סיוויק 08

עד לאחרונה היתה לנו רק כלבה אחת קטנה שנשארה אצל ההורים שלי, שזה בית שהיא מכירה ואוהבת והוריי מתים עליה [כבר 11 שנים] ומפנקים אותה, שזה הדבר הכי אידאלי שיש, אבל אפילו זה, שמתי לב, עירער אותה בכל פעם. לאחרונה הצטרפה כלבה גדולה שאי אפשר להשאיר אצל ההורים. לשים כלב בפנסיון [או לשכור לו סוויטה בהילטון ת"א, זה היינו הך] זו טראומה רצינית ועמוקה עבור חיה שכל מהותה היא הלהקה שלה. האינסטינקט הטבעי של חיות להקה הוא שבידוד מהלהקה =מוות. הפתרון הכי טוב שמצאתי במצבי הנכחי הוא להשאיר את הכלבים אצלי בבית [= ביתם] ולהביא מישהו שיגור איתם. הטראומה שתיאר פה ESTK לא שווה עבורי כלום. תכל'ס בכל פעם שלמשל אדם מאבד מישהו קרוב והוא באבל, אחרי הצרחות חוץ מהצער שום דבר כבר לא קריטי.

ההמלצה הגורפת והחד משמעית היא לקחת כל רכב לבדיקה במכון שאתה סומך עליו, גם במקרה של סוויץ', ובטח נוכח התחושה שתיארת. לא מזמן כתב גולש בפורום את ההודעה הזו :

מגיעים אלי [כעו"ד\מגשר עם רקע בתחום המשפחה, אבל לא רק בגלל זה] זוגות במשבר כדי לעשות שיחה של 'מה עושים' - לפעמים הכוונה היא 'איך מפרקים נכון את החבילה" ולפעמים "איך מתגברים ונשארים יחד". לפעמים מגיע רק צד אחד. אני עושה זאת בהתנדבות וזה קורה עם 2-4 זוגות בשנה קצת יותר מעשור, לא הרבה, זאת לבד מזוגות מולם עבדתי כעו"ד. "בגידה" [מערכת יחסים מחוץ לנישואין] היא מושג מאוד רחב ולרוב סימפטומאלית לרקע רחב עוד יותר. זוגות רבים יכולים להתגבר על הרגש שעוררה "בגידה", ומתוכם יש המצליחים ביישום הלאה. לפעמים אנשים מצהירים ש"אין חזרה" אבל מצליחים לממש סליחה אמיתית, לפעמים אנשים שסולחים לא מצליחים לממש זאת בהמשך והרגש מכריע אותם. לפעמים הערסים יוצאים נאורים והליברלים יוצאים ערסים, גם כשהם מצהירים אחרת. ההתנבאות על איך ארגיש\אגיב חסרת טעם עד שהדבר מתרחש באמת, ולנסיבות יש משקל רב. דוגמא שחוזרת על עצמה - הייתה מע' יחסים מחוץ לנישואין, יש רצון להתגבר, אבל צד ג' והצד הבוגד עדיין עובדים יחד כל יום. מה עושים ? לחילופין - צד ג' הוא כל-כך יפה סקסי\ת ועשיר\ה שהצד הנבגד מתרסק מזה ולא יכול להתאושש - ולחילופי חילופין, צד ג' הוא מכוער, עני ומגעיל עד שהצד הנבגד מתרסק כנ"ל. ועל טיפת הנסיבות הללו יש עוד אינסוף פרמטרים. הו, זה עוד בקטנה, כי בעוד שנה הוא ירצה שהילד יירשם לבי"ס דתי, למשל, או שהילד יחטוף ממנו צעקות כי אסור לו לגעת בסטריאו [שאתה קנית], וממילא עוד חצי שנה הם הולכים לעשות פלואו [לא פאלו] בוונקובר ואח"כ חוזרים לבית של ההורים שלו, שם הכל סבבה חוץ מזה שהסבתא מבשלת רק עם מרגרינה וזה מה שהילד שלך אוכל כל יום, ומידי שישי הם מפגינים בבילעין או באש-השם, נגד או בעד, לא חשוב, כי הדבר היחיד שהילד שלך נהנה ממנו הוא שהגבר החדש מרכיב אותו על הטוסטוס בכביש בינעורוני ונותן לו רק שלוק מהבירה שלו. ואגב, יש סטטיסטיקה קשה של מתי 'נשיקת לילה טוב' פתאום מלווה גם בליטוף קליל בטוסיק, וד"ל. תגיד לי מתי אתה מביא את הלום שלך, כי הייסורים האמיתיים שהחיים בהקשר הזה מציבים קורעים את הלב. רוצה לומר, לאט לכם, לאט לאט לכם. לפעמים עוזרת לי הילרי קלינטון במקרה הזה, שזו דוגמא פופוליסטית ולא רלוונטית, אבל לאנשים מרגיע לראות שהגב' קלינטון התגברה על שמלה עם זרע שהוצגה בפני כל העולם ובכל הערוצים, אז גם גב' או אדון כהן יכולים אולי לעכל זאת ולהמשיך יחד [אם זה מתאים].

