MiKa_P

בין נבאדה לקליפורניה, לרוב החברות אין קנס החזרה! לא אצל כולם זה יהיה רשום באתר, אבל אם תזמין מהסוכנות בארץ- זה ייאמר במפורש וגם יהיה ככה. לפני 4 שנים שכרתי מוסטנג קבריולה בלאס וגאס והחזרתי בסן פרנסיסקו. חייבו אותי בקנס החזרה מבלי ששמתי לב (למרות שבואוצ'ר היה מצויין במפורש ללא קנס), וכשחזרתי לארץ סידרתי את זה בקלות מול חברת ההשכרה וקיבלתי החזר מלא. ההזמנה נעשתה אז דרך "אוטו יורופ" וההשכרה שם בפועל נעשתה אצל thrifty. לפני שנה שכרתי דודג' גרנד קרוואן (לא אקזוטי במיוחד, אבל בהרכב משפחתי לילדים זה היה מאוד אקזוטי...), גם כן מוגאס ועד סאן פרנסיסקו, גם אז ללא קנס החזרה. הפעם עשיתי זאת דרך הסניף של אלאמו (ALAMO) בארץ, ואני ממליצה עליהם. אגב, בטיול של לפני שנה ביררתי גם ב"הרץ", אוטויורופ (שנתנו הצעה של חברת ההשכרה Dollar), ואופרן, ובכולן קיבלתי הצעות ללא קנס החזרה.

בשביל למידה עצמית להרחבת אופקים, הייתי מתחילה דוקא מ #C. להתחיל ללמוד לבד C שלא לצורך מטרה מובהקת שמצדיקה זאת, זה מתכון כמעט בטוח לבהלה ונטישת התחום עוד לפני שנגעת בו. #C פשוטה יותר ללמידה מכל שפה אחרת, יש עליה המון חומר לימודי, סרטונים ומצגות שמסתובבים בחינם ברשת, והיא נותנת בסיס טוב מאוד להבנה של OOP (תכנות מונחה עצמים = Object Oriented Programming) מודל שמהווה היום חלק אינטגרלי מהרבה שפות תיכנות. לדעתי- תתחיל מזה, תקבל טעימה נעימה למדיי מעולם התכנות, ואם יתעורר בך התיאבון- תגיע לC, מבני נתונים, אלגוריתמים ושאר צרות, כבר דרך המוסד האקדמי שבו תלמד. ואגב, להבין ג'אווה אחרי שלמדת #C (ולהיפך) זה משחק ילדים. אלו שפות דומות מאוד. (גילוי נאות: אני בעלת תואר ראשון במדעי המחשב, ובתחום פיתוח התוכנה מעל 6 שנים)

וגם אכן- הדשבורד הוא שחור-לבן רק בדגם הדיינאמיק.

היתה לי כזו, 5 דלתות מדגם XT, במשך כשנה וחצי, ונהניתי ממנה מאוד, גם מהגיר. הAL4 לא אמין במיוחד, אבל עבור מי שמגיע מגיר ידני (ואוהב את זה) זה גיר מהנה מאוד. לי היה הדגם שהיה לו 100 כ"ס (במקום 90 כ"ס), ולא הרגשתי שהוא חלש משום בחינה. קורוזיה במנועים זה לא במנוע הזה, זה במנועים של 1400/1800 מדור קודם, לא זה של 2001-2. הרכב הזה אכן נותן הרבה מאוד אוטו תמורת הכסף. הגיר אכן מהווה סיבה לדאגה, ודוקא העובדה שהוא נסע (כנראה) בעיקר נסיעות קצרות לא עושה עימו חסד. זה גיר שחי הרבה יותר טוב בנסיעות בינעירוניות. עם זאת, עם המחיר המגוחך של האוטו הזה, אפשר לשים איזו חמישיה-שישיה בצד לשעת חירום, ולדעת שאם תצטרך לשפץ- יש את הכסף. יפנית שנת 97 לא תיתן לך ראש יותר שקט ביחס לגיר בשום אופן, ואם הבחירה היא בין ה306 לאיזו יפנית משפחתית כבדה ומיושנת- הבחירה ברורה. ה306 תעשה לך כיף.

