yohai71

ברור לי שזה אוטומטית, זה הדיפולט. רק לא ברור למה צריך התראות לשרשור שמתעדכן על בסיס דקותי, שממילא אתה מסתובב בו כל הזמן. התראות זה הגיוני עבור נושאים שאני פותח, כי אני צריך עזרה במשהו, או כי נפלתי על שרשור שיכול לעזור לי בנושא דומה. פוליטי? יש מספיק מזה גם בלע התראות. אבל מה אני מבין.

אתם מפעילים התראות על השרשור הפוליטי? זה פרייסלס.

האמת, אולי הייתי צריך להוסיף - מדובר במישהו שגר בשכונה וכנראה בעלים של העסק הזה ליבוא רכבים, Super Jeep. כל פעם מופיע משהו אמריקאי עכשווי אחר, שבדר"כ נושא עליו מדבקה של "סופר ג'יפ". בין היתר היו גלדיאטור, האמר וסילברדו חשמליים, שאף אחד מהם לא היה עטוף כמו הטסלה הנ"ל. כנראה העלה שלב בשיווק.

אתמול בערב, דאש-קאם:

נדמה לי שהאמר H2 הוא דווקא הנדיר בארץ, בהשוואה ל-H1 (הצבאי) וה-H3 שממנו היו הרבה (יחסית):

אם מתאפשר כלכלית, אפשר גם סוג-של דרך אמצע; עבודה חלקית\מינימלית בהנחה ובת הזוג נמצאת בעבודה מכניסה. אשתי עובדת במוסד שמשלם יפה, פלוס תנאי העסקה ובונוסים שונים, שזה איפשר לי לבצע צעד לכיוון עבודה של תמיכת מחשוב בבתי ספר וגנים (מטעם העירייה) מטר מהבית. אז מצד אחד, ירדו ממני אחריות ולחץ שתמיד היו בעבודות קודמות, ומצד שני מדובר בשעות מוגבלות (אבל שכר נמוך, כמובן). אני מתחיל מוקדם אבל ב-14:30 אני כבר בבית ופוגש את הבכור (בן 9, כיתה ד') לארוחת צהרים משותפת, בעוד שהצעיר (בן 6, כיתה א') נמצא בצהרון עד 16:30, ומי שמוציא אותו זה אני. בתור אבא "מבוגר" (אני עשרים שנה מעל ניקו), שבעצמו היה בן זקונים, ועדיין זוכר את חוסר המעורבות של אבא שלי (וגם אמא, האמת), זה בלתי ניתן לתאר את הקשר שיש לי עם הילדים, בהשוואה לעבר. לא יודע איך לכמת את זה, אבל כנראה שזה ישתלם בטווח הארוך (לי זה משתלם כבר עכשיו). ברור שכדי שזה יתבצע צריך לעמוד בזה כלכלית, וכאן כל אחד יעשה חישוב משלו (למשל, לזיכרוני להאנס ארבעה [?] ילדים, שזה עול כלכלי לא קטן גם אם אתה מיכל הקטנה ובעלך הוא ניר וויצמן). צריך לזכור שבעשרים שנה שיש לי מעל ניקו הספקנו (אשתי ואני לחוד וביחד) לעבוד ולחסוך המון לפני הילדים. לא מזיק גם אם אתה נשוי לכלכלנית מחושבת שיודעת איך להתנהל, בין אם זה תקציב חודשי או הזזת משכנתאות למסלולים עדיפים מדי פעם. אוסיף עוד, שיש כאן כל מני משתנים שכדאי לחשוב עליהם - למשל, הקירבה המגוחכת לבית ייתרה את הצורך ברכב שני, כי במרחקים שאני צריך לעבור מספיק להתנהל בקורקינט חשמלי (אפילו נפטרתי מהרכב שהצמידו לי בעבודה = יותר נטו למשכורת). אה, ועוד דבר - מעבר לרווח שבלהיות עם הילדים, אני מייתר את התשלום הבלתי נמנע לבייביסיטר כשאתה לא מגיע הביתה לפני 18:00. במקרה שלנו אין סבתות שכבר נפטרו, ונשאר סבא אחד שעושה כמיטב יכולתו אבל זה לא מספיק, ובכל מקרה לא הייתי מלביש עליו את הילדים באופן קבוע. בקיצור, הרבה תן וקח אבל לנו, זה עובד. ועכשיו אני נזכר באחי הבכור שגר באוסטריה - עשר שנים מעלי, עוד מעט בן 65 שזה גיל הפרישה הרשמי שם... הוא סופר את החודשים.

