידעו שמנוע הוחלף כי לא טרחו לבדוק את נכונות הפרטים ברשיון (מה שלוקח 5 דקות -- מספר VIN ומנוע, ק״מ, גודל צמיגים וכו׳), כך שהם לא הסתירו מידע שהיה ידוע להם, אבל זה לא משנה. בתור סוחר רכב, יש עליהם חובה מפורשת בחוק בנפרד לחלוטין מחוקי חוזים לדעת מה הם מוכרים ולהציג מידע נכון. זו כבר טירדה משמעותית (תלוי בנסיבות הפרטיות). כאמור, לא הייתי מוחק את הביקורת, אבל כל אחד וגישתו. אם תחליטי עתידית כן לכתוב, המקום המועדף זה לא דף הפייסבוק/גוגל שלהם שם הם שולטים ויכולים למחוק בעצמם, אלא באתרים עצמאיים של חוות דעת על בתי עסק. כל עוד את נצמדת לעובדות, אין סיכון בביקורות כאלה, ובית עסק לא יבזבז את הכסף והזמן בתביעה נגדך.

ה-2.7 מליון שאתה מצטט מתייחס למולטיפלה הישנה משנות ה-50-60. לדגם שנמכר 1998-2011 היו סה״כ כ-330000 מכירות באירופה בתקופה הזו: https://carsalesbase.com/europe-fiat-multipla/ אני אמנם לא יודע כמה נמכרו מחוץ לאירופה, וכמה הורכבו בסין תחת השם Zotye M300/E300 בשנים 2008-2013, אבל אהיה מאד מופתע אם המכירות העולמיות של הדגם האירופי עברו סה״כ את ה-400000. לחברה כמו פיאט שצריכה למכור כמויות כדי לשמור על מחיר זול ליחידה (מיצוב השוק שלה באותם שנים), זה רע למדי. הסיטרואן קסארה פיקאסו (מתחרה ישיר) נמכרה באותו טווח שנים במעל 1.5 מליון יחידות באירופה.

אכן, אבל אחד היתרונות המשמעותיים של רכב חשמלי שעם המעבר לאמצעי ייצור חשמל פחות מזהמים (מה שבתכנית), לא צריך לעשות שינויים בצי כלי הרכב, ולא לדאוג לרשת הפצה יקרה מאד כמו למימן. הרכב נהיה ירוק יותר באופן אוטומטי עם הזמן. בנוסף, הסטטיסטיקות מוכרות היטב. אפילו בתמהיל ייצור כמו אצלנו (ואגב יש הבדל עצום בין פחם לגז טבעי -- הראשון מייצא כפליים זיהום) של 90% דלק מאובנים, עדיין סה״כ הזיהום מחשמליות משמעותית פחות. נובע גם מהיעילות של ייצור בקנ״מ גדול מול ייצור אנרגיה מכנית נפרד בכל מכונית, וגם מהעובדה שבתנועה עירונית או פקוקה (מצב מאד נפוץ אצלנו) אין שריפת דלק כאשר הרכב עומד; מערכות start/stop לא משפרות כמעט כלום. לגבי התוכניות העתידיות, נכון שעד היום אף ממשלה לא עמדה בתיכנון, אבל כרגע התיכנון (והמחוייבות באמנות בינ״ל) הוא להגיע לייצור של 30% חשמל מאנרגיות מתחדשות (בעיקר סולרי) ב-2030, ומשרד האנרגיה טוען שניתן להגיע באותה שנה גם ל-40% באופן ריאלי (זה כבר שאפתני למדי, וכבר ידרוש גם השקעה באמצעי אגירת אנרגיה). ייצור ממקורות מתחדשים היה 8% ב-2021 .

לא יודע איך הם הגיעו לנתון הזה, אבל הוא לא תואם למה שאני מכיר. בכל אופן, עמדות מהירות פשוט יקרות מדי, גם להקמה וגם לתיפעול שוטף מכדי להיות פתרון רחב. הרבה יותר הגיוני טעינה איטית יותר במקומות שרכב ממילא חונה בהם מספר שעות.

