yohai71

השאלה כמה אחורה בהיסטוריה רוצים ללכת. היה לי הפיצ'ר הזה בפיג'ו 206, אבל ההיא היתה שנת 2001...

לי יש כבר שנתיים. בעבר היה גם אחד עם גוף מניירוסטה. לטעמי אין שום הבדל בינהם, מלבד חזותית. ולמה שישבר? זה שואב על גלגלים, אתה לא הולך לשחק איתו כדורגל.

רוצה לעדכן שאמאזון, אחרי שהחזיקו חבילות אצלם התחילו כנראה למצוא טיסות. חבילה שהתעכבה בחו"ל ב-14.10 יצאה על טיסה ב-24.10 והגיעה אלי היום:

^ זה מה שהבנת, שאני מכשיר את VW? הגע זמני לפרוש מהדיון. כנראה שאני לא מצליח להעביר את דעתי כמו שצריך.

^ מבלי להעליב, לא הבנתי למה התגובה הארוכה הארוכה שלך על מוצא VW. אני בעצמי כתבתי (שורה אחרי הציטוט שלי שהעלת): ואני עומד מאחורי זה. הירסט לא סתם "עזר", הוא היה אינסטרומנטלי בהפיכת החברה מיצרן נשק למפעל מכוניות. בזכותו החברה הזו קיימת ולא בלתי-סביר להניח שהשאריות של מה שנשאר שם אחרי המלחמה, היו נעלמות בנבכי ההסטוריה. המקור הנאצי? אף אחד לא מתכחש לזה. אבל, אני מזכיר שהדיון החל בכלל מהשאלה "אתה יודע מי הקים את פולקסוואגן?!" של מגיב אחר, כקונטרה לדעה שלי שלא הייתי מתקרב לרכב ששימש לטבח בני אדם (שלא לומר בני עמי)*. עכשיו, על זה אפשר להתווכח (האם להשתמש בטנדר כנ"ל או לא), אבל מה הקשר ל-VW לפני 80 שנה?

למי אתה מאמין, לויקיפדיה באנגלית, בעברית או לפולקסוואגן בעצמם? נכון שהנאצים הם היוזמים והמקימים של החברה, אבל בלי הירסט- אין חברה. הנה סרטון של פוקסוואגן עם הירסט ממש לפני שנפטר:

מהטנדר הזה ירדו מחבלים שכמה דקות\שעות אחרי, כבר טבחו וביצעו זוועות שאין לי חשק לחזור עליהם. מה זה קשור לחברת רכב שהקשר בינה לבין מקורותיה קלוש עד בלתי-קיים? את פולקסוואגן הקים אייוון הירסט, אגב.

אני הייתי בשנות השמונים המוקדמות, עוד כשהמוזיאון היה באמצע אמסטרדם בבנין שלוש קומות סטנדרטי למראה. דווקא הבנייה הייתה ללא מוזיקה, לא הצלחתי להתנתק עד כדי כך.

זה נכון. בן דוד של אבא שלי ז"ל (טוב, עכשיו כבר שניהם ז"ל) היה בשייטת בין 1969-1972. עשרות שנים אח"כ, באחד הביקורים שלי אצלו פתח את הארון והראה לי שני קלאצ'ים "מזכרות". בלי קשר לזה- בחיים לא הייתי משתמש באיזושהי צורה בהיילקס ששימש את המחבלים שעשו את הזוועות שעשו- בחיים לא. אבל זה רק אני.