אלו בדיוק הסרטים שגם אם ראית קשה לשחזר את שמם.

יש להבדיל בין אדם חסר טאקט - אבל לפחות כנה במידע שהוא נתן - לבין זה שהשוק חופשי. מה שהלקוח עשה הוא גס ומביך ברמת הנימוס אבל נכון ברמת העובדה וראוי ברמה הצרכנית. זה שאיביי ועלי מתחרים ישירות מולך זו עובדה בעולמנו היום. זה חלק מהכוון ההיפר קפיטליסטי שצועדים בו, ולדעתי לא מאזן בין העשר-שקל-הנחה-מאיביי לבין משפחת באגירה שתאבד פרנסה. בשורה התחתונה אני חוזר לזה שזה אדם גס רוח וכדבריך זה ממש אירוע נדיר : מאידך, סתם דוגמא, אם אני שולח עכשיו לינק לאחי לטרריום מרפטיילז והוא שולח לי חזרה לינק זהה מאיביי בהנחה משמעותית - מה לעשות ? ואם יש שרשור טרריומים ושמים לינק לחנות בארץ ולינק זהה זול יותר מאיביי - זה טוב או רע ? ראוי או לא ? הרי זה קורה בכל רגע גם כאן בפורום. ממש לא שאלה פשוטה.

עוד פריט שיהפוך לג'אנק שיורשיך יניחו בעדינות ליד המכולה ואחד השכנים יאסוף כדי שישמש כלי מים לחתולי השכונה. שזה דווקא אחלה שימוש. כל אדם שהוא ז"ל מספיק זמן הפך כבר מזמן לקקי של ציפורים שאכלו את התולעים שאכלו אותו. דודתך או סבי, ניצולי שואה, מישהו מנקה אותם מהאוטו שלו ומקווה שהם לא פגמו לו בצבע : לאיזה הומאז' אתה מתכוון ? אני מעריך את הפן ההיסטורי באוספים שניתן אח"כ לתרום למען הנחלת ידע, אבל ככל שאני חושב על זה אין לי שום חיבור רגשי לחפצים, מגיל צעיר לא הבנתי למה היה לילדים "עט מזל למבחן חשוב" וכל מיני נוצות של דמבו. הקערה שאתה מדבר עליה טעונה בערך היסטורי + סובייקטיבי, אבל לא שונה משרשור "איזה חמסה לשים באוטו".

1. מה שפאלו אמר, כולל מה שהוא אמר לאחרים 2. אל תחשוב, אל תתכנן, רק דבר איתה בכנות מלאה, אתה יכול להקריא לה את השרשור הזה אפילו, דבר איתה פתוח כמו שהיית מדבר עם חבר קרוב, בלי שום שיקול, תעביר את הכל כולל ההחלטה אליה. פה כבר צחקתי נזכרתי בעצמי בתקופת הצבא, הייתי בטוח שזהו, אני כבר "איש" כשהשתחררתי צחקתי על הילדון החייל שהייתי כשהייתי בן 22 צחקתי על החייל המשוחרר שהייתי בגיל 24 כבר הייתי אדם אחר - לכאורה, כי בגיל 26 כבר בכלל אדם אחר, בגיל 28 צחקתי על מי שהייתי בגיל 26.... זה מתחיל להרגע אחרי גיל 35 - אבל לא נפסק, כל עוד אתה אדם שממשיך להתפתח, להשתנות, להשתפר, בתקווה שבכל יום אדם ממשיך להשתנות ולהשתפר ולא מסיים יום אחד באותו סטייט אוף מיינד ורמה אישית שהוא התחיל אותו. לפי איך שתיארת את ההתנהגות שלך במסיבה אתה בדרך להתחיל להיות עולל, אח"כ תהיה פעוט, רק עוד כמה שנים תתחיל להיות ילד מתבגר. אני מה-זה מקווה שלא תפגע בה. גברים צעירים זה עם מהבול, אללה יוסטור. וגם רוב הבגירים.

