yosi05

בוקי, לא משנה איך תקבע את המעבה לגשטל. אני מנחש שהגומיות הדקות המפרידות בין רגלי המעבה למסגרת הגשטל לא מצליחות לחייץ כראוי, בודאי אם הברגים מהודקים בחוזקה. הרעיון של תושבות גומי הוא להוריד את התדר העצמי של המערכת ומעיכה מסיבית של הגומיות לא תורמת לכך. בנוסף, הגשטל עצמו גמיש ובודאי בדרך הישראלית החאפרית של קיבועו לקיר באמצעות 2 דוכים. אצלי לא תמצא קומבינה כזו. כשהתקנתי בעצמי תמיד היו 4 וגם כיום אני דורש מהמתקין לפחות 3. אם הגשטל לא צמוד כראוי לכל גובהו למשהו יציב כמו קיר בלוקים או בטון הוא מרקד ומייצר תדרים משל עצמו כך שהחיוץ של הגומיות נפגע. אם זה מנדטורי או לא אוכל לומר לך בעוד 25 שנים, כשהאינוורטרים יגיעו לגיל של מזגנים אחרים שהתקנתי/הכרתי וכדומה. יוסי

אצלי מותקנים 2 מזגני אינוורטר של טורנדו שהותקנו באותו יום. פועלים כבר 3 שנים ובמיוחד אחד מהם פועל מדי יום בקיץ כמעט 24 שעות. גם השני עובד לא מעט, כולל לחימום. שום בעיה עד כה, ולא פעם הבקרה מראה שהיו הפסקות חשמל וכדומה. מבקש להדגיש 4 נקודות שאולי יכולות להסביר את האמינות עד כה. 1 - המזגנים של עד 11,000 BTU ופועלים בחדרים של אולי 11 מ"ר ושמכילים ריהוט רב, וכשהקירות החיצוניים מבודדים תרמית. משתמע מכך שכמעט כל הזמן הם עובדים בעומס נמוך מאד כלומר פעולת האינוורטר מאד שימושית. לא יודע להגדיר אם זה תורם לאמינות אבל עד כה שקט. 2 - המדחסים (המעבים) מותקנים על רצפה של מרפסת מרוצפת (מחדד, ריצוף על רצפת בטון מאד מסיבית המהווה גג), וההתקנה משתמשת בבולמי זעזועים איכותיים עבור 2 היחידות. לא בדקתי את תדירות ואת עוצמת הרעידות שלהם, אבל הדעת נותנת שהתדר העצמי של המעבים נמוך מאד בגלל רכות הבולמים והמסה האדירה עליה הם מותקנים. אם הכרטיסים האלקטרוניים רגישים לתדרי הרעידות ולעוצמתן, סביר שבהתקנה כזו ללא מסגרת נושאת (גשטל) הכרטיסים נהנים מסוג של 'בונוס'. 3 - מיקום המעבים חושף אותם לאוורור מעולה כך שאין שום מצב של 'אמבטיית' חום או קור. בוודאות מצב כזה מקטין את לחצי הראש במדחסים למינימום האפשרי בהתאם לתנאי הסביבה. 4 - ההתקנה בוצעה תוך שימוש בשימון של הפלרים (מחברי ההפשלה), כלומר כוח ההידוק של האומים מושקע ברובו בהצמדת קונוסי האטימה ולא בפיתול. חיבורים כאלה מבטיחים מינימום דליפות לאורך זמן. יוסי

לגבי תזוזת המגנטים ממרכז הסוללות (מקו הציר המרכזי שלהן) ניתן לכרוך את המגנטים בכמה שכבות של סרט בידוד/נייר דבק איכותי וכדומה, ואז לחתוך בדייקנות את העודפים עם סכין חד. עטיפה כזו תמרכז את המגנטים ויחד עם זאת תמנע קצר בהיקף החיצוני שלהם. בקשר ללמה קצר בליתיום מסוכן - בגלל ההתנגדות הפנימית הנמוכה מאד של המצברים האלה. במקרה של קצר יזרום בסוללות זרם מאד גבוה תוך חימום שלהן. חוץ מזה קצר יכול לגרום לזרם דרך 2 או 3 תאים בטור כך שהוולטז' יהיה מכפלה של מתח הסוללה הבודדת. וכדי שיהיה מעניין, מי אמר שמתח התא הוא 3.6 וולט? זה רק מתח נומינלי אבל תא ליתיום טעון מגיע ל-4.2 וולט. החימום המופרז יוצר לחץ גז גבוה בתוך התא וכדי למנוע התפוצצות יש לתא מין הגנה מכנית, כיפה פנימית המתנפחת וקוטעת את הרציפות החשמלית. אם משהו במנגנון ההגנה הזה נכשל זה עלול להיות לא נעים. באינטרנט ניתן לראות איך מבטלים את מנגנון ההגנה הזה כך שניתן לחדש את פעולתו של תא שבו הטריק המכני פעל, אבל זה כמובן לא מומלץ. יוסי

