Be roo

בעיקר אבל לא רק. לדעתי יש עוד פרמטרים סובייקטיבים יותר. הראשון הוא הפוביה שיש ללא מעט אנשים מהתמודדות עם מוסך, חוסר הידע, אי הודאות לגבי עלות התיקון, הפחד שידפקו אותם וכו'. בנוסף לטרטור של ללכת למוסך יש לא רק אפקט מדיד אלא גם עניין של תיזוז (למצוא סידור לילדים, לאחר לעבודה, למצוא טרמפ למוסך). ובסוף יש את החיבה של ישראלים להשוואה, הצורך לקנות רכב חדש ולהשוויץ בו וכמה הוא "לא רואה מוסך". כל זה כמובן לא מצדיק רכישת רכב חדש מבחינה כלכלית (אם כי בתפוז תמצא גולש עם ניתוח מופלא למה כדאי להחליף כל שנתיים).

אם אתה מעוניין להלחם, התייעץ עם עו"ד לגבי אפשרות הגשת תביעה קטנה, כדי לשכנע את השופט שהחברה אחראית לזיוף, ומכאן להפסדים שנגרמו לך.

רק שאין תקנה שקובעת שכך יש לפעול. ולנהוג לפי תפיסה אישית של מה "הגיוני" לעשות כשלכל אחד יש הגיון אחר, זה מתכון לתאונה. מה שמונע תאונה זה זהירות ותקשורת בין שני נהגים שרוצים להגיע הביתה בשלום, גם כשהחוק לא מצליח לענות על כל מקרה שהמציאות יוצרת.

אתה יכול לגלות האם הספרה האחרונה שיש לך היא ספרת הביקורת או לא לפי החוקיות באתר הבא: http://halemo.net/info/idcard/ אחר כך תצטרך פשוט להוסיף אפסים בהתחלה כדי להשלים ל-9 ספרות.

מה יהיה בעתיד לא מענייננו, שלט ריק הוא חסר משמעות. כרגע יש שם חנית נכים אחת, ומי שמרשה לעצמו לחנות בחניה שאין ספק שיועדה לנכים, רק בגלל שהוא בקיא בהנחיות הצבת תמרורים וחושב שיצא מזה, הוא אדם חסר מצפון. בנוסף, יש לשון חוק יבש ויש בית משפט שמכניס בה תוכן לצורך התאמתה למציאות, וקורה שבית משפט מרשיע נהג גם כאשר הרשויות סטו מעט מהנוהל (נתקלתי בפסק דין לרעת נהג שהוכיח שתמרור עצור בחניון הוצב שלא כדין, אבל כמובן בזמן התאונה לא הוא ולא הנהג הנפגע ידע זאת). לא רק זאת, בתקנות עצמן תקנה 33 (ב) מתייחסת למתקנים שניזוקו וחובה לציית ולהשתמש בהם: "עובר דרך ישתמש בדרך או בקטע ממנה בהתאם לשימוש הרגיל והמתוכנן של הדרך לרבות השימוש והציות למיתקני הדרך שהוצבו או סומנו גם אם מיתקנים אלה ניזוקו או נפרצו ואינם מונעים אותה שעה את המעבר והשימוש בדרך; בתקנת משנה זו, מיתקני דרך - לרבות גדר, מעקה, גינה וכיוצא באלה." אז נכון שמדובר בנזק שבדיעבד ולא התקנה שמראש אינה נכונה, אבל גם המחוקק ראה צורך להבהיר שנהג לא יכול להתמם ולטעון שהוא לא חייב לציית לתמרור עצור ברור ששולי הפינה שלו התקפלו מעט בגלל פגיעה.

למה הודאות שהיא תתחלק בין שניהם? נהג לא אמור לצפות שתנועה תגיע מהיכן שאינה אמורה לבוא. כשנהג עושה פעולה שאין עוררין שהיא בניגוד מוחלט לחוק (כמו לנסוע נגד הכיוון או לחצות צומת באדום), לא סביר להטיל אשמה על מי שלא צפה אותה. כל זה מבחינת חוכמה שלאחר מעשה כמובן. היות ופות"ש כן מכיר את הבעייתיות באיזור (השופט לא יודע זאת), היה אוילי מצידו להתכחש למציאות ולהכניס את עצמו לתאונה רק כדי לצאת צודק (כמו שיש כמה צמתים בארץ שמעבר בהן באדום הוא הנורמה ומי שחייו יקרים לו יזהר בירוק).

