3 מתקני לונה פארק על מתפעליהם ממתינים ברומו של כביש מתפתל, סלול באספלט משובח. כל מתפעל בודק היטב את המתקן שלו, על פי תקנון הנהלת הלונה פארק: מוודאים שיש ברקסים, יש גומי ושהטורבו נח מספיק. צריך לתת למתקן להתאושש ולאזור כוחות ל-session הבא, אומרים לי.. כמה מילים עם המתפעל קונים לך כרטיס עלייה למתקן.
מתחילים עם מתקן העונה לשם אבארט 500. לאוטו מרכז כובד גבוה ומעט מידי משקל על הסרן האחורי. המתפעל מאיץ בירידה במהירות רבה ואז מגיע עיקול. השניות שלפני הכניסה לעיקול דומות מאד לשניות הללו שבהן הקרון ברכבת ההרים בלונה פארק מגיע לשיא הגובה, שלאחריו בוא תבוא השעטה מטה: אתה אומר לעצמך, או שהמתקן ייכנס לתת הגוי ואז נמצא את עצמנו על המעקה במקרה הטוב\בתהום במקרה הפחות טוב, או שהמתקן ייכנס להיגוי יתר מוקדם מספיק ונינצל.
הפניה נחושה של ההגה בשילוב עם בלימה במינון הנכון - לא בלימה על מנת לעבור עיקול ללא החלקה חלילה - ומעט המשקל הנח בימים כתיקונם על הסרן האחורי של הצעצוע הזה עובר קדימה ותורם לאחיזה של הקדמיים מחד ומביא לאובדן מוחלט של האחיזה מהאחוריים מאידך. כוחות ה-G עושים את שלהם על הגוף, בזמן שהזנב נע ונד כמו מטוטלת. המתקן מזכיר לי כלב קטן שמתקדם באמצעות רגליו הקדמיות בזמן שאחוריו נגררים על רצפה חלקה. הזמן הזה, שנמדד בעשיריות שניה, בהן לוקח למתקן להבין סוף סוף שהמתפעל מבקש קו הפנייה חדש נדמה כנצח... אתה ממתין להגוי היתר שיופיע כמושיע משמיים, והוא אכן מופיע לבסוף ברגע האחרון ממש. קצת לוחמת הגה מצד המתפעל והמתקן מתייצב בחזרה על הקו הנכון, דוהר קדימה אל עבר העיקול הבא. מעט מידי אוטו מפריד בינך לבין העולם וזה מורגש. גסות, חיספוס, תחושת בוסר.. איזה אדרנלין!
שני המתקנים האחרים יש לציין (פיאסטה ST וקורסה OPC) משחקים בדיוק על אותו מגרש ובאותו ראש, אבל הם עוטפים אותך ביותר צמר גפן ונותנים יותר תחושת ביטחון גם אם אין לה גבוי מבוסס, תוך יצירת קצב מהיר עוד יותר. פחות מפחיד ועם זאת עדיין מרגש מאד.
ולענייננו, האם נהיגה ספורטיבית היא "תפירה" של עיקולים או החלקות תחת כוח? אני שואל זאת על רקע יותר מידי ביקורות המדברות על הגרסאות החמות של VAG ככאלו שאינן מהנות במיוחד דווקא כי קשה להוציא אותן משלוותן והן מאד "טכניות" ושאם חשקה נפשך ב"מכונת תפירה", סע לטרקלין חשמל ולא לסוכנות רכבי ספורט. מאידך יש את האסכולה הטוענת שרכב ספורטיבי דווקא צריך להיות מכונה ששומרת באדיקות על קו הפנייה ולא כזו שיש לה זנב שמח.
אם כך, מהי הנהיגה הספורטיבית ה"נכונה"? זו הטכנית או זו שמרגישה כמו עלייה על מתקן בפארק שעשועים?
על הדרך עוד שאלה לבעלי מכוניות ספורטיביות: האם אתם מתפתים להתגרזן בכביש ציבורי או שהנסיעות שלכם מאופקות לגמרי בעוד שההתגרזנות שמורה לזמנים בהם אתם נמצאים בכביש שכוח אל אשר שומם מכל אדם?