ישנה חברה גרמנית בשם pruftechnik. הם פיתחו כבר מזמן מין גליל המורכב על 4 מחליקים. מצמידים אותו לגלילים המצריכים מיקום מדויק ומסובבים אותו קלות סביב הגלילים הנבדקים/מכוילים. לפני התחלת ההליך וכל זמן מסוים במהלכו (במכונה מרובת גלילים) יש צורך להושיב את הגליל בתחנת עגינה. בתחנה זו הג'ירוסקופים המותקנים בגליל עוברים כיול מדויק. כדי לחדד, הג'ירוסקופים הללו הם ברמה צבאית ויצואם מארה"ב אסור אלא אם קיימים היתרים מתאימים. הדיוק המתקבל לאחר שליפה מתחנת העגינה הוא כה גבוה עד שבסוף תהליך הבדיקה מתקבלת מפה של כל גלילי המכונה (כמובן שקודם מזינים זאת לתוכנה) ועליה ציור סכמתי של כל המיסבים וההזזות הנדרשות למיקום קרוב למושלם. כמובן שהליך העברת הגליל מתחנת העגינה למכונה העוברת כיול מחייב עדינות, כי טלטלה חריפה תהרוג את דיוק הקריאות. החברה הגרמנית לא מוכרת את הציוד ושימוש בו מחייב הזמנה של טכנאי שלהם המבצע את העבודה. ברור שזה מקפיץ לשמים את העלויות אבל זמן הביצוע מתקצר מאד וגם הדיוק המושג גבוה. מי שהשתמש בשיטה הזו, לאחר שגמר לקלל את המחיר, מאד מרוצה מהתוצאות. יוסי

לגבי סביבת העבודה אין לי אלא להסכים איתך, אכן תנאים לא ראויים. זה לא נכון במפעלים גדולים בהם יש חדרי אוכל מפנקים, מקלחות וכך הלאה. לגבי שיוורים, אתה מדבר על מקבילות של צירים במכונות דפוס. קודם כל יש שיטה קלסית של שיוור בעזרת מצביע לייזר מסתובב וראשים קולטים. אתה מטייל על רצפת הייצור ומשכפל מקבילות בין הצירים השונים. זה מקובל ונדרש לא רק במכונות דפוס אלא גם במכונות לייצור נייר, כרטון וכדומה. השיטה מצריכה מומחיות וציוד יעודי ויקר. יש כיום פתרון קל מאד ליישום ומדוייק להפליא אבל העלות שלו גבוהה. אבל לא לזה כיוונתי. כל התקנה של מנוע מול מפוח/משאבה/מדחס/גיר וכך הלאה מחייבת כוון גיאומטרי. זה מאד מאד נפוץ ובוודאי כשמדובר במערכי ציוד בהם מעורבות חברות פיקוח בינלאומיות כמו בהקמת מפעלי ייצור חשמל המשתמשים בגז, במפעלי התפלה, בקווי ייצור במפעלי תעשייה וכך הלאה. אלא שלא זה מה שהצעתי לברווז כי בתחום הזה יש אומנם מומחים עם ציוד יעודי ויקר אבל יש גם אפשרות להתקנות 'חפיף' ובהרבה מדי מקרים זה הסטנדרט. אני דיברתי על התמחות בקירור/מיזוג תעשייתי, ועדיף ציוד אמונייה שהוא מסוכן יותר ולכן מצריך מומחיות והעבודה בו נדרשת מאד. הדוגמא שנתתי לגבי שיוור או עקיפת הגנות היא רק טעימה כדי להדגים שיש בעבודה הזו יותר ממה שנדמה במבט שטחי. בגלל הנשכנות של המשרד לאיכות הסביבה (ובצדק) כל דליפה מפעילה התרעות, וגם מפעלים מכובדים סובלים מזה. לכן אנשים המתמחים בכך מאד מבוקשים ונדרשים. תאר לעצמך דליפת אמוניה במפעל תעשייתי הממוקם ביישוב צפוף. המומחים בתחום מרויחים הרבה כסף, גם כשכירים. גם צ'ילרים הפועלים למיזוג ועל פריאון חיוניים בהחלט. מילא אולם כנסים אבל תאר לך בית חולים בו אין מיזוג בחדרי הניתוח או חברות הייטק במגדל שכולו זכוכית ובו קרסה מערכת המיזוג המרכזית. בית משוגעים הוא הגדרה צנועה למה שמתרחש במקרה כזה. יוסי