אתה מערבב קצת. יש הבדל בין נסיעה על דו"ג לצורך "קומיוטינג" לעבודה, לבין תחביב. אם מדובר על על נסיעה לעבודה, זה עניין של יתרונות מול חסרונות כמו שפירטת. לגבי תחביב, יש הרבה בעלי משפחות שיש להם תחביבים מסכני חיים, ומצד שני הרבה שהגיעו למסקנה שזה חוסר אחריות להסתכן בלהשאיר משפחה בלי הורה או עם הורה סיעודי בגלל הצורך להתגרזן. בכל מקרה אלה שתי שאלות שונות ונפרדות.

נסה לצלם עם קצת יותר אור, הצד השמאלי חשוך מאוד.

הסימון בחניה הקרובה חסר משמעות. הוא לא קרוב מספיק לשום תמרור רשמי ואפשר להתעלם ממנו, כלומר בהעדר תמרור אחר בתחילת הקטע או סתירה לתקנות, מותר לחנות שם.

לא היתה כוונה לרמוז לגבי איש מהגולשים שהוא מתכוון לחנות בחנית נכים במודע ואז לנסות לנצל את הנחיות הצבת תמרורים כדי להחלץ מדו"ח, אלא רק לציין כי אחידות הדיעות לגבי החניה הרחוקה מראה כי השילט ברור מספיק כך שאין ספק שהיא מיועדת לנכה. אנשים שלוקחים את החוק לידיים לא מסתובבים עם שבלונה לצביעת סימון לעגלת נכים. לגבי החניה הראשונה, לדעתי מדובר בטעות. נראה ששתי החניות סומנו באותו זמן (אופן הסימון נראה רציף, מדוייק וזהה (כולל העליה על אבן השפה)). התחילו לסמן, הבינו שטעו ושילטו את הרחוקה יותר.

ראוי לפנות לעיריה ולו רק כדי שתחייב את הקבלן להזיז את המפגע. הצמדות לימין מחוייבת על פי חוק.

איזה חוק חדש?

להפיץ להפיץ להפיץ: לתלות פוסטרים בשכונה אם יש קבוצות וואטסאפ/פייסבוק שכונתיות, גם אם הן חלקיות כמו של הורים בגנים ובתי הספר של הילדים.... במפגשי כלבים שכונתיים לידע וטרינרים באיזור אחת לכמה ימים לעשות סבב טלפונים לכל מקלטי הכלבים באיזור, עירוניים, עמותות.

רק בטלויזיה משפטים נגמרים עם הוכחה ניצחת של אקדח מעשן, לרוב זה פשוט העדפה של גרסה אחת על פני השניה. אתה יכול להשפט ולהעלות את שילוב הטיעונים שפרטו כאן (הניידת סטטית ועברת לידה לחלקיק שניה, הצורך בתפעול ההילוכים, המצאות מתקן ודיבורית, פירוט שיחות שמראה שלא היתה שיחה נכנסת או יוצאת, עברך הנקי (גם אם אינו ארוך)), להציג אותם בצורה רהוטה ורגועה, בלי להתלהם ולשכנע את השופט שהשוטר טעה. נכון, אף אחד מהם הוא לא הוכחה חותכת בצדקתך, וההנחה בבתי משפט לתעבורה לצערי היא שאתה אדם כל עוד לא הוכחה חפותך, אבל זיכויים קיימים. כן, גם סיכוי להחמרה בעונש קיים (אם תעצבן את השופט), וגם מדובר על טרטור של להגיע לרוב ליותר מישיבה אחת בבית המשפט. מה הסיכויים? לא גדולים, אבל קיימים. לכן ההחלטה היא שלך בלבד. וחשוב: אם תחליט להשפט, תקפיד להתכונן: להכין פירוט שיחות, לערוך הדגמה של מה רואה אדם שיושב ברכב ומסתכל על רכבים חולפים, כיצד להציג את הדברים בצורה רגועה ונקיה בלי להתלהם ולזרוק האשמות בשוטר מלבד טעות אנוש, בלי להתבכיין על היותך סטודנט מסכן, להצמד לעובדות ולנסות לגרום לשופט להעדיף את הגרסה שלך.

הטיעון העיקרי שאפשר אולי להעלות הוא שמדובר בניידת עומדת. היות ומדובר בציר תנועה ראשי אם בשעת הדו"ח התנועה במקום שוטפת, המהירות שבא אתה חולף על פניו מאפשרת מבט קצר מאוד. אם אתה רוצה להלחם ולגשת להשפט עם הטיעון הזה, הדגמה מצולמת בוידאו של הזמן הקצר שיש לו להבחין במשהו, אולי תעזור. הסיכויים קטנים, כי אכן בית המשפט מניח שלשוטר אין אינטרס לשקר. האם כדאי? רק אתה יכול להחליט.