עדכון קצר; היות ואני כבר בגיל שאני לא רוצה הפתעות ליום ההולדת שלי אלא מעדיף להחליט מה אקבל, ארגנתי שהילדים "יקנו" לי סט לגו שמאד מצא חן בעיני, אבל היתה צריכה להיות סיבה ראויה מאד בשביל לרכוש אותו = יום הולדת... כבר כתבתי בשרשור הפוליטי, שיום ההולדת שלי הוא ב-8.10, וכולנו יודעים מה קרה יום קודם. אז חשק לחגוג או להרכיב איזשהו לגו נעלם לחלוטין, עד שהכרחתי את עצמי, ולו רק בשביל להרים את מצב הרוח + הבכור ממש רצה לעזור. אז אחרי בערך שבוע התיישבתי כשהילד מופיע מדי פעם ותורם את חלקו- והרכבנו את זה: מדובר באדפטציה לתלת מימד של "ליל כוכבים" שצייר וינסנט ואן גוך, וזה אחד הסטים שלגו מגדירים כ"למבוגרים", או איך שהם קוראים לזה: Adults welcome. לא אכנס יותר מדי לפרטי הסט כי אתם יכולים לקרוא פה, אבל כן כדאי לשים תמונה של הציור המקורי: אני מאד אוהב את ואן גוך, בילדותי אפילו הגעתי עד למוזיאון המדהים שהוקם עבורו באמסטרדם. כמובן, קשה עד כמעט בלתי-אפשרי להעביר את סערות המכחול שלו ללבני לגו, אבל לפחות התוצאה ראויה, וכדי שלא תטעו באמן, יש תוספת קטנה בצורת וינסנט עצמו עם כן הציור: היות ומדובר בתלת מימד, אני משער שכדאי להראות תמונה מהצד: אפשר לראות שכל העסק נתמך ע"י רגל קטנה, אבל לגו גם סיפקו דרך לתלות את היצירה, ע"י מתלה שנבנה בחלקו האחורי של הסט: בסוף יצא שהבן בנה את הרוב, בעיקר את החלקים הסיזיפיים, כמו למשל המסגרת או משטח הגב של התמונה (אפשר לראות בתמונה למעלה כמה פסים צריך בשביל ליצור את זה. לא שאני מגלה פה את אמריקה למי שמסתובב בשרשור, אבל שוב התגלה הערך התריפיותי של בנייה בלגו. אלה ימים קשים, וכל דבר קטן שיכול לעזור מול הזוועות שידענו- מבורך.

צודק, פספסתי את זה...

מוסיף לרשימה רכב שמכרתי לפני כשלושה חודשים; הונדה סיוויק טורר, דור תשיעי של הסיוויק בפורמט סטיישן שנמכר בשנים 2014-2018. 1.8 ליטר עם תיבה פלנטרית 5 הילוכים - אמינות זה שמה השני, תא מטען ענק ואפשרויות שונות לקיפול מושבים שהופכת את הרכב לשימושי כמעט כמו טנדרון כנ"ל. אני הייתי בעלים של דגם 2015 שרכשתי ב-2018, ושירת אותי והמשפחה נאמנה מעל חמש שנים. חוץ מטיפולים ובלאי סטנדרטיים לא נרשמו שום תקלות.

אצלנו סיפור דומה- דלת ממ"ד שהייתה מאוכסנת במחסן של הדירה שקנינו, ואחרי שהשיפוצניק החזיר אותה למקומה אף אחד, כולל אנחנו, לא בדק שהיא נסגרת. אז היא לא שקעה אבל כן התעקמה (כנראה באחסון לא נכון). בקיצור, אשתי הזמינה אתמול בחור דרך מידרג ש-שיחק עם הצירים, קדח קצת באזור לשון הנעילה ועכשיו הדלת נסגרת- וננעלת. עלה 450 ש"ח בקרית אונו, כנראה אפשר היה זול יותר אבל בעיתוי הזה לא היה שום סיכוי שנתחיל לחפש מישהו זול יותר.

הנה, בוצע תיקון: לקוח אחד מחכה לתורו תוך שהוא סוקר את חצר המטענים, בעוד שלפניו מקבל שרות לקוח אחר. חוץ מזה למשרד הקבלה נכנס עובד מקומי: ושני חובבי רכב סוקרים נרגשים את שתי מכוניות הספורט שהגיעו עבורם, זה דווקא יכול להתחבר לפורום:

אתם צודקים, אני צריך לשנות את זה- עיר הלגו הזו היא הזדמנות לשכוח מסיר הלחץ הישראלי, לא להנציח אותו... אעלה עם עדכון נוסף מנומס בהמשך. 😁

אכן שליטה על התקנה מקומית של חיישני חנייה (יכול להיות גם אחוריים, לא רק קדמיים). לא יודע איך זה במאזדה 3, בהתקנה במאזדה CX5 מהשנתון הנוכחי החיישנים מופעלים אוטומטית עם שילוב ההילוכים לרברס (ומן הסתם, הפעלת המצלמה האחורית). א-ב-ל; אם מתקרבים למשהו שנמצא מלפנים, בחלק הקדמי של הרכב, צריך ללחוץ על הכפתור הנ"ל באופן יזום כי החיישנים הקדמיים לא יופעלו אוטומטית (רק בשילוב רברס, כאמור). זה המינוס של המערכת בהתקנה מקומית (ומה לעשות, לא מקבלים את המערכת המקורית ברמות הגימור הנמוכות).