דרך אגב ברווז, יש בחיפה 2 חברות המשפצות מדחסי אמוניה בוכנתיים. מאד קרוב לביצוע אוברול קלסי במנועי שריפה פנימית. סליבים, שסתומים, השחזת גלי ארכובה, קידוח וניקוי מעברי שמן בתוך גלי הארכובה וכך הלאה. לשתי החברות יש גם טכנאי שטח. בהרבה מקרים (תלוי במבנה המכונות) יש צורך לבצע שיוור (אליימנט) בין המנוע למדחס. החברות האלה קמצניות ולא משתמשות בציוד לייזר מודרני אבל גם שיוור בעזרת אינדיקטורים (ובתנאי שמוטות החיבור בין האינדיקטורים לבסיסים המגנטיים שלהם קשיחים מספיק) מייצר דיוק גבוה ומחייב הבנה. אתגר ההופך לשגרה רק אחרי לא מעט שנות ניסיון. יש גם אתגרים ואגדות בתחום, טכנאים ששלטו בחומר ברמה שהם יצרו אילתורים ששיפרו פעולה של יחידות קירור שהגיעו מיצרנים מובילים, למשל שימוש בהזרקת אמוניה נוזלית לצורך קירור אטמי פנים שנטו 'להתבשל', טריקים של הורדת תדר עצמי וריסון רעידות בצנרות דקות וכך הלאה. כאמור, עולם שלם, מרתק ומורכב. דוגמא פשוטה - כדי לבדוק עצמאית רק את המנוע החשמלי יש צורך לעיתים לנתק את המדחס ממנו. מעגלי הגנה מובנים מונעים מהמנוע לפעול במצב זה ואז יש צורך לעקוף את ההגנות. אי אפשר לעשות זאת בלי להבין את מעגלי ההפעלה וההגנה. יוסי

אכן גל-אור, שונצינו 3 תל-אביב. יוסי

השמן המבוקש נמצא בדיוק באותו גלון סגול של 5 ליטרים בתל-אביב בחנות של 'הלה' ברחוב שונצינו בסמוך לרחוב יצחק שדה. ראיתי אותו שם. עולה כ-250 ש"ח לגלון. מה שכן, הכיתוב עליו בגרמנית ולא באנגלית אבל נדמה לי שלמנוע זה לא יפריע....... יוסי

לא אתה ולא אני יודעים אם הבעיה היא בזרם טפילי מושרה או בקיבוליות חריגה של קו הפיקוד (המפסקים) או בתנודות בקו ההזנה הספציפי. במיתוג זרם חילופין ובמיוחד בהספקים נמוכים הקיבול של הקו יכול לחולל תופעות מוזרות, וכבר כתבתי בפורום מזמן על ממסר שסרב להשתחרר למרות שניתקו אותו פיזית מהפזה. רק מתג מחליף שקיצר פיזית את 2 מוליכי המתח גרם לו להשתחרר. אז אם תפתור את התופעה המרגיזה בעזרת נורות בתצורה אחרת, מה טוב. אחרת ולפני שתשקיע במעגלי ניהול אתה חייב לוודא אם התופעה נגרמת מקו המפסקים או ממקור ההזנה של כל הנורות, ואז תוכל להתקדם. ולעניין החשמלאים, מניסיוני, חשמלאים הם כל כך מרובעים עד שהם הופכים למשולשים. מצד שני בפורום יש לא מעט צעירים או חסרי ניסיון אז מישהו ששופך מים קרים על אילתורים אולי בסך הכל מאזן קצת. יוסי

