Be roo

אתה לא היחיד. סיימנו את מבחן השליטה במגרש בחולון, התארגנו לצאת בשיירת ברווזים, אני בסוף. רק שלפני הרמזור שמוציא מהמתחם היתה משאית שעשתה תמרון ברוורס. שני התלמידים לפני עוד עברו מאחוריה, אני קיבלת החלטה שזה כבר קרוב מידי ועצרתי לחכות, והם בנתיים קיבלו ירוק ועברו. הנחתי שיחכו לי בנקודת המפגש שהטסטר קבע, אבל הם לא היו שם. תהיתי אם לצאת לחפש אותם, אבל לא היה לי מושג לאן נסעו אז חיכיתי. אחרי כמה דקות הם באו ממול והטסטר סימן לי לפרסס ולחזור איתם. הנחתי שעשיתי טעות פטאלית ופסלו אותי. מסתבר שהוא אהב את זה שלא תימרנתי מאחורי המשאית עם מרווח בטיחות קטן והעביר אותי על סמך טסט שלמעשה כלל מבחן שליטה ונסיעה של 50 מטר.

שטח הבנין הוא לא של הקבלן או של הדיירים, הוא גם במקור שטח ציבורי, רק שהיום מקצים לבנין מגורים שטחים נוספים מעבר לזה שתופס הבנין לצורך תשתיות של אינטרס ציבורי. גם חניה זה אינטרס ציבורי, אבל גם גישה לשירותי כבאות. אבל אין לזה קשר לבניינים חדשים או ישנים פרט לעובדה שאם היה ולקחו מפריע לנו מנטלית יותר מאשר אם לקחו מהתחלה. אבל התוצאה זהה, רחבות כיבוי הן תמיד על חשבון שטח שהיה יכול להיות מנוצל למשהו אחר. האם הרחבות מחוייבות מציאות? אין לי מושג בכבאות אז קטונתי. אז עכשיו רשות הכבאות אשמה? לפי מה קבעת שהלכו על הפתרון הקל? אז עיתונאי דה מרקר העלה שאלות, הוא בדק אם ענו עליהן? אפשר להיות בטוחים שלפחות על חלק ממש. לא, רק עצם ההצעה הזו מוכיחה שאין לו מושג: ״האם, למשל, הרשויות שקלו הצטיידות מסיבית בכבאיות צרות ומותאמות לתנאי השטח המורכבים ברחבי העיר? נכון, יש לכך עלויות ניכרות, אך יש לצפות שהממשלה תאשר תקציב מיוחד לצורך כך ותשתתף בסבסוד הפרויקטים, בהיבט זה לפחות, כמי שהתוותה את האינטרס הלאומי עוד ב–2005.״ בחלק משירותי הכבאות משתמשים כבאיות משנות ה-70 שמזמן היו צריכות לצאת משירות, אז תקציבים ל״הצטיידות מאסיבית״?! לפני כשנה איימו לסגור את מוקד 102. אולי זה היה רק איום כדי להזיז דברים, אבל לחשוב שאין בעיה מחר להרים כמה מליונים ולקנות כבאיות חדשות זו התממות של מי שרק רואה את הנקודה שכואבת לו ומחפש מישהו לפרוק עליו את התסכול.

רחבת חניה היא לא סתם שטח, ביחס אליה מתקינים ברזי כיבוי, סתם לקחת שטח זה לא מספיק ולכן לא עושים זאת. ואם עדיין לא הובן, זה לא משנה אם זה בנין ישן שאחרי תמא נשארו לו פחות חניות, או בנין חדש שנבנה ויש לו פחות חניות ממה שיכלו להיות, עדיין נשארים עם פחות חניות בשטח. ושכחתי קודם: גם מספר החניות שהקבלן צריך לספק קובעת הרשות, ואם תרצה לחייב אותו לתת אותן לציבור, זה מה שהוא יעשה. לא חסרים בניינים בהם חלק מהחניות מוקצה לאורחים. והציניות יוצאת מעצמה כשמנהלים דיון על נחיצות של רחבת כיבוי לעומת הצורך במקומות חניה, ומעלים טיעונים לא רלוונטים על רווח של קבלנים.