יש הבדל גדול בין "פורץ דרך" ל"מוצלח", כשמדובר לאורך תקופה. גם "פורד" היו יצרני המכוניות הראשונות בעולם, אבל זה לא הופך את "פורד" למכונית-על שאין לה מתחרים. אפל הרעידו לחלוטין את השוק עם חוויית המשתמש שהם העניקו, שבאמת לא היו לה מתחרים באותה תקופה. אבל הזמן עובר, המתחרים מתחזקים, וגבולות הטכנולוגיה מגיעים למיצוי. היום, גם מכשירי הביניים בשוק האנדרואיד מציעים חוויית משתמש שלא נופלת ברובה מזו של האייפון, וברמת הפרימיום ההבדלים הם כבר בנקודות ספורות לכאן או לכאן. מגוון המכשירים שמגיעים עם מערכת ההפעלה של גוגל הוא עצום, ויש בו פתרון כמעט לכל אחד. לשלם 4000 ש"ח על אייפון כשזה מכשיר חדשני ואין לך אלטרנטיבה, זה משהו אחד. לשלם סכום כזה היום, כשיש כל כך הרבה אלטרנטיבות זולות יותר וטובות לא פחות- זו כבר סתם טיפשות.

איכשהו נהיה שדה קרב בין אפל לסמסונג, אבל נראה לי שקצת נשכח שלרוב האנשים יספיקו מכשירים עם מפרט נמוך בהרבה, וכאן רק לאנדרואיד יש מענה לקהל הביניים במחירים הסבירים יותר. אני קניתי בשבוע שעבר, בגרמניה, מכשיר של סוני, Xperia Go, דק, נאה, עם גורילה גלאס (מסך מוגן משריטות), מצלמה של 5 מ"פ, מעבד של 1 גיגה כפול ליבה עם אנדרואיד 2.3.7 (ג'ינג'רברד, שאמור לקבל שדרוג בקרוב לICS), וOFFICE SUITE. בנוסף להיותו קל, קטן (יחסית), מהיר ועם מסך שמגיב נהדר, הוא במקרה גם מבין המכשירים היחידים שעמידים למים וחול לפי התקן המחמיר ביותר לטלפונים ניידים, כך שגם מבחינת ה"אופס, נפל לי לכיור"/"שיט, יש לי חול בכיס" אני רגועה. גם הסוללה שלו נהדרת, ומחזיקה לי יומיים בין טעינה לטעינה (בשימוש לא רב, בעיקר WAZE, וואטסאפ ומעט שיחות). שם זה עלה לי 1400 ש"ח, בארץ ראיתי ניצנים ראשונים של ייבוא ב1800 ש"ח, ואני לא רואה שום סיבה לשלם על מכשיר נייד יותר מזה, גם למי שמבקש יותר משיחות וSMS. המחירים של אייפון הם בדיחה עצובה, וכך גם המחירים של הגלאקסי, שאת ה"הייפ" סביבו מעולם לא הבנתי (יש לרוב המשפחה שלי את הדור הראשון והשני, וממש לא נפלתי). בשביל מצלמה איכותית יש לי פוקט נהדרת של קאנון שעלתה 1200 ש"ח וטובה יותר מהמצלמה בנייד הכי משוכלל שיש. בשביל דברים כבדים יותר יש לי לאפטופ (שעלה פחות מאייפון...), וממשחקים בטלפון סיימתי להתלהב בערך 3 חודשים אחרי האנדרואיד הראשון שלי. ריצת האמוק הזו אחרי המסך הטוב יותר או המצלמה היותר משוכללת, במחירים שיצאו מכל פרופורציה הגיונית, היא לא יותר מתופעת העדר במיטבה ונושא מחקר סוציולוגי מרתק (יותר או פחות).

אני עושה נסועה שנתית דומה על פג'ו 206 ידנית שאינה דיזל ונכנסת לך יופי בתקציב. עושה 1:14.2 בימים חמים אלה, עם מזגן, בנסיעה משולבת. אם אתה מתעקש על דיזל, יש כמה 307 ידניות דיזל בלוחות, אם כי עליהן אני לא יכולה להעיד דבר.

בתדלוק עצמי את בד"כ נדרשת להעביר את כרטיס האשראי, להקליד את מספר הרכב, מס' ת.ז ולתדלק. בלחיצה על כפתורים מסויימים אפשר גם להגביל סכום או כמות. כשהמיכל מלא, הידית תקפוץ מעצמה, את לא צריכה לעצור אותה בעצמך. פעם אחת תספיק לך כדי לתפוס את הרעיון, רצוי בתחנה לא עמוסה ולא להתפתות להצעות עזרה ממתדלקים או מזרים (אלא אם את ממש נתקעת...). בהצלחה!