לפותח השרשור, דודי נמרוד הם למיטב ידיעתי בעלי ציפוי פנימי מאמייל ושורדים שנים רבות. בדוק מול כרומגן, לדעתי תצא יותר בזול. ובקשר לדוד הנירוסטה, על פניו עושה רושם שצינורות הקליטה של הדוד דומים לצנרת המתוחכמת והמאד יקרה של חברת 'ריוגלס' מבית שמש. צינורות אלה משמשים במערכות להפקת אנרגיה סולרית בסקלה תעשייתית ומעבר לוואקום בתוך צינור הזכוכית החיצוני המכיל צנרת פנימית שחורה, יש להם חלקי מתכת הסופחים גזים הנפלטים במהלך החימום והשנים. התחכום מבטיח וואקום עמוק שאינו דועך עם השנים ומשיג יעילות שיא. בצנרת הזו אכן הצינורות העגולים חשופים. מצד שני הדוד המתואר בכתבה הפרסומית חשוף לשקיעת אבק/בוץ/צואת ציפורים וכך הלאה, והשטח הקולט נמוך משמעותית מאשר בקולט סטנדרטי, שבו כל שטח הקולט פעיל בגלל התרומה של פח החיפוי הפנימי הפרוש מעל לצינורות הקולט. המבנה הזה גורם לכל גוף הקולט לפעול כמו חממה וכל היקף צנרת המים בקולט (החנוכיה) סופג חום. לא הבנתי מהכתבה את עניין שני מחזורי המים ולדעתי זה פשוט שהמים בקולט עובדים במחזור סגור בלי להתערבב עם המים הזורמים הביתה. זו שיטה מקובלת אבל אם מתפתחת נזילה קלה בצנרת הקולט היעילות שלו נפגמת. אם הדוד השוכב אכן עשוי מנירוסטה זה כנראה עדיף מבחינת ניקיון המים, ובלבד שמי שתכנן את הדוד מבין מה הוא עושה ולא יצר בטעות 'סנדביץ'' של מתכות שונות כך שנוצר תא גלווני בתוצאות הרסניות. עוד משהו, בכתבה יש קביעה שצנרת הקולט הרגילה מקררת את מי הדוד כשהשמש לא מחממת. זה לא לגמרי מדויק כי הזרימה במערכת היא תרמוסיפונית ומים חמים שנצברו בחלק העליון של הדוד לא עוברים בצנרת הקולט/ים. אז נכון שהנפח של המים החמים כשיש עננות פתאומית קטן יותר מאשר נפח הדוד כולו, אבל עדיין יישארו מים חמים. אז לסיכום מבחינתי הייתי רוצה לראות בדיקה השוואתית בין הקולט המהפכני המתואר בכתבה ובין קולט סטנדרטי מבחינת יעילות החימום בתנאי מזג אוויר שונים וגם מה קורה כשאבנית מתיישבת על מחליף החום הפנימי בתוך הדוד (מחליף חום בין מי הקולט ובין מי הברז). יוסי

סוף מעשה. מיסבי התוף כמובן רוקדים. אין כלל צורך להפעיל את המכונה. אם מטלטלים קלות (תנועה מינימלית, לא לזעזע בכוח) את התוף מול הדוד החיצוני דרך פתח טעינת הכביסה, חשים בברור בנקישה מתכתית ובחופש. המצב כבר הדרדר עד שקיימת נזילה של מים חלודים על הרצפה, תולדה של הרס אטם הציר (מחזיר שמן או מחזיר מים במקרה זה). הבולמים תקינים וגם גומיית פתח הכנסת הכביסה הוחלפה בעבר ונמצאה תקינה. הדוד סגור באמצעות ברגים כך שמעשי לפרק ולפתוח אותו. אבל, טכנאי מקצועי התריע (ואינני יודע כמה זה מדויק) שזרועות העכביש (צלב בלשונו) עשויות מפליז ולכן ריתוך על הציר שכנראה כבר נפגע לא מעשי, ודרש סך הכל את הסכום הצנוע של 1500 ש"ח עבור התיקון. לדעתי ניתן לרתך גם בתנאים אלה אבל בדיקת הטענה מחייבת פירוק והפרדה של חצאי הדוד. אז המכונה תוחלף בחדשה. יוסי