אחרי ששמעתי לא מעט את צירוף המילים "המסלול בכוכב יאיר" [הו הו הו ! (הו!)] נכנסתי לשם פעם, ראיתי איזה כבישון שמתאים לקארטינג [עם מגבלות] ומיציתי אותו ברגל. אחרי שנים של מגורים ונהיגה בגוש דן, רק הביקור הזה ב"המסלול" גרם לי להבין כמה חסר לנהגים במרכז כביש מפותל, פתוח, סלול היטב וריק תמיד, שזו פריבלגיה שגדלתי איתה בצפון ושמאז ששבנו לגור בצפון היא כל הזמן לרשותי. *** אסף מרנו, סחטיין, סוף סוף בנאדם רגיל שמספר בפתיחות על נושא שקרוב ללבו ושגורם לו הנאה. זה שאתה עובד שם וכו' זה כבר נהיה משני, נחמד סתם לקרוא את הדברים כמו של כל יוזר אחר כאן וקל להאמין לך, שזה לא טריוויאלי כשמדובר במישהו מקרסו. עלה והצלח !

מעולם לא רציתי להיות הורה[ילדים כשלעצמם הם בסדר כשאיני ההורה שלהם]. חברתי [הנשואה לי] ואני הכרנו בגיל צעיר, התבגרנו יחד ויחד שנינו לא רצינו להיות הורים, ואיננו, ולא נהיה, וזה כיף גדול. מאז ועד היום לאחר יותר מעשרים שנה יחד ובדיקה מתמדת של הנושא [ולחץ קל של ההורים להוליד] ולאחר שלכל החברים יש ילדים וכו' אנו יותר ממאושרים עם זה ומברכים שהיה לנו את השכל לא לשאול "למה לא", באופן קונפורמיסטי, אלא לשאול "למה כן" לפני שבוחרים בעשייה. זוהי תמצית הבחירה, מותר האדם מון החי, היכולת לבחור באם להתרבות. הספר שכתבה דר' אורנה דונת שעלתה כאן בשרשור מוצא לא מעט ישראלים שאמרו שילדיהם הם האהבה הגדולה של חייהם, אבל ההורות [כ"מקצוע" נניח] היא חרא. זה עוד ביטוי של הפחד מהמוות שבגירה דיבר עליו, כמו 'הנצחה' של תורמים שמורחים את שמם על מבני ציבור. לא מנוגד ל"ציווי הביולוגי" יותר מאשר אוננות, ובטח לא מנוגד לזה שלאדם יש את היכולת לבחור, להחליט, ואיך מלכתחילה זה מנוגד ל'צו ביולוגי' אם זה מתקיים ? לגבי אגואיזם ניתן באותה מידה לטעון שלהיות הורים זה אגואיזם, הימור עצום שהילד יוולד בריא, יגדל בלי להאנס, ישרוד את הקרוסלה בגן בלי להתלות וישרוד סיבוב מילואים בעזה בשליחות ביבי. ============= בשורה התחתונה זו בחירה אישית, יש בחירות נפוצות יותר ונפוצות פחות. אין ספק שמרגע שיש לך ילד אתה מאוהב בו, ולכן אני מבין את ההורים\סבים שמרחמים עלינו, נטולי הילדים : והדיון הזה הוא בלתי אפשרי, שכן אתם רואים בעיני רוחכם את ילדיכם האהובים, אני מקסימום מגרד בביצים, שם שלי נמצאים. הורים רבים, גם כאן בשרשור, מצליחים להבדיל בין האהבה העצומה לילד לבין מטלת ההורות הקשה מנשוא. הורים מגדירים הורות בתור העבודה הקשה ביותר. לפעמים כגודל ההשקעה כך גודל התמורה, לפעמים לא, ויש לנו מכרים שאיבדו ילדים, מה זה אומר ? אי אפשר להכליל כלום. זה פרויקט ענק מאוד ואי אפשר ולא רצוי לשפוט אותו, אבל דבר אחד בטוח - אל תצא לפרוייקט הזה בלי המינימום הנדרש - רצון : לא משנה כסף\בית\עבודה\הילד בשר תותחים בלבנון\הילד חלה במחלה קשה\הילד זכה בפרס נובל - לא עושים ילדים אם לא רוצים ילדים, זה הכל. החיים מלאים מספיק ועשירים באינסוף תוכן ופוטנציאלים : זה שיש איזה 'פוטנציאל הולדה' לא אומר שחייבים לממשו, בכל אבולוציה יש פרטים שלא מתרבים. * חשוב לציין שיש "הורות זעירה", או 1000\1 של הורות - שזה גידול כלבים [בפרט] ובע"ח ככלל, מי שגידל בהשקעה אמיתית גור מינקות לבגרות חווה אלפית הורות, חווה [וכמונו עדיין חווים] מהאחריות, מהכבילה שהורות כובלת אותך, אלא שבשונה מילדים, כלב שסיים להתבגר מיישר קו בגרף ונשאר אותו דבר, לא רב איתך בגיל ההתבגרות, לא פתאום הולך להפגין בבילעין, לא מתגייס, לא טס לבוליביה ומגיע מראש עם תאריך תפוגה.