עדכון לא ממש מחייב, אבל אם כבר יש לי כמה שעות לעצמי... ה"עיר" עוברת שינויים קטנים בעיקר בסצנות, ואני חייב לומר שהרבה מזה פרי יוזמתו של הבכור. אתחיל דווקא ממשהו שלי - תחנת המשטרה שהוספה לפני כמה חודשים; השוטרים החליטו להחדיר פחד בעבריין\פושע שנתפס, ומראים לו את גורלו העתידי אם לא ישנה דרכיו לטובה: הנה משהו שהבן חשב עליו, להשתמש במנוף טנדר השירות כדי לעזור עם ארגזי כלים: הנה למשל סצנה בסגנון שאני אוהב- מפקח המסילות שהוגלה ממגדל הפיקוח (מאחר ומקומו נתפס ע"י מכולה, כמה הודעות למעלה), בודק את תקינות אורות הרמזור בעוד שעובדי התחזוקה עסוקים ב... לא לעבוד: החלטתי לבצע כמה שינויים בסידור חצר המטענים שכוללים גם את מטעני הרכבת עצמה; משאית הזבל עברה לחצר האחורית, כמו גם מערבל הבטון, שהפך למעשה למטען שמחכה לפריקה\הובלה: במקום משאית הזבל הצבתי את גלילי הכבלים הענקיים: וכך פונו שני קרונות, עליהם הנחתי נגרר של אחת ממשאיות התובלה, כמו גם שתי מכוניות סמארט בייצור עצמי, מחלקים שחלקם בני חמישים שנה פלוס\מינוס: בהמשך לאותו נושא, "שחררתי" מהילד שתי מכוניות ספורט זהות (אחת קניתי לו מזמן, השנייה קיבל במתנה ולא רצה להחליף)- והן מצאו מקום על התובלתית, שזה ממש כמו במציאות: ועל אחת משתי המשאיות הקלות (תחשבו ספרינטר\דוקאטו) הצבתי שני גו-קארטים גם כן בבנייה עצמית: בערך שנה אחרי שהעיר הוקמה, סוף סוף החלטתי להיפטר מפלטת הבסיס של משרד חצר המטענים ולחבר אותו ישירות למשטח הסיני עליו מונחים\מחוברים כל הפריטים. כך הושגה יציבות מלאה וגם המחסום עובד כמו שצריך, כי העסק הפסיק "לצוף". כמובן, אי אפשר בלי סצנה של לקוחות המציפים את הפקידה במשרד הקבלה (תכף היא סוגרת את החלון וחסל): אבל עיקר העבודה (תרתי משמע) תהיה בזמן הקרוב באזור הזה: אחת הכבאיות וכמה אופנועי כיבוי הסתלקו מהשולחן, כדי לפנות מקום לדבר הזה, שהילד קיבל מהדודים לכבוד סוכות: האזור החולי על השולחן היה מאופיין בסטים שקניתי אי שם ב-2016 של Lego Demolution Experts, ונראה לי מתאים להניח אותם שם כ-כאלו שמפנים מבנים ישנים עבור התרחבות חצר המטענים. האמת שרכשתי אותם בזמנו כי מה שבאמת רציתי- לא היה למכירה (או משומש אבל יקר); Lego Construction משנת 2009. בעיקר מצא חן בעיני הסט הזה: הראיתי אותם לבן והוא אמר: "למה שלא נעשה את זה? מנוף נייד יש, מנוף קבוע גם כן (כחלק מהבניין הנשרף). אפילו יש מנוף רכוב על שרשראות, אם מפרקים את כדור ההרס ממנו" (מאחוריו מסתתר וו תליה - נשבע לכם שלא חשבתי על זה בעצמי אלא הוא הזכיר לי). בנוסף, יש מספיק דחפורים, משאיות ואפילו מערבל בטון (זוכרים?). הבן אפילו הזכיר לי שהרכבת השנייה מובילה "מלט" עם מסוף פריקה מתאים. מה שצריך זה להחליט על סוג הבניין שייבנה (כנראה מחסן כלשהו או משהו שקשור ברכבות) ולבדוק מה יש לנו מבחינת חלקים. בכל מקרה אני לא צופה הוצאה גדולה כי אני לא בוחל בחלקים סיניים כשמדובר במבנה, ועוד כזה שבתהליכי בנייה. כלומר - עליאקספרס. אז מה שנותר זה להשאיר אתכם עם תמונה כללית, כולל פוסטר של המרוץ שהיה ונשאר המהיר ביותר בעולם:

