Be roo

קל להאשים את הרשויות, אבל צריך לזכור שלהוסיף שבילי אופניים לתשתית קיימת זה לא קל. והמצב באירופה לא שונה. גם בפריז תפגוש שבילים על הכביש, על המדרכה, עם/נגד כיוון הנסיעה וכו׳. כמו שלא כל הכבישים הם 3 נתיבים עם שוליים רחבים ושדה ראיה לכל כיוון, מי שמשתמש בדרך צריך לקחת בחשבון את מגבלות התשתית ולהתאים את מהירותו. הבעיה היא רוכבים שחושבים ששביל אופניים הוא איזור סטרילי שבו שום דבר ואף אחד לא מפריע להם לנסוע במהירות המקסימלית שהכלי שלהם מאפשר. חלקם מסוגלים להתפוצץ על רוכב אחר שהפריע להם ודקה אחרי זה לעשות בדיוק אותו דבר. זה מגיע לרמת אבסורד לפעמים. צפיתי פעם בשני רוכבים נוסעים אחד אחרי השני. הראשון עצר בפתאומיות על הנתיב, השני לא שמר מרחק. צועקים, מגדפים. ממשיכים. ואחרי 100 מטר קורה בדיוק שוב אותו דבר. נגד טמטום שום דבר לא עוזר, וגם תשתית אידאלית לא תייצר תרבות מוטורית וכבוד לזולת.

המציאות מלמדת שאין כזה דבר ״חד סטרי״ בשבילי אופניים.

טיפ חשוב נוסף לגבי תחנת אוטובוס, להתכונן לזה שהיא מסתירה לך רוכב/הולך שמגיע ממול. יצא לי לראות שתי רוכבות שהתנגשו בדיוק כך, כל אחת מאשימה את השניה. מהצד שלי זה היה משעשע כמו סרטים מצויירים (אף אחת לא נפגעה ממש), לראות איך שכל אחת עשתה את אותה טעות ומאשימה את האחרת...

תראה, גם למי שהכי זהיר יכול להיות מקרה שלא ניתן למנוע. אם מישהו עושה משהו לא צפוי בעליל, ברגע האחרון, שלא יעלה על הדעת של אדם סביר לצפות, תהיה תאונה. אבל העוצמה שבה התנגשת בו, שגרמה לשניכם להמרח על הרצפה מרמזת שאולי האטת, אבל לא מספיק. ליד תחנת אוטובוס צריך להיות מסוגל לעצור כמעט מיד, זו נקודת חיכוך מלאה הפתעות. אנשים מרוכזים בעצמם: האם האוטובוס עבר, מגיע, האם הם בתחנה הנכונה, האם לרוץ להספיק... ואם התחנה ממוקמת ליד יציאה מבית, על אחת כמה וכמה. יש לי כמה תחנות אוטובוס בדרך הקבועה, למזלי רובן באיזור עם שדה ראיה רחב, ניתן לראות מרחוק מי בתחנה ומי מתקרב אליה. אבל אחת מהן בעייתית, יש שביל אופניים ושביל הולכי רגל שמובילים אליה חוץ מהשביל שאני עליו, ילדים שמחכים שם בחבורות... שם כבר קרה לי לרדת למהירות הליכה, מראש, לא לחכות להפתעה. מבחינתי היחידים שלא אקח בגלל אחריות עלי עצמי הם ג׳וגרים שבוחרים לרוץ על שביל אופניים במודע.

