אנלוגי

פילים יש בספארי. אתם מדברים על פילם.

Dneebrkr, דיברת כאלה דברי טעם שאין לי אלא להוריד את הכובע בפניך. תיארת במדוייק את מצבי הפרטי (חוץ מהקטע של הנישואין ), ומצבם של רוכבים רבים, לדעתי. אני מתכוון בעיקר להודעתך הראשונה בשרשור, מס' #112, אך גם לאלה שבאו אחריה. עשית כן בכישרון רב, ועל כך תודתי. מי שלא הבין, או מתעקש בכח להתעלם - שיבושם לו. אני מניח שלא ניתן להגיע למצב שנשכנע את כל הנהגים שיש מקום לגיטימי על הכביש לרכבי דו"ג. אני מקווה שלפחות נגיע, בדיוק כמו בפוליטיקה (ובלי קשר לדעתי הפוליטית), למצב של הכרה בנו הרוכבים כשותפים שווי זכויות בכביש. בנוגע למתפרעים/רוכבי המדרכה/חותכי הרמזורים - אני מתעב אותם בדיוק כמו את העבריינים הנוהגים בכל רכב אחר (ואולי יותר, קיבינימט גם ככה הקטנוע חוסך לכם ים זמן וחניה, אז למצוץ עוד?) והייתי שמח ליד קשה נגדם. הם גורמים לי נזק במישרין (ולראיה - השרשור הזה). הקטע הבכלל מגוחך הוא שברוב המקרים אני נפגש איתם ברמזור הבא. לפעמים אני מעיר. עוד לא שמעתי שום סוג של סליחה או חרטה, רק זלזול עמוק. להם אני מאחל שיתפקחו, ומהר. מקווה שזה יקרה לפני המעבר דרך מיון/כירורגית/פתולוגית.

מנסיון על אוריס רובוטית, אם מצפים ממנה להיות אוטומטית רגילה זה בגדר בלתי נסבל. מעבר להחלפת הילוכים ידנית משנה את התמונה מקצה לקצה. נהיגה במצב אוטומטי כשמבינים כבר איך הגיר הזה עובד היא סה"כ בסדר - אני אישית מעדיף את המצב הידני. אכן לא מרגשת, אבל בהחלט איכותית, בעלת תגובות מנוע מצויינות וסה"כ חביבה לנהיגה (שוב, מדבר על האוריס). (אני לא הבעלים של הרכב, אבל יצא לי לנהוג עליו לא מעט).

http://www.youtube.com/watch?v=foURCK84aMU דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

מקיף וצד ג' יש? סוכן ביטוח יש? אלו שאלות אליו.

מלוכלך? זה מקולקל. אלון מזל שאתה כאן...

הפיתרון נמצא במרחק קליק אחד .

אני משוכנע שהתגובה שלך באה ממקום סובלני ורגוע, ועל כך אני בהחלט מברך. לצערי היא משקפת את תמצית הבעיה בכבישים - נקודת המבט האינדיבידואליסטית. לך לא מפריע לעמוד קצת? זה נחמד מאוד. אבל אתה שוכח שאם אתה עומד עוד קצת, אחריך יש תור מכוניות שעומד עוד הרבה. שתי מכוניות פחות יחצו את הרמזור - התור לרמזור הבא יהיה ארוך יותר. וכל סבב רמזור הבעיה רק מחריפה. אז לא, אני ממש לא בעד צפירות עצבים בכתום. אבל בהחלט אתן "פיפ" קצר כשאני רואה שהאור ירוק והנהג לפני עם הראש שמוט או סתם חולם. ואני מברך על כל פעם שעושים את זה לי אם חלילה איבדתי ריכוז (וזה קורה, לכולנו). זה גם לא אומר שכל יציאה מהרמזור צריכה להיות זינוק סטייל מהיר ועצבני. זה בהחלט אומר שמאיצים בצורה החלטית, ולא זוחלים הלאה כי ממילא יש רמזור עוד 200 מטר. זה גם אומר שאם אנחנו ברכב ידני, עלינו להיות משולבים להילוך עם רגל לוחצת על הקלאץ' עד הסוף. לא רוצים לעמוד כך כל מהלך הרמזור? לא חובה. אפשר להסתכל על הרמזור של התנועה החוצה וברגע שהוא משתנה לשלב הילוך. אישית אני מעדיף תמיד להיות בהילוך כדי להיות מוכן לכל צרה שהיא. אגב, מבט לרמזור התנועה החוצה נכון גם לנהגי האוטומטיות. כך ניתן להיות מוכן להתחלפות האור, וגם לדעת מה מצב התנועה החוצה לפני היציאה לצומת, לוודא שאין שום דביל שחוצה באדום. אם כולנו נתייחס לנהיגה כפעולה עיקרית באותו רגע, אם נזכור שבאופי הנהיגה שלנו אנו משפיעים ישירות על מצב התנועה סביבנו, אולי נתרום להפחתת העומס, העצבים, הזמן בפקק - וגם לבטיחות הכוללת. ובברכת חג שמח ננוחם.