שתי המכוניות שציינת יהיו בסדר גמור עבורך, אין סיבה "להיתקע" רק על אחת מהן, פשוט לחפש משתיהן ולבחור בזו שתהיה במצב הטוב ביותר ועם הנתונים הטובים ביותר עבורך מבחינה תקציבית (עדיפות לרכב עם טסט ארוך, צמיגים כמה שיותר חדשים, טיימינג שנעשה לא מזמן וכדומה).

וואו, תמיד אמרתי שגברים אמיתיים נוהגים במאזדה... cx-5 היא לא ג'יפון, היא SUV, כמו הקשקאי וה iX35. הרבה אנשים קונים רכבים כאלה כתחליף "פרימיום" לרכב משפחתי סטנדרטי כי הוא נתפס כיותר מרווח, יותר בטיחותי (בגלל הגובה והגודל) ויותר מיוחד. כל קשר בין הרכב הזה לשטח הוא מקרי בהחלט וייגמר בהתעשרות פתאומית של אחד המוסכים בארץ. נשים נוהגות ברכבים כאלה או בגלל שא. עדיין לא עבר החוק שאוסר על נשים להוציא רשיון נהיגה, ב. יש שני רכבים במשפחה והן נוסעות במפלצת המגודלת כי הן אלה שמסיעות את הילדים או ג. הרכב השני במשפחה הוא פג'ו 107 אבל הן ראו שגברים נוהגים בהם אז הן מתפדחות.

שאנדור, תודה על התשובה המפורטת.

אפשר לתחקר אותך קצת לגבי הקורקינט? עקב מעבר דירה אני בדיוק בשלב של התעניינות באופניים חשמליים (כתוספת לרכב), למרות שמה שבאמת מדליק אותי זה הקורקינטים, רק ששאלת החוקיות שלהם מטרידה אותי, וגם אחריות וטיפולים בהם. עם אופניים אני יותר רגועה, אני יודעת מה חוקי, וכבר "סימנתי" לי חנויות עם המלצות וביסוס. בקורקינטים ההרגשה היא שהכל פרוץ ושאין אמא ואבא. אז אשמח לדעת גם באיזה קורקינט אתה מתנייד (אני מכירה גו-פד, אקסטרים, טרקר וקופר), גם נושאים של חוקיות אם אתה מתמצא, וגם שאלת הפדיחה, שהרי כאן בארץ קורקינטים נתפסים כמשחק של ילדים, ולא ככלי תחבורה של בחורה בת 32 שמשתרעת על 180 ס"מ... יש לי בכלל מה לחפש על הדבר המדליק הזה?

שאלות תם: 1. בולם זעזועים קדמי: א. למה להחליף? ב. למה רק את הימני? לא מחליפים את שניהם בבת אחת? 2. צלחות בלם קדמיות: מחליפים את שתיהן, אבל רק דיסקית חדשה אחת. למה? 3. למה מחליפים משולשים? בסה"כ מדובר בטיפול גדול שלאחריו יהיה לך שקט להרבה זמן, זו בטח לא סיבה להיפטר מהרכב... אבל נדמה לי שכדאי לסנן מתוך הרשימה הזו מה באמת דורש החלפה ומה נמצא שם רק כי ככה החליטו שצריך ועדיף וכדאי וכדומה. ובנוסף- לקבל הצעת מחיר ממוסך מורשה שאינו מוסך היבואן. אצלנו יש מזדה כזו שנת 99 (יד שניה, 130 אלף ק"מ) שעד לפני שנה טופלה רק במורשה יבואן, ותאמין לי- זו שחיטה שאין כמוה, להסתכל בקבלות ולבכות. יש מוסכים מורשים שמטפלים במאזדות לא פחות טוב ובמחיר שפוי יותר, עם תיעוד וקבלות בדיוק לפי הספר. אין באמת סיבה טובה ללכת עם לאנטיס בת 11 למוסך יבואן.

למחירון אין הרבה משמעות ברכב בן 20, אבל אצלי ההגיון הוא אחר- אם הרכב כבר בגיל גריטה, הרי הקונה למעשה "משריין" לעצמו החזר של 3000 ש"ח ממחיר הקניה, שיקבל ברגע שיימאס לו מהרכב ויגרוט אותו. אם כך, אין סיבה שלא לתמחר את הרכב מעל מחיר הגריטה (בהנחה שהוא אכן מצדיק את זה). הרי אם היית רוצה 3000 שקל היית יכול פשוט לגרוט את הרכב, בשביל מה לטרוח למכור אותו?