שכן שלי:

חוזר לעדכן, לטובת הדורות הבאים; לאחר חקירות שונות, ושורה של אנשי מקצוע שלא ידעו/רצו לטפל בבעיה (כולל שביט רונן מההודעה של @natco), אשתי מצאה את החברה שהתקינה את החלון בממ"ד במקור - רשפים. הם אמנם נרכשו לפני שנים ע"י דלתות פנדור, אבל מסתבר שאמורים לספק שירות להתקני הממ"ד ל"כל החיים", כך לפחות נאמר ע"י הטכנאי. ביקור טכנאי עולה 470 ש"ח כולל מע"מ, ובמקרה שמדובר בתקלה מינורית שלא דורשת החלפת חלקים או עבודה משמעותית - זה המחיר הסופי. במקרה שלנו, מדובר היה באחד המיסבים עליהם דלת הברזל תלויה, שקרס. הוחלף ובזה הסתיים הסיפור. אני לא הייתי בבית כשהטכנאי הגיע, וחבל - הייתי רוצה לדעת טכנית איך המיסב הוחלף, במקום שנראה לחלוטין ללא גישה. אגב, הטכנאי "שידל" להזמין אותו באופן פרטי בפעם הבאה, וכנראה שאם היינו מוצאים אותו לפני שמצאנו את רשפים אכן היה פותר את זה באופן פרטי - אבל כאמור בהודעה הראשונה, אף אחד לא ידע לטפל בזה, משום מה. וספציפית לתיקון הזה, אשתי רצתה שיהיה תיעוד שהתקלה טופלה דרך החברה.

כי זה מקורי של היצרן, חלק מהעיצוב ולא תוספת מכוערת שהלבישו אח"כ כמו הברזל המכוער (שאגב למי שזוכר, הזדקן הרבה יותר מהר מהלנסר עצמו והחליד במהירות הבזק).

^ בוודאי, זה היה ישראלי - כנראה יוזמה של היבואן. מבית היוצר של "כדי להגן על משהו שיישמר וייראה טוב, נלביש עליו משהו מכוער שמבטל ממילא את האסתטיקה שרצינו מלכתחילה"... (כמו כיסויים למושבים, למשל) לאבא שלי היה לנסר 1989 כזה, כנראה הראשון בחדרה (והיה הרכב הראשון של אבא שנקנה חדש, אחרי עשרות שנים של משומשות שונות). אבא כנראה התפתה מה"יש בה הכל", אבל הוא לא סבל את הלנסר, שהיה קטן לו, קופצני ולא נוח. הוא היה רגיל לאמריקאיות שונות ו(לפני הלנסר) פי'גו 505. החליף את הלנסר בסוף 1991 בפיג'ו 405 SR 1.9, ועד יום מותו טען שזה הרכב הכי נוח שהיה לו. הנה תמונה מ-1992: הלנסר לפני מכירה משמאל, הפיג'ו חדש דנדש מימין, ובאמצע - הרפתקה שלי, פיירבירד 1974 שאני מתקן נזילות מהגג עם סיליקון אמבטיה שקוף...

1995, שמור בצורה יוצאת דופן:

חזרנו מטיול בצפון:

דאש-קאם היום:

האמת שזה הסבא:

נראה שמתחילים להשלים חלקים ממנו:

נוסעות בכיוון הנגדי, כנראה בדרך למפגש שפיים:

קצת יותר מודרניים מהרגיל:

היום שוב הייתי באותו מקום שצולמו הוולבואים הנ"ל:

ממש כתוב בכותרת הסרטון...

בשנות השבעים בבריטניה אפילו חילקו רכבים יעודיים לנכים בחינם (!). התפעול היה ידני ואפילו היה מקום לכיסא גלגלים מתקפל: בטיחות אפסית של הדבר הזה הורידה אותו בסוף מהכביש, אבל זה מדהים בעיני שכבר לפני כמעט חמישים שנה כבר יישמו רעיון לאפשר לנכה רכב יעודי, שיהפוך אותו לעצמאי ואפילו בחינם.

וולבו, וולבו בכל מקום...: טוב, כמעט הכל וולבו: