לנסיעה עם מנוע קר מדי (בין בזמן הקצר שלאחר התנעת המנוע ובין אם נוסעים ללא טרמוסטט או עם טרמוסטט המכוון לטמפרטורה נמוכה מדי) ישנו אפקט קטלני שלא מוזכר בהתייחסות שלכם - בלאי מואץ של הרינגים ושל דופן הצילינדר. בכל דלק יש תכולה מסוימת של גופרית. הגופרית מתחמצנת (בשני שלבים, שלא זה המקום לפרטם) לחומצה גופריתנית, כמו זו הקיימת במצברי חומצה-עופרת. במנוע חם מספיק, החומצה הנוצרת היא במצב גזי ובמצב זה היא לא תוקפנית (באופן יחסי). במנוע קר החומצה היא במצב צבירה נוזלי (אבל חמה) או שהיא מתעבה על דפנות הצילינדר וחומצה גפריתנית חמה היא קורוזיבית בכמה סדרי גודל יותר מהאדים שלה. עקרונית שמן המנוע מכיל תוספות בסיסיות המיועדות לסתור ולנטרל את החומצה, אבל בשמנים נחותים ובשמנים 'משומשים מאד' הניטרול לא מושלם והחומצה תוקפת את הרינגים ואת דפנות הצילינדרים ומאכלת אותם, ואז נוצרת מדרגה בצילינדרים וירידת קוטר של הרינגים. בעיה נוספת היא התאמה של הבוכנה לצילינדר - הבוכנה הקרה היא אובלית (לא עגולה אלא בעלת צורה אליפטית) ועם התחממות המנוע הבוכנה גדלה וצורתה מתעגלת והיא הולכת ומתקרבת לדופן הצילינדר. במנוע קר הבוכנה קטנה מדי ונוצרות דפיקות, לחצי צד מופרזים וכדומה. נכון ששמנים מודרניים מחפים על כך אבל למה להסתכן? בנוסף, במנוע קר יש עבוי של הדלק החודר לשמן ומדלל אותו.
מכאן שבמקום לאלתר, עדיף שהמנוע יפעל עם טרמוסטט מתאים ובטמפרטורה שנועדה לו.