הסיפור על דוד השמש שנפל על הסובארו - !!! זוג הגיע למלון הפקיד מזהיר את הבעל שג'ק הזריז מתאכסן שם ושישמור על אישתו, כי שנייה של חוסר תשומת לב וג'ק הזריז יתקע לה הבעל נזהר ואחרי שהם שוכבים הוא מחליט להישאר 'בפנים' ליתר בטחון בלילה מסתובב שנייה לכבות את האור ומכניס חזרה קם בבוקר ומגלה שכל הלילה הוא היה בתחת של ג'ק הזריז.

ראיתי שהחברים ענו בפירוט ואם יש עוד שאלות אני לרשותך, אע'פ שהתשובות שניתנו מקצועיות מאלו שהייתי נותן. לגבי הרוטב איתי סמוראי צודק, כאשר יש מקומות שפחות משקיעים והטעם ה'מיוחד' מושג ע"י מלח לימון בתוך מיץ לימון משומר

אין לי מה לתרום, אני עם טויוטה\הונדה משנת 97' ולא הייתה לי אף תקלה*. *פעם אחת בקורולה הפסיק לעבוד לי הצופר - וחזר לבד אחרי כמה ימים. הסתקרנתי והסבירו לי שיש שם איזו פחית והיא כנראה זזה ושבה למקומה.

נראה מצויין. זה מזכיר לי אפיזודות רחוקות של תמיכה טלפונית באינטרנט, "שלום מדברת שלומית" שמעבירה אותך לליאת שמעבירה אותך לערן שמעביר אותך לאלון שמעביר אותך לעבאס שמעביר אותך ליפעת עד שבא לך לבכות ואז אומרים לך "רק רגע" ואז אתה שומע "תמיכה שלום מדבר יבגני" ויודע שניצלת ושהכל יהיה בסדר.

אם אתה רוצה להתריס ולהביע מחאה אז תרביץ את המשה-סילמן ותנסה שיצא בשידור חי או מגג של בניין גבוה שיהיה הרבה תיעוד https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%9E%D7%9F [אני בעד להזכיר אותו כמה שיותר, ולו בשל כאב הלב שמותו עשה ועדיין עושה לי] אבל אם אתה באמת רוצה למות ולא לעשות דאווינים אז אולי [צריך לבדוק!] עדיף שיפול עליך איזה ליפט בביקור באיזה מוסך מרכזי או שאוטובוס של חברה עשירה יעשה עליך רוורס, יום אחרי שלקחת משכנתא עם ביטוח חיים, אנא עארף [??], כאלה. רוב המתאבדים בסוף יוצאים נקניקים שעושים פדיחות לילדים שלהם בבית ספר, [ "חבר שלי ממד"א הראה תמונה של אבא שלך על המדרכה והזין שלו יצא לו עם הברך מהחזה"] קיצר אמרתי לך עזוב תוולבו הזה