השעה לא תעזור, הדו"ח נמסר לך אישית ביד, זו טעות סופר זניחה. אכן מרתיח. אתה יכול להעלות את הדו"ח עם פרטים אישיים מוסתרים, אולי ימצא בו פגם מהותי יותר.

אין חובה לציין מספר חניות, אם לא צויין הכוונה לחניה בודדת. וההתקטננות על שימוש בעמוד תאורה, וההפרש הקטן בין מיקומו לסימון טובים להתפלפלות בבית משפט, לא לאדם הגון שלא מעוניין לקפח זכויות של נכה. והעובדה שאין ספק בין העונים לגבי כך שהמקום הרחוק יותר אכן שמור לנכה.

נכון, אבל לא רלוונטי לדיון שעוסק באי ציות לרמזור אדום ולא לתקנה 65, שמתייחסת למצב שבו עומס התנועה מחייב אותך לעצור באמצע הצומת, מה שלא קרה כאן.

תיקון: לפינוי הצומת אין חשיבות, החוק אוסר על כניסה לצומת באדום. הוא גם אוסר על כניסה בצהוב, אלא אם לא ניתן לעצור בבטחה. במקרה הזה לא ניתן לדעת כי לא ידוע מה היה מאחוריו, אם כי העובדה שהנהג מאחוריו עבר גם הוא, מרמזת על כך שאולי הוא היה קרוב מידי ומהיר מידי והיה נכנס בו אם היה עוצר.

לך היה אינטרס אישי שהכתב שלך יהיה קריא. ועשית מבחן אחד כזה. תיאר לך פה מתנדב שמקפיד לכתוב חזק כדי שיעבור. שוטר שכותב מספר דו"חות כל יום, לא ישקיע (רובם לפחות). והטענות לא צריכות להיות אליו אלא לגוף שבו הוא עובד שמזלזל בנהגים בצורה מערכתית.

היית מצליח באותה מידה גם אם לא היה לך שולחן והיית כותב כשאתה משעין לוח קרטון דק על הגה של רכב? אין לך מושג כמה לחץ צריך להפעיל על העט כדי שזה יעבור לצד השני בסימון שהוא מעבר לתכלת דהוי. הנייר הכימי של הדו"חות הוא נוראי. הבעיה היא לא השוטרים, אלא המשטרה כגוף, שעדיין משתמשת באותו נייר ולא חושבת שראוי שנהג יקבל דו"ח קריא לידיו.

בנוסף למה שכתב guya, צריך קצת נסיון בקריאת דו"חות כדי לדעת לאיזה מילים ומבנה לצפות, זה מאוד עוזר בפענוח. גם לי לא הכל ברור, אבל העיקר כן. עקרי הדברים (הפיסוק שלי): "...על נתיב ימני קיצוני, עולה על שול ימין בנסיעה רצופה, עוקף את כל התנועה על השול, משתלב חזרה לכביש, עולה על אי תנועה שמסומן בבירור על הכביש (3 מילים לא ברורות לי) מבצע סטיה מנתיב שני מימין לנתיב שמאל קיצוני."

אם זה מספר קל שניתן לציבור שיוכל לזכור בעל פה, לא סביר שהמעביד ישחרר, וגם אביך ימשיך לקבל טלפונים שקשורים לעבודה. אם זה סתם מספר שמופיע כאיש קשר בפרסומים שונים כמו אתר אינטרנט, אפשר לשנות את המספר

למרות שנראה שלא יוגש כתב אישום, רצוי שחברך ישב לכתוב את כל מה שהוא זוכר מהארוע. קוראים לזה "הקפאת זכרון", כי עם הזמן המוח שלנו נוטה לשכוח פרטים קטנים. זה חשוב בכל מקרה של ארוע בכביש, וזה יהיה שימושי אם במקרה איכשהו יחליטו להאשים אותו. לציין כל פרט: תאריך ושעה, קטע כביש מדוייק ככל שניתן, מזג אויר ומצב התאורה, כיוון הנסיעה ובאיזה נתיב, רכבים אחרים שהיו באיזור, מה לבש הולך הרגל, מתי הבחין בו לראשונה, מאיזה כיוון החל לחצות, באיזה נתיב ארעה הפגיעה, מה אמר אחרי הפגיעה... כל פרט שיעזור לצייר את המקרה למי שלא היה שם. לא יזיק אם אתה כעד גם תרשום מסמך דומה (בלי לתאם כמובן).

ואם שניים פונים שמאלה? ואם אין נתיב נפרד איך אתה בטוח לאן הנהג השני מתכוון לפנות? אין הגיון, יש חוק, והוא קובע שברגע שיש תמרורים הם מגדירים לך מה לעשות.