שלום חברים,
אני רוצה לשתף בסיפור שקרה לי ביום שישי האחרון. הוא משעשע, ויש מוסר השכל בסוף.
יום שישי, 17:30, אני מסיים אימון במכון ווינגייט. יוצא לכביש החוף, כרגיל כמו זקנה על 85 קמ"ש בימני. מגיע למחלף שפיים בכדי לעשות פרסה, ולחזור הביתה לנתניה, והנה נצמדת אליי סיאט איביזה שחורה. אני מתעלם, וממשיך ב85 קמ"ש שלי. עיקול שמאלה, והנה אני עולה לנתיב השתלבות לכביש החוף, לכיוון צפון. בשלב הזה אני נתקל בהבהוב אורות, והיצמדות ממש קרובה של האיביזה. 2-3 ליטופים קטנים על הבלם, רק להדליק את אור הבלימה, שישמור שנייה מרחק. הרי עוד 50 מטרים יהיו לו עוד 3 נתיבים לעקוף אותי. כלום, הוא רק נצמד יותר, עוד שנייה בתחת שלי. אני לא מצליח להבין למה. מדליק אור ערפל אחורי, שיבין, ועדיין כלום. למה? רק עוד 50 מטרים חבר, תהיה סבלני. והוא בשלו.
עכשיו, בכל מקרה אחר, הייתי מתעלם, ומחכה שנגיע לכביש ויעקוף אותי, אבל הפעם, משום מה כעסתי כל כך, שהחלטתי להיות מניאק בחזרה. אני תמיד מתעלם, תמיד שוכח, ולא לוקח ללב. הכביש זה המקום האחרון שבו יש לי אגו, ועדיין איבדתי שליטה, אז מה עשיתי? בלמתי חזק לשנייה, וראיתי את העשן מהבלימה של הגלגלים שלו. כעבור שנייה מרפי נכנס לפעולה, אני שומע את התאוצה שלו, עוקף אותי על האי-תנועה, חותך לפניי, ובולם חזק, מאוד חזק. אני מן הסתם נוסע לאט, אז גם הספקתי לבלום בלי בעיה. עכשיו, השלב שבו אני שוב אמור לשחרר, ולהמשיך כרגיל, אבל אז קרה שוב משהו שעצבן אותי. כל ההיצמדות הזו, כל ההבהובים, היו בשביל לנסוע 95 קמ"ש בימני! רבאק, בשביל זה להיצמד ולהבהב כמו משוגע?! אני לא מאמין למראה עיניי. אני מאט, מחכה 15-30 שניות, והוא עדיין נוסע 90 בימני. באותו רגע, הגעתי למסקנה, שאני חייב להסתכל מי האידיוט הזה, אני מגביר ל100, עוקף אותו לאט, ומגלה שקופץ המוט האולימפי אלכס אברבוך מאוד כועס עליי. ישב ברכב עם פרצוף מהוסס משהו, אפילו לא זרק עליי מבט בחזרה. התחלתי לצחוק, הפעם היחידה שאני מגיב לפרובקציה של טיפש (כמו טיפש), וזה מה שקורה. אחרי הצחוק הרגשתי אידיוט, אידיוט שירדתי לרמה שלו. חשבתי עוד לבקש חתימה, אבל אז אמרתי לעצמי שהוא פויה, ולא מגיע לו.
בדרך חזרה, למי שמכיר את העלייה במחלף נתניה, היא כולה עיקול רחב מאוד ימינה. מבט במראה, קדימה ולצדדים, אין נפש חיה באופק. יאללה נרביץ את העיקול, נותן קצת גז, המנוע עצל כרגיל. נותן הרבה גז, גם עצל. אני מזכיר לעצמי: לא המהירות, הטכניקה. לשמור על קווים נכונים, לקחת את זה רחב, להיכנס רחב, ולא לפנות מוקדם מדי. אני נכנס רחב, מאיץ מעט, זה כיף, רעש של צמיגים, שיט שכחתי! אני במאזדה 3 - תת-היגוי! הרכב לא פונה, ליטוף על הבלמים, הסתדר. נגמר העיקול. הגעתי הביתה. עדיין לא מאמין שירדתי לרמה שלו, איך נתתי לטעות הזו לקרות? הבנתי שיש עוד כל כך הרבה דברים שאני לא יודע, וצריך ללמוד.
מוסר ההשכל- ההתנהגות של המאזדה לא כזו טובה ביחס למתחרות כפי שסבורים חלק מהאנשים.
לילה טוב