תחום שיש בו עבודה תמיד הוא טכנאי קירור המתמחה במערכות אמוניה. כל מרכז לוגיסטי (שטראוס, אוסם, תנובה, טרה, שופרסל וכך הלאה) וכל מפעלי הגלידות, המאפים הקפואים, הירקות הקפואים, המשחטות והמחלבות נזקקים לציוד הקפאה, ואמוניה היא הפתרון הנפוץ. כמו כן כל בית-חולים, שדה תעופה, מלון, מרכז הרצאות, מגדל משרדים מודרני וכך הלאה משתמשים בצ'ילרים למיזוג אוויר. אלה עובדים על פריאון אבל גם כאן נדרשת מיומנות ונדרש ניסיון. הבכירים בתחום הזה כולם בעלי רישיון חשמלאי, ועבודתם כשכירים מובטחת. העבודה לא מאד קשה מבחינה פיזית אבל מחייבת ניידות והרבה שעות עבודה כי יש מחסור כרוני בידיים עובדות. בארץ קיימים כמה ענקים בתחום (אלקטרה, משב) וכמה בינוניים ובוגרי קורס קירור ומיזוג אוויר שכיום כולל גם הסמכה בחשמל תמיד ישיגו עבודה. מתחילים כזוטר ולמי שיש ראש פתוח וידיים טובות יש כר נרחב להתפתח. די מהר מצמידים רכב והרבה פעמים גם נשלחים להשתלמויות בחו"ל במפעלים רלוונטיים. התחום מכסה מכניקה, חשמל, בקרה, תרמודינמיקה ברמה מעשית והוא עולם ומלואו. היחידות המודרניות משתמשות בממירי תדר, מערכות בעלות ספיקה משתנה וכדומה. לחרוצים פחות תמיד עומדת האופציה להיות איש משמרת של מערכות הקירור והמיזוג במפעל או במרכז הייטק וכדומה. יוסי

מרק, אם המכונה רועשת בסחיטה ובוודאי אם הרעש החל להופיע גם בזמן הכביסה, בטוח שהמיסבים הרוסים. אפשר גם לטלטל את התוף הפנימי מול גוף המכונה דרך פתח הכנסת הכבסים. אם יש חופש חייבים להחליף מיסבים. בולמים תקינים מתנגדים לטלטול הדוד (הגוף הסטטי שסביב התוף). הכי נוח פשוט להסיר את מכסה המכונה העליון (2 ברגים מאחור) ולהזיז את התוף. אם התנועה אינה מרוסנת כלומר התוף מיטלטל נניח פעמיים או שלוש, הבולמים הרוסים או לפחות עייפים. יוסי

ומשהו לטובת המסתייגים משיפוץ כזה. ראשית, כאמור נפח התוף בזמנו היה בדרך כלל קטן יותר מאשר מקובל היום, וזה פחות חסכוני. שנית, ברוב הבתים אין 2 מכונות כביסה כך שזה משבית את היכולת לכבס. יש גם בעיה פרקטית של מקום כי לא לכל אחד יש חדרים פנויים בדירה בהם אפשר לפרוש את המכונה ואת חלקיה בתהליך השיפוץ. יוסי

יש לי עוד רעיון בקשר להפרדת חצאי הדוד, אבל לא נסיתי עדיין בעצמי. ניתן לחתוך מפח נירוסטה דק לשוניות קטנות, ולדחוף אותן כך שיאפשרו ללשוניות הנעילה הפלסטיות שסביב התוף להשתחרר. אני די בטוח שזה יחסוך את הצורך לשבור אותן, וישפר את הצמדת החצאים לאחר ההרכבה. פחי נירוסטה בחתיכות קטנות משמשים לשיוור (אליימנט) של מנועים וגירים בתעשייה, ולי למשל יש כאלה החל מעובי של 0.05 מ"מ וכלה ב-3 מ"מ. לדעתי פח כזה בעובי 0.10 מ"מ או 0.15 מ"מ יתאים בדיוק. חותכים אותו בעזרת מספרי פח או אפילו בעזרת מספריים ביתיים חזקים, וכמובן למי שיש בעזרת ניבלר (מקב החותך בלי להשאיר שוליים חדים). אם מישהו יצטרך אוכל לתרום לו חומר כזה. יוסי