התיאור שלך לא מסתדר עם זה שאתה קורא לעצמך רוכב זהיר. אתה יודע שאתה בקרבת תחנת אוטובוס ונוסעים לא רוצים לפספס, רואה שהוא רץ באמוק כדי להספיק, ומטיל את כל האחריות עליו כי החוק לצדך, במקום להאט ולמנוע את הסכנה. התייחסת אליו בדיוק כמו שנהגים מתיחסים אליך בכביש, בתור הפרעה, מטרד, חס וחלילה שהוא יגרום לך להאט או להעזר בעוד שתי שניות של סבלנות. כמו רוכבים רבים, אתה מתיחס לשביל אופניים כבועה מוגנת. אפשר לחשוב שבכביש אין מפגעים, אין מקומות שבהם צריך להאט כי אתה יודע שמישהו עלול להפתיע אותך ביציאה מחניה או שמדובר בצומת עם שדה ראיה בעייתי. נכון, היה נחמד עם כל שבילי האופניים היום נפרדים פיזית מהמדרכה, ממכוניות חונות, מתחנות אוטובוס, מצמתים, פחים, עצים, כניסות לבתים וכו׳. אבל המציאות מאלצת למצוא פתרונות לא אידאלים, וצריך להתמודד. חינוך והטמעה יעזרו, אבל צריך לזכור שהכלים החשמליים הם ענין חדש יחסית, אנשים עוד לא הולכים בראש עם הצורך לבדוק שנתיב האופניים פנוי כשהם פותחים את דלת הנוסע, או חוצים שביל בדרך לאוטובוס. אם אתה רוצה לשרוד, קח אחריות על עצמך, צפה את נקודות החיכוך והתאם את מהירותך. התחלתי לרכב על אופניים בת״א כשהשבילים היחידים היו בפארק הירקון. ועברתי לחשמליים כשעוד עלו הון. שרדתי 25 שנה עם תאונה אחת שתאורטית לא היתה באשמתי אבל לחלוטין יכולתי למנוע. הכלל מאוד פשוט, לא חייבים לנסוע במלוא המהירות כל הזמן. הולכי רגל, נהגים, ולא לשכוח רוכבים אחרים, הם פוטנציאל לתאונה. זיהוי של נקודות חיכוך והתאמת מהירות הם המתכון להשאר בחתיכה אחת.

זו אפשרות. ולכן צריך לזכור שבמקומות כאלה, איזורי תעשיה עם תחלופה גבוהה של חניות, יציאה ממגרשים וכו׳, צריך להגדיל מרווחי בטחון, ולהעזר בסבלנות. נהגים מאטים כדי לחפש את היעד שלהם, כדי למצוא חניה, כי הם עצמם חוששים ממישהו שיפתיע אותם... הפוך גוטה. כשמשאית חוסמת נתיב ומלאצת נהגים לעבור על קו הפרדה, אנשים מודעים לכך שהם נאלצים לבצע עבירה, מאטים, מוודאים שהנתיב ממול פנוי. פות״ש נאלץ להגיב בצורה חדה ופתאומית מכיוון שלא העריך נכון את המצב ולא שמר על מרווח בטחון. במקרה של משאית חוסמת, אין ברירה סבירה מעבר לעקוף. במקרה של פות״ש, היה עליו לעצור ולהמתין עד שהרכב האדום יסיים את התמרון.

ישראלים חייבים לחנות קרוב, חלקם לא ילכו 20 מטר גם אם יש חניה חוקית בחינם. זו הנורמה בארץ, חונים באדום לבן, על מדרכות, על מעברי חציה, בחניה כפולה. כל אחד והתירוץ שלו. ואין לי ספק שברוב המקרים הדייר המארח מזמין אותם לחנות שם. גם אם יתקינו מחסום, לפחות חלק מהדיירים יפתחו אותו עברו אורחים.

תעלה צילום של הדוח בהסתרת פרטים מזהים.

לא כל כך. אתה מתאר מצב שבוא הדלת פתוחה במלואה ואז המראה חוזרת (אולי) לשקף את הכביש. זה לא סביר בכביש צר כמו שמתאר פות"ש, לא היה נשאר לו מקום לעבור, ופגיעה היתה מעקמת לגמרי את הדלת, לא מסתכמת בפחחות כפי שתיאר.

בהנחה שפות״ש ביצע את העבירה, נסיון ההתחכמות הזה מיותר. גם אם הוא יתעלם, במקרה הטוב יחלו בהליכי גביה, וזו הוצאה לפועל, ואז הוא יאלץ לפנות לבית משפט שבמקרה הטוב יחזיר את הדו״ח לסטטוס הראשוני.

לא בטוח שצריך להגיע למשפט, שווה קודם כל לפנות לרשות שהפיקה את הדוח.

בשגרה, אין התיישנות. מי שלא אוסף דואר רשום, בעיה שלו, הרשויות רק חייבות לשלוח. אבל במקרה של מפונים, פנו בכתב לרשות הרלוונטית, סביר להניח שרובן יבינו ויפעלו להקל, החל מהחזרת הדוח לסכום המקורי ועד אולי לביטולו המוחלט.