המולטיפלה כידוע נכשלה מסחרית, לפני ואחרי מתיחת הפנים. אבל הסגמנט של ה-MPV (אני מעדיף לקרוא להם כך, כי מדובר ברכבים קומפקטים 5/7 מושבים לשוק האירופי וכמה ארצות נוספות, מול מיניואנים בסגנון אמריקאי שהם תמיד גדולים יותר (7 מקומות + המון מקום למטען)) לא דישדש במקום ברוב התקופה. הוא היה מאד משמעותי ומצליח באירופה מאז שהושקה המגאן סניק ב-1996 , דרך השיא ב-2005 (15% מכל הרכבים) ועד לאחרונה (8% מהשוק ב-2018; רק כ-3% כיום. טרקטורי המדרכות (ממש אהבתי את המונח, מתכוון לגנוב אותו 😀) השתוו למכירות ה-MPV רק סביב 2010. ובאמת חבל, כי לא מכיר קרוסאובר אחד שמתקרב בשימושיות שלו ל-MPV באותו גודל. (אני מוכן לקרוא SUV רק לרכב שמבחינת התיכנון ההנדסי בנוי לשטח/שבילים, עם מרווח גחון בהתאם ו-4x4 )

שיטת מצליח. הם רואים לפניהם לקוחה שלא מבינה ברכב ועוד יותר חשוב, במנהלות רלוונטית (ואולי זוכרים שלא לקחה אותו לבדיקה עצמאית במועד הקניה). אם אין להם את השטר, הכי קל דבר ראשון לנסות לנפנף. היא כבר שילמה על הרכב. אגב, בתור מי שמבין קצת בנושאים מכנים/חשמלים אבל לא בנושאים מנהליים של רכב: נניח שהיו מציעים לי במגרש כזה רכב, אומרים שהוחלף המנוע אבל עוד לא עבר טסט עם המנוע החדש, ונותנים לי את הרשיון + ושטר מכר למנוע, ומסבירים לי ״כשתלך לעשות טסט עוד שלושה חודשים, ייקח עוד 10 דקות וירשמו לך שם ברשיון את המנוע החדש״ -- הייתי מתרחק כמו מאש. אני לא מבין בנושאים האלה, יודע שאני לא מבין, וברור לי שללא חפירה אין לי דרך לבדוק את הפרוצדורה. כן, מקריאת השירשור כאן אני מבין שזה כיום דבר פשוט יחסית, אבל גם אז, עד שזה לא עבר רישוי בטסט, אני לא באמת יודע אם זה מנוע חוקי ממקור חוקי. למה לי להסתכן? הנחת היסוד מול סוחרי רכב משומש צריכה להיות שלהם קל יחסית לרמות את הלקוחות, כי יש כאן אסימטריה משמעותית של ידע, גם מערכתית-כללית, וגם ספציפית לגבי הרכב המועמד. זה לא סתם שבארה״ב ״סוחר רכב משומש״ זו מילת גנאי והתגלמות המקצוע שנחשב רמאי ונוכל. ואין לי כוונה להעליב אף אחד כאן שמקרה עוסק בתחום. אני בטוח שיש ישרים וטובים. פות״ש לא הזכירה משהו כזה, אבל לא כל הסכם כזה בהכרח חוקי. הרבה דברים שאירוגונים אוהבים להחתים לקוחות לא חוקיים; אי אפשר בד״כ להגביל חופש ביטוי ע״י הסכם, במיוחד אם הוא מתייחס למקרים של ״אמת דיברתי״ שאפשר להוכיח. אני הייתי מסרב, וגם אם הייתי מגיע למסקנה שאין ברירה אלא לחתום כדי שהרכב יהפוך לחוקי לנהיגה במהרה, הייתי חותם בלי להסס להפר התחייבות כזו. אין לי חובה מוסרית כלפי מי שמנסה לרמות אותי. ומעשית, לא משתלם בד״כ לחברה לנהל משפט דיבה כזה.

אין אינטרס, אבל לפי מה שנשמע, לא היה להם מושג שהמנוע הוחלף, והם לא בדקו את נכונות הרשיון. אני לא חושב שבכלל היה טופס גילוי נאות -- לדברי פות״ש הדבר היחיד שקיבלה עם הרכב (פרט לניירת של עיסקת המימון) היה שובר להחלפת שמן; אגב, זה גם דבר שהייתי מצפה שסוחר יעשה בעצמו; הרי זה לא כלכלי אם הם עושים מיקור חוץ לכל דבר פעוט.