בדיוק, בככר המושבות. יוסי

ניתן לחשוב על צמנטציה לציר החדש או על ניטרציה. אפשר גם טיפול פני שטח בקר לציר החדש, Shot peening. הבעיה עם שיבוב ציר חדש תהיה הצורך לקבע אותו לעכביש, אבל זאת בקטנה... ו-INNVISION ידידי, הסרטון שהעלית מאיר עיניים ומועיל, אז תרומתך, לפחות לדעתי, מועילה ובונה מאד. יוסי

התיאור שרשמתי מתבסס על מנתחים ציבוריים במחלקת העיניים של איכילוב. לא פרופסור ולא נעליים. האחד אומנם מנתח בכיר אבל השני היה מתמחה. הרכילות הייתה שהצעיר בעל יד זהב ואם לשפוט לפי הכאב בעיניים וקצב ההחלמה, מה שהוא השיג היה טוב יותר מאשר הבכיר, וגם השינוי במנח העדשה היה קטן יותר. העבודה של הצעיר יצרה תיקון מושלם של 6/6, ויתרה צורך במשקפיים בנהיגה. דרך אגב, למחרת הניתוח ניתן היה, בשתי העיניים, להסיר את ההגנה שאתה הפציינט משולח מבית החולים, הבצקת נספגה במהירות וניתן היה לצפות בעולם בהיר והרבה יותר צבעוני. יש נקודה חשובה לגבי מולטיפוקל למבוגרים שעין אחת שלהם תוקנה ל-6/6, בגלל המספר היחסית גדול הנדרש לראיה מקרוב (קריאה, במיוחד למי שמעדיף שהטקסט קרוב אליו, נניח בשכיבה על הבטן). במצב זה 'תעלת' הראיה של עדשת המולטיפוקל צרה מאד ורוחב שדה הראיה האפקטיבי מוגבל. זה נכון גם בעדשות מנופנפות של צייס. משהו לטובת משקפי מולטיפוקל המורכבות תמיד (רחוק/מחשב/קריאה). אם בוחרים בעדשות מחליפות צבע (כלומר המתכהות אוטומטית באור שמש), זה חוסך (כאמור אחרי שתופעת הסינוור דועכת) שימוש במשקפי שמש נפרדות. כמו בכל עניין, מזל הוא חלק מהמשחק ועד שלא מתנסים לא יודעים איך הגוף (או העיניים במקרה זה) יגיב לניתוחון. עוד דבר. אופיינית, מנתחים בורים בכל מה שלא קשור ישירות ובדיוק לנושאי התמחותם. שני המנתחים לא ידעו מה זאת קוויטציה למרות שהיא המנגנון הכותש ותולש את העדשה הביולוגית מהעין. לכן הייתי מבקש חוות דעת נוספת ממנתח עיניים, כזה שאין לו אינטרס כלכלי מול ספק העדשות. גם לאופטומטריסט מומחה יש מין הסתם ידע בנושא והוא יכול לחוות דעה. בהצלחה, יוסי

לא רוצה לפרט איך בדיוק אני בקי, אבל קבל כמה תובנות. בשתילת עדשות רגילות (והכוונה כאלה שהן חד-מוקדיות, מתקנות למשל קוצר ראיה במידה גדולה יותר או פחות) יש בעיה של של רגישות מרחק העדשה מהרשתית. הדיופטר הדרוש מושפע מאד מהמרחק ושינוי של חלקי מילימטר משפיע על המיקוד הסופי. יתר על כן, המנח הסופי משתנה במשך כמה חודשים, לפחות כחצי שנה ואולי אף יותר. המשמעות היא שגם משקפיים שיותאמו עלולים לא להתאים בדיוק לאחר זמן. בכל מקרה אין שום טעם במשקפיים לפני 3 חודשים ממועד הניתוח, וגם זה אינדיבידואלי. קרן אור חשובה אצל קצרי ראיה היא שיש סבירות גבוהה שמספר הצילינדר (אם קיים) יקטן כך שעדשה רגילה המסופקת בחינם ע"י קופות החולים תספיק. לגבי אופי התיקון, לדעתי מומלץ לתקן עין אחת לראיה מרחוק ושנייה לראיה מקרוב. לאחר תקופת הסתגלות הראיה מתייצבת ונהנים מכל העולמות. בכל מקרה ניתן לקנות אחר כך משקפי מולטיפוקל אבל התלות בהם כבר לא תהיה גבוהה. ככל שאני יודע הבעיה עם מולטיפוקל השתול בעין היא הקטנת הבהירות בה העין רואה. ראוי שהמומחה (המנתח) יתייחס לנקודה זו. יש ניסיונות מחקריים לייצר ולשתול עדשות הניתנות להתאמה (למאותגרי השפה - ל'תכנות מחדש') כך שיהיה פיצוי לסטיות במנחי העדשות עם הזמן אבל כאמור כרגע לא ישים. בכל מקרה הזהר את המנותח שבסבירות גבוהה לאחר הניתוח הוא יסונוור במידה איומה מאור שמש ובכלל מהסתובבות בחוץ, אבל רגישות זו פוחתת עם חלוף כמה חודשים. למי שרוצה להישאר פעיל גם בתקופה זו כדאי להצטייד במשקפי שמש כהים המגינים גם מהצד (למשל מישקפי עבודה כהים). יוסי