לקחת שלוק?

אני דווקא מבין את מצבך, הייתי בו לפני מס' שנים אחרי שחבר טוב מאוד שלי נהרג. אמא שלו הייתה מתקשרת אלי הרבה כדי לשמוע עוד ועוד, אפילו את אותם סיפורים. ֿ ישבתי איתה לשיחה, פנים אל פנים, הסברתי לה שאני מאוד רוצה לעזור ולתמוך בה, אבל שתבין שכל פעם שהיא מתקשרת אלי זה מחזיר אותי למקום מאוד קשה עבורי. הבהרתי לה שהיא יכולה להתקשר מתי שהיא מרגישה שהיא צריכה את תמיכתי, רק שתבין מה זה עושה לי. השיחות התמעטו עד שנגמרו סופית. מאז אנחנו מדברים פעם בשנה, באזכרה, שיחה ארוכה ועמוקה. ומדי פעם אם אני נזכר במשהו שאני רוצה לחלוק איתה אני שולח מייל. תבין שכמה שזה מציק לך, זה קשה להוריה שבעתיים.

א. היו לי משקפיים של חברת Polaroid, קניתי בזול. מוצר די מחורבן שלא החזיק הרבה. מה שכן, העדשות היו לא רעות. פולארויד היא ממש לא אותה חברה שהייתה, כל מה שנשאר ממנה זה השם. ב. היו לי גם סרנגטי שקניתי בצורה דומה (ארה"ב, כולל מיסים). עדשות מצויינות, אבל בניה לא משהו, לפחות בדגם שהיה אצלי. המסגרת נשברה יום אחד סתם, מתנועה נורמלית לגמרי. נשלחו לארה"ב והוחלפו. הזוג השני - מהר מאוד התחילו להתעקם ולהתרופף, עד שנשבר לי הז*ן והחלטתי לעשות מעשה: ג. הזמנתי רייבאן מארה"ב, עם משלוח אישי עד הבית (בלי מיסים). שליש מחיר מהחנויות בארץ, ואיכות מצויינת של עדשות ומסגרת. די, הפסקתי לחפש הרפתאות. מבחינתי משקפי שמש זה רייבאן. אז כן, זה עולה פי שלוש מפולארויד, אבל מחזיק יותר מפי שלוש זמן. המחיר בהחלט משקף את האיכות, לדעתי. אחרי שעברתי הרבה מאוד זוגות משקפי שמש ממגוון חברות, הגעתי למסקנה שהכי מוצלחות שהיו לי אי פעם הן רייבאן ו-Cebe, היחידות שמצליחות לשרוד אצלי שימוש אינטנסיבי ולהישאר בכושר (בלי שריטות, בלי בעיות עם המסגרת). הדבר היחיד שגורם לי להחליף אותן זה כשהן הולכות לאיבוד חו"ח. כמובן שיש משקל גם לדגם הספציפי ולנטיה שלי לרכוש זוגות בעיצוב אלגנטי משהו (Rimless), כשרוב העבודה שלי היא עבודת שטח. אבל ראבאק, אני אוהב סגנון מסויים. לקטעים הבאמת תובעניים יש לי זוג Cebe מפלסטיק בנות עשר בערך, מצב מעולה יחסית לכך שרוב השימוש בהן הוא התעללות נטו. זה היה השנקל שלי להסטת הדיון, סליחה מראש, או בדיעבד.