עצה כללית שטובה לחלק מהמקרים, אם המכתב יצליח [אני מאחל לך הצלחה] זה בגלל שהוא ארוך ואף אחד לא יקרא אותו, היקף כזה של טקסט שומרים ל...נושאים כבדים יותר ולא דוח של 100 שקל, עדיף לרוב משהו מתומצת ועובדתי בנוסח בתאריך שעה מקום החניתי הסימון בשטח הנו כך וכך [מצ"ב תמונה] ואז הטענה - לאור זאת נוצר מצב מטעה, תום לב, פעם ראשונה ורק אם אתה חייב לאיים רק אז תפנה לפסיקה קודמת ולחוק ואז לסכם בקצרה שורת מחץ בכיינית של הנני משמש כשוטר\מילואימניק\דיין מזה כך וכך ומעולם לא כך וכך. כמה שורות עדיפות לרוב על טקסט ארוך וגם לריווח ולעימוד יש חשיבות, ולטון נעים שלא יוצר אנטגוניזם [אם פעם פנו אליך בבקשה שתוותר אז למשל] בהצלחה ! אע"פ שחסמת נתיב נסיעה שלם ורק מהפדיחה הייתי משלם.

יפה, בנצי, תודה. זוגיות היא לפעמים כמו חברות, וככל שהיא דומה לחברות בין גברים, רעות\אחווה, היא עדיפה בעיני חברה חזקה טובה כמו חבר חזק, נשים חזקות זה תמיד טוב, כמו אנשים חזקים: אבל הם לא 'שלך' או 'של' אף אחד כמו שאתה לא שלהן\ם והם לא חזקים אם הם לא יודעים מתי להכנע, שאחרת נשברים. מדבריך נשארתי עם תחושה שאתה תר אחר אהבת אמת, חברה שהיא קצת אחלה גבר, לא איזה גברת שעיקרה הוא שהיא בכיינית ומרגיזה. האיזון מבקש שגם אנו נכיל קצת יכולות נשיות, כמו יתר תשומת לב והקשבה, נבין למה חשוב לה משהו שבעינינו אולי הוא טפשי אבל לא טפשי יותר מלהתעניין בקולר חיצוני לגיר, ומחייב שגם בהן יהיה מוטיב גברי, קשוח, שיודע לסתום כשצריך ונכנע בפני הנסיבות. חבר טוב נתקע עם חברתו האהובה בנמל תעופה בחו"ל ורק שם גילה שהיא בכיינית מטופשת, בשעה שלו היה נתקע עם כל אחד מהגברים בחבר'ה אז פשוט הייתה להם שהייה כייפית, צחוקים וקטעים : גבר גבר או אישה אישה [היינו הך] הם כאלה מרגע שהם יודעים להכנע בפני כח עליון, בפני הנסיבות שלא ניתו לשנות, ויודעים לא רק לסתום תתחת אלא גם להנות. בהקצנה, להבדיל, מעולם אחר, בלי להשוות, רק באופן רעיוני, למדתי את זה בגיל צעיר כשקראתי על כל מיני אנשים שנשארו הם-עצמם במחנות ריכוז. תהיתי איך זה אפשרי וככל שאני מתבגר אני אולי מתחיל טיפה להבין. הזן\הטאו מחנך אותך לזה, 'הלב נגדש מעצמו'. ועכשיו לתגובה שבאמת רציתי לכתוב תכל'ס אפשר להקיף רזות סליחה

* יש דרכים אחרות להתאבד שיקנו פיצויים לשארים וישמרו על שמך הטוב וגופתך, אז אם כבר מתבשלת ההחלטה עדיף למצוא מנגנון הולם יותר ומלוכלך פחות.

