yohai71

מי שלא אכל בפלאפל ברזילי ליד השוק בחדרה, שהמרכיב הסודי שלו היה שמן עמוק שלא הוחלף מאז 1972 (אלא כל פעם מוסיפים לו עוד קצת) - לא נחשב ולא ייחשב חדרתי אמיתי. מחדרתי לשעבר.

אני לא יודע לגבי כל האלקטרוניקה שיש בעליאספקס, אבל תשמעו סיפור; לאמא שלי היה מחשב, שהשתמשה בו עד שנפטרה לפני כשנה. זה היה משהו ישן, עם מעבד אינטל i3 דור רביעי כלשהו עם צ'יפסט H61 של אינטל ו8ram. בשבילה זה הספיק. אחרי שנפטרה, גיליתי שהלוח נדפק - לא מוכן לעלות, מה שלא עשיתי. אחותי אמרה: "בשביל מה צריך את המחשב הזה? ממילא היא נפטרה וממילא אפשר להגיע לחשבון גוגל שלה, שם כל המיילים\תמונות וכד'". ובכל מרה, יכולתי להגיע לחומרים אם הייתי מפרק את ה-HD. אבל משהו לא נתן לי לחסל את המחשב הזה, אולי זה היה תזכורת ממנה, אולי סתם - לא יודע. בכל אופן, החלטתי שאני משמיש אותו = למצוא לוח מתאים (הרי אני לא אקנה מחשב חדש\מחודש בשביל מישהי ש... נו, מתה...). המקום היחידי בו מצאתי לוח חליפי היה עליאקספרס, עם לוח בעל שם גנרי כלשהו, ובמחיר הזה, אין יותר מדי מה להתלבט. מקסימום לא יעבוד: עכשיו, למה אני מצלם לכם את הלוח מתוך דף ההזמנות? כי אם לוחצים על התמונה להיכנס למוצר, מקבלים משהו בעל שם גנרי אחר לגמרי, אבל זה אותו לוח. אפילו הביקורת הישראלית הבודדת שיש שם היא שלי (כתבתי באנגלית, למי שקורא את התרגום הסימולטני). והתוצאה? עובד מצוין, עד עכשיו. אני מגיע לעשות סדר אצל אמא ומדליק את המחשב - הכל תקין. והדובדבן שעל הקצפת; אחרי כמה זמן אחותי נזכרה שהיא צריכה את המחשב, כי "בעצם יש שם קבצים של המשפחה שצריך".

תמונות יפות, תודה רבה. באמת חבל על המרקורי - אני לא יודע אם היה ברכב מטפה בהישג יד אבל רצוי מאד שיהיה ברכבים כאלה, לך תדע מה זה היה מונע ברגע האמת.

ברור לי שזה אוטומטית, זה הדיפולט. רק לא ברור למה צריך התראות לשרשור שמתעדכן על בסיס דקותי, שממילא אתה מסתובב בו כל הזמן. התראות זה הגיוני עבור נושאים שאני פותח, כי אני צריך עזרה במשהו, או כי נפלתי על שרשור שיכול לעזור לי בנושא דומה. פוליטי? יש מספיק מזה גם בלע התראות. אבל מה אני מבין.

אתם מפעילים התראות על השרשור הפוליטי? זה פרייסלס.

האמת, אולי הייתי צריך להוסיף - מדובר במישהו שגר בשכונה וכנראה בעלים של העסק הזה ליבוא רכבים, Super Jeep. כל פעם מופיע משהו אמריקאי עכשווי אחר, שבדר"כ נושא עליו מדבקה של "סופר ג'יפ". בין היתר היו גלדיאטור, האמר וסילברדו חשמליים, שאף אחד מהם לא היה עטוף כמו הטסלה הנ"ל. כנראה העלה שלב בשיווק.

אתמול בערב, דאש-קאם:

נדמה לי שהאמר H2 הוא דווקא הנדיר בארץ, בהשוואה ל-H1 (הצבאי) וה-H3 שממנו היו הרבה (יחסית):