אין בכיכר מדרכה. החלק הפנימי המרוצף מהווה תוספת שטח כביש לצורך העניין. משאיות לעיתים תסענה עליו ע"מ להיכנס ולצאת מהכיכר בפניה רחבה. לגבי התמרור וקו העצירה - זה שהם קיימים זה מצויין, אבל לחלוטין לא רלוונטי. חוקי זכות הקדימה בכיכר חלים בכל מקרה (וכמובן שבהמצאותך בתוך הכיכר יש לך זכות קדימה). שיהיה בהצלחה!

בעוד מישל דור אכן כותב בYnet, הרי שקובי ליאני הוא עורך וכותב מדור הרכב בוואלה.

אנחנו בני אותו גיל (בערך), בעלי אותו כלי (בדיוק) אותו פרק זמן (בערך). אצלי עבר שירות קרבי. פלוס טיולים בעולם. פלוס טיולים בארץ. אין ספור עבודות קטנות כגדולות, משמש גם כפטיש, גם כסוג של לום, בקיצור אני מתעלל במסכן. מתלווה אלי כמעט תמיד ובשימוש די שוטף. חוץ מהשחזה מזדמנת ושבירה של קצה המברג (שלא תוקנה, דווקא טוב לי מברג קטן) לא נזקק לתחזוקה. אפילו לא שימון (אולי מתישהו לפני כמה שנים, לא באמת זוכר), והוא עדיין עובד חלק כמעט כמו חדש. די מדהים לדעתי. אם ילך לאיבוד היום (כי להישבר הוא לא יישבר) אני קונה אותו דבר בלי לחשוב פעמיים, ואני מכיר את כל מה שיש ללדרמן להציע, נדמה לי. בקיצור, אין על הוויקטורינוקס. ואין גם על הויכוח המוכר והאהוב הזה בקרב חברי. (אל תהיה עיזה, לך לחנות, משש, שחק, תחזיק, פתח וסגור. אחרי שתסיים עם המוכרת תחליט מה הכי מתאים ליד שלך, לשימוש שלך, עם מה בא לך להסתובב. כל דיון וירטואלי בנושא הוא די טחינת מים).

הוא לא בנאדם, אלא ברווז. אבל ברווז נחמד, לא איזה אווז. אני עוקב בעניין אחרי השרשור הזה, ואולי גם אני אצליח להשתכנע להחליף את ה-CRT המעפנה שלי ב-LCD חדשה, לראשונה בחיי. בעצם זו תהיה הטלויזיה הראשונה שאני קונה (את זו שאצלי קיבלתי מחבר). אם תמצא מבצע מעניין, אשמח לשמוע. (אם כבר בברווז עסקינן, איזה רכב קנית?)

מים, תמיד, בערך 5 ליטר. כ"כ הרבה פעמים בירכתי על כך, וכך גם אחרים שקיבלו ממני בקבוק. כובע. מפות, כמובן (שונא GPS). בחורף יש לי לפחות 2 מעילים , לא כי קר לי, כי הרכב זה המקום הנכון לשמור בו מעילים (מה כבר אעשה עם מעיל בבית?). זוג נעליים. חולצה ספייר. לפעמים גם מכנסיים. לדרמן (אגב, שימו לב לזה). גפרורים. שתיים-שלוש סיגריות. פנס. שטר של 100 ש"ח. נייר טואלט. מטען לסלולרי. הרבה פעמים יש ספר. ערכת קפה לא קבועה ברכב, אבל לא מעט שם. משקפי שמש ספייר. מסטיקים. מנטה. רק מנטה. ככה אני מוכן לבלות ימים ארוכים מחוץ לבית, מה שקורה ה-ר-ב-ה.