יש פונטו דומה לזה שמפורסמת כרגע בלוח המכירה כאן, לפי הפרטים- מטופלת היטב, לדעתי שווה להציץ. וחבר- יש לך כאן כבר 11 עמודים על רכב בפחות מ10 אלף ש"ח... אנשים קונים רכבים ב100 אלף ש"ח עם הרבה פחות התלבטויות וקושיות. את מה שאתה צריך לדעת- קיבלת, את מה שלא- אתה יכול למצוא בחיפוש בפורום, תתפלא כמה אנשים שאלו בדיוק את אותם הדברים על אותם הרכבים. הגיע הזמן לקום מהכיסא ולהתחיל ללכת לראות רכבים בעיניים.

הוצאתי רשיון בגיל 18. את הרכב הראשון שלי קניתי בגיל 24 וקצת, כשהייתי סטודנטית בשנה שניה- אמא וסבתא תרמו כסף וקניתי פג'ו 205 בת 10. ביטוח, טסט וכל האחזקה היו עליי, ממשרות סטודנט שונות ומשונות בהן עבדתי במהלך השנה שלאחר מכן, וגם יותר מאוחר- כשכבר עבדתי במקצוע והרווחתי משכורת הייטק-לייט. הרכב נשאר במשפחה ומשמש את אחותי ובעלה עד עצם היום הזה, ומחכה בנחת לזמנו להיגרט. בין תקופת הוצאת הרשיון לזמן קניית הרכב נהגתי מספר בודד של פעמים ברכב של אמי (מזדה 323 אוטומטית), וכ-3 שנים אח"כ באלפא 33 1.7 שהגעתי אליה בלי לזכור כמעט כלום מהשימוש בתיבת הילוכים ידנית. כבר בסיבוב הראשון שעשיתי בה נתקעתי ברמזור שהיה בכביש עם עלייה חדה ומרוב לחץ פרח לי לגמרי מהראש איך עושים זינוק בעלייה ולא הצלחתי להזיז את האוטו בלי לגרום לו להיחנק ולכבות. אחרי שסיימתי איתה כבר הייתי הרבה יותר מיומנת, אבל את עיקר הנסיון שלי בדרכים רכשתי ב205.

לא ידוע לי על שוני בין השנים, לדעתי מדובר בדיוק באותו רכב, אבל אולי מישהו אחר יתקן אותי. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה, ונשמח לעדכון/תמונות כשתימצא הכלה

העברת בעלות זה בדואר, לא לשכוח להגיע עם ת.ז. ברכב שעולה פחות מ10K ש"ח נראה לי מיותר לעשות בדיקת משכון וגם בדיקה במכון זו זריקת כסף (450-500 ש"ח לבדיקה שתוציא את האוטו שחור משחור). עדיף לבדוק במוסך אמין שמכיר ומטפל ברכב ו/או בסוג הרכב שאתה מתכוון לקנות, ומקסימום להוסיף בדיקה אצל פחח לבדיקת תאונות.

כמה אנשים ייצאו לטייל? אם זה רק אתה ואשתך- המקום לציוד בג'ימני יהיה סביר, אבל עם אנשים/ילדים במושב האחורי- אין מצב לטיול של יותר מיום (אלא אם מוסיפים גגון, וגם אז זה גבולי). על הויטארה הייתי מוותרת, אלא אם התקציב ממש מגביל. גרנד ויטרה יש 3 דלתות ו-5 דלתות, האחרונות נדירות יותר ויקרות יותר, אבל הן ג'יפון משפחתי נחמד מאוד. ה-3 דלתות מרווח יותר מהג'ימני. בג'ימני אוטומט 2001 עמדתי על צריכה משולבת של 1:9.5. חסכוני יחסית לג'יפים גדולים, מאוד לא חסכוני יחסית לרכב מיני. המנוע הצנום מתקשה להצפין מעבר ל100 קמ"ש, וגם זה ברעש. לא נוח לנסיעות ארוכות (וגם בקצרות לא משהו...), קופצני, עם איבזור ספרטני ומיכל דלק קטן (סביב ה32 ליטר) שמחייב ביקורים תכופים בתחנות דלק. לטובתו: כיף חיים איתו בשטח (בעיקר טכני, לא דיונות ודברים שדורשים כח מנוע רב), אמין למדיי, קל וזול יחסית לאחזקה, אגרת רישוי וביטוח כמו לרכב פרטי. באופן אישי, בתקופה שהיה לי הג'ימני, הצטערתי שלא בחרתי בגרנד ויטארה משלוש סיבות: 1. היא נעימה יותר לנסיעה על אספלט, 2. היא מגיע עם מנוע גדול יותר (1.6, או 2.0 ב-5 דלתות) 2. היא מרווחת יותר בתא המטען ובמושב האחורי. היא גם עדינה יותר בשטח טכני, בעיקר בצורתה הסטנדרטית, אבל לחול, שבילים וטכני קל היא בהחלט טובה מספיק, בעיקר עבור מי שמשתמש בה כרכב יומיומי בעיקרו. בעיקרון, אם אין בעיה של תקציב, הייתי הולכת על הגרנד ויטארה, 3 או 5 דלתות- לפי מה שמתאים לכם והתקציב מאפשר.