אם מתאפשר כלכלית, אפשר גם סוג-של דרך אמצע; עבודה חלקית\מינימלית בהנחה ובת הזוג נמצאת בעבודה מכניסה. אשתי עובדת במוסד שמשלם יפה, פלוס תנאי העסקה ובונוסים שונים, שזה איפשר לי לבצע צעד לכיוון עבודה של תמיכת מחשוב בבתי ספר וגנים (מטעם העירייה) מטר מהבית. אז מצד אחד, ירדו ממני אחריות ולחץ שתמיד היו בעבודות קודמות, ומצד שני מדובר בשעות מוגבלות (אבל שכר נמוך, כמובן). אני מתחיל מוקדם אבל ב-14:30 אני כבר בבית ופוגש את הבכור (בן 9, כיתה ד') לארוחת צהרים משותפת, בעוד שהצעיר (בן 6, כיתה א') נמצא בצהרון עד 16:30, ומי שמוציא אותו זה אני. בתור אבא "מבוגר" (אני עשרים שנה מעל ניקו), שבעצמו היה בן זקונים, ועדיין זוכר את חוסר המעורבות של אבא שלי (וגם אמא, האמת), זה בלתי ניתן לתאר את הקשר שיש לי עם הילדים, בהשוואה לעבר. לא יודע איך לכמת את זה, אבל כנראה שזה ישתלם בטווח הארוך (לי זה משתלם כבר עכשיו). ברור שכדי שזה יתבצע צריך לעמוד בזה כלכלית, וכאן כל אחד יעשה חישוב משלו (למשל, לזיכרוני להאנס ארבעה [?] ילדים, שזה עול כלכלי לא קטן גם אם אתה מיכל הקטנה ובעלך הוא ניר וויצמן). צריך לזכור שבעשרים שנה שיש לי מעל ניקו הספקנו (אשתי ואני לחוד וביחד) לעבוד ולחסוך המון לפני הילדים. לא מזיק גם אם אתה נשוי לכלכלנית מחושבת שיודעת איך להתנהל, בין אם זה תקציב חודשי או הזזת משכנתאות למסלולים עדיפים מדי פעם. אוסיף עוד, שיש כאן כל מני משתנים שכדאי לחשוב עליהם - למשל, הקירבה המגוחכת לבית ייתרה את הצורך ברכב שני, כי במרחקים שאני צריך לעבור מספיק להתנהל בקורקינט חשמלי (אפילו נפטרתי מהרכב שהצמידו לי בעבודה = יותר נטו למשכורת). אה, ועוד דבר - מעבר לרווח שבלהיות עם הילדים, אני מייתר את התשלום הבלתי נמנע לבייביסיטר כשאתה לא מגיע הביתה לפני 18:00. במקרה שלנו אין סבתות שכבר נפטרו, ונשאר סבא אחד שעושה כמיטב יכולתו אבל זה לא מספיק, ובכל מקרה לא הייתי מלביש עליו את הילדים באופן קבוע. בקיצור, הרבה תן וקח אבל לנו, זה עובד. ועכשיו אני נזכר באחי הבכור שגר באוסטריה - עשר שנים מעלי, עוד מעט בן 65 שזה גיל הפרישה הרשמי שם... הוא סופר את החודשים.

שכן שלי:

חוזר לעדכן, לטובת הדורות הבאים; לאחר חקירות שונות, ושורה של אנשי מקצוע שלא ידעו/רצו לטפל בבעיה (כולל שביט רונן מההודעה של @natco), אשתי מצאה את החברה שהתקינה את החלון בממ"ד במקור - רשפים. הם אמנם נרכשו לפני שנים ע"י דלתות פנדור, אבל מסתבר שאמורים לספק שירות להתקני הממ"ד ל"כל החיים", כך לפחות נאמר ע"י הטכנאי. ביקור טכנאי עולה 470 ש"ח כולל מע"מ, ובמקרה שמדובר בתקלה מינורית שלא דורשת החלפת חלקים או עבודה משמעותית - זה המחיר הסופי. במקרה שלנו, מדובר היה באחד המיסבים עליהם דלת הברזל תלויה, שקרס. הוחלף ובזה הסתיים הסיפור. אני לא הייתי בבית כשהטכנאי הגיע, וחבל - הייתי רוצה לדעת טכנית איך המיסב הוחלף, במקום שנראה לחלוטין ללא גישה. אגב, הטכנאי "שידל" להזמין אותו באופן פרטי בפעם הבאה, וכנראה שאם היינו מוצאים אותו לפני שמצאנו את רשפים אכן היה פותר את זה באופן פרטי - אבל כאמור בהודעה הראשונה, אף אחד לא ידע לטפל בזה, משום מה. וספציפית לתיקון הזה, אשתי רצתה שיהיה תיעוד שהתקלה טופלה דרך החברה.

כי זה מקורי של היצרן, חלק מהעיצוב ולא תוספת מכוערת שהלבישו אח"כ כמו הברזל המכוער (שאגב למי שזוכר, הזדקן הרבה יותר מהר מהלנסר עצמו והחליד במהירות הבזק).

^ בוודאי, זה היה ישראלי - כנראה יוזמה של היבואן. מבית היוצר של "כדי להגן על משהו שיישמר וייראה טוב, נלביש עליו משהו מכוער שמבטל ממילא את האסתטיקה שרצינו מלכתחילה"... (כמו כיסויים למושבים, למשל) לאבא שלי היה לנסר 1989 כזה, כנראה הראשון בחדרה (והיה הרכב הראשון של אבא שנקנה חדש, אחרי עשרות שנים של משומשות שונות). אבא כנראה התפתה מה"יש בה הכל", אבל הוא לא סבל את הלנסר, שהיה קטן לו, קופצני ולא נוח. הוא היה רגיל לאמריקאיות שונות ו(לפני הלנסר) פי'גו 505. החליף את הלנסר בסוף 1991 בפיג'ו 405 SR 1.9, ועד יום מותו טען שזה הרכב הכי נוח שהיה לו. הנה תמונה מ-1992: הלנסר לפני מכירה משמאל, הפיג'ו חדש דנדש מימין, ובאמצע - הרפתקה שלי, פיירבירד 1974 שאני מתקן נזילות מהגג עם סיליקון אמבטיה שקוף...

1995, שמור בצורה יוצאת דופן:

חזרנו מטיול בצפון:

דאש-קאם היום:

האמת שזה הסבא:

נראה שמתחילים להשלים חלקים ממנו:

נוסעות בכיוון הנגדי, כנראה בדרך למפגש שפיים:

קצת יותר מודרניים מהרגיל: