כשהייתי ילד היינו נסעים למפגשים של עולים מדווינסק שהתקיימו לרוב ביער בן שמן.
באחת הפעמים הושיבו אותי במושב האחורי במכונית של חברים\קרובים. אני די בטוח שזאת היתה רנו מגאן, היא היתה האצ'בק 5 דלתות והיא היתה ידנית ומאותו רגע ידעתי שאני רוצה כזאת.
המכונית הראשונה שקניתי ביחד עם אשתי היתה איביזה האצ'בק 5 דלתות 1.4 ידנית צהובה.
הראשונה שהיתה שלי היא פיאסטה 1.2 ידנית ואז קניתי את הפוקוס 2012 אקובוסט, בה החזקתי כמעט 4 שנים.
הפוקוס הרגישה טוב על הכביש. במקביל לאשתי היתה גולף (2014) ואחר כך C4 פיקאסו. כל מעבר אל הפוקוס אחרי נהיגה באחת מהן הדגיש עד כמה הפוקוס היא מכונית דינמית.
ההגה שלה הרגיש די טוב (אבל פחות טוב מבפיאסטה), גיר טוב, כניסה מצויינת לפניות, קצב גבוהה בפיתולים והתנהגות ברורה ומהנה כשמתקרבים למגבלות.
המנוע היה פחות חזק ממה שציפיתי. אולי זה בשל אופיו הלינארי והיעדר הבעיטה בגב אבל בסך הכל מדובר במנוע טוב וחזק, בטח חזק יותר מכל מכונית אחרת בה נהגתי עד אז.
היו לה אחלה רמקולים, מקום ל3 ילדים מאחור , מזגן מצויין וחלון בגג שבני הקטן היה מבקש פעם שאפתח בכל נסיעה.
היא לא הפגינה אמינות יפנית: הוחלפו רדיאטור ומשאבת מים, אטם מכסה שסתומים והיו עוד כל מיני דברים, שום דבר נורא.
לפני שבוע הפוקוס נמכרה. הקונה הגיע ב22:30 ביום פרסום המודעה, למחרת בבוקר סגרנו.
בדיקה במרכזי בפתח תקווה, קפיצה למוסך שי לי לקבל הצעת מחיר לטיימינג והפוקוס יצאה לדרך חדשה.
לפני כשנה פתחתי שרשור במחשבות על המחליפה:
לא מזמן ביצעתי נסעית מבחן על אבארט' סקורפיונה וקפצתי לראות מיני קופר 2015 ידנית (שממש רציתי אבל לא הצלחנו להגיע להסכמה על מחיר).
כשפורסמה ה308 החלטתי שאני הולך על זה.
וכך לפני כשלושה שבועות קניתי 308 gti כסופה שנת 2018.
מאז יצא לי לנהוג ממש מעט (לעבודה אני נוסע ברכבת).
מה שכן: היא מתסובבת ומחליקה בצורה הרבה יותר חופשית מהפוקוס והתאוצה די מרשימה.
לפחות בינתיים אני מחייך כמו ילד וגם הילדים שלי מתלהבים (בעיקר בני בן ה6).
תמיד רציתי מכונית ספורטיבית,
וגם היא האצ'בק 5 דלתות ידנית.