כחלק מאינטרס לאומי גדול דוחפים לתוכניות שיגדילו את מספר הידרות ואת הבטיחות שלהן, וזה כולל לחייב את הפרוייקטים לעמוד בתקנות חדשות. מה זה משנה אם זה בנין חדש עם רחבה או ישן? כך או כך זה שטח של הרשות שהיה יכול לשמש לחניה והיא החליטה להקצות אותו לקבלן ולחייב אותו לבנות מבנה שעומד בתקנות החדשות. באופן מפתיע, לא מייצרים רחבות כיבוי למבנים ישנים קיימים, חשבו להוסיף אותן באויר, אבל זה לא הצליח. וכן, לדירות ישנות מגיע להשרף, בעיקר אם גרים בהן קבלנים שמעיזים להרוויח כסף מהעבודה שלהם.

שאני אבין, הטענה היא שצריך לוותר על הרחבות, דבר שיקשה על צוותי הכיבוי במקרה שריפה, כדי להוסיף עוד כמה מקומות חניה? זה נכון שרכוש פרטי עלול להפגע בעת ארוע שריפה, כולל רכבים שחנו כחוק. לא ברור איך זה קשור? הרחבה לא נועדה למנוע נזק לרכבים, היא נועדה להקל על צוותי הכיבוי. אין לי הבנה גדולה באתגרי כיבוי שרפות בבניינים מגורים וסביר להניח שמי שמבין יכול להתדיין על דקויות, אבל מישהו פה חושב שסתם הוסיפו תקן לרחבות והן חלק מכל בנין חדש שנבנה כי לנציב הכבאות יש איזה שגעון גדלות בלצמצם מקומות חניה?

למיטב ידעתי, לא מתייתר. הבעיה היא לא גישת הכבאית (הרכב עם מיכל המים), אלא זוית גישה למנוף. הענין הוא ששריפות זה דבר נדיר יחסית, אז אנשים מרשים לעצמם לחנות, כי הסיכוי שבדיוק תהיה שריפה נדיר. אבל אם תתרחש, הם עלולים למצוא את הרכב שלהם חבוט וזרוק בצד אחרי שנגרר/נדחף בכח כדי לפנות מקום.

יש שלל שרשורים בפורום מה לעשות כשדוח לא מגיע ורצים לטעון התיישנות.

אולי, אם אתה מוכן למאבק משפטי שיכול להיות ארוך ולא בטוח שתנצח בו. יש הגיון לטיעון לפיו על פי המוסכמות חניה בתשלום מסומנת בכחול-לבן, ולכן העדר הסימון מטעה. לא ידוע לי על פסיקות בנושא, ואם אין, תצטרך להיות פורץ דרך.

למה ההתחשבנות בסוף החודש בעייתית? בהנחה שאתה משלם הכל באשראי זה לא יורד ממך מיד ומתאזן עם המשכורת סמוך לתאריך החיוב.

לפחות בזמנו זה גם הופיע בספרי התיאוריה, פשוט נוח לאנשים לשכוח מה שלא מתאים להם... כמו שרוכב האופנוע שפגשתי בשביל להולכי רגל שכח שאסור לו לנסוע שם והתעקש שאם אין שלט יעודי שאוסר עליו כניסה, אז מותר לו. כמו נהגים שעושים פרסה כשעל הרמזור מסומן רק חץ ישר, או נהגות שלא מבינות מה לא בסדר בלהתאפר תוך כדי נהיגה. העובדה עבירה מסויימת בקושי נאכפת (אי שמירה על השמאל, איתות, שתי ידיים על ההגה) לא אומרת שהיא מייתרת את התקנה ושאין לה חשיבות, אלא רק שלמערכת אין מספיק משאבים והיא נאלצת להתמקד בחלק מהעבירות. נהגים מנצלים את זה כהיתר להתעלם, ובהמשך לשכוח בכל מקיומן ואז להאשים את כל העולם ואישתו חוץ מאשר את עצמם.

גם אני לא, אבל אני בספק שאם קיים היתר כזה הוא מתיר למנוע סכנה אחת ע״י סכנה אחרת. להנחיות תכנון חניונים יש מטרה, שלכולם יהיה שימוש נוח בחניה, העובדה שהחניה היא שטח שלך לא אומרת שאתה יכול לעשות בו כרצונך אם זה מונע מאחר לעשות שימוש בשטח שלו.

כמו שקשור איתור מכשיר שמיעה שאבד לילד. אלה אנשים שמוכנים לעשות לא מעט כדי לעזור לאנשים במצוקה, חלקם ודאי ישמחו לעזור גם לכלבים אם רק ידעו על האפשרות. רוב האנשים בכלל לא מודעים שלסרוק שבב לכלב זה לרוב ענין פשוט ושעלות המכשיר היא זניחה.

אתה צריך לטעון שהרשות האחראית נהגה ברשלנות. והם יכולים לטעון שהם אינם יכולים להסיר כל מפגע בזמן אפס. לא כל נזק הוא אחריות הרשות, היות ויתכן שהצמיג הגיע לשם דקה לפני שעברת ולא היתה להם שום דרך לפנות אותו בזמן.

אני אשמח, תודה!

@Buki האם יש קבוצות חברתיות של המתנדבים? אני רוצה להציע להם על הדרך להצטרף למערך הסורקים. אני חלק מקבוצת הסורקים שעוזרת להחזיר כלבים אבודים הביתה. יש לנו סורק שבבים (70 שקלים בעלי), ומנהלי הקבוצה מתפעלים 20 קובוצות ווטסאפ לפי איזורים. היקף הפעילות שלנו לא גדול, ובטל בשישים לעומת ידידים, ותהיתי אולי יתאפשר שיתוף פעולה שיגדיל מאוד את הכיסוי שלנו (יש לנו איזורים שלא מכוסים כלל). בטוח שבקרב מתנדבי ידידים יש חובבי כלבים שישמחו להצטרף אלינו ולענות לסריקות על הדרך. אתה חושב שזה רלוונטי ובר ביצוע?

עבדתי בעבר במרפאה וטרינרית. קבלת קהל התחלקה בין הבוקר לאחה״צ. בין לבין היו מבצעים ניתוחים. לקוחה מתקשרת ומבקשת לשוחח עם הוטרינר. הסברתי לה שהוא בניתוח ואמרתי לה שאם מדובר במקרה חירום שתגיע למרפאה, אבל היא התעקשה לדבר איתו. גם כשהסברתי לה שהוא עם ידיים בתוך בטן של כלב... רק כששאלתי אותה אם היא היתה רוצה שאצמיד לוטרינר טלפון לאוזן בזמן שהוא מנתח את הכלב שלה היא ויתרה... יש אנשים שלא רואים שום דבר חוץ מאת עצמם, וזה ממש לא משנה אם זה הנושא הכי זוטר בעולם, הרצון שלהם הוא היחיד שקיים.

תקבע אתה מה השעה הסבירה עבורך. זה הרי תלוי בשגרת החיים של כל אחד. ומעבר לזה, תגובות לתלמידים, הורים וקולגות, רק במקרים דחופים.

היו מספר שרשורים בנושא, שווה לחפש. הנה שניים:

היות והתמרור מסובב, יש עילה סבירה לדרוש ביטול. מצד שני, מוצב שלט נוסף אחרי הפניה, אבל הוא מאוד קרוב, כך שרכב פונה יתקשה לראות אותו.. מצד שלישי, החץ הצהוב על הכביש היה צריך לרמוז לך לחפש תמרור כזה.

אתה צריך לבחון את המושג שמוגדר ״בית מורכב״ בחוק המקרקעין: https://www.kehilot.co.il/בית-מורכב/ יתכן שיש לכם אפשרות לבחור האם להתנהל יחד או לחוד. יש לזה יתרונות וחסרונות. גרתי 20 שנה בבית מורכב, כאשר ברור שזה קומפלקס אחד עם שטחים ומשאבים משותפים. לא היה אינטרס ספציפי לדיירי כניסה אחת מול אחרת, אז כמובן שהכל מנוהל יחד. אבל זה מסורבל לפעמים מבחינת אישורים וזכויות חתימה. לעומת זאת, הדירה הנוכחית היא בבניין שחולק חניון תת קרקעי עם בנין שכן, אבל השיתוף הוא ברמת השער לחניון ותו לא. אין דיירים של בנין אחד שחונים באיזור שתחת הבנין השני. הם מתחזקים בנפרד את הנקיון (צד אחד צבע את הרצפה, אחד החליף ציוד כיבוי). היה תיאום רק כשהחליטו להוסיף אופציה לפתיחת השער מאפליקציה. ואין שום צורך בניהול משותף מסורבל.