במילותיו של קינן כהן, עורך מגזין הגה, מתוך כתבה בגיליון האחרון (מאי): "זו אחת הבימריות המודרניות האהובות עלי ביותר. בעיקר בגלל שאפשר לנהוג בה בלי להיחשד כ... ובכן, כטיפוס מהסוג שנוהג בב.מ.וו". אני מסכים מאוד ומוסיף שעם זאת, בהחלט ניתן להיחשד כפקאצה תל אביבית. מאז ומתמיד הייתה לי חיבה גדולה למותג, בזכות שימור ההנאה מהנהיגה. זה מתעמעם מעט בשנים האחרונות, ועקב ריבוי המכירות של גרסאות בעלות תיבה אוטומטית אני חושש שההנאה כלל לא מעניינת את הרוכשים. התדמית ה"עבריינית" הרבה יותר חשובה. בכל ביקור באירופה אני רואה בעלי ב.מ.וו מכל המינים והגילים, אני מניח שהמשותף לרובם הוא הרצון להנות. ברוב המכוניות תימצא תיבה ידנית. אני חושב שסדרה 1 מאובזרת וידנית, עם מנוע מעט יותר נמרץ מה-118, במחיר שמתחרה בקטגוריה הייתה יכולה להפוך ללהיט מכירות. אם נחזור שוב לאמירה הראשונה בהודעתי - סדרה 1 עדיין לא מקולקלת מבחינת תדמית, כיוון שהיא פושטית מדי עבור ערס שמכבד את עצמו. זו הזדמנות מצויינת להפוך אותה למכונית לחובבי הנהיגה. נוסיף על כך את העובדה שעפ"י המבחן המדובר במגזין הגה (לא יצא לי לנהוג בה) היא בהחלט משמרת הנאה מנהיגה (ויש גם יופי של תמונה להוכיח את זה) - וקיבלנו יופי של אופציה לרכוש לקוחות צעירים למותג. במחיר הנכון, עם אבזור פחות מביך - אני בהחלט יכול לראות עצמי מתכוונן לרכישה של כזו עוד כמה שנים. בעצם אני אישית לא צריך את האבזור, אבל כן דורש תיבה ידנית. אה, ואני גם חושב שהיא נראית פשוט מצויין, אפילו עם טסות. וזה לא משהו שאני יכול להגיד על הרבה בימריות מהשנים האחרונות. לגבי המיני - כל מה שאומר כאן יהיה חסר ערך, במחיר שלה היום היא לא יותר ממותג מנופח לחינם, מהסוג שנמכר בחנויות בכיכר המדינה. מעודי לא הייתי בחנות בכיכר המדינה, כך שאין לי שום יכולת (או רצון) להעריך מה היא שווה באמת. בזיון של גישה בעיני, כשבשאר העולם היא לא הרבה יותר יקרה ממתחרותיה.

תראה, כל מה שגורם לך לקחת החלטות שנכונות לך הוא מבורך בעיני. אני בחרתי לעסוק כעצמאי בתחום שבד"כ לא ניתן למצוא בו עבודה כשכיר (אם כי היום אני גם שכיר במשרה מלאה במקצוע שלי, נוסף על עבודותי כעצמאי. זה זמני, מקווה שלכמה שנים, אבל אין אופק התקדמותי כשכיר). אני יודע שמליונר לא אהיה מעבודה, ואני גם לא חולם על כך. טוב לי מאוד להיות עסק קטן, לעסוק במה שאני הכי אוהב לעשות בעולם, ולחיות בצניעות יחסית (עם עין על העתיד, אני גם שם כמה שקלים בצד כל חודש). אני לא חושב על השקעות, מתנהל בצורה שקולה יחסית אבל בלי חישובים קטנוניים כל חודש. בסופו של יום, אני רוצה להנות מהחיים. זה לא הכסף שיגרום לי לעשות זאת. הוא יעזור, בהחלט, אבל זו הגישה שגורמת לי לקום כל בוקר עם חיוך. אני לא קורא ספרי זן ופסיכולוגיה בגרוש, מעדיף בהרבה לשוחח עם אנשים שאני מעריך, ללמוד נקודתית את מה שאני צריך, ולקרוא ספרות יפה בשעות הפנאי. שיהיה בהצלחה בעסקים! (ברצינות גמורה, בלי טיפת ציניות).