צ'ק בנקאי הוא לא צ'ק רגיל, הוא צ'ק שהבנק נותן לך לאחר שהבנק עצמו משך לך מהחשבון את הסכום הרצוי וסגר אותו בצד לטובת מקבל הצ'ק. בגלל זה מעדיפים צ'ק בנקאי בדברים האלה, מכיוון שאין מצב שאין לו כיסוי.

אקטואלי, אקטואלי מאוד עוד חודשיים פלוס-מינוס אני אעדכן שוב (במלאת שנה). תודה רבה

סטטיסטית באמת גברים מעורבים בהרבה יותר תאונות... אבל לצורך הדיון הנוכחי, האחות נשמעת כמו מישהי שצריכה הרבה יותר משיעורי נהיגה וטסט כדי לדעת לנהוג. זה הגיוני, ויש לא מעט אנשים כאלה (ולדעתי- בלי קשר למין שלהם), והפתרון הוא להיות סבלניים וללמד, כמו rk1 למשל. העובדה שהיא לא נוהגת ברכב תקופות ארוכות בטח לא עוזרת למצב להשתפר, וכנראה שגם אין לה יותר מדי מוטיבציה לשפר משהו כל עוד היא לא משתמשת ברכב באופן קבוע. רק דבר אחד צרם לי בסיפור שלך: נושא האורות בטויוטה קורולה. האחריות בסיפור הזה היא גם עליה אבל גם על בעל הרכב, שחובה היה עליו לעבור איתה על המתגים והפקדים החיוניים לתפעול הרכב לפני תחילת הנסיעה. אני מעולם לא נתתי את הרכב שלי למישהו מבלי להראות לו איפה נמצא פתח מילוי הדלק, איך פותחים אותו, איך פותחים מכסה מנוע ותא מטען (וגם איפה המשולש והכבלים באותה נשימה), איך מפעילים אורות ואורות גבוהים ומגבים- גם מקדימה וגם מאחורה. ב206 שלי אני גם מראה תמיד איפה המתגים של החלונות הקדמיים, כי הם במיקום לא מקובל. אגב, לפי הסיפור שלך אתם בכלל הייתם איתה באוטו באותו זמן, אז למה לא לנצל את ההזדמנות לשיעור וללמד אותה לעשות סיבוב סביב הרכב לוודא שהצמיגים תקינים, להדליק אורות ולחגור לפני תחילת כל נסיעה? אתה לא באמת צריך שבחורה כמוני תלמד אותך לעשות את זה, נכון...?

לא נורא, לומדים

הציעו לך רק רכבים גדולים, אבל אם אתה לא צריך את הגודל, ה206 תיתן לך לא מעט ממה שביקשת, בשנתונים 2004-2006 (עם גיר ידני תקבל גם אמינות מצויינת).

מעולם לא נתקלתי בדבר כזה... אם לרכב יש טסט ארוך, זה רק קלף מיקוח לקביעת מחיר המכירה. לא לוקחים כסף על אגרת רישוי, כמו שלא תדרוש מהקונה להשתתף בתשלום הצמיגים, המגבים, הטיימינג, או הדלק שנשאר לו במיכל. לגבי העברת הבעלות: בד"כ נהוג לשלם בצ'ק בנקאי. עד היום, אם קניתי רכב- הראיתי למוכר את הצ'ק לפני הכניסה לדואר (שייראה שהשם כתוב נכון, שהמחיר הוא מה שנקבע וכדומה), והעברתי לו את הצ'ק סופית רק כשכבר היינו בתהליך העברת הבעלות או אחריו. אם מכרתי רכב- ביצעתי את אותו התהליך מהצד ההפוך. עלות העברת בעלות היתה 212 ש"ח לפני כ-3 חודשים. בדיקת שיעבודים, אם רוצים לעשות, עדיף לעשות דרך אתר רשם המשכונות, שם זה עולה 10 ש"ח בלבד.