למה ? כי זה חרא של אוטו, לדעתי, זה למה. מוצר נחות ובזוי שמתפרק, מתקלף ומתפורר, ואפילו אי אפשר לתקן אותו. אני לא יודע כמה אשמים צ'מפיון המסכנים האלה, נשמע לי שהם תקועים עם הדרעק שלהם בדיוק כמוך, ושנים של מלחמות עם הנדסה גרועה ולקוחות שבורי לב התישו גם אותם, עד שאשכרה חסמו אותך במחשב [לא ייאמן. כל השרשור הזה וכל השרשורים הדומים לו כבר שנים]. ברור. ספר על זה גם לחבריך ולכל מי שירצה לשמוע, כל המציל נפש אחת וגו'. זה נחמד לראות אאודים בסרטי ג'יימס בונד, אבל זה באמת המקום שלהם, בפנטזיות. אגב, בשם הגילוי הנאות, מי זאת הגב' קטיה, נציגת הזה בפורום ? כי אם אני מדבר אם אדם שהוא נציג\איש מסחרי, הוגן שאדע זאת. לאחרונה למשל היתה גב' בשם מוזריקה או בדומה ששאלה אותי לא מעט שאלות, אנלא זוכר בדיוק לגבי מה - האם זו קטיה ? כי אם יש יוזר\ית שמשרתת אינטרס מסחרי ואני עונה לה בתמימותי - זה קצת לא הוגן לרכב על גבי לטובת פרסום\הפצת מידע בכסות של שיחה בין משתתפים אזרחים - יעני לכאורה בלי שיש לי VAG צ'מפיון הצליחו לדפוק גם אותי ? צצצצ

כיף לשמוע, תתחדש ! לקבל תשובה ב23:30 זה אומר שהבחור היה על המייל וטרח לענות, שזה אחלה אבל גם מקרי ומאוד תלוי בו [וגם לא מצופה כשירות]. להודיע לך שהיתה בדיקה לפני שבועיים זה פשוט להיות הוגן, שלפעמים גם זה לא מצופה אבל זה גם די מינימלי. אני גם מאחל לך שלא תצטרך דברים מורכבים יותר. הסייד ביי סייד כאילו זה המאהבת והאישה ? והפרח הולך למוכה ? [איזה פרח, פרח פרח או פרח- פרח ?] ולמה לעזאזל היא מוכה ?? ומה כותבים בסקסטינג ? ומי במשל הזה הוא צ'מפיון, הבעל של המאהבת שיום אחד ירדוף אחריך ? לא הבנתי כלום

אה, לא ידעתי שדריש זה שם, חשבתי שזה כינוי. אם תגגל אותי אז בכלל חבל"ז, גם באנגלית

סתם אמרתי הכוונה הייתה 17 אבל מכפתלי לא כסף שלי ואני יוצא יותר יוקרתי ככה.

כנראה עוד תסמונת של כלוב הזהב כלוב, אבל מזהב. פתוח, אבל כלוב. עוד חצי שנייה הבטא, עוד חצי שנה האופציות, עוד שנה גרסת הפיסי, עוד שנתיים המובייל, עוד שלוש שנים גרסא במנדרינית, עוד ארבע שנים גיוס שני,\ עוד חמש כבר האקזיט, קח 30 נטו בינתיים - שווה - אבל ותר על כל הקטע של בין גיל 30 ל 40 למרות שהוא לא יחזור, ותמורתו תקנה דירה להשקעה ברעננה, מה זה כבר 'חופש'. [או שלא, סתם קל לי לכתוב מהר]

על בסיס זה ש"אין שאלה בכלל", הרי גם הדגשתי כדי שיהיה ברור מה אמת אבסולוטית, מה הבעיה שאול

זה לא אמור להשפיע על... הקשר בינכם, איף יו נואו וואט איי מין

פרסומת, תפקידה להתפרסם. התפרסמה יפה, ואפילו זוכה לשליחי פרסום בהתנדבות. אולי זה לא פוליטקלי קורקט אבל עושר אכן משיג בחורות [או בחורים] בתור קישוט, אנחנו מכירים כאלה לא מעט דרך התקשורת בארץ ובעולם. אם היו לוקחים את אנה ניקול-סמית זצ'ל ומצלמים אותה עם בעלה המולטי-מיליארדר שנושק לגיל 132 אז זה היה אותו דבר, רק עולה יותר לרשת וגם היא מתה. פרסומת היא כמו פיגוע טרור. הטרור לא נועד בעיקרו לנצח או להכריע אלא לפרסם את הנושא, ליצור מודעות בעולם : מכל עשרות הפיגועים הרצחניים שחווינו פה בתחילת שנות ה-2000, מה נשאר בתודעה העולמית ?