טחינה באונו 94 ידנית - עדיף בהרבה על עמבה בסובארו DL אוטומטית.

מה זו תנוחת הנהיגה הזו? וברצינות, אם כבר השקעת בסימולציה, למה לא להתרגל לנהוג כמו בן אדם?

אתה עושה עסקים? אם לא, אתה לא איש עסקים. או שבעצם כן, אבל אז אני טייס שטיח מעופף. מה זה אומר? אני כרגע, לא יודע. (אל תיקח ללב, אבל המשפט המסכם שלך הוא בערך תמצית כל הספר "אבא עשיר, אבא עני", וכבר פשוט נמאס לי להתנצח על עומקו הלא קיים של הספר הזה. אני ממליץ לך אח"כ לקרוא את "מי הזיז את הגבינה שלי", וגם את "הנזיר שמכר את הפרארי שלו". יהיו לך עוד הרבה משפטי מפתח כאלה).

ז"א פנדה בעלת ירידת ערך היסטרית (קשקוש, אבל נניח לרגע), ופיקנטו לא יכולה לאבד הרבה כי היא זולה. ואף מילה על כך שמחירן זהה, לפחות בגרסאות הזולות. התגובות שלך לא מצחיקות.

היה מנוע?

החיבה למותגים אולי מוטבעת מגיל צעיר, אבל בהחלט ניתנת לשינוי. זה דורש הכרה בכך שאיכות היא לאו דווקא שם, אלא תכונות פיזיות. זה גם דורש הבנה שהמותג לא עושה את האדם, אולי רק בקרב אחרים עם תפיסה דומה. אם אותם אתה מנסה להרשים יש בזה הגיון, אם כי בעיני זו צורת חיים מאוד רדודה. התפיסה הזו המושרשת מגיל צעיר בד"כ מלווה בתחושת מעמדות ודירוג, נכון אתה מרגיש קצת מורם מעם? אם הארנק של לואיס ביטון מרגיש לך כמו מוצר איכותי מאין כמוהו ששווה את הכסף - מצויין, תהנה. אני משתמש בארנק מתוצרת Shauli (בחיי, זה עוד יותר מצחיק ממה שתכננתי, לא היה לי מושג מה שם המותג עד לפני שניה וחצי) כבר בטח 7-8 שנים, עדיין במצב פרפקט. קניתי אותו כי הוא הרגיש איכותי. לא זוכר בכמה, בטח בסביבות ה-100 ש"ח. כשאני קונה משקפי שמש לעולם לא ארכוש מותג מעצבים. תמיד מחברה שכל עיסוקה הוא אופטיקה. נעליים - מחברה שמייצרת נעליים. את המעיל שלי - מחברה המייצרת ציוד אלפיני, לא בעלת שם מוכר מחוץ לחוג המטיילים. וכו'. שם המותג הוא משני עד מיותר בעיני, כל מה שמשנה זו איכות הייצור. המחיר עבור מוצר בעל שם מותגי כולל בתוכו הרבה יותר מדי כסף על כלום, בעיני. אני סומך על עיני, על ההגיון הבריא שלי ועל התחושה בידיים לדעת לזהות איכות כשאני נתקל בה. אני נהנה הרבה יותר ממוצרים מתפקדים בצורה מצויינת מאשר משמות מפוצצים. אז פעם הבאה שאתה שם את הביטון שלך בתיקון, תזכור ששאולי עובדים שנים בלי אפילו התחלה של תפר שנפרם (כי בכל זאת, זו שזירה). והם גם באים בצבעים מגוונים - או כחול, או סגול.

יש גם בסוכנות בבני ברק, ליד קניון איילון.