^ אני יכול להוסיף לזה שגם מבחינת הלוחמים מטה, אווירת ה"כל יכולים" שררה. חמי, שהיה בסיירת שקד במחזור 1965-1968 (למעשה, היה בין החיילים הראשונים שהתחילו לשרת שלוש שנים מלאות, היות והיו יותר שטחים לכסות עם אותו כח אדם), עבר גם את מלחמת ששת הימים בסדיר וגם את מלחמות ההתשה ויום כיפור במילואים. לגבי המלחמה, הוא אמר שמעבר לכל דבר אחר, צריך פשוט מזל. בכמה וכמה הזדמנויות, ניצלו חייו כי... ככה; מיג שירד עליו וחבריו כשהיו על גג בטון חשוף, ולא פגע; שיירה בה היה והופגזה, הראשים של הנהג והנוסע בנ"נ שלפניו רוסקו מרסיסים, בעוד שרכב אחד אחורה, בו הוא היה - לא נפגע. ועוד ועוד מקרים בסגנון. אבל מה שאני רוצה להוסיף זה דווקא אחרי מלחמת ששת הימים, כשהיו צריכים לבצע סיור לאורך התעלה, מרחק של בערך 30 ק"מ. שאל אותי: כמה זמן אתה חושב שזה לוקח? אני: ? הוא: סביבות 8 שעות, עד שהטנק המלווה עולה לעמדת מגננה, אנחנו מתקדמים ואז הטנק יורד וכן הלאה. ככה שלושים ק"מ. אבל זה היה בהתחלה. ואז שואל אותי: וכמה אתה חושב לקח לנו, אותם שלושים ק"מ אחרי שבועיים? אני: ? הוא: שעה. אתה מתרגל לפחד, ואומר לעצמך שממילא האויב לא יעיז לעשות כלום.

^ תודה רבה! ניסיתי מתישהו למקם את הדודג' על מפות גוגל, אבל לא היה לי סיכוי- אני בכלל לא יודע אם הכביש הזה קיים היום ואני לא מספיק מכיר את הדרכים (כמובן). אם יש לך תובנות לגבי תמונות נוספות בגלריה המלאה (לינק למעלה), אשמח.

