Be roo

החזרתי מוצר שהוזמן באמאזון גרמניה. השתמשתי בשקית שהגיע בה (היתה מעט קרועה, שידכתי והדבקתי), פעלתי לפי ההוראות בפתק שמצורף במשלוח. לא הגיע למוכר, וחזר אלי. בטענה שהנמען לא בכתובת (איפשהו בסלובקיה נדמה לי...) לאור העובדה שהכתובת הוכתבה ממדבקה שהם שלחו, פניתי לשירות לקוחות עם התיעוד, והם זיכו אותי על מלוא הסכום.

את סעיף 24 לא הכרתי. זה מקרה שונה בו בוצע ביטול בפועל, ועדיין בית המשפט חייב את חברת הביטוח. והוא עולה בקנה אחד עם מה שכתבתי, בתי המשפט מנסים להגן על האזרח שפועל מחוסר ידיעה, והמפקח ממציא נהלים כדי להגן על חברות הביטוח. מענין מה יעשה המפקח עם פסק הדין הזה, כי לפיו, גם זה שביטלת והקונה ידע שביטלת, עדיין יחייבו את החברה לפצות... בטח הוא ימציא איזה נוהל חדש.

ענין הרשות לא רלוונטי, כי הפוליסה לא תקפה מרגע שהתנאים לקיומה השתנו. חברת הביטוח ובעל הרכב חתמו על חוזה, המתבסס על תנאים מסויימים. ברגע שהרכב נמכר, התנאים הבסיסיים השתנו. אין לי זמן כרגע לחפש אסמכתא, כאמור, היו שלל שרשורים בנושא, ויש מידע ברשת, אפשר לחפש.

על אחת כמה וכמה, אם ביטוח החובה מתבטל, אז גם המקיף. לגבי הנוהל, צריך לבדוק, אבל הוא לא הדיון.

היו פה שלל דיונים בנושא. כיום חברות הביטוח דורשות מלקוח שמכר את הרכב לספק הוכחה שהוא הודיע לקונה שהפוליסה שהיתה לו כבר לא תקפה. זה נובע ממקרים שבהם אנשים חשבו שהפוליסה ממשיכה ומכסה אותם לכמה ימים עד שיסדירו ביטוח משלהם. חוקית, זה קשור לדיני חוזים, אם חתמתי על חוזה עם חברת ביטוח לבטח את הרכב ״שלי״, ברגע שמכרתי, התנאים השתנו, הביטוח מתבסס על זהות הנוהגים ברכב, מכירה משנה זאת. (לי אישית לא ברור למה אנשים חשבו שהביטוח ממשיך (אין לי ספק שאנשים לא חושבים למשל, שביטוח הדירה שלהם ממשיך אחרי שמכרו אותה...)). אבל אז הגיעו פסיקות בית משפט, שרצו להגן על הלקוח החלש, ובמקרה של תאונה פסקו לטובת הקונה, גם כי הוא הצד החלש, וגם בטענה שחברת הביטוח צריכה להוכיח שלא היתה מבטחת אותו לו היה פונה אליה לביטוח משלו (ואת התשלום על הפוליסה היא הרי קיבלה), ולכן המפקח הורה על הנוהל שתואר למעלה.

רק להבהיר, למיטב ידעתי, אין שום בעיה שרכב בבעלות אדם א׳ יהיה מבוטח על שם אדם ב׳. העניין כאן הוא המכירה. החלפת בעלות מבטלת את הפוליסה הקודמת בגלל עצם המכירה. תאורטית, אם פות״ש רוצה, הפוליסה החדשה יכולה גם להיות על שם ההורים.

גש לשם אישית. אני בספק שאם תצליח לקבל את מה שאתה צריך בכל דרך אחרת.

המשטרה לא מתעסקת עם ביטוח, פנה אליהם לקבלת פרטי הבעלים.

