old school

יפה ומעניין, יש לציין שגם מככבות במירוצי הדקאר לאורך השנים

היה לנו גימני 99 במשפחה שנמכר ב-2019 וכעת טריוס 2008. בעיר- שניהם טובים, הטריוס נעים בהרבה בכביש. בשטח- הגימני עביר יותר, זה ברור, הטריוס לא פראייר ואפשר לטייל איתו בכיף. אפשר למצוא בקלות טריוס עם קילומטרז נמוך ושלא נסע בשטח, גימני כזה לא תמצא. לטיולי שטח קלים ולהסתובבות בעיר הטריוס עדיף בהרבה פרמטרים. היתרון היחיד של הגימני הוא בקטעי בשטח קשה, בכל פרמטר אחר הוא פחות טוב מהטריוס.

הייתה לי כזאת מהעבודה, רכב באמת קצת חלש.

החזקתי פלואנס דיזל ויש עוד אחת במשפחה, אני לא יודע על מה את מדבר. טיפולים כל 20 אלף לעומת אחרים שמטפלים כל 15. טיפול קטן פילטר אוויר, פילטר שמן ושמן- עולה כמו לכל רכב. בטיפול גדול מחליפים גם פילטר סולר בעלות 500 שקל. אז כל 40 אלף עוד 500 שקל...פלאגים אין. עלות חלפים אחרים- מהמעט שנתקלתי( הרכבים לא דרשו הרבה והציגו אמינות מצוינת) לא ראיתי עלויות חריגות. אגרה נגזרת משווי הרכב שהוא חדש. צריכת דלק של 1:20 ונוחות טובה למרחקים.

בלוק וראש מנוע עשויים אלומיניום, בודי של דיפנדר

סוזוקי קרוסאובר בן ארבע שנים, סתם דוגמה אחת מיני רבות. אתה מחפש רכב לארבע מאות קילומטר בחודש בתוך העיר שלא יתקע, ממש לא צריך רכב של יותר ממאה אלף שקל בשביל זה. נסח שאלה בשירשור חדש ותקבל מגוון אפשרויות נוספות. נ.ב- תשאל את עצמך גם מה הגודל שבאמת נחוץ לך. בתוך העיר לנסיעות קצרות מאוד נוח ושימושי רכב קט יותר

לדרישותך הצנועות אפשר למצוא רכב בחצי מחיר מזה שנקבת

שכרנו קנגו דיזל למשפחה באירופה לטיול בין אתרי קמפינג. הרכב היה זול יותר מרכבי סדאן המתאימים לארבעה. תענוג של רכב- נוח, מרווח ויחד עם זה משתחל לכל מקום, חלונות ענק, מראות גדולות עם שדה ראיה מצוין, חסכוני. מתאים לי בול כזה בארץ, גם מהיעדר הפוזה אני יהנה. הבעייה היחידה מבחינתי- משומשות שחוטות וחדשות יקרות מידי בהשוואה למה שאפשר לקבל מרכבים פרטיים.

בעל אוקטביה 2018 עם מנוע ליטר. יופי של רכב סה"כ. יחד עם זאת מבחינתי שלושה דברים טעונים שיפור על מנת שאשקול לבחור בה עוד שנה וחצי: 1. רעשי רוח משמעותיים ב120 קמש והלאה. 2. חסרה קשת לגב התחתון, בפלואנס שקדמה לה היה ניתן לכוון. 3. גימור אמנם נראה טוב אך לוקה בחסר, פה ושם דברים מתפרקים ומקרקשים.

לדעתי תוצרת המצבר פחות משנה. ממעקב על רכבים ואופנועים שלי ובמשפחה יש רכבים בהם מצבר הולך כל 2-3 ואחרים שהיה מחזיק 4-5. המצברים היו ממקוריים ברכבים חדשים ועד הזולים ביותר מתוצאות מתוצרות מוכרות (וולטה, שנפ) ועד עלומי שם.

אין שום בעייה מיוחדת עם סדן, כן זה פחות נוח מסטיישן אבל לא קריטי. אם הדבר החשוב לך הוא לא לבלות במוסך חפש רכב יפני או קוריאני מהפחות מבוקשים שיגררו אותך לשנתון נמוך/ קילומטראז גבוה- סובארו b3 למשל. עם הבגאז אתה תסתדר כמעט תמיד ובשביל הפעם ב שלא יספיק אפשר לרכוש צימיגג או גגון

חחח, אצלי פולו דיזל נמכרה עם 470k גם ללא אכילת שמן כלל בין הטיפולים. אולי בגלל שגם לא נמנתה בין הדגמים שממששי הדשבורדים חובבים. לכן גם לא נפל לה הגג. מה שבפולסוואגן בורה איכותית שקדמה לה בהחלט קרה