מרק, במקום עצות לקניית מכונה חדשה ושאר תובנות, הסר (או שתעודד את בעל המכונה לבצע זאת) את החיפוי העליון, כנראה בסרטון ובכלל עניין של 2 ברגים. בחצי שנייה ניתן יהיה לראות אם הדוד החיצוני מולחם או צמוד בעזרת ברגים. אם בברגים, סימן השאלה היחידי הוא מצב העכביש ואז לפי החשק ניתן די בפשטות לשפץ. עדיין, במיוחד אם משכו את התקלה יתכן שהציר עצמו נחרט ואז ספק אם המיסבים ישבו היטב על הציר (כדי שהתוף לא ירקוד) ואם אין פגיעה באזור שבו האטם נוגע בציר. גם אם יש חריץ שהאטם יצר ניתן להרכיב דיסקה שטוחה דקה ישר על הציר בצמוד לעכביש ולשנות במ"מ או משהו כזה את האיזור העובד. אם הציר נפגע ספק אם התיקון יאריך ימים. עדיין ניתן לדעתי להחליף את כל העכביש (סמרור מחדש אינו ראלי אבל אולי ניתן להשיג ברגים עם ראש כיפתי שיורכבו מתוך התוף החוצה, זה קיים למשל במרלוני פתח עליון) או להשיג תוף עם עכביש מפרוק. אם יוחלט על שיפוץ הייתי מנצל את הפרוק לניקוי קפדני של מיכל הלחץ (חלק מהמערכת הקובעת את מפלס המים), של צנרות המים בכניסה ובניקוז, לבדיקה ואולי לשינוי זווית ההרכבה של אטם הדלת ולבדיקה של התנגדות הבולמים. גם ניקוי חיצוני של גוף החימום אינו מילה גסה. אם הדוד מולחם זה כבר סיפור אחר. גם אז ואם תתעקש ניתן להפריד את החצאים או ע"י קידוח אם מדובר בנקודות הלחמה או ע"י ניסור היקפי, אבל ההתעסקות כבר ברמה אחרת. מבקש להזכיר לכל המומחים מטעם עצמם שהתוצרת מעולה ובסבירות גבוהה אמינה פי כמה ממכונות מודרניות. מין הסתם גם מאפשרת סחיטה במהירות די גבוהה והאלקטרוניקה בטח חסונה יותר. פחמים ניתן להחליף, קולקטור ניתן ללטש ובולמים גם כן ברי החלפה. הצעצועים המודרניים בעלי מינון נוזלים אוטומטי, שקילה ושאר ירקות לא מתחרים באמינות. החיסרון היחידי של המכונה היחסית עתיקה הזו הוא בוודאי נפח התוף, מה שמחייב יותר כביסות וזה הבזבוז העיקרי כי ברור שכביסה של כמות יותר גדולה בבת אחת יותר זולה. אם המשפחה קטנה והמכונה מספיקה הייתי שוקל ברצינות לשפץ. אם תחליט להתקדם לשיפוץ אתן לך טלפון של חנות חלפים סמוך לאלנבי או שתתקשר לדובין ודומיו. יוסי