אני יכול לתרום משהו לשרשור, אם כי לא מיד ראשונה. אבי המנוח היה מדור תש"ח; נולד בשנת 1928, לחם במלחמת השחרור בחטיבת הנגב. מכובשי באר שבע, היה בסיור המקדים לפני כיבוש אום רשרש. נפצע קשה בגבו אחרי שהזחל"ם שלו עלה על מוקש וסבל מכאבים עד יום מותו (מעולם לא דיבר על כך, גיליתי את זה אחרי מותו). פעמיים מתו לו בידיים חברים ללחימה, בדרך לפינוי רפואי, שזה דבר שאני לא יכול בכלל לדמיין. אחרי המלחמה, לא רצה לשמוע על אחוזי נכות או פיצויים כספיים כלשהם מהמדינה, שהייתה "ענייה מספיק" כהגדרתו. הוא שוחרר משרות מילואים פעיל, אבל המשיך להתנדב לפי הצורך- למשל, במבצע קדש הובאו קצינים מצריים שנשבו לסיורים\ביקורים בישראל (לצורך תעמולה חיובית, להראות שהישראלים הם לא חיות צמאות דם כפי שהרגילו אותם לחשוב בזמנו). אבא, שהיה דובר ערבית מדוברת, ליווה את הקצינים הללו כמתורגמן ואיש שיחה. היו מטיילים בארץ, יושבים בבתי קפה בת"א וכו'. כמובן, במלחמת יום כיפור כבר היה בן 45, ולא היה בו צורך אפילו לעניינים כנ"ל. אבל הדודג' דארט 1971 שלו? זה כבר סיפור אחר. הדארט גויס אחר כבוד ואבא, שחשש לגורלו, איכשהו הצליח לצוות את עצמו לרכב כנהג צמוד לקצינים שתפקידם היה לסייר באזורי לחימה "לשעבר" בחיפוש אחר נשקים ואמל"ח שנותרו במקום. בהמשך, פגש את בן דודו מצד אמו, ועוד קרוב (בן דוד של אמא שלי, איש קבע בעברו) והשלושה עברו כמעט את כל מפת הלחימה, מרמה"ג ועד לדרום סואץ. וכל זה עם הדודג' דארט שהיה לוקח אותי לטיולים ולביה"ס (אני זוכר את תחושת ריפוד הסקאי השורף בקיץ והקפוא בחורף). הזכרון שלי מהדארט הוא סביב השנים 1974-1978, אבל הוא היה במשפחה כבר מ-1972. הקטע הוא שלא הייתי יודע על זה כלום אם לא פרויקט העברת השקופיות המשפחתיות למחשב, שלקחתי על עצמי עוד לפני שאבא נפטר. הכל היה מעורבב וכמובן שלא מקוטלג, אבל תוך כדי וגם אחרי הרבה שנים הצלחתי למצוא סדר בבלגן. קשה לתאר את ההלם למצוא שקופית עם הרכב שאת המושב האחורי שלו הכרת מצוין, עומד ליד השלט הזה: אני בעיקר שמח שאבא עדיין היה חי והיה יכול לספר קצת על ה"טיול" הזה. מסתבר שלמרות שמדובר בתקופה שלאחר הקרבות, עדיין היה סיכון כי נשארו תאים מהם הפגיזו מדי פעם, שהדודג' על יושביו עבר דרכם. למשל, החבורה הגיעה למוצב מצרי שאבא זוכר ממנו את כסא הספר שהוא יושב עליו: חמש דקות אחרי שצולמה התמונה, החלה הפגזה של האזור וכולם רצו לתפוס מחסה. כך שזה לא היה בדיוק טיול בפארק. יש תמונות מרתקות נוספות, כמו למשל התמונה הזו שנראית כמו החזרת שבויים: או המפעל הזה: או הנמל הזה: יש גלריה שפתחתי לפני כמה שנים, אליה העליתי את כל השקופיות שמצאתי - חלק אפילו מסודרות לפי מספר הפריים בפילם המקורי, ששחזרתי אחרי שהוצאתי את השקופית מהמסגרת שלה... האמת, אולי זה המקום לבקש מידע ממי שיש לו, על מה שרואים בתמונות. אני משער שהרוב זה מאזור סואץ (בגלל ההרים שברקע), אבל איך אומרים? לא הייתי שם. אז הנה: https://flic.kr/s/aHsjJjyQCL

הוא היה הולנדי כי במקור תוכנן ע"י דאף והיה אמור להיות מיוצר על ידיהם (מה שבאמת קרה רק תחת מותג וולבו). רנו אכן סיפקו את המנועים וזהו (הסיבה שוולבו רכשו את דאף הייתה הגישה למנועי רנו).

כנ"ל. איך ולמה כל יומיים?

הפלואנס המקומית בקריית אונו עדיין פעילה:

מקפיץ כי מסתבר שאני "יכול להפסיק" לנסוע לאירוע הזה- עכשיו הם מעבירים אותו בלייב: אני לא באמת אפסיק לנסוע, בניגוד לשידורים של מרוצים בינלאומיים דווקא כאן הערך הוא בלהיות במסלול עם גישה כמעט לכל מקום פלוס זאלצבורג עצמה שמאפשרת להירגע ולנקות את הראש.

יצא יפה מאד, ואפילו "מקורי" כי מאזדה בעצמם מוכרים חלק מהדגמים עם ג'אנטים שחורים.