לא מדוייק. על מוכר פרטי לא חל ״חוק מכירת רכב משומש״, זה לא אומר שלא חלים עליו חוקים אחרים כמו חוק החוזים, ושהוא יכול לפעול בחוסר תום לב ולהסתיר מידע מהותי על מצב היסטורית הרכב ומצבו. https://levi-itzhak.co.il/גילוי-נאות-בעסקת-מכירת-רכב

הוא לא קיבל דוח על הפרעה, אלא על חניה על אי תנועה, שאינה אסורה באופן ספציפי בחוק חנית הנכים. אם היתה הפרעה, היו צריכים לציין זאת.

הסייגים בחוק חנית נכים לא מציינים חניה על אי תנועה, אז כביכול לרכב נכה מותר לחנות שם אם לא היתה הפרעה.

עם מדף זכוכית שאמור לשאת משקל של סירים מלאים באוכל, לדעתי לא שווה לקחת את הסיכון שהוא יקרוס. לא נשמע לי כף גדול להתחיל לנקות חמין עם שברי זכוכית. בהנחה שהמדף החזיק מעמד כמה שנים טובות, לדעתי עדיף לקנות חדש, זה לא שצריך לקנות חדש כל שנה.

נראה שהדרורים לפחות שורדים באיזורים הבנויים יותר. ניתן עדין לראות אותה בקרבת מבנים, אולי בגלל יכולת תמרון טובה יותר באיזור צפוף. ואתה הנזיר ההודי (שנוטים לבלבל אותו עם דררה)

אין קשר בין אשמה בתאונה לחוסר המקצועיות של המוסך. החבר יכול לכלול בתביעה סכום פיצוי על הזמן שאיבד, לא בטוח שיקבל, ואם לא, יוכל לתבוע את המוסך, אם יחליט ששווה לו.

אני אישית עברתי לכיריים חשמליות לפני מעל 20 שנה, אבל החוק אומר שבתחזוקת הבית משתתפים כל הדיירים, גם אם הם לא עושים שימוש בחלק מהן, כמו למשל דיירי הקומה הראשונה שלא משתמשים במעלית, או שלא מעניין אותם איטום הגג, או אם סתם לא אכפת להם שיהיה מלוכלך והם לא מעוניינים לשלם על נקיון הלובי. מידי פעם יש מקרים מיוחדים, כמו בתים ישנים שבהם החליטו להוסיף מעלית ולא כולם רצו לשלם, אז יש קוד למעלית ורק הדירות ששילמו יכולות להשתמש בה ומשלמות על תחזוקתה.

לא צריך, לפי מה שהוא אומר, הסכם בע״פ בין הדיירים יכול להספיק כדי לקבוע שהחניה שלכם, ולכן יהיה מותר להציב בה מחסום. אתה יכול לפעול בשתי דרכים: לפנות קודם למפקח ולקוות שיפסוק שאכן החניה שלכם ואז להציב מחסום. להציב את המחסום ולחכות שמישהו יתלונן.

תודה לכולם על התגובות. אולי אין יתרון בטיחותי, אבל בהחלט יש יתרון, מבחינה אסטתית ומיקום שאולי מפריע. אז אולי לחברה זה לא חשוב, אבל לדיירים זה בהחלט שיקול. בשנים האחרונות מקובל להטמין את הצובר, ואני אהמר שהשיקול הנ״ל הוא לא היחיד, אחרת עלויות ונוחות התחזוקה היו מנצחות. ובדיוק בגלל השיקולים הללו, הועד מטיל ספק בנחיצות השינוי מבחינה אובייקטיבית, ורוצה לוודא שלחברה יש סמכות לכפות אותו עלינו. לכן פחות משנה משנה מי ״הבעלים״ או מי נושא בעלויות, אלא ספיציפית מתמקדים בשאלה האם השינוי באמת נחוץ או שהחברה רוצה להקל על עצמה, על חשבון השיקולים של הדיירים. אנחנו נבקש את הדוחות של הבדיקות האחרונות.

האם יש כאן מישהו שבקיא בדרישות שהצובר צריך לעמוד בהן, ובסמכויות של החברה לדרוש המרה לצובר עילי?

אחרי למעלה מ-20 שנה, הגז הודיעה שנמצאו ליקויים בצובר הגז המוטמן, שמחייבים החלפתו לעמדת מיכלים חיצונית. אין פירוט של הליקויים ולמה לא ניתן לתקנם. מישהו מכיר את הנושא? חוסר השקיפות גורם לי לחשוב שאולי יש כאן אינטרס כלשהו... בנוסף, צובר מוטמן אמור להיות בטוח יותר, לא? האם ניתן להתעקש על תיקון במקום החלפה?

626 הוא סימון כחול לבן באופן ספציפי, לא תקף לכל צירוף צבעים אחר. מי קובע מה זה מקובלים? אני לא הכרתי את הסימון הכתום עד לא מזמן, ומן הסתם רבים אחרים לא מכירים. מה שחשוב שזה תופס את תשומת הלב ושולח אנשים לחפש תמרור שמפרט את ההסדר.

מבחינת החוק זה נכון, מבחינת הטבע האנושי, תמרורים קל לפספס, צביעת אבני השפה מדגישה שמדובר בהסדר מיוחד, בעיקר אם לוקחים בחשבון שבהרבה מקומות בארץ עדיין יש חניה בחינם עם מדרכות אפורות, מה שגורם לרבים להניח שאם אין צבע, אפשר לחנות. ואם הרשויות הגיעו למסקנה שזה עוזר ליעד את החני למטרתה, העובדה שסימון כזה לא קיים בלוח התמרורים, לדעתי זה לקות של המחוקק, לא של העיריות.

זה מה שרוצים שזה יהיה... לא מוגדר כתמרור רשמי, ולכן משמש רק להדגשה של הסדר חניה מיוחד שמפורט בתמרור 439. גם בכפר סבא עושים בסימון הזה שימוש דומה, אבל מחר עיריה אחרת יכולה להחליט שזו חניה לחלליות.

דיני הראיות של המשפט במדינת ישראל. דו״ח הוא כתב אישום. צילום הוא ראיה. כל ראיה תתקבל או תפסל על בסיס עמידתה בתנאים של דיני הראיות. אין לי מושג מה היה ההליך של אישור שימוש בתמונות לאכיפת חניה, אבל אם הצילום כולל את כל יסודות העבירה (סימון ברור של איסור החניה, זיהוי המקום והזמן, זיהוי של הרכב החונה), הוא יתקבל.

כל דו"ח הוא כתב אישום נפרד וזכותך לערער על כולם. אם כי עכשיו, היות וכבר המירו לך לאזהרה, אתה לא זכאי להמרה נוספת, כך שהערעור כנראה ידחה (תאורטית הם יכולים גם לבטל אותו לגמרי) ותוכל לבחור להשפט.

מצאתי את פסק הדין כאן: https://www.psakdin.co.il/Court/ת-א-9376-03-21-פלוני-נ-נעום-ואח_4 הציטוט המלא עוד יותר מקומם: ״כך או כך, אם התובע היה נוהג במהירות יותר נמוכה יתכן לאחר שקלול מלוא הנתונים מצאתי להטיל על התובע אשם תורם מינימאלי בשיעור של 10%.״ גם אם הוא היה נוסע יותר מהר לא היתה מתרחשת תאונה כי הוא היה עובר שם לפני שהרכב הפוגע יצא, כנ״ל אם הוא היה רב עם אשתו ויוצא מהבית באיחור, או בכלל מחליט לנסוע באוטובוס. אאחל לכבוד השופטת שאם תהיה מעורבת בתאונה שלא באשמתה, יחילו עליה אותה אשמה.