החזקתי פולו קלאסיק דיזל מודל 99 בין השנים 2012-2015. קניתי אותה עם 350k, מכרתי באותו סכום שלוש שנים אחרי עם 470k. הרכב עלה לירושלים יום יום כמו שד (ממש לא גז עד הסוף). מזגן מקפיא. צריכת דלק של 1:22. פרט לבלאי רגיל (צמיגים, מיסבי גלגלים וכו') פעם אחת נתקעתי עם צנרת נוזל קירור שהתפוצצה וזהו. למרות שהרכב לא היה מעשן אלא אם כן הייתי רע אליו טסט הוא היה עובר רק בעזרת המוסך, לבד הכשילו אותי בבדיקת זיהום אויר. לרעה- הרכב היה מרעיש. בנסיעות ארוכות זה מעיק. הוחלפה בפלואנס דיזל ידנית ורעננה שנהנים איתה עד היום

יתכן, לא שמתי לב שעל זה הדיון. אצלי ד"א ברכב 4*4 שנקנה עם צמיגי כביש של בריגסטון החלפתי למקסיס 771 והיה שיפור גם בנוחות באחיזה וברעש. יתכן בגלל והבריגסטון היו בני חמש. בכל אופן 4 שנים אחרי והרבה טיולי שטח, המקסיס רחוק מלהיות טרקטור.

אין לך מה לחפש חסכון בדלק בעזרת בחירת צמיגים מסוימת. בעולם האמיתי זה לא עובד. נוחות, רעש ואחיזה- בכולם ההבדלים מינורים. עמידות- מושפעת בעיקר מתנאי לחץ אויר נהיגה והסביבה של הרכב. כל עוד אתה הולך על צמיגים מחברה טובה קח מה שהמחיר סביר וסגור עניין. כל התפלפלות נוספת מיותרת. לשיפור משמעותי בכל אחד מהנ"ל חפש רכב אחר. לאאוטלנדר למשל מרכב גבוה שמעלה את מרכז הכובד ואת מקדם הגרר. זה אומר יותר צריכת דלק ורעש ופחות אחיזה בסיבובים.

הרצת רכב רק על ליפט תקני אחרת עלול ליפול ובשום אופן לא לשים שם יד. גם לא בזהירות.

עדיף נראה לי להתקשר 100 ולהגיד תלונה במשטרה

כל האופציות שהעלת לטעמי זקנות להחריד. אדם צעיר אשר גם צעיר בנפשו קונה רכב כלשהו בתקציב הרבה יותר נמוך, נשאר עם הרבה כסף בצד לדברים יוצר מוצדקים או לחילופין אם אין לו הרבה לא משתעבד. לשלם הרבה כדי ללכת על בטוח זאת החלטה זקנה. עם רכב בתקציב נמוך לוקחים חברים לים ולא דופקים חשבון לנוזלי גוף על המושב האחורי, לא בוחרים חניות בפינצטה כדי שלא יפגע. עם רכב זול כשצעירים מעמיסים מכל הבא ליד ונוסעים לעבר השקיעה עם חיוך.

הטריוס אצלינו עושה 1:9 בנסיעה משולבת, 1:12-13 בטיולים מחוץ לעיר. אם הרכב במצב טוב והנסועה לא גבוהה צריכת הדלק לא מצדיקה החלפה

נ.ב- כיוונים נוספים לבדיקה: מזרקים, סעפת פליטה ומפלט סתומים

באותו עניין, יש במשפחה פוקוס 2012 שני ליטר שנק תה חדשה עם כמעט 100k. עברה החלפת מצמדים לפני כמה שבועות ללא עלות. הרכב לא עשה בעיות מיוחדות עד עכשיו, עבר איזה פעמיים שלוש עדכוני תכנה כשהתחילו רעידות אשר פתרו אותם ועכשיו הנ"ל. בעל הרכב מאוד מרוצה סה"כ גם מההתנהגות ומצריכת הדלק.

אין קשר בין קשיחות או רכות ואיכות. היכן שצריך יותר עמידות כמו באיזורים הנמוכים יותר עושים פלסטיקה קשיחה. היכן שפחות מועד לפגיעות אפשר לעשות רך כי זה נעים יותר בעיקר למי שאוהב למשש את הדשבורד ולפי זה לאמוד את איכותו (סטייה נפוצה, נובעת אולי מהיותם של רוב כתבי וחובבי הרכב גברים). יצרן שמחליט לעשות פלסטיקה נוקשה בחלק העליון מביא את העמידות הזאת גם למעלה. יכול להיות שהוא גם חוסך, זה מן הסתם עלות או חיסכון שמתגלגלים לצרכן. מה שבאמת אנו צריכים מכל ערימת הפלסטיק הזאת זה שתחזיק את הזמן, השמש, והשימוש במינימום שברים וקרקושים. ובין זה ובין רכות הפלסטיק אין יחס ישר

הכי זול יהיה להישאר איתו כי תקבל עליו במכירה לא יותר מכמה אלפים בודדים והרכב עם טיפול נכון וקצת מזל יכול לשרת אותך עוד הרבה זמן ללא תקלות. מצד שני, אם יש לך קצת רזרבה מומלץ לנצל אותה לקניית רכב בטוח יותר לאור תוואי הנסיעה שלך.

זה נכון כאשר קונים חדש אך כאשר אתה קונה משומש אתה גם קונה בפחות

פלואנס ידנית