לפני כל דבר אחר עליך להחליט אם אתה נהנה מלהשתעשע בתיקון או לא. בהנחה שאתה רוצה להתמודד עם התיקון, השלב הראשון הוא להוציא את תקע המכונה מהקיר כדי למנוע סכנה. אינני מכיר כלל את המכונה הספציפית אבל כדאי שתתחיל מהסרת המכסה העליון של המכונה. בדרך כלל במכונות פתח חזית כל תקרת המכונה מתפרקת ע"י הוצאת 2 ברגים בגב המכונה - ברגים המהדקים את התקרה לגב. אחרי הסרת התקרה הרבה יותר קל לראות אם הנזילה מגיעה ממערכת מילוי המים, מצינור עודפים או מגוף החימום. בהרבה מקרים משהו שפגע בגוף החימום הזיז אותו מעט וגומיית האטימה שלו מטפטפת. יש גם אפשרות לנזילה מציר משאבת הניקוז אבל את זה קשה יהי לגלות מלמעלה ויותר נוח למשש דרך הקרקעית. יוסי

טוב, נרקומן צריכה. דיברתי עם שלומי בנוגע ל-vemer המותקן. שמח על העדכון וגם עדכן אותי שזו תוצרת איטלקית. כמו כן הוא סיפר שבדור ראשון של נורות לד הייתה רגישות לקוטביות ההזנה של הלד מהדרייבר הפנימי שלו שגרמה להבהובים. לא התעמקתי ולא הקשיתי כי זמנו במשורה. לך אומר שההלוגן המחובר ישירות על קווי ההזנה עובד כנגד אומי המקצר כל פולסציה במתח וכך כנראה נמנע הריצוד. להלן 2 רעיונות לעקיפת הבעיה: 1 - נסה לתת מתח לקו הנורות - לאחר שתחליף את ההלוגן בלד נוסף - מאספקה ממקור אחר. העזר נניח בכבל מאריך משקע כלשהו וזאת כדי לבדוק אם הסיבה היא משהו בקו הספציפי או בנורות עצמן. אם במצב זה הריצוד נעלם תוכל להפעיל בעזרת המפסקים שלך ממסר למתח רשת/מתח רשת (כלומר כזה שסליל ההפעלה שלו מיועד נניח ל-220 וולט מתח חילופין וגם המגעת שלו מתאימה למיתוג 220 וולט) שימתג לנורות מתח מהשקע שלא גורם לריצוד, ובא לציון גואל. הקנס האנרגטי הוא סליל הממסר וזה משהו קל מאד מבחינת הצריכה. רק הקפד שהממסר מיועד להפעלה ממתח פיקוד AC. 2 - אם הריצוד לא נעלם תחת הזנה אחרת תאלץ כנראה לנסות נורות אחרות, אולי נורות PL לא ירצדו ואולי רק כמה כאלה והשאר לד. יתכן וגם סוג אחר של נורות לד לא ירצד. בקיצור, יש לך פרוייקט. אם תעביר את הדירה ארצה או שתממן לי כרטיס טיסה, נוכל להנות ביחד. יוסי

פשוט להציץ בשעון המים של הדירה כשכל הברזים סגורים ולבדוק שוב את השעון אחרי נניח חצי שעה. אם יש נזילה סביר שהשעון יזוז קצת. יוסי

חכה עם התודה, עדיין כלום לא נפתר. 1 - נורת ההלוגן המותקנת פועלת ישירות ממתח הרשת או שיש לה שנאי טורואידי או שהיא ניזונה מספק כוח אלקטרוני? 2 - נורת ההלוגן היא הראשונה בשרשרת הנורות, באמצע או בסוף קו הנורות? 3 - בסדור הנורות אצלך כרגע אין שום הבהוב? כללית סידור של מערכת מפסקים מחליפים/מפסקי צלב פירושו שהמתח רץ לכל אורך קו המפסקים ורק בסוף מזין את הנורות, כלומר אם מדובר בחדר מדרגות המתח עובר מלמעלה למטה ואז חוזר למעלה מנורה לנורה. יוסי

אם אכן קיימת נזילה, לפי התיאור היא נמשכת שנים והיא מתחת לריצוף או לפחות בקרקע. במצב כזה לא יודע עד כמה השיטה הטרמית יעילה. לדעתי (הלא מקצועית) עדיפה השיטה של החדרת גז לכניסת הצנרת וחיפוש מקור הדליפה עם גלאי מתאים. יוסי