צודק (ככה זה שמנסים לענות מהר) הכוונה היתה שהמוסך רגיל לקבל את הכסף עבור תיקונים מסוג זה, כ-3 חודשים אחרי התיקון. ואפשר להגיע איתו להסכם (כתוב וחתום כמובן), שכאשר ישלם במזומן יקבל את הצ'ק שלו חזרה.

כל מוסך יודע שקבלת כספים במקרי תאונה לוקחת זמן ולרוב מה שעושים זה שנותנים צ׳ק דחוי ל-90 יום, שמבוטל ברגע שמגיע התשלום מהביטוח. במקרה שלך אין ביטוח, אבל אפשר להשתמש באותו עקרון. תציע להם צ׳ק דחוי, ובנתיים תוכל להשיג את הכסף. תסביר לבעל הרכב שאתה מנסה למצוא פתרון ושכדאי לו להתגמש, כי אם המטרה שלו היא לא להוציא שקל, תביעה תעלה יותר, גם אם בסוף יקבל הכל בחזרה זה לא יחזיר לו את הזמן האבוד. כמובן שיש לסכם הכל בכתב, סכומים, תאריכים, וכו׳.

רוב האנשים לא מתפרצים לכביש אחרי שמישהו ניסה למנוע את זה מהם פיזית. נהגים צריכים ללמוד לזהות מצבים עם פוטנציאל לבעיה. לפי מה שכן קראתי, המורה והתלמיד שמו לב לסיטואציה של הולכות הרגל, רק לא הפנימו את פוטנציאל הסכנה. ולא ממש קריטי אם זו אחריות התלמיד או המורה, זה ענין משפטי, לא תעבורתי. ברגע שמי שאחראי על הרכב מזהה סיטואציה לא שגרתית ליד הכביש, הוא צריך להיות דרוך ולצפות בעיה. לפי העדות המורה אכן הורה לתלמיד להאט, מספר פעמים, אבל הולכת הרגל התפרצה בשלב מאוחר מאוד. הוא לא העריך נכון שיש שם בעיה של אדם נסער, והניח שאם ראו אותו לא יחצו.

תתאר את המקרה בכתב, קצר וברור (לשני בני הזוג תג נכה ורכב אחד, שניהם נסעו ברכב באותו יום, לצורך טיפול רפואי של אחד מהם. צרף תיעוד של הטיפול). בקש התחשבות למרות שבירוקרטית הטעות היתה שלך.

לא היה לי זמן לקרוא את כל פסק הדין, אבל יש שם תיאור של מקרה די איזוטרי שבו שתי חברות יורדות מאוטובוס ורוצות לחצות, אחת מחזיקה את השניה ביד, וזו משתוללת ומנסה להשתחרר. לא ברור מה היה מצבה הנפשי ואם צפירה היתה בכלל עוזרת. זה סביר לצפור כשחושדים שהולך רגל עומד לעשות משהו מסוכן אבל כאן מדובר על סיטואציה של מישהי שלא בטוח שהיתה במצב לתת את הדעת לאיפה היא נמצאת ומה היא עושה. מה שכן, אם ניתן היה להבחין בהתרחשות מהמשאית, היה על המורה לזהות את המקרה הבעייתי ולהורות לתלמיד להאט עוד יותר. בדיוק כמו שמזהים פעוט שהתחמק מהיד של אימו ומתחיל לרוץ. אולי יפנה לכביש, אולי לא, אבל הדבר הבטוח הוא להאט למקרה שכן. אם הולך הרגל כבר החל בחציה, אפשר רק לנחש איך יגיב לצפירה שמפתיעה אותו, כבר ראיתי הולכי רגל שזה רק גורם להם להחמיר את המצב, לקפוא באמצע הכביש, או להתחיל לרוץ רק כדי להפגע מרכב אחר.