יכול להיות שיש כאן עילה לגיטימית לדרישת פיצוי מהמוסך. מקובל שהמוסך הוא זה שעוקב איזה טיפול צריך להתבצע מתי, לרוב האנשים אין את הידע או הרצון לעשות זאת. ואם לא יודעים כי אין היסטוריה, הולכים על האופציה המחמירה. על אחת כמה וכמה אם טיפלתם באותו מוסך כל העת. כל זה בהנחה שהקפדתם על טיפולים בזמן וכמובן שלא נתתם הוראה כזו או אחרת לא לבצע טיפול מסויים. בתור התחלה, בקשו את הסטורית הטיפולים מהמוסך.

דלת פתוחה לכביש היא תמיד מפגע, גם אם היא פתוחה חצי שעה (לא שזה מונע מאנשים להשאיר דלתות פתוחות ללא צורך). אבל אם היא פתוחה מראש, מידת האשמה כנראה תחולק בין שני הנהגים, בעוד שאם נפתחה לפתע, האחריות, רובה ככולה, על הנהג הפותח.

ומה עם ה-job security שלנו?!

דומה ושונה. במקרה של אשתך הכביש היה רחב, ואשתך עמדה ליד הדלת מה שאמור לגרום לנהוג לצפות לפתיחה שלה. כאן הכביש צר, הנהג ישב בתוך הרכב, ונקודת המחלוקת היא האם הדלת נפתחה במפתיע או היתה פתוחה כבר מספר שניות. בהנחה שפות"ש שיתף את כל הפרטים והנהג השני כבר נתפס בשקר, די ברור מי אשם. תקנה 80 א: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

אם הדלת פתוחה, המראה לא מכוונת לכביש והוא לא היה יכול לראות אותך בכל מקרה. אם יש לך הקלטה שלו אומר זאת, זה מוכיח שהוא שקרן. התחלה טובה אם זה יגיע למשפט.

הוא קיבל פיצוי על הרכב, אם הרכב ימצא ויעבור לרשותו הוא למעשה מרוויח פעמיים וחברת הביטוח מפסידה פעמיים.

לתכנן מסלול מראש בבית עם גוגל, ואם אפשר, להשיג מפה מודפסת (הבנתי שהפך למצרך מבוקש)

בשלב הראשון אתם צריכים להחליט מה אתם רוצים להשיג. ביטול העסקה? החזר עלויות התיקון ואובדן הערך? נקבת סכום של 34 אלף, על מה הוא מבוסס? רק בגלל זה המקסימום לתביעה קטנה? למה להתעקש על המסלול הזה? לפי התיאור שלך, אתם מתעסקים עם שקרן מקצועי, צריך להעריך מה הסיכוי לראות ממנו פיצוי גם אם תתבעו. נסו לחפש מידע משפטי עליו ברשת, פסקי דין קיימים וכו'.

למה זה משנה? כשאתה מקבל שירות רע מחברה מסויימת מעניין אותך איזו מחלקה פישלה? זו לא ביקורת על מחלקת התחזוקה של אגד, אלא על אגד. זה לא משנה אם האחראי שכח להזמין, אם השינוע לא הפסיק לקחת את האוטובוס למוסך או אם 3 טכנאים היו חולים באותו יום ולא עמדו בהספק, או שהרכש לא קנה מספיק רכבים ספייר. העובדה היא שנוסע על הכביש אוטובוס שנהגו, הבוס שלו ועוד כמה אנשים בדרך, יודעים שהוא לא תקין.

אתה בטוח שהדוח הוא על פרסה בניגוד לתמרור? יש מקרים נוספים שאוסרים פרסה. או אולי היה תמרור גם בקטע הקודם? תמרור תקף מנקודת הצבתו. תעלה את הדוח לכאן בטשטוש פרטים.

אכן. הפוליסה מכסה רק שימוש מורשה ברכב. אכן מתסכל.

לטענתך, אם במדרכה יש חלק לא סלול זה לגיטימי לחנות על המדרכה כי בהמשך היא לא שימושית לכולם? איך בדיוק זה רלוונטי? עד איזה מרחק מהקטע הלא סלול מותר לי לחסום את המדרכה התקינה? מכונית אחת? 10? חצי קילומטר?

גם הרענון לא היה מבטיח, אם כי כבר הספקתי לשכוח את הדוגמאות של המורה, כי דווקא שלו, לא היו קיצוניות. השטויות של התלמידים לעומת זאת... מפחיד לחשוב שאתה חולק כביש עם האנשים האלה... לא לפי אתר הממשלה: https://www.gov.il/he/pages/prevention_driving_courses_2?chapterIndex=2 https://www.gov.il/he/pages/prevention_driving_courses_2